105 -דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים רז-רח

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא שתיתאה"

אתה רוצה לקיים את צורת האדם שבתוכך? עסוק בפרייה ורבייה!
בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא שתיתאה", בדבר מצוות הפרייה והרבייה ובחינותיה השונות.
הזוה"ק למדנו בשיעורים הקודמים אודות הצורה בה כתובה התורה והסביר, שהתורה הקדושה כתובה בכללים ולא בפרטים, וזאת לסיבה שהתורה ניתנה לבחינת "הנשמה" ולא לבחינת "הגוף". לאחר מכן מנה הזוה"ק את ד' המצוות הראשונות, הבאות כנגד עולם המחשבה, המתחלק ל-ב' עיקרים, שהן: ההשקפה (הכרה) והתודעה, כאשר אותם המצוות השייכות לחלק ההשקפתי, מייצגות את בחינת "היראה והאהבה", אותם צריך האדם לקבל על עצמו באמונה. המצווה הראשונה בחלק ההשקפתי מצביעה, על מחוייבותו של כל אדם לקבל את הבורא על עצמו מבחינה השקפתית, בהוראה של "בגין דאיהו רב ושליט", אף אם אינו מרגיש בכך דבר.
המצווה השנייה בחלק ההשקפתי מצביעה, על מחוייבתו של כל אדם להיות בקשר של אהבה עם הבורא, שלא מתוך סיפוק אישי בבחינת "אהבה שאיננה תלויה בדבר".
המצוות הבאות בסדר הן המצוות השלישית והרביעית, המייצגות את העיקר השני-הפראקטי שבעולם המחשבה, הלא היא התודעה.
המצווה השלישית שבחלק תודעתי זה, מתארת את שלמותן של כל אחת מ-ב' התפישות הקיימות במציאות, הלא הן תפישת הבורא ותפישת הנברא, כאשר ייחודם של ב' תפישות אלו נעשה במצווה הרביעית שתתבאר להלן.
המצווה הרביעית שבחלק התודעתי, מתארת את ייחודם של ב' התפישות הנזכרות לעיל, במקום ההשקפה (ההכרה) העליונה, שכן ייחוד זה איננו יכול להעשות במקומם.
הייחוד בין ב' התפישות הנזכרות לעיל, הוא בבחינת הקשר שבין "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ל- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
בכדי שייחוד זה יצא לפועל על האדם לעסוק במצווה החמישית, שהיא בבחינת "לימוד התורה", המחברת את מציאותו של האדם עם הבורא יתברך ביתר דביקות. אמנם לו תצוייר מציאות בה האדם איננו עוסק בתורה, אזי תיעדר ממנו אותה הדביקות הנזכרת וכן תשלל ממנו האפשרות להשגת הנשמה דקדושה.
המצווה השישית, היא מצוות הפרייה והרבייה, המקוטלגת ל-ב' עניינים המופיעים תוך מצווה זו, שהן כדלהלן:
א. פרייה – חלק הפריון, הוא אותו החלק המייצג את האופן בו האדם דולה מתוך לימוד תורתו את כל הידיעות שיש לאל ידו להבין.
ב. רבייה – חלק הרבייה, הוא אותו החלק המייצג את האופן בו האדם מחדש ומוליד אותם הידיעות שצבר בלימוד תורתו, מהרמה המופשטת לרמה הפראקטית-המורגשת.
חלקי הפרייה והרבייה באים כנגד המוח והלב בהתאמה, וככזה נמצאים במחלוקת בלתי נמנעת, ולכן כאשר האדם פוגש במחלוקת זו בנפשו, עליו לראות זאת כטובה נעלה מאת הבורא יתברך, שאילולא הישנותה של מחלוקת זו המקוננת בנפשו, לא היה לאל ידו להתקדם, שהרי היה מסתפק באחד מ-ב' צדדי המחלוקת – קרי המוח או הלב ולחלופין אמונה או סיפוק אישי. ונמצא שבעוד שמחלוקת זו מקוננת בנפשו, תמיד מרגיש בחוסר מסויים הדורש ממנו לפעול בתנועה מתמדת, בעל מנת שיוכל להתקדם. תנועה זו המתבקשת מהישנותה של מחלוקת זו, היא תנועה המשימה את האדם באתגר מתמיד אחר הרדיפה להשכנת שלום בין המוח (צד ימין) ללב (צד שמאל), בבחינת "קו אמצעי", המאחד בין ב' הקצוות המפורדים והמופרזים זה מזה. וזה סוד מה שכתוב: "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" הנלמד במאמר זה.