עמוד 2010

מִּשְׁפָּטִים סז – סט

הַסַבָּא

בתחיית המתים יקום הגוף הכללי הכולל את כל הגופים במהלך הגלגולים, דהיינו כל הרצונות יקומו לתיקון.

ריד) ורבים מישֵני אדמת עפר יקיצו. אדמת עפר כפי שמלמד ספרו של חנוך, כשהחברים הסתכלו באלו אותיות השטים באוויר, והם אע"ד פמת"ר, לקוח אות ראשונה מהמילה אדמת – א ואות ראשונה מהמילה עפר – ע וביחד אע אות שניה ד אות שניה מעפר – פ שפירושו, אדמת עפר. השטים באוויר, שיש להם קומת רוח, מכוח המסך דצ"א, אז נקראות עפר. ואם ע"י המסך דצ"ב, אז נקראות אדמת. כי הבינה נקראת אדום, והמלכות הממותקת בה, נקראת אדמת. כשהמלכות עולה לבינה היא נק' אדמה, וכשהיא לבדה נק' עפר, דהיינו שאינה מצמיחה. אדמה צד הזכר, ועפר צד הנקבה.

כאשר האני, הרצון של האדם עולה להתכלל במידת ההשפעה, נק' אדמה, אדמה לעליון.

רטו) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. שהן האותיות אדמת עפר. הן המתים מבחינת עפר, והן המתים מבחינת אדמת. וקול התעורר ומודיע כן בבניין השני, שהוא גוף המגולגל. והוא המתקן הן גוף המת, שהוא מבחינת עפר. והן גוף עצמו, שהוא בחינת אדמת. והוא שאומר, ושבח משביח אני את המתים, שמתקן אותם.

עפר, הוא עפר הראשון, גוף המת. אדמת, הוא השני שניתקן, שהוא גוף המגולגל. אשר עיקר הראשון הוא פסולת אצלו. כי גוף המת בלי בנים, שהוא עיקר, הוא פסולת אצל גוף שהתגלגל, שהוא המתקן אותו. וע"כ כתוב: ושבח אני את המתים, שמתקן אותם.

רטז) ישֵני אדמת עפר כולם יקיצו. אלו שניתקנו, יהיו לחיי עולם התחתון, המלכות. כי לא זכו להיות בעולם העליון, אלא שירדו לעולם דנוקבא. ואלה שלא זכו להיתקן, יהיו לחרפות לדראון עולם. משום שהצד האחר יעבור מהעולם, הקב"ה ישאיר אותם אלו שהיו מנביעה של צד ההוא, להתמיה בהם כל בני עולם כמ"ש: לחרפות לדראון עולם. להתמיה, שיהיו כמו תמהון, עפר לכפות רגלי הצדיקים.

ריז) כל זה גרם אדם, שלא רצה להפרות ולהרבות בעולם, ולא רצה לקיים ברית הקדוש. וכל אלו הגלגולים שאמרתי עליהם עד כאן. אם אדם אינו רוצה לפרות ולרבות, דהיינו להוסיף פרטים שיגלו את שמו של השם בעולם. שתק לרגע הזקן, והחברים היו תמהים ולא היו יודעים אם הוא יום אם הוא לילה, אם עומדים שם או לא.

ריח) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. כל זכר עומד בצורת עולם הזכר, ז"א. וכל נקבה עומדת בצורת עולם הנקבה, המלכות. בעוד שהוא עבד של הקב"ה, הוא מתדבק בשש שנים הקדמוניות, חג"ת נה"י דז"א. ואם עוקר את עצמו מעבודתו, עוקר אותו הקב"ה מאלו שש שנים של עולם הזכר, חג"ת נה"י דז"א, ונמסר לאדם, שהוא מו"ק, חג"ת נה"י, ועובד אותו שש שנים, ונעקר משש שנים שלמעלה, דז"א. עבד הוא בחינת צד הנקבה, ואם הוא עובד את ה' הופך לצד הזכר, אם לא הוא עבד לאדם, ואין בכוחו להוליד, כוח שהוא צד הזכר (הנקבה רק מביאה למימוש הכוח) שרק ממדרגת חיה או חוכמה ניתן להוליד, לתת את הלובן. כמובן שצריך את ההשתוקקות של הנקבה, אך הכוח הפעיל המוליד בא מהזכר.

ריט) אח"כ שלא רצה להיות עבד השם יורד משם ונמסר בעולם הנקבה. הוא לא רצה לעמוד בזכר, יורד ועומד בנוקבא, המלכות. באה הנוקבא, ספירה השביעית, ולוקחת אותו, שעליה כתוב: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. מכאן ולהלאה הוא מעולם הנוקבא. יצטרך להיות נתקן, ולא יוכל להיות עבד השם באופן ישיר. כשאדם עושה את רצון השם הוא שייך ל"ט" ראשונות ועובד כמו בצמצום א' ואם לא יורד לעולם הנקבה ולעבודה בצמצום ב' ואם גם כאן לא עושה עבודתו, שהיא יראה והתמסרות ירד לס"א. עולם הזכר עובד באהבה ועולם הנקבה ביראה ושמירה, ואם יורד גם מכאן, מגיע לס"א לעבודת הקליפות.

רכ) לא רצה לעמוד בה ובגאולה שלה, שכתוב: וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. יורד למטה, ומתדבק למטה, ונאחז בצד האחר. מכאן ולהלאה הוא נעקר מעולם הזכר ומעולם הנקבה, כי התאחד בעבדים מצד אחר.

הנמכר לעבד יכול אדונו לתת לו אישה שפחה כנענית. וכשיוצא לחפשי ביובל כשהוא עבד נרצע, ואם ירצה להישאר עם אשתו, הכל ילך לס"א, מפני שאין בו הכוח לעזוב את המקום ולבוא לקדושה.

רכא) כיוון שנאחז בס"א, הוא צריך פגם, ולעשות בו רשימו של פגם. כמ"ש: וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ עושה לו נקב בבחינת הבינה, כי כל פגם הוא מצד האחר. ואז: וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם, עד היובֵל, שנקרא עולם. ומיובל ולהלאה חוזר להתגלגל, וחוזר לעולם כבתחילה, ומתדבק בעולם הנקבה, ולא יותר. זכה, עושה תולדות בעולם הנקבה, המלכות. והוא זכאי, כשהוא ניתקן וזכה לכך. חוזר למצב בו יכול לתקן בתחילה לעולם הנקבה ויכול להמשיך להתקדם לכור מחצבתו.

ארבעה מדרגות:

א: עובד השם, עובד לשמה נמצא בעולם הזכר.

ב: אם פגם הוא נמכר לעבד בחינת עולם הנקבה – בשביעית יצא חינם – חוזר לעולם הזכר.

ג: לא רוצה לצאת לחופשי בשנה השביעית, מרצעים את אוזנו ועובר לס"א. מכאן עדיין יכול לצאת ביובל לעולם הנקבה, ומשם יוכל לטפס לעולם הזכר.

ד: אם גם ביובל לא ירצה לצאת, הולך לכף הקלע. כאן הוא מסוכן מפני שלתקן במצב זה, יוכל רק על ידי דחיית מישהו אחר בצורת דיבוק.

רכב) ואם לא זכה אפילו בגלגול היובל, הרי הוא כמו שלא היה. שחזר בגלגול, ולא השלים ימיו להינשא בעולם, ולעשות תולדות, כתוב: אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא. אם יחידי נכנס בעולם ההוא, בלי תולדות, ולא רצה להשתדל בזה, ויצא מעוה"ז יחידי בלא זרע, הולך כאבן בכף הקלע, עד מקום ההוא של הסלע החזק, שהוא אחר כתפיו של גן העדן. ונכנס שמה. ומיד נושב רוח היחידי, שעזב את הנוקבא, ובא שמה, שהוא הרוח, הנשאר בנוקבא מבעלה הראשון. והולך יחידי, כנחש שאינו מתחבר באחר בדרך. כי הוא נפרד משני רוחות שבאישה והלך יחידי. והוא נושב ברוח הזה של המת בלי בנים, שבא עתה שמה, שדוחה אותו משם, כדי שיבוא להתגלגל וייתקן.

רכג) ומיד יוצא ממקום של סלע החזק, לבדו בלי נקבה, והולך ומשוטט בעולם, עד שמוצא גואל להשיבו לעוה"ז להיתקן. וזהו, אם אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא, בלי נוקבא. זה שלא רצה לשאת אישה שיהיה לו תולדות. וכיוון שאין לו בת זוג, מוכרח לשאת אישה גרושה. מדבר כאן על מי שלא נשא אישה

רכד) אבל אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, שנשא אישה והשתדל בה, ולא יכול להוליד בנים, ההוא, אינו מגורש, כמו האחר, אינו בא יחידי ואינו יוצא יחידי, אלא אם בעל אישה הוא, הקב"ה אינו מקפח שכר כל ברייה, ואע"פ שלא זכה בבנים, כתוב: וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. ושניהם באים בגלגול, וזוכים להתחבר יחד כבתחילה. והוא אינו לוקח אישה גרושה, כמו האחר שאין לו בת זוג, אלא לוקח אותה האישה שהשתדל בה בתחילה ולא זכו לבנים. עתה יזכו יחד, אם הם מתקנים מעשיהם. וע"ז כתוב: וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.

לכתחילה נברא האדם בעולם הזכר, דהיינו שיש בו כוח של עבודה מאהבה שיש בו השקפה גבוהה אותה יודע הוא לבטא בלב אוהב. לא פעל כוח זה נמכר להיות עבד, כאן הוא אוחז בהשקפה נכונה אך אין בו השבה אל הלב ונשאר בעבודת היראה יגיעה של שש שנים. אם לא עבד ביראה בזמן היגיעה יוצא מעולם הנקבה לס"א מקיים את המצוות בחיצוניות בלבד, וגם כאן עדיין יש עליו שמירה שביובל יכול לצאת ע"י תבונה של תשובה מלמעלה. אם גם כאן לא ישתחרר וירצה רק את העולם החילוני הזה, עובר לכף הקלע ואולי ימצא אישה גרושה שאינה מוכנה לו דהיינו לעבוד עם רצון שלא ממש שלו.

זאת בגלל שלא רצה לשאת אישה, דהיינו שלא רכש אמונה שדרכה יוכל להוליד הבנה בדרכי השם, ונשאר עם רצון לקבל לעצמו. בשלב זה עליו להתחיל לעבוד עם רצון שאינו שלו, בחינת-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם.

תגיות: עבד עברי, כף הקלע, יובל

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים סז-סט
1. כתוב "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" מהו אדמ"ת עפ"ר?
2. מה יהיה עם אלו שלא זכו להיתקן? ומי גרם לזה?
3. מהם שלבי הקלקול מהיות האדם זכר עד היותו בכף הקלע? דהיינו רדוף ורצוץ כל הימים.
4. מה ההבדל בין אדם שלא רצה לישא אישה שיהיו לו תולדות, לבין אדם שנשא אישה והשתדל בה ולא יכול היה להוליד בנים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

 

מִּשְׁפָּטִים סז – סט

הַסַבָּא

כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי-רֶשֶׁף, יַגְבִּיהוּ עוּף.

עפר הוא בחינת גוף, רצון לקבל לעצמו, ורק כשעולה להתכלל במידת ההשפעה נק' אדמה, אדמה לעליון.

לכתחילה נברא האדם בעולם הזכר, דהיינו שיש בו כוח של עבודה מאהבה, שיש בו השקפה גבוהה אותה יודע הוא לבטא בלב אוהב. אם אינו פועל כוח זה, יורד מדרגה ונמכר להיות עבד בעולם הנקבה. כאן הוא עדיין אוחז בהשקפה נכונה אך אין בו השבה אל הלב ונשאר בעבודת היראה שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד. אם לא עבד ביראה בזמן היגיעה יוצא מעולם הנקבה לס"א. זהו מי שמקיים מצוות בחיצוניות בלבד, וגם כאן עדיין יש עליו שמירה שביובל – וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, ע"י תבונה של תשובה מלמעלה. אם גם כאן לא ישתחרר וירצה רק את העולם החילוני הזה, עובר לכף הקלע וכאן כולי האי ואולי ימצא אישה גרושה שאינה מוכנה לו דהיינו יאלץ לעבוד עם רצון שלא ממש שלו. בשלב זה עליו להתחיל לעבוד עם רצון שאינו שלו, בחינת-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

 

מִּשְׁפָּטִים סד – סו

הַסַבָּא

מַעֲלַת הָקַדִּישׁ

בהתגבר יעקב על בחינת עשו במעבר יבק, השלים הוא את השם המלא של אלקים. כאשר השם נפרד "מי" ו "אלה" זוהי בחינת הגלות, ולכן בקדיש אנו מבקשים שהשם אלקים יהיה שלם.

בקדיש מבקשים אנו להגדיל את שם אלוקים, הקדיש נאמר על הרצון לחיבור עם אותם הנשמות שהסתלקו וחסר להם מקום העבודה, של מקום הרצון בעולם הזה. הקדיש מאפשר להם לקבל את בחינת השלמות להגיע לגאולה פרטית, שהשם "מי" יתחבר עם "אלה".

הקדיש נאמר בלשון ארמית כדי שהקליפות ינסו לקטרג שאין לנו חסדים, אך בכוח העשרה במניין, כוח הכלל מאפשר להתגבר על הקליפות. גם המלאכים אינם מבינים את הארמית, וכך לא יכולים להתנכל לגדלות של המשכת חוכמה. בתפילת הכלל, לא עושים בחינה פרטית של כל אחד, אלא הבחינה היא על קדושה אחת של כל העדה, וכך מגיעים לשליטה על אומות העולם, דהיינו כל כל כוחות הנפש.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים סד – סו

הַסַבָּא

בהתגבר יעקב על בחינת עשו במעבר יבק, השלים הוא את השם המלא של אלקים. כאשר השם נפרד "מי" ו "אלה" זוהי בחינת הגלות, ולכן בקדיש אנו מבקשים שהשם אלקים יהיה שלם.

בתחיית המתים יקום הגוף הכללי הכולל את כל המקרים שעברו בגלגולים.

רה) משום שהוא שֵם אחד, לא כתוב: מי ואלה בפסוק מִי-אֵלֶּה, כָּעָב תְּעוּפֶינָה, אלא מִי-אֵלֶּה, שם אחד בלא פירוד, השם אלוקים. שבגלות הסתלק מ"י למעלה, במלכות, והסתלקה האם, מלכות, מהבנים, מישראל. והבנים נפלו, והשם אלוקים, שהיה שלם, שם גדול הראשון, נפל. כי נחסרו ממנו אותיות אל"ה, המלובשות בישראל.

רו) ועל זה אנו מתפללים ומקדשים בבתי כנסת על שם אלוקים, שיהיה נבנה כמו שהיה. ואומרים, יתגדל ויתקדש שמיה רבא. אמן יהא שמיה רבא מבורך. מי הוא שמו הגדול? הראשון מכל, השם אלוקים, שנשלם בבניין הראשון. משום שאין לו בניין אלא עימנו עם נשמות הצדיקים ולכן צריך מהם לבוא הביקוש ויש עניין גדול לומר קדיש עם הסתלקות העליון כדי להתחבר, כי מ"י לא יהיה נבנה מעולם אלא באותיות אל"ה, המלובשות בנשמות ישראל. וע"כ בזמן ההוא, מִי-אֵלֶּה, כָּעָב תְּעוּפֶינָה. ויראו כל העולם שהשם העליון ניתקן על תיקונו.

בקדיש מבקשים אנו להגדיל את שם אלוקים, למרות ששם הויה הוא הפנימיות וגדול ממנו. הקדיש נאמר על הרצון לחיבור עם אותם הנשמות שהסתלקו וחסרה להם העוביות של מקום העבודה, של מקום הרצון בעולם הזה. הקדיש מאפשר להם לקבל את בחינת השלמות להגיע לגאולה פרטית, שהשם מי יתחבר עם אלה.

רז) ואם שמו הגדול אלוקים ניתקן ונבנה על תיקונו, הרי ישראל מושלים על הכול, וכל שאר השמות חוזרים ובאים על תיקונם. וישראל שולטים על הכול, כי כולם תלויים בשמו הגדול הראשון לכל בניינים, השם אלוקים. כי על ידו מתגלה הארת החכמה, ואור החכמה מכניע כל הקליפות. וע"כ שולטים ישראל על כל. וכן כל השמות מקבלים ממנו חכמה, ונשלמים על ידו. אחר בניין השני מסך דחיריק. כי בהיותו בבניין הראשון שורוק, השלמת כלים הוא חסר חסדים ואינו יכול להאיר, ובבניין השני משיג חסדים. לו היה בא לקבל חוכמה כשאין לו חסדים, היה מקבל חושך. השם אלקים מאפשר קבלת חוכמה רק כשישנם חסדים, בקדושה. הקדיש נאמר בלשון ארמית כדי שהקליפות ינסו לקטרג שאין לנו חסדים, אך בכוח העשרה במניין, כוח הכלל מאפשר להתגבר על הקליפות. גם המלאכים אינם מבינים את הארמית, וכך לא יכולים להתנכל לגדלות של המשכת חוכמה. בתפילת הכלל, לא עושים בחינה פרטית של כל אחד, אלא הבחינה היא על קדושה אחת של כל העדה, וכך מגיעים לשליטה על אומות העולם, דהיינו כל כל כוחות הנפש.

רח) כשברא הקב"ה, בינה, את העולמות, זו"ן, שם הזה נבנה הראשון לכל הבניינים, הראשון לכל בחינות ג"ר, להיותו ג"ר דרוח השלמת כלים, או מוחין דו"ק שכתוב: שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. ברא שמו אלוקים על תיקונו. וכשברא אל"ה, ברא אותו בכל הכוחות הראויים לו, להיות שמו על תיקונו כראוי. שהלביש אותו בחסדים. כמ"ש: הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם.

רט) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם. מהו במספר – משיב זהו בן אחד, המאיר מסוף העולם עד סוף העולם, יש להקב"ה. והוא אילן גדול וחזק, יסוד דז"א. ראשו מגיע לגובה השמיים, ז"א, וסופו מתפשטים שורשיו ומשתרשים בעפר הקדוש דהיינו המלכות. כמ"ש: כי כל בשמיים ובארץ, ושמו של אותו בן נק' מספר. ותלוי בשמיים העליונים, ז"א, וחמישה רקיעים תלויים בשמיים, חג"ת נ"ה, עד מספר הזה, שהוא רקיע השישי, יסוד. וכולם, כל הרקיעים, מקבלים שם הזה, מספר, בזכות היסוד כמ"ש: השמיים מסַפרים כל השמים בזכות היסוד. משום מספר הזה, כל השמיים, חמישה הרקיעים, מרוויחים שם מספר בזכותו. וע"ז, המוציא במספר צבאם. שאם לא מספר הזה, לא היה נמצאים צבאות ותולדות לעולם. כי היסוד מוליד תולדות. ע"י שיכול לחבר מהדעת עד נתינת הלובן למלכות. המספר הוא הצד המופשט שניתן לאות הבאה במספר. היכולת לחבר את הספירה, את המופשט לבחינת האות, מאפשר את ההארה והולדת תולדות.

רי) וע"ז כתוב: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל. שניים הם, שמָנוּ הצאן, ובאו בחשבון על ידיהם, משום שלא שלט בהם עין הרע. מי מנה עפר יעקב. הרי אחד שעושה חשבון. ומספר את רובע ישראל, זהו מונה האחר. שיש עין הרע בספירה שעל ידי כך רואים את הפירוד שלהם, אך הספירה של היסוד באה לחבר, שהספירה באה על ידי מידת ההשפעה, משם "מי"

ריא) על שניים אלו אינו שולט עין הרע, א: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב. ב: וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל. א – אלו הן אבנים הקדושות, אבנים חזקים, שמהם יוצא מים לעולם וע"ז כתוב: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. כמו עפר, שהעולם מתברך בזכותו, כך, והתברכו בזרעך כל גוי הארץ, כעפר הארץ ממש.

אבנים, הן מדרגות המלכות, שבאחת משבע שמותיה נקראת אבן. וכשהמלכות היא בשליטת השמאל בלא ימין, האבנים מתקשים מאוד, ואז הן חזקות ומונחות על התהום, שמחמת דינים דשמאל הן סותמים מוצא המים, חסדים. וכדי שהעולם יוכל להתקיים, הן מתנקבים ע"י המסך דצ"א. ויוצאים המים דרך הנקבים, וע"י זה מתקיים העולם.

בשליטת המסך דצ"א נקראת המלכות עפר, שע"ז כתוב: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וע"כ היא מונה הראשון, שעליה כתוב: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב. ומספר, שהוא מונה השני וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל, מנה להרביץ כל אלו הנוקבות, מרגליות עליונות, מדרגות הבינה, של המיטה ששכב עליה יעקב, המלכות. ומספר, יסוד, הנושא של המסך דצ"ב, המעלה את המלכות לבינה, שמשום העלאה זו נעשית הבינה האם הרובצת על הבנים, ונקראת הבינה בשם מרגלית עליונה. שע"י זה נמתקת המלכות, שהיא המיטה ששכב עליה ישראל. היסוד שייך ל – ט ראשונות ויכול לשאת את המסך עבור המלכות. הוא הופך את האות להסתכל עליה דרך המספר, דרך הדבר המופשט וכך מתקן. מלמד שישנן 2 צורות שניתן לספור בקדושה אחת לצמצום א' והשני ל – ב'

ריב) משם ולהלאה, אחר שניתקן היסוד, להיות מונה בכוח המסך דצ"ב, הוא מונה לכל מנייה היא חשבון עם איזה כוח עובדים את השם, ואין אפשרות בצמצום א' לעשות חשבון של לקבל על מנת לקבל, וצריך לפעול את צמצום ב'. כי מונה הראשון נגנז, מפני שהוא היסוד, טוב עין. כמ"ש: מונה מִספָר לכוכבים. שעל ידו עוברים כולם בחשבון במחשבה. ולעת"ל כתוב: עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה. ואין יודעים אם הוא מונה הראשון או השני. אלא משום שבזמן ההוא יהיה הכול בייחוד בלא פירוד, הכול יהיה ע"י מונה אחד, המונה הראשון ללא ביטול צמצום א', כי אז יתוקן המסך דצ"א, והמסך דצ"ב יתבטל. כי לא יהיה עוד שום דין במלכות, שתהיה צריכה להתמתק בבינה. וע"כ לא נשאר כי אם המונה הראשון, שעליו כתוב: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב. לכאורה צריך היה לומר אלקים מנה עפר, אלא שאם מתייחסים לעפר ניתן למנות רק בבחינת השפעה. המספר הוא חשבון של צמצום ב' כל זמן שעדיין "אלה" לא התחבר עם "מי" שבגמר תיקון יתגלה החוכמה כשיושגו החסדים.

ריג) אמר לעצמו קום זקן התעור והתגבר בכחך ושוט בים וגלה עוד סודות. פתח ואמר: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל. בשעה שיתעורר הקב"ה להחיות המתים, אותם שבאו בגלגול, שהם ב' גופים ברוח אחד, גוף המת וגוף המתגלגל, שלשניהם רק רוח אחד. ב' אבות, אב של המת ואב של גוף המתגלגל. וכן ב' אימהות. כמה גלגולים מתגלגלים עד שיתוקן. מי מנה עפר יעקב, המונה הראשון, הוא יתקן הכול, כל הגופים המגולגלים, ולא יהיה נאבד כלום, והכול יקום לתחייה. בתחיית המתים כל הגופים והרוחות יתאחדו למלכות אחת,כפי שבעקודים כל הרצונות עקודים יחד, וכל פרט יתן את כולו לכלל, כולל את כל הרצונות הפרטיים איתם עבד.

תגיות: כוח הקדיש

 

 

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים סד-סו
1. מדוע כתוב "מי אלה כעב תעופינה" ולא "מי ואלה"?
2. הסבר את סוד הקדיש והתייחס להבנות אלה: מדוע הקדיש בארמית? מדוע יש בו ז' ווים ומדוע השם אלוקים הוא המתגדל בו ומדוע צריך לומר אותו במנין?
3. מי הם ב' המונים את עם ישראל ששניהם קדושים? מתי ראוי ונכון להשתמש בכל אחד מהם?
4. מה ההבדל בין אבנים טובות לבין מרגליות עליונות? כיצד זה קשור לב' המניות?
5. מה הכוונה שהכל יקום לתחייה – אם הנשמה היתה מגולגלת בכמה גופים כיצד כולם יקומו לתחיה וכן הרוחות?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

 

מִּשְׁפָּטִים סא – סג

הַסַבָּא

כָּל הַתְּנוּעָה בָּעוֹלָם נוֹבָעַת מֶהָכּוֹח שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

בכל החומר בבריאה הוא רצון לקבל, דומם מת שאין בו שום כוח תנועה שאינו נובע מהבורא. מלבד הבורא יש את הרצון לקבל, ולחשוב שזהו כוח עצמי, זוהי התפיסה הגשמית, לכן כוח האמונה שאדם מעורר מפנימיותו יכול להתגבר על הכול.

יהודה מייצג את הבחינה הפנימית של האריה שכוחו בכך שבניו אינם מחליפים את הקב"ה. יהודה אביו של ער שהיה נשוי לתמר, ייבם בעצמו את תמר וכך נשארה בחינת האב גם בבן הנולד. לכן זרע דוד שומר על המקוריות של חיבור הרצון לקבל עם ההשפעה. כך אסור לאדם להחליף את אביו שבשמים, דהיינו הכוח שאין עוד מלמדו. כל הכוחות הנראים כמו דמיון וכוחות אחרים אינם, אלא נובעים מכוחו של השם. יהודה מייצג בכל יהודי את הכוח לשנות את הצורה ברצון לקבל, לרצון להשפיע.

קצח) אחיו של האדם, למה מייבם את אשתו? ועוד יהודה, שהוא אביו, למה ייבם את אשתו? ולמה לא אדם זר, שאינו קרוב? והרי הבא על אשת אחיו עובר על עריות, אלא ההוא שמכשכש במעיה של היבמה, הרוח שעזב בה בעלה המת בביאה ראשונה, רואה שמי שהוא שומר אותו, הקרוב שלו, מקטרג עליו קטרוגים בכל הצדדים. ואם היה אדם זר, היה דוחה אותו. אבל לקרובו אינו רוצה לדחותו. לכן רוצה לצאת משם. כיוון שיוצא מזמין את רוח האחר, העיקרי של המת, ובאים שניהם להיכנס במעי האישה כבתחילה, עד שהוא נבנה כבתחילה, שהתגלגל בטיפה הזרעית של היבם. שזה היה בכוח הקטרוג חזק, שקטרג על אחיו. שע"כ החליט לצאת ממנה בעקבות החליצה. ומשם ולהלאה מותרת לו אישה הזו. כי כבר יצא רוח המקטרג ממנה. וע"כ צריך הקרוב לייבם אותה, כי אדם זר שאינו קרוב, היה הרוח דוחה אותו. אדם המנסה לפתור בעיה של רושם נפשי חזק בנפשו, עליו לעורר דבר דומה שגרם לרושם זה. ביבום לוקחת האלמנה את האח, הדומה לנפטר ובכך להוציא את הרושם הקודם מבלי שרוח האח תדחה את היבם. בעיה נפשית פוטרים ע"י חוויה מתקנת, הדומה לחוויה הראשונה.

קצט) אשרי חלקו של יהודה. בתחילה היה גור, ואח"כ אריה, שהתגבר והתפשט בכוחו כאריה. וסיים בלביא. כל שאר בני העולם אינו כן. וע"כ יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ. יהודה קם כארי להקים את זרח, וכלביא להקים את פרץ, ואלו שתי מדרגות שהיו ביהודה בזכות כוח הייבום – גור אריה לביא.

ר) ראובן, שמעון, לוי, הם חג"ת. יהודה, מלכות, התחבר עימהם. יששכר, זבולון, שתי ירכיים, נו"ה, המקום שיונקים ממנו נביאי אמת. יששכר ירך ימין נצח. כמ"ש: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר, יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, שהנצח ממשיך אור הבינה אל המלכות, הנקראת עיתים. וכתוב: שְׂמח זבולון בצאתך, שההוד הוא סיום חג"ת נ"ה שהיסוד הוא רק תוספת, שהוא שיעור התפשטות אור הבינה עד הוד, שממנו ולמטה נבחן ליציאה מהמדרגות. ובשיעור גדול, יש ז"ס חג"ת נהי"מ. ואז כתוב: זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, כלומר עד המלכות, הנקראת ים, ונקראת אונייה. שוכן עד המלכות משום הכתוב: וְיַרְכָתוֹ עַלהצִידֹן, ששיעור הירך שלו, הוד, מתפשט עד המלכות, שנקראת צידון. מלשון צד, כמו המלכות שנלקחה מצלע, מצד אדם הראשון.

רא) בנימין, יסוד, נשאר למעלה בין הירכיים. ואע"פ שיוסף יסוד, יוסף היה צורתו בארץ, מלכות, ולהשתמש בעוה"ז, המלכות, ועימו השתמש משה, כמ"ש: וייקח משה את עצמות יוסף עימו. בנימין התעלה למעלה ביסוד דז"א, ובנימין צדיק העולם, יסוד.

רב) מהברכיים למטה יש עוד ב' פרקים שנצח והוד מתחלקים כל אחד ל – ג' פרקים, דן ונפתלי, גד ואשר. ביָרך השמאלית: דן בפרק האמצעי של הרגל, נפתלי בפרק התחתון של הרגל. משום זה נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה, שהוא קל ברגליו. בירך הימין: גד פרק האמצעי, וְהוּא, יָגֻד עָקֵב, עד הפרק של העקב, אשר פרק התחתון בפרק העקב כמ"ש: וטובל בשמן רגלו. וכתוב: ברזל ונחושת מִנְעָליך. באופן שבג' פרקים של ירך הימין: יששכר פרק העליון, גד אמצעי, אשר תחתון. בג' פרקים של ירך השמאל: זבולון פרק העליון, דן אמצעי, נפתלי תחתון.

כל אלו י"ב השבטים הם צורות עליונות בצורה שלמעלה. ומשום שהיו בריות ממש בעוה"ז, ניתקן בהם השכינה, באלו י"ב פרקים, י"ב המשכות, שנמשכו מישראל ממש, ז"א, כמ"ש: כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר. ההמשכות של ישראל נקראים אל"ה, להתפשט בהם השם מ"י, שיהיה הבניין כראוי, שיהיה ישראל בכלל השם אלוקים: אל"ה ישראל בכלל, מ"י מחבר עימו אל"ה, ויהיה הבניין שלם על תיקונו, שם אחד ממש.

נודע שבעת השפעת הקטנות, עולה המלכות למקום בינה שבכל מדרגה, שאז נבקעת כל מדרגה לשתיים, כי המלכות שעלתה למקום בינה, סיימה שם המדרגה מתחת לחכמה, ולא נשאר בכל מדרגה אלא ב"ס כו"ח, וג"ס, בינה ותו"מ שבכל מדרגה, נפלו למדרגה שמתחתיה. ה"ס כח"ב תו"מ, חמש אותיות של שם אלוקים, שב' אותיות מ"י של אלוקים, כו"ח, נשארו במדרגה, וג' אותיות אל"ה, בינה ותו"מ, נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. באופן, שב' אותיות מ"י נשארו בבינה, וג' אותיות אל"ה נפלו למדרגה שמתחתיה, לזו"ן. וכן בזו"ן נשארו ב' אותיות מ"י של מדרגתם, וג' אותיות אל"ה נפלו למדרגה שמתחתיהם, לנשמות הצדיקים. מעלים אותם רק כאשר מחברים אותם עם האמונה, שבלי מידת ההשפעה זו ע.ז

ולעת גדלות, חוזרת המלכות ויורדת ממקום בינה למקומה עצמה, והתבטל מסך המלכות שבקע כל מדרגה, ואז עולות בחזרה, כל חצאי מדרגות התחתונות שנפלו ממדרגתם, ומתחברות עם העליונות עד מקום עליית הביקוש, כלומר שחוזרות למדרגתם. ואותיות אל"ה דבינה, שנפלו לזו"ן, חוזרות ועולות לבינה, ומתחברות לאחת עם ב' אותיות מ"י שנשארו בה. ונשלם השם אלוקים, בחמישה כלים כח"ב תו"מ, עם חמישה אורות נרנח"י. וכיוון שאותיות אל"ה דבינה היו בזו"ן, כשעולות, לוקחות עימהן גם זו"ן, שהיו מלובשות שם. וזו"ן מקבלים שם מוחין דבינה. ועד"ז כשעולות אל"ה דזו"ן, שהיו נפולות בנשמות הצדיקים, ומתחברות בב' אותיות מ"י דזו"ן, ונשלם בהם השם אלוקים, לוקחות עימהם גם נשמות הצדיקים, שהיו לבושות בהן, והנשמות מקבלות שם המוחין דזו"ן. כאשר האח"פ עולה, מעלה הוא איתו את מי שהיה מאוחה איתו, כך השבטים עלו עם "אלה" ונשלמות עם העליון ולאחר מכן יורדים למקומם.

ויש בזה ב' בניינים: בניין א', חזרת אל"ה למ"י שנשלם בזה השם אלוקים, שורוק. בניין ב', עליית קו אמצעי למ"ן במסך שבו, הממעט הג"ר דג"ר ומלביש החכמה בחסדים, חיריק.

סוד הייבום הוא בסוד אותם פולים ביום השלג. ה' הוריד משם אלקים את אותיות אלה בצורה של תורה, ואם ישראל מתדבקים בה, אז יוכלו להעלות עצמם ואת כולם מהגשמיות למקום הרוחני, ע"י התורה. אלה=36 בחינת ל"ו צדיקים המחזיקים את העולם.

רג) ממונה של עשיו אמר ליעקב, כי שָׂריתָ עם אלוקים, למעלה, שעלה עם אותיות אל"ה דזו"ן ונכלל בשם אלוקים, אשר התחבר ונשלם שם, בתיקון הראשון בבניין הראשון, בבניין של נקודת השורוק השלמת כלים. כי התחברות מ"י באל"ה נעשה בניין. כל זמן שישראל בגאולה, שם אלוקים מלא, וכאשר הם בגלות, נפרד מ"י מ-"אלה" דהיינו כל הרצונות שלהם נתונים לגויים ועליהם להעלותם.

רד) וע"כ אין כלָיה לישראל לעולם ולעולמי עולמים. וחס ושלום, אם היו כָּלים, שם הזה אלוקים, לא היה, כי ג' אותיות אל"ה מאלוקים מלובשות בנשמות ישראל. כמ"ש: וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ; וּמַה תַּעֲשֵׂה, לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. שם גדול הזה, בניין הראשון, שם הראשון, אלוקים. שהיה נחסר מאותיות אל"ה, המלובשות בנשמות ישראל, ועתה שישראל בגלות, כביכול, כל הבניין נפל, שחסרים אותיות אל"ה מבניין השם. לעת"ל, כשיגאל הקב"ה את בניו מן הגלות, מ"י ואל"ה, שהיו בפירוד בגלות, יתחברו יחד, והשם אלוקים יהיה שלם על תיקונו. והעולם יתבשם. כמ"ש: מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה; וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם. שכל אחד חוזר למקומו

תגיות: אין עוד מלבדו

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים סא-סג
1. מדוע האח מייבם ולא איש זר?
2. כיצד מחולקים השבטים לחג"ת נה"י?
3. כיצד ישראל קיבלו את האחריות להחזיק את השם אלוקים בעולם ולהשאיר את האדם לבחינת גדלות שלא ירד חס ושלום למדרגת בהמה?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים סא – סג

הַסַבָּא

כָּל הַתְּנוּעָה בָּעוֹלָם נוֹבָעַת מֶהָכּוֹח שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

בכל החומר בבריאה הוא רצון לקבל, דומם מת שאין בו שום כוח תנועה שאינו נובע מהבורא. מלבד הבורא יש את הרצון לקבל, ולחשוב שזהו כוח עצמי, זוהי התפיסה הגשמית, לכן כוח האמונה שאדם מעורר מפנימיותו יכול להתגבר על הכול.

יהודה מייצג את הבחינה הפנימית של האריה שכוחו בכך שבניו אינם מחליפים את הקב"ה. יהודה אביו של ער שהיה נשוי לתמר, ייבם בעצמו את תמר וכך נשארה בחינת האב גם בבן הנולד. לכן זרע דוד שומר על המקוריות של חיבור הרצון לקבל עם ההשפעה. כך אסור לאדם להחליף את אביו שבשמים, דהיינו הכוח שאין עוד מלבדו. כל הכוחות הנראים כמו דמיון וכוחות אחרים אינם, אלא נובעים מכוחו של השם. יהודה מייצג בכל יהודי את הכוח לשנות את הצורה ברצון לקבל, לרצון להשפיע

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

 

מִּשְׁפָּטִים נז – ס

הַסַבָּא

הוֹדִיָּה בָּאָה לְבַטֵּא הִתְגּבְּרוּת עַל גַּאֲוָוה.

אנחנו נק' יהודים על שם יהודה, שהוא בחינת הרצון לקבל של האדם שמוכן לוותר על עצמו ולהתכלל עם בינה גבוהה בהרבה ממקומו, מעבר לעולם הזה, ולהיות קשור עם תכונת ההשפעה. זוהי האמונה בהשם יתברך ובשותפות רצון הנברא, התלוי כפרט בכלל הבורא.

צריך גבורה גדולה בכדי לוותר על האני, ומצד שני להודות להשם, שכל הרצון שייך לו יתברך, זהו כוחו של יהודה. ויתור על האני המורגש וחיבור עם ההשפעה, זהו הכוח הגדול ביותר שיש לנברא. לכן רק הוויתור העצמי מאפשר קשר להשם.

כל בני העולם צריכים להכיר מציאות שהגלגול קשור לאבינו שבשמים ולא לתוצאה מתוך הבריאה. מי שמתגבר כארי כמו יהודה, שאז המלכות, הרצון לקבל שהגיע מהשם עולה להתכלל ולקבל כוח השפעה מאב הראשון, מהשם יתברך, אזי זוכה לאפשרות למלא תפקידו בעולם.

כאן בייבום רואה האדם שאינו יכול בעצמו להוליד בן, דהיינו הבנה, ועליו להחליף את מקור ההבנות מהאני הכוזב, במקור הנשמתי האלוקי. כך השכיל יהודה לוותר על מקומו בביטול עצמי, זכה לבוא לתפיסת הבורא השלמה.

קפח) אני יודע חברים שהשם הזה, אַתָּה, אומרים למקום אחר עליון, שכתוב: אתה כהן לעולם, שהוא בימין העליון, בחכמה. כיון שרבי שמעון עליונים ותחתונים מודים לו, וזכה לכל, כל מה שאמר כן הוא ויפה

קפט) אבל כשתהיו מגיעים אליו, אמרו לו והזכירו לו יום השלג, כשזרענו פולין לחמישים ושנים גוונים. כי אתה כהן, פירושו כאן נקשר כוס של ברכה, המלכות, הנקראת אתה, בימין, החסד, שנקרא כהן, בלא פירוד כלל. ומשום זה, אתה כהן לעולם, כי כאן נקשר הכוס, המלכות, כראוי. וע"כ קיים, לעולם. יום השלג הוא דיני הזכר, קו שמאל, וזריעה זה שלב הכנת העלמת האור, שיתגלה לאחר מכן ע"י אור חוזר. פולים לשון נפילת אח"פ למדרגה התחתונה, צמצום ב' ע"י נפילת חצאי מדרגות.

יום השלג, עת שהמלכות נאחזת בקו שמאל לבד, שאז היא מלאה דינים, המכונים קרח ושלג ימא דקפא, חוכמה בלי חסדים. וזה נמשך עד שבא קו האמצעי, ז"א, ומעלה המסך דמלכות אל הבינה, שזה נקרא זריעת הפולים. ואז מתגלים החסדים, והארת החכמה שבשמאל שבבניין המלכות, מתלבשת בחסדים האלו. וזה, אתה. ואז מסתלקים דיני השלג, והחכמה מאירה בכל השלמות. וזה רמז הכתוב: אתה כהן לעולם. כי אחר שאתה, המלכות, נקשרת בחסדים, כהן, ע"י זריעת הפולים של קו האמצעי, אז הוא מתקיים לעולם. ראה שאין העולם מתקיים במידת הדין, לכן זרע פולין ואיפשר שימוש במלכות בצמצום ב'

קצ) ע"ז כתוב: יְהוּדָה, אַתָּה – לאַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ על חסדים שהצטרפו למלכות שעלתה לת"ת וגרמת לקו אמצעי. שלא כתוב: יהודה יודוך אחיך. אלא על השם, אתה, יודו אחיו. אתה, מקום המלכות צריך לשם הזה, להיותה בדינים בשלג וקרח מצד השמאל. ולא אחר. שמדרגה אחרת אינה צריכה לו, שרק המלכות נמשכת משמאל ונבנית כולה ממנו, ולא אחרת. העולם יכול להתקיים ע"י תיקון המלכות, ועל זה מודים לו אחיו.

קצא) יהודה הוא אב הראשון, של ער ואונָן. אב השני של פרץ וזָרח, שהם גלגולי ער ואונן. ולא היה בו חילוף לעולם. שלא התחלף המדרגה, שהאח נעשה לאב. שהמת בלי בנים מתגלגל בבן הנולד מאחיו היָבם, ואחיו נעשה אביו. שזה ירידת המדרגה ופגם. אבל ביהודה לא היה חילוף וירידת מדרגה, כי הוא היה גם אב הראשון של ער ואונן, המגולגלים בפרץ וזרח. ומשום כך פרץ התגבר בגבורתו, שכתוב: מה פרצת עליך פָרֶץ. שלא היה בו ירידת מדרגה. מה שלא היה כן לכל בני העולם הבאים בגלגול, שיש להם ירידה, שהאח נעשה אביו. וע"כ בניינו של דוד, מתחיל החשבון מפרץ ולא מבועז, שהיה בו שינוי, כי לא היה האב הראשון של המגולגל, שהוא מחלון. חברים, אם תסתכלו בדברי, אינם דברים הנאמרים בסתום בלא אפשרות להבינם, אע"פ שהם סתומים. בועז שייבם את רות, התגלגל מחלון בעובד

קצב) וע"ז הרוויח יהודה שם הזה, אתה. קם על בירורו בפעם הראשונה, בעֵר ואונָן כנגד מלכות מצמצום א', ובפעם השנייה כנגד מלכות מצמצום ב' בפרץ וזרח, ולא השתנה לעולם. ובניו של יהודה וזרעו, מודים ואומרים, כי אתה אבינו. שלא נעשה להם ירידה, שהאח ייעשה לאב. משא"כ לשאר בני הגלגול לעולם. שאר בני הגלגול, שני אבות ושני אימהות יש להם אופן לבניין שלו. כי נוסף לאביו הראשון, נעשה גם אחיו לאביו, ויש לו שני אבות. וכן שני אימהות, שנוסף לאימו הראשונה, נעשה גם אשתו לאימו.

קצג) בועז, נראה שהיה בו שינוי כשהוליד לעובד, כי עובד בשינוי, שהוא אביו השני. אלא אינו כן, אִבצָן הוא בועז. ונקרא בועז, מפני שהוא אב הראשון שלא עשה שינוי. שיהודה, אב הראשון, התגלגל בו. היתכן שהוא היה, ואינו גלגול יהודה? אלא ודאי בעת שהתעורר למעשה של ייבום, היה בו מי שהוא עָז כאריה וכלביא, יהודה. וע"כ נקרא בועז, מלשון בו עז, שהוא יהודה. והיה זה, כדי שלא יהיה שינוי בדוד. ומשום שהתגלגל בו יהודה, חזר הדבר לשורש הראשון, כדי שיהיו כולם מאב אחד, ושלשלת אחת. והכול אחד, ולא היה שינוי בגלגול הזרע של דוד. וע"כ, אתה, מראש ועד סוף בלא שינוי כלל.

קצד) עתה יצאת זקן מעומק הים, יהודה אתה, וודאי מראש ועד סוף, ואינו ראוי לכל שאר הבנים שיקראו אתה, חוץ לו לבדו. אשרי חלקו של דוד, שנברר כן, ועלה משאר שורשי בני אדם בארץ. איך יכול להיות שני אבות לאדם לאחר יבום. אם התפיסה שלך אינה ממקור גבוה יותר, כי לא הצלחת להוליד, עדיין אינך קשור לאביך שבשמים.

קצה) יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יודוך. כל בני העולם, היה צריך לומר. מה הטעם, שאומר, יודוך אחיך? אלא דרך כל בני העולם, אינם מיַיבמים לגלגול המת בלי בנים, אלא מצד האחים, והאח מזדמן לייבום. ואתה, בעצמך הזדמנת לייבום. וכאן כל אחיך יודוך, שלא השתלשלה מהם, ולא מאחד מהם, שלשלת המלוכה, אלא אתה לבדך. אתה, מראש ועד סוף אתה עשית, וממך יצא כל השלשלת והגזע של אריה בחינת גבורה ובחינת חסד.

קצו) בניך בני אריה, שלא עברו לשינוי על אחיך. ולא נחלפו, לא לטלה ולא לשור ולא לגדי. כי י"ב צורות בי"ב מזלות, כנגד י"ב שבטים. ובני יהודה כולם היו בצורת אריה. אלא אריה התחיל לבנות ואריה השלים הבניין. כל שלשלת שלך בני אריה הם, שאם היה בא גלגול מצד אחיך בבניך, היו מתחלפות כל הצורות והיו מתערבות אלו באלו. וע"ז, יודוך אחיך, שלא היה אחד מהם בגלגול בתוך השלשלת של בניך. הרם ידך, שלא היה בך ערבוב אחד מהם.

קצז) מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. מטרף בני עלית, שלא היה טרף השפעה ומזון לאחר על שולחנך טרף היא בחינת שבירת הכלים, שהמלכות ללא התכללות בבינה נפלה לקליפות, וחכמה בלי חסדים. כרע, במיתת ער. רבץ, במיתת אונן. ואח"כ התגבר כארי, להקים את פרץ. וכלביא להקים את זרח. מי ישסו"ת מידת ההשפעה יקימנו, שכתוב: ולא יסף עוד לדעתה, לא פסק. וזהו מי יקימנו. מי הוא שאמר, שאישה זו אסורה, מי הוא שיאמר, כיוון שהשלימה דרכיה, אינה נצרכת לך יותר, שיְבָמה זו, כיוון שהשלימה דרכיה, אינה נצרכה לך יותר, וראוי לפרוש ממנה. אבל מי יקימנו, ודאי משם ולהלאה היא שלו. כי הוציאה מי שמכשכש במעֵיה. הרוח של בעלה הראשון, שעזב בה בביאה הראשונה, והוא מכשכש במעיה. ועתה הוציאה אותו. הרוח הראשונה אותה הוציאה היא בחינת בעל מנת לקבל. ער היה מדרגת חוכמה, רע בעיני השם, שכל הרצון שלו לעצמו, את האנוכיות הזו היה צריך מתמר ויהודה הוציא אותה. וכיצד יכול יהודה לבוא על כלתו, אלא שהיא ישבה על אם הדרך בפתח עיניים, ניקבי עיניים ושם יכל לבוא עליה.

תגיות: הודיה, ויתור עצמי

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים נח-ס
1. הסבר מהו השם אתה שמיוחס לכהן?
2. מהי התזכורת והפירוש שמבקש הסבא להזכיר לרשב"י "יום השלג, כשזרענו פולין לחמשים ושנים גוונים?
3. במה שונה ייבומו של יהודה מכל הייבומים האחרים?
4. כיצד בניו של יהודה וזרעו מודים ליהודה ומדוע באופן זה?
5. מדוע לא כל בני העולם מודים ליהודה אלא רק אחיו?
6. הסבר את הפסוק "מטרף בני עלית כרע רבץ כארי וכלביא מי יקמינו"?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

 

הַסַבָּא

כשצץ לאדם רעיון וניתנת לו הזדמנות להוליד ממנו בן, דהיינו הבנה ותיקון חדשים, ואם מפספס ולא מביאו לידי מימוש, יכול ויחזור בגלגול ויבוא למצב ממנו גורש פעם קודמת לנסות שוב. עד אשר לא יתקן לא יוכל להצטרף לשכינה, וכאשר זוכה לתקן נק' אחרון. לכן צריך להתפלל ולבקש לזכות שזהו הגלגול האחרון, דהיינו שחוזר בתשובה מזדכך וזוכה להצטרף לשכינה.

דוד המלך בא ממקום של תיקון, שסבו היה גלגול של מחלון שהיה נשוי לרות, אותה ייבם בועז, והבן עובד הוא למעשה בא בגלגול של מחלון. עובד עשה תיקון, אותו השלים ישי שהוליד את דוד.

 

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

 

מִּשְׁפָּטִים נה – נז

הַסַבָּא

על האדם להמית את האני הכוזב ולהתגלגל לאני האמיתי

בשלב ראשון יפגוש האדם את האני הכוזב, את הרצון לפרטיות, ואז עליו להתגלגל עד שיסכים להמית את האני הכוזב ולפעול את האני האמתי דהיינו להיוולד מחדש.

הסבא הוא החלק הפנימי באדם, וכאשר נכנסים לחלק זה מתוך חקירה וחיפוש, או ע"י ייסורים והכוונה מלמעלה, כאן יש להתחיל להתנהג ולחיות בהתאם, מדרגה זו מחייבת שינוי, שהרי בריחה מכאן תביא לתסכול ודכאון, וקבלת האתגר ועבודה נכונה תביא לאושר עילאי.

הס"א מתדבקת באני הכוזב של האדם ונותנת בו חשיבות. על האדם לפעול את האני העצמי החזק שלו למען הכלל. משמעות האדם היא אינה מה אני רוצה, אלא מהי תרומתי לעולם. מי שמרגיש קשים ובעיות סימן שלא גילה את תפקידו ביחד, בתרומה לחיי הכלל.

כאשר יוצא אדם מחיי השגרה ונכנס לים הגדול, דהיינו להשתוקקות גדולה להבין מהי המשמעות בחיים, מהו תפקידו. בשלב זה כבר אין לו ברירה אלא להוציא את הדגים הגדולים, דהיינו את הדאגות ולהבין שיש לו תפקיד שלא ניתן לברוח ממנו, זהו סף כניסה למדרגה שמחייבת שינוי נפשי ראוי לאותה מדרגה רוחנית. הדג הגדול הוא אותו אני נפשי שמתחיל לבדוק בשביל מה אני חי כאן.

קעח) בכה זקן ההוא ואמר לעצמו: ולא אמרתי לך שנכנסת בים הגדול. עתה אתה הוא בתוך תהומות הגדולים, התתקן לעלות, אתה גרמת את זה כי אם היית שותק בתחילה היה יפה לך. אבל עתה אינך יכול ואין מי שיאחז בידך אלא אתה לבדך. קום זקן ועלה במעלה. אומר לעצמו כעת אחרי שנכנסת למקום, יש לך תפקיד לפרש. לעיתים אדם אינו יודע אם ראוי להיכנס למקומות גבוהים, אך לפעמים החיים מכניסים אותו לעניין, ואז עליו לגשת לדברים ולכתוב אותם, אי אפשר לברוח.

קעט) בנם של בועז ורות עובד זה ניתקן ויצא מתוך השדה הרע של בורות רעים גלגול של מחלון. בא ישי בנו והתקין ועדר האילן. עכ"ז עובד התקין האילן. כשבא דוד המלך, נשאר באילן התחתון של הנקבה, המלכות, והיה צריך לקבל חיים מאחר, כי מעצמו לא היה לו חיים  לכן קיבל 70 שנה מאדם ראשון. ואם זה שניתקן והתקין הכול, היה כך, הרי שאר בני העולם הבאים בגלגול, שאינם יכולים להיתקן כך, על אחת כמה וכמה. שהם צריכים חיים ממקור אחר, מפני שהם באים מצד הרע.

לצורך התיקון הנפשי, יש וצריך להקדים ולפלוט את הרע לפני שניתן בכלל לתקן, גם אם שלילה זו נזקפה לחובה בגלגול קודם.

קפ) בכל הצדדים הוא פונה לגלגול. פָרֶץ היה גלגול עֵר, בועז היה גלגול יהודה, עובד היה גלגול מַחלון. ובכולם יצא האילן מצד הרע והתדבק אח"כ בצד הטוב. בתחילה כתוב: ויהי ער בכור יהודה רע ששפך זרעו על הארץ ולא רצה להוליד עם תמר, פרץ בנם של יהודה שייבם את רות הוא גלגול של ער. מחלון ג"כ היה רע, ולא כל כך. אבל באלו התבער הרע, ויצא הטוב לאח"כ. כאן עמד אילן התחתון, המלכות, על תיקונו. ומָלך אלוקים על גויים.

קפא) בתחילת הכול, מעיקר ויסוד העליון, השתרשו המדרגות, ראובן שמעון לוי יהודה שלשה קווים, חג"ת ומלכות. כמ"ש: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה  וכתוב: וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת כמ"ש: רוני עקרה לא ילדה. כי כשנולד יהודה, יצאה הנוקבא, המלכות, דבוקה בזכר, ז"א מחזה ומעלה, ולא היו על תיקונם פב"פ שלא ניתן לקבל שם חוכמה, ולא הייתה המלכות מוכשרת להוליד שנגנזה ברדלא, המלכות שמתחת לחזה היא רק של התכללות. כיוון שניסר אותה הקב"ה, שהפריד אותה מאחורי הזכר, והתקין אותה, אז נעשתה מוכשרת להתעבר ולהוליד שקבלה גדלות.

קפב) בספרו של חנוך כתוב: וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת, אין זה כתוב על לאה, נוקבא דז"א שלמעלה מחזה, אלא על רחל, שמבכה על בניה, שהשתרשה ביהודה שורש המלכות שעלתה לתפארת מחזה ולמעלה, נוקבא שלמטה מחזה, אותיות יה"ו ד"ה. ותעמוד מלדת, כי עוד לא ניתקנה ע"י ניסור, קבלת גדלות ע"י אור ע"ב ס"ג.

קפג) בתחילה בלידת ד' הבנים הראשונים, בז"א שלאה נחשבת כז"א הצורה שלמעלה הייתה הכול, שאפילו רחל עלתה והייתה למעלה מחזה. ראובן גלגול של קין אותיות אור בן. זהו שכתוב: ויאמר אלוקים יהי אור, שהוא ימין, חסד דז"א. שמעון, שמאל, אור עם פסולת של זהב, כי שמעון אותיות שם עון, שמאל, גבורה דז"א. לוי, חיבור שני הצדדים, קו האמצעי, ת"ת דז"א. אחר שיצאו חג"ת דז"א שלמעלה מחזה, יצאה הנוקבא רחל. ויהודה, הנוקבא, מתדבקת בזכר, חג"ת דז"א. יה"ו זכר, חג"ת, ד"ה זו היא הנוקבא, רחל, שהייתה עם הזכר. שלולא הייתה בונה עצמה ע"י עלייתה לת"ת בצמצום ב' הייתה נשארת גנוזא ברדלא. לכן המאבק הגדול בהמשך בין יוסף ליהודה.

קפד) למה הנוקבא מרומזת באותיות ד"ה? ד' נקראת הנוקבא, בעת שדבקות הרע עימה, שהיא בשמאל בלבד, דבוקה באחורי הזכר. דל"ת פירושו שהיא ענייה וצריכה לשוב בגלגול, הגלגולים מיהודה עד דוד המלך, לבער רע, ולבלות בעפר, ולצמוח אח"כ בצד הטוב, ע"י בניין או"א מחדש, כמ"ש: וייבן ה' אלוקים את הצלע הצד, המלכות, ולצאת מעניות לעשירות. ואז נקראת אות וע"כ יהודה אותיות יה"ו ד"ה, יה"ו חג"ת דזכר, ד' ה' הם הנוקבא בשני מצבים שלה, המתחברת עם הזכר.

קפה) אמר לעצמו זקן, צא מתוך התהומות, לא תפחד. כמה אוניות מזומנות לך, בשעה שתשוט בים, כדי לנוח בהם. בכה כבתחילה ואמר: ריבון העולם, פן יאמרו מחנות העליונים שאני זקן ובוכה כילד. גלוי וידוע לפניך שעל כבודך אני עושה, ואיני עושה על כבודי, כי בתחילה היה לי להשמר מלהיכנס בים  הגדול, ועתה כיון שאני בו, יש לי לשוט בכל הצדדים ולצאת ממנו.

קפו) יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ. שאנו אומרים, ברוך אתה, הוא ברוך, כשיסוד דז"א משפיע חסדים למלכות, הוא נקרא, ברוך, והמלכות נקראת אתה. כי השם אתה רומז על חסדים. לכל הבנים לא אמר יעקב, אתה, אלא למקום שצריך. כי המלכות נמשכת מצד שמאל, ששם מאירה החכמה בלי חסדים, והיא צריכה לשם, אתה, חסדים, להלביש בו החכמה. כי בלי חסדים אין החכמה מאירה והיא חושך. זהו שאמר לו ליהודה, אתה.

קפז) יוֹדוּךָ אַחֶיךָ. כולם יודו לך על שם הזה, ודאי, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, על שם הזה הסתלק ונכנע צד האחר. כי כשנזכר השם יהודה, יוצאת הס"א עימה בד' של יהודה, הרומזת על מצב הראשון שלה, שנמשכת משמאל לבד, ששם יונקת הס"א, מחמת החיסרון של חסדים שבימין. כיוון שאומרים, אתה, המשכת החסדים מימין, אז יש לה ממשלה וגדולה, וס"א נכנעת, ואינה נראית שם. ודאי בשם הזה נרשמת ונבררת מן הס"א, כי כשמתלבשת בחסדים, מתרחקת הס"א ממנה. וזהו ההתעלות והממשלה של המלכות, ושבירה ורע לצד האחר. כיוון שיודוך אחיך על שם, אתה, אז יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, מיד הס"א נכנע לך. ושם הזה גרם. השם אתה – שם הוא סוג של חיסרון, שמו גימטריה רצון.

כאשר היסוד משפיע חסדים למלכות, אז נק' הוא – ברוך, והמלכות נק' אתה. ביהוד יש תיקון של חסדים שמלכות לא תישאר בחושך.

עליו להסכים שצד הנקבה קשור לחסדים, כלומר כאשר מרגיש את הפרטיות, עליו להתחבר לאות ה והופך את "את" ל-"אתה" אז ההשתוקקות תהפוך לחושך. לכאורה צריך לוותר על האגו, אך הנכון הוא להשתמש באגו, בהשתוקקות להשפעה, ליחד.

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים נה-נז
1. עפ"י איזה חוק מתגלה האמת בתחילה במישהו שצריך להתגלגל אח"כ ולגלות את הטוב, כפי שראינו בישי, בועז, פרץ ובדוד המלך?
2. לאיזה ספירות מיוחסים ראובן, שמעון, לוי ויהודה? בעיקר הסבר את הבחינה המיוחדת של יהודה במצב זה כשהוא נולד.
3. על מי נאמר "ותעמוד מלדת" עפ"י ספרו של חנוך (אות קפ"ב)?
4. כיצד מחולק השם יהודה לזכר ונקבא וכיצד אנו רואים ב' סוגי נקבא בשמו?
5. על מה מרמז שאמר יעקב על יהודה "אתה – יודוך אחיך" וכן "אתה ידך בעורף אויבך"?
6. איזה רצון באדם מכניע את הס"א?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים נה – נז

הַסַבָּא

עַל הָאָדָם לְהָמִית אֶת הַאֲנִי הָכּוֹזֶב וּלְהִתְּגָלְגֵל לָאֳנִי הַאֳמִּיתִּי.

בשלב ראשון יפגוש האדם את האני הכוזב, את הרצון לפרטיות, ואז עליו להתגלגל עד שיסכים להמית את האני הכוזב ולפעול את האני האמתי דהיינו להיוולד מחדש.

הסבא הוא החלק הפנימי באדם, וכאשר נכנסים לחלק זה מתוך חקירה וחיפוש, או ע"י ייסורים והכוונה מלמעלה, כאן יש להתחיל להתנהג ולחיות בהתאם, מדרגה זו מחייבת שינוי, שהרי בריחה מכאן תביא לתסכול ודכאון, וקבלת האתגר ועבודה נכונה תביא לאושר עילאי.

הס"א מתדבקת באני הכוזב של האדם ונותנת בו חשיבות. על האדם לפעול את האני העצמי החזק שלו למען הכלל. משמעות האדם היא אינה מה אני רוצה, אלא מהי תרומתי לעולם. מי שמרגיש קשים ובעיות סימן שלא גילה את תפקידו ביחד, בתרומה לחיי הכלל.

כאשר יוצא אדם מחיי השגרה ונכנס לים הגדול, דהיינו להשתוקקות גדולה להבין מהי המשמעות בחיים, מהו תפקידו. בשלב זה כבר אין לו ברירה אלא להוציא את הדגים הגדולים, דהיינו את הדאגות ולהבין שיש לו תפקיד שלא ניתן לברוח ממנו, זהו סף כניסה למדרגה שמחייבת שינוי נפשי ראוי לאותה מדרגה רוחנית. הדג הגדול הוא אותו אני נפשי שמתחיל לבדוק בשביל מה אני חי כאן.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

הַסַבָּא

מִּשְׁפָּטִים נב – נד

הַסַבָּא

כשצץ לאדם רעיון וניתנת לו הזדמנות להוליד ממנו בן, דהיינו הבנה ותיקון חדשים, ואם מפספס ולא מביאו לידי מימוש, יכול ויחזור בגלגול ויבוא למצב ממנו גורש פעם קודמת לנסות שוב. עד אשר לא יתקן לא יוכל להצטרף לשכינה, וכאשר זוכה לתקן נק' אחרון. לכן צריך להתפלל ולבקש לזכות שזהו הגלגול האחרון, דהיינו שחוזר בתשובה מזדכך וזוכה להצטרף לשכינה.

דוד המלך בא ממקום של תיקון, שסבו היה גלגול של מחלון שהיה נשוי לרות, אותה ייבם בועז, והבן עובד הוא למעשה בא בגלגול של מחלון. עובד עשה תיקון, אותו השלים ישי שהוליד את דוד.

קסז) משום זה, האדם שגרם לצד הרע שיתרבה בעולם, אינו רואה פני השכינה לעולם. אדם ההוא המתגלגל בגלגול, אם הוא עבר והתדבק באל אחר, שאינו עושה פירות ואינו מרבה בעולם, משום זה נקרא אחר. והשם של הס"א, גרם לו. שאע"פ שמת, הוא, המתגלגל, נקרא אחר, כמו הס"א.

וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. האחר הוא זה שמתגלגל ואין לו בת זוג, אחר לשון אחרון. ואם יחזור בתשובה לא יצטרך להתגלגל שוב.

קסח) אחרון נקרא, כי מראשון והלאה אחרון קוראים אותו. שני הוא, ומיד נקרא בתורה אחרון. וכך קורא אותו הקב"ה, אחרון, כדי שייתקן בגלגול זה, להיות אחרון, ולא ישוב להתגלגל יותר. השלישי ג"כ נקרא אחרון, וכן בכל פעם שמתגלגל, מהראשון והלאה, נקרא אחרון. וכך צריכים לקרוא אותו אחרון, כי אם היה נקרא מיד, שני, ניתן פתחון פה, שיחזור עוד ויתגלגל כבתחילה, ובניין ההוא של עתה יסתר.

קסט) זה לנו מבית שני, שנקרא אחרון, שכתוב: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן הָרִאשׁוֹן. כי מהראשון והלאה נקרא אחרון, כדי שלא יהיה פתחון פה, שבניין ההוא יפול, ויחזרו לבנותו כבתחילה.

קע) אף כן זה, המתגלגל, קוראים אותו אחרון, כמו לבית שני. ומשום זה כתוב: לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה. למה כתוב: לא יוכל? האם לא צריך היה לכתוב: לא ייקחנה? כיוון שאישה התדבקה באחר, וירדה להשתעבד במדרגה תחתונה של הס"א, אין הקב"ה רוצה, שהוא הראשון, ירד ממדרגתו, לתת פירות ולהיתדבק במדרגה שאינה שלו.

קעא) אם אישה ההיא לא נישאת, אפילו אם היא תזנה בכל האנשים שבעולם, אם בעלה רוצה, יוכל לשוב אליה. אבל אם התדבקה בנישואים לאחר, זו לא תוכל לשוב למדרגה הקודמת, שהייתה לה מתחילה. וע"כ כתוב: לא יוכל, לא יוכל ודאי לשוב למדרגה ההיא לעולם.

קעב) כתוב: אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה. ולמדנו, שהטומאה בליבו. א"כ, היתכן שאפילו אם תתרחק ותזנה בלא נישואים, תהיה אסורה? אלא, כיוון שהתדבקה באחר, הרי קיבלה עליה החלק של צד ההוא הרע. ובעלה הראשון, שהוא מצד האחר הטוב, הרי לטוב לא יהיה בה חלק לעולם, ולא ירבה כלל למקום ההוא. וע"כ, אם שילחה איש האחרון, או כי ימות האיש האחרון, היא אסורה לראשון. אבל לשאר בני אדם מותרת, אולי תמצא מקום כבתחילה, ואחרון יקום שיזדווג עימה.

קעג) מי שיש לו בנים מאישה הראשונה, ומכניס אישה הזו לתוך ביתו ביום ההוא, הוא מתדבק בחרב הקשה המתהפכת, משום ב' טעמים: א. כי כבר דחתה שני אנשים לחוץ, ועתה הוא השלישי. ב. הכלי שהשתתף בה אחר, איך יבוא הוא לתת בו הרוח שלו. וישתתף עימה, ויתדבק בה. לא משום שהיא אסורה, אבל ודאי שותפות רעה הוא לעצמו.

קעד) רבי לויטס היה צוחק ומתלוצץ על אישה זו, כשראה מי שהיה מזדווג עימה. והיה אומר, כתוב: ותִשׂחק ליום אחרון, מי שמתדבק באיש אחרון, הוא צחוק לאח"כ.

קעה) עתה יש לחזור ולעיין על מקום אחד, גדול ועליון, שהיה בעולם, וגזע, ושורש אמת. והוא, עובד אבי ישי אבי דוד. כי נאמר, שהמגולגל הוא אחרון, ועובד היה גלגול של מַחְלון, המת בלי בנים. ואיך יצא שורש אמת ממקום הזה?

קעו) אלא, עובד ניתקן בתיקון העליון, והשורש של האילן שהתהפך, שאשתו נעשית אימו, החזיר על תיקונו, והתעלה בו וניתקן כראוי. וע"כ נקרא עובד, לשון עבדות, מה שלא זכו כן שאר בני העולם.

קעז) בא עובד, עבד ועָדר את עיקר ושורש האילן, ויצא מפנים המרים, וחזר ותיקן בנוף האילן, המלכות. בא ישי בנו, וחיזק אותו ותיקן אותו, ונאחז בענפיו של אילן אחר עליון, ז"א, וחיבר אילן באילן, והסתבכו זה בזה. כיוון שבא דוד, מצא האילנות, ז"א ומלכות, מסתבכים ונאחזים זה בזה, אז ירש ממשלה בארץ. ועובד גרם את זה.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

הסבא משפטים – נב-נד 

כשצץ לאדם רעיון וניתנת לו הזדמנות להוליד ממנו בן, דהיינו הבנה ותיקון חדשים, ואם מפספס ולא מביאו לידי מימוש, יכול ויחזור בגלגול ויבוא למצב ממנו גורש פעם קודמת לנסות שוב. עד אשר לא יתקן לא יוכל להצטרף לשכינה, וכאשר זוכה לתקן נק' אחרון. לכן צריך להתפלל ולבקש לזכות שזהו הגלגול האחרון, דהיינו שחוזר בתשובה מזדכך וזוכה להצטרף לשכינה.

דוד המלך בא ממקום של תיקון, שסבו היה גלגול של מחלון שהיה נשוי לרות, אותה ייבם בועז, והבן עובד הוא למעשה בא בגלגול של מחלון. עובד עשה תיקון, אותו השלים ישי שהוליד את דוד.

 

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים מט – נא

הַסַבָּא

הַאִם כּדַאי לְאָדָם לָשֵׂאת אַלְמָנָה?

הרי מלמד הזוהר שרוחו של הבעל השני מגיע לאימות עם רוחו של הראשון, אשר עלול לדחותה, דהיינו לגרום להסתלכותו מהעולם. מצד שני יכול להיות שדווקא הבעל השני הוא זה שאמור היה להתחבר לנשמתה לכתחילה. במקרה כזה היה דין על בעלה הראשון לפי חשבונות של מעלה, שעליו לשאת אישה ולהידחות מהעולם, וזה בדיוק מה שעושה לו רוחו של הבעל השני אשר מיועד לאלמנה, כפי שאוריה הקדים את דוד המלך עם בת שבע שהייתה מיועדת לדוד עוד מבריאת העולם.

המצב מסתבך כאשר חושב אדם שגירושין יביאו לו את המזור לכל צרותיו. רק לעיתים רחוקות הפרידה יכולה להואיל, בד"כ על האדם לשנות את ההתייחסות שלו ולבחון את המציאות דרך הכלל ולא דרך הפרטיות. הדגש העיקרי צריך להיות על עבודה פנימית ולא לחפש לתקן את האחר.

לעיתים במהלך זמן תיקון לא ניתן לתת לאדם את האישה הראויה לו מפני שהוא לא תיקן, אלא רק לאחר מספר אתגרים גלגולים יכול שיקבל את האשה הראויה.

ישנם דברים הנראים משונים ומוזרים וקשים כמו למשל אישה ההופכת לאלמנה צעירה, או מקרים בהם שואל אדם את עצמו למה ה' מנהל כך את העולם. לנו אין תפיסה בחשבונות של מעלה לכן עלינו להיצמד לאמונה הראשונית שהשם יתברך טוב ומטיב.

קנז) אלמנה שלא נישאת, אע"פ שבא בן זוגה, והיא אינה רוצה להינשא, הקב"ה אינו מכריח אותה מן הדין, והקב"ה מזמין לאיש ההוא אישה אחרת. והאלמנה אינה נכנסת לדין בזה בעולם ההוא, ואע"פ שאין לה בן, כי אישה אינה מצוּוה על פרייה ורבייה. למה דווקא האישה שהיא זו שיכולה להוליד אינה מצווה על כך, ואילו האיש שאינו יכול, מצווה? אלא שכל מדרגת החוכמה צריכה להינתן מהאיש, הוא הנותן את האור, צד הזכר הוא זה שבורא, שיולד, הלידה רק עוברת דרך האישה. לכן אין דין לאשה להתחתן, לאיש כן.

קנח) אישה שלא נישאת פעם שנית, רוח שעזב בה בעלה בביאה הראשונה, יושב באישה י"ב חודשים. ובכל לילה ולילה יוצא, ופוקד את הנפש, וחוזר למקומו. לאחר י"ב חודשים, שהסתלק הדין של בעלה, כי כל אלו י"ב חודשים הרוח מושפל בעצבות כל היום, לאחר י"ב חודשים יוצא מהאישה, והולך ועומד בשער גן העדן, ופוקד בעוה"ז את הכלי, האישה, שיצא ממנו. וכשהאישה מסתלקת מהעולם, יוצא רוח ההוא ומתלבש ברוח שלה, וזוכָה בו אצל בעלה, ומאירים שניהם כראוי, בחיבור אחד.

קנט) כיון שבאתי למקום הזה, יש לגלות עתה דרכים הסתומים של ריבון העולם, שבני אדם אינם יודעים בהם. וכולם הולכים בדרך אמת, כמ"ש: כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם פושע הוא מי שלוקח את אור החוכמה לעצמו. ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים, כמה עליונים הם מעשי הקב"ה וכמה משונים הם מהתפיסה הגשמית של בני האדם. ובני עולם אינם יודעים, וכולם בדרך אמת, שאינם סרים לימין ולשמאל.

קס) אלו המגולגלים שגורשו בגירושים מעולם ההוא, ואין להם בת זוג. מי הן אותן הנשים, הבת זוג, שמזדווגים עימהן בעוה"ז? שהרי לכל אדם יש בת זוג חוץ מזה המגולגל.

קסא) ראו עתה, כמה הן גדולות וחשובות הגבורות שלו. מי שמגרש אשתו הראשונה, המזבח מוריד עליו דמעות. כל הנשים שבעולם עומדות בצורה של מזבח הזה, המלכות, שכל אישה יש לה שורש במלכות. וע"כ הן יורשות שבע ברכות, שכולן הן מכנ"י, המלכות. ואם הוא מגרש את אשתו הראשונה, חוזרת האבן של מזבח העליון, השורש של האישה שבמלכות, למיעוט וגירעון, מהטעם שמתחברות הגרושות יחד הארץ התחתונה והעליונה. שכמו שגורשה מבעלה, כן גורשה משורשה שבמלכות. צד הזכר הוא המגרש את צד הנקבה. טבע הנקבה שהיא רוצה את הזכר ותלויה בו נפשית והיא רוצה בהמשך הקשר לאחר הנישואין יותר ממנו.

קסב) וזהו שכתוב: וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה, מִבֵּיתוֹ; וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר. כיוון שכתוב: והלכה והייתה לאיש, שאינו אותו שגירש אותה, למה כתוב: אחר? אלא אחר כתוב: ואחר קוראים אותו. שכתוב: וּמֵעָפָר, אַחֵר יִצְמָחוּ. הרי שהמגולגל נקרא אחר, והגרושות מתחברות יחד, גרוש שבעולם ההוא, האיש המגולגל, שאין לו בת זוג, שגורש מעולם ההוא לעוה"ז, שלקח הגרושה, שבעוה"ז, מבעלה. ומה שאישה הזו הייתה בצורה עליונה, במלכות, השתעבדה עתה לצורה תחתונה, למגולגל, שאין לו בת זוג, שלקח אותה לאישה, וקוראים אותו אחר. משום שהתדבק באל אחר, ע"כ חזר והתגלגל לעוה"ז.

קסג) וקוראים אותו אחרון. כמ"ש: וְאַחֲרוֹן, עַל-עָפָר יָקוּם. הרי שהמגולגל נקרא אחרון. וכאן כתוב: ושְׂנֵאה האיש האחרון, או כי ימות האיש האחרון. למה אחרון? האם לא שני היה צריך לכתוב? ואין הכתוב בא לאסור, שלא תזדווג לעשרה בזה אחר זה. האם לבעל הזה תזדווג ולא לאחר? ולמה תהיה אסורה לאחר? וא"כ למה נקרא אחרון?

קסד) אלא, אחר, והוא אחר והוא אחרון. כי עתה האבן מתגלגלת בכף הקלע. שביחס גוף הראשון שמת, נקרא המגולגל בכף הקלע, שחזר שנית לעולם, בשם, אחר ואחרון. ומשום שאין לו בת זוג, לקח הגרושה. וע"כ מכנהו הכתוב: אחר, אחרון. למה נקרא אחר ביחס הגוף הראשון שמת? הרי כל הבניין, הגוף הראשון, נפל וחזר לעפר, והוא כמו שלא היה, והמגולגל הוא היה מה שהיה גוף הראשון, ולא אחר. ולמה קוראים אותו אחר? וכן למה נקרא אחרון? האם אחרון הוא? אם מיישר דרכיו ומיתקן, יפה, שהוא אחרון ואינו מתגלגל עוד, אבל אם לא, הרי הוא חוזר ומתגלגל ויהיה נטוע כבתחילה, למה נקרא אחרון?

קסה) כתוב: וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב, מלאך הטוב. מאוד, מלאך המוות. והקב"ה מזמין את תיקוניו לכל, עד שאפילו מלאך המוות חוזר להיות טוב מאוד.

קסו) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן. ז"א המשקה את המלכות. נהר זה אינו שוקט לעולם מלהפרות ולהרבות ולעשות פירות. ואל אחר הסתָרֵס ואין לו תאווה לעולם, ואינו מפרה ואינו עושה פירות. כי אם היה עושה פירות, היה מעכיר מזיק את כל העולם ומוליד עוד שדים ורוחות, והפירות שעושה הם מאכל לבהמות. כמו אנשים שכותבים שטויות סרטים ועיתונים ורכילות, אלו "יוצרים" של פירות באושים.

באים אנשים לרב ושואלים מה עליהם לעשות, במקום לשאול מה עליהם לכוון. במסגרת המעשה הסביר עליהם לראות כיצד להוציא פירות שנותנים תוצאה פנימית.

תגיות: אלמנה, גרושה על פי הקבלה

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים מט-נא
1. מדוע לא מוכרחת האישה להתחתן לאחר שהתאלמנה גם אם אין לה בנים, בעוד שלאיש כן יש חיוב זה?
2. מה קורה אם הרוח הראשון שעזב הבעל בביעה ראשונה מאישתו?
3. מה קורה עם המגורשים שנגרשו בגירושין מעולם ההוא, דהיינו אלו שהיו בכף הקלע ולא מצאו מקומם בעולם ההוא ובאו לעולם הזה לא מבחירה, איזה אישה הם יקחו?
4. מדוע דווקא המזבח הוא זה המוריד דמעות על האישה שבעלה גרשה?
5. מדוע נקרא האיש שמתחתן עם גרושה "אחר" ו"אחרון"?
6. מהו שכתוב "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" כיצד זה עונה לנו על המקרים של גירושין ואלמנות וכד'?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים מט – נא

הַסַבָּא

הַאִם כּדַאי לְאָדָם לָשֵׂאת אַלְמָנָה?

הרי מלמד הזוהר שרוחו של הבעל השני מגיע לאימות עם רוחו של הראשון, אשר עלול לדחותה, דהיינו לגרום להסתלקותו מהעולם. מצד שני יכול להיות שדווקא הבעל השני הוא זה שאמור היה להתחבר לנשמתה לכתחילה. במקרה כזה היה דין על בעלה הראשון לפי חשבונות של מעלה, שעליו לשאת אישה ולהידחות מהעולם, וזה בדיוק מה שעושה לו רוחו של הבעל השני אשר מיועד לאלמנה, כפי שאוריה הקדים את דוד המלך עם בת שבע שהייתה מיועדת לדוד עוד מבריאת העולם.

המצב מסתבך כאשר חושב אדם שגירושין יביאו לו את המזור לכל צרותיו. רק לעיתים רחוקות הפרידה יכולה להואיל, בד"כ על האדם לשנות את ההתייחסות שלו ולבחון את המציאות דרך הכלל ולא דרך הפרטיות. הדגש העיקרי צריך להיות על עבודה פנימית ולא לחפש לתקן את האחר.

לעיתים במהלך זמן תיקון לא ניתן לתת לאדם את האישה הראויה לו מפני שהוא לא תיקן, אלא רק לאחר מספר אתגרים גלגולים יכול שיקבל את האשה הראויה.

ישנם דברים הנראים משונים ומוזרים וקשים כמו למשל אישה ההופכת לאלמנה צעירה, או מקרים בהם שואל אדם את עצמו למה ה' מנהל כך את העולם. לנו אין תפיסה בחשבונות של מעלה לכן עלינו להיצמד לאמונה הראשונית שהשם יתברך טוב ומטיב.

 

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים מו – מח

הַסַבָּא

קמז) ומשום כך, אישה אינה מתיישבת כראוי עם בעל שני, משום שרוחו של הראשון דופק בה, ואז היא זוכרת אותו תמיד, ובוכה עליו או נאנחת עליו, כי הרוח שלו דופק במעֵיה כנחש, ומקטרג על רוח האחר, שנכנס בה מהבעל השני. עד זמן רב מקטרגים זה בזה.

קמח) ואם העביר התגבר, זה שנכנס מבעל השני, לאותו הרוח שהיה ראשון, מבעל הראשון, זה הראשון יוצא והולך לו. ולפעמים שהראשון דוחה את השני, ונעשה לו מקטרג, עד שמוציאו מן העולם. ומשניים והלאה, כלומר אחר שמתו שני בעליה, לא ייקח אדם את האישה ההיא, כי מלאך המוות התחזק בה. ובני העולם אינם יודעים, כי הרוח הזה, של בעל הראשון, כיוון שהתחזק וניצח לרוח האחר השני, ודחה אותו מן העולם, מכאן ולהלאה לא יתערב איש אחר עימה. לרוח הראשון יש משמעות חזקה וקשה לגבור עליו, וכשהוא מצליח הוא מתחזק עוד יותר. כאשר אדם עובר חוויה חזקה שמשאירה בנפשו רושם עז אותו הוא מנסה לשכוח ע"י חוויות וריגושים אחרים להעביר את החוויה הראשונה, אך הוא רואה שאינו מצליח, ויותר מזה כל דבר מזכיר לו עוד את החוויה אותה הוא מנסה לשכוח. כלומר החוויה המתקנת עוד מחזקת את המקרה הראשון, ולכאורה יש לו סוג של בעיה נפשית שאינו יכול להתגבר עליו ללא גלגול.

אך אם הרושם הראשון היה טוב וחיובי, זוהי קניית מדרגה שנשארת בו. וכך אדם שקיבל חינוך טוב וסביבה ראויה, גם אם בעתיד עושה שטויות, עדיין הרושם של האמת, וגודל החוויה נשאר בו.

קמט) חברים! הרי אני יודע שבמקום זה יש לכם להקשות ולומר, אם כן לא מת בדין הבעל השני, ולא דנו אותו מלמעלה, אלא הרוח של הבעל הראשון דחה אותו? אלא, הכול הוא בדין, כי דנים למעלה, שינצח פלוני לפלוני, או שלא יקטרג פלוני על פלוני. ומי שלוקח אלמנה, דומה כמי שנכנס לים שהוא המקום הגולמי של המלכות, ועדיין לא בא לידי קיום, עוד לא עלה ליבשה, מקום מסוכן.  כשנושבים רוחות חזקות, בלי חבלים, ואינו יודע אם יעבור בשלום או שיטבע תוך התהומות. הסיבה שמדבר על אלמנה ולא על גרושה, שאף היא כשנישאת מחדש נוצר בה מאבק בין הרוחות, אלא אלמנה לא בחרה במצבה. אך ישאל אדם את עצמו למה לו להיכנס לסיכון.

קנ) ואם זה שנכנס עתה, רוח השני, התחזק וניצח את רוח הראשון, ראשון יוצא משם והולך לו. לאיזה מקום הלך לו, ומה נעשה ממנו? שאלות אלו בארבע מאות שאלות, שהיו שואלים על מגדל הפורח באוויר. ולא השיב עליהם אדם עד שבא שלמה המלך, ובירר כל אחת ואחת על תיקונה.

קנא) זקן זקן, בתחילה היה לך לשמור דרכך ולהסתכל בתחילתך, אבל עתה אין השעה להסתתר, השב בגבורתך. רוח ההוא שיצא איפה הלך? בכה ואמר: חברים, כל אלו הבכיות שבכיתי לא בשבילכם היה, אלא יראתי מפני רבון העולם, שגליתי דרכים סתומים בלא רשות. אבל גלוי לפני הקב"ה שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד אבי, אבל רצוני לעבודתו. ואני ראיתי יקר של אחד מכם בעולם ההוא, והאחר אני יודע שגם הוא כך, אלב לא היה גלוי לפני, ועתה אני רואה.

קנב) רוח שיצא איפה הלך? דוחים אדם מפני אדם, בכמה דרכים סתומים נדחים. רוח הראשון שנדחה מפני שני איפה הלך? רוח ההוא יוצא והולך ומשוטט בעולם, ולא ידוע, והולך אל הקבר של אדם ההוא, ומשם משוטט בעולם, ונראה בחלום לבני אדם, ורואים בחלום הצורה של אדם ההוא, ומודיע להם דברים לפי דרכו של רוח ההוא הראשון שנמשך ממנו, כמו שהוא בעולם ההוא, כן משוטט זה ומודיע בעוה"ז.

קנג) וכך הולך ומשוטט בעולם, ופוקד תמיד לקבר ההוא, עד שהרוחות פוקדים בקברים של הגופים, שאז בא גם הרוח עצמו של בעל הראשון אל הקבר לפקוד את גופו. ואז רוח הזה, שהוא רק חלק מן הרוח העיקרי, מתחבר ברוח שלו העיקרי, ומתלבש בו והולך לו. וכשהרוח נכנס למקומו, הוא מתפשט ממנו. ויש לו מקום באלו היכלות שבגן עדן, או לחוץ, לפי דרכיו של כל אחד ואחד, ושם מסתתר.

קנד) וכשהרוחות פוקדים את עוה"ז, הנה המתים שמומצאים אצל החיים, אינם נמצאים אלא בהמשכת הרוח שהבעל עוזב באשתו בביאה הראשונה, ובו מתלבש רוח האחר העיקרי.  א"כ,  תועלת הוא לרוח, ואישה זו עושה תועלת לכל. כי ע"י הרוח שעזב בה בעלה, מזדקק הרוח אל החיים? אינו כן, כי אם לא הייתה נישאת לאחר, ורוח הראשון לא היה נדחה מפני איש האחר, בעל השני, תועלת אחר היה לו באופן אחר, ולא היה מתייגע בעולם כמו שהוא מתייגע, ולא היה מזדקק אל החיים שבעוה"ז, כמו שהוא משוטט כאן וכאן.

קנה) א"כ, האם זיווג השני של אישה לא היה מלמעלה, כי אמרת שנדחה איש מפני איש? אלא, היא בת זוגו ממש של הבעל השני, והראשון אינו בן זוגה ממש. וע"כ שני הזה שלו היא, וכשמגיע זמנו ולוקח אותה, נדחה הראשון מפניו. כי לא נדחה רוח הראשון שהיה באישה, אלא משום השני, שהוא בן זוגה. הרי שזיווג השני הוא מלמעלה. נראה לכאורה שהזיווג השני טוב מהראשון, אלא זה נכון רק כשמצליח לדחות את הראשון.

קנו) וכל אלו הבעלים השניים, הנדחים מפני הבעלים הראשונים, הראשונים היו בני זוגם של האישה, ולא אלו. ומשום זה אין להם קיום עימהן, ונדחה רוח השני מפני רוח הראשון. ומשום זה, מי שלוקח אלמנה, קוראים עליו, ולא ידע כי בנפשו הוא, כִּי-חִנָּם, מְזֹרָה הָרָשֶׁת  בְּעֵינֵי, כָּל בַּעַל כָּנָף שלא ידוע אם היא בת זוגו ממש או לא. יוצא שכל זיווג עם אלמנה מסוכן. אלא דברים אלו אינם מדברים רק על גילגולי נשמות, אלא קיימים במהלך החיים.

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים מו-מח
1. מדוע אישה אינה מתיישבת כראוי עם בעל שני היכן המחלוקת?
2. מה קורה אם רוח הבעל הראשון, אם נדחה מפני רוח הבעל השני?
3. מה אנו למדים מכך ששני בעלים מתו לאישה ומדוע?
4. לאן הולך רוח הראשון הנדחה מפני רוח שני? והרי לקביעות צריך, אם לא לעולם הזה לעולם האמת.
5. האם יש תועלת לכך שאישה נשאת לבעל שני הדוחה רוחו של בעל הראשון? שהרי זו בסופו מוצאת את מקומה בהיכלות של גן עדן ולא בחוץ והרי מצאה מקומה ע"י כך.
6. כיצד נדע אם זיווג של בעל שני לאלמנה הוא ראוי או שאינו ראוי?
7. מדוע מסוכן להתחתן עם אלמנה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

|☆ תגיות:

מִּשְׁפָּטִים מו – מח

הַסַבָּא

קמז) ומשום כך, אישה אינה מתיישבת כראוי עם בעל שני, משום שרוחו של הראשון דופק בה, ואז היא זוכרת אותו תמיד, ובוכה עליו או נאנחת עליו, כי הרוח שלו דופק במעֵיה כנחש, ומקטרג על רוח האחר, שנכנס בה מהבעל השני. עד זמן רב מקטרגים זה בזה.

קמח) ואם העביר התגבר, זה שנכנס מבעל השני, לאותו הרוח שהיה ראשון, מבעל הראשון, זה הראשון יוצא והולך לו. ולפעמים שהראשון דוחה את השני, ונעשה לו מקטרג, עד שמוציאו מן העולם. ומשניים והלאה, כלומר אחר שמתו שני בעליה, לא ייקח אדם את האישה ההיא, כי מלאך המוות התחזק בה. ובני העולם אינם יודעים, כי הרוח הזה, של בעל הראשון, כיוון שהתחזק וניצח לרוח האחר השני, ודחה אותו מן העולם, מכאן ולהלאה לא יתערב איש אחר עימה. לרוח הראשון יש משמעות חזקה וקשה לגבור עליו, וכשהוא מצליח הוא מתחזק עוד יותר. כאשר אדם עובר חוויה חזקה שמשאירה בנפשו רושם עז אותו הוא מנסה לשכוח ע"י חוויות וריגושים אחרים להעביר את החוויה הראשונה, אך הוא רואה שאינו מצליח, ויותר מזה כל דבר מזכיר לו עוד את החוויה אותה הוא מנסה לשכוח. כלומר החוויה המתקנת עוד מחזקת את המקרה הראשון, ולכאורה יש לו סוג של בעיה נפשית שאינו יכול להתגבר עליו ללא גלגול.

אך אם הרושם הראשון היה טוב וחיובי, זוהי קניית מדרגה שנשארת בו. וכך אדם שקיבל חינוך טוב וסביבה ראויה, גם אם בעתיד עושה שטויות, עדיין הרושם של האמת, וגודל החוויה נשאר בו.

קמט) חברים! הרי אני יודע שבמקום זה יש לכם להקשות ולומר, אם כן לא מת בדין הבעל השני, ולא דנו אותו מלמעלה, אלא הרוח של הבעל הראשון דחה אותו? אלא, הכול הוא בדין, כי דנים למעלה, שינצח פלוני לפלוני, או שלא יקטרג פלוני על פלוני. ומי שלוקח אלמנה, דומה כמי שנכנס לים שהוא המקום הגולמי של המלכות, ועדיין לא בא לידי קיום, עוד לא עלה ליבשה, מקום מסוכן.  כשנושבים רוחות חזקות, בלי חבלים, ואינו יודע אם יעבור בשלום או שיטבע תוך התהומות. הסיבה שמדבר על אלמנה ולא על גרושה, שאף היא כשנישאת מחדש נוצר בה מאבק בין הרוחות, אלא אלמנה לא בחרה במצבה. אך ישאל אדם את עצמו למה לו להיכנס לסיכון.

קנ) ואם זה שנכנס עתה, רוח השני, התחזק וניצח את רוח הראשון, ראשון יוצא משם והולך לו. לאיזה מקום הלך לו, ומה נעשה ממנו? שאלות אלו בארבע מאות שאלות, שהיו שואלים על מגדל הפורח באוויר. ולא השיב עליהם אדם עד שבא שלמה המלך, ובירר כל אחת ואחת על תיקונה.

קנא) זקן זקן, בתחילה היה לך לשמור דרכך ולהסתכל בתחילתך, אבל עתה אין השעה להסתתר, השב בגבורתך. רוח ההוא שיצא איפה הלך? בכה ואמר: חברים, כל אלו הבכיות שבכיתי לא בשבילכם היה, אלא יראתי מפני רבון העולם, שגליתי דרכים סתומים בלא רשות. אבל גלוי לפני הקב"ה שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד אבי, אבל רצוני לעבודתו. ואני ראיתי יקר של אחד מכם בעולם ההוא, והאחר אני יודע שגם הוא כך, אלב לא היה גלוי לפני, ועתה אני רואה.

קנב) רוח שיצא איפה הלך? דוחים אדם מפני אדם, בכמה דרכים סתומים נדחים. רוח הראשון שנדחה מפני שני איפה הלך? רוח ההוא יוצא והולך ומשוטט בעולם, ולא ידוע, והולך אל הקבר של אדם ההוא, ומשם משוטט בעולם, ונראה בחלום לבני אדם, ורואים בחלום הצורה של אדם ההוא, ומודיע להם דברים לפי דרכו של רוח ההוא הראשון שנמשך ממנו, כמו שהוא בעולם ההוא, כן משוטט זה ומודיע בעוה"ז.

קנג) וכך הולך ומשוטט בעולם, ופוקד תמיד לקבר ההוא, עד שהרוחות פוקדים בקברים של הגופים, שאז בא גם הרוח עצמו של בעל הראשון אל הקבר לפקוד את גופו. ואז רוח הזה, שהוא רק חלק מן הרוח העיקרי, מתחבר ברוח שלו העיקרי, ומתלבש בו והולך לו. וכשהרוח נכנס למקומו, הוא מתפשט ממנו. ויש לו מקום באלו היכלות שבגן עדן, או לחוץ, לפי דרכיו של כל אחד ואחד, ושם מסתתר.

קנד) וכשהרוחות פוקדים את עוה"ז, הנה המתים שמומצאים אצל החיים, אינם נמצאים אלא בהמשכת הרוח שהבעל עוזב באשתו בביאה הראשונה, ובו מתלבש רוח האחר העיקרי.  א"כ,  תועלת הוא לרוח, ואישה זו עושה תועלת לכל. כי ע"י הרוח שעזב בה בעלה, מזדקק הרוח אל החיים? אינו כן, כי אם לא הייתה נישאת לאחר, ורוח הראשון לא היה נדחה מפני איש האחר, בעל השני, תועלת אחר היה לו באופן אחר, ולא היה מתייגע בעולם כמו שהוא מתייגע, ולא היה מזדקק אל החיים שבעוה"ז, כמו שהוא משוטט כאן וכאן.

קנה) א"כ, האם זיווג השני של אישה לא היה מלמעלה, כי אמרת שנדחה איש מפני איש? אלא, היא בת זוגו ממש של הבעל השני, והראשון אינו בן זוגה ממש. וע"כ שני הזה שלו היא, וכשמגיע זמנו ולוקח אותה, נדחה הראשון מפניו. כי לא נדחה רוח הראשון שהיה באישה, אלא משום השני, שהוא בן זוגה. הרי שזיווג השני הוא מלמעלה. נראה לכאורה שהזיווג השני טוב מהראשון, אלא זה נכון רק כשמצליח לדחות את הראשון.

קנו) וכל אלו הבעלים השניים, הנדחים מפני הבעלים הראשונים, הראשונים היו בני זוגם של האישה, ולא אלו. ומשום זה אין להם קיום עימהן, ונדחה רוח השני מפני רוח הראשון. ומשום זה, מי שלוקח אלמנה, קוראים עליו, ולא ידע כי בנפשו הוא, כִּי-חִנָּם, מְזֹרָה הָרָשֶׁת  בְּעֵינֵי, כָּל בַּעַל כָּנָף שלא ידוע אם היא בת זוגו ממש או לא. יוצא שכל זיווג עם אלמנה מסוכן. אלא דברים אלו אינם מדברים רק על גילגולי נשמות, אלא קיימים במהלך החיים.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים מג – מה

הַסַבָּא

מִכָּל מִקְרֶה יֵשׁ לְהוֹלִיד בֶּן, דֶהָיינוּ הֲבָנָה אֳמִּיתִּית.

כשאין ייבום, אותה נשמה שלא הולידה בן, דהיינו תובנה אמונית, עליו לחזור לעולם. צורה זכרית זו הופכת להיות צד נקבה, בעיה נפשית אינה פתורה שניתן לפתור אותה רק כשאח בא ומתקן גם את המקרים הקודמים.

קלז) משום שהיא בת כהן אלמנה או גרושה ובנים אין לה מעולם הנקבה, אינה אוכלת אותו אלא בלילה. שאז שליטת הנוקבא, המלכות, כמ"ש: וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר; וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, כִּי לַחְמוֹ הוּא. כי קודש שהוא מעולם הזכר, אינו נאכל אלא ביום, שאז שליטת הזכר, ז"א, משום זה כתוב: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. ונקרא ראשית, כי התחלה עליונה של כל עולם הזכר הוא קודש, או"א עילאין, מוחין דז"א. ומה שעלה מהקודש הוא ישראל, ז"א. ומשום זה קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. היא אוכלת תרומה ויכולה להיזהר ולאכול רק בלילה אחר שהטהרה מפני שקדשים נאכלים ביום.

קלח) כשהרוחות פוקדים, בבית הקברות, משהחשיך עד חצות לילה זמן הדין, למתים בלא בנים, אינם פוקדים, כי אינם זוכים לעולם הקודש כמ"ש: וכל זר שלא הוליד בנים, שלא הגיע למדרגת חיה לא יאכל קודש. ואין לרוחות שלהם שפע להשפיע לגוף בבית הקברות. שאם היה מוליד בן שאומר קדיש, היה מועיל לו ואם לא זכה רוח ההוא להיתקן כראוי, כיוון שחזר בגלגול, אפילו בעולם הנקבה, אינו אוכל בתרומה, ונקרא זר אפילו לעולם התחתון, עולם הנקבה, ואינו אוכל בה. מי שחוזר בגלגול בלי שהיו לו, אז גם לעולם הנקבה, הוא זר.

קלט) אמר לעצמו: זקן זקן! כיוון שהתחלת לשוט בים הגדול, לך ברצונך לכל הצדדים של הים. עתה יש לגלות, כי אמרתי שגואל הזה, היבם, כשבא ונכנס אל הכלי, היבמה, הביא והדביק רוחו בכלי ההוא, ואין נאבד כלום אפילו הבל פה. אדם שמייבם מביא איתו את הרוח של המת בגלגול בצורה טובה. לעיתים אנשים מתייאשים ממצבים ולא מולידים מהם בן, לא עושים תשובה על דברים שקרו. אך אותם דברים שבהם לא מצליחים, לעיתים ישנם כוחות אחרים שלא בדיוק מתאימים למקרה המופיע לאדם, אך יש לו קשר שורשי איתם. לכן כשאדם נפגש במקרה עליו לתקנו, וכך גם מתקן מצבים קודמים הקיימים בתוכו.

כשיש לאדם אח, דהיינו מקרה המאוחה עם אותו מקרה ושיש ביניהם רציפות מצד השורש, ולאחד מהם לא נולד בן, הבנה בדרך קדושה, אך במקרה אחר אתו הוא נפגש, הוא מרגיש שיש להם קשר שורשי, יכול הוא לתקן בקשר החדש, לתקן גם את המקרה הקודם.

קמ) שאר האנשים שבעולם, הנפטרים ממנו, יודעים שרוחו עזב באישה שהייתה לו, ורוח הביא שם בביאה הראשונה. מה נעשה מרוח ההוא? ואם נישאת אישה ההיא, מה נעשה מהרוח שעזב בה בעלה הראשון, שהרי איש אחר בא עליה? לעיתים אדם מגלה התרגשות חיובית כשבא לתקן מקרה מסוים, אך קורה שההרגל משכיח ממנו את הראשוניות החיובית. לכן רוח ראשונית, אותה ביאה ראשונה שבא הנפטר על אשתו, משאירה רושם, אותו רוח.

קמא) להתקיים רוח עם רוח אי אפשר, שהרי זה שבא עליה עתה הבעל החדש, הכניס בה רוח, וכן הראשון שהסתלק הכניס בה רוח. הראשון שהסתלק היה לו בנים. וזה של עתה אינו גואל דהיינו לא הייבם, שיכול להיות מקרה של גרושה שנישאת מחדש. וע"כ רוח שעזב בה הראשון בכלי ההוא, ובא אחר הזה והביא בה רוח גם הוא, ודאי שאינם יכולים שניהם להתקיים יחד בגוף של האישה. אי אפשר שנאבד, כי שום דבר אינו נאבד, וא"כ מה נעשה ממנו? לכאורה נתן אפשרות לתשובה ופסל אותה. או שיש בכלי שתי רשימות כאשר הראשון פנימי והשני חיצוני, או שיש ביניהם מאבק, ואז השני מוציא את הראשון אך לא לגמרי, שם אותו כמעין תג, ואם הוא מסתלק חוזר הראשון.

אדם צריך להכניס משמעות לחלק המודע שלו, יותר מהתת מודע, כך שגם גירסא דינקותא שמאד משמעותית קיימת בנפש, וככול שיחשיב את הדברים החדשים תוך מהילה של הזיכרונות הישנים, יכול להשפיע על התת מודע ולהעלימם אך לא עד סופם בזמן תיקון. מעטים כמו בעל הסולם הצליחו למשל לתקן את חטא אדם ראשון שטמון בנפש כל אחד, והגיע לגמר תיקון בחייו. וכך אישה צריכה להחשיב מאד את הבעל החדש שהוא חלק מהביאה הראשונה. כך אצל בת שבע שנישאה קודם לאוריה, שלמרות שלא הייתה שם ביאה היו קידושין, ודוד המלך ראה שזה חלק מהתיקון שצריכה הייתה להתקן קודם שלאחר מכן יוכל הוא להביא לתיקון סופי. כלומר יש לנקות את השלילה מהמקרה הראשון, להשאיר את החיובי ואיתו להתכלל.

קמב) אף כן, אם היא לא נישאת, מה נעשה מהרוח שעזב בה בעלה? הרי לא נאבד שאין העדר ברוחני. כל זה צריך לגלות עתה. אמר לעצמו זקן זקן! ראה מה עשית במה הכנסת עצמך, קום הרם את דגלך והשפל עצמך לפני אדונך. פוחד לומר שמא הרשעים ישתמשו במידע הנשגב, ואם לא יאמר יאבדו הדברים מהצדיקים.

קמג) פתח: יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי; וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי. דוד המלך אמר זה, משום שהיה מלך עליון, ושליט על כל המלכים העליונים, ועל השליטים שיש ממזרח עד מערב, שהיו מפחדים מגבורתו, ולא עלה על ליבו לסור מן הדרך, ותמיד השפיל ליבו לפני אדונו. וכשהיה עוסק בתורה, היה מתגבר כארי, ועיניו תמיד היו מושפלות לארץ מפחד אדונו. וכשהיה הולך בין העם, לא היה בו גסות הרוח כלל. לכאורה דוד שהיה גיבור, אפשר היה לחשוב שיפול בגאווה, אך לא הוא. בגבורה הצליח בהעלאת האח"פ ולהתגבר, ולמרות שהרצון הפרטי שלו עלה, לא שכח את אדונו, והבין שהוא רק פרט מתוך הכלל ובטל בפניו.

בני האדם כלפי הבורא הם כגוף כלפי הנשמה, לכן תפקיד האדם לבטא את האמונה והרצון האלוקי.

גסות גורמת לעוביות שגורמת לנפרדות. לכן גסי הרוח חושבים רק על עצמם, לא רואים את האחר. עדיף להיות גס רוח בחיצוניות ועדין מבפנים ולא ההפך, וכמובן שהטוב ביותר להיות עדין בפנים וחוץ.

קמד) וע"ז כתוב: לֹא גָבַהּ לִבִּי, אע"פ שאני מלך ושליט על כל שאר מלכי העולם יודע שהוא עבד השם ולא נפל למצב של עבד כי ימלוך. וְלֹא רָמוּ עֵינַי, בזמן שאני עומד לפניך עוסק בתורה כשמשפיל עיניו לארץ, מחפש כל הזמן מה העליון רוצה ממני. ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני, בשעה שאני הולך בין העם. ואם דוד המלך ענק שבענקים אמר כן ששלט על שאר רצונותיו שליטה מוחלטת אפילו במודעות בזמן השינה, שאר בני העולם על אחת כמה וכמה. ואני כמה אני שפל לב ומשפיל עיניו לפני מלך הקדוש, וחלילה לי שבדברים הקדושים של התורה ירום לבי. ישנם גאוותנים שרמו עיניהם, ומבקרים חלקים מהתורה תוך ביקורת מה מתאים ומה לא. הקב"ה שלם, התורה שלמה ועל האדם ליישר עצמו לפי החוקים העליונים.

קמה) אמר לעצמו: זקן בלי כוח,  כמה יפות הן הדמעות שעל זקנך, כמו שהיה יפה השמן הטוב כשהיה יורד על זקנו של אהרון, הזקן הטוב. שאר אנשים שנפטרו מהעולם, ועזבו רוח בכלי שהיו משתמשים בו, בנשיהם, ונישאת ובא אחר, והכניס בכלי ההוא רוח אחר. מה נעשה מרוח הראשון? מדבר כאן על אשה שנשאת לאדם לאחר שמהראשון היו לה בנים שאז רוחו פוגש ברוח, ברושם שהשאיר הראשון. מלמד שבזמן תיקון נמצאים במציאות של חטא ולא ניתן לראות את הדברים גבוה בשורשם.

קמו) כמה גבוהות הגבורות, שעושה המלך הקדוש, ומי יכול לספור אותם. כשהבעל השני הזה בא ומכניס רוח בכלי ההוא, באישה, רוח הראשון של הבעל הראשון, מקטרג ברוח הזה שנכנס, ואינם מתיישבים יחד. איזו צורה תהיה בכלי, מה עליה ליישם בעולם, לפי איזה רושם שבה.

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים מג-מה
1. מדוע מי שהיא מעולם הנקבא יכול לאכול מן הקדשים רק לאחר שבא השמש?
2. מה קורה לאותו רוח שלא הוליד בנים וגם לא זכה ביבום?
3. מה הן האזהרות שאומר הסבא לעצמו לפני שמתחיל לענות על שאלתו?
4. מהי השאלה, הקושיה, שמעלה הסבא והיכן אנו מוצאים אותה בחיינו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים מג – מה

הַסַבָּא

מִכָּל מִקְרֶה יֵשׁ לְהוֹלִיד בֶּן, דֶהָיינוּ הֲבָנָה אֳמִּיתִּית.

לעיתים אנשים מתייאשים ממצבים ולא מולידים מהם בן, לא עושים תשובה על דברים שקרו. ישנם באדם כוחות אחרים שלא בדיוק מתאימים למקרה המופיע בהווה אך יש לו קשר שורשי איתם. לכן כשאדם נפגש במקרה עליו לתקנו, וכך גם מתקן מצבים קודמים הקיימים בתוכו.

אדם צריך להכניס משמעות לחלק המודע שלו, יותר מהתת מודע, כך שאפילו גירסא דינקותא שמאד משמעותית בנפש, יכול הוא להחשיב את הדברים החדשים שפוגש תוך מהילה של הזיכרונות הישנים, ובכך להשפיע על התת מודע ולהעלימם אך לא עד סופם בזמן תיקון. מעטים כמו בעל הסולם הצליחו למשל לתקן את חטא אדם ראשון שטמון בנפש כל אחד, והגיע לגמר תיקון בחייו.

אמר דוד המלך יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי; וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי. לכאורה דוד שהיה גיבור, אפשר היה לחשוב שיפול בגאווה, אך לא הוא. ולמרות שהרצון הפרטי שלו עלה, לא שכח את אדונו, והבין שהוא רק פרט מתוך הכלל ובטל בפניו.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

.

מִּשְׁפָּטִים לז – לט

הַסַבָּא

מִּשְׁפָּטִים מ – מב

הַסַבָּא

אִי אֶפְשָׁר לֳבְחוֹן מְצִיאוּת עַל פִּי גִּלְגּוּל אֶחָד: מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.

המציאות היא מקום האימון של האדם. הפרט, המקרה, המצב של העולם הזה אינו קובע – התיקון קובע. מכאן שאם בייבום הבן הנולד הוא בעלה לשעבר של האלמנה, אין להקשות מפני שעולם זה הוא רק מקום אימון מעין סימולאטור דינאמי המשתנה בהתאם לתיקון הנדרש, דהיינו יכול להתגלגל פעם אחת ולהתאמן כבעלה, ובגלגול אחר להתאמן כבן שלה. יכולה נשמה להתגלגל פעם כמלך, ופעם כעבד, והכל כתהליך מצטבר לתיקון כללי.

לכן אל לו לאדם להיות נרעש ממצב זה או אחר, כל גלגול או מקרה שמונח לפניו מגיע בחסד ובהשגחה עליונה לצורך תיקונו.

וטעות כואבת היא לבוא לעולם הזה כדי לקבל במקום לתקן ולהשפיע. לא כדאי ולא משתלם לנסות לברוח מהתיקון, שממילא הכל צפוי ולך ניתנת רשות לתקן עכשיו או חלילה מאחר יותר, ואולי קשה יותר.

קכו) מי שהוא במקום האור, אינו יכול להסתכל ולראות בחושך. אבל הקב"ה אינו כן, יודע מה בחושך, אע"פ שהאור שורה עימו. מתוך האור מסתכל בחושך, ויודע כל מה שיש שם. מי שנמצא במקום האור אינו יכול לראות במקום חשוך. החושך הוא בעיני המסתכל כאשר המקום עצמו הוא אור. במחלוקת בית הלל לבית שמאי מתי ראש השנה לאילנות, האם ב – א' שבט או טו. בית הילל אומר טו שאז הלבנה מלאה וניתן לראות הפרי, ומלמד הרב"ש שכבר בתחילת החודש, החושך לכאורה הוא חלק מתהליך בו יראה הפרי.

כאשר אדם יורד נראה הדבר כחושך, אך כאשר זה חלק מתהליך העליה, בוחנים את כל המהלך כאור. כלומר השפיטה הנכונה היא ראיית הכלל ולא פרט זה או אחר.

קכז) כאן יש להקדים בתחילה דבר אחד, שאמרו הראשונים באלו מראות הלילה בחלום. מי שבא על אימו בחלום יצפה לבינה כמ"ש: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא. אִם משום שהיא אֵם, ע"כ יצפה לבינה, יפה הוא, אלא שהיה לו לכתוב כך, שמי שראה את אימו בחלום, יזכה לבינה. אבל מי שבא על אימו, למה זה?

קכח) משום שהתהפך ועלה מלמטה למעלה, בן היה תחילה, למטה ממנה. כיוון שעלה למעלה, שבא עליה, התהפך האילן, והוא נעשה מעולם העליון ושולט עליה, וזוכה לבינה. זהו סוד עליון שרואה כמה גילגולים יחד ולא רק גלגול פרטי, דהיינו ראיית הכלל, ואז ניתן לראות גם ירידות המשמשות לעליה.

ביבום רואים שהאשה נעשתה אימו של בעלה שנפטר וחזר והתגלגל בעזרת אחיו המייבם.

קכט) בתחילה, כשעלה אדם לי"ג שנים, כתוב: יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שנעשה בן אל המלכות, והמלכות היא אימו. ואז הוא למטה ממנה. כיוון שעלה עליה, שנעשה בעלה, זה הוא מעולם העליון, ז"א. כי עלה למדרגת יוסף, יסוד דז"א, זכה לבינה, כמו ז"א, שיש לו מוחין דבינה. שעלה למדרגת משפיע אל המלכות ולא רק נולד ממנה.

אדם בתחילה נולד עם רצון לקבל ואחר כך שולט עליו.

קל) אף כן כלי הזה, אשת המת, בתחילה היה הוא בעלה המת. במדרגת יוסף, יסוד דז"א, הבעל של אילן התחתון, מלכות, שנשמעת לרצונו ושולט עליה. כי כל נקבה עומדת בצורת הנוקבא, אילן התחתון, מלכות. כיוון שלא רצה להתקיים במדרגת יוסף, ולא התקיים לשמש בו שלא הוליד בנים, ולהרבות בעולם ולעשות תולדות, ומת בלי בנים, אז ירד למטה, שמתגלגל בבן הנולד מהייבום, והיא, אשתו, נעשית אימו. והגואל, היָבם, ירש ירושת יוסף שהיה אחיו בתחילה, וירד למטה, שהתגלגל בבן הנולד.

מאחר והקב"ה שותף בהולדה, סדר המדרגות אינו משתנה, כך שגם אם הנשמה נולדת ממלכות, אז כאשר המלכות עולה, עולה גם הנשמה. גם בשבירת הכלים המדרגות היו גבוהות מאד, וכאשר נפלו, נפלו נמוך מהתחתון שלהם, ולאחר מכן בתיקון החלו לעלות.

קלא) כיוון שירד למטה, התקיים בו הכתוב: יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שנעשה בן אליה, התהפך האילן, מה שהיה למטה, והוא היה שולט עליה, כבעל על אשתו. כיוון שירד למטה, שהתגלגל בבן הנולד מהייבום, ההוא שירש ירושת מקום יוסף, אחיו היבם, נקרא אביו. והכול הוא על תיקונו כראוי.

קלב) בתחילה היה מעולם הזכר, יוסף, ונעקר משם, ועתה הוא מעולם הנקבה, המלכות. ומה שהיה שולט עליה, שולטת עתה היא עליו, והוחזר להיות בעולם הנקבה. וע"כ אין לו בת זוג כלל, ואין מכריזים עליו על נקבה, כמו שמכריזים על כל אדם בטרם שנולד, בת פלוני לפלוני. כי הוחזר לעולם הנקבה.

קלג) והגוף הראשון שעזב, המת בלי בנים היה עצלן, היו לו תירוצים, אם היו יודעים ומסתכלים בני העולם, הצער שיש לו בעת שנעקר מעולם הזכר ומוחזר לעולם הנקבה בתחילה נוח לו ומרגיש שאינו צריך להוליד השפעה מתוך עצמו, היו יודעים שאין צער בעולם כצער ההוא. בת זוגו אין לו, משום שאינו עומד במקום הזכר. אין מכריזים עליו על נקבה, משום שהוא מעולם הנקבה. ואם יש לו בת זוג, הוא ברחמים ע"י תפילה נפגש עם נקבה, שעד עתה לא היה לה בן זוג. כמו שלומדים, אולי יקדמנו אחר ברחמים. כי המת בלי בנים, נקרא אחר. והכול הוא על תיקונו.

קלד) וּבַת כֹּהֵן זו הנשמה שצריכה לעבור תיקון כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה אין לה אלא מנה וּגְרוּשָׁה, וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל; וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. ובת כהן, הנשמה. אלמנה, מהגוף הראשון של המת בלי בנים. וגרושה, שאינה נכנסת לפרגוד המלך. כי כל אלו שאינם עומדים בעולם הזכר בחינת השפעה, אין להם חלק בו, הוא הסתלק מצורת השפעה ועקר את עצמו מעולם הזכר, אין לו חלק במלך, ז"א. וע"כ היא גרושה. וזרע אין לה, כי אם היה לה זרע, לא הייתה נעקרת מעולם הזכר, ולא הייתה יורדת לעולם הנקבה. אדם צריך להוליד מהמקום בו הוא נמצא, צריך לעשות פרי ולא להיות רדום, לייצר משהו מעצמו.

קלה) וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ. בית אביה זהו עולם הנקבה. כי עולם ההוא נקרא בית אביה. וכלי ההוא, אשתו, שהיה מתוקן להשתמש בו, נהפך, והוא ירד למטה, וכלי ההוא עלה למעלה. כנעוריה, בזמן שכתוב: אני היום ילדתיךָ, שנעשה בן אל הנקבה, המלכות. ילדתיך, ישוב לימי עלומיו, כמו שהיה מי"ג שנים ומעלה.

קלו) אם זכתה להיתקן, כיוון ששבה אל בית אביה, כתוב: מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל, תתענג מעונג של עולם הנקבה, שאוכלים מלחם אבירים היורד מלמעלה, מז"א. אבל להסתכל וליהנות במה שנהנים שאר הצדיקים אינה יכולה, משום שהיא זר שם. שכתוב עליה, וְכָל זָר, לֹא יֹאכַל בּוֹ. מפני שקודש הוא בעולם הזכר. אבל אוכלת תרומה, מפני שהיא יושבת בעולם הנקבה.

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים מ-מב
1. כיצד הוא המצב שאפשר להסתכל מהאור לחושך כפי שהקב"ה רואה? שהרי סדר העולם שהנמצא בחושך יכול לראות לאור ולא ההפך.
2. מדוע הראיה בחלום שמי שבא על אימו יצפה לבינה?
3. מה ההבדל בין גיל י"ג לגיל כ' בסדרי התיקון?
4. הסבר את תשובת הסבא, על פיו המצב של עולם הזה לא מחייב.
5. מהו הצער הגדול לנשמה?
6. עפ"י מה נקבעים המצבים בעולם ומדוע המצבים בעולם אינם מחוייבים עפ"י הסדר הקוסמי?
7. הסבר את הפסוק "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה".
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים מ – מב

הַסַבָּא

אִי אֶפְשָׁר לֳבְחוֹן מְצִיאוּת עַל פִּי גִּלְגּוּל אֶחָד: מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.

המציאות היא מקום האימון של האדם. הפרט, המקרה, המצב של העולם הזה אינו קובע – התיקון קובע. מכאן שאם בייבום הבן הנולד הוא בעלה לשעבר של האלמנה, אין להקשות מפני שעולם זה הוא רק מקום אימון מעין סימולאטור דינאמי המשתנה בהתאם לתיקון הנדרש, דהיינו יכול להתגלגל פעם אחת ולהתאמן כבעלה, ובגלגול אחר להתאמן כבן שלה. יכולה נשמה להתגלגל פעם כמלך, ופעם כעבד, והכל כתהליך מצטבר לתיקון כללי.

לכן אל לו לאדם להיות נרעש ממצב זה או אחר, כל גלגול או מקרה שמונח לפניו מגיע בחסד ובהשגחה עליונה לצורך תיקונו.

וטעות כואבת היא לבוא לעולם הזה כדי לקבל במקום לתקן ולהשפיע. לא כדאי ולא משתלם לנסות לברוח מהתיקון, שממילא הכל צפוי ולך ניתנת רשות לתקן עכשיו או חלילה מאחר יותר, ואולי קשה יותר.

 

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים לז – לט

הַסַבָּא

לֶרַעָיוֹן שׁנִשְׁאָר בָּאַוִויר אֵין קִיּוּם.

ההשגחה העליונה מפגישה את האדם עם מקרים וחוויות שהוא עובר, מהם עליו להוליד הבנות חדשות בהתקדמות בדרך השם, אחרת הוא משאיר רעיון באוויר בלי קיום. במקרה של פיספוס כזה יקבל את הניסיון הבא במקום אחר, ואם ימשיך להתעלם מהפקת לקח, דהיינו הולדת הבנה חדשה שמקרבת אותו לתכלית, יקבל התמודדות שונה לגמרי בכדי להביאו לדרך הישר.

בן הוא בחינת הבנה, וכאשר אדם לא מוליד בן דהיינו הבנה חדשה מהחוויה הראשונית שעבר, ולא ממלא בכישרון שניתן לו כפיקדון את יעודו, אותו כישרון מופנה לדבר שאינו אמיתי.

כאשר נעשה ייבום, אז אותו גוף שמת יקבל בתחיית המתים את אותו רוח שהשאיר בביאה ראשונה שהרי אין העדר ברוחני. ואם לא היה ייבום, אז אותה נשמה, רוח תהיה לְדִרְאוֹן עוֹלָם, דהיינו לא יהיה לו איפה להיתקן.

צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן – כשאדם יוצא מהתפיסה הגשמית, יכול הוא לראות בבנות ציון, מדרגת היסוד, דהיינו הרצונות, דרך התפיסה העליונה, דרך אור חוזר שהוא המקשר בין התפיסה הפרטית העיגול, לבין האור שבא מלמעלה.

קיז) אבל הגוף, עד שלא יקום לתחייה, עונשו גדול, כי משום שלא זכה להתגדל בבנים, מורידים אותו לתוך אדמה הסמוך לארץ ארקא. ששבע ארצות יש: ארץ, אדמה, גיא, נשייה, צייה, ארקא, תבל. ונידון שם. ואח"כ מעלים אותו לתבל הזה, שאנו נמצאים בו. עתה יורד בחזרה לאדמה. ועתה עולה, הנה עולה והנה יורד, אין לו מנוחה, חוץ בשבתות ובימים טובים ובראשי חודשים.

קיח) ואלו הם הישֵנים באדמַת עפר. אדמת נקרא ע"ש שהוא מאדמה. עפר נקרא ע"ש שהוא מתבל. ועל אלו כתוב: וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם. אם הרוח הערום זכה, הרוח של המת בלי בנים, כי חזר לעוה"ז כבתחילה, בבן הנולד מהייבום, הוא זכאי להיתקן. כי הרוח שעזב בביאה הראשונה באשתו, ושהסתתר בסלע, ייתקן בגוף הראשון, שהניח המת בלי בנים. ועל אלו כתוב: וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. כלומר, כל אלו שלא זכו להיתקן.

 

קיט) ואלו הם גבורות עליונות של מלך העליון הקדוש, שלא נאבד כלום, אפילו הבל פֶה יש לו מקום ומעמד. והקב"ה עושה ממנו מה שעושה. ואפילו מילה של אדם, ואפילו קול, אינם לריק, ומקום ומעמד יש לכל. והרי האדם רצה שיהיו לו בנים ואין זו אשמתו שלא זכה.

קכ) זה שנבנה עתה, המת בלי בנים, שהתגלגל בבן הנולד מהייבום, ויצא לעולם ברייה חדשה, אין לו בת זוג, וע"ז אינם מכריזים על בת זוגו קודם שנולד, כי בת זוגו נאבד ממנו, הבת זוג שהייתה לו נעשית אימו, ואחיו נעשה אביו.

קכא) אמר לעצמו זקן זקן, מה עשית שנשמע לכאורה שמתיר גילוי ערויות, שתיקה היתה טובה לך, הרי אמרתי שנכנסת בים הגדול בלי חבלים ובלי דגל. מה תעשה, אם תאמר שתעלה למעלה לא תוכל. אם תאמר שתרד למטה הרי העומק של תהום הגדול, מה תעשה. אי סבא, לא יש לך לחזור לאחור, בזמנים כאלה לא היית ולא התרגלת להתחלש בתוקפך, כי ידעת שכל אדם אחר, בכל דור הזה לא נכנס באניה בעמקות הזו שאתה שמה.

קכב) בנו של יוחאי, רבי אלעזר, יודע לשמור דרכיו, ואם נכנס בים עמוק, משגיח מתחילה. עתה זקן, כיון שאתה שם, לא תחלש בתוקפך, לא תעזוב בכל דרכך לשוטט לימין ושמאל, לאורך ולרוחב, לעומק ולרום, אל תירא, התחזק בגבורתך. כמה גבורים חזקים שברת בגבורתם וכמה מלחמות נצחת. חושש הסבא שהפירוש שנתן עמוק מאד, ועלול לא להיות מובן כראוי.

קכג) בכה, פתח ואמר: צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה  שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. מי יכול לראות במלך שלמה, המלך שהשלום שלו דהיינו ז"א, והרי הוא סתום מכל צבאות מרומים שלמעלה במקום בינה, במקום שכתוב עליו, עַיִן לֹא-רָאָתָה, אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה, לִמְחַכֵּה-לוֹ. ואתה אמרת: צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה? ועוד, הרי כבוד שלו, כל המלאכים העליונים שואלים ואומרים, איה מקום כבודו, ההסתר? ומהו השבח של צאנה וראינה? וכי ניתן לצאת מהבחינה העצמית? לצאת מהרצון ולראות את הקב"ה, שאפילו המלאכים לא יכולים.

קכד) אלא, צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כתוב: בָּעֲטָרָה לא כתוב: ובעטרה. שכל מי שרואה עטרה, המלכות, רואה הנועם של המלך שהשלום שלו. שעיטרה לו אימו, מלכות המקיפה את ז"א. קורא לה בת, וקורא לה אחות, וקורא לה אם. והיא הכול, והכול הוא בה. מי שיסתכל ויידע במלכות, יידע חכמה עליונה. העטרה היא בחינת כתר, אור חוזר. ובכדי לתקן יש להתסכל במלכות, בתיקון האני של האדם. כאשר מצד האמת, מצד הסתכלות העליון הכל הוא דבר אחד, ומצד התורה לא יוכל להתחתן עם אמו או אחותו. אך מצד התיקונים יודע האדם שעליו לעבור תיקונים בהדרגה, שפעם הוא בת, פעם אחות ופעם אם.

קכה) אמר הזקן לעצמו: ועתה מה אעשה, אם אומר סוד סתום זה אין צריך לגלותו, אם לא אומר ישארו צדיקים אלו יתומים מסוד זה. נפל על פניו ואמר: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי יְהוָה אֵל אֱמֶת דהיינו שחייב לצאת מהתפיסה העצמית ורק מצד השם יכול לבוא התיקון. הכלי שהיה למטה, היְבָמה שהייתה מקודם אשתו של המת בלי בנים, והייתה למטה ממנו, איך ייעשה למעלה, שיהיה אימו? בעלה, המת בלי בנים, שהיה למעלה ממנה, איך התהפך והיה למטה, שנעשה בנה? בת זוגו נעשה לאימו. אחיו הוא אביו. אם אביו של הראשונה, של אשתו, היה גואל אותו, שהיה מייבם את אשתו, היה יפה. אבל אחיו, שיהיה אביו? וכי אין זה פליאה? ודאי עולם הפוך הוא, עליונים למטה ותחתונים למעלה.

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים לז-לט
1. מה קורה עם הגוף של ההוא שמת בלי בנים ולא היה לו גואל דהיינו מי שייבם את אישתו?
2. כיצד יוצא שאשתו נהייתה אמו ואחיו נהיה אביו? ואם כך הרי זה גילוי עריות.
3. ממה נבהל הסבא וכיצד עוזרת לו נשמתו של רשב"י?
4. מדוע התסתכלות בעטרה של שלמה היא המקום דרכו צריך לפרש את ענין היבום?
5. מדוע הפירוש יכול להיות רק במקום שבו אדם מפקיד רוחו לה' ית', רק מתוך חלום או נבואה אפשר יהיה לפתור את הקושיה?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים לז – לט

הַסַבָּא

לֶרַעָיוֹן שׁנִשְׁאָר בָּאַוִויר אֵין קִיּוּם.

ההשגחה העליונה מפגישה את האדם עם מקרים וחוויות שהוא עובר, מהם עליו להוליד הבנות חדשות בהתקדמות בדרך השם, אחרת הוא משאיר רעיון באוויר בלי קיום. במקרה של פיספוס כזה יקבל את הניסיון הבא במקום אחר, ואם ימשיך להתעלם מהפקת לקח, דהיינו הולדת הבנה חדשה שמקרבת אותו לתכלית, יקבל התמודדות שונה לגמרי בכדי להביאו לדרך הישר.

בן הוא בחינת הבנה, וכאשר אדם לא מוליד בן דהיינו הבנה חדשה מהחוויה הראשונית שעבר, ולא ממלא בכישרון שניתן לו כפיקדון את יעודו, אותו כישרון מופנה לדבר שאינו אמיתי.

כאשר נעשה ייבום, אז אותו גוף שמת יקבל בתחיית המתים את אותו רוח שהשאיר בביאה ראשונה שהרי אין העדר ברוחני. ואם לא היה ייבום, אז אותה נשמה, רוח תהיה לְדִרְאוֹן עוֹלָם, דהיינו לא יהיה לו איפה להיתקן.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

מִּשְׁפָּטִים לד – לו

הַסַבָּא

בסיס מצוות היבום: ה' ברא חומר גלם הוא הרצון לקבל כאשר תפקיד האדם לתת לו צורה של השפעה בכדי להתחבר לקבלת ההטבה. כאשר נפטר אדם מהעולם מבלי שהצליח לתת צורת השפעה לרצון, דהיינו נשא אישה ולא נולד לו בן. האיש נותן צורה רוחנית והאישה את הכלי,הגוף – וכשאיש זה לא נתן את הרוח, הצורה בעל מנת להשפיע, רוח זו צריכה לבוא לידי ביטוי ומחפשת לחזור לאותו כלי, אלמנתו בה השאיר רושם ראשוני בהיותו בחיים. לאחר היבום יש בה את הרוח של האח הגואל ואת הרושם שהשאיר הראשון. את הרוח שלא בא לידי ביטוי מקבלים נשמות הגרים שנספחים לעם ישראל, ורק בתחיית המתים מתקיים האיחוד השלם.

 שום דבר לא נעדר מהעולם חוץ מהגאוותנים שלא רכשו יראה והתכופפו לעליון. זהו תיקון שלא שאין לברוח ממנו.

קח) רוח ההוא היוצא מעוה"ז, שלא התגדל ולא התפשט בעוה"ז ( דהיינו ), שאין לו בנים, הולך בגלגול ואינו מוצא מנוחה, ובא בגלגול בעולם כאבן בכף הקלע, עד שימצא גואל שיגאל אותו, יָבָם שמייבֵּם את אשתו,( בד"כ זה צריך להיות אחיו שמייבם את אישתו ויוליד ממנה את בן '  והבן הזה יהיה על שמו) ומביא אותו באותו הכלי ממש, שהיה משתמש בו והיה דבוק בו תמיד רוחו ונפשו, והייתה בת זוגו רוח ברוח, באשתו. וגואל ההוא בונה אותו כבתחילה, שמביאו בבן שנולד מן היְבָמָה, שהיא אשתו, וחוזר לחיי עוה"ז כבתחילה.

אם אחיו מת ללא בנים אז מה עושה הייבם? בא על אשתו מוליד ממנה בן, והבן הוא על שם האח, שהנשמה שיצאה מהאח  מגולגלת בו, היום לא נוהגים יבום כי צריך ל עשות את זה ע"ש האח,כי עלול אדם לעשות את זה לשם עצמו , ביאה ראשונה הוא יעשה ע"ש האח, אבל אם יהיה לו לזה תענוג מצד עצמו, אז  הוא נחשב שבא על אשת אחיו, שהוא דבר שאסור מהתורה, ולכן בגלל שזה זהירות מהתורה  , אז מאד מסוכן, ולכן פסקו  חכמי הגמרא לא יעשה כך  ויעשו  חליצה.

אבל שורש הייבום שהוא מביא את אחיו חזרה. ופה נשאלת שאלה יותר עמוקה, מה הקשר בין הבנים לבים נשמת האב, כאשר אנו רואים שהבנים יכולים להיות שונים מאד מהאב, מה גם שאנו רואים שאם יהודי התחתן עם גויה אז ילדים שלא בכלל לא יהודים, אז זה כנראה משהו כללי שאומר פה.

ועדו קשה לנו שאומר האר"י הקדוש שהקשר בין אב לבן הוא לא  קשר הכרחי,שהוא  קשר נשמתי, וכך כותב בשער הגלגולים, יכול להיות שהקשר בין אב לבן הוא בכלל לא מאותו שורש נשמה מנשמת אדה"ר,ש היא עצמה התפצלה לשורש נשמות שמהם יש נשמות כאלה או אחרות

קט) ורוח שעזב הבעל אצל אשתו בביאה הראשונה, כמו שכתוב שבעלה משאיר באשתו את רוחו בביאה ראשונה את ( מתדבק אותו הרוח בכלי ההוא דהיינו באשתו( בכלי ההוא, באשתו, שאינו נעדר ממנה לעולם אפילו לאחר מיתתו, אינו נאבד. למה? יש כלל: (כי אין לך דבר בעולם אפילו קטן, שאין לו מקום ומעמד, להסתתר ולבוא שם, ואינו נאבד לעולם. ומשום זה הרוח שעזב בכלי, הוא שם ורודף אחר השורש ויסוד שלו, מי זה השורש לו? אותה נשמה שהיא לא בעולם הזה יותר, אותו בעל שמת(שמשם יצא, כלומר אחר הבעל המת בלי בנים, ואחיו מביא אותו שמייבם את אישתו(ובונה אותו במקומו, במקום הרוח שהוא בת זוגו, שיצאה עימו, באשתו, ונבנה שם כבתחילה. וזהו עתה ברייה חדשה בעולם, רוח חדש וגוף חדש. מה הוסיף פה? את הקשר שיש בתחתון(7.33

קי) ואם תאמר, רוח הזה שבבן הנולד, הוא מה שהיה, כלומר האיש עצמו, ולא הרוח שעזב אצלה בביאה הראשונה, שהוא רק חלק ממנו. אז פה נשאלת שאלה ואולי נשאל את זה באופן אחר לפי הסדר שראינו קודם:

האח בא וייבם, וכתוצאה מהייבום הוא בא על האמא וכתוצאה מזה בא על שם האח שמת א שהוא שייך לביאה ראשונה, כי באות הקודמת כתב, שאותו בעל (שמת)  שבא (בחייו) על אשתו בביאה ראשונה, השאיר שם רושם, ואותו רוח אינו נעלם לעולם, ולכן הרוח ההוא שעזה בכלי ההוא, הוא שם ורודף אחרי השורש והיסוד שלו ולכן יש איזה שהיא המשכה של הרוח אלי 9.20ו

 אז פה שואל: האח הזה שעכשיו בא ל אישתו של המת מיייבם אותה? האםן זה אותו רוח שהיתה בביאה ראשונה של אחיו שמת, או זה אותו רוח שהסתלק לגמרי מהעולם של האח ממש, או רק של הביאה ראשונה. אז משיב: 9.39   (  ).

( משיב: כך הוא( ודאי )., אבל לא נבנה בבן הנולד, אלא בכוח רוח האחר, שעזב באשתו. (וכן יש סוד הסודות פה של חנוך ). בניין זה שנבנה, בבן הנולד מהייבּוּם, לא נבנה אלא בכוח רוח האחר, שעזב שם בכלי ההוא( אז תחליט! פעם אתה אומר לי כך, ופעם אתה אומר לי כך  ). (דהיינו   ). באשתו בביאה הראשונה. וכשהתחיל להיבנות רוח זה, מושך אחריו את הרוח שהלך ערום, בלי בנים, (איזה רוח? של המת שהסתלק  ). ומושך אותו אצלו. ונעשה שם (ב' רוחות שהם אחד. מה זה ב' רוחות? רשימה ואור ).שני רוחות רשימה ואור שהם אחד. לאח"כ נעשה זה רוח וזה נשמה, ושניהם אחד

( משיב: כך הוא( ודאי )., אבל לא נבנה בבן הנולד, אלא בכוח רוח האחר, שעזב באשתו. (וכן יש סוד הסודות פה של חנוך ). בניין זה שנבנה, בבן הנולד מהייבּוּם, לא נבנה אלא בכוח רוח האחר, שעזב שם בכלי ההוא( אז תחליט! פעם אתה אומר לי כך, ופעם אתה אומר לי כך  ). (דהיינו   ). באשתו בביאה הראשונה. וכשהתחיל להיבנות רוח זה, מושך אחריו את הרוח שהלך ערום, בלי בנים, (איזה רוח? של המת שהסתלק  ). ומושך אותו אצלו. ונעשה שם (ב' רוחות שהם אחד. מה זה ב' רוחות? רשימה ואור ).שני רוחות רשימה ואור שהם אחד. לאח"כ נעשה זה רוח וזה נשמה, ושניהם אחד

אפשר לראות את זה בעקודים שכאשר האור מסתלק כתוצאה מביטוש במדרגה, אז נשארת רשימה של התלבשות במדרגה ואם הוא לא מוליד את הפרצוף הבא אחריו עדיין, אז יש לו רשימה, שהרשימה הזו רוצה להיוולד, בא אחיו, למשל ע"ב הפנימי, והוא עושה זווג כדי להוליד את ע"ב החיצון, אז הוא שואל: האם ע"ב החיצון הוא בא במקום הרשימה של ג' שהיתה אצל הקודם?, או כנגד כל מה שהסתלק מהשני?

 או היינו שואלים: האם הוא למלא  רק את אותה רשימה, את אותה בחינה פרטית של הרשימה של ג' של ד' שהסתלק, או בא למלא את כל ד'?

באיזה מדרגה הוא ממלא? מדרגה של ד', או מדרגה של ג' כמו בע"ב? 12.00

התשובה היא, מי שגורם לזווג דהכאה, הוא אותו ג' שהסתלק ועלה לראש, ואותו ג' שנשאר בגוף, הוא אותו זה  שמושך אליו את אותו אור של ג' שעכשיו עושה זווג בראש, ואם אחיו עושה זווג על אותו ג', הוא מתחבר כשהוא מתפשט בגוף עם הג' של גלגלתא , וגם בתוך גלגלתא מתפשט האור, וע"י זה הוא משיב את הרוח של גלגלתא  דהיינו פרצוף גלגלתא חוזר אליו האור ,אומנם הוא פנימי, אבל צריך לומר שיש בו פנימי וחיצון, והפנימי הזה של גלגלתא הופך להיות נשמה  לבחינה השנייה שבאה בתוך פרצוף ע"ב שהוא כנגד הרוח, כי גם בע"ב בא פרצוף של בחינה ג'

אפשר לפרש את זה גם בצ"ב 13.03

בצ"ב היתה שבירת הכלים, והמת אומר שנשארה רשימה או  חלק מהרשימה דהתלבשות במדרגה שזה אור הזך של הרשימה, ואור העב של הרשימה ,הניצוץ והכלי ירדו למטה בבחינת מתו. ואותה הרשימה הולכת בלי כלי, והיא צריכה כלי חדש להתבטא באותה רשימה שנשארה באצילות, ואם לא יהיה כלי שיולידו, לא יהיה  איפה לפרצוף הזה להתבטא.

לאחר שנעשה זווג על  אותו הכלי, אז הזווג נעשה על אותה רשימה שהיתה בעליון שהסתלק, אז גם בא פרצוף חדש, וגם הוא ממלא את מה שהיה בפרצוף הקודם.

אבל צריך להגיד שעד שלא היה גמר תיקון, זה לא היה בדיוק מה שהסתלק, כי תמיד יהיו חסרים בחינות ז' וח' של אותו ניצוץ (זה השמות של מדרגה הו')14.26

בצמצום ב' בשבירת הכלים, והמת משאיר פרצוף בלי כלי שייתן לו ביטוי. וכאשר נעשה זיווג באותו כלי, נעשה זה על פי אותה רשימה שהייתה בעליון שהסתלק.

קיא) אם זכה להיטהר כראוי דהיינו שקיים מצוות יבום לשם שמים ולא להנאת עצמו, נעשו שניהם אחד, שיתלבש בהם נשמה אחרת עליונה. כמו שיש לשאר בני העולם, רוח, שהנשמות זוכות בו אלו שמקדימות ואוחזות בו, דהיינו נשמות הגרים, ועוד רוח אחר מלמעלה, והנשמה הקדושה מתלבשת בהם בשניהם. אף כך, גם משלו ממש יש שני רוחות, רוח עצמו ורוח שעזב באשתו בביאה ראשונה, כדי שיתלבש בהם הנשמה העליונה.

קיב) שואל, הרי יש לזה גוף אחר שנבנה עתה מחדש, ע"י הייבום, מה נעשה מהגוף הראשון שעזב? או זה לריק או זה לריק? לפי שׂכלו של האדם, הגוף הראשון הזה שלא נשלם תחילה, נאבד, משום שלא זכה. לא זיכך עצמו א"כ, בחינם עסק במצוות התורה, ואפילו אם עסק רק באחת מהן. והרי אנו יודעים, שאפילו הריקים שבישראל, מלאים כולם מצוות כרימון. והגוף הזה, אע"פ שלא נשלם להתרבות ולזכות ולגדול בעולם, הרי מצוות אחרות שבתורה שמר, ולא נאבדו ממנו, האם לחינם היה? גם אם לא הוליד בנים, מצוות אחרות עשה.

קיג) חברים! פיקחו עיניכם, אתם סבורים ויודעים, שכל אלו הגופים מצוינים הם בציונים בחינם, שאין להם קיום לעולם. ואינו כן, וחלילה לנו להסתכל בדברים כאלו. אין מדובר מגשמיות, ואין העדר ברוחני גם אם נראה בעין גשמית. כלומר הגוף הרוחני נשאר. גם ברוחני השאלה האם הרצון לקבל נעדר או לא.

קיד) פתח הזקן: מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל-תְּהִלָּתוֹ. מי הוא בעולם שיוכל לדבר, הגבורות שעושה הקב"ה תמיד בעולם. הגוף הראשון שעזב, אינו נאבד, ולעת"ל יהיה לו קיום. כי כבר קיבל עונשו בכמה אופנים, והקב"ה אינו מקפח שכר כל ברייה שברא, חוץ מאלו שיצאו מאמונה שלו, ולא היה בהם טוב מעולם. וחוץ מאלו שלא כרעו במודים שיצאו לתרבות רעה, שהרי כריעה במודים היא מדרגת נשמה, ואם אין להם קשר ואינם כורעים בפני החלק הרוחני והולכים רק לפרטיות שלהם בלי להודות, בתפילת שמונה עשרה, שהקב"ה עושה מהם בריות אחרות, משום שלא ייבנה גוף ההוא בצורת בן אדם, ולא יקום לעולם. אבל אלו שמתו בלי בנים, אינו כן שאין זה אומר שלא עשה שום מצווה. רצון לקבל שלא עשה שום דבר טוב, לא שמר על הברית עם השם, ממילא יש עונש כרת והרצון הזה יתפרק. הבריאה מתחדשת והפרטים פושטים ולובשים צורה.

קטו) מה עושה הקב"ה? אם רוח ההוא זכה להיתקן בעוה"ז בגוף האחר, מה עושה הקב"ה? הגואל שגאל אותו, היָבָם, רוח ההוא שלו שהכניס שם, ושיתף ועירב באותו רוח שהיה בכלי ההוא, שעזב בה אחיו בביאה הראשונה, ודאי אינו נאבד. שהרי שלושה רוחות שם. ראשון, רוח שהיה בכלי ההוא ונשאר שם, שעזב בה אחיו המת, בביאה ראשונה. שני, רוח של אחיו המת עצמו שנמשך לשם, שהיה ערום בלי בנים. ושלישי, רוח שהכניס שם אותו הגואל, היבם, והתערב בהם. להיות בשלושה רוחות אי אפשר, ומה נעשה?

קטז) אלא כך הם גבורות עליונות שעושה הקב"ה. רוח שהכניס שמה אותו הגואל, בו מתלבשת הנשמה, במקום הלבוש מנשמות הגרים. ורוח של המת, הערום בלי בנים, שחזר שמה להיבנות מחדש, יהיה לבוש לנשמה העליונה. ורוח שהיה מתחילה, שנשאר בכלי, הרוח שעזב בה בעלה המת, בביאה הראשונה, פרח משם, והקב"ה מזמין מקום בתוך החלון שבסלע, שלאחר כתפיו של הגן עדן, ורוח ההוא נסתר שמה, והוא עולה לגוף הראשון של המת בלי בנים, שהיה לו מתחילה. וברוח ההוא יקום גוף לתחיית המתים. וזהו אחד שהם שניים. רוח המת בא לבן הנולד, והנשמה מביאה ראשונה מחכה לתחיית המתים ואז מתאחדים עם  נשמת הגואל.

תגיות: אין העדר ברוחני

שאלות חזרה – זוהר משפטים עמודים לד-לו
1. מדוע מי שהולך בגלגול זה בלי בנים אינו מוצא מנוחה?
2. מה התפקיד הגואל – היבם שמיבם את אשתו?
3. אלו ג' בחינות של רוח יש ביבום ומה היחס ביניהן?
4. מי זוכה בנשמה של היבם אם הבן הנולד מהיבום מקבל את הרוח של המת?
5. אלו בריות מקפח הקב"ה עד כדי שאין להן קיום גם אחרי הסתלקות רוחם?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams