הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו לז-לו | השקפה| שיעור 13

זוהר חדש יתרו לז – לט  שיעור 13

עיניים שחורות

אם יש לאדם עינים שחורות וחשוכות, שם יש לילית שהיא חשכה ואפלה, פתי שחור. . שחור מצביע על צד רע, לילית. כמובן שבכל צד ניתן לראות את השלילי ואת החיובי. כמובן שאין מדובר על עינים גשמיות אלא על צורת הסתכלות, כמו שאומרים שמישהו רואה הכל שחור, הכוונה שהוא פסימי, שלעיתים מבקש כך שירחמו עליו. ואין להתווכח עם רואה שחורות, ואין לבוא איתו במשא ומתן.

צריך האדם שלא ימצא בשובע לפניו, שלא לגרום לו לקנא שיראה שטוב לו, לפני בעל העינים האלו בימי חול, אלא בשבת מותר משום שאין לו שליטה עליו. כי בשבת נכנעות כל הקליפות, ואם נמצא בשובע לפניו בימות החול, ומסתכל בו בעין הרעה שלו, אותו אדם אינו ניצול ממנו ממיתה או מעוני, והחוטם והפה והפנים של אדם בעל העינים הנ"ל אין הם על קו היושר, לא הולכים בקו המידה, בקו אמצעי, הם לא ישרים.

מי שיש לו עינים שחורות יפות על קו היושר הן מצד שבת שהיא בת עין יפה, עליה נאמר שחורה אני ונאוה. אדם זה הוא בצורת שבת ששקולה כנגד כל התורה.

ובשבת צריך להיות נר במקום ענו, צריך להיות שהיא תמיד בחסרון ובמקום העצבות שבתאי, צריך להראות שמחה, ובמקום חשך צריך להיות נר ובמקום ענוי צריך להיות ענג, ולעשות שם שינוי בכל דבר. בשבת הדג, היינו הדאגה הופכת למאכל לכן הסתכלות פסימית אינה נכונה.

לילית היא מרה שחורה צמאון שאין בו מים, רוצה ואין לה סיפוק, כי היא בור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. והערב רב הם נחשים ועקרבים. ויוסף שהשליכוהו לבור הזה, רומז לישראל שהם בגלות שלה בבור ההוא. זה המצב של אדם שלא מרגיש את הקשר לתורה. כאן עליו להתנהג כיוסף לשמור הברית ולא להיות במרה שחורה.

ומי שמכבד את השבת ימלט ממנה וחוטא ילכד בה.  כל השומר אות שבת או אות ברית מלחלל אותו נק צדיק, עי"ז וניצל ממנה. צריך אדם לפתח נקודת מבט חיובית, למצוא את הטוב שבאחר, ולא בגאווה לנסות להורידו. ההשלמה של האדם באה בחיבור עם הזולת. לכן יש לכבד את השבת, שהוא זמן החיבור והזיווג.

ויוסף משום ששמר הברית ניצל מהבור והנחשים ועקרבים שלו מההסתכלות השלילית, ולא עוד אלא שזכה למלכות. וישראל השומרים שבת ואות ברית מילה אות ברית התורה, וברית התפילין, נאמר בהם כל ישראל בני מלכים. ואם היו שומרים שבת אחד כהלכתו מיד היו נגאלים.

יראי אקלים כשמיעה באזנים.

יראי אלקים היינו בשמיעה התלויה באזנים שהיא בינה, ששם יראה היינו יראה עלאה, בגין דהיו רב ושליט, ז"ש ה' שמעתי שמעך יראתי, כי יראה היא בשמיעה. שמעתי שמעך ולא את עצמי. אדם לא יכול להקשיב דרך סערות הנפש שלו, הם דינים, רצונות לקבל. השערים הם מה שאדם משער בליבו, ועליו להיפתח לקשר עם השם. עליו ללמוד להקשיב ולראות כיצד הוא מפרש את המקרים. כפי מה שאדם משער בליבו כך התפילה נשמעת.

כאשר יש דינים שהאדם משער בליבו, הם מפריעים לתפילה לעלות. אלו שמנסים להראות שאצלם הכל בסדר, אין להם כבר חסרונות ומה לתקן, הם לא אמינים.

בעת ההיא, שאדם מוכן לפנות את הדינים, כשחושב שהוא גדול, ומפחד להראות חיסרון, אז אומרים לו כפי שאמר ללבנה, לכי מעטי עצמך ואז, הוי"ה הוא בהיכלו שהוא אדנ"י ואז הויה אדני הם בשילוב כעין זה יאהדונה"י בזמן ההוא מי שרוצה לבקש בקשתו, יבקש ז"ש שאל אביך ויגדך. שאל ממני ואתנה גוים נחלתיך, והבן שואל מאביו בברכות האמצעיות שבתפלה, בזמן ההוא שהוי"ה הוא בהיכלו אז תקרא וה' יענה. אחרי שבנה את האמונה בברכות הראשונות, יוכל לבוא עם הבקשות שבאמצע התפילה.