וַיִּקְרָא סד-סו

שְׁלָמִים

על האדם הגיע למדרגה של איש תם.

תם דהיינו מי שמחפש את השלמות. ולמעשה זה תפקידו של כל עם ישראל להוביל לשלום ולאמת, דהיינו לקבל על מנת להשפיע שזו בחינת צמצום א, ולאחד בין שני הקווים, צמצום ב שהוא שלום חלקי.

כתוב: והאמת והשלום אהבו, מכאן שאם זה שלום שמביא לאמת הוא טוב, ואם השלום מביא למלחמה אין הוא אמיתי, זו בחינת ת"ת בלי יסוד, דהיינו בלי שמירה על הברית. על האמת והשלום להיות בהשוואת צורה. על האדם לחפש שלום ולרדוף אחריו כל הזמן, זו מידת יעקב אבינו.

קורבן השלמים הוא המעולה, שמביא לשלום, אחדות ואהבה שרק דרכה ניתן לקבל את ההטבה השלמה. השלמים אוחזים בשני הקווים, במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, וזה מחבר ביניהם.

עושה שלום במרומיו, זהו יעקב, שכתוב: תיתן אמת ליעקב, וכתוב: והאמת והשלום אהבו. כי אמת ושלום ת"ת יעקב ויסוד יוסף, קשורים זה בזה, וע"כ יעקב הוא שלמות הכל ולכן הוא בחיר האבות.

וַיִּקְרָא סא-סג

עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הכַּף

העולם בנוי על התורה.

מלמד כאן שמעשה בראשית ומתן תורה הם עניין אחד, כאשר העולם הוא רק אמצעי לאפשר לאדם להתחבר לקב"ה ע"י התורה. התורה היא זו שמכוונת את האדם במפגשו עם העולם, כיצד להגיע לחיבור ואהבה עם הבורא. היהודי בודק ומבחין בין תענוג שמחבר אותו לקב"ה לבין תענוג מזויף שמפריד, וישראל נמנעים מתענוגות של עבודה זרה ובוחרים בתענוג מהאמת.

יש עשרה מאמרות במעשה בראשית, ועשרת הדיברות במתן תורה. מלמדנו, שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים, שאם לא התורה, שנאמר בה, והגית בו יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. יש קשר מוכרח בין התורה לבריאת העולם, קשר המראה את הצורך בתורה כדי לקיים את העולם.

כבד את אביך ואת אימך. כפי שהתשתית הגשמית של האדם הם אביו ואמו, כך שמים וארץ מייצגים את הבחינות של מוח, לב, בורא נברא, בלעדיהם אין עולמו של האדם קיים.

הרדיפה של האדם להיות מישהו אחר גורמת לו לבוא לגניבה, הופך לעבד. ובעיקר בתכונת הנפש על האדם להיות מישהו באמת, ולא מי שהחברה מצפה ממך.

וַיִּקְרָא סא-סג

עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הכַּף

העולם בנוי על התורה.

מלמד כאן שמעשה בראשית ומתן תורה הם עניין אחד, כאשר העולם הוא רק אמצעי לאפשר לאדם להתחבר לקב"ה ע"י התורה. התורה היא זו שמכוונת את האדם במפגשו עם העולם, כיצד להגיע לחיבור ואהבה עם הבורא. היהודי בודק ומבחין בין תענוג שמחבר אותו לקב"ה לבין תענוג מזויף שמפריד.

קעח) כתוב: עשרה עשרה הכף בשקל הקודש. עשרה עשרה, ב' פעמים, כי יש עשרה מאמרות במעשה בראשית, עשרה פעמים, ויאמר. והפסוק בראשית נחשב ג"כ למאמר. ועשרה מאמרות, עשרת הדיברות במתן תורה. מלמדנו, שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים, וכל זמן שישראל מתבטלים מתורה כתוב: אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה–חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי. שאם לא התורה, שנאמר בה, והגית בו יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. כי הכף היא מלכות, כוללת ב' עשרות אלו, דבריאת עולם ומתן תורה, התלויים זה בזה. יש קשר מוכרח בין התורה לבריאת העולם, קשר המראה את הצורך בתורה כדי לקיים את העולם.

קעט) עשרה מאמרות למעשה בראשית כי בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדיברות. והם אלו כנגד אלו. שאם לא אלו של מתן תורה, אינם מתקיימים אלו של מעשה בראשית. כתוב: אנוכי ה' אלקיך, במתן תורה, וכתוב במעשה בראשית, יהי אור ויהי אור. כי האמונה של הקב"ה, המלכות, אנוכי נקראת אור.

קפ) כתוב: לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, בדומה לכתוב: יהי רקיע בתוך המים. כי, יהי רקיע, פירושו ישראל, שהם חלק הקב"ה, יתאחדו בשמים, ז"א. שאל רבי ייסא את רבי אלעאי: שהרי שאר העמים נתן הקב"ה לשרים ממונים שליטים, וישראל  שלח לו תשובה כמ"ש: ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, כי ישראל מתאחדים בשמים, ז"א. ז"א הוא בחינת הקב"ה, והרי למדנו שהקב"ה לקח את עם ישראל חלק נחלתו, ועל שאר העמים הפקיד עליהם ממונים אחרים

קפא) בתוך המים, בתוך דברי תורה, כי התורה נקראת מים. ויהי מבדיל בין מים למים, בין הקב"ה, שנקרא באר מים חיים, ובין עבודה זרה, שנקראת בורות נשברים אשר לא יכילו המים, שהם מים המרים, מים עכורים, מכונסים, סרוחים ומטונפים. וע"כ ישראל קדושים, מבדילים בין מים למים, בין הקב"ה לעבודה זרה. שזה דומה לכתוב: לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. ישראל משכילים להבחין בין סוגי התענוג. המים נמשלים לתענוג, וישראל נמנעים מתענוגות של עבודה זרה ובוחרים בתענוג מהאמת.

קפב) כתוב: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא. וכתוב במעשה בראשית, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. כל הנשבע בהשם הקדוש לשקר, כאילו מפריד אמא, מלכות, ממקומה למעלה, והספירות הקדושות אינן מתיישבות במקומן  כמ"ש: ונִרגן מפריד אלוף. אלוף הקב"ה וכתוב: יקוו המים אשר מתחת השמים למקום אחד, שלא תעשה פירוד בין המדרגות הנקראות מים, מחמת שבועת שקר. אלא, אל מקום אחד, כראוי במקום האמת. ולא יתפשטו למקום שקר, שהמים הולכים לס"א, שאינו של הקב"ה. הרי שהמקראות דומים זה לזה. כפי שהמים שהם חיות שיש לקחת רק כשמותר, כך אין לעשות שימוש בשם השם לשבועות למיניהן. העולם בא להפגיש אותך עם האני האמיתי שלך, ואם תזכה לראות זאת תוכל דרך זה לעשות עבודה ראויה.

קפג) כתוב: זכור את יום השבת לקדשו וכתוב: במעשה בראשית, תַדשא הארץ דשא עשב. מתי נתגדלה הארץ הקדושה, המלכות, ונתעטרה בעטרותיה? ביום השבת, כי אז נתחברה הכלה, מלכות, בהמלך, ז"א, להוציא דשאים וברכות לעולם. הרי שהמקראות דומים זה לזה.

קפד) כתוב: כבד את אביך ואת אימך. וכתוב במעשה בראשית, יהי מאורות ברקיע השמים. אלו מאורות אביך, השמש, ז"א ואימך, הלבנה, מלכות. ואין שמש אלא הקב"ה, שכתוב: כי שמש ומגן ה' אלקים. ואין לבנה אלא כנסת ישראל, מלכות. וע"כ ב' המקראות אחד הם. כפי שהתשתית הגשמית של האדם הם אביו ואמו, כך שמים וארץ מייצגים את הבחינות של מוח, לב, בורא נברא, בלעדיהם אין עולמו של האדם קיים.

קפה) כתוב: לא תרצח. וכתוב במעשה בראשית, ישרצו המים שרץ נפש חיה. שלא תרצח אדם, שנקרא נפש חיה. ולא תהיו כדגים שהגדולים בולעים את הקטנים. הרי שב' המקראות אחד הם.

קפו) כתוב: לא תנאף. וכתוב במעשה בראשית, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה. מכאן למדנו שלא ישקר אדם באישה אחרת שאינה בת זוגו. וע"כ כתוב: תוצא הארץ נפש חיה למינה, שאישה לא תוליד אלא ממינה. ומי הוא מינה, זהו בן זוגה.

קפז) כתוב: לא תגנוב וכתוב: במעשה בראשית, ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מה שנתתי לכם ומה שהפקדתי לכם, יהיה שלכם, ולא תגנבו מה שהוא מאחר. הרדיפה של האדם להיות מישהו אחר גורמת לו לבוא לגניבה, הופך לעבד. ובעיקר בתכונת הנפש על האדם להיות מישהו באמת, ולא מי שהחברה מצפה ממך.

קפח) כתוב: לא תענה ברעך עֵד שָׁקֶר. וכתוב במעשה בראשית, ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו. מי שהוא בצורת המלך לא תענה בו שקר. ומי שמעיד שקר לחברו ואפילו בדברים פשוטים, כאילו מעיד שקר למעלה.

קפט) כתוב: לא תחמוד אשת רעך. וכתוב במעשה בראשית, לא טוב היות האדם לבדו, הרי בת זוגך כנגדך. שניתנה לו בת זוגו חוה. וע"כ לא תחמוד אשת רעך אשת רעך היא השכינה הקדושה, שזהו הכלל, היחד, וכאן החוטא רוצה את השכינה לעצמו.

קצ) והיינו עשרה מאמרות (כנ"ל באות קעח). עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה  כמ"ש: עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שאלו ב' עשרה, נשקלו כאחד במשקל אחד. ומשום זה עומד העולם ונמצא בו שלום. וע"כ, ואם זבח שְלָמים קרבנו, הוא לקיים העולם בשלום. ולא עוד אלא שמכפר על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה, כדי להטיל שלום על הכל.

וַיִּקְרָא נה-נז

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

כדי לממש עצמו על האדם לגלות את שם הויה.

וכך כל העם וכל האנושות, צריכים לגלות את כוח שם הויה, ספירת התפארת. אין הפירוש שנדרש גילוי שיכלי, אלא בהשבה אל הלב, אל המורגש, ואז כל הפרשנות שנותנים למציאות ולמקרים, עוברת דרך תפיסת הנברא שהבורא טוב ומטיב, וכך יכול האדם להגיע לתכליתו.

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו. עורי צפון, אלו הם העולות הנשחטות בצפון, משום שבאים על המחשבות, שהם בצפוני הלב, ובמקום הדין, שצד צפון הוא שמאל ודין, משום שמחשבות נמצאות בלילה, בזמן שנמצא דין. לעומת העולות, וּבוֹאִי תֵימָן, אלו הם שלָמים הנשחטים בדרום בצד החסד, מפני שהם מבטאים שלמות, אחדות ושמחה, ואינם צריכים תיקון של השמאל.

מחשבה מתעוררת כשיש ביקוש, דהיינו שמחשבה שעובדת על ספק שנוצר מהחיסרון, לכן חייבת המחשבה להיות קשורה לאמונה, וזו הסיבה שמחצות הלילה עד הבוקר זהו זמן קניית המחשבה האמונית, וכך ראוי לנהל את המחשבות.

שם הראשון הוא אהיה, כמי שאמר, אני מי שאני, ולא נודע מי הוא. שפירושו, שאני עתיד להתגלות בתחילה בכתר שהוא סתום, ואח"כ, בחכמה ובבינה, מתחיל להתגלות, עד שמגיע לגילוי השם הקדוש הויה בתפארת.

וַיִּקְרָא נה-נז

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

כדי לממש עצמו על האדם לגלות את שם הויה.

וכך כל העם וכל האנושות, צריכים לגלות את כוח שם הויה, ספירת התפארת. אין הפירוש שנדרש גילוי שיכלי, אלא בהשבה אל הלב, אל המורגש, ואז כל הפרשנות שנותנים למציאות ולמקרים, עוברת דרך תפיסת הנברא שהבורא טוב ומטיב, וכך יכול האדם להגיע לתכליתו.

קסא) השם השמיני הוא אל חי, צדיק, יסוד, שכל החיים יוצאים משם. ונקרא הויה. וזו היא ו' קטנה של השם הקדוש, שמשום זה ו"ו של שם הקדוש יש בה ב' ווין. שהו' הראשונה היא ת"ת, והו' השנייה היא יסוד.

קסב) השם התשיעי הוא אדני, מלכות הקדושה, שהדינים יוצאים משם לעולם. וזה הוא הכתר האחרון, ספירה אחרונה של כל השמות. והשם אהיה הוא כלל, והוא סתום, שבספירה הראשונה, שזה הוא כתר עליון, הראש של כל הראשים. שמו סתום ולא נתגלה. כי אהיה פירושו, שאני עתיד להתגלות, ועתה עוד אינני מגולה.

קסג) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו. עורי צפון, אלו הם העולות הנשחטות בצפון, משום שבאים על המחשבות, שהם בצפוני הלב, ובמקום הדין, שצד צפון הוא שמאל ודין, משום שמחשבות נמצאות בלילה, בזמן שנמצא דין. רוח צפון מנשב בחצות לילה, כשהאנשים מקיצים משנתם וכינורו של דוד, המלכות, המנגנת להקב"ה, מנגן אז מאליו, ומחשבותיהם של בני אדם מתעוררות.

את השלמים מקריבים בדרום, מפני שהם מבטאים שלמות, אחדות ושמחה, ואינם צריכים תיקון של השמאל.

מחשבה מתעוררת כשיש ביקוש, דהינו כשבא אור עב"סג ומוריד ה תתאה מהמדרגה. ומחשבה שעובדת על ספק שנוצר מהחיסרון, חייבת להיות המחשבה קשורה לאמונה, לכן חצות הלילה עד הבוקר זהו זמן קניית המחשבה האמונית, וכך לנהל את המחשבות.

קסד) וּבוֹאִי תֵימָן, אלו הם שלָמים הנשחטים בדרום, החסד, ימין, משום שהם שלום של העליונים ותחתונים, שהקרבת השלמים ממשיכה שלום ושלמות. ושלמים הוא לשון שלום ושלמות. ואלו הם השלמות של רוחות העולם, שלמות של הכל מצד האמונה, המלכות. והשלמים, משום שהם שלום הכל, הבעלים אוכלים מהם ונהנים מהם. כי שלום הוא לו ולכל העולם במדרגה אחת. חטאות ואשמות נאכלים לכהנים בלבד. ולא לבעלים, משום שהכהנים עומדים לכפר עליהם ולהעביר חטאם. ומכל הקרבנות לא חביבים להקב"ה כמו השלמים, משום שעושים שלום בעליונים ותחתונים.

קסה) ולמעלה מכל הקרבנות הוא קטורת, שלמה לגמרי, ואינה באה לא על חטא ולא על אשם ולא על עוון, אלא על שמחה  כמ"ש: שמן וקטורת ישמח לב. וע"כ קטורת אינה נקרבת אלא בזמן ששמן נקרב  כמ"ש: והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה וכתוב: ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה. כדי שימצאו שמן וקטורת יחד. כי שמן רומז על חכמה וקטורת על בינה, וחו"ב הם תמיד ביחד. שלָמים עושה שלום בכל, ומחלוקת וקטרוג אינם מתעוררים בעולם. אבל קטורת קושרת קשירת האמונה, שממשכת מוחין למלכות, הנקראת אמונה. הקטורת היא הנותנת את האמונה והשמן את החוכמה.

קסו) כל עשרת השמות כתובים בתורה, אשר שם הראשון הוא אהיה, סתום העליון. כמי שאמר, אני מי שאני, ולא נודע מי הוא. והוא כתר. ואח"כ כתוב: אשר אהיה, חכמה, שפירושו, שאני עתיד להתגלות באלו כתרים האחרים, כי בתחילה, בכתר, הוא סתום, ואח"כ, בחכמה ובבינה, מתחיל להתגלות, עד שמגיע לגילוי השם הקדוש, בת"ת.

קסז) וכך כתוב במשה: אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שְׁלָחַני אֲליכם. אהיה תחילה, הוא סתום מכל, כתר, שפירושו, אני הוא מי שאני. אח"כ, אשר אהיה, חכמה, שפירושו, אני עתיד להתגלות. אח"כ אהיה האחרון, אהיה שְׁלָחַני אֲליכם, בינה. וזהו כשאמא מתעברת עם זו"ן, ועוד השם סתום. ומתגלה בזמן שכתוב: לֵך ואספת את זקני ישראל ואמרת אֲליהם, הויה אלקי אבותיכם. השם הזה הוא שלמות הכל, וכאן הגילוי והייחוד של השם הקדוש, ת"ת.

קסח) משום זה השם הראשון של הכל הוא אהיה, כתר. השני יה, חכמה. משום שהחכמה, י', הוציאה ה', בינה, והיא סתומה בו ואינה נפרדת מהי' לעולם. היא בינה הנכללת בחכמה, ומכונים או"א עילאין. ע"כ נקראת החכמה יה. ונהר יוצא מעדן, שהבינה, נהר, יוצאת מעדן, חכמה. שבינה זו ישסו"ת, חו"ב תתאין. והם כאופן \ raster(15,p)="rg1", שהקרן זווית שבימין האות ה' היא י', חכמה, אבא תתאה, ישראל סבא. אשר אות ה', בינה, אמא תתאה, תבונה, מתפשטת ממנו.

קסט) י' חכמה. ואח"כ יה', שהחכמה הוציאה בתוכה הבינה, ו"ד דמילוי יוד, שהם או"א עילאין, שאינם נפרדים זה מזה לעולם. ואח"כ י' הוציאה ה' באופן הזה, \ raster(15,p)="rg2", שיש רושם י' בקרן זווית הה'. הרי יש כאן י', ישראל סבא, ואותו נהר היוצא ממנו, תבונה, עצמות הה' המתפשטת מהי' שבקרן זווית שלה. והם ה"ר שבשם הויה.

קע) ונמשך למטה מהה', ישסו"ת, שני בנים. מאבא תתאה, י' שבקרן זווית הה', יוצא בן, ז"א, שנאחז בהי', יש"ס, הנקרא אבא, ונאחז בנהר, בתבונה, אמא, עצמות הה' המתפשטת מהי'. ומצד אמא, עצמות הה', יוצאת בת, מלכות, נהר התחתון. והבן ז"א נמשך אח"כ ויצא מיש"ס ותבונה. והוא ו' דהויה, יורש את או"א, ישסו"ת, שמקבל מוחין שלהם, אע"פ שאינם שלו עצמו, אלא שיורש אותם. ונקשרה בו האמונה, מלכות. וממנו ניזונת הבת, מאותה ירושה שירש, מישסו"ת, שמאיר לה מאותם המוחין.

וַיִּקְרָא נב-נד

רִמְזִי דַּ' אְוֹתִיּוֹת הֲוָיָה

קמז) היוד של שם הקדוש מתקשרת בג' קשרים. משום זה, יש בו קוץ אחד למעלה, וקוץ אחד למטה, ואחד באמצע. משום שג' קשרים נשתלשלו בה. קוץ שלמעלה כתר עליון, עליון מכל העליונים, הראש של כל הראשים, עומד על כולם. הכתר הוא הקוץ העליון של האות יוד, אין הוא אות בפני עצמה מפני שאות מסמלת חיסרון, ובכתר ישנה שלמות. זהו צד הבורא שבנברא, היות ואין בו רצון לקבל, אין הוא נתפס.

קמח) קוץ שבאמצע הי' הוא ראש אחר. משום שג' ראשים בי', וכל אחד ראש בפני עצמו. ע"כ הקוץ שבאמצע, הוא ראש אחר, היוצא מן הקוץ שלמעלה, והוא ראש לכל שאר הראשים, להיבנות ממנו השם הקדוש. וראש הזה הוא סתום מכל. ונקרא חכמה, הנאצלת מראש הא', כתר עליון.

קמט) קוץ התחתון הוא ראש האחר התחתון של הי'. הוא בינה, הראש להשקות את הגן, המלכות. והוא המבוע של המים, שכל הנטיעות מושקות ממנו. כי כל המוחין של זו"ן ובי"ע נמשכים מן הבינה. וזה הוא סוד הי', שיש בה ג' קשרים, כח"ב. וע"כ היא נקראת שלשלת, להיותה כמו שלשלת, בת ג' טבעות, המקושרות זו בזו.

קנ) כתוב בספרו של חנוך, בשעה שהראו לו חכמה של סודות עליונים, וראה האילן דגן עדן, ז"א, עץ החיים בתוך הגן, הראו לו חכמה תתאה, מלכות, בסוד עליון, בייחוד ז"א, שהוא עליון לה, ראה שכל העולמות מקושרים זה בזה ועומדים כולם על י', חכמה, וממנה נבנו ונשתלשלו  כמ"ש: כולם בחכמה עשית. וראה שכולם מזדעזעים מפחד אדונם, ועל שמו נקראים כולם.

קנא) ובספרו של שלמה המלך, אמר, ההתפשטות של הי' היא בשלשלת של שלוש טבעות, הכלולות בקשרי גופה:

א. פחד הכל, כתר, שכולם מזדעזעים מפחדו.

ב. סיתום שבילים, חכמה הסתומה.

ג. נהר אחד עמוק, בינה.

קנב) אח"כ ביאר בפרטות באותיות השם הויה. הבית בשכלולו הוא יוד ה"א  כמ"ש: בחכמה ייבנה בית. הוא בניין הכל. שלמות השם הקדוש הוא יוד, ראש הכל, אב לכל, חכמה. הו' של מילוי היוד, הוא בן שהוליד ויצא ממנו, ז"א, וממנו נמצא הד' דמילוי יוד, שהיא בת והמטרוניתא, מלכות, שכל הדינים נמצאים בידיה. והם זו"ן שבחכמה. ונמצאים נסתרים בכל העולמות, שעליונים, זו"ן דאצילות, יוצאים ממנו, ועליונים ותחתונים יחד ניזונים מהם. כי זו"ן דחכמה הם ישסו"ת, בינה, שממנה יוצאים וניזונים כל העולמות, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, בי"ע. הרי שהי' הוא שלמות הכל. והשם הקדוש הויה נשתכלל בה ונמצא סתום בתוכה.

קנג) היוד הוציאה הכל, ושלשלה הכל, בקשר אחד זה בזה. הי', חכמה, הוציאה ממנה נהר הזה, בינה, כי זו"ן דחכמה נעשו לבינה, שכתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ה"ר דהויה. כי ו"ד של מילוי יו"ד, זו"ן דחכמה, נצטיירו לה', צורת ד' על ו', בינה. והיא אמא עילאה, ישסו"ת.

קנד) ונהר ההוא, בינה, הוציא ב' בנים, ז"א ומלכות, וממנה הם ניזונים. ולאח"כ יוצאים ב' בנים, ז"א ומלכות, והבת ניזונת מן הבן, שהוא ו'. בן הזה הוא מלך, שהשלום כולו שלו, ת"ת, ז"א בחינת יסוד. ואח"כ נמצאת ה', הבת, מלכות, שניזונת מן הו'. נמצא, שהי' היא עיקר ושורש ושלמות הכל. וכמ"ש: בחכמה ייבנה בית.

יש ב' מצבים במלכות: א. כשנאצלה מן הבינה בב' מאורות הגדולים, שהייתה גדולה כמו ז"א, שז"א הלביש קו ימין דבינה, והמלכות קו שמאל דבינה ואז נחשבת גדולה כמהו מפני שקבלו מאותו מקום. ואז הייתה המלכות ניזונת מן הבינה, כמו ז"א. ולא הייתה צריכה לקבל מז"א. ועל מצב הזה אומר, ונהר ההוא, הוציא ב' בנים, וממנה הם ניזונים. ששניהם ניזונו מן הבינה. ואח"כ מצב ב נתמעטה המלכות לנקודה תחת היסוד, וחזרה ועלתה לבינה, ונבנתה מחדש כמ"ש: וייבן ה' אלקים את הצלע. ובאה למצב הב'. קיבלה את הכוח כדי להתנסר ממנו.

ב. נעשית מדרגה שלמטה מז"א, ואינה ניזונת עוד מבינה, אלא מז"א, ועל זה אומר ולאח"כ יוצאים ב' בנים, והבת ניזונת מן הבן, שאינה ניזונת עוד מבינה אלא מבן, ז"א, כי נתמעטה ובאה מתחת למדרגת ז"א. כאשר חושבים לפעול כאילו הם אותו דבר, מכאן השורש רוב החטאים. דהיינו צד האישה לפעול כאיש, הלב המרגיש לפעול כמו השכל וכדומה.

קנה) עשרה שמות נשתכללו ויצאו מן י', האות העשירית באותיות אלף בית. והי', כשנתעברה עימהם, הכניסה אותם כולם לנהר הקדוש, בינה. וכל עשרה שמות סתומות בשם אחד העליון. וכולם סתומים בי'. הי' כוללת אותם, הי' מוציאה אותם. היא אב לכל, אב אל האבות, שהם חג"ת.

קנו) מן היוד יוצאות ו"ד, המילוי שלה, רמז שהן בחשבון עשרה, כמו הי'. האותיות יוד כוללות בתוכן ו"ד, שהן שלמות הכל. ו"ד הן דכר ונוקבא, שז"א הוא ו' והמלכות היא ד', הן זו"ן דחכמה. דו קוראים אותם, שפירושו שניים. וע"כ אדם דו פרצופים נברא. ואלו פרצופים היו זכר ונקבה, כעין שלמעלה. ו"ד הם נקראים ממעלה למטה, שתחילתם ו', ז"א, ואחריו הד', המלכות. ד"ו נקראים ממטה למעלה, מלכות תחילה ואחריה ז"א. והכל דבר אחד.

י"ג מידות הרחמים תלויות בי', בקוץ העליון של הי', כתר, שבו י"ג תיקוני דיקנא. וע"כ הי' כוללת ו"ד, להראות על זו"ן שבתוכה, שמהם נעשו ישסו"ת, הבינה שחזרה להיות חכמה, שמשם יוצאים כל המוחין, והן שלמות הכל, משום שהמילוי ו"ד בגי' י' שחשובים כמוה.

באות יוד. י היא חוכמה, וו הוא ז"א, ד היא מלכות. בשלב ראשון ו ד יצאו כשילוב לאות ה המסמלת את הבינה, ובשלב שני יוצאים לגילוי והם בחינת ז"א ונוקבא.

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

קנז) עשרה שמות כנגד י' אותיות, כנגד י', שהיא עשירית שבאותיות אלף בית. וע"כ כוללת עשר אותיות. שמונה שמות הם מבינה ולמטה. וב' מדרגות כתר וחכמה כנגד ב' רקיעים, שנעלמים ואינם נקראים בשם מאחר ולא התגלה בהם עדיין הרצון לקבל . כי שם פירושו גילוי, שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. ומספר השמות משתנה: עשרה, כשמתחילים לספור מן הכתר. תשעה, כשמתחילים מן החכמה. שמונה, כשמתחילים מבינה. שבעה, כשמתחילים מחסד.

קנח) ומתחיל למנות מן החכמה. שם הראשון יה, חכמה, משום שהי' חכמה, כוללת בתוכה ה', שהמילוי של יוד הוא ו"ד, שהן צורת ה', וה' של הויה יוצאת מן היוד, כי היא אותן ו"ד דמילוי יוד, שיצאה מן היוד, חכמה, ונעשתה לבינה. ונמצא שב' אותיות י"ה כלולות ביוד, חכמה, ומשום זה נקראת החכמה יה.

קנט) השם השני הוא הויה, הנקרא אלקים. הויה בניקוד של אלקים, הוא בינה. משום שהנהר, בינה, רחמים, ומשום שדינים מתעוררים ממנה, מחמת עליית המלכות לבינה, ואינם מעצמה, ע"כ כתוב השם שלה באותיות הרחמים, שהן הויה, המנוקדות בניקוד של אלקים, בחטף סגול חולם חיריק. ולא כתוב באותיות אלקים, שהם דין.

קס) השם השלישי הוא אל, גדוּלה, חסד, נקרא האל הגדול. השם הרביעי הוא אלקים, שבו דינים מתעוררים, והוא דין קשה, ספירת הגבורה. השם החמישי הוא הויה, כלל כל השלמות של האמונה, וזה הוא רחמים בשלמות, וזה הוא ספירת ת"ת ונק' בינה דגופא. שם השישי והשביעי, נצח והוד, נקראים צבאות.

שאלות חזרה – הדף היומי בזהר הקדוש – פרשת ויקרא נב-נד
1. מה הם ג' הקשרים שיש ב י' ועל מה כל קוץ מהם מורה
2. על מה מורה האות י 'מצד המילויים ו' ד' שלה
3. כיצד מרומזים זו"נ דבינה דהיינו ישסות בחכמה
4. הסבר את השמות המורים על חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח והוד

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא נב-נד

רִמְזִי דַּ' אְוֹתִיּוֹת הֲוָיָה

היוד של שם הקדוש מתקשרת בג' קשרים. קוץ שלמעלה כתר עליון, עליון מכל העליונים, הראש של כל הראשים, עומד על כולם. הכתר הוא הקוץ העליון של האות יוד, אין הוא אות בפני עצמה מפני שאות מסמלת חיסרון, ובכתר ישנה שלמות. זהו צד הבורא שבנברא, היות ואין בו רצון לקבל, אין הוא נתפס.

קוץ שבאמצע הי' הוא סתום מכל. ונקרא חכמה, הנאצלת מראש הא', כתר עליון. קוץ התחתון הוא ראש האחר התחתון של הי' הוא בינה.

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

עשרה שמות כנגד י', שהיא עשירית שבאותיות אלף בית. וע"כ כוללת עשר אותיות. שם פירושו גילוי, שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. ומספר השמות משתנה: עשרה, כשמתחילים לספור מן הכתר. תשעה, כשמתחילים מן החכמה. שמונה, כשמתחילים מבינה. שבעה, כשמתחילים מחסד.

ומתחיל למנות מן החכמה. שם הראשון יה, חכמה, השם השני הוא הויה, הנקרא אלקים. הויה בניקוד של אלקים, הוא בינה. השם השלישי הוא אל, גדוּלה, חסד, נקרא האל הגדול. השם הרביעי הוא אלקים, שבו דינים מתעוררים, והוא דין קשה, ספירת הגבורה. השם החמישי הוא הויה, כלל כל השלמות של האמונה, וזה הוא רחמים בשלמות.

וַיִּקְרָא מט-נא

ז' רֶקִיעִים ו – ז' אַרְצוֹת

מלמד שבעולמות ישנם בריות חלקיות, ורק האדם הוא השלם ועליון על כולם. בריות חלקיות אומר שאין להן את כל ד הבחינות.

קלט) אדם שלמטה כעין שלמעלה. כמו שלמעלה מכל הרקיעים יש רקיע עליון מכולם, ועליו נמצא כיסאו של הקב"ה  כמ"ש: מראֶה אבן ספיר דמות כיסא, ועל דמות הכיסא דמות כמראֶה אדם עליו מלמעלה, הויה דמ"ה שבגי' אדם. אף כאן בתבל הזה נמצא המלך של כולם, והוא האדם, מה שלא נמצא בכל התחתונים יש הטוענים שהאדם הוא עוד בריה, רק יותר משוכללת מחיות אחרות, אך אין הדבר כך, האדם בשורש מגיע ממקור עליון שונה משאר הבריות.

קמ) ואלו התחתונים באו מן האדים של הארץ. ומסיוע הרקיע שלמעלה, יוצאות בריות משונות אלו מאלו, מהם בלבושים, מהם בקליפות, כאלו התולעים הנמצאים בארץ, מהם בקליפות אדומות, שחורות, לבנות, ומהם מכל הצבעים. כך כל הבריות הן כעין זה. ואינן נמצאות בחיים רק עשר שנים.

קמא) הזוהר הקדוש שנכתב לפני כאלפים שנה אומר את מה שהמדע הסכים עליו לפני כחמש מאות שנה: בספרו של רב המנונא סבא מפרש: כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה. הבריות שעל הכדור מסביב, נמצאים אלו כנגד אלו, וז' חלקים שבכדור הם ז' ארצות. וכל אלו הבריות שבשש ארצות הן משונות במראיהן, על פי השינוי שבאוויר שיש בכל מקום ומקום. ועומדים בקיומם כשאר בני אדם.

קמב) וע"כ יש מקום בישוב, שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור. ונמצא, שלאלו יום ולאלו לילה. ויש מקום בישוב, שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה. וזה שאמר בספרי הראשונים ובספרו של אדם הראשון, שז' ארצות הן זה תחת זה, ורקיע מפריש בין כל ארץ וארץ כך הוא. שאינו חולק עליהם, שכולן הן כדור אחד הנחלק לז' חלקים, כי כך כתוב: אודך על, כי נוראות נפלֵיתי נפלאים מעשיך וכתוב: מה רַבּוּ מעשיך ה', וע"כ הכל טוב. כי אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ואין לשאול, איך אפשר זה, שיצדקו ב' הפירושים, הלוא סותרים זה את זה? כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה, ולא למחלקי גבולים הטבעיים מדענים כי הוא סוד עמוק שבתורה. המדענים אינם יכולים להבין תופעות קיימות של נשיאת הפכים.

קמג) כעין זה יש בים שהוא מלכות מבחינה גולמית כמה בריות משונות זו מזו  כמ"ש: זה הים גדול ורחב ידים, שָׁם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות. וכולן כעין של מעלה. ובכל העולמות אינו שולט בכל, רק האדם. והקב"ה עליו.

קמד) רבי נהוראי סבא ירד לים הגדול, ובסערה הגדולה אבדו כל אלו שהיו באניה. וקרה לו נס, וירד בשבילים ידועים בלב ים, ויצא מתחת הים לישוב אחד, ראה אלו בריות שכולן קטנות, והיו מתפללים ולא הבין מה הם אומרים. קרה לו נס ועלה, אמר אשריהם הצדיקים היודעים הסודות של התורה אוי לאלו החולקים על דבריהם ואינם מאמינים.

קמה) מאותו יום כשהיה בא לבית המדרש ושומע דברי חכמים היה בוכה. אמרו לו למה אתה בוכה, אמר להם משום שעברתי על דברי אמונה של חכמים, שלא האמין בנושא ז ארצות עד שלא ראה בעצמו. ומפחד מהדין בעולם האמת.

קמו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. אם לא רקיע, שמבדיל בין מים עליונים לתחתונים, ימין ושמאל שבמחלוקת, היה מהם מחלוקת בעולם. אבל רקיע הזה, קו האמצעי, עשה שלום ביניהם. והעולם אינו מתקיים אלא על שלום. הקב"ה נקרא שלום, הוא שלום ושמו שלום, ונתקשר הכל בשלום. הוא שלום, ז"א, ושמו שלום, המלכות, שנקראת שֵׁם. ונתקשר הכל בשלום, יסוד, המקשר הכל. שם הקדוש העליון הזה כולו שלום, כל מדרגותיו, וכולו אחד. ודרכיו מתחלקים לצד זה ולצד זה, לימין ולשמאל.

א. מה הטעם שאדם למטה הוא כעין של מעלה?

ב. היכן נמצא האדם ומה תפקידו ביחס לשאר הבריות?

ג. מאין באו הבריות האחרות הקיימות שהן משונות מהאדם?

ד. מהי צורת העולם והיקום ומה ההשלכות מכך ומהיכן אנו לומדים זאת?

ה. מה היחס בין הבריות בים לאלו שבארץ? מה תפקיד האדם ביחס אליהם?

ו. ספר בקצרה את סיפורו של רבי נהוראי סבא, ומה אתה למד מזה?

ז. מה תפקיד הרקיע המבדיל בין מים למים, שנברא ביום השני

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא מו-מח

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר

כמו שהחטא מרתיח חלבו ודמו באש היצר הרע, וכל איבריו מרתיחים באש. כך קרבן הזה, כי עיקר הקרבן כעין החטא. ולהקריב לפני הקב"ה רצון ליבו ורוחו ונפשו, שזה חביב עליו יותר מכל. אשרי חלקם של הצדיקים, שמקריבים בכל יום לפני הקב"ה את עצמם ונפשם.

ז' רֶקִיעִים ו – ז' אַרְצוֹת

כשברא הקב"ה את העולם, ברא ז' רקיעים למעלה, ברא ז' ארצות למטה, ז' ימים, ז' נהרות, ז' ימים, ז' שבועות, ז' שנים, ז' פעמים, ז' אלפי שנה שהעולם עומד בהם, שקיים שישה אלפים שנה ואלף אחד חרב. והקב"ה, נמצא בשביעי, של כל אחד מהם. העולם בנוי על בחינת שש + אחד שהוא הכולל.

ז' רקיעים הם למעלה, בכל אחד כוכבים ומזלות, שָׁמשׁים המשמשים בכל רקיע ורקיע. ובכל הרקיעים יש מרכבות אלו על אלו, לקבל עליהם עול מלכות אדונם. כל המלאכים והכוחות הם משמשים ומשרתים את הקב"ה, דרכם הקב"ה מנהל את הטבע.

הארץ היא הרצון, הקב"ה הוא המשפיע דרך הממונים שגם הם משפיעים. המקום הגבוה ביותר לקבלת ההטבה השלמה הוא בית קודש הקודשים, וזאת בתנאי שאדם שם מעל כל הממונים את הקב"ה, דהיינו ממליך את השם עליו.

וַיִּקְרָא מג-מה

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר

כפי שהמחשבה צריכה להיות שלמה ומוקדשת להשם, כך קורבן עולה, כולו להשם. הקורבן בא כדי שהאדם יוציא ממחשבתו את בחינת עמלק.

קיז) אמר רבי יוסי: אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר. מהו השינוי, אם מביא מן הבקר לעולה, או, ומן הצאן לעולה, או, ומן העוף לעולה? במה הם משונים זה מזה, שהרי מהכל נעשה עולה? אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב מן הבקר, ואם אינו יכול, מביא מן הצאן, ואם גם זה אינו יכול, מביא מן העוף. כי כתוב: ואם דל הוא ואין ידו משגת. כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול. התורה היא תורת חיים, ואינה מעמיסה על אדם דבר שאינו יכול.

קיח) אמר רבי אלעזר: כמו שהיה החטא כך הוא מקריב. העשיר, שלפעמים ליבו גבוה עליו, היה מקריב שור, משום שליבו ראוי יותר לחטוא לפני אדונו משום גאוותו. בינוני, מקריב מן הצאן, משום שרוחו אינו גבוה כל כך לחטוא. עני, שליבו אינו גבוה עליו, ורוחו שפל מכולם, מקריב מן הקל שבכולם, מן העוף. ונודעים הקרבנות של כולם, כל אחד ואחד בפני עצמו. והקב"ה דן דינו של כל אחד ואחד במשקל ישר. רבי אלעזר מלמד שהמדידה איזה סוג קורבן יש להביא אינה לפי כמה כסף יש לו, אלא מהי מידת גאוותו, ולפי זה נדרשת שבירת הלב. וכך יכול כל אחד לתרום ולהוסיף לכלל, לאהבת חברים, גם אם זה לא כסף, לכל אחד יש מה לתת. העני קרוב יותר למלך, שהוא בא לתפילה עם לב שבור, בעוד העשיר בד"כ נחסם בגאוותו, ואין לו צער אמיתי על חטאיו, ועוד מרגיש שהכל מגיע לו. לכן על העשיר להביא קורבן יקר יותר.

קיט) רבי אלעזר שאל את אביו רבי שמעון: על ג' חטאי העולם, תרומה מעשר וחלה, שאינם מפרישים, בא רעב לעולם. וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שליבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין, שהקב"ה ממית את העניים, ומשאיר את העשירים? כי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים. הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, כיוון שאינם נפגמים. כשרוצה הקב"ה להיפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם, אז נותן להם שלום בעוה"ז דהיינו בדבר החיצוני, וממלא להם הכל. הקב"ה כן מונע מאדם הנאות שיזיקו אותו, עד גבול מסוים בו האדם מתעקש ובוחר ליהנות מדברים אסורים. לנו אין שאלה בעצמותו של הקב"ה, וחזקה עלינו שהוא מוליך אותנו בדרך הטובה ביותר לתיקון.

קכ) כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. והם, לב נשבר ונדכֶּה, ואֶת דַכָּא ושפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצורת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם  כמ"ש: כי לא בָזָה ולא שִׁקַּץ עֱנוּת עני. ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.

קכא) כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב: שמוע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב ב' פעמים. אחד, הוא להשגיח בקולם. ואחד, הוא להפרע מאלו שגרמו להם את זה  כמ"ש: ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי. וע"כ בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה. הכאב של העני כשיש רעב מביא אותו להתחבר לקב"ה ואז יכול לקבל תשועה. וכך מי שעני בדעת, שרואה שהוא רחוק מהשם, הצער יכול לקרבו.

קכב) קרבן של העני קל מכולם, משום שליבו שבור, ואע"פ שחושב לחטוא, נעבר ממנו החטא, כי די לו בצערו ובצער בני ביתו. וע"כ כל קרבן וקרבן בפני עצמו ידועים כולם אל הכהן.

קכג) מעשה היה באותו עשיר שהקריב לפני הכהן 2 יונים. אמר לו הכהן, קורבן זה אינו שלך. בא עצוב לביתו ואמר שהכהן לא רצה להקריב את 2 היונים שלו. אמרו לו עליך להקריב פר אחד. אמר להם מה כל כך חמור מחשבת החטא, רק חשבתי על חטא.

קכד) משם והלאה היה עסוק במסחר, ולילה אחד הקיץ משנתו, והיה לומד תורה ונק יהודה האחר מאחר ועשה תיקון דראסטי במחשבתו. יום אחד היה מחלק רכושו, חציו לעניים וחציו ללומדי תורה.

קכה) פתח ואמר אותו יהודה כתוב: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי. מי הוא קֵיני? אלו הם בני יתרו חותן משה, שעשו קן במדבר, כדרור הזה  כמ"ש: ודרור קן לה, כדי לעסוק בתורה. כי התורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה, אלא לעמול בה ימים ולילות. ומשום זה נסעו למדבר, מן העונג שביריחו  כמ"ש: ובני קיני עלו מעיר התמרים. למד אותו יהודה שתורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה. לכן על האדם למעט הנאותיו הגשמיים ולהיות רדוף אחרי התורה.

קכו) וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, משום שהיה מהנה את משה בביתו, ומשה היה כלל כל ישראל. ועוד משום שהוסיף פרשה אחת יתרה בתורה, בזה עשה חסד עם כל ישראל.

קכז) למה בא דבר זה במלחמת עמלק? כשיצאו ישראל ממצרים, לא היה מכל אומות העולם, מי שיתחבר אל ישראל ולקטרג עליהם, אלא עמלק. והוא עשה רע לישראל וערך עימהם מלחמה. ואתה, הקיני, הקדמת להם שלום ועשית חסד עם כולם. ומשום זה אין אתה ראוי להתחבר עם עמלק שלא רצה לפגוע בקיני.

קכח) ולא עוד, אלא כתוב ביתרו, ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים. שהוא הקריב קרבן להקב"ה ובא להתגייר. מלמדנו הכתוב: שקרבנו היה חשוב לפני הקב"ה. ומשום שהוא הקריב קרבן לפני הקב"ה כתוב: ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים. לפני האלקים הוא בדיוק. מכאן למדנו, שכל מי שמקריב קרבן ברצון הלב, הקב"ה מזדמן כנגדו. הקורבן הוא אור חוזר הנדחה, וככל שאם מכה חזק במדרגה גבוהה יותר, יכול הוא להתגבר על גאווה גדולה יותר

קכט) קרבנו של העני חשוב לפני הקב"ה. כי הוא מקריב לפניו ב' קרבנות: אחד חֶלבו ודמו, ואחד הקרבן שמקריב, שהרי אין לו לאכול, והוא מביא קרבן. ע"כ נתמעטו מחמת זה חלבו ודמו. קרבן העני קל מכולם, ב' תורים או ב' בני יונה. ואם לא, מביא מעט קמח ומתכפר בו. ובשעה ההיא מכריזים ואומרים, כי לא בָזָה ולא שִׁקַּץ עֱנוּת עני, משום שקרבן עני משובח מכל.

שאלות חזרה – הדף היומי בזהר הקדוש – פרשת ויקרא מג-מה
1. מה המדרג בקרבנות עולה? מדוע לפי רבי יוסי? ומדוע לפי רבי אלעזר?
2. מהי שאלת אלעזר לאביו? מהי התשובה לפי החברים ומהי תשובת רשב"י לענין זה?
3. מדוע קרבנו של העני חשוב יותר מכל שאר הקרבנות?
4. ספר את המקרה של יהודה האחר ואת תיקונו בענין?
5. מה אנו לומדים מהקיני כיצד זה קשור ליהודה האחר?

וַיִּקְרָא מג-מה

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר

התורה היא תורת חיים, ואינה מעמיסה על אדם דבר שאינו יכול.

מהכל נעשה עולה? אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב מן הבקר, ואם אינו יכול, מביא מן הצאן, ואם גם זה אינו יכול, מביא מן העוף. כי כתוב: ואם דל הוא ואין ידו משגת. כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול.

רבי אלעזר מלמד שהמדידה איזה סוג קורבן יש להביא אינה לפי כמה כסף יש לחוטא, אלא מהי מידת גאוותו, ולפי זה נדרשת שבירת הלב. וכך יכול כל אחד לתרום ולהוסיף לכלל, לאהבת חברים, גם אם זה לא כסף, לכל אחד יש מה לתת. העני קרוב יותר למלך, שהוא בא לתפילה עם לב שבור, בעוד העשיר בד"כ נחסם בגאוותו, ואין לו צער אמיתי על חטאיו, ועוד מרגיש שהכל מגיע לו. לכן על העשיר להביא קורבן יקר יותר.

כפי שהמחשבה צריכה להיות שלמה ומוקדשת להשם, כך קורבן עולה, כולו להשם. הקורבן בא כדי שהאדם יוציא ממחשבתו את בחינת עמלק. הקב"ה כן מונע מאדם הנאות שיזיקו אותו, עד גבול מסוים בו האדם מתעקש ובוחר ליהנות מדברים אסורים. לנו אין שאלה בעצמותו של הקב"ה, וחזקה עלינו שהוא מוליך אותנו בדרך הטובה ביותר לתיקון.

וַיִּקְרָא מ-מב

עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה

רצון הגוף מבקש מנוחה, והנשמה רוצה לעבוד את השם בשמחה. ולכאורה קשה מפני שאדם שחטא לפני אדוניו ועבר על מצוותיו, ובא להקריב קרבן ולתקן את עצמו, הוא צריך להימצא ברוח שבור ברוח עצוב, אז היכן השמחה הנדרשת בעבודה. אלא הכוהנים והלויים משלימים את שמחתו.

השמחה היא בלב, ועל האדם לבדוק מהיכן היא נובעת. שמחה נובעת מעצם היות האדם משפיע, שזו תכונת הכהן שבנפש, כאשר הלויים נמצאים בשיר. ומתוך הערבות בעם ישראל רואים את התיקון, או בתוך נפש אדם אחד, שעליו לצרף את מידת ההשפעה, החסד, הכוהן שבו, עם צד הרננה של הלוי. הימין והשמאל מביאים למציאות שהעבודה תהיה בשלמות. וגם כעת כשאין בית המקדש יש ואפשר לעבוד בשמחה.

על האדם להבין שאפילו אם פגם, זו השגחה מהשם כדי שיתקן, ועליו לשמוח בקורבן. הדין בא לעשות גבול ולפרט, וע"י כך ניתן להגדיל את האמונה והתפיסה בחיבור שם הויה, שהוא רחמים, עם שם אלקים הוא מידת הדין.

אמונה זו היא עבודה ממטה למעלה, להתמסרות לעבודת השם כמו עבודת הכהן. שמחה באה מהשפעה, משבירת הרצון לקבל, ואילו עונג בא לגוף אשר בד"כ מעוות את התפיסה הנכונה וחושב שבידור יביא לשמחה.

וַיִּקְרָא לז-לט

וְאִישׁ כִּי יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ

יש לעבוד את השם בשמחה.

ולשם כך צריך גם את דיני הזכר ודיני הנקבה, ולאחד ביניהם. לכן מוסיף את המילה גם, שבת אחים גם יחד כדי לרבות גם את הנוקבא, דהיינו גם עבודה נפשית מלמטה למעלה. האחדות היא כשהמלכה יחד עם המלך, כנסת ישראל עם הקב"ה. עבודה שאינה בשמחה אינה רצויה אצל השם. האחדות מתאפשרת ע"י קורבן העולה המתקן את המחשבה, וקורבנות נוספים המתקנים את צד הגוף. ועיקר האחדות היא בין שם הויה לשם אלקים וגם האחדות בין ישראל המבטאים את שם הויה לאומות העולם עם שם אלקים.

השמן הוא כוח הבינה, אור חסדים עתיק, אור של אמונה. שמן לשון שמונה, נשמה הנותנת את הכוח אם הקב"ה, ע"י שמן זך = גמטריה זית. כפי שכותשים את הזית, כך זיווג דהכאה בא לביטול הגאווה, דהיינו בכל מפגש עם המציאות להכות את הרצון הרגיל ולפעול רצונות לפי רצון העליון. 

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ

איך יכול להיות שיבוא אלקים אל אומות העולם, שהם צד הרשע ולעם ישראל לא, אלא אלקים לא בא אליהם אלא לשר שלהם דהיינו לכוח העליון הפנימי, וכמובן שלא שם הויה בא אליהם, אלא כוח מצד הטבע שהוא שם אלקים.

וַיִּקְרָא לז-לט

וְאִישׁ כִּי יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ

השמן הוא כוח הבינה, אור חסדים עתיק, אור של אמונה. שמן לשון שמונה, נשמה הנותנת את הכוח אם הקב"ה, ע"י שמן זך = גמטריה זית. כפי שכותשים את הזית, כך זיווג דהכאה בא לביטול הגאווה, דהיינו בכל מפגש עם המציאות להכות את הרצון הרגיל ולפעול רצונות לפי רצון העליון.  

קג) כשמן הטוב על הראש. שמן הטוב, זהו שמן משחת קודש, הנמשך ויוצא מעתיק, כתר, שהשמן הזה, האורות דעתיק, נמצא בנהר העליון, בינה, היונק לַבָנים, זו"ן, להדליק הנרות, הספירות דזו"ן. ושמן שזו"ן יונקים מן הבינה, נמשך על ראש המלך, ג"ר דז"א, ומראשו לכבוד הדיקנא שלו, ומשם נמשך לכל לבושי הכבוד שהמלך מתלבש בהם, לכל הספירות דז"א  כמ"ש: שיורד על פי מידותיו ממש, שהם כתרי המלך, הספירות הנקראות מידות, ששמו הקדוש נמצא בהם.

קד) כל המשכה וכל שמחה שבעולמות אינן יורדות לברך העולם, אלא ע"י אלו הכתרים הקדושים, ספירות ז"א, שהם השם של מלך הקדוש, הויה שהוא חו"ב תו"ם. ומשום זה כתוב: שיורד על פי מידותיו  כמ"ש: על פי אהרון ובניו תהיה, ונמשך השפע לכל העולמות, שתמצאנה ברכות לכל. שמן הזה אינו נמצא עד זמן ההוא של העבודה למטה שהייתה עולה והיו נפגשים זה בזה  כמ"ש: שמן וקטורת ישמח לב. שמן, השפע שלמעלה וקטורת, העבודה שלמטה, שנפגשים זה בזה, ואז היא שמחת הכל. יש לעבוד את השם בשמחה, ולשם כך צריך גם את דיני הזכר ודיני הנקבה, ולאחד ביניהם. לכן מוסיף את המילה גם, שבת אחים גם יחד כדי לרבות גם את הנוקבא, דהיינו גם עבודה נפשית מלמטה למעלה. האחדות היא כשהמלכה יחד עם המלך, כנסת ישראל עם הקב"ה. עבודה שאינה בשמחה אינה רצויה אצל השם. האחדות מתאפשרת ע"י קורבן העולה המתקן את המחשבה, וקורבנות נוספים המתקנים את צד הגוף. ועיקר האחדות היא בין שם הויה לשם אלקים וגם האחדות בין ישראל המבטאים את שם הויה לאומות העולם עם שם אלקים.

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ

קה) רבי אחא פתח: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה- ובהמשך כתוב:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, מהו השינוי, שבאומות העולם כתוב: ויבוא אלקים, ולישראל לא כתוב: ויבוא אלקים? אלקים שבכאן הוא כוח ההוא, השר שממונה עליהם  כמ"ש: ויבוא אלקים אל בלעם לילה, שהוא כוח שנתמנה עליו. איך יכול להיות שיבוא אלקים אל אומות העולם, שהם צד הרשע ולעם ישראל לא, אלא אלקים לא בא אליהם אלא לשר שלהם דהיינו לכוח העליון הפנימי, וכמובן שלא שם הויה בא אליהם, אלא כוח מצד הטבע שהוא שם אלקים.

קו) ויאמר אליו האלקים בחלום, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ  מֵחֲטוֹ-לִי;  כשכתוב: מחטו לי, הוא בהכרח הקב"ה? אלא ודאי שהוא רק השר שלו. כמ"ש גם אנוכי ידעתי. כתוב גם לרבות, אע"פ שלמעלה ממני ידוע, גם אנוכי ידעתי. ואחשוך גם אנוכי. המילה גם הוא לרבות, אע"פ שמנעוךָ מלמעלה גם אנוכי מנעתי אותך. אותך מחטו לי, מחטו, הוא חסר א', שצריך לומר מחטוא. מה הוא אומר, הלוא החטא אינו אל השר אלא להקב"ה ולמה אמר מֵחֲטוֹ-לִי? אלא שם הויה גבוה משם אלקים וכולל אותו, לכן אומר גם אנוכי מנעתי אותך.

קז) אלא בעוונותיהם של העם שלמטה, נפגם למעלה התחתון פוגם בעליון ע"י כך שבא התחתון, הגוף ומבקש, ולא תמיד יקבל את ההטבה שעלולה להזיק, ומאלצים את התחתון להתיישר. בעוונות העם שלמטה, נעבר השר שלהם למעלה מממשלתו  כמ"ש: וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ  אע"פ שלמעלה ממני תלוי הדבר. ואחשוך גם אנוכי, לרבות את עצמו, שגם הוא מנע אותו. מחטו לי, כדי שחטאיך לא ימצאו בי, כמחט הזו התקועה בבשר, שאתה לא תגרום לי בחטאך, להעביר אותי מממשלתי, ויקוצו בי כמחט הזו התקועה בבשר, שאתה לא תגרום כמ"ש: ואקוץ בם. כמו אלו הקוצים התחובים בבשר. מלמדנו, שחטאי בני אדם עושים פגם למעלה. הפגם, הוא כמ"ש: ובפשעיכם שולחה אימכם. וכן חטאי העמים פוגמים בשר שלהם, שהועברה מממשלתו.

קח) וע"כ, כיוון שחטאי התחתונים פוגמים למעלה, מקריבים קרבן. קרבן הוא זה, שכתוב: ובפשעיכם שולחה אימכם, אשר החטא גורם פירוד בין ז"א למלכות בפגם שלו, כי המלכות שולחה מחמת החטא. והקרבן שמקריבים, מקרב עולם העליון, ז"א, בעולם התחתון, מלכות. ונעשה הכל אחד.

וַיִּקְרָא כח-ל

נָפְלָה לֹא-תוֹסִיף קוּם

קשה היה לרבי יהודה הפירוש על הפסוק: נָפְלָה לֹא תוֹסִיף,  קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. דהיינו שלא תוסיף ליפול, אך הפסוק נאמר במסגרת קינה. רבי שמעון פירש שנכונים דברי החברים, אך הפירוש העמוק יותר שלכל הגלויות הראשונות היה קץ קצוב, ובגלות האחרונה אין קצבה. כלומר לשוב בתשובה ניתן רק כאשר יגיע האדם להכרה שרק בעזרת הקב"ה יוכל להתגבר על היצר הרע, בתנאי שהוא בעצמו חזר מהגלויות הראשונות, כלומר תפקיד האדם בתהליך התפתחותו לחזור בעצמו מכל הגלויות הראשונות, ולהבין שאין יאוש כלל, ורק בעזרת הקב"ה יצליח לקום מהגלות האחרונה.  עתיד הקב"ה להכריז על כנסת ישראל, ואמר, התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, כמי שאוחז ביד חברו, ואומר, התנער, קום.

את התורה ניתן להבין רק ע"י שכל אמוני.

בקול של משה רבנו שמייצג את האמונה בנפש, ניתן לשמוע את התורה. ואם התורה באה רק מהשכל האנושי, לא ניתן להבינה. הניסיון להבין את התורה בשכל, בדרך מדעית תביא למחלוקות, אך בדרך אמונית ניתן להגיע לאחדות פנימיות.

כך הקב"ה יאחז בה ויאמר, התנערי, קומי.

פג) וכן כל אלו בני היכל המלך פותחים לדבר עימה בלשון הזה  כמ"ש: קומי אורי, כי בא אורֵך, הרי המלך כאן. ודאי אז, כשהמלך מתפייס עימה, הוא הכבוד שלה ושמחת הכל. בכל הפעמים היא באה לפני המלך וקמה לפניו  כמ"ש: ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. אבל בפעם הזאת אינו כן, אלא המלך יבוא אצלה, ויתרצה עימה, וישיב אותה להיכלו  כמ"ש: הנה מַלכֵך יבוא לָך, ודאי, ולא אתה אליו. יבוא לך, להתרצות עימך. יבוא לך, להקים אותך. יבוא לך, להשלים אותך בכל. יבוא לך, להעלות אותך להיכלו ולהתחבר עימך חיבור תמידי לעולם  כמ"ש: וארשְׂתיךְ לי באמונה.

פד בעוד שהיו הולכים פגש אותם רבי אבא. אמרו הרי בעל החכמה בא שהגיע למדרגת חכמה, נקבל פני השכינה. כשקרבו אליו נשמט ממושב מרכבו וירד אלהים.

פה  פתח ואמר: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. ויהי קול השופר כאן חולקים ספרי הראשונים וכולם בדבר אחד נתקעו. יש מי שאומר קול השופר הוא שנים, קול אחד ושופר שנים דהיינו ת"ת ובינה ומדייק זה ממה שאינו כתוב ויהי השופר הולך וחזק, אלא קול השופר, שזה משמע קול היוצא מהשופר. אשר קול ז"א היוצא מהשופר שהוא בינה. כי ודאי שהבינה נק' שופר כש"א יתקע בשופר גדול, וזו הבינה היא שופר גדול שבה יוצאים העבדים לחירות עולמים. כי שנת החמישים ה"ס בינה שמאירה ומוציאה העבדים לחירות, שכל הקליפות המשועבדים מתבטלות ואורותיה.

פו  ויש מי שלומד שהכל הוא אחד משום שכתוב קול השופר, דהיינו קול נקרא שופר, ומאין לנו שבינה נק' קול? שכתוב קול גדול ולא יסף, וקול זה הוא בינה שנק' שופר. ע"כ קול השופר הולך, לאן הוא הולך? אם תאמר להר סיני או לישראל, היה צריך לומר יורד, אלא התורה יוצאת מכאן מבינה, והמלה הולך הוא על התורה, שממקום זה שהוא כלל הקולות ניתנה התורה, וכשמסתכלים בדברים הכל אחד.

פז על כן כיון שהתורה יצאה מבינה, לוחות הראשונים היו רשומים ממקום הזה, והוא סוד הדבר שכתוב חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות ממש, להיותה המקום שכל החירות תלויה בה. כי אין חירות מכל הקליפות אלא על ידי האורות של הבינה. אין לך דבר בתורה שיש בו מחלוקת, שאומרים החברים זה כך וזה כך, שלא ילך הכל למקום אחד למלכות ומתקבץ למבוע אחד שהוא יסוד. כל המחלוקות מגיעות למלכות, והפתרון כאשר עולה המלכות לבינה שהיא מקום החירות, ורק בה ניתן להשתחרר מהתפיסה הגשמית.

פח וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ פירושו שכל הנחלים הולכים אל הים, דהיינו אל המלכות הנק' ים, וכתוב שהכל הולך אל מקום אחד. וחזק מאד הוא כמו שלמדנו שהבינה ה"ס כלי המחזיק ארבעים סאה, כי האות ם סתומה איזקא דכיא, ם דלמרבה הםשרה. וחזק מאד יורה שאין לך דבר בתורה שיהיה חלש או שבור וכשתסתקל ותדע אותו תמצא אותו חזק כפטיש יפוצץ סלע. ואם הוא חלש – ממך הוא שלמדנו: כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם ריק, הוא מכם. חזק מאד, דהיינו יכול להתגבר גם על היצר הרע

קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק

פט) מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. במָקום זה נכלל דברים עליונים, סודות עליונים. והאלקים יעננו בקול, בקולו של משה, בקול ההוא שאחז בו משה, בז"א, הנקרא קול. והיה בהיפך, שכתוב: וידבר אלקים. וכאן כתוב: משה ידבר.

צ) אלא משום שכתוב: וַיֹּאמְרוּ, אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן נָמוּת. וע"כ, משה ידבר והאלקים יעננו. מה שלא היה כן מקודם לכן, שאז כתוב: וידבר אלקים. כי אין לך דבר בתורה מפי משה בלבד. וקללות שבמשנה תורה, משה מפי עצמו אמר. מפי עצמו, פירושו, הללו הקללות שבתורת כהנים נאמרו מפי הגבורה, המלכות. והללו שבמשנה תורה, נאמרו מפי עצמו, מפי קול שנאחז בו, ז"א.

קוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה

צא) ובספר האגדה שבבית המדרש אמרו: אע"פ שהתורה נאמרה כולה מפי הגבורה, המלכות, מפי עצמו של משה, ז"א, ג"כ נאמרה. כגון הקללות שבמשנה תורה. ואח"כ נכללו מפי הגבורה  כמ"ש: משה ידבר והאלקים יעננו בקול. משה ידבר, זה קולו של משה, ז"א, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, זהו גבורה, המלכות, שהודה לקול ההוא  כמ"ש: יעננו בקול, בקול של משה.

וַיִּקְרָא לא-לג

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה, לְאִישׁ זָר

האדם קיבל את הפוטנציאל להגיע לשלמות.

ומשום זה ברא אותו זכר ונקבה, שיהיה שלם. ומתי נקרא האדם שלם כעין של מעלה, הוא בשעה שמתחבר עם בת זוגו באחדות בשמחה וברצון, ויָצאו ממנו ומאשתו בן ובת המראה על המשכיות ברוחניות ומבטא את העליון בצורה שלמה. בן זו בחינת הבנה ובת היא בחינת הרגשה. וזהו תפקיד האדם, להכשיר את נשמתו לדבקות בקב"ה.

בשביל מה צריך היה לברוא את כל אומות העולם, אם אומר הזוהר שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל ישראל. אלא ברא הקב"ה את הכל כדי להטיב לנבראים, ולצורך כך חייבים לקבל את התורה, שתכשיר את הנבראים לקבלת ההטבה השלמה. מבחינת המטרה הגויים שלא רצו לקבל עול תורה הם רק אמצעי להגיע למטרה, וכל עוד חלקם שקועים בעבודה זרה, הם לא ראויים לקבלת ההטבה.

וַיִּקְרָא כח-ל
נָפְלָה לֹא-תוֹסִיף קוּם
קשה היה לרבי יהודה הפירוש על הפסוק: נָפְלָה לֹא תוֹסִיף,  קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. דהיינו שלא תוסיף ליפול, אך הפסוק נאמר במסגרת קינה. רבי שמעון פירש שנכונים דברי החברים, אך הפירוש העמוק יותר שלכל הגלויות הראשונות היה קץ קצוב, ובגלות האחרונה אין קצבה. כלומר לשוב בתשובה ניתן רק כאשר יגיע האדם להכרה שרק בעזרת הקב"ה יוכל להתגבר על היצר הרע, בתנאי שהוא בעצמו חזר מהגלויות הראשונות, כלומר תפקיד האדם בתהליך התפתחותו לחזור בעצמו מכל הגלויות הראשונות, ולהבין שאין יאוש כלל, ורק בעזרת הקב"ה יצליח לקום מהגלות האחרונה.  עתיד הקב"ה להכריז על כנסת ישראל, ואמר, התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, כמי שאוחז ביד חברו, ואומר, התנער, קום.
את התורה ניתן להבין רק ע"י שכל אמוני.
בקול של משה רבנו שמייצג את האמונה בנפש, ניתן לשמוע את התורה. ואם התורה באה רק מהשכל האנושי, לא ניתן להבינה. הניסיון להבין את התורה בשכל, בדרך מדעית תביא למחלוקות, אך בדרך אמונית ניתן להגיע לאחדות פנימיות.