הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס נה-נז | מתקדמים | שיעור 19

פנחס נה – נז שעור 19

תחיית המתים

יש ביכולת האדם להחיות רצונות שכבר מתו אצלו. רשעים בחייהם נקראים מתים מאחר וכל הרצון היה לקבלה עצמית ונתון לקליפות. כאשר מוכן לוותר לגמרי על הרצון, ולהפך צורת הרצון להשפעה, יכול הוא להיחלץ מהקליפה ולהחיותו, ולפעול בעצם הרצון.

בזמן תיקון פועלים מתוך שלא לשמה בכוונה להגיע ללשמה, אך על סדר המדרגה, דהיינו עובדים לאט על רצונות קטנים, אשר מצטברים לתיקון הכללי. 

1. אמר רבי שמעון בזה הקשו הראשונים אבל עצמות אלו שהחיה הקב"ה עשה בהם הקב"ה נסים ואותות משונים. כתוב זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני, כתוב אחריו, הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני אחר שהאדם נרקב בעפר והגיע הזמן של תחיית המתים עתיד הקב"ה לעשות אותו העצם הנשאר שאינו נרקב כמו עסה זו וכמו גבינת חלב וכנביע של חלק שהוא נביע נקי מצוחצח בצחות לבן שבא מדם החסד כי עצם ההוא יתדקיק דהיינו שיעשה דק מאד, ויהיה נשחק עד שיעשה חלב ואח"כ מקפיא אותו ויהיה מצטייר בציור כמו גבינה קפואה ואח"כ ימשוך עליו עור ובשר ועצמות וגידים, יתערב פירושו יתדקיק כי על רקיקין מתרגם יונתן. מכאן שתחיית המתים תהיה רק ע"י הבורא. תחיית המתים היא תחייה הרצון המופרז לקבל שלא ניתן היה להשתמש בו, מאחר ולא היה מסך מתאים לתת לרצון צורה חדשה של בעל מנת להשפיע.
2. ז"ש הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, התכתני לא כתוב אלא לשון עתידי, תתיכני הקפיאני לא כתוב אלא תקפאני, הלבשתני לא כתוב אלא תלבישני סוככתני לא כתוב אלא תסוככני כי הכל משמע לאחר זמן בעת התחיה. שואל למה כותב על תחיית המתים לשון עבר. אלא הכל בעתיד, אך קודם יינתן למלכות, ולאחר מכן עשית עמדי. כלומר עד תחיית המתים המלכות שומרת על הרוח, ומחזירה אותו לגוף החדש שיקום. 
3. ואח"כ כתוב חיים וחסד עשית עמדי, זהו רוח החיים, ואם תאמר עשית עמדי כתוב לשון עבר ולא כתוב תעשה, ומשיב אלא כך אמר, חיים וחסד עשית עמדי שבעולם ההוא נתת בי רוח החיים אבל ופקודתך של המטרוניתא של המלך דהיינו המלכות שמרה רוחי היא שומרת הרוח שלי בעולם ההוא, ולמה אומר על המלכות פקודתך הוא משום שאתה עתיד לפקוד אותה תחילה וע"כ אומר עליה ופקודתך. 
4. וסוד הדבר הזה, כל נפשות הצדיקים גנוזות ונסתרות תחת כסא המלך שהוא המלכות הנק כסא, והיא שומרת אותן להחזירם למקומם. ז"ש ופקודתך שמרה רוחי, מהו ופקודתך, הוא כש"א פקודתו יקח אחר. פקודתך זו היא המטרוניתא של המלך, דהיינו המלכות שכל הרוחות הם פקדונות בידיה ז"ש בידך אפקיד רוחי וגו והיא שומרת אותן משום זה כתוב שמרה רוחי שהיא שומרת אותה.
5. כעין זה אמר דוד שמרה נשפי כי חסיד אני, שמרה זו המטרוניתא של המלך שהיא שמרה נפשי משום שחסיד אני. ובכל מקום שכתוב סתם שלא כתוב השם, זו היא המטרוניתא שהיא המלכות כש"א ויקרא אל משה שלא נזכר השם וכן ויאמר ם שמוע תשמע בקול ה אלקיך שלא נזכר מי האומר היא המלכות.
6. בכה רבי פנחס ואמר ולא אמרתי לך שהשכינה נתנה לי מנחות ומתנות. בחלומי שהכוונה היתה על אלו הממרות של ר"ש. אשרי חלקי שזכיתי לראותך ושעתי את זה, אמר לו בזמן ההוא של תחיית המתים מה שאמרת נכון הוא באותו עצם שאינו נרקב, שאר העצמות הנמצאים מה נעשה מהם, אמר לו כלום יהיו נכללים באותו הנביע של העצם ההוא ויוכללו עמו ויעשו הכל עיסה אחת, ושם יצטייר ציור האדם כמו שאמרו, ז"ש ועצמותיך יחליץ, מהו יחליץ, הוא כש"א חלץ מהם, כולם יתעברו מקיומם ויוכללו בעצם הזה להיות עיסה אחת, ואז היית כגן רוה וכמוצא מים שהעיקר הוא עצם הלוז ושאר העצמות יתכללו בו. עצם הלוז היא עצם הרצון באדם שאינו גלוי לו.

שאלות חזרה בזוהר פנחס נה-נז
1. כיצד תהיה תחיית המתים מצד הגוף?
2. איכן נשמרים הנשמות והרוחות שהיו במשך שיטה אלפה שני עד תחיית המתים?
3. מה יקרא עם כל שאר עצמות חוץ מעצם הלוז ומה היחס ביניהם?