הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא מ-מ"ב | מתקדמים | שיעור 14
כי תצא מ - מב שעור 14
לקיים כל דבר שלף איש נעלו
קג מצוה זו היא לחלוץ, וזהו חליצת רוח מאותו הגוף שצריך לנהוג עמו כאח וליבם את אשתו, וקשר ההוא של אחווה עם אחווה התיר ממנו, ואין היבמה נזקקת לו ועד. ואותו הרוח של המת שנפרד מאחיו ע" החליצה הולך נע ונד עד שמוצא גאולה, ז"ש או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו' ואם לא מצא והשיגה ידו ונגאל, שצריך לחכות עד שישיג בעצמו די גאולתו, ורוח המת הוא כאורח ההולך ממקום למקום או כעבד ההולך בשלשלת על צוארו עד שמוצא פדות מאדון שלו על עוונותיו, היי ע"י גלגול, אוי למי שלא הניח בן לגאול אותו. החליצה משחררת את היבמה מהרוח שהמת השאיר באחיו, אתו היה מאוחה, ולאחר החליצה משתחררת גם רוח זאת מהאח החי. ואם אין מי שיגאל את רוח המת, יאלץ לשוב בגלגול עם ייסורים, עד שתימצא מי שתתחתן עם רוח זו.
קד ואליהו ורבנן וראשי הישיבות שמעו, כאן רמוז אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים שהוא ז"א קשור בקשר תפלה של יד, ואסור בתפלה של ראש בשעה שאין לו בן, היי איש שיעבוד לקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס שנק בן לקב"ה, שיגאל אותו מצד בן י"ה כלומר אם המניח תפילין אינו מרכבה לבן י"ה שהוא ז"א היי שאינו מכוון לעשות נחת רוח ליוצרו כמו בן העובד אצל אביו שלא ע"מ לקבל פרס, נמצא שבאותו קשר של תפילין, הקב"ה הוא אח חבוש ואסור שאין לו רשות לפדות עצמו שאז כביכול הקב"ה בגלות. על האדם לעשות תיקון, להקים את השכינה מעפר, שהקב"ה נשבע שלא חוזר לשכינה עד שהיא שבה אליו. יוצא שהבן שמקיים המצווה שלא על מנת לקבל פרס, גואל את הקב"ה, שנק אח למי שמניח תפילין בכוונה לייחוד, שהוא ד של אחד שהוא עצמו של אח של אחד שהוא ז"א. עצם מעצמי קורא אותה ז"א בקרקפת של תפילין של ראש, ובשר מבשרי קורא אותה מצד הלב.
כי הע"ס כח"ב תו"מ מכונים מוח עצמות גידים בשר עור, ונמצא עצם רומז על חכמה, ובשר רומז על ת"ת וז"ש עצם מעצמי קרא לה לגביה, מצד קרקפתא של תפילין של ראש שהוא חכמה. היא ד עצמו של אח כי המלכות נק ד של אחד בשעה שהיא מבחינת השמאל שהיא חכמה בלי חסדים. ואע"פ שהיא דלה וריקה כי החכמה אינה מאירה בלי חסדים עכ"ז היא עצמו של אח שהיא בחינת עצם שהיא חכמה. ובשר מבשרי קרא לה מצד הלב, היי מבחינת ת"ת ששם הלב כי בשר היא ת"ת
בכל פעם שאדם עושה מצווה לשם שמים, שלא על מנת לקבל פרס, הוא כביכול גואל את תפיסת הבורא שבנפשו. להקים את השכינה מעפר, אומר תנועה נפשית הרואה בכלל, ביחד את הדבר החשוב.
אין צורך בקיום מצווה שלא באה לעשות נחת רוח לבורא.
אין לנו בזמן תיקון ברירה, אלא לפעול שלא לשמה, אך חייבים לכוון ולרצות להגיע לשמה. אם לא, תעשה חליצה מהנעל, מהמנעולא שהיא בחינת צמצום א בו נקבע שיש לפעול ביתר דבקות.
מתחסד עם קונו
קה ולא לחנם אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדה אותי ואת בני מבין העכו"ם. שואל, הרי כמה בני אדם שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים ומתפללים עם הצבור, והקב"ה שכינתו וישראל אינם נגאלים, ומשיב אלא הפירוש הוא שיעסוק בתורה לא בחיצוניות, אלא כדי לחבר השכינה עם הקב"ה, ולא לשום כוונה אחרת. וגמילות חסדים הרי העמידו כי אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שפירושו כל המצות שהוא עושה תהיינה כדי לגאול בזכותם את השכינה מהגלות, ולא לשום כוונה אחרת. בזה הוא עושה חסד עם הקב"ה והוא נק חסיד.
קו מי שגומל חסד עם השכינה היי להעלותה מהגלות גומל חסד עם הקב"ה משום כשחטאו ישראל והקב"ה רצה ליסר אותם היתה אמא, היי השכינה רובצת עליהם ועכבה את הקב"ה מליסרם, עד שיצאו לתרבות רעה. מה עשה הקב"ה, הגלה בני המלך היי ישראל, עם המלכה שהיא השכינה ונשבע שלא יחזור למקומו עד שהמלכה תחזור למקומה, נמצא שמי שגומל חסד עם השכינה חוזר בתשובה, ובכל התורה והמצוות שלה, אינו מכוון אלא רק לפשות השכינה מהגלות. זה הוא שעושה חסד עם קונו והוא כאלו גאל אותו ושכינתו לבניו מהגלות.
קז אמר אליהו וכל ראשי הישיבות, ר"מ אתה הוא אותו האדם אתה הוא הבן של המלך, והמלכה אשר העבודה שלך אל הקב"ה אינו אפילו כמי שעושה חסד עם קונו, אלא כבן שמחויב לאזור עצמו וכחו לגאול את אביו ואמו, ומוסר עצמו למיתה עליהם כי מי שאינו בן המלך ועושה חסד עם המלך ועם המלכה, ודאי שנחשב זה שעושה חסד עם קונו, אבל אתה שאתה בן מלך הרי זה חוב עליך ולא חסד.
קח קם רע"מ והשתטח לפני הקב"ה בכה ואמר, כן יהי רצון שלו שיחשוב אותי כבן, שהמעשים שלי אל הקב"ה ושכינתו יהיו אצלם, כבן המשתדל בהם אחר אביו ואמו, שאוהב אותם יותר משאוהב את עצמו ונפשו ורוחו ונשמתו. וכל מה שיש לו הוא מחשיב לאפס ואין כדי לעשות בהם רצון אביו ואמו לפדותם בהם. ואע"פ שאני יודע שהכל הוא ברשותו, ואין לי מה לתת לו, עכ"ז הרחמן רוצה את לבו של האדם שיהיה מוכן אל הכל. באותה שעה בא הקב"ה ונשקו ואמר, ר"מ ודאי אתה הבן שלי ושל השכינה, חכמים ומלאכים נשקו את הבן. קמו כולם ונשקוהו וקבלו לרב ומלך עליהם.
משה רבינו הוא בחינת התפיסה האֳמוּנִית שבנפש, ברצון ובבחירה להיות בן לקב"ה.
שאלות חזרה בזוהר כי תצא מ-מ"ב
1.מהו רעיון החליצה מבחינה רוחנית ומהו מבחינת עבודת האדם בגוף אחד?
2. מה ההשלכה של החליצה או של הייבום על המצוות וצורתן שעושה האדם?
3. במה זכה משה רבנו להיקרא בן של הקב"ה אגב כך הסבר מה ההבדל בין עבודת העבד לעבודת הבן?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
