הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית ק"ל-קל"ב | מתקדמים| שיעור...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית ק"ל-קל"ב | מתקדמים| שיעור 44

בראשית זוהר חדש קל - קלב שעור 44

יהי אור

 

הצדיק נקרא אור ודרכו עוברות הברכות.

מלמד הזוהר שלשה סימנים נפשיים המרמזים על הגאולה שבפתח, וצריך אדם להשיג הבנה זו כלומר בלב. כתוב ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית ​​ פְּעוֹר, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. שלושת הסימנים הם גיא, מואב פעור. מקום הקבורה של נקודת האמונה שבנפש הוא בגיא, מקום עמוק, שמואב הוא סמל הגאווה.

דווקא את נקודת הגאווה, הרצון הגדול לקבל, הטמין הקב"ה בנפש, מול בית פעור. החוטא בא לבזות כל דבר, הוא נמצא מול ומרשה לעצמו הפקרות. מהגאווה, מהפקרות יש לצאת לגאולה. כדי לעשות זאת יש לוותר על צד הרצון לקבל, ולהכלילו בצד ההשפעה, שהמלכות, רות תעלה לנעמי, ותלכנה שתיהם יחדיו.

השם יתברך כבר נתן את האור, כבר קיבלנו תורה, אך עדיין לא קיבלנו באמת בבחינת והשבות אל לבבך. יש לנצל את סערת הנפש, שבאה בגלל משא דומא, ולבוא באמת לפנימיות התורה ולהיגאל ברחמים.

 

שמד. עוד שמעתי מאבי, שברכה יתרה מתווספת ליוצא לדרך עם זריחת האור, וזוהי שמחה, משום שבאותה שעה אומרים השמיים, כמ"ש, השמיים מספרים כבוד אל. והוא כחתן היוצא מחופתו. מהו החתן כשיוצא ישיש, ​​ כך היוצא לדרך, ישיש באותה שעה שמאיר אור היום.

שמה. ויאמר אלקים, יהי אור. אמר רבי יוסי, כתוב, משא דוּמה, אליי קורא משֵׂעיר שומר מה מלילה שומר מה מלֵיל. אמר רבי יוחנן, כל הגלויות שגלו ישראל מארצם, כולן היה הזמן שלהן גלוי לכל, במצרים ת"ל (430) שנה זה בעיתה, למעשה היו רד"ו שנים בחינת אחישנה, בבבל ע׳ (70) שנה, והגלות הרביעית, לא נגלה זמנה לעולם. ואיזוהי הגלות הרביעית? זוהי שהיא משֵׂעיר, שהוא עשיו, כמ"ש, ויישב עשיו בהר שעיר.

שמו. אמר רבי, למה נקרא שמו שעיר, היינו ע"ש התוקף, וחוזק העול הכבד, שמונעים מישראל התורה והעבודה. וזהו עול שנותנים על נשמתם של ישראל יש דברים שמונעים מהאדם ללמוד תורה ולא לעסוק בעבודת השם, זהו העול שנותנים על ישראל. כי שעיר בגי' תֹקף (580). והגלות הזו שישראל יושבים בה, היא משא דוּמה, לשון דממה, בחשאי, שלא נגלה קיצו, דבר שלא נגלה מהלב לפה. גם אם מרגישים בלב את הבדידות הנוראית הזו, שאדם מרגיש שאינו יכול להתחבר לכלל, לכלל התורה, אז הוא בגלות. צריך האדם להרגיש שהוא מסוגל להתחבר לכלל ולתורה, שיביא אותו לאהבת השם. לימוד תורה אינו מספיק, חייב את עבודת הלב.

שמז. רבי יצחק פתח על משה רבינו, ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית ​​ פְּעוֹר, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. אמר הקב"ה, שוטים הם המחשבים הקיצים של המשיח, שהוא דבר שלא גיליתי לעולם, כמ"ש, כי יום נקם בליבי, הלב אינו מגלה לפה, והם משתדלים לדעת הקץ את המלכות. כתוב ימותו כל מחשבי קיצין. קץ היא המלכות, חושבי הם אלו שעושים חשבון, זיווג דהכאה על המלכות, כפי שנעשה זיווג על עץ הדעת.

עד אשר לא מגיעים לאלף השביעי, כמו שהיה צריך אדם הראשון להמתין לכניסת השבת. לכן בזמן תיקון אסור לעשות זיווג דהכאה על בחינת המלכות שהיא הפרטיות, בה עושה חשבון, כאילו הוא יכול לקבל לרצון לקבל בעל מנת להשפיע, וגם אם זה הוא חושב שהוא עובד את השם, הוא טועה.

אין הזוהר מדבר מזמן גשמי על גמר תיקון. אלא שמבחינה רוחנית, אדם הרוצה לחשב את הגאולה השלמה שלו עצמו. כאשר מגלים לו אותה, אז הוא יודע.

עליו לעשות את כל העבודה שלא על מנת לקבל פרס, והשם יגלה לו כשהוא מוכן.

גלות רביעית כנגד אות ה אחרונה בשם הויה, עליה היה הצמצום, היא הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש. עצם הניסיון לעשות חשבון מתי אוכל לקבל אור על הנקודה הזו, הוא חשבון לא נכון. מפני שיש לקבל את האור כלוואי, ולא כמטרה לקבל פרס.

שמח. בקבורתו של משה שהיא קבורת האמונה בנפש האדם עבדי נראים שלושה סימנים, כתבתי, והראיתי לדורות העולם. ואלו הם, בגיא, בארץ מואב, מול בית פעור. אחזתי ונתתי סימנים לכל העולם. ועם זה לא ידעו קבורתו, כמ"ש, ולא ידע איש את קבורתו. דבר שלא גיליתי, ולא הראיתי, איך הם אומרים שטות ושקר בזה לפני הקב"ה. סימן הוא רק מקום לגירוי, אך לא הסיבה המביאה לתוצאה. יעילות הסימן, השלט החיצוני, תלויה ביכולת המתבונן לכוון את ליבו ​​ בעוצמה. ככול שאדם מכוון כראוי, יותר בהרגשה שבלב, כך יכול הוא לקרוא ולפרש את המציאות בדרך פנימית, דרך האמת. הכל תלוי באיכות הנפשית ובמדרגה הרוחנית בה מצוי האדם. ​​ 

שמט. משא דוּמה, אליי קורא משֵׂעיר. אלו שמרגישים את המשא הכבד, שקט פנימי. דומה הוא המלאך העומד בפתח הגיהנום, מכניס לשם את אלו שפגמו בעיני אישות. גם את דוד המלך ניסה להכניס לשם, אך כידוע דוד המלך לא חטא בבת שבע. ​​ אלו הם ישראל, שקוראים להקב"ה מעול כבד של בני שעיר אדם צריך להרגיש ולשמוע את הקול הקורא משעיר, מסערות הנפש שבתוכו, להרגיש שזה משא כבד עליו מה שמסיט אותו מהתורה והאמונה. מי שמבין שהוא בגלות, בריחוק מהשם, הוא קורא להשם משעיר, שתעלה שעוותו לשמים. ואומרים, שומר מה מלילה, רצונם לומר, ריבונו של עולם, אתה הוא שומר ישראל ה', עד מתי אנו בגלות הזו, שדומה ללילה. אמור לנו, מה מלילה, מה יהיה מלילה זה, מתי תוציא אותנו ממנו? כשאדם מחפש מזור, עליו לקרא להשם מהמקום הנפשי הזה, משעיר, מסערת הנפש שלו.

גלות הזו היא גלות שעיר, סערות הנפש באדם, שבהם ישנה הזדמנות לגאולה, ומצד שני סכנה שכתוב משא דומא קורא אליו, הוא המלאך בפתח הגיהנום. כשאדם מרגיש שעבודת השם היא משא כבד עליו, ידע שהסיבה היא סערת הנפש, וכאן עליו לצעוק להשם, שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.

לאחר חטא אדם הראשון נקבע, בזעת אפיך תאכל לחם, כלומר העבודה תהיה בהדרגה, טיפין טיפין כמו הזיעה הגשמית. ​​ 

שנ. בוא וראה, כתוב אחריו, אמר שומר, בא בוקר וגם לילה. אמר הקב"ה, שומר ישראל, בא בוקר, הבאתי והוצאתי אתכם מהגלות הקודמת נתתי לכם את האור, ולא זכיתם להיות בבוקר, בגאולה שלמה. וגם לילה, וגם הבאתי לכם הלילה שוב לגלות, והאפלתי אתכם בבור הגלות הזו, שהיא כמו לילה גלות שעיר, הרביעית. אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם, מתי תהיה, מתי תבואו לארצכם לרצון ישר-אל, עשו תשובה, כמו שאמר רבי יהודה, אין קץ הגלות תלוי אלא בתשובה. כמ"ש, היום אם בקולו תשמעו. זמן הגאולה לא תלוי בחשבונות גשמיים, אלא בתשובה, שאות ה, הלב ישוב לאות ו ז"א שהוא בחינת קולו, שאם תשמעו בקולו, וכך יהיה הקשר עם השם. כאשר באים בערבות הדדית ניתן לשמוע את קול השם כמו שהיה בהר סיני.

שנא. וכיוון שנברא העולם, נרמז הרמז הגדול הזה, שהקץ האחרון יהיה ברזי הסתרים, כמ"ש, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור הוא הגאולה. יהי רז, כי רז ואור דבר אחד הם, משום שאור בגי' ר"ז (207). ופירוש הכתוב הוא, וירא אלקים לזה הרז, כי טוב להיות ברז ובסוד, כדי שלא יתגלה לשום אדם. שאילו יתגלה, כמה פריצים מבני עמנו ילכו לאבדון מחמת אריכות הקץ. הקב"ה מרחם על אלו שיראו כמה מסירות נפש צריך כדי לזכות באור, לבוא לקשר עם השם, והם עלולים להתייאש, ויעזבו את המערכה. אדם בורח מהעבודה כי קשה לו, ודרושה מסירות נפש, לכן מאריכים את הקץ, הארכה מצד גודל העבודה שיש לעשות.

שנב. ועל שהיה ברז ובסוד, הבדיל אלקים בין האור שהוא בסוד, ובין החושך, בין אומתו ישראל, שהיא האור, ובין האומות, שהן החושך. כמ"ש, ורשעים בחושך יידמו, וכן כתוב, בחשכה יתהלָכו. ויקרא אלקים לאור יום. זהו יום קץ הגאולה. כמ"ש, הנה יום בא לה׳, זהו יום הקץ. בספירת החכמה האור והכלי באים כאחד, כלומר גם האור, וגם החיסרון. אך כאן החיסרון, הרצון האיר בהשתוקקות לדבקות בהשם. האור הוא הצדיק, ועמך כולם צדיקים שצריכים להוביל את העולם. אומות העולם לא רצו לקבל את אור התורה, והם בחושך.

לא מגולה זמן הגאולה, וזה בדיוק מבחן האמונה שבאדם, האם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש, מבלי לדעת מתי יזכה לשכר.

 

א. איזו ברכה יתרה נתווספה ליוצא לדרך עם זריחת האור?

ב. הסבר את הכתוב מסע דומה אלי קורא משעיר, מיהו זה שחש מסע זה ומה הוא

המשך הפסוק מה מלילה שומר מה מליל.

ג. כיצד קשורה העבודה שאסור לגלות ולחשב את גאולת הגלות הרביעית לבין

חוסר הידיעה של מקום קבורתו של משה רבנו.

ד. מהו קץ הגלות מתי הוא יגיע ובאיזה תנאי לפי רבי יהודה?

ה. מדוע הקץ האחרון הוא ברזי סתרים?

ו. במה שונים ישראל מאומות העולם בעניין הגלות והגאולה .

אין תגובות

להגיב