הדף היומי בזוהר חדש הסולם – כי תשא| שיעור 7 | השקפה| יט-כא
כי תישא יט – כא שעור 7
שלש רגלים וראש השנה
אור תחיית המתים נק טל, שאומרים שראשי נמלא טל, טלא דבדולחא שבא מעתיק. אור עצום זה מסוגל להחיות מתים.
מספרים על התנאים שידעו להחיות מתים.
מת זו בחינה של רצון עליו השתלטה הקליפה, שכולו לקבל לעצמו. על זה אומרים חז"ל רשעים בחייהם נקראים מתים. תחיית המתים היא הוצאתו מהקליפה. התנאים יכלו להאיר באדם אור שיוציא את הרצון מהקליפה.
טל = יוד, הא ואו, אור חוכמה גדול. כאשר מגיע לרצון תענוג אמיתי, הוא מחייה את הרצון. וגם כאשר נעלם האור, נשארת בנפש רשימה וזיכרון, המאפשר להתגעגע ולשאוף למקום הנפשי של החוויה.
ומהטל הזה עתידים המתים לעמוד לתחיה לעולם הבא. ז"ש ורבים מישני אדמת עפר יקוצו. עפר הוא רצון לקבל לעצמו, ומכאן יש להתעורר לרוחניות שאינה מקובלת על תודעת הגוף. אני ישנה וליבי ער אומר שהמלכות/הלב יתעורר. מישני הוא כמו שאתה אומר אני ישנה ולבי ער. לבי ער היי המקום של לבי שהוא המלכות, קול דודי היי המקום שנק קול שזה יעקב היי ז"א. שראשי נמלא טל היי ברכות שמים הבאות למקום הזה שנק שמים שהוא ז"א כשהוא ביחוד עם הנוקבא שהיא המלכות. ותקום מעפר, היי שתצא מהגלות.
ויצחק כשברך את יעקב אמר, ויתן לך האלקים מטל השמים, היי משום שראה שיעקב יורש המקום ההוא שנק שמים. האלקים זהו אמא עלאה שהוא בינה, שהעטירה אותו בעטרות עליונות שיזדווג עם המלכות. רק דרך קו אמצעי מאיר האור. בא עשיו וזועק הברכה אחת לאבי, הוא שואל למעשה האם לא ניתן לקבל רק בקו שמאל, רק לפרטיות בלי להיות כפוף להשפעת הימין. התיקון הוא שרק דרך קו אמצעי שנקרא יעקב מאיר אור חוכמה.
כאשר אור חַיּוּת גדול משמאל בא בלי החסדים, השפע קופא, ימא דקפא, מפני שקו שמאל הוא השורש לכל הקליפות. קו שמאל נהדר כאשר את ההשתוקקות הוא מפנה ליחד, ניכנע לאמונה מימין, ממעט עצמו ובא לקו אמצעי.
הימין הוא טל, השמאל הוא מטר.
וכשמגיע הטל הזה לז"א מצד צפון הוא נקפא אי אפשר לקבל אור בלי חסדים, ומצד דרום הוא נמשך עד שמגיע לכסא הכבוד, וכשמגיע לכסא הכבוד, שהוא המקום שנק ארץ, היי מלכות, אז צד הצפון האוחז בו נקפא ונעשה שלג, הארת החכמה מצד צפון ובו נבראו העולם משלג שמתחת כסא הכבוד.
תחילת הבריאה נמשכת ממצב א' שבמלכות שהאורות היו קפואים, בה בסוד השלג, ואח"כ ע"י החיבור שלה עם הדרום, שה"ס החסדים השתכללה הבריאה ונגמרה וז"ס עולם חסד יבנה.
בחינת הלב היא עולמו של האדם, שנבנה מחכמה בלי חסדים תחילה, ולאחר החיבור עם אור החסדים שבדרום. חשב לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו יכול להתקדם, הקדים ושיתף את מידת הרחמים. מידת הרחמים קודמת, כלומר היא הסיבה לבריאת העולם. חסד ודין הוא המצב הב' של הבריאה.
עדות ה' נאמנה זה היסוד שנותן למלכות, היי מקומו של יוסף שהוא יסוד שנק עדות, ולמה אומר נאמנה, משום שהוא מקום הנהר שלא יכזבו מימיו תמיד יש הארה ממנו, היי שהוא מבחינת הזווג של או"א עלאין שאינו נפסק לעולם. והוא מחכים לה בחכמה קטנה ופקד אותה לפרנס את העולם והיא נותנת למי שאין לו זכות משלו.