הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא סד-סו | מתקדמים | שיעור 20

האזינו אדרא זוטא סד- סו  ​​​​ 20

העיניים שבז"א

העיניים הם עניין של השגחה והם בחינת חכמה שבאה בשלוש צורות. כאשר בוחן המציאות לפי החוקים העליונים בעולם אצילות שהוא תוכנית העבודה של האדם.

ישנה חכמה גבוהה שלמה שלא ניתן להשתמש בה, כאשר החוכמה שניתן להשתמש בה היא חיבור הפרטיות לכלל. כלומר אל לו לאדם להיות בגאווה גדולה ולומר שהוא יודע מעל רמתו ולומר שהוא מרגיש אך אינו יודע להסביר. חוכמה שבאה מבינה מאפשרת התבטלות.

בבחינת החוטם אחוזים כל הדינים, מלשון חרון אף. כדי להכניע את הדינים צריך ללמוד לוותר ולדחות את האור ולפעול ממטה למעלה. זהו עניין קורבן רצוי שמקריב מעצמו או תפילה בכוונה שמביאה להתקרבות לקב"ה.

ריח ניחוח עולה להשם, האפשרות להרגיש את ניחוח החיים בא כאשר אדם מוכן להקריב מעצמו, לוותר על הפרטיות ולהתחבר בשלמות פנימית לכלל.

עין של א"א לבן, חסדים, עין של ז"א ב צדדים, טוב ורע.

קמד) תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה, מרשית חסר א, מי היא שנק' רשית חסר א, היא אות ה של מטה, היי המלכות כי רשית הוא לשון רש ודל. ולמעלה כתוב השליך משמים ארץ ת"ת ישראל, מטעם שהשליך משים ארץ כלומר מהו הטעם שהמלכות נק' ארץ נשלכה מז"א שנק' שמים, ומשיב הוא משום שכתוב אלביש שמים קדרות מצב שאין זיווג, פירושו שהעינים הן בקדרות היי התכסו בגוון שחור, אשר אז נפרדת המלכות מז"א שאין ​​ לה מה לקבל ממנו.

קמה) מרשית השנה היי מאיזה מקום מסתכלות אלו עיני ה' בירושלים. מרשית השנה שהיא בינה שנק' ראשית בלי אלף משום שהיא דין כי הדין מתאחז מצדה, היי מצד שמאל שלה, אע"פ שאינה דין ממש, ועד אחרית שנה, ודאי נמצא שם שהרי כתוב, צדק ילין בה שהוא אחרית ​​ שנה היי המלכות.

קמו) האות א לבדה נק' ראשון שהוא זכר כי באלף סתום וגנוז מה שלא נודע. כשמתחברת א זו במקום אחר נק' המקום ראשית ואם תאמר שתחברה לא, אלא שנגלית בו ומאירה בו ואז נק' ראשית, ואפילו בראשית ההוא אינו משגיח בירושלים, כי אם היתה מקבלת מראשית הזו היתה מאירה תמיד ולא היה זווגה נפסק, אבל מרשית כתוב בלי א וע"כ זווגה נפסק ולעולם הבא כתוב, ראשון לציון הנה הנם אשר א שנק' ראשון תאיר לציון שהיא מלכות.

ג מיני חכמה נמצאת באצילות. א חכמה סתימאה דא"א שנסתמה ואינה מאירה לתחתונים מעצמותה, וזו נק' א. ב היא חכמה מימין שה"ס וא"א עלאין שהם מקבלים מחכמה סתימאה ונק' ראשית להורות שאות א מאירה בהם וחכמה סתימאה נק' ראשון שהוא זכר, ואו"א נק' ראשית שהיא נקבה המקבלת ממנו, כי ראשון וראשית הם זכר ונקבה, ונודע שאו"א ג"כ נסתמים ואינם מאירים לתחתונים. את החכמה שיש באו"א במקומם לא ניתן להאיר לתחתונים, חוכמה מצד נקבה שמעדיפה חסדים והם שמוארים דרך ישסו"ת, ז"ת דבינה לזו"ן

ג היא בינה שחזרה לחכמה בסוד בינה ותו"מ שיצאה מראש שהוא חכמה וחזרה לראש אשר אז בחינת קו שמאל שלה נעשה לחכמה וה"ס החכמה המאירה לז"א ומלכות ל"ב נתיבות חכמה, אבל ב חכמות הראשונות שנק' ראשון וראשית אינן מאירות ומתוך שחכמה זו של ישסו"ת היא דשמאל ויש בה דינים ע"כ נק' רשית בלי א להורות שחסר בה הארת חכמה סתימאה שנק' א כאן עדיין נשאר חיסרון כדי שנוכל לתקן

כי חכמה סתימאה סתומה וגנוז ולא אתידע היי בחכמה דימין שהיא או"א עלאין נק' ראשית, שעליהם נאמר ראשית חכמה. אמנם אין הפירוש שחכמה סתימאה מזדווגת עם או"א ומשפיעה בה חכמה שלה וז"ש וח"ס מזדווגת עם או"א, כי אין כאן ממש כי חכמה סתימאה נסתמה אלא רק הארתה יוצאת ומתגלה באו"א כדי שאו"א ישפיעו לישסו"ת שה"ס בינה כי רשית בלי א היא בינה היי ישסו"ת שבקו שמאל שלה נגלית החכמה והדינים שעם החכמה אמנם כיון שלה נגלית החכמה והדינים שעם החכמה אמנם כיון ​​ שבינה זו אינה מקבלת החכמה לצרכה עצמה אלא בשביל ז"א ומלכות, ע"כ היא עצמה אינה דין, כי אינה מקבלת לצרכה כי החכמה עם הדינים מתפשטים ממנה לז"א ומלכות. וע"כ נק' רשית בלא א וז"א ומלכות.

וע"כ נק' רשית בלי א וז"א מקבל מרשית זה שהיא בינה ומשפיע למלכות. לא אשגח בירושלים לא משפיע לירושלים חכמה מא"א, אלא ברשית בלי א שהוא ישסו"ת שאם ז"א היה משפיע בה מראשית עם א שהוא או"א עלאין היתה המלכות נמצאת תמיד בזווג עם ז"א כי כמו שזווג וא"א עלאין לא פסיק לעלמין היה גם זווג ז"א ומלכות לא פסיק לעלמין, מחמת שמקבלים מאו"א עלאין, אבל מרשית שהוא ישסו"ת ע"כ זווג ז"א ומלכות נפסק וקיים כשיש עליית עולמות כמו זווג ישסו"ת היי שיאיר אז למלכות מבחינת חכמה סתימאה הנק' ראשון. ראשון חכמה של א"א לציון הינה הנם, תאיר בציון בגמר תיקון, לאחר סיום צמצום ב. מצד הכלי היא מלכות ומצד האור היא בינה, ישסו"ת שמקבלת חכמה עבור זו"ן להבדיל מחכמה של א"א הנק ראשון. חכמה של או"א נקראת ראשית עם א

בזמן תיקון החכמה, ההשגחה היא לכאורה בצורה של שכר ועונש, אך האדם צריך להאמין שההשגחה היא מעבר לשכר ועונש.

חוטמא דז"א

קמז) החוטם הוא תקון הפרצוף שכל הפרצוף ניכר בו, חוטם זה אינו כחוטם עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, כי חוטם דעתיקא הסתום מכל סתומים כי חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים לכל. בז"א הזה כתוב עלה עשן באפו וגו, בעשן הזה כל הצבעים אחוזים בו ובכל צבע וצבע אחוזים בו כמה בעלי דין הקשה.

ב' עיניים חוטמא ה"ס ג קווים של הארת החכמה ונודע שאין הארה מתפשטת ממדרגה למדרגה אלא דרך קו האמצעי ונמצא שכל החכמה המתגלה בעינים אינה נמשכת אלא דרך החוטם שהוא קו אמצעי. שכל האר הפנים בסוד חכמה אדם תאיר פניו כל זה ניכר בחוטם כי הוא המשפיע הארת החכמה לתחתונים. וההפרש ביין חוטם דעתיקא לחוטם דז"א הוא, כי בעתיקא אין שמאל כי השמאל נכלל בימין בסוד חוור גו חוור ושתי עינים חוזרות לאחת, ולפיכך ב נקבי החוטם הם חיים וחיים ​​ דחיים תחיית המתים, בלי שום דין כלל אבל בז"א יש בחינות דין בחוטם, שנקב ימין הוא חיים ונקב שמאל הוא חיי דחיי, עלה עשן באפו, כי בז"א יש דינים המכונים עשן שיש בה

קמח וירח השם את ריח הניחוח את ריח הקרבן אינו כתוב, משום שכל הגבורות אחוזות בחוטם, וכל הדינים שמתאחזים בחוטם מתבשמים וכמה גבורות מתאחדות יחד. שכתוב מי ימלל גבורות השם ישמיע כל תהילתו. ובחוטם זה מנקב הזה יוצא אש אוכלה, כל שאר אישים שהם דינים דמנועלא מסך דחיריק, בחינת גחלים, ובנקב אחד יוצא עשן בחינת שמאל בלי דינים. שנאחזים בהם הדינים שבמסך. וזה וזה נמצא ממותק באש ועשן של המזבח ונשקטו כל הדינים, כי לאחר שהשמאל נכלל בחסדים מתבטלים כל הדינים ממנו. שנאמר ותהליתי אחתום לך זה המצב שבו אומר אשים את הדינים בחינת קו אמצעי ואתן המצב של החסד הגדול מהעליון, וזו דרך טובה להתגבר על הכעס. אחת הדרכים להתגבר על הכעס היא לומר שהכל בא מהעליון, שאז החוטם עושה קו אמצעי שנאמר על חוטם דעתיקא.

קורבן רצוי לפני השם כאשר הוא בא בכוונה דרך קו אמצעי כלומר לאחר הכנעת השמאל.

קמט) החוטם דעתיקא קדישה הוא ארוך ומתפשט ונק' ארך אפים וחוטם זה דז"א הוא קצר, וכשהעשן מתחיל לצאת בחפזון נעשה הדין ומי מעכב זה, הוא החוטם דעתיקא, היי החסדים שלו, והכל הוא כמו שאמרתי באדרא רבא

הארת החכמה מכונה ארוך וז"ש חוטמא דעתיקא קדישא אריך ומתפשט כי החסדים ​​ שלו כלולים מחכמה הנק' ארוך, אבל החוטם דז"א כל זמן שלא נעשה היחוד דשמאל עם הימין הוא קצר, כלומר שאין החכמה מאירה בו להיותו מחוסר חסדים, אלא בזמן שמקבל חסדים מעתיקא אז מתפשטת בו החכמה ומאירה. יש להתחבר לא"א שהוא שורש המוחין כדי לקבל השפעה ולא כעסים

קנ) בספרו של רב המנונא סבא מעמיד אלו ב נקבי החוטם שמאחד עשן ואש ומאחד נחת ורוח טוב, כי יש בו ימין ושמאל, ומשמאל עשן ואש, ומימין נחת ורוח טוב שהוא חסדים הכלולים מחכמה וכתוב וריח אפך כתפוחים שזה יורה על הארת החכמה המכונה ריח, ואם בנוקבא כך, כל שכן בו בז"א שהוא המשפיע אל הנוקבא

קנא) ומה שאמר וריח ה' את ריח הניחוח, יורה על נחת כפול מב' צדדים מימין ומשמאל, האחד שמימין הוא נחת המתגלה מעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים שזה הוא נחת והתבסמות לכל בין בחכמה ובין לחסדים. האחד שמשמאל הוא התבסמות הבאה מלמטה היי ממסך דחיריק שמעלים התחתונים בעשן הזה והאש שעל המזבח, ומשום שהוא מתבסס מב' הצדדים מעתיקא ומלמטה ע"כ כתוב ניחוח שהוא לשון כפול של נחת והכל נאמר בז"א