הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא מ"ג-מ"ה | מתקדמים | שיעור 15

כי תצא ​​ מג - מה ​​ שעור 15

להכרית זרעו של עמלק

יש להכרית מתת המודע הנפשי את עמלק/הספק.

קט והיה וגו, תמחה את זכר עמלק וגו. מצוה זו היא להכרית זרעו של עמלק, כי נשבע הקב"ה שלא יחזור לכסאו עד שיטול נקמה ממנו. פתח ר"מ ודאי משום זה היו הולכים במדבר ועל הים ולא נכנסו לארץ ישראל עד שיטול נקמה בעמלק. כשאדם הולך במדבר או בים, במקומות שעדיין לא הגיעו לידי ישוב (הדעת) יתקל במלחמה בעמלק. המצווה היא להכריתו, שלא יישאר בו שום קיום.

עמלק הוא הספק שמתנגד לאמונה, תפקידו לאתגר את האדם, לאמן אותו לבוא לרכישת אמונה, שרק דרכה ניתן להתקשר לבורא.

קי שואל, מי הוא שורשו של עמלק למעלה ברוחניות, שהרי אנו רואים שבלעם ובלק משם, מעמלק של מעלה, היו הנשמות שלהם ומשום זה היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומשם זה רשום בשמותיהם עמלק, היי ע"מ של בלעם לק של בלק, והעמלקים הם זכר ונקבה ועליהם נאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל אש עמל הוא זכר של עמלק ואון הוא הנקבה שלו. עמלק הוא השונא שבנפש לקשר ישר-אל.

קיא כמו שיש בישראל ארבעה פנים, יעקב ישראל רחל לאה, אשר ישראל ולאה הם זכר ונקבה ויעקב עם רחם הם זכר ונקבה, ואלו ד הם כנגד ופני נשר לארבעתם היי כנגד ד פנים שבנשר, כי יעקב וישראל הם בחינת נשר שהוא קו אמצעי. כך יש ד פנים לעמלק שהם קסם ונחש, עמל ואון. אותיות עמל רשום בעמלק והמן שהיא מצד עמלק נאמר עליו ישוב עמלו בראשו, וכל אלופי עשו היו מעמלק ועמלק למעלה הוא סמאל שיש בו גם ד פנים שהם עמל, נחש, און, מרמה, המסיתים את האדם לחטוא אל הקב"ה. קסם הוא ק מעמלק, סם מסמאל, נחש אל מסמאל. צד עמלק, הנחש בא לאתגר את ישראל, שעליהם להתנקם בו ובכך לבנות קו אמצעי ולהיכנס לרצון ישר-אל

אין מתחילים בב"ד

קיב עליה נאמר לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, היי מבית מולד שלך היי מאצטגנונות בככבים ומזלות מאלו בתי הלבנה או בתי שבתאי או בתי מאדים. כי בתי מאדם ובתי שבתאי ולבנה עליהם נאמר אין מתחילים בב"ד היי ביום ב וביום ד כי מאדם יש בו אדמימות החמה שיורה על גיהנם שהוא אמו של עשו שנולדה ביום ב דמע"ב וע"כ אין מתחילים ביום ב והלבנה היא טוב ורע כשמאירה במלואה ורע בימי חסרונה. כפי שביום ב נברא הרקיע שמפריד, אומר לא להתחיל דבר מהותי ביום ב. וביום ד נאלצה הלבנה לעשות מיעוט.

שתי הבחינות שלא כדאי להתחיל מהן, פירוד ומיעוט. פירוד מקורו ביום ב של מעשה בראשית, ומיעוט הלבנה ביום ד. הלבנה היא בחינת מלכות, שאין לה משלה ולא כלום, אלא מה שמקבלת מהשמש. ודווקא תלות הלבנה במשפיע וחידושה הם המיצרים אמונה.

קיג ומשום שהלבנה כלולה מטוב ורע מחשבים בה ישראל ומחשבים בה בני ישמעאל, שישראל אחוזים בטוב שבה ובני ישמעאל ברע שבה. וכשהיא נלקה בימי מילואה שהוא הטוב שבה, סימן רע לישראל, וכשהיא נלקה בימי חסרונה סימן רע לישמעאלים. ובז כתוב ואבד חכמה חכמיו היי חכמה של ישמעאלים ובינת נבונים תסתתר כי אינם יודעים בבריאתם של הכוכבים אלא בשמושם כי השינויים בעולם בהליכתם ושמושם, והלבנה נבראה ביום ד במעשה בראשית, ובמיעוטה של הלבה שהוא עניות, נבראה לילית שהיא שבתאי שהוא רעב וצמאון ולקוי המאורות שעליה נאמר יהי מארת חסר ו שמשמעותו קללה שכתוב, מארת ה' בבית רשע, וכן וחוטא ילכד בה בבית האסורים שלה וצדיק ימלט ממנה וע"כ אין מתחילים ביום ד. בישמעאל יש אמונה, אך מהצד הרע שבה, ואין אמונתם מביא חכמה, ההיפך חוכמתם נסתרה.

קיד ויש כוכב אחר שהיא אחר שהיא נקודת החולם שנק בת מלך שבת המלכה. וממשלת שניהם של שבתאי ושל שבת המלכה, היא ביום השביעי שנאמר בה למען ינוח עבדך ואמתך כי סדר בריאתם אינו כסדר שמושם, ומשום זה חמה ומאדים שהם אדומים ובחינת גיהנם נבראו ביום ב במעשי בראשית. ולבנה ושבתאי נבראו ביום ד ממעשי בראשית ששבתאי יורה על רעב וחשך ומשום זה אין מתחילים בב"ד שמום שהגיהנם נברא ביום ב וליקוי המאורות ביום ד התיקון של המיעוט הוא השלמות, בחינת השבת, שהאמונה היא נקודת החולם המתקנת את המאורות שכאשר חסרה האות וו הם בחינת קללה.

קטו כוכב עליו נאמר דרך כוכב מיעקב שהוא קו אמצעי ומדרגתו ביום ג של מעשי בראשית ובו נאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, שבו ירד הקב"ה לתת תורה לישראל, שהתורה היא בת יחידה היי מלכות שתהיה עמו עם יום השלישי שהוא ת"ת שבת המלכה. כי יום שלישי הוא כלול ג ענפי האבות היי ג ענפים של ש שהם חג"ת ובת יחידה שהיא המלכות שממשלתה היא בליל שבת נעשית בו ביום הג' שבת כי שבת היא אותיות ש בת אשר ש רומזת על ג ספירות חג"ת שהם דבוקים בבת שהיא המלכות.

קטז ומשום זה חולקים בעלי המשנה על מתן תורה שהיא בת יחידה, זה אמר בשלישי ניתנה התורה וזה אמר בשביעי ניתנה התורה, כי היא בת יחידה הנאחזת בעמוד האמצעי שהוא שלישי לאבות, היי ת"ת שלפי זה ניתנה התורה ביום שלישי. והמלכות נאחזת בצדיק שהוא יסוד היי יום השישי והבת יחידה שהיא מלכות, היא שביעית אליו. וכשהיא עטרה על ראשו נק בו שביעי שהוא היסוד הוא ששי וכוכב שלו הוא צדק, ובת יחידה שבת המלכה נק צדק ומשום זה התורה שהיא המלכות נאחזת בין יום ג ליום ז וע"כ יש אומרים שביום ג ניתנה התורה ויש אומרים שבשביעי ניתנה התורה. יש בשבת ג קווים היא הבת שנובעת מהם, יכולה לכאורה להיות ביום ג, ולכאורה תמוה שהיא דבוקה ביסוד, אמורה הייתה להיות ביום השישי. השבת היא ביום השביעי כנגד יום קבלת התורה, וכנגד האלף השביעי. יום ג התגברות על הפירוד והגאווה יום שבת התגברות על החסרון ואנוכיות.

קיז והיא המלכות כ"ב מכוכב. כ"ו מכוכב הוא גימטרייה הויה בסו"ה כי שמש ומגן הויה צבאות. השכינה שהיא מלכות הקדש עליה נאמר בך יברך ישראל שהיא כ"ב מכוכב וה"ס כ"ב אותיות התורה. כוכב גלול מג' מדרגות כ הוא כתר, ב בינה כ"ו שהוא הויה כולל את שניהם והוא חכמה, וכוכב כולל הכל שכולל גם מדרגת עמוד אמצעי שהוא כ"ו של כוכב גימטרייה הויה וכולל השכינה שהיא כ"ב של כוכב.