023- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – ע-עב השקפה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סז-סט

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

תַּעֲנוּג הַבָּא בִּלְבוּשׁ לֹא אֳמִּיתִּי, מֶזִּיק.

כל תענוג מגיע מהשם יתברך, אך כאשר התענוג בא בלבושים שקריים, לפרטיות – עליך לברוח. מצד אחד הנשמה מבקשת תענוג מהאמת, אך כאשר הנשמה מכוסה ומוסתרת מהאדם, הרצון לקבל תענוג מגיע מהקליפה, מדברים לא אמיתיים. גם תענוג שאינו אמיתי מורגש חזק, ומביא את האדם לבלבול ותעתוע, מפני שהנשמה רוצה תענוג ומבולבלת מהלבושים, מכלים לא ראויים המושכים את האור. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ – הרחק רגליך מתענוג כזה שבא מהיצר לפרטיות, אך רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב – שהוא הקב"ה, תענוג מהאמת, בו תדבק. יש להבחין בצורה ברורה. כשאתה אומר שאתה רֵעַ אותו אתה אוהב, מהי הסיבה לאהבה זו, האם מפני שה' נותן לי תענוג אותו אני לוקח לפרטיות, תענוג בלבושים שקריים, או שאני אוהב את השם מפני שזו האמת, שעלי ועל השורשים שלי לאהוב אותו.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ – זהו שבח לבורא. עז – אור מטרת הבריאה, זמרה – זמיר עריצים שחותך המדרגה, יה – או"א עילעין, זיווג תדיר

אדם הראשון הוא כלל הבריאה, ושאר האנושות פרטים בו. א.ק הוא פרצוף ראשון שיצא בעולמות, ומחשבת אדם קדמון יצאה עוד לפני יציאת העיגולים ושאר הבריאה. ללמד לאדם כיום שהוא הכלל ובריאה היא פרט.

לא לאכול מעץ הדעת, דהיינו לא להשתמש בפרטיות, אם לא היה פוגם לא היה מת לעולם.

לעומת רצונות ההשפעה, עליהם כתוב: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ.  בגויים שבנפש שהם הרצונות החיצוניים, בהם כן ניתן לעשות נקמה. אין לאדם כוח לפעול כנגד כוחות אומות העולם שבנפשו לבד. כאן המאבק הוא בעיקר בשמירה, שלא להתחבר איתם בחינת הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ולבסוף ה' יעשה בהם נקמה.