הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב י-יב | השקפה | שיעור 4

עקב י – יב  שעור 4

כּשֶׁטוֹב לְיָחַד, טוֹב לכּוּלָם.
צָרִיך לְהַרְגִּישׁ אֶת הפרטיות, אַך מִתּוֹך בְּחִירָה לְקַבֵּל תפקידו השייך לָכְּלָל.
בָּהּ במידה שאדם קָשׁוּר לָכְּלָל, הַכְּלָל מַשְׁפִּיעַ עָלָיו.
בְּרָכָה בכוונה מייצרת אֶת היחד.
אָדָם יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ שָׁלֵם כַּאֲשֶׁר מוּכָן הוּא לִכְפוֹף רֹאשׁוֹ.

השאלה כיצד אתה בא לברך, האם מתוך גדלות כלומר שכבר יש לך, או מתוך מסכנות, האם אתה בא לקבל על מותרות שזו מתנה, או על ההכרח שזו צדקה. ככול שקשורים יותר לכלל, כך תורמים יותר לכולם וגם לעצמנו. מכאן שיש לכוון בברכה להביא את התענוג הפרטי לטובת הכלל.

במילה ברוך מכוונים חכמה ובינה, המקור העליון. אתה, החסד שאומרים לשון נוכח, שבעל החסד מרגיש את ההטבה. השם, מידת התפארת שבאה להליכה בקו אמצעי. אלוקנו, מעורר את הגבורה שהמלך הוא בחינת בינה.

בתפילה ישנה תנועה ממטה למעלה וממעלה למטה. כאן המתפלל מתכופף ואומר בכך שהוא מוכן לוותר לגמרי על עצמו, הכל בחינת חסדים מכוסים. בכוח זה ניתן להתגבר כל אומות העולם, כלומר על כל הרצונות החיצוניים, ומוותרים על תענוגות מזויפים. 

תגיות: בחירה, תפקיד הפרט, ברכות