הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא א-ג | מתקדמים | שיעור 1

כי תצא ​​ א - ג

מוציא שם רע

מי שמחפש תענוג לפרטיות, מוציא שם רע על הכלל.

א וענשו אותו מאה כסף, מצווה זו היא שצריך לדון בדין מוציא שם רע, ז"ש וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שהיא פרט בתוך כלל ישראל. אמר ר"מ חכמים, זהו אחר הנשואין שהרי אמר לא מצאתי לבתך בתולים. ואין כל שם רע שווה, כי המרגלים שהוציאו שם רע על ישראל נענשו בשבילה ומתו ולא זכו לה. ואשה היא קרקע בארץ, לפיכך כמו שהעמידו אסתר קרקע עולם היתה. המושג בתולה אומר חדשה, וכך רצון חדש מגיע ממי שמחדש יש מאין בכל יום מעשה בראשית, הקב"ה. רצון משומש בא מהנברא, כמו תפיסה חיצונית מדעית, נק שמוציא שם רע על בתולת ישראל.

ב ​​ ואם תאמרו שם רע על אסתר, שתאמרו שהיא נטמאה באחשורוש ועם זה זכתה שיתלבש בה רוח הקודש, שהיא מלכות. ז"ש ותלבש אסתר מלכות, וא"כ הרי אתם מוציאים שם רע על המלכות, והרי אמר הקב"ה, אני הויה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. שזו היא השכינה שנק שם וכבוד ותהילה, ורוח הקודש הוא השכינה והוא שם שהתלבשה באסתר, ואיך תאמרו שנטמאה באחשורוש.

מי שאינו מבין את פנימיות התורה ומסתכל רק מבחוץ, יכול לחשוב שאסתר נטמאה.

ג ​​ אבל חכמים, אוי לאלו שאוכלים תבן ושבלים של התורה, כלומר שתורתם מעורבת מטוב ורע כמו תבן ושיבולים המעורבים מאכל וקליפות כאשר הקליפות הן תפיסה של זמן ומקום, ואינו יודע בסתרי תורה, אלא קלים וחמורים של תורה, קלים הם תבן דאורייתא דהיינו פסולת, וחומר של תורה הוא חטה, שיש בה מאכל ופסולת, כי חטא היא אותיות ח"ט ה אשר חט הוא פסולת, ה הוא הטוב. שה"ס עץ הדעת טוב ורע, היינו כמו שאמרו ז"ל עץ הדעת חטה היתה. תבל פירושו שבלים כי על שבילים ת"י תובלי.

ד ​​ אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, היינו על חומר של תורה שה"ס חטא, ועצה"ד טו"ר, אלא על סוסים שה"ס סתרי תורה, ז"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכל שכן המלך, שאין זה מקום הדיוט, ועבד שהוא מטטרון שנק הדיוט ועבד, שדרכו לרכוב על חמור. ומשום זה כתוב במשיח, בשעה שלא יזכו ישראל, עני ורוכב על החמור, עני הוא שם, שהוא סימן עירובין נדה יבמות, שהם ר"ת ענ"י ושאר המשנות הם בכלל אלו, שזה רומז שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת ורוכב על חמור, שהוא בחינת עצה"ד טו"ר. ואין הקב"ה נק מלך עד שרוכב על הסוס שלו שהוא כנסת ישראל, היי המלכות בסו"ה לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי שהיא כולה טוב בלי רע כלל. לכן אומר רבי חיים ויטאל בהקדמה לעץ חיים, שלא בא אדם לעולם אלא ללמוד סתרי תורה. סתרי תורה הם בחינת ג"ר כלומר מעבר לתפיסה הגופנית, בחינת האמונה, וטעמי תורה הם ז"ת.

מי שלא יבוא לפנימיות, יצטרך למות ולשוב, מפני שאי אפשר לגאול את ישראל רק מצד החומר.

ה ​​ הקב"ה כשהוא בקטנות מחוץ למקומו, אינו מלך, וכשחוזר למקומו והיה ה' למלך. וכך ישראל נאמר בהם כל ישראל בני מלכים, וכמו האב כן הבנים אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל. ואם תאמר שזה הרוכב על החמור הוא הדיוט, ומשיב, אע"פ שהוא הדיוט כלפי אדונו, למדנו עליו, אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, כי הדיוט זה הוא העבד מטטרון, והוא הרוכב על חמור הזה.

ואדם הראשון שלא שמר על הכבוד הנשמה שנתנו לו, שאכל מעצה"ד הורידו אותו שיאכל יחד עם חמורו שהוא בחינת עצה"ד טוב ורע. ואמר להקב"ה אני וחמורי נאכל באבוס אחד שאל אדם הראשון לאחר החטא, האם גם אני כמו החמור יהנה בעולם הזה רק מאכילה ושתיה ותאוות בשרים. ויששכר זכה בחמור הזה להקרא יששכר חמור גרם, משום שהכניע תחתיו את חמור זה נק חמור גרם שהורידו מהגרם המעלות. הדרך לרדת מהחומריות היא ע"י התורה.

ו) והחכמים בעלי המשנה אמרו שהמטרוניתא שהיא מלכות נאמר בה ומלכותו בכל משלה, שהיא מושלת גם על הקליפות וע"כ אחד שהתלבשה אסתר במלכות, בסו"ה ותלבש אסתר מלכות, שלטה אסתר על אחשורוש ואומתו, ונאמר בהם והרוג בשונאיהם. ואם תאמר שהתיחס עמה אחשורוש, חס ושלום, אע"פ שהיו בבית אחד לא התייחדה עמו, אלא כמו יוסף שנאמר בו ותנח בגדו אצלה, שאינו נאמר לבושו אלא בגדו, שהוא לשון בוגדים בגדו, שהיא בחינת חיצי חיצוניות שלו, שיש בה אחיזה לקליפה. ישותו של האדם פנימית, אך לפעמים נאלץ הוא לפעול שלא בקדושה, מאחר והוא בקליפות, כמו מצוקה או פיקוח נפש.

ז ​​ וכאן סתר גדול, ומשום זה אסתר הוא לשון סתר ככתוב, אתה סתר לי, כי השכינה הסתירה מאחשורוש ונתנה לו שדה במקומה והיא חזרה לזרועו של מרדכי, ומרדכי שהיה יודע שם המפורש וע' לשון, עשה כל זה בחכמה ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאפילו בלי זה יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתייחד עמה, משום אולי התחלפה אשתו בשדה.

ח וזה הוא באשה, שהיא מצד עץ הדעת טוב ורע, נוהג בה בחלוף לשדה, אבל אם היא מהשכינה, אין לה שינוי, ז"ש אני הויה לא שניתי, אני זו השכינה שאין לה פחד מכל הצדדים האחרים היי הקליפות ז"ש כל הגוים כאין נגדו.

ט ובמקום שהשכינה שם, כמה סגולות שם וע"כ משום שהשכינה התלבשה באסתר היתה ראויה להעשות עמה כמה סגולות, כמו שרה שהקב"ה שמר אותה, ומשום שהשכינה היתה עמה שמר אותה מפרעה, ואפילו לבושה ותכשיטיה כולם עשה הקב"ה סגולות, בשביל השכינה שהייתה עמה, ומשום זה כשבא פרעה לגעת בסנדל שלה, הכה אותו המלכאך עם הסנדל, וכן בכל התכשיטים שלה, בכל תכשיט ותכשיט שהיה נוגע בה היה התכשיט מכה אותו, עד שנפרד ממנה אותו הטמא והחזירה לבעלה כך קרה עם אסתר שהייתה גלגול שרה. סגולה היא תוצאה שנוהגת שלא כדרך השכל הישר, אל שכאן האמונה נוהגת על הכלל.