079- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים קנה-קנו

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "שמיא וארקא"

נחש עם שני ראשים – ושמם "שור ונשר"

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "שמיא וארקא",
מסביר הזוה"ק שהאדם נמצא במעין נסיונות, באופן שכאשר מופיעה לפניו ההשתוקקותו העצמית בראשונה, המייצגת את צד הבריאה, מבקשים ממנו שיתנהג כך שיחבר השתוקקות זו שבבחינת אל"ה לנקודה האמונית שבבחינת מ"י, המצויה למעלה מדעתו, שכן צד אמונה זה איננו יכול לבוא במסגרתה של הבריאה וכן במסגרת הבנתו העצמית של האדם, והיות שכך על האדם להתחבר באופן הנ"ל בכדי שיוכל לעשות את התיקון הנרצה, שאם לא כן צד הבריאה יקום כנגדו בשליטת ב' הממונים של הקליפות, הלא הם "קסטימון" ו- "עפרירא", המייצגים את ב' הקליפות של הזכר והנקבה בהתאמה, באופן שצד הזכר מיוצג בדמותו של "השור" וצד הנקבה מיוצגת בדמותו של "הנשר".

"שור" ו- "נשר" הן ב' הצורות בהן פועלות הקליפות כלפי האדם כך, שצד השור שבו שהוא בבחינת "שור מועד", הוא אשר גורם היזק רב לפאת חשכותו, שכן הוא משתוקק אל האור, אלא שאין ביכולתו להשיגו, והיות שאין ביכולתו להשיגו הוא מתגלה אצל האדם כראש אב לכל הנזיקין, באופן שכל היזיקיו באים לידי ביטוי בפגיעה בהרמוניה באופן כללי ובאופן פרטני – בכעס, האשמה, מלחמות בעולם, מלחמות בבני אדם וכהנה על זה הדרך. הבחנות אלו המתגלות אצל השור, נובעות מגאווה, כעס ואש היוצרים הפרדה.

הצד השני הוא צד הנשר שבאדם, המשיר את בני האדם מצד האדם שבהם והופכם לבחינת "בהמה", הכיצד? , על-ידי שרוצים לקחת תענוג אך מצד הבריאה המנותקת מן הנקודה האמונית או אם נרצה נאמר אך מצד הגוף המנותק מצד הנשמה, וכעין מה שאנשים אומרים: "גוף בלי רגש", כלומר שישנה משיכה לנקודה החיצונית מבלי שתחבור לנקודה הפנימית.

נמצא שכאשר האדם מנתק את צד הבריאה מצד הבורא, אזי הוא גורם לעצמו לרצות מצד הנקבה שבו רק אותו התענוג הבא מצד הבריאה לבדה, כך שמן ההכרח שיבוא לידי מציאות בה הוא מנשר עצמו מלהיות אדם, עד לכדי שנופל לבחינת "בהמה".

מציאות זו גורמת לכך שב' הבחינות הנ"ל תתהפכנה לנחש, המזיק את האדם במאוד מאוד. הזיקיו של הנחש ניכירם ב-ב' ההבחנות הנ"ל, הבאות כנגד ב' הקליפות של הזכר והנקבה, וזאת להיותו כלול משתי בחינות אלו.

ב' ההבחנות הן כדלהלן:
הבחנה ה-א': מצד רצונו הוא הולך על עפר וכל תענוגותיו הן רק מבחינת "עפרירא" כמו שכתוב: "ועפר תאכל כל ימי חייך", שבכל מקום טועם את טעמו של העפר, שהוא בחינת "הרצון לקבל לעצמו"

הבחנה ה-ב': מצד ראשו ולשונו מכה, מכיש ומזיק בבחינת "ראש אב לכל הנזיקין".

נמצא ש-ב' ההבחנות הללו מצויות באדם, כך שכאשר הוא רדוף אחר רצונות הנסובים אך ורק על תענוגות מדברים ארציים, אזי הוא מביא עצמו לידי מציאות בה הוא הופך להיות אדם רע, המזיק את העולם.

ב' הקליפות הנ"ל מכונות גם בשם "עזא" ו- "עזאל", שהם בחינת "עצם הבריאה", הבאה מלמעלה, אשר לסיבה זו לא ניתן לתקנם באופן ישיר. אמנם הבורא יתברך ברחמיו הרבים סלל לאדם דרך תיקון, בה הוא יכול לפעול מצד עצמו לתקן את בחינות ההתכללות וכאשר יעשה כך, הבורא יתברך בעצמו יתקן את בחינת "עצם הבריאה". עניין זה משליך גם לעבודת הכלל, באופן שכאשר האדם רוצה לקרב בני אדם אחרים לעבודת ה' יתברך, עליו לקרב את היהודים תחילה, והבורא יתברך ממילא יתקן גם את הגויים ועמי הארצות.