שיעור שמע
שאלות לחזרה ושינון בזהר בשלח קטו-קיז
1 מה ההבדל המהותי בין כל ימי השבוע ליום השישי?
2. במה שבת גדולה מכל הימים? והרי היא באה אחרי כולם לכאורה?
3. מהו הקשר המיוחד בין יסוד למלכות? אגב כך הסבר את שמותיהם, דהיינו שהיסוד נקרא כל והשבת שהיא המלכות נקראת כלה.
4. מהו אל יצא איש ממקומו ולמה זה כל כך חשוב דווקא בשבת?
5. מהו חילול שבת בפה מהו בידיים ומהו ברגליים?
6. מדוע ביום חול מותר לצאת ממקומו וביום שבת אסור?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
בְּשַׁלַּח קטו-קיז
אֵין חֲבֵרוּת פּרַטִית, חֲבֵרוּת הִיא רַק דֶּרֶך הַכְּלָל!
הכלל קובע לכל הפרטים, ושום פרט לא קובע לחברו, כך השבת קובעת לכל יום, ואין יום אחד קובע ליום אחר, לכן כל הימים הולכים כתף אל כתף וכולם נשואים לשבת. לכן מי שרוצה להתגאות על האחר טועה וצריך את כל הפרטים שיפעלו למען הכלל באחדות.
יום השישי שהוא בחינת הצדיק, הוא המקשר בין כל הפרטים אל הכלל, לכן כתוב יום השישי – היום המיוחד בו נברא האדם, הוא הצדיק שכל הבריאה מקבלת השפע דרכו.
ביום השישי לאחר השעה החמישית הייתה עליית נשמה לאדם, ועליה שנייה בין הערביים – הוא זה המקשר את כולם, בחינת יסוד, בחינת כל. וזהו שורש המאבק בין יוסף לאחיו, שלפי החוקים העליונים חייבים להתכופף אליו, שהרי הוא המֹשביר והכל עובר דרכו.
האהבה בינינו לבין הבורא יתברך, שהוא בחינת הכלל כבר קיימת, אין העדר ברוחני. כל שאנו עושים זה להוריד את החסמים ולגלות אותה, כל פרט לפי תפקידו בכלל. היגיעה הזו המוטלת עלינו באה כדי שנוכל להעריך, לשלם ולהחשיב את המקום האהבה כשותפים. מִי שֶׁטּוֹרֶח בָּעֶרֶב שַׁבָּת, יוּכַל לְהוֹקִיר אֶת הַשַּׁבָּת.
תיב) אמר רבי יהודה: בכל יום ויום מתברך העולם מיום ההוא העליון, כי כל שישה ימים מתברכים מיום השביעי, וכל יום נותן מברכה ההיא שקיבל ביום ההוא שלו. יום א' ניזונים מהחסד, יום ב' מהגבורה וכולם ניזונים מהשבת.
תיג) וע"כ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. משום שאינו נותן ואינו שואל יום זה לחברו, אלא כל אחד ואחד שולט בלבדו ביום ההוא שלו, כי יום אינו שולט ביום של חברו.
תיד) משום זה, כל אלו חמישה הימים שולטים ביומם. ונמצא בהם מה שקיבלו. ויום השישי נמצא בו יותר. יום השישי עם ה', מה שלא כתוב כן בשאר הימים, מורה, שהתחברה בו המטרוניתא, הנקראת ה', שהיא מלכות, לתקן שולחן אל המלך. ומשום זה יש בו ב' חלקים, מעצמו ומתיקון שמחת המלך במטרוניתא.
תטו) ולילה ההוא, שמחת המטרוניתא במלך וזיווג שלהם, ומתברכים כל שישה ימים כל אחד ואחד בלבדו. משום זה צריך האדם לסדר שולחנו בליל שבת (זו טהרה), משום ששורה עליו ברכות מלמעלה. וברכה אינה נמצאת על שולחן ריק. משום זה, תלמידי חכמים, שיודעים סוד הזה, זיווגם הוא מערב שבת לערב שבת.
תטז) רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת. שבת הוא יום, שבו נחים שאר הימים, והוא כלל של כל אלו שישה ימים האחרים, וממנו הם מתברכים. וכן גם כנ"י נקראת שבת, שהיא בת זוגו של שבת. וזו היא כלה (הצדיק המשפיע נק' כל, והיא נק' כלה). שכתוב: ושמרתם את השבת, כי קודש היא לכם. לכם, ולא לשאר העמים כמ"ש: ביני ובין בני ישראל. וזה הוא נחלת ירושת עולמים לישראל. וע"כ כתוב: אם תשיב משבת רגלך. שכל הרגליך לא יהיו בשבת, אז קראת לשבת עונג.
תיז) אל ייצא איש ממקומו (של הקב"ה – העיר, רשות היחיד המאגדת את כל הפרטים לכלל אחד). ממקום שראוי ללכת, מחוץ לכל העיר. שכתוב: ברוך כבוד ה' ממקומו, שהוא המלכות. וזהו מקום. שכתוב: כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש היא. הוא מקום ידוע, שקוראים לו מקום, שנודע בכבוד העליון, מלכות.
תיח) ומשום זה, אזהרה הוא לאדם, המתעטר בעיטור הקדוש שלמעלה, ביום השבת, שלא ייצא מפיו דיבור של חול. משום שאם ייצא ממנו דיבור של חול, הוא מחלל יום השבת. חילול שבת בידיו, הוא בעשיית מלאכה. ברגליו, הוא ללכת חוץ מאלפיים אמה. תחת חזה דיצירה
תיט) אל ייצא איש ממקומו. זהו מקום מכובד של הקדושה. כי לחוץ ממנו, אלוהים אחרים הם. ברוך כבוד ה', זהו כבוד שלמעלה, מלכות שמחזה ולמעלה. ממקומו, זהו כבוד שלמטה, מלכות שמחזה ולמטה, העטרה של שבת, שנקרא מקום. משום זה, אל ייצא איש ממקומו. כי לחוץ ממנו אלוהים אחרים הוא. אשרי חלקו מי שזכה לייקר השבת. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב.
כל זמן שצריך לעבוד ביום חול בכדי להוציא את ניצוצות הקדושה, מותר לעבוד, אך כאשר כבר מופיעה השבת, היום של הקב"ה – אין מה לחפש את הקדושה, היא נמצאת. רק בן אמונה היודע לבקש בתפילה מעומק ליבו, יכול לקבל את ההטבה השלמה, היא השבת, השלמות, הכלל, מקור הברכה.
תגיות: השבת, ימי חול
הקודם