עמ' קמב-קמד
1. מדוע אומר לא יגרע מצדיק עיניו והרי יש מצב שאם רוצה חכמה צריך לוותר על הרצון לקבל שלו אם כך איך יהיה צדיק כזה שלא יגרע ממנו עיניו?
2. מה ההבדל ומה המשותף בין שליטה דקדושה לשליטה דטומאה?
3. מדוע ההתמעטות מג"ר לו"ק מבערת הרשעים מהעולם?
4. מהו הפירוש הנוסף "ויגבהו" מה היא הגבהות הזו שמקבלת הנוקבא?
5. מה זה אומר מבחינה נפשית שצדיקים שרואים אדם מרחוק אומרים שהוא יהודי ?
6. הסבר את קורבן התמיד ופעולתו בנפש האדם ?
7. מתוך מה למדנו שלא יזלזל אדם בשום איש שבעולם?
8. מהו שכתוב תשמרו להקריב לי במועדו ולא במועדיו?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
לא יגרע מצדיק עיניו
שסד) לא יגרַע מצדיק עיניו. כשהרשעים אינם שולטים בעולם, ונאבדו מהעולם, אז צדיק שולט בעולם, כמ"ש, לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן, שהרשעים יאבדו מהעולם. כתוב אחריו, לא יגרע מצדיק עיניו. עיניו, כמ"ש, עיני ה' אל הצדיקים, שזוכים אז במוחין דהארת חכמה, המכונים עיניים, שאז שולט הצדיק בעולם, שהוא קו אמצעי, כי אין שליטה אלא באור החכמה.
שסה) ואת מלכים לכיסא, אלו הם מלכים השולטים, שיש בהם הארת חכמה, שהיא השליטה, האוחזים בכיסא.
ויושיבם לנצח, שמתקיימים בכיסא בקיום שלם.
וַיִגְבָּהוּ, שגבהו כדי לשלוט בעולם, והכיסא יתקיים על עמודיו.
כשהקו שמאל שולט בלי התכללות בימין, שהארתו נמשכת אז ממעלה למטה, מקבלים הרשעים מהארתו חיוּת וכוח לשלוט בעולם, ומשחיתים ומחריבים בכל שימצאו, כמ"ש, ארץ ניתנה ביד רשע. וכשהתחתונים מעלים מ"ן לזו"ן, עולה ז"א למ"ן לבינה עם מסך דחיריק שלו, ויוצא עליו קומת חסדים מבחי"א, וממעט בזה את הג"ר דקו שמאל, ואין הארתו נמשכת יותר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד. ואז מתבטלת חיותם של הרשעים ונאבדים, כמ"ש, לא יחיה רשע.
ואע"פ שנתבטלו הג"ר דקו שמאל, שהוא הארת החכמה, משמיענו הכתוב, לא יגרע מצדיק עיניו, שלא נגרע מחמת זה העיניים, החכמה, לצדיק, קו אמצעי, כי הוא מקבל ו"ק דג"ר דשמאל, הנכללים בימין, שזהו כל שלמותה של הארת החכמה. כשהרשעים אינם שולטים בעולם, ונאבדו מהעולם, בשעה שז"א מעלה את המסך דחיריק למ"ן אל הבינה, שאז נאבדים הרשעים, אז צדיק שולט בעולם, שמקבל אז הצדיק הארת החכמה, שהיא השליטה.
וע"כ כתוב, ואת מלכים לכיסא, אלו הם מלכים השולטים, שיש בהם הארת חכמה, שהיא השליטה, האוחזים בכיסא. שאלו המלכים השולטים בארץ, מקבלים השליטה מהמלכות, הכיסא. שהם בחינת מוחין דישיבה. כי כשאדם יושב על הכיסא, מתמעט קומתו בסיבת הישיבה, שנוחה לו. כן אלו המוחין מתמעטים מג"ר לו"ק דג"ר, כדי לבער הרשעים מהעולם. ושכתוב, ויושיבם לנצח, שמתקיימים בכיסא בקיום שלם, ולא יפסוק שליטתם לנצח, מחמת שנתבערו הרשעים ולא יוכלו עוד להיאחז באלו המוחין.
כי, וַיִגְבָּהוּ, שגבהו כדי לשלוט בעולם, והכיסא יתקיים על עמודיו. שמקבלים המוחין ממטה למעלה, וצריכים משום זה לעלות במקום גבורה, נוקבא דז"א, לקבל שם המוחין. ומדוע גבהו? הם עושים זאת, כדי לשלוט בעולם, לקבל המוחין דחכמה, ולקיים תיקון הכיסא על עמודיו, שהוא התיקון קווים של הכיסא, הנוקבא, באופן שיתקיימו לנצח.
פירוש אחר, שלוקחים הכיסא, הנוקבא, ומעמידים אותו למעלה במקום בינה, לייחדה במקומה כראוי. כי אין המוחין דנוקבא בכל שלמותה, אלא אחר שעולה אל הבינה ומלבישה אותה.
לא יגרע מצדיק עיניו
שסד) לא יגרַע מצדיק עיניו. כשהרשעים אינם שולטים בעולם, ונאבדו מהעולם, אז צדיק שולט בעולם, כמ"ש, לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן, שהרשעים יאבדו מהעולם. כתוב אחריו, לא יגרע מצדיק עיניו. עיניו, כמ"ש, עיני ה' אל הצדיקים, שזוכים אז במוחין דהארת חכמה, המכונים עיניים, שאז שולט הצדיק בעולם, שהוא קו אמצעי, כי אין שליטה אלא באור החכמה.
שסה) ואת מלכים לכיסא, אלו הם מלכים השולטים, שיש בהם הארת חכמה, שהיא השליטה, האוחזים בכיסא.
ויושיבם לנצח, שמתקיימים בכיסא בקיום שלם.
וַיִגְבָּהוּ, שגבהו כדי לשלוט בעולם, והכיסא יתקיים על עמודיו.
כשהקו שמאל שולט בלי התכללות בימין, שהארתו נמשכת אז ממעלה למטה, מקבלים הרשעים מהארתו חיוּת וכוח לשלוט בעולם, ומשחיתים ומחריבים בכל שימצאו, כמ"ש, ארץ ניתנה ביד רשע. וכשהתחתונים מעלים מ"ן לזו"ן, עולה ז"א למ"ן לבינה עם מסך דחיריק שלו, ויוצא עליו קומת חסדים מבחי"א, וממעט בזה את הג"ר דקו שמאל, ואין הארתו נמשכת יותר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד. ואז מתבטלת חיותם של הרשעים ונאבדים, כמ"ש, לא יחיה רשע.
ואע"פ שנתבטלו הג"ר דקו שמאל, שהוא הארת החכמה, משמיענו הכתוב, לא יגרע מצדיק עיניו, שלא נגרע מחמת זה העיניים, החכמה, לצדיק, קו אמצעי, כי הוא מקבל ו"ק דג"ר דשמאל, הנכללים בימין, שזהו כל שלמותה של הארת החכמה. כשהרשעים אינם שולטים בעולם, ונאבדו מהעולם, בשעה שז"א מעלה את המסך דחיריק למ"ן אל הבינה, שאז נאבדים הרשעים, אז צדיק שולט בעולם, שמקבל אז הצדיק הארת החכמה, שהיא השליטה.
וע"כ כתוב, ואת מלכים לכיסא, אלו הם מלכים השולטים, שיש בהם הארת חכמה, שהיא השליטה, האוחזים בכיסא. שאלו המלכים השולטים בארץ, מקבלים השליטה מהמלכות, הכיסא. שהם בחינת מוחין דישיבה. כי כשאדם יושב על הכיסא, מתמעט קומתו בסיבת הישיבה, שנוחה לו. כן אלו המוחין מתמעטים מג"ר לו"ק דג"ר, כדי לבער הרשעים מהעולם. ושכתוב, ויושיבם לנצח, שמתקיימים בכיסא בקיום שלם, ולא יפסוק שליטתם לנצח, מחמת שנתבערו הרשעים ולא יוכלו עוד להיאחז באלו המוחין.
כי, וַיִגְבָּהוּ, שגבהו כדי לשלוט בעולם, והכיסא יתקיים על עמודיו. שמקבלים המוחין ממטה למעלה, וצריכים משום זה לעלות במקום גבורה, נוקבא דז"א, לקבל שם המוחין. ומדוע גבהו? הם עושים זאת, כדי לשלוט בעולם, לקבל המוחין דחכמה, ולקיים תיקון הכיסא על עמודיו, שהוא התיקון קווים של הכיסא, הנוקבא, באופן שיתקיימו לנצח.
פירוש אחר, שלוקחים הכיסא, הנוקבא, ומעמידים אותו למעלה במקום בינה, לייחדה במקומה כראוי. כי אין המוחין דנוקבא בכל שלמותה, אלא אחר שעולה אל הבינה ומלבישה אותה.
שאלות חזרה בזהר קמה-קמז
1. מהם תרפים ומדוע נקראים כך וכיצד פועלים איתם?
2. מהם תרפים בנפש האדם ומדוע הם פועלים רק בזמנים מיוחדים?
3. רשם 3 נקודות תורפה שקיימות אצלך שמהן אתה רוצה לעשות לך סימן מראש להיזהר.
4. מה מסמן שרחל ישבה על התרפים?
5. מדוע נענשה רחל? ולכאורה רצתה לעזור לאביה.
6. הבא ב' טעמים מדוע נשבע יעקב בפחד יצחק ולא באברהם?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שאלות חזרה ויצא קלט-קמא
1. מדוע שמאלו לראשי וימינו תחבקני הם רק אמצעים לזיווג ולא הזיווג עצמו?
2. מדוע יעקב בחר לו רק צד ימין ושם לו עדרים לבדו ומתבדל מלבן?
3. האם צריך לעבוד עם כל האנושות או עם כל עם ישראל וכד'? מה הכללים הנכונים לעבודה? הבא ראיה מאורות הקודש בחלק ב' עמוד תל"ט.
4. מדוע דווקא יעקב מתקן את הנוקבא באמונה?
5. מה הכוונה שישאר ה' לבדו למעלה ולמטה וישראל עם קדוש לעבודתו? וכי שאר עמים יתבטלו מן העולם?
6. הסבר הפ' "חי ה' וברוך צורי וירום אלקי ישעי".
ב' המקלות
שנד) יעקב בחיר שבאבות, כלל של כולם, כי קו האמצעי, יעקב, כולל בתוכו ב' הקווים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ובשביל שהוא כלל כולם, הוא עומד בשביל זה להאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי יעקב עומד לתקן את תפילת ערבית, הנוקבא.
שנה) וכל תיקון ההוא עשה כראוי לו, כל אלו בחינות הקדושות כולם התקין בתיקון בבחינתו, בקו אמצעי, והפריד חלקו מחלק שאר העמים, שהם בשמאל. אלו היו בחינות עליונות קדושות בקדושה עליונה. ואלו היו בחינות הטמאות בזוהמות הטומאה. כתוב, וַיָשֶׁת לו עדרים לבדו. וישת לו, שהתקין תיקונים בשביל האמונה, הנוקבא, בלבדה, כמ"ש, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים. ולא שָׁתָם על צאן לבן, שלא שָׂם חלקו וגורלו עימהם.
שנז) ע"כ יעקב בחיר שבאבות, התקין סוד האמונה, והפריד חלקו וגורלו מחלק וגורל שאר העמים, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
שנח) אשרי חלקם של ישראל, שהם עליונים על עמים העכו"ם, משום שהמדרגה שלהם היא למעלה, שמקבלים הארת השמאל ממטה למעלה. והמדרגות של העמים עכו"ם הן למטה, שממשיכים אור השמאל ממעלה למטה. אלו הם בצד הקדושה, ואלו הם בצד הטומאה. אלו לימין, ואלו לשמאל.
שנט) כיוון שנחרב ביהמ"ק, כתוב, השיב אחור ימינו מפני אויב. ומשום זה כתוב, הושיעה ימינך וַעַנֵני. שהשמאל נתגבר אז והטומאה נתגברה. עד שיבנה הקב"ה את ביהמ"ק, וִיתַקֵּן העולם על תיקונו, וישובו הדברים לשלמותם כראוי, וצד הטומאה יעבור מהעולם. כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וכתוב, בילע המוות לנצח.
שס) וישאר הקב"ה לבדו, כמ"ש, והאלילים כליל יחלוף. וכתוב, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. כמ"ש, ואין עימו אל נכר. משום שיִכְלה כוח הטומאה מן העולם, ולא ישאר למעלה ולמטה אלא הקב"ה לבדו, וישראל עם קדוש לעבודתו, וקדוש יקראו, כמ"ש, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. ואז יהיה מלך אחד למעלה ולמטה, ועַם אחד לעבודתו, כמ"ש, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
שסא) השכינה מתקשרת עם הולכי דרכים לשמרם. כל מי שעוסק בדברי תורה, ומתאמץ בה, זוכה להמשיך אותה, ז"א שהוא תורה. ואז יתקשר בהם ז"א ונוקבא, השכינה, ביחוד אחד.
ב' המקלות
שנד) יעקב בחיר שבאבות, כלל של כולם, כי קו האמצעי, יעקב, כולל בתוכו ב' הקווים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ובשביל שהוא כלל כולם, הוא עומד בשביל זה להאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי יעקב עומד לתקן את תפילת ערבית, הנוקבא.
שנה) וכל תיקון ההוא עשה כראוי לו, כל אלו בחינות הקדושות כולם התקין בתיקון בבחינתו, בקו אמצעי, והפריד חלקו מחלק שאר העמים, שהם בשמאל. אלו היו בחינות עליונות קדושות בקדושה עליונה. ואלו היו בחינות הטמאות בזוהמות הטומאה. כתוב, וַיָשֶׁת לו עדרים לבדו. וישת לו, שהתקין תיקונים בשביל האמונה, הנוקבא, בלבדה, כמ"ש, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים. ולא שָׁתָם על צאן לבן, שלא שָׂם חלקו וגורלו עימהם.
שנז) ע"כ יעקב בחיר שבאבות, התקין סוד האמונה, והפריד חלקו וגורלו מחלק וגורל שאר העמים, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
שנח) אשרי חלקם של ישראל, שהם עליונים על עמים העכו"ם, משום שהמדרגה שלהם היא למעלה, שמקבלים הארת השמאל ממטה למעלה. והמדרגות של העמים עכו"ם הן למטה, שממשיכים אור השמאל ממעלה למטה. אלו הם בצד הקדושה, ואלו הם בצד הטומאה. אלו לימין, ואלו לשמאל.
שנט) כיוון שנחרב ביהמ"ק, כתוב, השיב אחור ימינו מפני אויב. ומשום זה כתוב, הושיעה ימינך וַעַנֵני. שהשמאל נתגבר אז והטומאה נתגברה. עד שיבנה הקב"ה את ביהמ"ק, וִיתַקֵּן העולם על תיקונו, וישובו הדברים לשלמותם כראוי, וצד הטומאה יעבור מהעולם. כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וכתוב, בילע המוות לנצח.
שס) וישאר הקב"ה לבדו, כמ"ש, והאלילים כליל יחלוף. וכתוב, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. כמ"ש, ואין עימו אל נכר. משום שיִכְלה כוח הטומאה מן העולם, ולא ישאר למעלה ולמטה אלא הקב"ה לבדו, וישראל עם קדוש לעבודתו, וקדוש יקראו, כמ"ש, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. ואז יהיה מלך אחד למעלה ולמטה, ועַם אחד לעבודתו, כמ"ש, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
שסא) השכינה מתקשרת עם הולכי דרכים לשמרם. כל מי שעוסק בדברי תורה, ומתאמץ בה, זוכה להמשיך אותה, ז"א שהוא תורה. ואז יתקשר בהם ז"א ונוקבא, השכינה, ביחוד אחד.
ב' המקלות
שמא) אוי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם, כאילו הכל היה דברים ריקניים ואין בהם תועלת. והכל הוא משום שהם ריקניים מדעת ותבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ויקרים. ובכל מילה ומילה כתוב בה, יקרה היא מפנינים. וכל חפצים לא ישתוו לה.
שמב) וכל הטיפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שאומרים, שהדברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת. אוי להם, כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, ויֵענשו בעונש הראוי למורד בריבונו.
שמג) כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא. ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק. כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות, ומרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם.
שמד) שלמה המלך אמר, אם חָכַמתָ, חָכַמתָ לָךְ. כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו הוא, ולא של התורה, כי בתורה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת. ולַצְתָ לבדך תישא, כי לא יגָרע כלום, משום זה, מהשבח של תורה. והליצנות שלו לבדו הוא, ונשאר בה, להאבידו מעוה"ז ומעוה"ב.
שמה) כאשר אותיות עליונות, מדרגות הבינה, מתחברות כולן במדרגה הזו, שהיא סוף כל המדרגות הקדושות העליונות, הנוקבא, ומתמלאת מהן, ומתברכת מעולם העליון, בינה, אז עומדת מדרגה הזו להשקות לכל העדרים, לכל אחד ואחד כראוי לו, וכל אחד ואחד מושקה מדין ורחמים.
שמו) כתוב, וַיַצֵג את המקלות. כי יעקב בא לתקן תפילת ערבית, הנוקבא מבחינת השמאל וחושך, ולהאיר אל הלבנה, נוקבא בממשלת הלילה, ולהשקותה ולברך אותה מכל הצדדים, מימין ומשמאל. שכתוב, ויצג את המקלות, הם דינים מהמלכות, המסך שבה, וגבורות היוצאים מגבורה העליונה, מקו שמאל דבינה. שהמקלות כוללים ב' מיני דינים: דמלכות ודבינה.
שמז) ויעקב, כשרצה לתקן הנוקבא, הסיר כל אלו הדינים והגבורות מהמקלות, שכנגד הדינים שבהם. כמ"ש, ויפצל בהם פְּצָלוֹת לבנות, שהמשיך חסדים על המסך ועל הגבורות, מחשוף הלבן. והעמיד המקלות בָרְהָטִים, בארבעה רהָטִים, ד' כלים חו"ב תו"מ, הנמצאים תחת הבאר שחֲפָרוּהָ שָׂרים, הנוקבא, המתוקנת בחג"ת דבינה, הנקראים שרים. והיא כלולה מד' כלים חו"ב תו"מ, המכונים רהָטִים, שהיא מתמלאת מהנחלים ומהמעינות העליונים, מספירות הבינה. כי כשיוצאים המים מאותה באר הקדושה, אלו הארבעה חו"ב תו"מ לוקחים הכל. וע"כ הם נקראים רהָטִים. ומשם באים לשתות המלאכים והנשמות.
שמח) ואלו דינים וגבורות שהסיר מהמקלות, כולם עומדים בָרְהָטִים, כדי שכל אחד ואחד יקבל משם כראוי לו. כמ"ש, אשר תבואנה הצאן לשתות לנוכח הצאן. אומר ב' פעמים צאן, אלו כנגד אלו, המדרגות הראויות לקבל חסדים עמדו לנוכח המדרגות הראויות לקבל דינים וגבורות. וַיֵיחַמְנָה בבואן לשתות, כאשר המלאכים, המכונים צאן, מתעטרים בחסדים ומקבלים הדין, הם מתחממים בדין ההוא, כי קבלת הדין בתוכם מכונה חימום, והולכים ומשוטטים בעולם, להשגיח בדרכי בני אדם, הן להיטיב הן להרע, להשכיר ולהעניש, כי הם כלולים מחסדים ומדינים.
שמט) וַיֵחמו הצאן אל המקלות, משום שאלו המקלות הם דינים וגבורות, היו מתחממים ומשגיחים בדינים שבעולם, וממונים עליהם, ובני אדם נידונים בהם.
שנ) דוד המלך היה מתדבק עצמו תמיד בהקב"ה, ולא דאג לדברים אחרים שבעולם, אלא להידבק בו בנפשו ורצונו. כמ"ש, דָבקה נפשי אחריךָ. וכיוון שהיה מתדבק בהקב"ה, היה תומך בו ולא עזבו. כמ"ש, בי תָמכה יְמינֶךָ. מכאן נשמע, כשבא אדם להידבק בהקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזב אותו.
שנא) דבקה נפשי אחריך. בשביל שתתעטר מדרגתו למעלה, כי כשמדרגתו מתדבק במדרגות העליונות לעלות אחריהן, אז אוחז בו הימין, חסדים, להעלותו ולחברו עם הימין בחיבור אחד כראוי. כמ"ש, ותאחזני ימינך. וכתוב, וימינו תחבקני. וע"כ, בי תמכה ימינך.
שנב) וכשהוא אוחז בהקב"ה, כתוב, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והוא ייחוד אחד וחיבור אחד עם הקב"ה. וכשהוא חיבור אחד עימו, אז מתמלאה המדרגה שלו ומתברכת.
שנג) וכשמתמלאים כל אלו הרהָטִים, הם מתמלאים לד' רוחות העולם חו"ב תו"מ. וכל העדרים מושקים, כל אחד ואחד לפי בחינתו, באותם ד' הבחינות חו"ב תו"מ. וכשבא יעקב לתקן הנוקבא, בחר לו צד הימין הראוי לו. וצד האחר שאינו ראוי לו נפרדה ממנו, כמ"ש, וַיָשֶׂת לו עדרים לבדו, ולא שָׁתָם על צאן לבן. לבדו היה בפני עצמו, שלא ישתמש באלהים אחרים שבצדדים האחרים. אשרי חלקם של ישראל, שעליהם כתוב, כי עַם קדוש אתה.
שנד) יעקב בחיר שבאבות, כלל של כולם, כי קו האמצעי, יעקב, כולל בתוכו ב' הקווים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ובשביל שהוא כלל כולם, הוא עומד בשביל זה להאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי יעקב עומד לתקן את תפילת ערבית, הנוקבא.
שנה) וכל תיקון ההוא עשה כראוי לו, כל אלו בחינות הקדושות כולם התקין בתיקון בבחינתו, בקו אמצעי, והפריד חלקו מחלק שאר העמים, שהם בשמאל. אלו היו בחינות עליונות קדושות בקדושה עליונה. ואלו היו בחינות הטמאות בזוהמות הטומאה. כתוב, וַיָשֶׁת לו עדרים לבדו. וישת לו, שהתקין תיקונים בשביל האמונה, הנוקבא, בלבדה, כמ"ש, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים. ולא שָׁתָם על צאן לבן, שלא שָׂם חלקו וגורלו עימהם.
שנז) ע"כ יעקב בחיר שבאבות, התקין סוד האמונה, והפריד חלקו וגורלו מחלק וגורל שאר העמים, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
שנח) אשרי חלקם של ישראל, שהם עליונים על עמים העכו"ם, משום שהמדרגה שלהם היא למעלה, שמקבלים הארת השמאל ממטה למעלה. והמדרגות של העמים עכו"ם הן למטה, שממשיכים אור השמאל ממעלה למטה. אלו הם בצד הקדושה, ואלו הם בצד הטומאה. אלו לימין, ואלו לשמאל.
שנט) כיוון שנחרב ביהמ"ק, כתוב, השיב אחור ימינו מפני אויב. ומשום זה כתוב, הושיעה ימינך וַעַנֵני. שהשמאל נתגבר אז והטומאה נתגברה. עד שיבנה הקב"ה את ביהמ"ק, וִיתַקֵּן העולם על תיקונו, וישובו הדברים לשלמותם כראוי, וצד הטומאה יעבור מהעולם. כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וכתוב, בילע המוות לנצח.
שס) וישאר הקב"ה לבדו, כמ"ש, והאלילים כליל יחלוף. וכתוב, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. כמ"ש, ואין עימו אל נכר. משום שיִכְלה כוח הטומאה מן העולם, ולא ישאר למעלה ולמטה אלא הקב"ה לבדו, וישראל עם קדוש לעבודתו, וקדוש יקראו, כמ"ש, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. ואז יהיה מלך אחד למעלה ולמטה, ועַם אחד לעבודתו, כמ"ש, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
שסא) השכינה מתקשרת עם הולכי דרכים לשמרם. כל מי שעוסק בדברי תורה, ומתאמץ בה, זוכה להמשיך אותה, ז"א שהוא תורה. ואז יתקשר בהם ז"א ונוקבא, השכינה, ביחוד אחד.
ב' רקיעין
שלב) ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה.
ההתחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, רקיע העליון הסתום. המקיים את הכל וממנו יוצא הכל. הוא השמיני שממטה למעלה, והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל.
שלג) כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות. הוא מקבל הכל וזהו סיום הכל.
רקיע הוא הפרסא, סיום החדש מצ"ב, המוציא בינה ותו"מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה. ובעת גדלות חוזרת הפרסא, הרקיע, לסיום דצ"א, ומחזיר הספירות בינה ותו"מ אל המדרגה. בדרך כלל יש ג' פרסאות בעולם האצילות:
א. רקיע הראשון, בפה דא"א, מוציא בינה ותו"מ מראש דא"א למדרגת או"א, ונשאר בראש דא"א כתר וחכמה בלבד. רקיע הראשון, כי בפרצוף עתיק אין צ"ב, אלא בקע ולא בקע,
ב. רקיע האמצעי בחזה דא"א, מוציא בינה ותו"מ דחג"ת דא"א למקום ישסו"ת וזו"ן שלמטה מחזה,
ג. רקיע התחתון בסיום האצילות, מוציא בינה ותו"מ דזו"ן דאצילות לבי"ע.
וכאן הזוהר מדבר מרקיע הראשון והאחרון בלבד. ואומר, ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה, שהרקיע שבפה דא"א, התחלת כל, והרקיע שמקום עטרת יסוד דז"א, המסיים כל העולם האצילות.
ושכתוב, התחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, כוכבים הם המוחין, והן קטנות והן גדלות, תלויים ויוצאים מרקיע הראשון. כי בזמן שמוציא בינה ותו"מ דראש א"א לחוץ, מושפעים מוחין דקטנות לכל הפרצופים. ובעת שהרקיע חוזר לסיום שבצ"א, מוחזרים בינה ותו"מ דראש א"א, והגדלות מושפעת בכל המדרגות. וזהו רקיע העליון הסתום, שנקרא סתום, משום שהוא מתחת החכמה סתימאה דא"א. המקיים את הכל, כל מיני הגדלות, וממנו יוצא הכל, כל מיני הקטנות, והוא השמיני שממטה למעלה, כי א"א חכמה דמ"ה, ומן עטרת יסוד עד החכמה הוא שמונה ספירות חו"ב וחג"ת נה"י. וע"כ נבחן לשמיני., והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל, כי מפרצוף עתיק שמלפניו, אינו נמשך מוחין לאבי"ע.
כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, הרקיע שבמקום עטרת יסוד דז"א, השמיני מלמעלה למטה, כשמתחילים לספור מא"א, מחכמה עד היסוד, שמונה ספירות. שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות, שממנו באים כל מיני המוחין לנוקבא ולכל התחתונים דרי בי"ע, כי בעת שמוציא בינה ותו"מ דזו"ן לחוץ מאצילות, נמצאים הנוקבא וכל התחתונים בקטנות. ובעת שמתבטל צ"ב ומחזיר את בינה ותו"מ דזו"ן לאצילות, מקבלים כל התחתונים מוחין דגדלות. הוא מקבל הכל, שלוקח מהעליונים כל המוחין בשביל התחתונים, וזהו סיום הכל, שמסיים כל האצילות. ואין לשאול, הרי המלכות מסיימת האצילות ולא היסוד? כי מעטרת יסוד נבנה כל פרצוף המלכות, וע"כ נחשב הסיום על עטרת יסוד.
כמו שרקיע השמיני העליון התחלה לכל, ובו תלויים כל האורות שמקבל אותם מעליונים, וממנו יוצאים לכל פרצופי האצילות, כך ברקיע השמיני התחתון תלויים כל האורות, שמקבל אותם מהעליונים ממנו, וממנו הם יוצאים לכל העולמות, לנוקבא ובי"ע.
שלד) ההתחלה והסיום הם ב' רקיעים. באופן אחד נמצאים. הרקיע התחתון, נהר, הנמשך ויוצא ומימיו אינם נפסקים לעולם, הכל הוא שישתווה הסיום אל ההתחלה, ע"כ כתוב, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, התחתון. הם שם בשביל להאיר על הארץ, הנוקבא ובי"ע.
שלה) ואע"פ שהרקיע העליון והרקיע התחתון באופן אחד, ההפרש ביניהם, שהרקיע העליון מקיים וזן לעולם העליון ולכל אלו הבחינות העליונות, והרקיע התחתון מקיים וזן לעולם התחתון, הנוקבא, ולכל הבחינות התחתונות שבבי"ע.
שלו) הלוא אותו רקיע השמיני העליון הסתום, הוא עצמו עולם העליון? היתכן שהוא הזן את עולם העליון, שמשמע, שהוא בחינה אחרת מעולם העליון? אלא רקיע העליון עצמו הוא עולם העליון, וכל אלו המדרגות היוצאים ממנו נקראים על שמו, עולם העליון. והרקיע העליון והתחתון הכל אחד. ולא יקשה לך, שרקיע העליון בפה דא"א, וכאן אומר שהוא עולם העליון, ועולם העליון הוא בינה. כי אומר ששני עולמות הם. כי אין יותר בכל פרצוף משני עולמות, אשר למעלה מחזה נבחן לעולם העליון, ולמטה מחזה לעולם התחתון. ולפיכך גם למעלה מחזה דא"א נבחן כולו לעולם העליון. וגם הוא נבחן לבינה, כי הרקיע שהוא צ"ב, לא נעשה אלא על בינה דא"א, שהוציאה לחוץ מראש.
שאלות חזרה – דף היומי בזוהר ״ויצא״, עמ׳ קל״ג-קל״ה:
מיהם ב׳ הרקיעים עליהם מדבר ומדוע לא ג׳, והרי למדנו שיש מסך גם בחזה דא״א?
מהו המשותף ומהו המבדיל בין רקיע העליון לרקיע התחתון?
כיצד ניתן לומר שהעולם העליון הוא ״זן ומפרנס לכל״, והרי מפרנס הוא רק לעליון?
מהו פירוש המילה ״לבנון״, לאיזה זווג מתכוון וכיצד זה קשור ללאה ורחל?
למה נקראה בינה ״חסידה״?
היכן על האדם לחפש כדי לברוח מהעצבות, ומדוע?
ב' רקיעין
שלב) ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה.
ההתחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, רקיע העליון הסתום. המקיים את הכל וממנו יוצא הכל. הוא השמיני שממטה למעלה, והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל.
שלג) כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות. הוא מקבל הכל וזהו סיום הכל.
רקיע הוא הפרסא, סיום החדש מצ"ב, המוציא בינה ותו"מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה. ובעת גדלות חוזרת הפרסא, הרקיע, לסיום דצ"א, ומחזיר הספירות בינה ותו"מ אל המדרגה. בדרך כלל יש ג' פרסאות בעולם האצילות:
א. רקיע הראשון, בפה דא"א, מוציא בינה ותו"מ מראש דא"א למדרגת או"א, ונשאר בראש דא"א כתר וחכמה בלבד. רקיע הראשון, כי בפרצוף עתיק אין צ"ב, אלא בקע ולא בקע,
ב. רקיע האמצעי בחזה דא"א, מוציא בינה ותו"מ דחג"ת דא"א למקום ישסו"ת וזו"ן שלמטה מחזה,
ג. רקיע התחתון בסיום האצילות, מוציא בינה ותו"מ דזו"ן דאצילות לבי"ע.
וכאן הזוהר מדבר מרקיע הראשון והאחרון בלבד. ואומר, ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה, שהרקיע שבפה דא"א, התחלת כל, והרקיע שמקום עטרת יסוד דז"א, המסיים כל העולם האצילות.
ושכתוב, התחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, כוכבים הם המוחין, והן קטנות והן גדלות, תלויים ויוצאים מרקיע הראשון. כי בזמן שמוציא בינה ותו"מ דראש א"א לחוץ, מושפעים מוחין דקטנות לכל הפרצופים. ובעת שהרקיע חוזר לסיום שבצ"א, מוחזרים בינה ותו"מ דראש א"א, והגדלות מושפעת בכל המדרגות. וזהו רקיע העליון הסתום, שנקרא סתום, משום שהוא מתחת החכמה סתימאה דא"א. המקיים את הכל, כל מיני הגדלות, וממנו יוצא הכל, כל מיני הקטנות, והוא השמיני שממטה למעלה, כי א"א חכמה דמ"ה, ומן עטרת יסוד עד החכמה הוא שמונה ספירות חו"ב וחג"ת נה"י. וע"כ נבחן לשמיני., והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל, כי מפרצוף עתיק שמלפניו, אינו נמשך מוחין לאבי"ע.
כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, הרקיע שבמקום עטרת יסוד דז"א, השמיני מלמעלה למטה, כשמתחילים לספור מא"א, מחכמה עד היסוד, שמונה ספירות. שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות, שממנו באים כל מיני המוחין לנוקבא ולכל התחתונים דרי בי"ע, כי בעת שמוציא בינה ותו"מ דזו"ן לחוץ מאצילות, נמצאים הנוקבא וכל התחתונים בקטנות. ובעת שמתבטל צ"ב ומחזיר את בינה ותו"מ דזו"ן לאצילות, מקבלים כל התחתונים מוחין דגדלות. הוא מקבל הכל, שלוקח מהעליונים כל המוחין בשביל התחתונים, וזהו סיום הכל, שמסיים כל האצילות. ואין לשאול, הרי המלכות מסיימת האצילות ולא היסוד? כי מעטרת יסוד נבנה כל פרצוף המלכות, וע"כ נחשב הסיום על עטרת יסוד.
כמו שרקיע השמיני העליון התחלה לכל, ובו תלויים כל האורות שמקבל אותם מעליונים, וממנו יוצאים לכל פרצופי האצילות, כך ברקיע השמיני התחתון תלויים כל האורות, שמקבל אותם מהעליונים ממנו, וממנו הם יוצאים לכל העולמות, לנוקבא ובי"ע.
שלד) ההתחלה והסיום הם ב' רקיעים. באופן אחד נמצאים. הרקיע התחתון, נהר, הנמשך ויוצא ומימיו אינם נפסקים לעולם, הכל הוא שישתווה הסיום אל ההתחלה, ע"כ כתוב, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, התחתון. הם שם בשביל להאיר על הארץ, הנוקבא ובי"ע.
שלה) ואע"פ שהרקיע העליון והרקיע התחתון באופן אחד, ההפרש ביניהם, שהרקיע העליון מקיים וזן לעולם העליון ולכל אלו הבחינות העליונות, והרקיע התחתון מקיים וזן לעולם התחתון, הנוקבא, ולכל הבחינות התחתונות שבבי"ע.
שלו) הלוא אותו רקיע השמיני העליון הסתום, הוא עצמו עולם העליון? היתכן שהוא הזן את עולם העליון, שמשמע, שהוא בחינה אחרת מעולם העליון? אלא רקיע העליון עצמו הוא עולם העליון, וכל אלו המדרגות היוצאים ממנו נקראים על שמו, עולם העליון. והרקיע העליון והתחתון הכל אחד. ולא יקשה לך, שרקיע העליון בפה דא"א, וכאן אומר שהוא עולם העליון, ועולם העליון הוא בינה. כי אומר ששני עולמות הם. כי אין יותר בכל פרצוף משני עולמות, אשר למעלה מחזה נבחן לעולם העליון, ולמטה מחזה לעולם התחתון. ולפיכך גם למעלה מחזה דא"א נבחן כולו לעולם העליון. וגם הוא נבחן לבינה, כי הרקיע שהוא צ"ב, לא נעשה אלא על בינה דא"א, שהוציאה לחוץ מראש.
ברכות לראש צדיק
שכג) כתוב, ברכות לראש צדיק. הלוא היה צריך לומר, לצדיק? אלא ראש צדיק הוא עטרה הקדושה, עטרת יסוד. ראש צדיק זה יעקב, ת"ת, וגוף. ונקרא ראש צדיק, משום שמקבל הברכות ומשפיע אותן לצדיק, אל היסוד, שנקרא צדיק, ומשם נזרקים לכל צד, לימין ושמאל שבמלכות, וכל העולמות מתברכים.
שכד) ברכות לראש צדיק, המקום שהוא ברית נקרא צדיק, שממנו יוצאים מעיינות לחוץ. כמו הנקב של הכד, שדרך שם שופכים היין, ראש הכד, כך ראש צדיק, מקום בעת שזורק מעיינות לנוקבא. הצדיק הוא ראש, משום שכל הברכות שורות בו ומושפעים ממנו.
שכה) אדם שזכה לשמור אות ברית קודש ומקיים מצוות התורה, נקרא צדיק, ומראשו ועד רגליו צדיק. ועליו אמר הכתוב, ברכות לראש צדיק. כי כאשר הברכות נמשכות לעולם, הן שורות על ראשו, וממנו נמצאות הברכות בעולם, בבנים קדושים וצדיקים שהוא מעמיד.
שאלות חזרה ויצא קל-קלב
1. מדוע כתוב "ברכות לראש צדיק" ולא ברכות לצדיק, בלי ראש?
2. מה התשובה של רשב"י לר' ייסא על מה שלא הבין בביאור של "נער הייתי גם זקנתי"?
3. מהו הזיווג הקבוע בין יסוד למלכות?
4. מדוע אין ז"א צריך לדרוש חכמה מהנוקבא, לא בהיכל או"א ולא כשנותן לה זרעו?
5. מהיכן אנו לומדים שגם בזמן הגלות נשאר קשר בין ז"א לנוקבא?
6. מהו רקיע השמיים?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
ברכות לראש צדיק
שכג) כתוב, ברכות לראש צדיק. הלוא היה צריך לומר, לצדיק? אלא ראש צדיק הוא עטרה הקדושה, עטרת יסוד. ראש צדיק זה יעקב, ת"ת, וגוף. ונקרא ראש צדיק, משום שמקבל הברכות ומשפיע אותן לצדיק, אל היסוד, שנקרא צדיק, ומשם נזרקים לכל צד, לימין ושמאל שבמלכות, וכל העולמות מתברכים.
שכד) ברכות לראש צדיק, המקום שהוא ברית נקרא צדיק, שממנו יוצאים מעיינות לחוץ. כמו הנקב של הכד, שדרך שם שופכים היין, ראש הכד, כך ראש צדיק, מקום בעת שזורק מעיינות לנוקבא. הצדיק הוא ראש, משום שכל הברכות שורות בו ומושפעים ממנו.
שכה) אדם שזכה לשמור אות ברית קודש ומקיים מצוות התורה, נקרא צדיק, ומראשו ועד רגליו צדיק. ועליו אמר הכתוב, ברכות לראש צדיק. כי כאשר הברכות נמשכות לעולם, הן שורות על ראשו, וממנו נמצאות הברכות בעולם, בבנים קדושים וצדיקים שהוא מעמיד.
שאלות חזרה, זוהר ויצא, קכ"ד-קכ"ו
א – מיהו קול הקול של הקולות שנתעורר מלמעלה למטה?
ב – מדוע דעת מתחלק לט' בחינות, בעוד שחכמה ובינה כל אחד מהם מתחלק רק לג' בחינות?
ג – ערוך בטבלה כל אחד מההפסדים שבכל אחד מט"ו הקוים שבראש.
ד – מהו התיקון שפועל יעקב שבזכותו מקבל כל הרוחים שהם כנגד ההפסדים שמנינו קודם?
ה – כיצד ניתן לבטל את האבדון והמוות שלא יחריבו העולם?
ו – מהו סוד נסתר הסתום העליון הנעלם מכל נעלם מכל רעיון והרהור, ומהו בנפש האדם?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שאלות חזרה זהר ויצא קכז-קכט
1. מהו עפ"י פירוש סתרי תורה ימין שמאל ואמצע במעשה יעקב?
2. מתי נקרא יעקב שלם בכל?
3. מה ההבדל בין הצאן המקושרות לבין העטופים?
4. מה נולד ביחד עם הנשמות מזו"ן ומה תפקידם?
5. מהו שיעקב עשה לו עדרים לבדו? וכי לא ראוי שתהיה כל האנושות כיחידה אחת?
6. מדוע ע"י סוד האמונה למעלה קונים קו אמצעי למטה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
המקלות
שב) כל אלו המקראות ללמד חכמה באות. דברים העליונים יש מהם, שתלויים במעשים, כמו תפילין וציצית, ומהם בדיבורים, כמו קריאת שמע ותפילה, ומהם בכוונת הלב, כמו אהבה ויראה. ומי שרוצה להמשיך ברכות, הוא ע"י תפילה בדיבור ובכוונה, ומהם שאינם נמשכים ע"י תפילה אלא שתלויים במעשים.
שג) יעקב השלם, כל מה שעשה בחכמה עשה. כתוב, ויצג את המקלות אשר פיצל בָּרְהָטִים, הכל עשה בחכמה להמשיך ברכות ממקור כל, לכל מדרגות העליונות שהם חלקו וגורלו.
שד) מקלות הם מדרגות הדין, הנכללים מעוביות המלכות. אשר פיצל, שהעביר מהם הדין, ע"י שהמשיך עליהם קומת חסדים. בָרְהָטִים, הוא כמ"ש, מלך אסור בָרְהָטִים. כי ממלך העליון, בינה, באות הברכות לכל העולמות. כי הרְהָטִים הם הכלים דקו השמאל שבבינה, שבסיבת היחוד דקו אמצעי אינם מאירים אלא ממטה למעלה. וזה מלך אסור בָרְהָטִים, כי הבינה, שנקרא מלך עליון, אסור בָרְהָטִים הללו, שלא יתפשט משם ולמטה. וזה נעשה מסיבה שיעקב הציג המקלות, שעליהם יצא קו אמצעי בתוך הרְהָטִים, ואינם יכולים עוד להאיר ממעלה למטה.
שה) מלך אסוּר בָרְהָטִים, ז"א, אסור ומקושר בָרְהָטִים העליונים, שהם הכלים דקו שמאל שבבינה, שמהם מושקים הכל ממלך העליון. שמלך, ז"א, אסור, שאינו מאיר ממעלה למטה, מסיבת הרְהָטִים, שהם הכלים דבינה שבו.
בָרְהָטִים בשְׁקָתות המים, הם הנחלים הנמשכים ומתקבצים בנוקבא דז"א, אשר רְהָטִים דבינה נמשכים אליה, ונעשו בה שְׁקָתות המים.
אשר תבואנה הצאן לשתות, ששם מתקבצים המים, בהנוקבא, כולם, כל דרי בי"ע, באים לשתות ממנו.
שו) וַיֵחַמְנה. בשעה שרוח צפון, הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, נושב על הנוקבא, המים, השפע, נקפאים ואינם נוזלים לחוץ, לג' עולמות בי"ע. וכאשר נתעורר רוח דרום, הארת הימין, חסדים, המים מתחממים, והקיפאון שלהם נעבר, ונמשכים לעולמות. אז שותים כולם, כי חמימות הדרום פותחים קיפאון המים, וכולם מתחממים ושמחים לשתות, מתוך שנעבר מהם אותה הקרירות מצפון, שהיה להם מקודם לכן. וע"כ כתוב, וַיֵחַמְנָה. כתוב, וַיֵחַמְנָה, ולא, ויֶחֶמוּ, כי למרות שצאן, לשון זכר, אבל משום שבאים לשתות, ממדרגות הנוקבא, נבחנים כולם לנקבות כמוה.
שאלות חזרה זוהר ויצא קכא-קכג
א – באלו ג' העניינים תלויים הדברים העליונים, ומדוע דווקא בהם?
הסבר את פעולת יעקב על פי הפסוק – "ויצג את המקלות אשר פיצל ברהטים בשקתות המים"
ג – מיהו מלך שאסור ברהטים? הצג ב' פרושים.
ד – מהו "ויחמנה", וכיצד זה נוגע לעבודת הנפש של האדם?
ה – כיצד מתבטא קו אמצעי בעבודת יעקב עם מקל לבנה לח ולוז וערמון? אגב כך הסבר מהו "מחשוף הלבן"?
המקלות
שב) כל אלו המקראות ללמד חכמה באות. דברים העליונים יש מהם, שתלויים במעשים, כמו תפילין וציצית, ומהם בדיבורים, כמו קריאת שמע ותפילה, ומהם בכוונת הלב, כמו אהבה ויראה. ומי שרוצה להמשיך ברכות, הוא ע"י תפילה בדיבור ובכוונה, ומהם שאינם נמשכים ע"י תפילה אלא שתלויים במעשים.
שג) יעקב השלם, כל מה שעשה בחכמה עשה. כתוב, ויצג את המקלות אשר פיצל בָּרְהָטִים, הכל עשה בחכמה להמשיך ברכות ממקור כל, לכל מדרגות העליונות שהם חלקו וגורלו.
שד) מקלות הם מדרגות הדין, הנכללים מעוביות המלכות. אשר פיצל, שהעביר מהם הדין, ע"י שהמשיך עליהם קומת חסדים. בָרְהָטִים, הוא כמ"ש, מלך אסור בָרְהָטִים. כי ממלך העליון, בינה, באות הברכות לכל העולמות. כי הרְהָטִים הם הכלים דקו השמאל שבבינה, שבסיבת היחוד דקו אמצעי אינם מאירים אלא ממטה למעלה. וזה מלך אסור בָרְהָטִים, כי הבינה, שנקרא מלך עליון, אסור בָרְהָטִים הללו, שלא יתפשט משם ולמטה. וזה נעשה מסיבה שיעקב הציג המקלות, שעליהם יצא קו אמצעי בתוך הרְהָטִים, ואינם יכולים עוד להאיר ממעלה למטה.
שה) מלך אסוּר בָרְהָטִים, ז"א, אסור ומקושר בָרְהָטִים העליונים, שהם הכלים דקו שמאל שבבינה, שמהם מושקים הכל ממלך העליון. שמלך, ז"א, אסור, שאינו מאיר ממעלה למטה, מסיבת הרְהָטִים, שהם הכלים דבינה שבו.
בָרְהָטִים בשְׁקָתות המים, הם הנחלים הנמשכים ומתקבצים בנוקבא דז"א, אשר רְהָטִים דבינה נמשכים אליה, ונעשו בה שְׁקָתות המים.
אשר תבואנה הצאן לשתות, ששם מתקבצים המים, בהנוקבא, כולם, כל דרי בי"ע, באים לשתות ממנו.
שו) וַיֵחַמְנה. בשעה שרוח צפון, הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, נושב על הנוקבא, המים, השפע, נקפאים ואינם נוזלים לחוץ, לג' עולמות בי"ע. וכאשר נתעורר רוח דרום, הארת הימין, חסדים, המים מתחממים, והקיפאון שלהם נעבר, ונמשכים לעולמות. אז שותים כולם, כי חמימות הדרום פותחים קיפאון המים, וכולם מתחממים ושמחים לשתות, מתוך שנעבר מהם אותה הקרירות מצפון, שהיה להם מקודם לכן. וע"כ כתוב, וַיֵחַמְנָה. כתוב, וַיֵחַמְנָה, ולא, ויֶחֶמוּ, כי למרות שצאן, לשון זכר, אבל משום שבאים לשתות, ממדרגות הנוקבא, נבחנים כולם לנקבות כמוה.
המקלות
שב) כל אלו המקראות ללמד חכמה באות. דברים העליונים יש מהם, שתלויים במעשים, כמו תפילין וציצית, ומהם בדיבורים, כמו קריאת שמע ותפילה, ומהם בכוונת הלב, כמו אהבה ויראה. ומי שרוצה להמשיך ברכות, הוא ע"י תפילה בדיבור ובכוונה, ומהם שאינם נמשכים ע"י תפילה אלא שתלויים במעשים.
שג) יעקב השלם, כל מה שעשה בחכמה עשה. כתוב, ויצג את המקלות אשר פיצל בָּרְהָטִים, הכל עשה בחכמה להמשיך ברכות ממקור כל, לכל מדרגות העליונות שהם חלקו וגורלו.
שד) מקלות הם מדרגות הדין, הנכללים מעוביות המלכות. אשר פיצל, שהעביר מהם הדין, ע"י שהמשיך עליהם קומת חסדים. בָרְהָטִים, הוא כמ"ש, מלך אסור בָרְהָטִים. כי ממלך העליון, בינה, באות הברכות לכל העולמות. כי הרְהָטִים הם הכלים דקו השמאל שבבינה, שבסיבת היחוד דקו אמצעי אינם מאירים אלא ממטה למעלה. וזה מלך אסור בָרְהָטִים, כי הבינה, שנקרא מלך עליון, אסור בָרְהָטִים הללו, שלא יתפשט משם ולמטה. וזה נעשה מסיבה שיעקב הציג המקלות, שעליהם יצא קו אמצעי בתוך הרְהָטִים, ואינם יכולים עוד להאיר ממעלה למטה.
שה) מלך אסוּר בָרְהָטִים, ז"א, אסור ומקושר בָרְהָטִים העליונים, שהם הכלים דקו שמאל שבבינה, שמהם מושקים הכל ממלך העליון. שמלך, ז"א, אסור, שאינו מאיר ממעלה למטה, מסיבת הרְהָטִים, שהם הכלים דבינה שבו.
בָרְהָטִים בשְׁקָתות המים, הם הנחלים הנמשכים ומתקבצים בנוקבא דז"א, אשר רְהָטִים דבינה נמשכים אליה, ונעשו בה שְׁקָתות המים.
אשר תבואנה הצאן לשתות, ששם מתקבצים המים, בהנוקבא, כולם, כל דרי בי"ע, באים לשתות ממנו.
שו) וַיֵחַמְנה. בשעה שרוח צפון, הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, נושב על הנוקבא, המים, השפע, נקפאים ואינם נוזלים לחוץ, לג' עולמות בי"ע. וכאשר נתעורר רוח דרום, הארת הימין, חסדים, המים מתחממים, והקיפאון שלהם נעבר, ונמשכים לעולמות. אז שותים כולם, כי חמימות הדרום פותחים קיפאון המים, וכולם מתחממים ושמחים לשתות, מתוך שנעבר מהם אותה הקרירות מצפון, שהיה להם מקודם לכן. וע"כ כתוב, וַיֵחַמְנָה. כתוב, וַיֵחַמְנָה, ולא, ויֶחֶמוּ, כי למרות שצאן, לשון זכר, אבל משום שבאים לשתות, ממדרגות הנוקבא, נבחנים כולם לנקבות כמוה.
שאלות חזרה זהר ויצא קטו-קטז
1. מה ההבדל בין זכירה ופקידה של צד הטוב לבין זכירה ופקידה של צד הרע? הן מצד מקורן והן מצד תוצאותין.
2. כיצד על האדם לעשות מלחמה דהיינו מהן התחבולות הראויות להילחם בס"א?
3. מדוע אין זה נכון להתפלל על זכירה ופקידה (למי שאינו צדיק גמור)? כיצד בכל זאת יוכל להתפלל כראוי?
4. מהו מוות ומהו צלמות וכיצד הם מבטאים את הזכירה ופקידה מצד הרע?
זכירה ופקידה
רסז) ויזכור אלקים את רחל ויפתח את רחמה. כי בנים תלויים במזל, שהוא הנהר היוצא מעדן, המזיל ומשקה את הגן, ז"א. ומשום זה כתוב בה זכירה, כי זכירה מזכוֹר, ז"א, ופקידה מנוקבא. כתוב, וה' פקד את שרה, שלא ממזל, כי לא כתוב בה זכירה. ואם בנים תלויים במזל, ולא למטה בנוקבא, הרי כאן בשָׂרה, לא היה במזל? אלא, כתוב, והויה פקד, הוא שכולל הכל כאחד. כי, והויה, הוא ובית דינו, ז"א עם הנוקבא ביחד. הרי יש כאן בשרה גם זכירה מז"א, שהוא מזל.
רסח) אם והויה כולל ז"א ונוקבא ביחד, זכירה ופקידה, למה כתוב פקידה, הרי והויה כולל כבר גם פקידה? אלא זכירה כבר הייתה מקודם לכן, וכבר נמסר מפתח הזה של בנים למטה, כמ"ש, ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה. וכמ"ש, ויאמר הויה, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. וכיוון שכבר הייתה זכירה, במעלה של ז"א, כיוון שכתוב, ואת בריתי, יסוד דז"א, נאמר אח"כ פקידה, הנוקבא, כדי שתהיה כללות הכל ביחד, שתהיה בה זכירה ופקידה ביחד.
רסט) ויזכור אלקים את רחל. זכירה הוא למעלה, בז"א, כי מזל זה, שהוא למעלה בזכר, בא על פקידה, שהיא הנוקבא למטה, שהיא בגלות, לגאול אותה. וכעין זה כתוב, ויזכור אלקים את רחל, שהוא כמ"ש, ואזכור את בריתי. שהכתוב, ויזכור, הוא זכירה, ז"א. ויזכור אלקים את רחל, הנוקבא, פקידה. הזכירה המרומז בויזכור, בא על רחל, שהיא פקידה, והשפיע לה שפע הבנים. והשם אלקים, שכתוב, ויזכור אלקים, הוא בינה.
רע) כתוב, פָקוד פקדתי אתכם. והיתכן פקידה בנוקבא, בזמן שהיא עצמה בגלות? כיוון שהיא בגלות, איך היא נתגלתה כאן למשה? ואיך אמרה פקוד פקדתי?
רעא) אלא, כשהשמש מאיר, הוא בשמים, וגבורתו וכוחו מושל בכל מקום על הארץ. כעין זה נאמר בה', מלוא כל הארץ כבודו. בזמן שביהמ"ק היה קיים, מלוא כל הארץ כבודו, זהו ארץ הקדושה, הנוקבא, ואז נוהג גילוי שכינה. ועתה שישראל בגלות, השכינה למעלה מחזה דז"א, ששם בחינת שמים, חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ. אלא תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכוחה וגבורתה מלוא הארץ. ומסבבת את ישראל להגן עליהם, ואע"פ שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.
רעב) יש שכינה למטה מחזה דז"א, ויש שכינה למעלה מחזה דז"א. השכינה שלמעלה, היא בי"ב (12) גבולי מרכבות קדושות, וי"ב חיות עליונות. ד' ספירות חו"ב תו"מ, שבכל אחת חו"ב ות"ת, שהם במספר י"ב, שהם י"ב גבולים, וכן י"ב חיות גדולות, להיותם מחזה ולמעלה. השכינה שלמטה היא בי"ב שבטים הקדושים. ואז, כששתיהן בי"ב, נכללת השכינה למעלה ולמטה, ששתיהן נעשו פרצוף אחד, והכל מאיר בזמן אחד בבת אחת. ואז נאמר, מלוא כל הארץ כבודו, ויש גילוי שכינה למטה בעוה"ז.
ואע"פ שבזמן שישראל בגלות, לא נתקנה השכינה למטה מחזה, אלא שעלתה למעלה מחזה, הנה למעלה ג"כ לא נתקנה, שנבחנת כחסרה ג"ר, משום שלא נתקנה למטה מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה. וע"כ נאמר, שהשכינה היא בגלות עִם ישראל, כי היא בגלות עימהם. כי משום עלייתה למעלה, נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות.
רעג) במה מתתקנת הנוקבא בזמן הגלות, שתוכל להתגלות למטה? בדומה למלך, שמת בנו. הפך מיטתו בשביל האבל על בנו, ולא התקין אותה, אלא שלקח קוצים ודרדרים והטילם תחת מיטתו, ושכב עליהם. כך הקב"ה, כיוון שגלו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, לקח קוצים ודרדרים ונתן תחתיו. וכמ"ש, וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אש מתוך הסנה. ועשה זה, משום שישראל היו בגלות. ומיושב בזה השאלה הראשונה, כיוון שהשכינה בגלות, איך נתגלתה למשה? נתגלתה אליו מתוך הסנה, שהוא בלתי שלמות ודינים, שבאופן זה, היא יכולה להתגלות גם בזמן הגלות.
רעד) מי שהוא עצמו אינו ברשותו, אלא בגלות, מה הוא יכול לפקוד, ומה הוא יכול לעשות? ואיך אמרה השכינה פָקוד פקדתי, בזמן שהיא בגלות? אלא, פקוד, מלמעלה, מז"א, זכירה. פקדתי, למטה, בנוקבא. שאמרה פקוד, פירושו זכירה. ולא אמר זכור במפורש, משום שזכירה זו כבר הייתה עליה מקודם לכן, שכתוב, ואזכור את בריתי. כיוון שכתוב, ואזכור, הרי כבר ניתנה בה זכירה, ומשום זה אמרה אח"כ, פקוד פקדתי, שהמילה, פקוד, רומזת על הזכירה שניתנה בה מכבר. סימן זה מסוּר מיעקב ומיוסף, שיעקב אמר, פקוד יפקוד אתכם, וכן יוסף אמר, פקוד יפקוד אלקים אתכם. משום שצריכים זכירה ופקידה לגאולה. ופקוד רומז על זכירה שמכבר, פקדתי על פקידה.
רעו) בברכות, אחד מזכיר שמו של הקב"ה, ושניים משיבים לו. כמ"ש, כי שֵׁם ה' אקרא הבוּ גודל לאלקינו. כי שם ה' אקרא, הוא אחד, המזכיר את השם, הבו גודל לאלקינו, הוא שניים האחרים המשיבים. אבל בתורה, אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדוּלה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.
רעז) בברכות למה צריכים לג'? אלא, כל הברכות הוא כך, שאחד לברך ושניים להשיב, כדי להעלות שבח הקב"ה בג' קווים: אחד מברך, קו אמצעי, הפועל לגלות האור, ושניים שיודו ויקיימו ברכותיו, ב' הקווים המקבלים פעולת קו אמצעי, ומאירים בכוחו. וזהו הקיום של הברכות, שיהיו בעליון כראוי ובשלושה.
רעח) יש זכירה לטוב, ויש זכירה לרע, יש פקידה לטוב, ויש פקידה לרע.
זכירה לטוב, כמ"ש, וזכרתי להם ברית ראשונים. ויזכור אלקים את נח. ויזכור אלקים את בריתו. זכירה לרע, כמ"ש, ויזכור כי בשׂר המה, רוח הולך ולא ישוב.
פקידה לטוב, כמ"ש, פקוד פקדתי אתכם. פקידה לרע, כמ"ש, ופקדתי בשבט פשְעָם ובנגעים עוונם.
רעט) כל אלו זכירה ופקידה לטוב, אלו הם מדרגות ידועות, אמונה. זכר ונקבה אחד, זכירה ופקידה. זכירה זכר, ופקידה הנקבה. ואלו הם לטוב. זכירה ופקידה לרע הם הצד האחר, אלהים אחרים, זכר ונקבה כאחד, זכירה בזכר, ופקידה בנקבה העומדים תמיד לרע. והם זה לעומת זה הזכר ונקבה דס"א לעומת זכר ונקבה דקדושה.
מזְכירה ופקידה דקדושה יוצאים כל סודות האמונה וכל מדרגות קדושות העליונות.
ומזכירה ופקידה דס"א יוצאים כל מינים הרעים, וכל המוות, וכל הצדדים של מינים הרעים שבעולם.
רפ) אשרי מי שחלקו נמצא בצד הטוב, ואינו מטה עצמו לס"א, וניצל מהם. אשרי מי שיכול להינצל מאותו הצד, ואשרי הם הצדיקים שיכולים להינצל מהם, ולעשות מלחמה באותו הצד. האדם צריך לעשות עימו מלחמה, ולמשול עליו, ולהינצל ממנו.
רפא) יעקב היה עושה כל כך כלפי עשיו, בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עימו בעורמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף, שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, כמ"ש בתחילה, את בכׂרתי לקח, ולבסוף כתוב, והנה עתה לקח בִרְכָּתי, שאותיותיהן שוות. הרי שהתחילה והסוף היו אחד. וכל זה היה כדי למשול עליו בדרך הישר. וע"כ אשרי הוא מי שניצל מס"א, ויכול למשול עליהם.
רפב) זכירה ופקידה לטוב, בעת שהם כאחד באמונה, בנוקבא. כשז"א, זכירה, והנוקבא, פקידה, בזיווג. אשרי מי שמשתדל אחר האמונה, לזכות בה, כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
רפג) כשאדם מתפלל תפילתו, לא יאמר על עצמו זוכרני ופוקדני. משום שיש זכירה ופקידה לטוב, וזכירה ופקידה לרע. ועתידים המקטרגים לקבל המילה, זוכרני ופוקדני, מפיו, ויבואו להזכיר חטאיו של האדם ולענוש אותו, שיביאו עליו זכירה ופקידה לרע. זולת אם הוא צדיק גמור, שאם אותם זכירה ופקידה לרע, זו"ן דקליפה, יבדקו אחר חטאיו ולא ימצאו אותן, אז מותר לו לומר זכרני ופקדני.
רפד) כי בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים. כמ"ש בשונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֵר לָך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך. שקרא את הקב"ה בשם מלך.
רפה) ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתיחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.
זכירה ופקידה
רסז) ויזכור אלקים את רחל ויפתח את רחמה. כי בנים תלויים במזל, שהוא הנהר היוצא מעדן, המזיל ומשקה את הגן, ז"א. ומשום זה כתוב בה זכירה, כי זכירה מזכוֹר, ז"א, ופקידה מנוקבא. כתוב, וה' פקד את שרה, שלא ממזל, כי לא כתוב בה זכירה. ואם בנים תלויים במזל, ולא למטה בנוקבא, הרי כאן בשָׂרה, לא היה במזל? אלא, כתוב, והויה פקד, הוא שכולל הכל כאחד. כי, והויה, הוא ובית דינו, ז"א עם הנוקבא ביחד. הרי יש כאן בשרה גם זכירה מז"א, שהוא מזל.
רסח) אם והויה כולל ז"א ונוקבא ביחד, זכירה ופקידה, למה כתוב פקידה, הרי והויה כולל כבר גם פקידה? אלא זכירה כבר הייתה מקודם לכן, וכבר נמסר מפתח הזה של בנים למטה, כמ"ש, ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה. וכמ"ש, ויאמר הויה, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. וכיוון שכבר הייתה זכירה, במעלה של ז"א, כיוון שכתוב, ואת בריתי, יסוד דז"א, נאמר אח"כ פקידה, הנוקבא, כדי שתהיה כללות הכל ביחד, שתהיה בה זכירה ופקידה ביחד.
רסט) ויזכור אלקים את רחל. זכירה הוא למעלה, בז"א, כי מזל זה, שהוא למעלה בזכר, בא על פקידה, שהיא הנוקבא למטה, שהיא בגלות, לגאול אותה. וכעין זה כתוב, ויזכור אלקים את רחל, שהוא כמ"ש, ואזכור את בריתי. שהכתוב, ויזכור, הוא זכירה, ז"א. ויזכור אלקים את רחל, הנוקבא, פקידה. הזכירה המרומז בויזכור, בא על רחל, שהיא פקידה, והשפיע לה שפע הבנים. והשם אלקים, שכתוב, ויזכור אלקים, הוא בינה.
רע) כתוב, פָקוד פקדתי אתכם. והיתכן פקידה בנוקבא, בזמן שהיא עצמה בגלות? כיוון שהיא בגלות, איך היא נתגלתה כאן למשה? ואיך אמרה פקוד פקדתי?
רעא) אלא, כשהשמש מאיר, הוא בשמים, וגבורתו וכוחו מושל בכל מקום על הארץ. כעין זה נאמר בה', מלוא כל הארץ כבודו. בזמן שביהמ"ק היה קיים, מלוא כל הארץ כבודו, זהו ארץ הקדושה, הנוקבא, ואז נוהג גילוי שכינה. ועתה שישראל בגלות, השכינה למעלה מחזה דז"א, ששם בחינת שמים, חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ. אלא תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכוחה וגבורתה מלוא הארץ. ומסבבת את ישראל להגן עליהם, ואע"פ שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.
רעב) יש שכינה למטה מחזה דז"א, ויש שכינה למעלה מחזה דז"א. השכינה שלמעלה, היא בי"ב (12) גבולי מרכבות קדושות, וי"ב חיות עליונות. ד' ספירות חו"ב תו"מ, שבכל אחת חו"ב ות"ת, שהם במספר י"ב, שהם י"ב גבולים, וכן י"ב חיות גדולות, להיותם מחזה ולמעלה. השכינה שלמטה היא בי"ב שבטים הקדושים. ואז, כששתיהן בי"ב, נכללת השכינה למעלה ולמטה, ששתיהן נעשו פרצוף אחד, והכל מאיר בזמן אחד בבת אחת. ואז נאמר, מלוא כל הארץ כבודו, ויש גילוי שכינה למטה בעוה"ז.
ואע"פ שבזמן שישראל בגלות, לא נתקנה השכינה למטה מחזה, אלא שעלתה למעלה מחזה, הנה למעלה ג"כ לא נתקנה, שנבחנת כחסרה ג"ר, משום שלא נתקנה למטה מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה. וע"כ נאמר, שהשכינה היא בגלות עִם ישראל, כי היא בגלות עימהם. כי משום עלייתה למעלה, נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות.
רעג) במה מתתקנת הנוקבא בזמן הגלות, שתוכל להתגלות למטה? בדומה למלך, שמת בנו. הפך מיטתו בשביל האבל על בנו, ולא התקין אותה, אלא שלקח קוצים ודרדרים והטילם תחת מיטתו, ושכב עליהם. כך הקב"ה, כיוון שגלו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, לקח קוצים ודרדרים ונתן תחתיו. וכמ"ש, וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אש מתוך הסנה. ועשה זה, משום שישראל היו בגלות. ומיושב בזה השאלה הראשונה, כיוון שהשכינה בגלות, איך נתגלתה למשה? נתגלתה אליו מתוך הסנה, שהוא בלתי שלמות ודינים, שבאופן זה, היא יכולה להתגלות גם בזמן הגלות.
רעד) מי שהוא עצמו אינו ברשותו, אלא בגלות, מה הוא יכול לפקוד, ומה הוא יכול לעשות? ואיך אמרה השכינה פָקוד פקדתי, בזמן שהיא בגלות? אלא, פקוד, מלמעלה, מז"א, זכירה. פקדתי, למטה, בנוקבא. שאמרה פקוד, פירושו זכירה. ולא אמר זכור במפורש, משום שזכירה זו כבר הייתה עליה מקודם לכן, שכתוב, ואזכור את בריתי. כיוון שכתוב, ואזכור, הרי כבר ניתנה בה זכירה, ומשום זה אמרה אח"כ, פקוד פקדתי, שהמילה, פקוד, רומזת על הזכירה שניתנה בה מכבר. סימן זה מסוּר מיעקב ומיוסף, שיעקב אמר, פקוד יפקוד אתכם, וכן יוסף אמר, פקוד יפקוד אלקים אתכם. משום שצריכים זכירה ופקידה לגאולה. ופקוד רומז על זכירה שמכבר, פקדתי על פקידה.
רעו) בברכות, אחד מזכיר שמו של הקב"ה, ושניים משיבים לו. כמ"ש, כי שֵׁם ה' אקרא הבוּ גודל לאלקינו. כי שם ה' אקרא, הוא אחד, המזכיר את השם, הבו גודל לאלקינו, הוא שניים האחרים המשיבים. אבל בתורה, אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדוּלה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.
רעז) בברכות למה צריכים לג'? אלא, כל הברכות הוא כך, שאחד לברך ושניים להשיב, כדי להעלות שבח הקב"ה בג' קווים: אחד מברך, קו אמצעי, הפועל לגלות האור, ושניים שיודו ויקיימו ברכותיו, ב' הקווים המקבלים פעולת קו אמצעי, ומאירים בכוחו. וזהו הקיום של הברכות, שיהיו בעליון כראוי ובשלושה.
רעח) יש זכירה לטוב, ויש זכירה לרע, יש פקידה לטוב, ויש פקידה לרע.
זכירה לטוב, כמ"ש, וזכרתי להם ברית ראשונים. ויזכור אלקים את נח. ויזכור אלקים את בריתו. זכירה לרע, כמ"ש, ויזכור כי בשׂר המה, רוח הולך ולא ישוב.
פקידה לטוב, כמ"ש, פקוד פקדתי אתכם. פקידה לרע, כמ"ש, ופקדתי בשבט פשְעָם ובנגעים עוונם.
רעט) כל אלו זכירה ופקידה לטוב, אלו הם מדרגות ידועות, אמונה. זכר ונקבה אחד, זכירה ופקידה. זכירה זכר, ופקידה הנקבה. ואלו הם לטוב. זכירה ופקידה לרע הם הצד האחר, אלהים אחרים, זכר ונקבה כאחד, זכירה בזכר, ופקידה בנקבה העומדים תמיד לרע. והם זה לעומת זה הזכר ונקבה דס"א לעומת זכר ונקבה דקדושה.
מזְכירה ופקידה דקדושה יוצאים כל סודות האמונה וכל מדרגות קדושות העליונות.
ומזכירה ופקידה דס"א יוצאים כל מינים הרעים, וכל המוות, וכל הצדדים של מינים הרעים שבעולם.
רפ) אשרי מי שחלקו נמצא בצד הטוב, ואינו מטה עצמו לס"א, וניצל מהם. אשרי מי שיכול להינצל מאותו הצד, ואשרי הם הצדיקים שיכולים להינצל מהם, ולעשות מלחמה באותו הצד. האדם צריך לעשות עימו מלחמה, ולמשול עליו, ולהינצל ממנו.
רפא) יעקב היה עושה כל כך כלפי עשיו, בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עימו בעורמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף, שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, כמ"ש בתחילה, את בכׂרתי לקח, ולבסוף כתוב, והנה עתה לקח בִרְכָּתי, שאותיותיהן שוות. הרי שהתחילה והסוף היו אחד. וכל זה היה כדי למשול עליו בדרך הישר. וע"כ אשרי הוא מי שניצל מס"א, ויכול למשול עליהם.
רפב) זכירה ופקידה לטוב, בעת שהם כאחד באמונה, בנוקבא. כשז"א, זכירה, והנוקבא, פקידה, בזיווג. אשרי מי שמשתדל אחר האמונה, לזכות בה, כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
רפג) כשאדם מתפלל תפילתו, לא יאמר על עצמו זוכרני ופוקדני. משום שיש זכירה ופקידה לטוב, וזכירה ופקידה לרע. ועתידים המקטרגים לקבל המילה, זוכרני ופוקדני, מפיו, ויבואו להזכיר חטאיו של האדם ולענוש אותו, שיביאו עליו זכירה ופקידה לרע. זולת אם הוא צדיק גמור, שאם אותם זכירה ופקידה לרע, זו"ן דקליפה, יבדקו אחר חטאיו ולא ימצאו אותן, אז מותר לו לומר זכרני ופקדני.
רפד) כי בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים. כמ"ש בשונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֵר לָך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך. שקרא את הקב"ה בשם מלך.
רפה) ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתיחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.
שאלות חזרה זהר ויצא קיח-קכ
1. מדוע כתוב ב' פעמים אלוקים בכתוב ויזכור אלוקים וגו'.
2. מהו "נקבה שכרך עלי ואתנה" מבחינה נפשית?
3. אם יעקב נתדבק במידת האמת מה הטעם שפעל עם לבן בערמה כגון פיצול המקלות?
4. מהי בדיקת המזל שהותר לו לאדם לבחון שעתו טרם שחוזר לארצו – מהו מזל?
5. מדוע צריך להמשיך מזל בעודו בחוץ לארץ? ומה זה אומר מבחינה נפשית?
6. מדוע נתברך לבן בשל יעקב? מיהו לבן ומיהו יעקב?
7. מדוע נתעשר יעקב למרות שהיה לו רק מעט מלבן? אגב כך הסבר מהו להסתפק במועט?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
מאמר- ויזכור אלהים את רחל
רצא) ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. למה כתוב כאן ב' פעמים אלקים, שדי לומר, וישמע אליה ויפתח את רחמה? אלא אחד מעולם הזכר, בינה הנקראת אלקים. ואחד מעולם הנקבה, הנוקבא דז"א, הנקראת ג"כ אלקים. משום שהדבר תלוי במזל, שהיא מעולם הזכר, כמ"ש, בנים במזל תלויים.
רצב) וכאשר נתעוררה רחל בשם הזה של בנימין, כמ"ש, יוסף ה' לי בן אחר, בנימין. ידע יעקב, שיהיה כן, כי היא ראויה להשלים כל השבטים במספר י"ב. וידע, שאחר זה לא תתקיים עוד בעולם, משום זה רצה אז ללכת לא"י, כדי שיושלמו השבטים בא"י, וכדי שלא תמות רחל בחוץ לארץ. ולא יכול ללכת, כי לבן עיכבו. וכשהגיע הזמן של בנימין, אחר שנתעברה עימו, ברח והלך לו, כדי שלא ישתלם הבית בי"ב שבטים, ועולם הקדוש, הנוקבא דז"א, יתקשר בו בארץ אחרת.
רצג) כתוב, ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך, ואהיה עימך.אמר לו הקב"ה, עד עתה הייתה רחל עקרת הבית עימך. מכאן ואילך אני אהיה עימך ואקח הבית, השכינה, עימך, בי"ב השבטים. שכתוב, ואני בבואי מפַדן, מתה עליי רחל. עליי היה, ובשבילי היה הדבר, שרחל נדחית, ושוכן אחֵר בא, השכינה, ולקח הבית בשבילי לשכון עימי.
משום שהדבר תלוי במזל, שהיא מעולם הזכר, כמ"ש, בנים במזל תלויים.
רצב) וכאשר נתעוררה רחל בשם הזה של בנימין, כמ"ש, יוסף ה' לי בן אחר, בנימין. ידע יעקב, שיהיה כן, כי היא ראויה להשלים כל השבטים במספר י"ב. וידע, שאחר זה לא תתקיים עוד בעולם, משום זה רצה אז ללכת לא"י, כדי שיושלמו השבטים בא"י, וכדי שלא תמות רחל בחוץ לארץ. ולא יכול ללכת, כי לבן עיכבו. וכשהגיע הזמן של בנימין, אחר שנתעברה עימו, ברח והלך לו, כדי שלא ישתלם הבית בי"ב שבטים, ועולם הקדוש, הנוקבא דז"א, יתקשר בו בארץ אחרת.
רצג) כתוב, ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך, ואהיה עימך.אמר לו הקב"ה, עד עתה הייתה רחל עקרת הבית עימך. מכאן ואילך אני אהיה עימך ואקח הבית, השכינה, עימך, בי"ב השבטים. שכתוב, ואני בבואי מפַדן, מתה עליי רחל. עליי היה, ובשבילי היה הדבר, שרחל נדחית, ושוכן אחֵר בא, השכינה, ולקח הבית בשבילי לשכון עימי.