037- אדרא רבא – שיעור 37 (קמח-קנ) השקפה
נָשֹׂא קמח- קנ
ט ת"ד דז"א
לאחר שלימד את התיקון בשורש המחשבה, באריך אנפין, בא כעת ללמד את התיקון של המחשבה המודעת באדם שזו בחינת זעיר אנפין. זעיר אנפין אינו עומד בפני עצמו, אלא ישנה אמונה עליונה ממנה הוא ניזון, מהתיקונים שבשורש.
מלמד רבי שמעון שצריך האדם להיות גאה בדרכי השם, שאז נפשו מקבלת תעצומות נוספות, וכוח לייצב את המציאות הנפשית כתוצאה ממעשיו הטובים. כך צריך אדם להרגיש גאווה בהיותו חלק מעם ישראל, שכתוב וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. לכל יהודי יש את הנקודה הפנימית של דבקות בהשם.
כל סערות הנפש נובעות מכך שישנם כלים, היי רצונות שלא יכולים לקבל הארה, כלומר לא יכול להגיע לשלמות למרות שזו שאיפתו, והאור מסתלק. הביטוי לכך מופיע כהפרעות וכעס.