❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
בלק צא – צג 31
כה אמר ה׳
אָדָם יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת הַזְּדוֹנוֹת לַשְּׁגָגוֹת לְפִי מַה שֶׁמְּשַׁעֵר בְּלִבּוֹ.
רבי חזקיה פתח, כה אמר ה׳, שִׁמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא. כמה אהובים ישראל לפני הקב״ה, אע״פ שחטאו לפניו, וחוטאים לפניו בכל עת ועת, הוא עושה לישראל את הזדונות כשגגות. תשובה מיראה הופכת הזדונות לשגגות, ותשובה מאהבה הופכת הזדונות לזכויות. כלומר שישנה יראה קבועה טבעית. כח זה ניתן ליהודי בלימוד כיצד למשל מתייחסים לשור מועד, לבור וכדומה מבחינה נפשית וכך יכול הוא לשנות את הזדון. וכך מלמד על שנים שאוחזים בטלית שהיא החלק החיצוני, הגוף. גם היצר הרע וגם הטוב אומרים כולו שלי. כיצד יחלוקו, האם אחד יקח עולם הזה והשני הבא, או ילכו בקו אמצעי. לפי לימוד זה יכול האדם לדעת כיצד לתפוס את עולם הזה, הכל כדי לשער בלב את המציאות בצורה נכונה, מעבר לתודעת הגוף
לְכָה נא אָרָה לי
חשבו בלק ובלעם לנצח את האמונה, את משה במדרגת כה, ולא ידעו שמשה מעד דרגה זו.
כל עצה של אותו רשע הייתה לכ"ה, כמ"ש, ואנוכי איקָרֶה כה. כלומר, אעקור אותה כ"ה ממקומה. ושניהם היו בעצה רעה לאותה כ"ה, כמ"ש, על ה׳ ועל משׁיחו. ולא ידעו שאח"כ אותה כה תעקור אותם מהעולם.
בלק ידע שדווקא ממואב שהוא בחינת גאווה, יבוא מלך אחד אצל ישראל, וידע שמלך זה יכול לנצחו, ולכן ניסה לבטל בחינה זו של דוד המלך, בחינת השפלות והמחשבה שהוא כפרט חשוב מהכלל.
הם השתלטו רק באופן זמני על דרגת כה, וכך על האדם הרואה שלכאורה הס"א מנצח, ידע שזה רק זמני.
בלק פה – פז 29
אם לא תדעי לך, היפה בנשים
עַל הָאָדָם לִבְחֹן הֵיכָן הוּא מוֹצֵא אֶת הַצְלָחָתוֹ, הָאֵם בִּקְדוֹשָׁה אוֹ בִּדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים.
בזמן רחמים לוקח הקב"ה את העוונות של ישראל ונותן לגויים. לאחר חטא אדם הראשון התחלקה האנושות לחלק שאינם יכולים לפעול בהשפעה ולעם ישראל לו פוטנציאל לעשות זאת. ובאדם אחד, כשאדם לא עושה את עבודתו, נותנים לו להתעסק ברצונות גויים, כדי לא לפגום בקדושה.
השכינה הקדושה היא הרצון הכללי בנפש האדם, רצון מרכזי שמוביל את האדם כאשר יתר הרצונות בטלים אליו. כשרצון זה לא חזק, הולך האדם לאיבוד. על האדם לחזק את ההשקפה הגבוה, את הרצון המרכזי שצריך להובילו לדבקות בהשם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
בלק צז – צט שעור 33
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
מִי שֶׁמּוּכָן לְקַבֵּל יִסּוּרִים בַּדֶּרֶךְ, מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִדִּין קָשָׁה בְּסוּפָה.
הגויים, הרצונות הזרים שבאדם רפויים ולא מוכנים לתת יגיעה כדי להתקדם, משלמים בסוף הדרך.
דווקא הייסורים שבאים לכוון את האדם בדרך הם לטובתו. אצל הגויים שבאים ברפיון לעבודה, הם מקבלים כאן בזמן רווחה גשמית שאינה לטובתם. המבחן לנשמה הוא בסוף הדרך. וכך באדם אחד, יש בו צדדים של רפיון, אך גם צדדים בהם יודע לקבל את הייסורים ולכוון עצמו, היינו לתת את היגיעה הנדרשת.
מקדים הקב״ה רפואה לישראל, מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו. ומהי הרפואה? היא שבכל שעה נותן הקב״ה לישראל מעט ייסורים, בכל זמן ובכל דור, כדי שכשיעלו ליום הדין הגדול, בעת שיחיו המתים, לא ישלוט עליהם דין בתחיית המתים, שאז יבואו ויראו לנשמה פגם מסוים, תוכל לומר שכבר שילמה עבור זה.
הקב״ה יודע, שס"מ המשגיח על עשיו, יבוא להזכיר עוונות ישראל וקיבץ כל עוונותיהם אצלו ליום הדין, וכבר הקדים הקב״ה הרפואה, שעל כל עוון היכה וניקה אותם בייסורים מעט מעט
ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל. יעקב וישראל, הכול אחד. כי איתך אני. לא כתוב, כי איתי אתה, אלא, כי איתך אני. שזה מורה שהשם אתה קשור בישראל. וע״כ כתוב, כי אעשה כָלָה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כָלָה. בכל הגויים אעשה כלה, אך אותך לא אעשה כלה. משום הה׳ של אתה, הקשורה בישראל. לגבי עם ישראל המילה כָּלָּה באה עם האות כ מודגשת. דגש זה הוא המבדיל בין רפיון, לבין ייסורים שבאים לכוון את ליבו של האדם המוכן לתת יגיע כדי למלא תפקידו.
מרגיע כאן הקב"ה את ישראל שלא לפחד מקללות בלעם הרשע.
וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל-כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד כִּי-אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם-יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֶךָ. משה, בשעה שביקש רחמים על ישראל, כתוב, ואם ככה אַת עושֶׂה לי הורגֵני נא הרוֹג. בזמן של דין כשעם ישראל לא מחובר עם ה' בא ההבדל בין את לבין אתה. האות ה היא העיקר מהמילה אתה, היא האות המקשרת את ז"א למלכות ובגין עוונותיהם חלילה עם ישראל לא יכול לקבל את הארה.
בלק צז – צט שעור 33
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
מרגיע כאן הקב"ה את ישראל שלא לפחד מקללות בלעם הרשע.
רסח פתח ואמר: וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל-כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד כִּי-אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם-יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֶךָ. אתה, הוא ארון הברית, המלכות, המדרגה ההולכת בגלות עם בניה, העם הקדוש. משה, בשעה שביקש רחמים על ישראל, כתוב, ואם ככה אַת עושֶׂה לי הורגֵני נא הרוֹג. בזמן של דין כשעם ישראל לא מחובר עם ה' בא ההבדל בין את לבין אתה
רסט אבל כך אמר משה, מדרגה אחת שנתת לי, נקראת אתה, המלכות, משום שאין לה פירוד ממך. הה׳ שלה, אות ה' של אתה, נאחזה עם ישראל. ואם אתה תכלה אותם מהעולם, הרי הה׳ של אתה, שנאחזה בישראל, עוברת מהשם אתה, ונשאר אַת. וזה שכתוב, אם ככה אַת עושֶׂה לי, שאם תכלה את ישראל, אות ה, העיקר של השם אתה, נעקרה, ונשאר רק אַת מן אתה. ונמצא שתעשה לי אַת מן אתה. כמ״ש, את עושֶׂה לי. האות ה היא העיקר מהמילה אתה, היא האות המקשרת את ז"א למלכות ובגין עוונותיהם חלילה עם ישראל לא יכול לקבל את הארה.
רע וע״כ אמר יהושוע אח״כ, ומה תעשה לשמך הגדול, לשם אתה. כי ודאי השם הזה הוא עיקר ויסוד הכול, כמ״ש, אתה הוא ה'. ומשה, אע״פ שהקב״ה לא אמר לו, שהה׳ תיגרע מהשם אתה, ידע זה, שזה בזה תלוי, שאות ה׳ של אתה תלויה בישראל. והעוון גורם, שהה׳ תיעקר מן אתה.
ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל. יעקב וישראל, הכול אחד. כי איתך אני. לא כתוב, כי איתי אתה, אלא, כי איתך אני. שזה מורה שהשם אתה קשור בישראל. וע״כ כתוב, כי אעשה כָלָה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כָלָה. בכל הגויים אעשה כלה, אך אותך לא אעשה כלה. משום הה׳ של אתה, הקשורה בישראל. לגבי עם ישראל המילה כָּלָּה באה עם האות כ מודגשת. דגש זה הוא המבדיל בין רפיון, לבין ייסורים שבאים לכוון את ליבו של האדם המוכן לתת יגיע כדי למלא תפקידו. מִי שֶׁמּוּכָן לְקַבֵּל יִסּוּרִים בַּדֶּרֶךְ, מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִדִּין קָשָׁה בְּסוּפָה. הגויים, הרצונות הזרים שבאדם רפויים ולא מוכנים לתת יגיעה כדי להתקדם, משלמים בסוף הדרך.
רעא רב המנונא הראשון אמר: הדוחק והמֵצַר של ישראל, כמה טוב וכמה תועלת גרמו להם. הרפיון של שאר העמים, שאין להם דחקוּת וצרות בעוה"ז, כמה רעות גרם להם. הדוחק והמצר של ישראל גרם שיהיה להם טוב ותועלת. והם כָּלָּה, שהכול דחוק, שכל האותיות הנשמעות שבה הן דגושות, שהכף דגושה והלמד דגושה, שזה מורה, שע״י דוחק זוכים אל הכּלה העליונה שהיא השכינה.
הרפיון של שאר העמים, שאין להם צרות ודוחק, גורם להם רפיון ורע. וזוהי כָלָה, בכף למד רפויות בלי דגש. וכך ראוי להם. כי כל רפיון בלי דוחק, שהיה להם בעוה"ז, גרם להם רפיון בלי דוחק אח"כ, שהוא כלה בכ' ל׳ רפויות, כמ"ש, כי כָלָה ונֶחרָצָה שמעתי. כי אעשה כָלָה. כלה ברפיון, בכף למד רפויות. אבל לישראל, שהיה להם דוחק וצרה, זוכים לכלה בכף למד דגושות, כמ״ש, וכַכַּלָּה תַעדֶה כֵלֶיה. אשר כלה היא השכינה. דווקא הייסורים שבאים לכוון את האדם בדרך הם לטובתו. אצל הגויים שבאים ברפיון לעבודה, הם מקבלים כאן בזמן תיקון רווחה שאינה לטובתם. המבחן לנשמה הוא בסוף הדרך. וכך באדם אחד, יש בו צדדים של רפיון, אך גם צדדים בהם יודע לקבל את הייסורים ולכוון עצמו, היינו לתת את היגיעה הנדרשת.
רעב מיהם כלֶיה, שכתוב, וככלה תעדה כליה? ישראל הם כלים של הכלה, השכינה. כי ישראל, שהיה להם דוחק וצרה, זוכים אל הכתוב, אקים את סוכת דוד הנופלת, סוכת שלום, השכינה. ושאר העמים, שהיה להם רפיון מן צרה וצוּקה, מגיע להם אח"כ כלה ברפיון, בכף למד בלתי דגושות, כמו שהיה להם מקודם רפיון מצָרה.
וע״כ, כי אעשה כלה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כלה. כי אינו ראוי לך, מאחר שכבר היית בדוחק בתחילה פעמים רבות. ובדוחק התמידי של הגלות, ע״כ תהיה לך כלה דגושה ודחוקה, שהיא השכינה.
רעג ויִיסרתיךָ לַמשפט. ייסורים יש בשעת הדין, א"כ היה צריך לכתוב, וייסרתיך במשפט, ומהו שכתוב, וייסרתיך למשפט? אלא כתוב, ה׳ במשפט יבוא עם זקני עמו. והיום ההוא, מקדים הקב״ה רפואה לישראל, מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו. ומהי הרפואה? היא שבכל שעה נותן הקב״ה לישראל מעט ייסורים, בכל זמן ובכל דור, כדי שכשיעלו ליום הדין הגדול, בעת שיחיו המתים, לא ישלוט עליהם דין בתחיית המתים, שאז יבואו ויראו לנשמה פגם מסוים, תוכל לומר שכבר שילמה עבור זה.
רעד ונַקֵה לא אנקךָ. כשישראל הם לבדם, ואינם עולים לדין עם שאר העמים מטרם גמה"ת, הקב״ה עושה עימהם לפנים משורת הדין ומכפר להם. ובזמן שהם עולים בדין עם שאר העמים, בגמה"ת, הקב״ה יודע, שס"מ המשגיח על עשיו, יבוא להזכיר עוונות ישראל וקיבץ כל עוונותיהם אצלו ליום הדין, וכבר הקדים הקב״ה הרפואה, שעל כל עוון היכה וניקה אותם בייסורים מעט מעט. וזהו, ונַקֵה, בייסורים מכבר שכבר שילמת. ומשום זה בדין האמת, לעתיד, לא אנקך, מהעולם ע"י הדין, מאחר שכבר סבלת ייסורים בכל זמן מעט. מי שמוכן לראות את חסרונותיו ולעבוד בדרך, ממלא תפקידו. ומי שנמצא ברפיון, למרות שלכאורה מרגיש טוב, נמצא בצד הגוי שבנפש
רעה לא אנקך. אע״פ שאתם בני, לא אעזוב עוונותיכם, אלא אפָּרַע מכם מעט מעט לטובתכם, כדי שתהיו זכאים ליום הדין הגדול. כשבאים לדין, בא ס"מ בכמה כתבים עליהם. והקב״ה מוציא כנגדם, כמה כתבים של ייסורים, שסבלו ישראל על כל עוון, וכל העוונות נמחו, ואינו עושה להם ויתור כלל, אלא שכבר קיבלו עונשם. אז תשש כוחו וחילו של ס"מ, ואינו יכול להם. ואז יעבור מהעולם, הוא וכל הצד שלו וכל העמים שלו. כמ״ש, ואתה אל תירא עבדי יעקב. ומשום זה כתוב, וייסרתיך למשפט ונקה לא אנקך
שאלות חזרה בזוהר בלק צז-צט
1. מה הבדל בין המילה אתה ומילה את? ומה גורם שתופיע המילה את ולא אתה?
2. כותב באות "רעא" שהדוחק והמצר של ישראל טוב להם ורפיון של שאר העמים גורם להם רעים הסבר זה על פי הניקוד של המילה כלה?
3. הראה ב פרושים לכתוב "ונקה לא אנקד"?
בלק עו – עח
ד׳ דרכים: עניים, חסידים, עבדים, בעלי קידוש השם
בעבודת השם צריך אדם לעבוד בדרך של עניות, חסידות, עבדות ובדרך של בעל קידוש השם. כאשר בא בביטול הגאווה, ביראה, יכולים להיפתח לו כל השערים. העבדות בדרך השם כולל את הכל, זהו המסדר את השבחים להשם לפני התפילה, ומי שמסדר השבחים אחר התפילה, בקשות ליבו לא חוזרים ריקם. כלומר מוכן לעבוד לפני קבלת השכר וגם להודות לאחריה, וממשיך לעבוד.
הדרך להתגבר על הגאווה, היא הקבלה הנפשית שיש כלל, שיש עליון ממך כפרט, ולהתכופף אליו, זו בחינת העני.
כאשר אדם מתוודה, בכך הוא מתקן את הכלל על הפרטים שבאותו כלל. בנוסף לימד שאל לו לאדם להרים ידיו למעלה, אלא רק בשעת תפילה.
רב מי שכולל כל אלו, הוא מי שצריך לכלול אותם, וזהו עבד, הכולל כל השאר, שהם: קידוש השם, עני, חסיד. שלושה עבדים הם בשלושה מקומות, וכולם אחד. ועליהם כתוב, הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם. בין עבד לעבד נמצאים אלו האחרים. בין העבד הראשון, שלפני התפילה, לעבד האחרון, שלאחר תפילת העמידה, יש לו למסור נפשו על קידוש השם, ולעשות עצמו עני ואביון בתפילת העמידה, ולשים עצמו בתוך החסידים בשומע תפילה. העבד השלישי הוא אחרי שגמר וסידר את הכול, אחרי כל התפילה.
נראה לכאורה שבחינת העבד היא הכלל, אך בחינת השם יתברך הוא הכלל, אך יש לראות שיש כלל לדרך וכלל לתכלית. בדרך התפיסה היא של עובד המקבל עול מלכות שמים, עובד שלא מחפש את ההנאה, אלא היא באה כלואי. ומי שהוא עבד השם, הופך להיות מלך, אך מי שעובד לתאוותו הפרטית הוא עבד לס"א
רג באותה שעה שסידר האדם כל אלו ארבעת הסדרים ברצון הלב, הוא לרצון לפני הקב״ה, ופורשׂ ימינו עליו בעבד השלישי, שאחרי כל התפילה, וקורא עליו ואומר לו, עבדִי אתה. כמ"ש, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר. ודאי, שתפילתו של האדם הזה לא תשוב ריקם לעולם.
רד אמר רבי אלעזר שני עבדים מאלו השלושה כוללים בתוכם כל אלו השאר, קידוש השם עני חסיד. כי העבד השלישי עומד לחתום בו החותם שלמעלה, לשים בו יד ימין המלך, ושהוא משתבח בו. אבל אלו שני עבדים, הראשון שלפני התפילה והשני שאחרי תפילת עמידה, הם כלל הכול. ודוד המלך שיבח את עצמו בהם, כמ"ש, אָנָה ה׳ כי אני עבדךָ, אני עבדך בן אֲמתך. כי אלו כוללים כל השאר.
העבד השלישי שאחרי כל התפילה, עומד כך לגאול אותי, כמ"ש, הושע עבדך אתה אלקיי. מי שמסדר כך, יהיה ידוע לו, שהקב״ה משתבח בו, וקורא עליו, עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר.
ישנן שתי נקודות שמפריעות בעיקר לאדם בדרך השם. א גאווה, ב האנכיות, הנהתנות, שזו זמניות ההרגש. ההתגברות תגיע כשאדם יאמר לעצמו, במקום לחפש כרגע את התענוג, באתי לעבוד, והתענוג אותו דוחים, יכול להגיע כלואי.
רה אמר רבי אבאע"ז אנו קוראים, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש. כמה מתוקים הם דברים עתיקים שסידרו הראשונים, ואנו כשטועמים אותם, אין אנו יכולים לאכול אותם, שאין אנו מבינים אותם הטעימה היא מעין אור מקיף. הרי הפסוק מוכיח על שלושה עבדים, והם אחד, במקום אחד. שניים כמו שנאמר מקודם, והשלישי שיתעטר בו הקב״ה. כי כתוב, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. שהם שני עבדים, שלפני התפילה ושאחרי תפילת העמידה. וכתוב, לא יימכרו מִמְכֶּרֶת עבד, שהוא השלישי, משום שהקב״ה צריך להתעטר באותו העבד השלישי, וע״כ לא יימכרו לשֵׁם עבד, כי של הקב״ה הוא. התפילה באה להזכיר לאדם בזמן העבודה שהוא עבד השם.
רו פתח רבי אלעזר כתוב, מי בכם יְרֵא ה׳ שומע בקול עבדוֹ, אשר הלך חשֵׁכים ואין נוֹגַה לו, יבטח בשם ה׳ ויישען באלקיו. מי שרגיל לבוא לבית הכנסת להתפלל, ויום אחד לא בא, הקב״ה שואל עליו ואומר, מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו, אשר הלך חשכים ואין נוגה לו. אבל מהו, שומע בקול עבדו, במי? אם עבדו, הוא בנביא, או באיש אחר, א"כ מי נתן נביא או איש אחר לתפילה? האם משום שהתפלל תפילתו, הוא שומע בקול נביא או איש אחר בעולם?
רז אלא אותו המתפלל תפילות בכל יום, הוא שומע בקול, שקורא לו הקב״ה, ומשתבח בו ואומר, שהוא עבדו. כלומר, שומע בקול שנקרא עבדו. כי שבח עליון הוא, שיצא עליו קול, שהוא עבדו. ועוד שהקול נשמע בכל אלו הרקיעים, שהוא עבד המלך הקדוש. וזהו, שומע בקול עבדו שמוע בקול שקורא לו ה' זה מי שבא כל יום להתפלל להשם, וכשישראל לא מתפללים כל יום יש קטרוג על העולם.
רח אשר הלך חשכים ואין נוגה לו. האם משום שלא בא להתפלל, הוא הלך חשכים? אלא מטרם שמתאספים ישראל לבתי כנסת להתפלל, עומד ס"א וסוגר כל אורות עליונים, שלא יתפשטו וייצאו על העולם. וג"פ ביום הולכת הס"א, זכר ונקבה, ומשוטטים בעולם. והעת ההיא נתקנה לתפילה, משום שאין שם קטרוג כלל.
רט ואז הוא הזמן לתפילה, כי משום שס״א הולכים לשוטט בהרי חושך ובהר נִשְׁפֶּה, פתוחים אז החלונות של אורות העליונים, ויוצאים ושורים על בתי כנסת, בראשם של אלו המתפללים תפילות, ומתפשטים האורות על ראשיהם.
והקב״ה שואל על אותו שאינו נמצא שם, ואומר, חבל על פלוני, שהיה רגיל כאן, ועתה הלך חשכים, שעבר מהאורות, והלך לשוטט בהרים בעולם, כי הוא נמצא תחת שליטת הס״א שבהרי חושך, ויצא מנוגה, שהוא אור המאיר בבית הכנסת, ואין לו בו חלק. ואין נוגה לו, כמו שמתפשט ושורה על אחרים אשר בבית הכנסת, כמה טוב אובד ממנו. ואילו היה שם, אז כמ"ש, יבטח בשם ה', בכלל העבד הראשון, שלפני התפילה, ויישען באלקיו, העבד השני, שאחרי תפילת העמידה.
רי אמר רבי שמעון: אלעזר בני ודאי רוח נבואה שורה עליך. אמר רבי אבא לרבי אלעזר: ארי בן ארי מי יקום לפניהם כששואגים לטרף. כל האריות שבעולם הם גיבורים, ורבי שמעון ובנוֹ יותר מכולם. כל האריות שבעולם קשה להוציא טרף מפיהם, ואלו, נוח להוציא טרף, דברי תורה ופרושים כנגד הס"א, מפיהם. הם טורפים טרף, ונותנים לכל.
ריא אשר הלך חשכים. הלוא, אשר הלכו, היה צריך לכתוב? אלא הוא משום שהס״א שורים בחיבור זכר ונקבה, ומיד מתפרדים. הלך, בחיבור, והם אחד. חשכים, שכבר התפרדו. מתחילים בחיבור, ונפרדים מיד. כעין זה כתוב, רוח סערה באה, שהוא כלל זכר ונקבה דס״א, שנקראים רוח סערה, ואח״כ כתוב, באה, לשון יחיד ולשון נקבה, כי הנקבה עוזבת את הזכר, שמיד נפרדים מפני שהחיבור צריך להיות חיבור של נשמה ולא מעין חיבור גופני שלא מועיל ברצונות הגופניים. התענוג בנשמה נשאר לנצח. הכלל הוא להיות עבד השם ולא עבד לתאוות הפרטיות.
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
Tweets by hasulam
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
בלק עו – עח
ד׳ דרכים: עניים, חסידים, עבדים, בעלי קידוש השם
התענוג בנשמה נשאר לנצח.
הכלל הוא להיות עבד השם ולא עבד לתאוות הפרטיות. בעבודת השם צריך אדם לעבוד בדרך של עניות, חסידות, עבדות ובדרך של בעל קידוש השם. כאשר בא בביטול הגאווה, ביראה, יכולים להיפתח לו כל השערים. העבדות בדרך השם כולל את הכל, זהו המסדר את השבחים להשם לפני התפילה, ומי שמסדר השבחים אחר התפילה, בקשות ליבו לא חוזרים ריקם. כלומר מוכן לעבוד לפני קבלת השכר וגם להודות לאחריה, וממשיך לעבוד.
הדרך להתגבר על הגאווה, היא הקבלה הנפשית שיש כלל, שיש עליון ממך כפרט, ולהתכופף אליו, זו בחינת העני.
נראה לכאורה שבחינת העבד היא הכלל, אך בחינת השם יתברך הוא הכלל, אך יש לראות שיש כלל לדרך וכלל לתכלית. בדרך התפיסה היא של עובד המקבל עול מלכות שמים, עובד שלא מחפש את ההנאה, אלא היא באה כלואי. ומי שהוא עבד השם, הופך להיות מלך, אך מי שעובד לתאוותו הפרטית הוא עבד לס"א.
ישנן בעיקר שתי נקודות שמפריעות בדרך השם. א גאווה, ב האנכיות, הנהנתנות, שזו זמניות ההרגשה. ההתגברות תגיע כשאדם יאמר לעצמו, במקום לחפש כרגע את התענוג, באתי לעבוד, והתענוג אותו דוחים, יכול להגיע כלואי.
החיבור צריך להיות חיבור של נשמה ולא מעין חיבור גופני שלא מועיל ברצונות הגופניים.
בלק סז – סט
צַלְיה שהפיל את בלעם
אדם שהולך בחסדים מכוסים, שום כוח לא יכול לפעול נגדו.
שהרי הטומאה פועלת על הרצון לקבל, ומי שפועל בצורת חסדים מכוסים, אינו משתמש ברצון לקבל, דרך שבחכמה נקראת יסוד דאבא או נירה דכיא.
למי שיש את כוח המנעולא יכול לעורר רצונות גדולים ויחד איתם ידע לעשות מסך ולעצור את הכוונה לרצון הפרטי. את הרשע ניתן להרוג על ידי הכוח שלו עצמו. לצורך כך יש לעורר את ההשתוקקות הגדולה, שזה שדה הקרב בו נמצא הס"א, ושם ע"י מניעה ודחיה של האור ניתן להתגבר עליו.
צַלְיה בנו של שבט דן, קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, ופרח אחריו. כיוון שראה אותו בלעם הרשע, עשה דרך אחרת באוויר ועלה ונעלם מהעין. אז הסתכן צליה בשעה ההיא, והיה בצער, שלא ידע מה שיעשה.
פינחס הרים קולו אליו, ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים שם הוא נמצא מתחבא, הפוֹך בשערותיך. וכיוון שבלעם ראה, שפינחס בא לנקום נקמת ה׳ ממדיין, והבין שוודאי ירצה גם להרוג אותו, אז פרח באוויר. צליה קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, ופרח אחריו. צליה, הצל של י״ה, ג״ר. צליה אותיות צל י״ה, קו האמצעי דקדושה. למעשה אומר לו פנחס תפעל את היסוד דאבא כמו שעשה משה, עם הכוח האמונה של אברהם, כח הקדושה דמנעולא, שלא רוצה כלום, חסדים מכוסים.
בלק סד – סו
שומע אִמְרֵי אל
יהללך זר ולא, פיך. כלומר לא זר אל פה המדבר דברי תורה הוא המהלל את האדם. אותו רשע בלעם היה משבח עצמו בכל, ועכ״ז גנב גנבת הדעת והתעלה במליצת דבריו, דברים קטנים היה עושה גדולים. מה שאמר היה על אלו מדרגות של דברי הטומאה. כתוב, שומע אִמְרֵי אל ויודע דעת עליון. , ולא כתוב האל, כי האל, תמים דרכו, אבל סתם אל הוא אל אחר. מי הוא איש בעולם, שהיה שומע דברים אלו, ולא חשב שאין בעולם נביא נאמן כמוהו.
בלעם לא הומלך ע"י הקדושה העליונה, אך היה כשרוני ולקח את הכישרון כדי לגנוב דעת מהציבור.
אומר לו בלק לבלעם, ראה לפי שהסיום של שני השמות שלנו עמ + לק הם שני חצאי כוח שניתן לחבר כדי להתגבר על ישראל, כמו שעמלק ניצח אותם בדרך במדבר.
בלק סד – סו
שומע אִמְרֵי אל
יהללך זר ולא, פיך. כלומר לא זר אל פה המדבר דברי תורה הוא המהלל את האדם.
קסה אותו רשע בלעם היה משבח עצמו בכל, ועכ״ז גנב גנבת הדעת והתעלה במליצת דבריו, דברים קטנים היה עושה גדולים. מה שאמר היה על אלו מדרגות של דברי הטומאה.
ואמת אמר, אבל הרשע ההוא היה אומר ומשבח עצמו בדרך סתום ומתעלה בדבריו, עד שכל מי שהיה שומע היה חושב, שהוא עלה על כל נביאי העולם, שכתוב, שומע אִמְרֵי אל ויודע דעת עליון. מי הוא איש בעולם, שהיה שומע דברים אלו, ולא חשב שאין בעולם נביא נאמן כמוהו?
קסו ואמת היה, וכך היה. נאום שומע אמרי אל, כך היה כלומר שכן יכול היה להסתכל בדברים עליונים. ויודע דעת עליון, כך היה. שאותו רשע היה אומר, על המדרגות שהתדבק בהן, שומע אמרי אל, דברים שהם בהתעלות עליונה, שאין כמוהם.
קסז וכך אמר, שומע אמרי אל, ולא כתוב האל, כי האל, תמים דרכו, אבל סתם אל הוא אל אחר. כמ״ש, כי לא תשתחווה לאל אחר. לפיכך, שומע אמרי אל, דבר קטן הוא, ולמי שאינו יודע הוא דומה שהוא דבר גדול ועליון. שומע אמרי אל, אותו שנקרא אל אחר, כמ״ש, כי לא תשתחווה לאל אחר.
קסח ויודע דעת עליון. כי העליונים על כל מדרגות הטומאה הם אותם המנהיגים את ספינת הים ורוח סערה, והם ארבעים חסר אחד. ואותו רב החובל, שכולם מתנהגים על ידו, הוא עליון על כולם, ובעליון היה מתדבק אותו רשע, ואומר, שהיה יודע דעת עליון, העליון על כל מנהיגי הספינה של הטומאה.
מי שמע את דבריו ולא יהיה נבהל בדעתו, ויאמר, שאין כמוהו בעולם. אלא אותו רשע היה משבח עצמו בדרך סתום, ואמר דברי אמת, אלא שהיה גונב דעת בני אדם. כי אמר על מדרגות הטומאה, והשומעים חשבו שעל קדושה עליונה, אמר כל דבריו. בלעם לא הומלך ע"י הקדושה העליונה, אך היה כשרוני ולקח את הכישרון כדי לגנוב דעת מהציבור
קסט ואמר, אשר מַחזה שד"י יחזה. מי ששומע זה, חושב, שהיה רואה מה שלא ראה אחר בעולם. אבל מחזה שד"י, זהו ענף אחד מאלו ענפים, שהיו יוצאים מהשם שד"י.
כי בחכמה שלהם ייראו ג׳ ענפים, כנגד ג׳ ענפים שבש׳ של שד"י, שהם חג״ת. וייראו ב׳ נביאים, ב׳ בדי ערבוֹת, נו"ה, התומכים בת״ת, כנגד ע״ב (72) ענפים של עין הרע, שלעומת השם ע"ב דקדושה, שהוא עין טובה, לסתום אותם. וכל זה נמצא בחכמה דקליפות. כשבא בלק, אמר, אני אוכל להם. כי עמלק בא אליהם בחכמה זו, ויכול להם.
קע ושלח בלק לבלעם ואמר לו, אני, ב׳ אותיות שבעמלק יש בי, ל״ק, שהן סיום השם עמלק. אני, לי ל״ק, ועמלק ל״ק. לי הסיום, ובך ההתחלה, ב״ל.
אמר רבי שמעון, כך אני אומר, התחלת השם בלק היא ב"ל, והתחלת השם בלעם היא ב"ל. נמצא שהתחלת בלק, שהיא ב"ל, הייתה בבלעם, וסיום עמלק, שהוא ל"ק, היה בבלק, והסיום של בלעם, שהוא ע"ם, הוא בהתחלת עמלק. נמצא שסוף השם של בלעם, ע"ם, וסוף השם של בלק, ל"ק, הם אותיות עמלק. אומר לו בלק לבלעם, ראה לפי שהסיום של שני השמות שלנו עמ + לק הם שני חצאי כוח שניתן לחבר כדי להתגבר על ישראל, כמו שעמלק ניצח אותם בדרך במדבר
קעא ואם תאמר שלא נוכל להם, משום הכשפים של רבם משה, כשהיה פושט ידו, כמ"ש, ויֵט משה את ידו על הים, הנה היד הזו יש באלו השרים, היכולים בכשפים להתגבר יותר. וזהו שכתוב, וקסמים בידם, כנגד יד של משה. כך שלח בלק לבלעם.
קעב וע״כ, מַחזה שד"י יחזה. ובגלל זה נענשו, ונענשו למעלה, ונקראים מַחזה, כמ"ש, ומול מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה. הענף היוצא משָׁם. ומַחזה, זהו עזא ועזאל, שהם נופל וגְלוי עיניים, והוא מחזה שד"י, שהיה רואה נופל וגלוי עיניים
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
Tweets by hasulam
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
שאלות חזרה בזוהר בלק סד-סו
1.כיצד היה גונב בלעם את דעת הבריות?
2. מה ניתן להבין על מה שכתוב עליו שומע אמרי אל ולא כתוב האל?
3. מדוע מי ששומע דבריו של בלעם היה חושב שהוא ראה מה שלא ראה אחר בעולם?
4. כיצד נסה לשכנע אותו בלק דרך השם עמלק שנכון שיצאו נגד ישראל?
5. כיצד נסה לשכנע בלק את בלעם שיכולים לנצח גם את משה?
בלק סז – סט
צַלְיה שהפיל את בלעם
קעג איפה היה בלעם באותה שעה? אם במדיין, הרי כתוב, ועתה הנני הולך לעמי. ואם הלך לו, מי נתן אותו במדיין? אלא אותו רשע, כיוון שראה שנפלו 24,000 מישראל משום עצתו, להפקיר הבנות שתזנינה עם ישראל, התעכב שם והיה רוצה מהם שׂכרו, ובעוד שהתעכב שם, באו פינחס ושרי הצבאות לשם. חשב ללכת למדין, אך נשאר לקבל שכר, ובאו ישראל והרגוהו.
קעד כיוון שראה בלעם את פינחס, פרח באוויר, וב' בניו עימו, יוֹנוֹס ויוֹמְבְּרוֹס שעשו את העגל. האם לא מתו במעשה העגל, כי הם עשו את העגל? כך היה, כמ״ש, וייפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. האם לא ידעו חשבון קטן זה, והרי כמה חשבונות אחרים, רמים ועליונים וגדולים ידע הכתוב למנות, וכאן כתוב, כשלושת אלפי איש, הייתכן שלא ידע בדיוק? אלא הם בניו של בלעם יונוס ויומברוס, שהיו שקולים כשלושת אלפי איש כנגד ג"ר דחכמה הנספרת באלפים, ובהיותה ג"ר אומר שלושת אלפים.
קעה אלא הרשע ההוא ידע כל הכשפים שבעולם. ולקח אף כשפיו של בניו, שהיו רגילים בהם, ובהם פרח והסתלק. פינחס ראה אותו, שהיה אדם אחד שפרח באוויר. והוא מסתלק מראיית העין באוויר. הרים קולו לבני צבאותיו, ואמר, יש מי היודע לפרוח אחריו של אותו רשע, כי בלעם הוא. ראו אותו, שהיה פורח.
קעו צַלְיה בנו של שבט דן, קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, ופרח אחריו. כיוון שראה אותו הרשע ההוא, עשה דרך אחרת באוויר דרך שסתום מחכמה, עלה לכוח מנעולא, ובקע חמישה אווירים בדרך ההיא, ועלה ונעלם מהעין. אז הסתכן צליה בשעה ההיא, והיה בצער, שלא ידע מה שיעשה.
קעז פינחס הרים קולו אליו, ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים שם הוא נמצא מתחבא, הפוֹך בשערותיך. מיד ידע צליה, גילה האורַח ההוא ונכנס אליו. מיד נגלה בלעם, וירדו שניהם לפני פינחס.
שורשו של כל הס"א והטומאה הוא דבקותם בשמאל בלי ימין, והם דוחים התיקון של קו האמצעי, המייחד השמאל עם הימין, משום שכל חיותם באה מג״ר דשמאל לרצון העצמי, שמשם נמשכה החכמה מלמעלה למטה, וקו האמצעי ממעט ג״ר אלו בכוח המסך דחיריק. ע״כ הם מתנגדים אליו. וחוץ מזה, כל מה שיש בקדושה, יש כנגדו בס"א.
וכיוון שבלעם ראה, שפינחס בא לנקום נקמת ה׳ ממדיין, והבין שוודאי ירצה גם להרוג אותו, אז פרח באוויר, התעלה לג״ר, המכונה פריחה באוויר, אלא בקו שמאל של האוויר, כדרכו בטומאה. ולא עוד אלא שנעלם מהעין של הקדושה, כי התעלה לג״ר דשמאל, שאינן נמצאות בקדושה, מכוח מיעוטו של קו האמצעי.
וכיוון שראה בלעם את פינחס, פרח באוויר, וב' בניו עימו, שהם המשיכו לעגל את הג״ר דשמאל. וכתוב, וייפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש, רומז על המשכתם של יונוס ויומברוס מג״ר דשמאל, המרומזים כשלושת אלפים, כי החכמה היא אֶלף. אלא מתוך שהחכמה דטומאה היא סתומה, להיותה עין הרע, ע״כ כתוב, כשלושת אלפים, ולא שלושת אלפים ממש. וצריכים לזכור, שאין קו האמצעי יכול למעט הג״ר דשמאל, אלא עם המסך דמנעולא. אלא אחר שמיעט אותו, הופך המנעולא למפתחא. ונמצא שלא היה עתה לצַליה אלא מסך דמפתחא בלבד.
פינחס ראה, שהיה אדם אחד שפרח באוויר. והוא מסתלק מראיית העין באוויר, כלומר, שעלה לג״ר דשמאל, שאין שם העין דקדושה, והסתלק מעין דקדושה.
צליה קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, ופרח אחריו. צליה, הצל של י״ה, ג״ר. צליה אותיות צל י״ה, קו האמצעי דקדושה, הממעט קו השמאל מג״ר ע״י מסך דמפתחא. ולהיותו משבט דן, שהיא שליטת השמאל, ע״כ נרשם בו הצל הזה על הג״ר שלו. ולקח כוח השליטה של קו האמצעי שבו, שעל ידו מושל על קו שמאל וממעט אותו.
קם ולקח השליטה השולטת על כשפים, כי קו האמצעי דקדושה שולט על ג״ר דשמאל, שממנו לוקחים כוחם כל המכשפים והס״א. ופרח אחריו, שהיה רוצה להפיל אותו בכוח שליטת קו האמצעי עם המסך דמפתחא. הקדושה נמצאת במפתחא, בו"ק דחכמה
כיוון שראה אותו הרשע ההוא, עשה דרך אחרת באוויר, שכדי לבטל את כוח המסך דמפתחא, חזר ועורר המיעוט דג״ר שבנקודת החולם, כניסת המלכות לבינה, מפתחא. ע"י זה בקע חמישה אווירים בדרך ההיא, שביטל כל הג״ר שבחמש בחינות כח״ב תו״מ, הנמצאים ע״י שליטת קו האמצעי, כי בקע עם הדינים שבנקודת החולם כל מדרגה ומדרגה של חמש בחינות אלו, לכו״ח ולבינה ותו״מ, כמו בקטנות דקדושה. אי אפשר להילחם עם קו אמצעי בקו שמאל שבו ג"ר ובקו אמצעי ו"ק.
ואח״כ חזר ועורר קו השמאל שבשורשו, שזוהי יציאת הי׳ מאויר, כמו בנקודת השורוק, שאז חוזרים ומתעוררים הג״ר דשמאל. והתבטל כוח המסך דמפתחא של קו האמצעי. וחזר ועלה לג״ר דשמאל, ונעלם מהעין, ששם אינה מגיעה העין דקדושה. אז הסתכן צליה, הצל שעל י״ה שלו הסתכן, שלא יתבטל מחמת גילוי הג״ר דשמאל שעשה בלעם, מחמת שהיה חסר לו המסך דמנעולא. עורר השתוקקות עצמית גדולה ששם לא יכול לשלוט התענוג דקדושה הבא מקו אמצעי.
פינחס הרים קולו אליו, ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים. רמז לו, שיעורר צל התנינים הרובצים על כל הנחשים שבעולם, שהוא הצל של נקודת המנעולא, שכוחו חזק לבטל כל הנחשים והכשפים שבעולם, כי בכל מקום שנקודה זו נוגעת, מסתלקים משם כל האורות. אומר לו פנחס תפעל את היסוד דאבא כמו שעשה משה, עם הכוח האמונה של אברהם, כח הקדושה דמנעולא, שלא רוצה כלום, חסדים מכוסים. אדם שהולך בחסדים מכוסים, שום כוח לא יכול לפעול נגדו. שהרי הטומאה פועלת על הרצון לקבל, ומי שפועל בצורת חסדים מכוסים, אינו משתמש ברצון לקבל, דרך שבחכמה נקראת יסוד דאבא או נירה דכיא.
ואמר לו, הפו ֹך בשערותיך, כי המנעולא כלולה בשערות שבהם הכלים של אור החכמה שהסתלקו מהמדרגה, אלא שגנוזה. ואמר לו, שיהפוך ויחפש בשערותיו עצמו, מלשון, הפוֹך בה והפוך בה שהכול בה, וימצא שם כוח נקודת המנעולא. ואז, יפיל אותו את כוח המנעולא על ראש הרשע. מיד ידע צליה, וגילה האורַח ההוא, שהנקודה דמנעולא ביטלה את האורח שלו, שעשה לג״ר דשמאל, ונגלה למטה, כי נפל ויצא מג״ר דשמאל. מיד נגלה בלעם, וירדו שניהם לפני פינחס. כי שניהם ירדו מג״ר, שאפילו צליה הפסיד הג״ר דקדושה, מחמת גילוי המנעולא שעורר בשערותיו. למי שיש את כוח המנעולא יכול לעורר רצונות גדולים ויחד איתם ידע לעשות מסך ולעצור את הכוונה לרצון הפרטי. את הרשע ניתן להרוג על ידי הכוח שלו עצמו. לצורך כך יש לעורר את ההשתוקקות הגדולה, שזה שדה הקרב בו נמצא הס"א, ושם ע"י מניעה ודחיה של האור ניתן להתגבר עליו.
קעח הרשע ההוא, כתוב בו, וילך שֶׁפי. זהו העליון ממדרגות שלו, נחש זָכר. צליה לקח שניים, זכר ונקבה, ובזה שלט עליו, משום שלקח השליטה ששלט עליהם, ונכנעו לפניו. וזה היה, כמ"ש, שְׁפיפוֹן עלֵי אורַח, על אותו אורח שעשה הרשע ההוא. כמ"ש, יהי דן נחש עלֵי דֶרך, זהו שמשון. שפיפון עלי אורח, זהו צליה.
יש ב׳ קליפות זכר ונקבה. הזכר, הוא מדינים דדכורא, הנמשכים בגילוי ג״ר דשמאל. הנקבה, מדינים דנוקבא, כוח המנעולא, המתגלים מהמלכות, בעניין לא זכה הרי רע. וילך שֶׁפי, זהו העליון ממדרגות שלו, נחש זכר. שלהיותו דבוק בג״ר דשמאל, היה מוטל ברשות הנחש הזכר דקליפה, דינים דדכורא. וזה היה העליון של כל מדרגותיו, ג״ר דשמאל שמשם לקח את כוחו.
צליה, שרצה לבטל אותו, לקח שניים, זכר ונקבה, שעורר ג״כ הנוקבא דקליפה, כוח המנעולא, ובזה שלט עליה, כי בכוח המנעולא הוריד אותו ממדרגתו, והפיל אותו לפני פינחס. ונמצא, שבלעם הלך בשפי אחד, נחש זכר, וצליה הלך עם שני מיני שפי, שפי זכר ושפי נקבה. שכתוב, שפיפון עלי אורח, זהו צליה, כי שפיפון מורה על ב׳ מיני שפי שלו, זכר ונקבה.
קעט יהי דן נחש עלֵי דרך שפיפון עלי אורַח, הנושך עִקבֵי סוס וייפול רוכבו אחור. הנושך עקבי סוס, זהו עִירָה שהיה עם דוד, שהיה בא מדן, ובזכותו תלה גבורתו בדוד, כמ"ש, ויְעַקֵר דוד את כל הרֶכב.
ויפול רוכבו אחור, זה שְׂרָיה, העתיד לבוא עם משיח בן אפריים, והוא בא משבט דן, והוא עתיד לעשות נקמות ומלחמות בשאר העמים. וכשזה יקום, אז תחכה לגאולתם של ישראל. כמ"ש, לישועתך קיוויתי ה׳.
קפ כיוון שירד אותו רשע לפני פינחס, אמר לו: רשע, כמה גלגולים רעים עשית על העם הקדוש. אמר לצליה, קום והרוג אותו. ולא בשם, כי זה אינו ראוי שתזכיר עליו את הקדושה העליונה, כדי שלא תצא נשמתו ותהיה נכללת בדברים של המדרגות הקדושות, שאז, יתקיים בו מה שאמר, תָמו ֹת נפשי מות ישרים אין בכלל לגעת בו להתכלל בקדושה.
קפא בשעה ההיא עשה בו כמה מיני מיתות, ולא מת, עד שלקח חרב שהיה חקוק עליו נחש מצד זה ונחש מצד זה. אמר לו פינחס, בשלוֹ תהרוג אותו, ובשלו ימות. אז הרג אותו ויכול לו. כי כך דרכיו של הצד ההוא, מי שהולך אחריו, בו ימות, ובו תצא נשמתו ובו תכלול נשמתו. וכך מת בלעם. הורגים אדם במה שהוא פגם
ודנים אותו בדינים של העולם ההוא, ולא נקבר לעולם, וכל עצמותיו נרקבו, ונעשו לכמה נחשים מזוהמים המזיקים לשאר הבריות. ואפילו התולעים שאכלו בשרו, נעשו נחשים.
שאלות חזרה בזוהר בלק סז-סט
1. תאר את בריכתו של בלעם ואת תפיסתו על ידי צליה מבחינת חכמת הקבלה ומבחינת עבודת נפש?
2. כיצד צליה הצליח להתגבר על בלעם?
3. מהו הכלל שרוצים לבטל טומא מהעולם?
בלק סא – סג
ואת בלעם בן בְּעוֹר הרגוּ בחרב
אין הצדיק משבח עצמו ביודעו שיש עליון מעליו
אמר רבי שמעון, אלעזר כל דבריו של בלעם הרשע קשים הם. כתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ולומדים, שבישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומי הוא? בלעם.
משה, אין כמוהו בכתרים עליונים. בלעם, אין כמוהו בכתרים התחתונים. זה בצד הקדושה, וזה בצד השמאל. ואם כל זה היה בידו, וכל כך חזק בחכמה, איש שהיה משבח את עצמו בכוח גדול, כמ"ש, ואנוכי אִיקָרֶה כה, שפירושו, אעקור את כה, המלכות, מכאן, איך יכלו להרוג אותו?
אלא בספר החכמה של שלמה המלך אמר, סימן לשטות, הוא שמרבה דברים. סימן שאינו יודע כלום, הוא שמשבח עצמו. וזה המשבח עצמו, מכריע כל השאר, כי שוטה הוא, חשוד על כל העבירות, והכול יש בו.
והרי כתוב , יהללךָ זר, ולא פיך. האם פירושו שאם אין זר שיהללך, יהיה פיך? אינו כן, אלא פירושו, אם אין מי שמכיר אותך, פְּתח פיך לדבֵּר בדברי תורה, ולהודיע דברי אמת בתורה, ואז פתחון פיך בתורה, ישבחו דבריך, ויידעו מי אתה. שאין דבר בעולם שהאדם ניכר בו, אלא בזמן שפותח פיו. פיו מודיע לבני אדם מיהו.
בלק סא – סג
קנה רבי אלעזר ורבי אבא הלכו לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לָקוּנְיא, חמו של רבי אלעזר. קמו בחצות לילה ללמוד תורה. ישבו. אמר רבי אלעזר, עתה היא העת שהקב״ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים אשר שם. אמר רבי אבא, השעשוע הזה מהו, ואיך משתעשע עימהם? אמר רבי אלעזר, דבר זה הוא סוד סתום ונסתר אצלי, שאינו ידוע לכל, ולא רצה לגלות אותו
ה׳ אלקיי אתה אֲרומִמך
אין הצדיק משבח עצמו ביודעו שיש עליון מעליו
קנו פתח רבי אלעזר ואמר, ה׳ אלקי אתה, אֲרומִמך אודה שמך כי עשית פלא, עֵצות מרָחוק אמונָה אוֹמֶן. פסוק זה הוא סוד האמונה. הוי״ה הוא סוד עליון והוא התחלה של הנקודה העליונה הסתומה שאינה ידועה, או״א עילאין, חכמה, שבהם אין י' יוצאת מאויר ונשארת תמיד בחסדים, באמונה. והם סתומים מחכמה, בלתי נודעים.
אלקי הוא קול דממה דקה, ישסו״ת, בינה, התחלה העומדת לשאלה, כי י׳ יוצאת בה מאויר לעת גדלות במדרגת חכמה, אבל נסתם ואינו ידוע ואין מי שמשיב עליה. שאע״פ שעומדת לשאלה, לגילוי, מחמת שהי' יצאה בה מאויר, וחזרה לאור החכמה, אין מי שישיב על השאלה עומדת בביקוש ואין מי שיגלה את אור החוכמה, כי החכמה אינה מתגלה במקומה אלא במקום ז״א ומלכות, משום שהיא סתומה וגנוזה הבינה, כלפי התחתונים, ומאחר והיא בשני קווים, רק ז"א יכול לעלות אליה ולפתוח קו שלישי.
קנז הוי"ה, או"א, שאין עומדים לשאלה כלל. אלקיי, ישסו״ת, שעומדים לשאלה, ואין מי שישיב עליה. אתה, ימין, חסד דז״א, התחלה העומדת לשאלה ולהשיב עליה שלא כמו בישסו"ת. אמנם היא רק התחלה לגילוי הזה, ועוד לא מגולה בו, אלא רק במלכות. והוא נקרא כוהן עליון, כמ"ש, אתה כוהן לעולם, על דִבְרתי מַלכִּי צֶדק.
כוהן עליון הוא חסד דז״א, עומד על דבר, מלכות, משום שהדבר הזה אינו עומד אלא בימין, חסד. דבר הוא מלכי צדק, כך שמו של המלכות.
ודוד אמר, דברתי, ולא דבר, משום שהתקשרה בו, כי דוד היה מרכבה אל המלכות, וכל דברי שבח של דוד באו בדבר ההוא, וע״כ אמר, דברתי, המלכות שלי. ומשום זה, אתה, הוא כוהן, חסד. ג׳ מקומות נקראים אתה, החכמה החסד והמלכות. שם הויה או"א עילאין, אלוקי ישסו"ת, אתה חסד.
קנח ארוממך, כלומר בכל ג׳ השמות, הוי"ה אלקיי אתה, ביחד. אודה שמך, כראוי, והשם הזה ידוע, שהוא מלכות, הנקראת שֵׁם. כי עשית פלא. פלא, הוא לשון העלם, שעשית כיסוי ולבוש אל האור הסתום של עתיקא, בינה, הראשית של מדרגה העליונה, החכמה שבה, הנקראת אדה"ר הסתום, שיתלבש בכיסוי של אור חסדים. הפלא הוא כוח הלבוש
קנט כי עשית פלא, כלומר, כי עשית אָלֶף. כי פלא הוא אותיות אל"ף. א"ב, פירושו אלף בינה. אבל צורתה של א׳ היא ג׳ צדדים, ימין שמאל אמצע. שהוא ראשית של סוד העליון של אדה"ר, ג׳ הקווים שבבינה, שהם שורש צורת אדם, המוחין דז"א. משום שבצורתה של א׳ יש שתי זרועות מכאן ומכאן, שהם ב׳ קווים חו"ג, שהם י׳ עליונה וי׳ תחתונה שלה, וגוף באמצע, ו' שבין שתי האותיות י'.
והכול אחד. שהפירוש הזה אחד עם הפירוש שפלא הוא התלבשות החכמה בחסדים. כי אין התלבשות זו באה אלא ע״י ג׳ קווים. והוא הייחוד של א'. ומשום זה א' היא מספר אחד. כמ"ש, כי עשית פלא, שהוא אָלף.
כי עשית פלא. פלא זה, הוא מדרגה אחת מאלו פלאות חכמה. והיא כמ"ש, נתיב לא יְדָעו עיט שהוא דבר נעלם, שאינו יודע את ההתחלה שצריך לקבלה באמונה, וכך משה רבינו שהוא בחינת האמונה בנפש מכונה עיט, השער החמישים, והוא פלא.
קס תחילה קרא לזה פלא, כמ"ש, פלא יועץ, ולא אמר שָׁם עצות מרחוק. וכאן אמר, פלא עצות מרחוק. אלא שָׁם היה צריך למְנות ו"ק למדרגות עליונות, וע״כ אומר, פלא יועץ, אֵל גיבור אבי עַד שר שלום. אֵל, חסד. גיבור, גבורה. אבי, ת״ת. עד, נצח. שר, הוד. שלום, יסוד. וכאן אינו בא למנות חשבון המדרגות.
עצות מרחוק הם ב׳ בַּדֵי ערָבוֹת, נו"ה. ומשום שכל העצות של הנביאים באות משם, הם נקראים עצות מרחוק. כי הנביאים מקבלים מנו"ה.
אמונה אומֶן, הם שניים שהם אחד, כי הם נהר וגן, יסוד ומלכות. הנהר, יסוד, יוצא מעדן, והגן, מלכות, מושקה ממנו. הרי בכתוב, ה׳ אלקיי אתה, כל הסוד הסתום של האמונה. כי ה׳, חכמה. אלקיי, בינה. אתה, חסד. פלא, ג׳ קווים חג״ת. עצות מרחוק, נו"ה. אמונה, מלכות. אומן, יסוד
ואת בלעם בן בְּעוֹר הרגוּ בחרב
קסא אמר רבי אלעזר: בלעם הרשע, מי הרג אותו, ואיך נהרג? פינחס ואנשיו הרגו אותו, כמ"ש, הרגו על חַלְלֵיהם. בעיר של מִדְיין היה בלעם עושה בחכמת כשפיו, שפרחו באוויר הוא ומלכי מדיין. ואם לא הַציץ הקדוש ותפילת פינחס, שהפילו אותם לארץ על חלליהם, לא יכלו להם. כמ״ש, ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם. וכתוב, ואת בלעם בן בְּעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב.
קסב אמר רבי שמעון, אלעזר כל דבריו של בלעם הרשע קשים הם. כתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ולומדים, שבישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומי הוא? בלעם.
משה, אין כמוהו בכתרים עליונים. בלעם, אין כמוהו בכתרים התחתונים. זה בצד הקדושה, וזה בצד השמאל. ואם כל זה היה בידו, וכל כך חזק בחכמה, איש שהיה משבח את עצמו בכוח גדול, כמ"ש, ואנוכי אִיקָרֶה כה, שפירושו, אעקור את כה, המלכות, מכאן, איך יכלו להרוג אותו?
קסג אלא בספר החכמה של שלמה המלך אמר כך, ג׳ סימנים הם: סימן לעבירה, הוא יֵירָקוֹן. סימן לשטות, הוא שמרבה דברים. סימן שאינו יודע כלום, הוא שמשבח עצמו. וזה המשבח עצמו, מכריע כל השאר, כי שוטה הוא, חשוד על כל העבירות, והכול יש בו.
קסד והרי כתוב , יהללךָ זר, ולא פיך. האם פירושו שאם אין זר שיהללך, יהיה פיך? אינו כן, אלא פירושו, אם אין מי שמכיר אותך, פְּתח פיך לדבֵּר בדברי תורה, ולהודיע דברי אמת בתורה, ואז פתחון פיך בתורה, ישבחו דבריך, ויידעו מי אתה. שאין דבר בעולם שהאדם ניכר בו, אלא בזמן שפותח פיו. פיו מודיע לבני אדם מיהו
שאלות חזרה בזוהר בלק סא-סג
1. כיצד מסביר את הפסוק על פי הספירות "השם אלוקי אתה ארוממך, הודה לך כי עשית"?
2. מי הרג את בלעם וכיצד נהרג?
3. מהם הסימנים לעבירה לשטות ולכך שאינו יודע כלום ומה זה מורה לעבודת האדם?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
Tweets by hasulam
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
בלק נח – ס
וזָרח משֵׂעיר לָמוֹ
יהודי רוצה את הכלל, ואומות העולם לא.
לפני שנתן הקב"ה את התורה לישראל, הציע את התורה לשרים של עשיו וישמעאל, ולא זו בלבד שסירבו לקבלה, אלא גם נתנו מתנות לישראל שקיימו את התורה, רק כדי שלא יצטרכו לקבל תורה. הקב"ה הסתיר את ההנאה שיש בקיום ותורה, ובכך למעשה נתן הבורא כוח לפרטים, לאומות העולם, שלא ירצו לעבוד למען הכלל, מפני שאי אפשר להגיע לכלל אם לא עובדים את הפרטים. באופן דומה מקשים ומלמדים למי שרוצה להתגייר על הקשיים שיש לכאורה בקיום תורה ומצוות.
לקח הקב״ה המתנות האלו לישראל, מאלו השרים השולטים על עשיו ועל ישמעאל ומכולם לקח וקיבל מתנות לתת לישראל. בדומה לרופא, שהיה לו כלי אחד מלא עם סם חיים, ושמר אותו לבנו. רצה לתת לבנו אותו הכלי של סם החיים. הרופא היה חכם, אמר, יש עבדים רעים בביתי, אם יידעו שאני נותן לבני מתנה זו, ירע בעינם וירצו להרוג אותו.
מה עשה? לקח מעט מסם המוות ונתן על פתח הכלי. קרא לעבדיו ואמר להם, אתם הנאמנים לי, התרצו הסם ההוא? אמרו, נראה מהו. לקחו לטעום אותו, עוד מטרם שהריחו בו, הלכו למות, אמרו בליבם, אם ייתן הסם ההוא לבנו, ודאי ימות, ואנו נירש את אדוננו. אמרו לפניו, אדוננו, הסם הזה אינו ראוי אלא לבנך, והנה שכר עבודתנו אנו עוזבים אצלך, קח ותן אותו שוחד לבנך שיקבל הסם הזה. התורה היא סם המוות כשעושים אותה קרדום כדי לחפור בה, וסם חיים כשפועלים כראוי. ישראל הוא הכלל, ואומות העולם הם פרטים שלא רוצים את התורה, קשה להם לקבל ולוותר על הנקודה החלשה שלהם. דרך כוחות אלו של העולם, דרך הפרטים יכול התחתון לראות את הכלל, את העליון. את הכלל יכול לראות רק מי ששייך ונתון ובא למען הכלל, אחרת אם בא לעצמו, הפרטים הם לא סם החיים. כך אם בא מישהו ללמוד תורה רק כדי ליהנות, זו בחינת הקרדום לחפור בה, וכשבא ללמוד כדי לפעול למען הכלל, זוכה בסם החיים.
כך הקב״ה, רופא חכם, וידע, אם ייתן התורה לישראל בטרם שיודיע לשרי האומות, בכל יום היו רודפים את ישראל בשבילה והורגים אותם כלומר אם היה נותן את הכלל לפני הפרטים, אי אפשר היה לתפוס את הכלל. אבל עשה, שהזמין אותם ולא רצו. והם נתנו לו מנחות ומתנות, כדי שישראל יקבלו אותה. וכולן קיבל אותן משה, לתת לישראל. כמ״ש, עליתָ לַמרום שָׁביתָ שבי לקחתָ מתנות באדם. משום זה ירשו ישראל התורה בלא ערעור ובלא קטרוג כלל.
עֶדיָם של בני ישראל הן המנחות והמתנות שקיבלו משרי האומות. ומשום זה לא שלט עליהם מוות, ולא ס"א, ולא די להם שקיבלו התורה בלי ערעור כלל, אלא שקיבלו גם מנחות ומתנות מכולם. כיוון שחטאו, כתוב ויתנצלו (הורידו) בני ישראל את עדים, שהם מתנות באדם, שקיבלו. מה נשאר מהם, רק שבי, כמ"ש, עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
ארץ יָראָה ושָׁקָטה
אמר רבי יוסי ה׳ בצאתך משֵׂעיר בצַעְדך משדה אֱדום, ארץ רעשה. בשעה שהקב״ה שב משעיר, שלא קיבלו התורה, ארץ רעשה. משום, שרצתה לחזור לתוהו ובוהו, כי כך התנה הקב״ה עם העולם, אם יקבלו ישראל את התורה טוב, ואם לא, אחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
כיוון שראתה הארץ שהזמין הקב״ה לכל העמים שיקבלו התורה, ולא קיבלו, ומכל העמים לא נשאר אלא ישראל בלבד, חשבה הארץ שגם ישראל לא יקבלו התורה כמוהם. ובגלל זה ארץ רעשה. כיוון שאמרו ישראל, נעשה ונשמע, מיד שקטה. כמ״ש, ארץ יָראָה ושָׁקָטה. בתחילה יראה, ואח״כ ושקטה שראתה את כוח האמונה, משה שבנפש, שאמרו נעשה ונשמע. הארץ, הרצון שקט כאשר הוא מוותר בהווה ומאמין שבעתיד יזכה להגיע לכלל. בכל פעם שמחפשים תענוג במקרים, אז הארץ, הרצון רועש אם יכול להשיג או לא, אך כאשר אינו רוצה כלום, אלא רק לעשות רצונו של מקום, לא ניתן לשחד אותו בפיתויים סתמיים.
משום שישראל אמרו, נעשה למעלה מהדעת, לא היו יראים מכל עשיה, שיכלו כל מכשפי העולם לעשות, ולא מכל הקוסמים והמכשפים שבעולם כלומר כשפועלים באמונה מעל טעם ודעת, לא פוחדים הבנה שכלית והוכחה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
Tweets by hasulam
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
בלק מט – נא
הינוקא -הילד
מה שמגדיל את האדם, זו הברכה לקב"ה
כשאדם מוכן למעט עצמו, לבוא בלי גאווה לעבודת הנפש, יכול בכך להימנע ממעשים מסוימים, אך במחשבה יתכן שיעלו במקומות אחרים. אך כשאינו פועל כך, התאוות ירדו למקומות לא רצויים אחרים, ואדם מאבד את דרכו. לכן יש ללכת באמונת חכמים ובדרכם. לישראל ניתנו המפתחות, היכולת לקבל את הארת האמונה. כשאדם יודע לזמן ולברך את הקב"ה, גורם הוא בכך לשבור את הס"א ולמשוך ברכות מהקב"ה.
בעבודת הנפש יש יום, גילוי ויש לילה הסתר, עמוד הענן שצריך להוליכו כשאינו רואה את הדרך והוא נכנס לדיכאון. בדיוק כאן עליו להתחזק ולקבל את עמוד האש, לעורר ההתלהבות בדרך השם. יום הוא גילוי, החסד של השם שיכול להובילו. ודווקא כאשר היצר מפתה אותו לחשוב שהוא מבין בדעתו, הוא בהסתר. דרך הקדושה היא חיבור היום והלילה, להחזיק בשני ההפכים של התלהבות גדולה, וגילוי שיש עליון גדול מאתנו.
מה שצריך להוליך זה הענן ההסתרה, שאז האמונה היא שמוליכה ולא הידיעה שעלולה להביא לגאווה.
בלק מט – נא
הינוקא -הילד
מה שמגדיל את האדם, זו הברכה לקב"ה
כשאדם מוכן למעט עצמו, לבוא בלי גאווה לעבודת הנפש, יכול בכך להימנע ממעשים מסוימים, אך במחשבה יתכן שיעלו במקומות אחרים. אך כשאינו פועל כך, התאוות ירדו למקומות לא רצויים אחרים, ואדם מאבד את דרכו. לכן יש ללכת באמונת חכמים ובדרכם. לישראל ניתנו המפתחות, היכולת לקבל את הארת האמונה. כשאדם יודע לזמן ולברך את הקב"ה, גורם הוא בכך לשבור את הס"א ולמשוך ברכות מהקב"ה.
בעבודת הנפש יש יום, גילוי ויש לילה הסתר, עמוד הענן שצריך להוליכו כשאינו רואה את הדרך והוא נכנס לדיכאון. בדיוק כאן עליו להתחזק ולקבל את עמוד האש, לעורר ההתלהבות בדרך השם. יום הוא גילוי, החסד של השם שיכול להובילו. ודווקא כאשר היצר מפתה אותו לחשוב שהוא מבין בדעתו, הוא בהסתר. דרך הקדושה היא חיבור היום והלילה, להחזיק בשני ההפכים של התלהבות גדולה, וגילוי שיש עליון גדול מאיתנו.
קכ כתוב, מוֹנע בר ייקְבוּהו לְאום, ובְרכה לראש משביר. כל אדם חייב בברכת המזון, ואם אינו יודע, אשתו או בניו מברכים בשבילו. ותבוא מארה לאותו אדם, שאינו יודע לברך, עד שהוא צריך לאשתו ולבניו, שיברכו בשבילו.
קכא ואם הוא יודע, צריך לחנך את בנו, ולתת לו כוס שיברך. ומי שמונע אותו שלא יתחנך, ייקבוהו לאום יקבוהו לשון רבים, יעשו בו חיסרון שמונעים ממנו ברכות, לכן אומר לשון רבים. מונע בר, שמונע הבן, שלא לברך להקב״ה, ולא יתחנך במצוות. יקבוהו לאום, לאֵם הקדושה, מלכות. ייקבוהו לאותו האדם, שמנע את הבן מלברך את הקב״ה, שיהיה מקולל למלכות, שלא תשפיע לו ברכות.
קכב אני בן יחיד לאמי, תנו לי כוס ואברך אל המלך הקדוש, שנתן בבית אימי גיבורי כוח, שדיברתי לפניהם דברים קשים וניצחתי אותם. ומשום זה אני אברך. ומקודם לזה, איישב הפסוק על תיקונו, פסוק זה שהתחלנו בו.
קכג מונע בר, מי שמונע הבן שלו מלברך, ייקבוהו לאום, כמ"ש, וייקוב בן האישה הישראלית את השם. אשר וייקוב פירושו, יפרש. כלומר שיפרשו חטאיו לאמא קדושה, המלכות. וברכה לראש משביר, לאותו אדם, שיחנך בנו לברך אל הקב״ה, ולחנך אותו במצוות התורה נק ראש משביר מפני שזכה ללמד בנו ומקבל בעצמו ברכות מלמעלה.
קכד וסוד הדבר כתוב בסוד שלמעלה, מה שׁמו ומה שם בנו, כי תדע. השם ההוא ידוע, ה׳ צבאות שמו, בינה, שכל הצבאות שלה הם. שם בנו, ישראל, ז"א כלומר באמונה בקב"ה שנק ז"א . כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל. והרי ישראל, כל המפתחות של האמונה, כל המדרגות של המלכות, הנקראת אמונה, תלויות בו, בז"א, שנקרא ישראל. והוא משתבח ואומר, ה׳ אמר אליי בני אתה. אשר הוי"ה, בינה, אמר לז"א, בני אתה. כי או"א, ימין ושמאל דבינה, הנקראים ישסו"ת וגם או"א, העטירו את ז״א ובירכו אותו בכמה ברכות. כי כל המוחין דז"א מישסו"ת. ואמרו וציוו לכל, נַשקו בר, נשקו יד לבן הזה, ז"א, שנתן לו ממשלה על הכול, שהכול יעבדו אותו. פן יֶאנַף, משום שאו״א העטירו את ז"א בדין וברחמים. מי שזוכה לדין, הוא לדין. מי שזוכה לרחמים, הוא לרחמים. חוץ מהמלכות שמברכת את הצדיקים, זה מתחיל עוד מהעליון מהשורש, שישראל סבא ותבונה נק או"א
קכה כל הברכות של מעלה ושל מטה במלכות, עולות לבן הזה, ז״א. ומתעטרות. ומי שמונע ברכות מהבן הזה, יפרשׁו חטאיו לפני המלך הקדוש, לאם, בינה. וע״ז כתוב, מונע בר ייקבוהו לאום.
וברכה לראש משביר מצד החיוב, הוא מי שמברך ומזמין בכוס של ברכה את הקב״ה, בזה נשברת הס"א ובשבירתה נכנעת, וצד הקדושה מתעלה. וזהו שכתוב, וברכה לראש משביר. כמו שהוא מעלה ומברך את הקב״ה, ועושה לס"א שתישבר, כך הקב״ה מושך עליו ברכות מלמעלה. ואותה הנקראת ברכה, המלכות, שורה על ראשו.
קכו מכאן והלאה חברים, תנו ונברך. נתנו לו כוס של ברכה, ובירך. וכל החברים היו בשמחה, אשר מיום ההילולה של רבי אלעזר, לא שמחו החברים כאותו יום שישבו שם. הקדימו ובירכו אותו בשמחה ברצון הלב. אמר אותו הילד, אין לכם להיפרד אלא מתוך דברי תורה כל דברי הילד הם דברי תורה.
קכז כתוב, והוי״ה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן בהסתרה. והוי״ה, שרומז על המלכות, זקוף עליו טעם מלמעלה. כלומר, שכתוב מעל המילה, והוי"ה, הטעם פָּזֵר, שעומד זקוף. באותה שעה, כמה נאה ויפה היה לכלה, למלכות, שהייתה נכנעת עד עתה בגלות, ועתה הולכת בזקיפת ראש בתוך ההמון שלה בשמחה. רואים שדווקא בגאולה המלכות זוקפת ראש
קכח במילה והוי״ה זקוף טעם למעלה. ואח״כ כתוב, הולך לפניהם יומם. ועד כאן לא ידוע, אם הכלה הזו, המלכות, הרמוזה בשם והוי״ה, הולכת לפניהם אם לא, שהרי הטעם מפסיק במילה והוי״ה, כי ניגון הפָּזֵר שעל והוי"ה, מפסיק בין והוי״ה, מלכות, ובין, הולך לפניהם יומם.
אלא המלכות, הרמוזה בשם והוי"ה, הייתה שָ ׁם, אבל מי שהולך לפניהם הוא זקן הבית, בעל הבית, אותו שנשבע לו הקב״ה. והוא אברהם, חסד דז״א, כמ"ש, יומם יצווה ה׳ חסדו. וכן, אם לא בריתי יומם ולילה. שבכל שעה תוכלו לראות בחינת יום ולילה, שבזמן ההסתר תעוררו את האש שתעיר, כדי שלא תכבה ההתלהבות. מה שצריך להוליך זה הענן ההסתרה, שאז האמונה היא שמוליכה ולא הידיעה שעלולה להביא לגאווה.
חסד נקרא יומם, משום שהוא יום שכל הימים, כל הספירות דז״א, כלולות בו בחסד. יום של שאר הימים, והוא שאר כל הימים. וע״כ נקרא יומם, ולא יום. ומשום זה כתוב, והוי״ה הולך לפניהם יומם.
החסד דז״א, הולך ביום, והכלה, הרמוזה בשם והוי"ה, הולכת בלילה. כמ"ש, ולילה בעמוד אש להאיר להם, זוהי הכלה, המלכות. כל אחד כראוי לו, כי ז״א ממשלת היום, והמלכות לממשלת הלילה. ואתם החברים, יומם ולילה יהיו לפניכם, ובכל שעה. נישקו אותו ובירכו אותו כמקודם לכן, והלכו.
קכט באו לפני רבי שמעון וסיפרו לו המעשה. תמה. אמר, כמה יפה הוא. אבל לא יעלה בשם. עץ דק כשיעלה אורו, עולה לפי שעה, ומיד נכבה ושוקע. ועוד כבר אמרתי, ממה היה האור הזה, שהוא בן רב המנונא.
שאלות חזרה בזוהר בלק מט-נא
1. הסבר את הכתוב "מנע בר יקבהו לאום וברכות בראש משביר", מדוע כתוב לאום בלשון יחיד ומיהו ראש משביר?
2. מדוע מבקש הילד לברך ומה מלמד אותם בדרך זו?
3. מה השלכה של חינוך הבנים מהעולמות העליונים?
4. מתי ואיך היא ממשלת היום ומתי איך היא ממשלת הלילה? ומה אנו לומדים מכך לעבודת השם?
בלק מז – מח
הינוקא -הילד
קיב ומשום זה אסור לברך אדם, מטרם שהתפלל תפילתו, והמשיך על ראשו את, שהיא המלכות שאומר ברכו את השם המבוך, שאת רומז על המלכות, ויש למשוך את הלב, השכינה הקדושה לתפילה. ואם הקדים ובירך אדם מקודם, הרי ממשיך אותו האדם, כמו בָּמה על ראשו, במקום את, שצריך להמשיך על ראשו. ולפיכך דומה כאילו עשה אותו במה.
קיג משום זה למלאכים עליונים כתוב, ברכו ה'. ואנו, את ה', לתוספת, שאנו צריכים להמשיך את המלכות מקודם.
אמר הילד, ודאי הרי ידעתי, שכלי מלחמה שלך טובים הם. תזכור אותם ואל תשכח אותם, ודאי גבורתו של אדם בעל מלחמה היא ברומח דיני הנקבה ובחרב דיני הזכר. אבל מהו שכתוב, גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברוֹ. אמר רבי אלעזר, הרי כבר אמרתי פירושו. שלעם ישראל ניתנה הקדושה לומר עושי דברו, שלפני כן היה רק למלאכים הקדושים שהם שומעי דברו
אמר אותו הילד, כבר ידעתי שכוח הזרוע שלך נחלש. מחמת שאמר, השבח הזה מצאתי ולא אחר. וששכח ג׳ קדושות. עתה הוא הזמן, שלא להמתין אלא להכות בכף הקלע אבן אחר אבן, כמ"ש, בַּקֶלע ובאבן, בחיפזון, זו אחר זו. הבן הוא בחינת הבנה, ואומר שיביא כאן הבנות הקולעות למטרה, כשהן מקושרות לרעיון אחד גדול, כדי שההשקפה וההבנה יהיו שלמות. לחבר את המוח ללב ולהגיע לאהבת השם שלמה, כאשר חיבור זה אפשרי רק ע"י אמונה חסדים ופעולה של השפעה.
קיד אמר הילד, כתוב, שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, כאוהלי קֵדָר כיריעות שלמה. אל תִראוני שאני שחרחורת. בשעה שהמלכות באהבה גדולה אל אהובה ז״א, מתוך דוחק אהבתה, שאינה יכולה לסבול הפירוד, המעיטה את עצמה במיעוט גדול כשהמלכות לא יכולה לקבל את ההארה מתוך כך שעדיין לא מתוקנת, היא נותנת לז"א את השליטה למרות הרצון הגדול שלה, נותנת לו להוביל שאמר לה המלך לכי מעטי עצמך, עד שלא נראה ממנה אלא קטנות דנקודה אחת, אות י׳.
אז מתכסה מכל הצבאות והמחנות שלה, ואומרת, שחורה אני, שאין באות י׳ זו לבנונית בפנימיותה כבשאר האותיות. שחורה אני, ואין לי מקום להכניס אתכם תחת הכנפיים שלי. כאוהלי קדר, שהם י׳, שאין לבנונית בתוכה. כיריעות שלמה, הן ו'. יוד זו היא נקודה לקבלת אורות
קטו משום זה, אל תראוני, לא תראו בי כלל, כי אני נקודה קטנה ועלי לגדול בקדושה. מה עושים הצבאות שלה, הגיבורים האמיצים? הם שואגים כאריות גיבורים, כמ"ש, הכפירים שואגים לטרף, ומתוך הקולות והשאגות, שהם שואגים כאריות חזקים גיבורי כוח, שומע האוהב שלה למעלה. והוא יודע שאהובתו היא באהבה עימו כמוהו, ומיעטה את עצמה מתוך אהבתו, עד שלא נראה מצורתה ומיופיה כלום.
קטז ואז מתוך קולות ושאגות של אלו גיבורי כוח שלה כעת צריכה כח התגברות, יוצא הדוד שלה האהוב שלה, ז״א, מתוך היכלו, בכמה מתנות בכמה מנחות, בריחות ובבשמים ובא אצלה, ומוצא אותה שחורה וקטנה בלי צורה ויופי כלל.
הוא מתקרב אליה, מחבק אותה ומנשק אותה עד שמתעוררת מעט מעט מתוך הריחות והבשמים, ומתוך השמחה של אהובה ז״א, הנמצא עימה. היא נבנית ונעשית בתיקונה בצורתה ביופי שלה, ונעשית ה׳ דהוי"ה כבתחילה.
קיז וזה עשו לה גיבורי כוח, שהחזירו אותה לצורתה וליופיה, והכוח והגבורה שלהם גרמו את זה. וע״כ כתוב, גיבורי כוח עושי דברו, שהם עושי דברו, כי מתקנים את דבר זה, המלכות, הנקראת דבר, ומחזירים אותה לצורתה הראשונה. כיוון שנתקנה ונעשית בצורה יפה כמקודם, אז הם, וכל שאר הצבאות, עומדים לשמוע מה שהיא אומרת, כמ"ש, לשמוע בקול דברו. והיא עומדת, כמלך בתוך צבאותיו. וזהו כמ"ש, עושי דברו, שעושים את המלכות.
קיח כעין זה למטה, בזמן שיש רשעים בדור, המלכות מתכסה וממעיטה את עצמה, עד שלא נראית מכל צורתה אלא רק נקודה אחת. וכשבאים גיבורי כוח, וצדיקי אמת, הם עושים את דבר זה, המלכות, הנקראת דבר, ומאירה מעט מעט. וחוזרת לצורתה וליופיה ונעשית ה׳ דהוי"ה כבתחילה.
יש ב׳ אופנים שהמלכות חוזרת ומתמעטת עד לנקודה תחת החזה, שהיא נקודת הכתר שלה, וט״ת שלה נעלמות:
אופן א'. בסדר אצילותה ובניינה. כי יש ב׳ מצבים במלכות בבניינה. מצב א' הוא בעניין ב׳ המאורות הגדולים, שאז נמצאת המלכות בחכמה בלי חסדים, והיא משתוקקת מאוד לזיווג פב״פ עם ז״א, שישפיע לה חסדים. ומחמת זה אינה יכולה לסבול המצב הזה, והיא ממעיטה עצמה עד לנקודה תחת החזה מבחינת הכלים דז״א, ועד לנקודה תחת היסוד מבחינת האורות דז״א. כי יש ערך הופכי בין כלים לאורות. ואחר שחוזרת למיעוט הזה, אז התחתונים מעלים מ״ן והיא עולה לאו״א ונבנית מחדש. במצב הקטנות מאירים אורות חג"ת נה"י ומצד הכלים
בשעה שהמלכות באהבה גדולה אל אהובה ז״א, מתוך גודל אהבתה אל ז״א, לקבל חסדים ממנו, עד שאינה יכולה לסבול את מצב הפירוד, להיות בחכמה בלי חסדים, ממעיטה את עצמה במיעוט גדול, לנקודה תחת היסוד, הכתר שלה, וכל ט״ת שלה נעלמות. ואז מתוך קולות ושאגות של אלו גיבורי כוח שלה, שע״י העלאת מ״ן של הצדיקים היא חוזרת ונבנית, ובאה למצב ב', זיווג פב״פ עם ז״א. עליה לבוא בהתמסרות מלאה בקדושה.
אופן ב'. היא מתמעטת עד לנקודה, מחמת החטאים של התחתונים. וגם כאן חוזרת ונבנית ע״י צדיקי אמת היכולים להגן על דורם.
ויש הפרש גדול בין ב׳ האופנים האלו, כי באופן א' שהתמעטה לנקודה מרצונה עצמה, לזיווג פב״פ דז״א, הנה אז ט״ת שנעלמו ממנה, אינן נופלות לקליפות, אלא חוזרות לשורשן לז״א. משא״כ באופן ב', שהתמעטה מחמת חטאי התחתונים, ט״ת שלה נופלות לקליפות. ואי אפשר לחזור ולבנות אותה עד שמוציאים הט״ס שלה מהקליפות. בכל מקרה שאדם חוטא או שבחור, עליו לבוא בביטול מוחלט, בחינת אין זוכה לתורה אלא מי שממית עצמו עליה, ולבנות עצמו בדרך קדושה.
קיט באו החברים ונשקוהו, אמר רבי אלעזר, אם יחזקאל היה אומר דבר זה, היה זה פליאה בעולם. אמר אותו הילד, אני אברך. אמרו, ברך אתה ולך נאה לברך. אמר, כמה אתם קדושים, כמה ברכות עתידות לכם, מאמא הקדושה, בינה, משום שלא מנעתם אותי מלברך.
קכ כתוב, מוֹנע בר ייקְבוּהו לְאום, ובְרכה לראש משביר. כל אדם חייב בברכת המזון, ואם אינו יודע, אשתו או בניו מברכים בשבילו. ותבוא מארה לאותו אדם, שאינו יודע לברך, עד שהוא צריך לאשתו ולבניו, שיברכו בשבילו.
שאלות חזרה בזוהר בלק מו-מח
1.מה קורה לאדם אם לא ממשיך את השכינה הקדושה על ראשו ובא לברך?
2. אלו ב' מצבים יש למלכות שממעטת את עצמה כפי הכתוב "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים"?
3. מה ההבדל בין הימנעות מפאת החטא להימנעות מתוך רצון להתקדש?
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
✨לכל ההקדמות לחכמת האמת, תלמוד עשר הספירות, קורסים נבחרים בחכמת הקבלה, הדף היומי בזוהר, שער הגלגולים, כתבי האר"י, שיעורי השקפה, עבודת נפש, קבלה למתקדמים ועוד – היכנסו לאתר הסולם: https://www.hasulam.co.il ✨
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams
בלק מז – מח
הינוקא -הילד
בָּרְכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו: גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ, בְּקוֹל דְּבָרוֹ. ומשום זה אסור לברך אדם, מטרם שהתפלל תפילתו, והמשיך על ראשו את, שהיא המלכות שאומר ברכו את השם המבורך, שאת רומז על המלכות, ויש למשוך את הלב, השכינה הקדושה לתפילה. ואם הקדים ובירך אדם מקודם, הרי ממשיך אותו האדם, כמו בָּמה על ראשו, במקום את, שצריך להמשיך על ראשו. ולפיכך דומה כאילו עשה אותו במה.
לעם ישראל ניתנה הקדושה לומר עושי דברו, שלפני כן היה רק למלאכים הקדושים שהם שומעי דברו.
מלמד הילד, שכדי שההשקפה וההבנה יהיו שלמות, יש לחבר את המוח ללב ולהגיע לאהבת השם שלמה, כאשר חיבור זה אפשרי רק ע"י אמונה חסדים ופעולה של השפעה.
בכל מקרה שאדם חוטא או שבוחר, עליו לבוא בביטול מוחלט, בחינת אין זוכה לתורה אלא מי שממית עצמו עליה, ולבנות עצמו בדרך קדושה.
הקודם