הדף היומי בזוהר חדש הסולם – כי תשא| שיעור 7 | מתקדמים | יט-כא
כי תישא יט - כא שעור 7
שלש רגלים וראש השנה
אור תחיית המתים נק טל, שאומרים שראשי נמלא טל, טלא דבדולחא שבא מעתיק. אור עצום זה מסוגל להחיות מתים.
מספרים על התנאים שידעו להחיות מתים.
מת זו בחינה של רצון עליו השתלטה הקליפה, שכולו לקבל לעצמו. על זה אומרים חז"ל רשעים בחייהם נקראים מתים. תחיית המתים היא הוצאתו מהקליפה. התנאים יכלו להאיר באדם אור שיוציא את הרצון מהקליפה.
טל = יוד, הא ואו, אור חוכמה גדול. כאשר מגיע לרצון תענוג אמיתי, הוא מחייה את הרצון. וגם כאשר נעלם האור, נשארת בנפש רשימה וזיכרון, המאפשר להתגעגע ולשאוף למקום הנפשי של החוויה.
סא ומהטל הזה עתידים המתים לעמוד לתחיה לעולם הבא. ז"ש ורבים מישני אדמת עפר יקוצו עפר הוא רצון לקבל לעצמו, ומכאן יש להתעורר לרוחניות שאינה מקובלת על תודעת הגוף. אני ישנה וליבי ער אומר שהמלכות/הלב יתעורר. מישני הוא כמו שאתה אומר אני ישנה ולבי ער. לבי ער היי המקום של לבי שהוא המלכות, קול דודי היי המקום שנק קול שזה יעקב היי ז"א. שראשי נמלא טל היי ברכות שמים הבאות למקום הזה שנק שמים שהוא ז"א כשהוא ביחוד עם הנוקבא שהיא המלכות. ותקום מעפר, היי שתצא מהגלות.
סב ויצחק כשברך את יעקב אמר, ויתן לך האלקים מטל השמים, היי משום שראה שיעקב יורש המקום ההוא שנק שמים. האלקים זהו אמא עלאה שהוא בינה, שהעטירה אותו בעטרות עליונות שיזדווג עם המלכות. רק דרך קו אמצעי מאיר האור. בא עשיו וזועק הברכה אחת לאבי, הוא שואל למעשה האם לא ניתן לקבל רק בקו שמאל, רק לפרטיות בלי להיות כפוף להשפעת הימין. התיקון הוא שרק דרך קו אמצעי שנקרא יעקב מאיר אור חוכמה.
כאשר אור חַיּוּת גדול משמאל בא בלי החסדים, השפע קופא, ימא דקפא, מפני שקו שמאל הוא השורש לכל הקליפות. קו שמאל נהדר כאשר את ההשתוקקות הוא מפנה ליחד, ניכנע לאמונה מימין, ממעט עצמו ובא לקו אמצעי.
הימין הוא טל, השמאל הוא מטר.
סג וכשמגיע הטל הזה לז"א מצד צפון הוא נקפא אי אפשר לקבל אור בלי חסדים, ומצד דרום הוא נמשך עד שמגיע לכסא הכבוד, וכשמגיע לכסא הכבוד, שהוא המקום שנק ארץ, היי מלכות, אז צד הצפון האוחז בו נקפא ונעשה שלג הארת החכמה מצד צפון ובו נבראו העולם משלג שמתחת כסא הכבוד.
השפע שממנו נמשך המזון והחיים שה"ס אורות החכמה הנה הימין שבהם נק טל, והשמאל שבהם נק מטר, ובעתיקע שה"ס הכתר, שממנו נמשך אור החכמה, הוא כולו חסד, ואפילו השמאל שבו הוא חוזר לחסד, וע"כ נק בו השפע ההוא בשם טל בלבד. אמנם כשהשפע הזה מגיע לז"א כבר מתגלה בו צד צפון שהוא בחינת שמאל ודין.
עם יציאת הקו שמאלי דישסו"ת שורוק שהוא שורש ז"א נעשית מחלוקת בין ימין ושמאל ואורות השמאל נקפאים ונסתמים עד שבא הקו האמצעי ומיחד השמאל עם הימין שה"ס צד דרום, שצריך גם הוא להאיר במדרגה וכשהחכמה דשמאל מתלבשת בחסדים דימין, אז נמס הקפאון והאורות מאירים בכל שלמותם.
כשנמשך הטל מעתיקא ומגיע לז"א הוא נעשה לבחינת צפון ושמאל שהאור נקפא בו וז"ש כי אינו יכול להאיר בלי חסדים דימין, ובבוא הקו האמצעי ומיחד הצפון שהוא השמאל עם הדרום שהוא ימין, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבדרום, אז נמס הקפאון והאור חוזר ומאיר ונמשך למטה אל המלכות, היי כשהצפון מתיחד עם הדרום, נמס הקפאון ונמשך לכסא הכבוד שהוא מלכות. וכשהחכמה נמשכת למלכות אז היא באה ג"כ אליה בתחילה בבחינת צפון ושמאל, היי כל עוד שאינה מתחברת עם הדרום, שתחלת הבריאה נמשכת ממצב א' שבמלכות שהאורות היו קפואים, בה בסוד השלג, ואח"כ ע"י החיבור שלה עם הדרום, שה"ס החסדים השתכללה הבריאה ונגמרה וז"ס עולם חסד יבנה.
בחינת הלב היא עולמו של האדם, שנבנה מחכמה בלי חסדים תחילה, ולאחר החיבור עם אור החסדים שבדרום. חשב לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו יכול להתקדם, הקדים ושיתף את מידת הרחמים. מידת הרחמים קודמת, כלומר היא הסיבה לבריאת העולם. חסד ודין הוא המצב הב' של הבריאה.
סד וע"כ כיון שתחילת העולם נמשכת משלג שתחת כסא הכבוד שה"ס הדין שבשמאל, אין העולם יכול לעמוד בדין, עד שהתעוררו הרחמים שה"ס הקו האמצעי המשפיע לה חסד ורחמים, בסוד מצב ב ז"ש השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, זהו הרקיע שבו תלויים כל האורות והכוכבים וזהו צדיק, שהוא יסוד דז"א המשפיע אותם למקום זה הנק כבוד שהוא המלכות.
סה שואל מי הוא יום ליום, ומשיב זהו שמים ורקיע היי ז"א שנק שמים, והיסוד שנק רקיע ששניהם הם בחינת יום וז"א יביע השפע אל היסוד. ולילה לילה יחווה דעת, פירושו המקום הזה שנק לילה שהוא מלכות, ממשיך השפע לגבריאל שנק ג"כ לילה, להיותו בחינת השמאל שבמרכבת המלכות. ומה שמקבל הוא מהמקום שנק דעת שה"ס הארת החכמה המושפעת על יד הדעת. והוא הון יקר ונעים שדעת דז"א גנז במקום שנק לילה שהוא המלכות, וגבריאל מקבל משם ממלכות שהוא ג"כ נק לילה וממשיך לתחתונים רוח דעת ויראת ה'
סו אין אומר ואין דברים, היי משום שהכל בלחש היי שהחכמה אינה נמשכת ממעלה למטה, שנבחן שאינה נשמעת לתחתונים במצב זה מאיר רק חסדים מכוסים. בכל הארץ יצא קוום זה הוא קו אמצעי הממשיך אותה ארץ שהיא המלכות, אח"כ מפרש הכתוב, מי הוא שמים שזהו השמש היי שאומר לשמש, שם אהל בהם. והוא כחתן יוצא מחופתו, זו היא עטרה שעטרה לו אמו היי המוחין שמקבל מאמא שהיא בינה חסדים כדי שיוכל להאיר את החכמה. ביום שמחתו – שמחה זה אור חסדים
סז ישיש כגבור לרוץ אורח שיתעורר צד הגבורה, היי להאיר אל הלבנה שהיא המלכות, ישיש כגבור משום שבעת ההיא התעורר צד הגבורה, זהו ראש הכל שהוא בינה שהיא הראש והמוצא של ז"א ומלכות. ותקופתו על קצותם, היי שהוא מקיף את הכל, מבריח מהקצה אל הקצה, היי מקצה השמים העליונים שה"ס בינה עד הקצה התחתון שהוא מלכות.
סח ואין נסתר מחמתו היי שכתוב אם יסתר איש הקב"ה במסתרים ואני לא אראנו אם אדם משים עצמו בביטול כלא, אז אראנו. תורת ה' תמימה כש"א ויעקב איש תם. כי התורה היא ז"א שנק יעקב וע"כ היא תמימה כמו שיעקב הוא איש תם. משיבת נפש, הוא כש"א נשבע ה' צבאות בנפשו שהיא מלכות הנק נפשו של ז"א הנק ה' צבאות. כי הוא ז"א מתקן את המלכות בתיקוניה, ויושב בבית שלה היי שמשפיע לה כבחינתה, שה"ס חכמה הנק בית בסו"ה בחכמה יבנה בית וזן אותה בכל מה שהיא צריכה, וע"כ היא משיבת נפש. לא נותן לה מה שרוצה, אלא מה שצריכה.
סט עדות ה' נאמנה זה היסוד שנותן למלכות, היי מקומו של יוסף שהוא יסוד שנק עדות, ולמה אומר נאמנה, משום שהוא מקום הנהר שלא יכזבו מימיו תמיד יש הארה ממנו, היי שהוא מבחינת הזווג של או"א עלאין שאינו נפסק לעולם. שהוא בשעה שזו"ן מלבישים את או"א עלאין. מחכימת פתי שהוא ז"א מחכים את המקום שאין לו דעת היי המלכות, שאין לה אלא ב מוחין חכמה ובינה וחסרה מוח הדעת, והוא מחכים לה בחכמה קטנה ופקד אותה לפרנס את העולם והיא נותנת למי שאין לו זכות משלו.
ע פקודי ה' היי אותם המצות התלויות במלכות שנפקדו בידיה כל אוצרות המלך, וע"כ אוה"כ ישרים, כמש"א צדיק וישר הוא. וצדק שהיא המלכות נק כך ישר. משמחי לב, שמחה זו היא כנסת ישראל, היי המלכות הנק שמחה, ומתי היא בשמחה, הוא בזמן שמתחברת עם לב השמים שהוא ז"א
