47 – דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים צא-צב

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

השבת התחתונה, שבבחינת שבתות המשנה, כאתגר המכין לקראת השבת העליונה, המבטאת אותה השלמות הנרצית לגמר תיקון
בשיעור זה אנו למדים על ב' השבתות, העליונה והתחתונה, כאשר השבת העליונה מייצגת אותה השבת השלמה של גמר תיקון, והשבת התחתונה מייצגת אותם שבתות המשנה של זמן תיקון.
הזוה"ק מתאר את המחמר, כדמות המייצגת את בחינת המקרים החומריים, בכדי ללמדנו יסוד עיקרי בחיינו, המבסס אותה נקודת האיזון של האדם על אותה ההקשבה הנדיבה הנרכשת בידיו לאותם המקרים המזדמנים לו מלמעלה, כל זאת בכדי להתבונן אל מעבר למקרים הנקראים בפניו.
כאשר מסכים האדם לקבל אותה העובדה אשר יש להטות אוזן לאותם המקרים, אותם שולח לו הבורא מלמעלה, אזי דווקא על-ידי מקרים אלו הנראים למראית עין כעכורים, נתגלים לו לאדם אותם ההבנות שבבחינת 'השבת', הנצרכות לו כדי להלך בדרך ה'.
ולפתע מתגלה לו דרך אותו המחמר, שהוא אותו בחינת המקרה חומרי, שעל אף שהמקרים הנקראים אליו הם אשר באים מלמעלה, מכל מקום סדר עבודתו היא על דרך המדרגה, בקניית אותם הפרטים הנדרשים לו, כדי להשיג אותה אווירת הנפש הכללית.
אותם השבתות שבינתיים, צריכים להיות אצל האדם בבחינת שמירה והרחקה, שפירושם, וויתור על אותו הרצון לקבל המושך על בחינתו את אור החכמה, זאת לסיבה שאלו השבתות הם בבחינת זמן תיקון (בחינת 'שלא לשמה'), בו נוהגת השמירה בבחינת 'החסדים', כהכנה לשבת של גמר תיקון (בחינת 'לשמה'), בה יוכל להתקבל אור החכמה.
ב' השבתות הנ"ל שבבחינת ב' השלמויות, באות כנגד יעקב, המייצג את הבחינה שמחזה ולמטה בבחינת 'חכמה', וכנגד יוסף, המייצג את הבחינה שמחזה ולמעלה בבחינת 'חסדים'.
כאשר יוסף הוא בחינת 'החסדים' (בבחינת 'וויתור על הגאווה'), המהווים אותה הבחינה המקשרת בין אותם מעשי החול הקרובים (לסיבה שקרובים למציאות המעשה בו האדם מצוי) לאותה הכוונה הפנימית הרחוקה (לסיבה שנצרכת לבחינת הרחקה של 'חסדים') שבבחינת 'חכמה' (אווירת הנפש שבבחינת 'הכלל'), אותה מבקש האדם להשיג באמצעות הפעולות החיצוניות, בכדי להגיע לאווירת הנפש, אותה נדרש האדם להשיג בנפשו.
שלו תצוייר מציאות בה האדם ידרוש להשיג אותה הכוונה הנזכרת לעיל בבת אחת, בלא עבודה דרך פרטי המעשים, עלול הוא לשבור את 'ראשו', כלומר שישבר ויפול ארצה מאותה הכוונה, לנוכח דרישתו החפוזה והבלתי מאורגנת.
מסיים הזוה"ק בשאלה העוסקת בדבר שלמותה של השבת האמיתית, שהיא אותה הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש בבחינת מלכות דמלכות, אשר נגנזא בעתיק (בחינת 'רדל"א'), עד לגמר תיקון.
ועד גמר התיקון על האדם מוטל לעבוד על אותם בחינות 'השבתות שבינתיים', בבחינת 'חפץ חסד', דרכו קונה האדם ביגיעה לאט לאט דרך פרטי המעשים, אותו הכלי של האהבה, אשר יהווה עבורו אותו בחינת 'האני המשותף', בו תוכל להתקבל אותה השלמות הנרצית של גמר תיקון.
שאם לא כן וירצה להיכנס בזמן התיקון, תוך החלל של הריבוע והעיגול, המייצג אותה בחינת 'האמונה', כדי להבין זו האמונה בדעתו, עד לכדי שנמצא משמש באותה הנקודה שבבחינת 'גדלות הרצון' הנ"ל, בכלים של אנוכיות ותאווה אישית, אזי ימצא אותו בחינת 'האני הפרטי', כמר ממוות.