שיעור שמע:

שאלות

נו) מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן, אם גם אז יהיה היצה"ר? וכמ"ש, וַיֶעְתַר לו ה' ותהר, שהקב"ה בעצמו מעורר באותו הזמן את היצה"ר? הקב"ה מעורר היצה"ר כפי שצריך אל הזיווג בלבד, אבל לא לכל שעה, שיהיה תמיד עם האדם, כמו עתה, שהוא נמצא תמיד עם האדם, ובני אדם חוטאים על ידו. והתעוררות של היצה"ר רק לשעת הזיווג, יהיה התעוררות של הקב"ה.

וכמ"ש, והסירותי את לב האבן ונתתי לכם לב בשר. לב בשר, לב, להוציא בשר ולא לדבר אחר. ללידת בנים בלבד. ונתתי לכם, הרי שהקב"ה בעצמו יעורר את יצר הרע לשעת הזיווג.

נז) היצר הרע נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם. כי אלמלא יצר הרע, לא היתה חדוות הלימוד בעולם. אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטוא על ידו. הר קודשי הוא הלב, שבו מישכנו של יצר הרע.

לב טוב, הוא בנין של הגוף והנשמה. וע"כ כתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך. כי הלב הוא עיקר הכל.

ויקרא- לא ידעתי את יום מותי

קכב) ויקרא את עשו. שניכלל מדין הקשה, שהוא בחינת עשו. ויאמר, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. אשרי אדם עוז לו בך. אשרי האדם שמתחזק בהקב"ה, ושם מבטחו בו.

קכג) אפשר לפרש את הבטחון על דרך שאמרו חנניה, מישאל, ועזריה, שבטחו, שהקב"ה יצילם מכיבשן האש. אלא אם לא יצילם ולא יתיחד עליהם הקב"ה, נמצא שלא יתקדש שמו בעיני כל. אלא אחר שידעו, שלא אמרו כראוי, חזרו ואמרו, בין שיציל ובין שלא יציל, יהיה ידוע לך שלא נשתחוה לצלם.

הודיע להם יחזקאל, ושמעו והאמינו לו, אשר הקב"ה לא יתיחד עליהם, ולא יצילם. ואמר להם זאת, כדי שימסרו נפשם ויקבלו שכר.

קכד) אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך. אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך, כאשר ישתדל במצוות התורה, וישתדל ללכת בדרך האמת. וכיון שאדם בא לטהר, עוזרים אותו בודאי. ובזה יבטח בהקב"ה, שהוא יעזור אותו. ויבטח בו ולא ישים מבטחו באחר זולתו.

ויעשה את לבו כראוי, שלא יבוא בו הרהור זר. אלא כאותה מסילה המתוקנת לעבור בה, לכל מקום שצריכים, הן לימין והן לשמאל. וכן יהיה לבו. כלומר, שבין אם הקב"ה יעשה עמו טובה או להיפך, יהיה לבו מוכן ומתוקן, שלא יהרהר אחר הקב"ה בשום פנים שבעולם.

קכה) ה' עוז לעמו יתן, שפירושו תורה. עוז לו בך. פירושו, שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה, שנקראת שם. כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא.

מסילות בלבבם. סולו לרוכב בערבות ביָה שמו. לרומם לרכוב בערבות. שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשותו מכובד וחשוב בעולם.

משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בלבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמ"ש, ומלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקוים, והיה ה' למלך על כל הארץ.

קכו) יעקב, כל מעשיו היו לשם הקב"ה. ומשום זה היה הקב"ה עימו תמיד, שלא סרה ממנו השכינה. כי בשעה שקרא יצחק לעשו בנו, לא היה שם יעקב, והשכינה הודיעה לרבקה, ורבקה הודיעה ליעקב.

קכז) אם חס ושלום היה עשו מתברך באותו זמן, לא היה שולט עוד יעקב לעולם. והיה נשאר ח"ו תמיד בגלות. אלא מעם הקב"ה היה שיתברך יעקב. והכל על מקומו בא כראוי.

ורבקה אוהבת את יעקב. וע"כ שלחה אחר יעקב ואמרה לו, הנה שמעתי.

קכח) אותו זמן ערב פסח היה, ויצר הרע היה צריך להתבער מן העולם, והלבנה היתה צריכה לשלוט, האמונה, הנוקבא. ועל כן עשתה שני תבשילים. רמז, שבניו של יעקב עתידים להקריב ביום הכיפורים שני שעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל. ועל כן הקריבה רבקה שני גדיי עיזים, אחד בשביל המדרגה של מעלה, ואחד בשביל להכניע מדרגת עשו, שלא ישלוט על יעקב. ומשניהם טעם יצחק ואכל.

כי שלימות המוחין הם התכללות הימין והשמאל על ידי קו אמצעי. שאז החסדים שבימין כלולים מהארת החכמה שבשמאל, והארת החכמה שבשמאל כלולה מן החסדים שבימין. והם ב' תבשילים, חכמה וחסדים. וההפרש בין ב' שבימין לב' שבשמאל הוא רב. כי בימין נמצאים שניהם בקדושה, והם פסח וחגיגה, הנקרבים בפסח, שהוא קו הימין. שאפילו הארת השמאל, הפסח, הוא ג"כ בקדושה. אבל בשמאל רק החסדים שבימין הם בקדושה. אבל הארת השמאל הוא ניתן לס"א, שבזה מכניעים את הס"א. והם ב' השעירים, חטאת ועזאזל, שביום הכיפורים, אשר רק החסדים שבימין, שהם שעיר החטאת הוא בקדושה, אבל הארת השמאל אינו בקדושה, שהוא השעיר לעזאזל.

אומר, ב' גדיי עזים, שעשתה רבקה, הם ב' תבשילים ימין ושמאל שבקו ימין, שאז מתקנים את ב' התבשילים ימין ושמאל שניהם בקדושה. אחד, שיצה"ר יתבער מעולם, בכח הארת חכמה שבשמאל, כנגד קרבן פסח, כי הארת החכמה מכלה ומשבית הס"א מן העולם. ואחד, להשליט הלבנה בסוד האמונה, בכח הארת החסדים שבימין, כנגד קרבן חגיגה, שאחר שהשכינה, שנקראת לבנה ואמונה, משגת החסדים מימין, יש לה כח לשלוט בעולם.

אומר, ב' גדיי עיזים, שעשתה רבקה, היו בבחינת ימין ושמאל שבקו שמאל. ימין ושמאל שבשמאל, שהשמאל נשלח לס"א, לעזאזל, ובזה מכניעים אותו, להמשיך החסדים של מעלה שבבינה, שהוא כנגד השעיר לחטאת. וכנגד השעיר לעזאזל, להכניע הס"א. אבל עם כל זה לא היה הארת השמאל שבכאן נשלח לס"א כמו העזאזל, אפילו מהגדי עיזים של הארת השמאל, והוא מטעם שקדושת יצחק שגבה מאד, והחזיר גם השמאל שבשמאל למדרגת הקדושה.

קל) ויבֵא לו יין וישת. הארת השמאל מכונה יין. ומטרם הכרעת קו אמצעי, כשהארתו נמשך ממעלה למטה, נבחן ליין המשכר, שממנו נמשכים כל הדינים. אלא אחר יציאת קו האמצעי, המיחד ימין ושמאל זה בזה, אז נבחן ליין המשמח אלקים ואנשים.

קו אמצעי מכונה רחוק, להיותו הנושא למסך דחיריק, המוציא קומת ו"ק, והוא רחוק מג"ר. שהביא היין אחר יציאת קו אמצעי על מסך דחיריק, הנבחן למקום רחוק, שאז נתתקן על ידו ליין המשמח אלקים ואנשים. ואין פחד מאחיזת הדינים.

יין המשמח אלקים ואנשים, כדי לשמח את יצחק, שהוא צריך שמחה כמו שצריכים שמחה לשמח את הצד של הלוים, הצד שמאל. כי להיות הדינים נאחזים בצד שמאל, ע"כ שורה בו עצב. וצריכים לשמח כל הנמשכים ממנו, שהם הלוים וכן יצחק. ועל כן ויבא לו יין וישת.

בגדי עשו החמודות

קלא) ותקח רבקה את בגדי עשו. אלו הם הלבושים שעֵשָו הִרוִיחםִ מנמרוד. ואלו היו לבושי יקר מאדם הראשון, ובאו לידו של נמרוד, ובהם היה נמרוד צד ציד. כמ"ש, הוא היה גיבור ציד לפני ה'. כי בשעה שלבש אותם, היו מתקבצים לו כל בהמות חיות ועופות ונופלים לפניו. ועשו יצא השדה, ועשה מלחמה עם נמרוד, והרגו, ולקח אלו הלבושים ממנו. וכמ"ש, ויבוא עשו מן השדה והוא עייף.

קלב) ועשו היה מסתיר אותם הלבושים אצל רבקה, ובהם היה יוצא וצד ציד. ואותו היום, ששלחו יצחק כדי שיקבל הברכות, לא לקח אותם, ויצא השדה ועל כן התאחר שם. כי מאחר שלא התלבש בלבושים, לא נתקבצו אליו החיות, והיה צריך לרדוף אחריהם, וע"כ נתאחר, והיה זמן ליעקב ליטול הברכות.

וכשלבשם עשו, לא היו מעלים ריח כלל. אלא כשלבשם יעקב, אז חזרה האבדה למקומה, שחזרו לבחינת אדם הראשון, כי יופיו של יעקב, יופיו של אדם הראשון היה, ועל כן חזרו באותה שעה למקומם והעלו ריחות.

קלג) איך זה אפשרי, שיופיו של יעקב היא כיופיו של אדם הראשון? עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, וכי תאמר שגם יעקב היה כך?

ודאי שכך היה בתחילה, מטרם שחטא אדם הראשון, ששום בריה לא יכלה אז להסתכל ביופיו. אבל אחר שחטא, נשתנה יופיו, ונתמעטה קומתו, ונעשה בקומת מאה אמה. אבל מקודם החטא, היתה קומתו מן הארץ עד לרקיע. ויופיו של יעקב היה כיופיו של אדם הראשון שלאחר החטא.

יופיו של אדם הראשון הוא האמונה העליונה, בינה, תלויה באותו יופי. כלומר, שזכה באור הבינה, ומשם השיג היופי. וע"כ כתוב, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, כי אור הבינה מכונה נועם. וכתוב, לחזות בנועם ה'. וזה הוא יופיו של יעקב, שגם הוא זכה לאור הבינה כאדם הראשון.

קלד) וירח את ריח בגדיו ויברכהו. זה נאמר על ז"א, שהוא קו אמצעי, המגביל את הארת החכמה, שתאיר בסוד ריח, ממטה למעלה. וע"כ, ריח בגדיו, אחר שלבשם יעקב, קו אמצעי. אבל מטרם שלבשם, לא העלו ריח.

כיון שלבשם יעקב, העלו ריחות באותה שעה. וכל עוד שיצחק לא הריח את ריח הלבושים, לא ברכו. כי אז, כשהעלו ריח, ידע שהוא ראוי להתברך. כי אם לא היה ראוי להתברך, לא עלו כל אלו ריחות הקדושים עימו. כמ"ש, וירח את ריח בגדיו, ויברכהו.

קלה) כריח שדה אשר ברכו ה'. איזה שדה? שדה של תפוחים. הנוקבא הנקראת שדה תפוחים קדושים. אשר אבות העליונים, חג"ת דז"א, סומכים אותו ומתקנים אותו. הנוקבא, בעת שמקבלת מחג"ת דז"א, שהם מכונים שלושה גוונים של התפוח, לבן אדום ירוק, נקראת אז שדה של תפוחים. כי אז היא בהארת החכמה. ולהיות הארת החכמה שבה מאירה רק ממטה למעלה, היא מכונה בשם ריח. כי הריח מקובל ממטה למעלה, מן החוטם אל המוחין. ואינו מושפע ממעלה למטה. כמ"ש, כריח שדה אשר ברכו ה'. כהארת החכמה שבנוקבא המאירה בבחינת ריח.

דף היומי בזוהר הסולם, פרשת תולדות עמודים נה-נז, מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א.

יעקב מביא ליצחק גדיי עיזים שהכינה אימו רבקה. מביא הזהר מחלוקת בין ר' יוסי לר' יהודה מהם גדיי עיזים אלו.

ר' יוסי אומר שמתקנים את השמאל שבימין שזה כנגד 2 הקורבנות שמביאים בפסח.

ר' יהודה אומר שמתקנים את השמאל וזה כנגד 2 השעירים של יום הכיפורים.

בפסח אוכלים את הקורבנות וביום הכיפורים זורקים את השעירים ויצחק אוכל את הגדיי עיזים מכיוון שקדושת יצחק גבוהה מאוד שמתקן את צד השמאל שבשמאל.

ויש ליישב את המחלוקת שזמן תיקון כנגד פסח וגמר תיקון כנגד יום הכיפורים.

לאחר מכן כתוב: "וייבא לו יין" ולא וייגש מכאן שהביא לו ממקום רחוק. מקום רחוק רומז לקו אמצעי שהביא לו יין המשמח המגיע מקו אמצעי לאחר תיקון ולא יין המשכר המעורר את קו שמאל רצון גדול שיש בו אחיזת דינים.

יוצא מזה שיש דרך לתקן את קו שמאל על ידי הבאתו לקו אמצעי שזה השימוש ברצון העצמי אך מתוך ה"יחד".

 שיעור שמע:

שאלות

מז) כל מה שברא הקב"ה בעולמות, היו בשיתוף מלכות, מידת הדין, עם הבינה, מידת הרחמים, שמשיתוף הזה נמצאים הרבה מעלות בעולם. אם שיתוף טוב ורע, הנוהג בניבראים, ע"כ הוא יַרבה מחלוקת בעולם.

מח) אמת שזה ירבה מחלוקת בעולם. כי לפי האמיתיות ששיתוף יורה על שיתוף מלכות בבינה, הרי כל המדרגות שבעולמות ניתחלקו על ידיה לכו"ח ולבינה ותו"מ. וכן לפנים ואחוריים ולפנימיות וחיצוניות. ונמצא, שנעשה מחמתו מחלוקת בעולם.

ויקרא שמה רחובות

.

והס"א, לא יקטרג עוד, ולא רבו עוד עליה. אבל אם לא קרא אותה רחובות, שלא היה ממשיך לה המפתח, אלא שהיה עוד המנעול, אז לא היה ראוי ליחד ב' הקוים שבה. ואדרבה שהיה נעשה פירוד בין המקור לבור. ואז היה הס"א מקטרג עליו, עוד יותר מבשתי בארות הראשונות.

קיב) חוכמות בחוץ תָרונה בָרחובות תיתן קולה. מהו בלשון רבים חוכמות ולא חוכמה. הן חוכמה העליונה, חוכמה דא"א. וחוכמה הקטנה, חוכמה תחתונה, נוקבא, הנכללת בעליונה ושורה בה. ועל אלו ב' חוכמות אומר הכתוב חוכמות.

קיג) חוכמה העליונה של א"א, סתומה מכל סתום ולא נודעת, ואינה בניגלה. כשנתפשטה להאיר, האירה בעולם הבא, שהוא ישסו"ת, להוציא או"א עלאין, הנקראים לעתיד לבוא, שבהם אין החכמה דא"א מתפשטת להאיר, להיותם אויר טהור.

ומבאר איך נתפשטה החוכמה של א"א להאיר בישסו"ת. עולם הבא נברא מא"א, נברא בי' ונתכסתה שמה חוכמה הזו. בעת שעתיק הקדוש, א"א, רצה להתגלות להעולמות, העלה המלכות תחת החוכמה הסתומה של ראש א"א, ובינה ותו"מ יצאו מחוץ לראש א"א, ונעשו ו"ק בלי ראש. ועולם הבא, בינה, ישסו"ת, נברא מא"א, ויצאה לחוץ, מראש דא"א, ונעשתה ו"ק בלי ראש, מן י' של שם הויה, הרומזת על א"א ואו"א. שישסו"ת יצאו לחוץ מא"א ואו"א, שהם ראש וסוד י', ונעשו ו"ק בלי ראש. והחוכמה, שהיא ראש, נתכסתה ונעלמה מישסו"ת.

והם נעשו אחד עם הראש של א"א, בעת שנתעטר הכל, בסוד עולם הבא, כלומר בעת שהחוכמה של א"א חזרה ועטרה את עולם הבא, שהוא ישסו"ת, בעטרת ג"ר. אז היא מאירה בחדוה, והכל בלחש, שאינו נשמע לחוץ לעולם.

חוכמה עליונה של א"א נתפשטה להאיר בישסו"ת, בעולם הבא. על ידי התמעטות והתפשטות. שמחמת עלית המלכות לראש א"א, יצאה הבינה לחוץ מראש דא"א, ונתמעטה מג"ר. כי לא נשארה אז רק בב' אותיות מ"י של אלקים. ואותיות אל"ה שלה יצאו לחוץ ממנה ונפלו לזו"ן. ואחר זה חזרה ונתפשטה, שהשיגה ג"ר, על ידי אור חדש מזיווג ע"ב ס"ג, החוזר ומוריד את המלכות מראש דא"א, ומעלה את אותיות אל"ה בחזרה לבינה. וכן בינה חזרה לראש א"א, ושוב נתפשטה בה החוכמה של א"א.

ובזמן שנתעטר הכל בעולם הבא, שהשיגו ג"ר, הנקראות עטרה, חזרה הבינה ונעשתה אחד עם ראש דא"א. שאותיות אל"ה של בינה חזרו אל הבינה, והבינה חזרה לראש א"א. שאז מאירה בשמחה דוקא ג"ר שבה ולא ז"ת שבה. כי כשהבינה חוזרת לראש א"א, מקבלת שם חכמה בלי חסדים, כי הראש של א"א, כולו חכמה. וע"כ רק הג"ר של ישסו"ת, שאינם צריכים חסדים, יכולים להאיר. משא"כ הז"ת, שעיקר בניינם הוא מאור החסדים, אינם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים, והם עוד נשארים סתומים, וזהו שאומר דיבור בלי קול. כי קול, אור החסדים, ודיבור, אור החכמה. וכשהחכמה בלי חסדים היא נבחנת כדיבור בלי קול.

קיד) עוד רצה להיתפשט, להאיר גם לז"ת, הצריכים להתלבשות החכמה בחסדים. ויצא מישסו"ת אש ומים ורוח. ונעשו קול אחד, שיצא לחוץ, ונשמע. ואז משם ואילך נעשה חוץ מישסו"ת, לגוף, ו"ק. כי בפנימיות הוא בחשאי בלי קול, שלא נשמע לעולם. ועתה שנשמע הסוד, נקרא חוץ. מכאן ואילך צריך האדם להתתקן במעשיו, ולשאול, להתפלל ולהעלות מ"ן להמשיך חכמה. והוא מלשון שואלין על הגשמים.

כי כדי שיאירו גם ז"ת דבינה בהארת החכמה, עולה ז"א למ"ן לבינה בסוד מסך דחיריק הדבוק בו, שהוא מסך דבחי"א, הממעט את קו שמאל מג"ר דג"ר. ואז הוא נכנע לקו ימין ונכללים זה בזה. והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה גם בז"ת דבינה, ויוצאים שם ג' קוים חכמה, בינה, דעת. ומתוך שז"א גרם יציאת ג' קוים חב"ד בבינה, ע"כ זוכה גם הוא באותם ג' הקוים, המכונים אצלו מים אש רוח.

שרצה להתפשט ולהאיר חכמה גם בז"ת. ז"א עלה למ"ן במסך דחיריק שבו, וגרם יציאת ג' קוים חב"ד בבינה, והאירה בה החכמה גם בז"ת. ומכח זה יצאו ג' קוים, מים, אש, רוח, בז"א, וג' קוים אלו נעשו פרצוף אחד, שהוא ז"א, הנקרא קול, שהוא יצא לחוץ ונשמע. שיצא מבחינת ג"ר, פנימיות, אל בחינת ו"ק, הנקרא חיצוניות. כי המסך דחיריק עושה אותו לו"ק, שהוא חיצוניות. ונבחן שיצא לחוץ. ואז הוא נשמע, שמשפיע הארת חכמה. אבל בהיותו בפנימיות, מטרם שהכריע ז"א במסך דחיריק שבו, שהוא בחינת חוץ, היה אז בחשאי, דיבור בלי קול, חכמה בלי חסדים. וע"כ לא היה נשמע, שלא נגלה ממנו שום השפעה.

וחוכמות בחוץ תרונה. ב' חוכמות, חכמה עליונה וחכמה תחתונה, המאירות ביחד. בחוץ תרונה, ע"י עלית ז"א למ"ן, שהוא חוץ, אז הם מושפעים ונשמעים.

ואע"פ שז"א עלה, ומוציא ג' קוים חב"ד, וז"א נבחן לחיצוניות, כי כל מסך לא יוכל למעט למעלה ממקום מציאותו. וע"כ נבחן שז"א הנעשה לקו האמצעי בבינה, הוא בחינת קול פנימי שלא נשמע, משום שמסך שלו אינו ממעט כלום שמה. ולא נשמע, משום שמקום גילוי החכמה הוא רק בזיווג זו"ן בסוד קול ודיבור, ולא למעלה מהם.

קטו) ברחובות. זהו הרקיע, שבו כל הכוכבים המאירים, יסוד הבינה. שבו תלוים כל המוחין דזו"ן והנשמות, הנקראים כוכבים. והוא מעיין שלא יכזבו מימיו, כמו, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ושם תיתן קולה, העליונה בינה והתחתונה מלכות, והכל אחד.

ברחובות תיתן קולה. הנוקבא דז"א תיתן קולה, שהוא המסך, ברחובות, ביסוד הבינה. וקולה עצמה לא ישמע, שהנוקבא תיתן קולה ביסוד הבינה, שבינה והנוקבא נעשו לאחת. ובזה מיושב למה קרא לבאר הג' רחובות, אע"פ שנעתק מחוץ לבינה, כי יצחק תיקן את המסך דחיריק, שיהיה נימתק בבחינת רחובות. ונמצא, ויעתק משם, הוא, חכמות בחוץ תרונה, שנעתקו מפנים לחוץ. ויקרא שמה רחובות, הוא, ברחובות תיתן קולה. שקול הנוקבא נעשה אחד עם קול הבינה, שנקראת רחובות.

קטז) בחוץ תרונה, שאין החכמה מתגלה אלא אחר שנעתקה מפנים לחוץ על ידי מסך דחיריק שבז"א. כי מז"א, שנקרא חוץ, המלאכה, שהיא הנוקבא, עומדת להיתתקן. והדבר עומד לשאלה, להעלות מ"ן לגלות הארת החכמה, כי שאל נא לימים הראשונים. הרי שרק בז"א הנקרא שמיים נוהג שאלה, כמ"ש ולמקצה השמיים עד קצה השמיים.

קיז) וְעַתְּדָהּ בשדה לך. הנוקבא נקראת, שדה אשר ברכו ה'. שימשיך הארת החכמה לנוקבא. ואחר שידע סוד החכמה, ויתקן את עצמו בה, כתוב, אחר ובנית ביתך. בית זהו הנשמה של האדם, שיתקנה אז בגופו, ויהיה נעשה אדם שלם.

על כן, כאשר חפר יצחק ועשה את הבאר בשלום, שהמתיקה בבינה, שאין לקליפות אחיזה בה, ועל כן לא רבו עליה. לשלום ההוא, שהוא מיתוק הבינה, קרא רחובות. והכל נתתקן כראוי. אשרי הם הצדיקים, שמעשיהם לפני הקב"ה, הוא לקיים העולם, לבנות ולקיים הנוקבא, הנקראת עולם

שאלה:
מהן ג' הבארות שחופר יצחק בפנימיות?

יצחק אבינו חופר ג' בארות, בבחינת הכנעה, הבדלה והמתקה.
בתחילה חופר יצחק את "עשק" המגלה את כח ההתבטלות הגדול, בבחינת אברהם שבתוכו.
כנגדה מתעורר בו יצר הרע השואל אותו כיצד תבוא לתכלית הבריאה- לקבל את ההטבה השלמה? והרי ההתבטלות – רק הכנה היא.

לאחר מכן חופר את "שטנה" – מגלה הוא בתוכו את ההשתוקקות הגדולה. גילוי הפרטיות בבחינת חכמה ללא חסדים, הגורמת לחשכות גדולה. אף באר זו, כראשונה, אינה יכולה להתקיים ומהווה רק הכנה לקו האמצעי.

כך, לאחר חפירת ב' הקוים, בא יצחק לחפירת הבאר השלישית, "רחובות", שהיא בחינת קו אמצעי, המיחד את כח ההכנעה עם כח ההבדלה. ושם מוצא יצחק את המתיקות, בבחינת מלכות-השתוקקות הכפופה לבינה-אמונה.

שיעור שמע:

שאלות

מד) סעודה של הצדיקים לעתיד לבוא, שתהיה מלויתן ומשור הבר.

מה) אמרו רבנן לרוב העולם, שהם מוזמנים לסעודה זו. עתידים לאכול ולשמוח בסעודה גדולה, שעתיד הקב"ה לעשות להם. וע"כ רוב העולם סובלים הגלות בשביל אותו הסעודה.

  ויצו אבימלך

שאלה:

מדוע יצחק שהלך לגרר אומר על רבקה שהיא אחותו? האם מותר לשקר?!

הזהר מלמד אותנו דבר גדול. האדם צריך לומר לשכינה שהיא הכלל אחותי את כלומר אני מאוחה (מחובר) עם הכלל.

כשיורדים למקום של מלך גרר הרוצה לגרור אותך לעולם הזה לחוסר אמונה, צריך להתחבר לכלל.

אבימלך מלך גרר משקיף מהחלון ורואה בכוכבים כלומר בפוטנציאל שיצחק מצחק עם רבקה כלומר שניתן להתענג מהקדושה זאת לאחר שהאדם אומר לשכינה שהיא אחותו.

האדם צריך לומר לשכינה שהיא אחותו ויש את הפוטנציאל להגיע לאהבה הגדולה כאשתו.

שיעור שמע:

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' ל"ז-ל"ט

מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א

מדוע מנסה הקב"ה את הצדיקים?

עונה הזוהר: הנסיון בא לנשאות את הצדיק, להרים ראשו בעולם.

ויש להבין, מדוע נדרש הנסיון, בעת שודאי הוא שהצדיק יבחר בטוב?
הנסיון הוא אימון שבא מהבורא בבחינת דין. הדין הוא המצב, חומר הגלם שדרכו יכול הצדיק לבטא, בבחינת הוצאה מהכח אל הפועל את רצונו בדביקות בעליון.

מכיון וכל תפיסת הנברא היא מהחוץ לפנים, מחויב הוא לבטא רצון זה כלפי חוץ, בבחינת גילוי הבחירה בשותפות,

ויהי רעב בארץ

שיעור שמע:

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' ל"ד-ל"ו
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א

עשיו שב מהשדה עייף ומיואש.
ממה?מתפיסת העולם הזה. מגלה הוא בתוכו שלבד, באנוכיות אי אפשר להתקיים.
הפרטיות, אף על פי שבה מצוי כח ההשתוקקות הגדול, הורגת את האדם.
עשיו עושה תיקון גדול בכך שמבזה את בכורתו- מבזה את התפיסה הפרטית, הנפרדת לעצמה, שממיתה אותו.

יעקב, ברחמיו, מציל את עשיו בכך שלוקח ממנו את בכורתו. מכפיף את הפרט שנקרא עשיו לכלל שנקרא יעקב.
כיצד? על ידי שמגיש לו נזיד עדשים, שהוא בחינת אור הבא מקו אמצעי, מבחינת הכלל.
תענוג ממועט ביחס לגודל ההשתוקקות אך כזה שיכול להתקבל בכלי ולא לשוברו.

שיעור שמע:

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' כ"-ל'
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א

מדוע מתרוצצים הבנים בקרבה של רבקה?

עונה הזוהר: משום שנתבטל יצה"ר.
מצפים היינו שמצב זה יביא לשלווה ושקט. אך אין כך הוא הדבר.
ב' כוחות פועלים בגוף האדם (הרוחני) הלב- הנמשך מהשכל והכבד המבקש לשלוט בגוף.
את ב' כוחות אלו חייב האדם לקיים ואל לו לבקש לבטלם. אך מוטל עליו לחברם באופן הנכון.
השאלה היא למי יתן האדם את השליטה על הלב, שהוא מרכז ישותו, לשכלו- צד נשמתו, או לכבד- צד יצר הרע שבו.
הבורא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו. מכאן שאי אפשר ולא נכון לרצות לבטל את יצר הרע. אך יש להכפיפו לצד הנשמה שבאדם המתבטא בליבו האמיתי, בבחינת השכינה הקדושה. להכפיף את הרצון לסיפוק אישי (הכבד) לרצון לתענוג מהיחד.

שיעור שמע:

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' ל"א-ל"ג
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"אע

מדוע ביקש יצחק לברך את עשיו הרשע?

תמוה הדבר, שצדיק כיצחק יבקש לברך רשע כעשיו.
כותב הזוהר שהשכינה הסתירה לו. ומיהי השכינה? רבקה.

רבקה מסתירה ליצחק את האמת.
רבקה מבינה כי את המשכת האור- בבחינת ההשתוקקות הגדולה יש לקיים על ידי עשיו.
אך קבלת האור בכלים-בבחינת ברכת יצחק לבניו, חייבת להיות תחילה ביעקב.
והוא הכלל הידוע שישנה הופכיות בין מקום ההמשכה למקום הקבלה.
ההמשכה היא בכלים העבים- ברצון לסיפוק אישי. אך הקבלה היא בכלים הזכים- ברצון לקשר ולאהבה.