הדף היומי בזוהר חדש הסולם – אחרי מות | שיעור 4 | מתקדמים | י-יב

פרשת אחרי מות י – יב שיעור 4

שלש משמרות הוי הלילה

מב למדנו שלש משמרות הוא הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, בוא וראה שלש משמרות הן י"ב שעות ונחלקות ד שעות לכל משמר, ובכל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי שהחרבתי את ביתי

מג בוא וראה כמו שיש משמרות ברקיע, כך יש משמרות בארץ ומה הם, היי שבמשמרת השניה כלבים צועקים, ז"ש לעלוקה שתי בנות הב הב הב לי בעולם הזה, הב לי בעולם הבא היי הכלבים הצועקים כמו הב הב והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה רשעים מתים וחצי תאוותם בידם. במשמרת ראשונה חמור נוער, ז"ש לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, שהם רומזים על ב הקליפות הנק שור וחמור כוח החומריות, הנקבה האתון מושכת תאווה גדולה מאד דרכה משיגים כוחות מהס"א כדרך בלעם

מד וע"כ בלעם בחמור הזה ובאשתו שהיה עושה עמה מעשה אישות, היה מתנבא, ז"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אבל באומות העולם קם, שואל וכי מטונף מן הטנופת אתה מזכיר עם הטהור, ומשיב, אלא משה בטהרה, ובלעם בטומאה, ועל זה, כדי להרבות טומאה היה עושה מעשה אישות עם האתון. בלעם מגדיל את כל צד ההשתוקקות שלו, את צד הטומאה בעולם ומשם יונק

בית המקדש הפנימי, חייב להיבנות עם הגיון אמוני נכון, ע"י הסוכה בעיקר בלימוד הלילה.

תיקון חצות כנגד ראש השנה, הליכה למקווה כנגד יום הכיפורים, יום הטהרה, הלימוד בסוכה והישיבה בה הם המשכת מוחין, צלם של הגיון אמוני חדש, אותו בודקים בהושנא רבא. 

התכלית היא שלמה, השמים להשם, והארץ הרצון נתן לבני אדם, שהייתה תוהו ובוהו מפני שיש בה רצון לקבל, ובני אדם צריכים להתעסק ברצון ולהביאו אל התכלית. 

כי יקרא קן צפור 

שילוח הקן בא ללמד כיצד להמשיך מוחין. התורה לא ניתנה לאפרוחים גשמיים, אלא המעשים החיצוניים צריכים להפעים בנפש האדם ובעולמות עליונים. 

לא תיקח האם על הבנים, לא מסיבת אכזריות, אלא, אדם רוצה למשוך מוחין ולשם כך צריך לעשות זיווג, אומר שצריכה להיות לך השתוקקות עצמית גבוהה, למרות שהיא מסוכנת כשאין רצון להשפיע ליחד, לכלל. 

האם נותנת לצד הנקבה מוחין בהם אינה יכולה להשתמש עד אשר הבצים יהיו בנים. במצב זה תשלח את האם. כל זמן שהבינה נותנת את המוחין המלכות מקבלת אותם כחכמה בלי חסדים.

כלומר כל זמן שאדם לא בא מתוך בחירה ושמחה ליחד, אז אין מוחין, שהרי המוחין ניתנים רק ליחד. לכן תשלח את האם, כלומר תסכים שאתה לא מקבל מלמעלה, אלא אם אתה בא עם כוח השפעה.

מלכות עלתה לבינה, ראתה מה זאת השפעה, כעת במקומה עליה להשפיע. זה מסך דחיריק, קו אמצעי גם שמקבלים רק ו"ק, אך אלו מוחין אמתיים. אתה מסכים לשלח את האם ולבוא עצמאי אל היחד, מתוך בחירתך ביתר דבקות. 

לוקחים את כל הרצון הפרטי, ומוותרים, אומרים לציפור לא ממך, לא האין סוף ייתן לי, מתוך שאני רוצה לבוא ליחד, לאהבה עם השם כשותף עצמאי שבוחר ביחד ומוכנים להשפיע ליחד את עצמנו.  

מה כי יקרא קן צפור לפניך וגו בוא וראה, קן זהו הגוף. בדרך, היי שהולך בדרכים טובים. בכל עץ זה התורה, כש"א עץ חיים היא למוחזקים בה, או על הארץ אלו הם ישראל שנק ארץ, היי שמלמד אותם תורה. אפרוחים, אלו הם נערים גדולים שמלמדם לעסוק בתורה, או ביצים אלו הם קטנים שמלמדם אלף בית

מו והאם רובצת על הבנים, אין אם אלא תורה, ז"ש ואל תטוש תורת אמך, אם תרצה שתקח הבנים, שלח תשלח את האם ואח"כ ואת הבנים תקח לך, והארכת ימים

אין המאמר הזה כפשוטו ואין הפשט הולם אותו לא מדובר על קיום המצווה בחיצוניות, והוא רומז לאדם הממשיך מוחין עליונים כיצד צריך להמשיכם זו ידיעה שאדם רוצה להשיג בדעתו. וצריך שתדע שבדרך כלל, יש ג בחינות במוחין

א מוחין דקטנות גמורים שהם מט"ט וסנדלפון ומכונים ביצים,  היי כמו ביצה שעוד לא התגלתה בה החיות שה"ס המוחין, אלא שהחיות עתידה לבוא, והם מכונים אפי זוטרי

ב מוחין דקטנות מזו"ן ומכונים אפרוחים שכבר התגלתה בהם החיות, היי המוחין אלא קטנים הם, אבל מכונים אפי רברבי להיותם מזו"ן

ג מוחין גמורים דגדלות והם מכונים בנים, היי בנים גדולים כל צרכם. אמנם רק הבנים נקראים מוחין, וב' הבחינות הראשונות שהן ביצים ואפרחים נמשכות מהמצב הא' של המלכות חכמה בלי חסדים הארה לא מתקבלת, שאז ז"א ומלכות דבוקים בבינה כמו ב' המאורות הגדולים, ז"א בקו ימין דבינה שמקבל חסדים, והמלכות בקו שמאל דבינה שמקבלת חכמה ואינה יכולה להשתמש בה כשאינה דבוקה בז"א. 

אבל הבחינה הג' שהיא מוחין דגדלות הם המוחין האמיתיים, אינם באים אלא מהמצב הב' של המלכות, היי אחר שהמלכות נפרדה מבינה ונבנתה להיות נוקבא דז"א ובאה עמו בזווג פב"פ וביאור אלו ב' מצבים שבמלכות. אמר לה לנקבה לכי מעטי את עצמך. אמר לרצון לקבל, לך מעט עצמך. כל השאיפה שלך צריכה להיות אגב השכל הישר. 

גדלות המוחין בראש היא ידיעה או בגוף נק' תענוג. 

וז"ש קן הוא גופא, כלומר האדם ההולך בדרכים טובים ובא להמשיך מוחין שלא כמו בלעם. בכל עץ זו התורה שהוא ז"א הנק תורה. או על הארץ הם ישראל שנק ארץ. כאן רמז נסתר על המלכות, כי המלכות נק ארץ, אלא כשישראל מקבלים ממלכות נק גם הם ארץ על שם המקור ממנו מקבלים, שממשיך להם מוחין ממלכות הנק אפרוחים, היי שהמשיך מוחין דקטנות מסוד אפי רברבי המוכנים אפרוחים וכן מוחין דנער.

או ביצים היי מוחין דקטנות גמורים שמלמד אותם א ב הנמשכים ממט"ט וסנדלפון הנמצאים בבריאה ומשפיעים ליצירה הנק ביצים, שה"ס אפי זוטרי פנים קטנות. והאם רובצת, אין אם אלא תורה, היי בינה הנק אמא וגם נק תורה, על שם שממנה תצא תורה ז"א שהוא התורה, מקבל מבינה ולכן גם היא נק' תורה, ממנה נובעת התורה, מים חיים מהנהר היוצא מעדן שהיא ז"א ורובצת עמידה נק' גדלות. רובצת מקפלת רגליה ואין בה את המוחין הגבוהים מחוק הופכיות אורות וכלים פירושו שמשפעת מוחין דקטנות הנבחנים למוחין דו"ק היי המשלימים את הו"ק, אבל עוד אין בהם ראש, ראש מכופף לגובה הגוף אינו משמש ממש את המוחין אלא מוחין המשמשים את הגוף. אין בהם ראש שהוא מוחין ממש דגדלות. ורביצה היא בהסתר הרגלין שה"ס נה"י וחסרה נה"י דכלים חסרה ג"ר דאורות שהם הראש, וע"כ המוחין האלו מכונים שהאם רובצת, היי שחסרה בחינת נה"י דכלים וג"ר דאורות.

וכבר ידעת שעד כאן נמשכים המוחין מהמצב הא' של המלכות, בעוד שהיא דבוקה בבינה הנק אם. 

עיקר הרצון לקבל מוחין דג"ר, שזו בחינה ג

וכדי לקבל מוחין דג"ר שהם גדלות גמורה, צריכים להמשיך המצב הב' של המלכות מסך דחיריק, בחינת יעקב שפירושו להפריד המלכות מבינה ולבנותה להיות נוקבא לז"א בזווג פב"פ. צריכה הייתה המלכות לעלות לבינה כדי לקבל ניצוצי השפעה. בלי ההתכללות בבינה היא לא תצליח להיות עצמאית. לכן צד הבריאה לא יכול להיות עצמאי אם הבריאה לא מתכללת עם כוחות השפעה.

וז"ש אם תרצה שתקח הבנים, היי אם תרצה להמשיך מוחין דגדלות הנק בנים. שלח תשלח את האם, היי שתמשיך המצב הב' של המלכות שאז נשלחת האם שהיא בינה והמלכות נפרדת ממנה, כדי להבנות לנוקבא דז"א לזווג פב"פ .

הרגש, האישה צריך לוותר על העצמאות שלו, ולא להגיד כך אני מרגיש.

צריך לוותר ולבנות עצמה בצורה עצמאית אבל כפופה לעליון, נפרדות לצורך היחד.

ואח"כ ואת הבנים תקח לך, אחר שכבר נפרדה הבינה, והמלכות באה למצב הב' אז תוכל להמשיך המוחין דגדלות הנק בנים נבחנים לאריכות ימים בסוד עולם שכולו ארוך. ארוך אומר שאפשר לקבל גם את אור החכמה