001- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע א-ג – למתקדמים
תזריע א-ג
עַל מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת
א) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. רבי אלעזר פתח: עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. שואל במשכבי צריך היה לומר, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר כמו הנחש, היינו שכל התענוג נמשך לרצון לקבל. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. וע"כ, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, שיוציאני ממנה. הגלות היא בחינה של שהייה בין אומות העולם, כלומר בתוך רצונות של נפרדות, במקום להיות במקום היחד הנפשי
ב) בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים ששם אין זיווג, אין קשר עם הקב"ה, אין מי שיעלה מ"ן, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי.
ג) רבי יצחק אמר: על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלימה, מקו האמצעי. שמזווג המלך, ז"א, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.
ד) רבי אבא היה הולך לכפר קניא, למערה של לוד לקטנות במוחין של הולדה, והיו עמו רבי יוסי ורבי חייא. אמר רבי יוסי: אֵשֶׁת-חַיִל, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה. אשת חיל, כנסת ישראל, השכינה. וּכְרָקָב בעצמותיו מבישה, אלו הם עמים עכו"ם, שהקב"ה אינו יכול לסובלם בעולם כמ"ש: ואקוץ בם. כאלו קוצים ודרדרים, שמֵצרים לאדם ואינו יכול לסובלם. אשת חיל, כנסת ישראל, גוברת על כמה צבאות ומחנות מלאכים הנמצאים בעולם, כל דרי בי"ע המתפשטים ממנה. אשת חיל, פירושו גברת ואדון. עטרת בעלה, עטרת תפארת, כי התפארת, בעלה של השכינה. כנסת ישראל בגלות והיא המבכה על מצבה. על משכבי, ששוכנת בעפר.
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא
ה) רבי אבא אמר: אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא זו כנסת ישראל שהיא אשת חיל. מי מדרגת ישסו"ת ימצא, כמו שאמר אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים פירושו אשר ישיג אתכם. מי ימצא. פירושו, מי יזכה וישיגה להיות בה בשלמות, ולהימצא עמה תמיד.
ו) וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. מִכְרָהּ? מִקחה היה צריך לומר, שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו מִכְרָהּ?, אלא שכל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים כמ"ש: ויעזבו בני ישראל את ה', וימכור אותם ביד סיסרא. ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה להם חלק בהם. לכן מי שלא שואף לשכינה הקדושה, שעוזב את הרצון לכלל, אין הוא יכול להשיג את השלל, את הפנינים הנמצאים בפנימיות התורה. וכך יבבה אם סיסרא כשהובס ואמרה: הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל.
ז) רבי חייא פתח: בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. בטח בה לב בעלה זהו הקב"ה, ז"א, שמשום זה הפקיד אותה את השכינה על העולם שיתנהג על ידה, כל הנשק שלו הפקיד בידה, וכל אלו עושי מלחמה. וע"כ, ושלל לא יחסר. שכל הכוחות לעשות מלחמה ולהכניע הס"א, נתן בידיה, שעי"ז מוציאה הניצוצים הקדושים, שנפלו לחיצונים בסיבת החטא, ומחזרת אותם לקדושה. ואלו ניצוצים קדושים, מכונים שלל, שלל המלחמה. כשאדם מרגיש קושי שאינו יכול להתגבר, עליו להבין שהכוחות ניתנו ליחד, לשכינה הקדושה, ורק אם יעזוב את פרטיותו יוכל להתחבר לכלל, לשכינה. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ אומר שמי שאינו רוצה להיות ולהרגיש חלק מהיחד, נמכר לאומות העולם, לרצונות נוכריים, וכך סודות התורה לא ידברו אליהם.
ח) רבי יוסי פתח: גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ. גמלתהו טוב, שנותנת טוב לעולם ונותנת טוב להיכל המלך ולבני היכלו. ולא רע, היה צריך לומר זה, משום שכתוב: ועץ הדעת טוב ורע, שהמלכות נקראת עץ הדעת טוב ורע, מטעם, זכה, הוא טוב, לא זכה, הוא רע. וע"כ אומר, ולא רע. טוב ולא רע, בזמן שימי השמים, הספירות דז"א, מאירים עליה, ומזדווגים עמה כראוי. הוא טוב כאשר שימי השמים הם ימי חייה ויש קשר עם הקב"ה. לכן כשישראל מתפללים, מבקשים הם ייחוד, ואומרים לשם ייחוד קודש אבריך הוא ושכינתה. משום שעץ החיים, ז"א, שולח לה חיים, המוחין מבינה, ומאיר לה. ובזמן ההוא, גמלתהו טוב ולא רע. וכל הכתובים האלו, בכנסת ישראל נאמרו.
