הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן נה-נז | השקפה | שיעור 19

ואתחנן נה – נז שעור 19

כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ

יש ואדם פוגש רצונות שאינם נראים בדיוק רצונות השם, אך כאשר בוחן את הדברים מעבר לזמן ומקום, ולומד שכל פרט מלמד על הכלל אליו הוא שייך, אז גם רצונות כאלו יכולים להיכנס לדרך השם.

פתח רבי אלעזר ואמר כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים, מֵרִים קָלוֹן. אשרי הם העוסקים בתורה. כל מי שעוסק בתורה זוכה לרשת ירושת הנחלה שלמעלה וזוכה לרשת ירושת נחלה בעולם הזה, כשאדם הולך בדרך הישר לפני הקב"ה ועוסק בתורה הנה הוא יורש לעצמו אותו כבוד ה' וכמה מגינים ומליצי יושר נמצאים למעלה על האדם וכולם מלמדים עליו זכות לפני המלך הקדוש. ואם האדם אינו עוסק בתורה ואינו הולך בדרך אדונו הוא עושה קטרוג קלון עליו.

כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם שהנהר עולה ומשקה הארץ אבל כאן  למטר השמים תשתה מים. כלומר אין לרשת רצונות של פרטיות. השאלה מהיכן מקבלים את החַיּוּת שנק מים. ממצרים מקבלים מהארציות ובישראל מקבלים משמים, מהתכלית, כי ארץ הקדושה שותה משמים תמיד. האדם נבחן ממה הוא בוחר לקבל את האור, האם מהתכלית אליה הוא שואף, כלומר בחינת השמים, או מהשאיפה לתענוגות הארציים.

כשאדם חוזר בתשובה עליו לשכוח את מצרים, בה לא יורד גשם ואת החַיּוּת מקבלים מהארציות, אלו כל אותם דמיונות ומחשבות שהיו לו קודם. יציאה ממצרים איננה רק מעבר נפשי גבוה יותר, אלא התקדמות ומעבר מטומאה לקדושה.

פנים אל פנים

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. נבדל משה נביא הנאמן מכל שאר נביאי העולם, שכולם היו לפניו כקוף בפני אדם, כלומר שינוי מדרגה גמור, שאר הנביאים היו מסתכלים במראה שאינה מאירה ועם כל זה לא היו נושאים פניהם למעלה להסתכל. ומשה נביא הנאמן לא היה כן, שהוא היה מסתכל במראה המאירה, ועמד במעמדו. לא צריך היה סביבת פעולה מיוחדת כדי לקבל נבואה, ממדרגתו העליונה לא צריך היה לשנות כדי לראות את המקום. משה יכול היה להחזיק בתפיסת העולם הזה וגם לראות דברים נשגבים בלי לשנות תודעה ולצאת מדעתו מפני שיודע היה לשייך כל פרט לכלל הגדול, לקב"ה, ויכול היה לשוב מיד למחנה.