הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 16 |השקפה|...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 16 |השקפה| מו-מח

שיר השירים מו- מח שיעור 16

קישוטי כלה: מחלוקת היא דבר טוב כאשר היא באה לשם שמים. יש באדם תפיסה כללית ותפיסה פרטית השכלית המפורטת.

בתפיסה הכללית המלכות מבקשת חיבור וקשר באהבה אל המלך, לשם כך לא מספיק רצון כללי, אלא דרושה השתוקקות שנוגעת בפרטים, הרצונות שבלב.

באופן כללי אדם מרגיש שהוא אוהב את השם, אך השאלה כיצד הוא מביא את הלב למימוש ופעולה לאהבה זו. הרצון הכללי להגיע לדבקות מצריך יותר נקודות ורצונות שמבטאים את השאיפה לדבקות.

יש ופרטים מפריעים לאדם, כך למשל המדע שהוא מוגבל ומחפש פרטים, הוא אינו טוב כאשר הוא בא כעומד בפני עצמו, במקום להיות תחת הכלל של האמונה. האמונה היא המלכה, והפרטים הם קישוטים בלבד.

מבאר כאן שהמחלוקת הנמצאת בתורה שבעל פה, שה"ס המלכות, שזה מתיר וזה אוסר, זה מטהר וזה פוסל וכו', כל אלו הם הקישוטים של המלכות, הן דברי המתירים והן דברי האוסרים. שז"ס אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ולפיכך מפרש תחילה איך חלקי תורה שבע"פ מתיחסים אל המלכות, והמחלוקת המובאה במשנה היא קישוטי ג"ר.

המלכות צריכה להתגעגע לאור של ז"א, אך בתחילה היא רוצה אהבת חסד, שלא ניתן לקבל בלי התכללות החוכמה, אותה יכולות הנערות לתת לה, שבאות ואומרות שאינן רוצות את אור החסדים עם החוכמה. הקישוטים של הנערות שהחסדים יתכללו בחכמה, ואת המלכות הן מקשטות שתוכל לקבל את החוכמה עם חסדים.

במחלוקת מראות הנערות את החסרונות וזה מעורר את ההשתוקקות.

הויכוח הוא על איזה רצון של מצב א שייך או לא לשמש בקו אמצעי, שהיא התורה שבכתב. לכן התורה שבעל פה שהיא בחינת המלכות, באה לתת ולבאר את ההשתוקקות של התורה שבכתב, מלמדת מהו רצון הבורא בתורה שניתנה מלמעלה.

המלכה היא בחינת הרצון הכללי שבאדם, הרצון שמאחד את כל הרצון, והיא מחוברת למלך ויחד איתו נותנת מתנות לכל אלו שלמדו תורה שבעל פה, דהיינו על אדם שמסתכל על כל הפרטים ומקבל תענוג. וגם הפרטים מקבלים הארה בזכות השכינה והקב"ה מפני שהם קישטו את הפרטים דרכם גילו את הכלל, וגם הפרטים מקבלים בהירות, אלו היודעים לכוון את העדים לשים במקום הנכון.

לכן יש עניין ללמוד גם התורה בצורת המחלוקות, אותם יש להביא לכלל, לשם שמים


שיר השירים מו- מח שיעור 16

קישוטי כלה

מחלוקת היא דבר טוב כאשר היא באה לשם שמים. יש באדם תפיסה כללית ותפיסה פרטית השכלית המפורטת. 

בתפיסה הכללית המלכות מבקשת חיבור וקשר באהבה אל המלך, לשם כך לא מספיק רצון כללי, אלא דרושה השתוקקות שנוגעת בפרטים, הרצונות שבלב.

באופן כללי אדם מרגיש שהוא אוהב את השם, אך השאלה כיצד הוא מביא את הלב למימוש ופעולה לאהבה זו. הרצון הכללי להגיע לדבקות מצריך יותר נקודות ורצונות שמבטאים את השאיפה לדבקות.

יש ופרטים מפריעים לאדם, כך למשל המדע שהוא מוגבל ומחפש פרטים, הוא אינו טוב כאשר הוא בא כעומד בפני עצמו, במקום להיות תחת הכלל של האמונה. האמונה היא המלכה, והפרטים הם קישוטים בלבד.

 

קס) משנה איהי שירותא וכו': המשנה, שבתורה שבעל פה, שה"ס המלכות, היא תחילת הראש של המלכות שה"ס ג"ר, בסוד התקון הראוי לה. הברייתא, היא בסוד התקון של ירכים ורגלים, דהיינו הנה"י של המלכות, שהם מבר לגופה, הגוף של המלכות, הוא בתקון הראוי לה.
פירוש. שהולך ומבאר כאן שהמחלוקת הנמצאת בתורה שבעל פה, שה"ס המלכות, שזה מתיר וזה אוסר, זה מטהר וזה פוסל וכו', כל אלו הם הקישוטים של המלכות, הן דברי המתירים והן דברי האוסרים. שז"ס אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ולפיכך מפרש תחילה איך חלקי תורה שבע"פ מתיחסים אל המלכות, ואומר, שהמשנה ה"ס הראש והג"ר של המלכות. והמחלוקת המובאה במשנה היא קישוטי ג"ר. והברייתא היא קשוטי נה"י, וחלק התורה המיוחס לגוף המלכות, דהיינו לחג"ת שלה, לא פירש. ונראה שיש כאן חסר.

קסא) אתאן עולימתהא וכו': העלמות, שהן ז' הנערות (הנ"ל באות קנ"ט) וה"ס התנאים בעלי המחלוקת המלכות יכולה להתקרב לז"א ע"י כך שהן מתקנות אותה, באות ומקרבות את המלכות לז"א, על ידי שמתקנות אותה, זה אומר מותר, כלומר שהותר הקשר, ותקון זה אינו שייך לכאן. וזה אומר אסור שתקון זה קשור לכאן, כי זה הוא עדי הכלה, כשמקשטים אותה, דהיינו כשמעדים אותה עדיים. וכשמקשטים אותה, זה אומר, כך הולך עדי הזה, וזה אומר, אינו כן. זו אומרת, העדי של ראש קשור ומהודק כך. וזו אומרת הכיסוי של הראש, מותר, דהיינו אינו קשור, מצד זה, וקשור ומהודק מצד זה. מהדק פירושו קשור היטב בחזקה. כמו הא דמהדק (שבת ס"ה) כיפה פירושו כיסוי הראש. כמו כפה של צמר (שבת נ"ז). המלכות צריכה להתגעגע לאור של ז"א, אך בתחילה היא רוצה אהבת חסד, שלא ניתן לקבל בלי התכללות החוכמה, אותה יכולות הנערות לתת לה, שבאות ואומרות שאינן רוצות את אור החסדים עם החוכמה. הקישוטים של הנערות שהחסדים יתכללו בחכמה, ואת המלכות הן מקשטות שתוכל לקבל את החוכמה עם חסדים.

במחלוקת מראות הנערות את החסרונות וזה מעורר את ההשתוקקות.

קסב) דא אמרה קישוטא וכו': זו אומרת, עדי זהב זה בלבוש הזה, פסול מלהיות עדי אל זה. וזה אמר, כשר ויפה הוא שיתראו זה בזה, שכל זה, הוא תקון ועדי הכלה. הויכוח הוא על איזה רצון של מצב א שייך או לא לשמש בקו אמצעי, שהיא התורה שבכתב. לכן התורה שבעל פה שהיא בחינת המלכות, באה לתת ולבאר את ההשתוקקות של התורה שבכתב, מלמדת מהו רצון הבורא בתורה שניתנה מלמעלה.

קסג) ועם כל דא בעוד וכו': ועם כל זה, בעוד שאלו שהם מקשטים ואלו מטילים קטרוג בעדי, כלומר, הן מדברי המחייבים את העדיים, והן מדברי השוללים את העדיים, היא המלכות, מוסיפת על ידיהם כח ויופי וצבע ותקון, ויושבת ביניהם ביקר, ומחשבת את עצמה מאה פעמים יותר ממה שהיתה. מאה היא בחינת בינה, והיא מחשיבה עצמה דרך מידת ההשפעה למרות כל הוויכוח עם איזו מידה של השתוקקות להשתמש

קסד) כיון דאתקשטת בהו וכו': כיון שהמלכות נתקשטה בהם, דהיינו שהעדתה בעדיים שהתקינו לה, כולם, הן המחייבים והן השוללים, אוחזים אותה בעדייה, ובתקוני היופי, ומכניסים אותה אל המלך, שהוא התורה שבכתב דהיינו ז"א.

קסה) כד יתבא מטרוניתא וכו': כשהמלכה, שהיא מלכות, יושבת עם המלך שהוא ז"א, בתקון נאה, והמלך רואה אותה מתקשטת ביופי, אותו העדי מכריז ואומר אל המלך, שינשק אותה. שפירושה, שזו היא דבקות האהבה שיכללו זה בזה. כי נשיקות ה"ס דבקות רוח הזכר ברוח הנקבה, בסוד ב' רוחות בזכר וב' רוחות בנקבה (כנ"ל אות ג' ע"ש). מי גרם הנשיקות האלו והאהבה הזו, הן העלמות שקשטו אותה. (כמו שנתבאר לעיל אות קנ"ט בהסולם ע"ש). העדיים באים להראות את השתוקקות האישה לבעלה. 

קסו) כד בעיא לאוטבא וכו': כשרוצה להטיב לעלמות, היא והמלך, לתת להם מתנות בשביל שגרמו להם האהבה והנשיקות, נותן לכולן יחד, דהיינו לכולן שהיו מריבות זו עם זו על העדיים (כנ"ל אות קס"א) נותנים המלך והמלכה, מנחית ומתנות ברצון באהבה, להנחילם נחלה באלף העולמות החמודים, לעולם הבא. וכל שכן אותם היודעים סוד החכמה, איך לקשט קישוטים למלכות שאין שיעור נחלת ירושתם בעולם הבא. עליהם כתוב, להנחיל אוהבי יש וגו'. המלכה היא בחינת הרצון הכללי שבאדם, הרצון שמאחד את כל הרצון, והיא מחוברת למלך ויחד איתו נותנת מתנות לכל אלו שלמדו תורה שבעל פה, דהיינו על אדם שמסתכל על כל הפרטים ומקבל תענוג. וגם הפרטים מקבלים הארה בזכות השכינה והקב"ה מפני שהם קישטו את הפרטים דרכם גילו את הכלל, וגם הפרטים מקבלים בהירות, אלו היודעים לכוון את העדים לשים במקום הנכון. 

לכן יש עניין ללמוד גם התורה בצורת המחלוקות, אותם יש להביא לכלל, לשם שמים

הנשיקות

קסז) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין: הנה כאן ז' מלות כנגד ז' מדרגות שעל המלכות. ומכנגדן ז' הנערות הראויות לתת לה, שהן מקשטות את המלכות להביאה אל המלך, שהוא ז"א.

קסח) ישקני לגבי חי וכו': ומפרש דבריו. שז' המלות שבכתוב הן כנגד ז' המדרגות שעל המלכות, ישקני, הוא, אל חי העולמים, שהוא יסוד דז"א. מנשיקות, הוא, אל חסדי דוד, שהם נצח והוד שנקראים ב השפתיים דז"א הנקראים חסדי דוד. פיהו, הוא, אל ישראל סבא, שהוא בחינת תפארת דז"א. כי טובים, הוא אל האור הראשון, שהוא חסד, שהוא הראשון לז"ת. דודיך הוא, אל יצחק, שהוא ידיד מבטן, דהיינו גבורה דז"א. מיין, הוא, אל היין העליון, שהוא בינה, המשומר תמיד. ונתבאר, כי ז' המלות שבכתוב ישקני, הן כנגד ז' המדרגות שעל המלכות, שהן, בינה חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד.

קסט) שבע הנערות וכו': ומפרש. שבע הנערות הראויות לתת לה, המקשטות את המלכות להביאה לפני המלך, הן, ז' מלאכים, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל צדקיאל יופיאל רזיאל. וכמה אלף ורבוא מחנות עמהם. כש"א ועלמות אין מספר (וכבר נתבאר סודם לעיל אות קנ"ט בהסולם

קע) תלת קראי אינון וכו': ג' כתובים כאן, שבכולם, המלות בחשבון לפי הסודות שלהם. הא' הוא שיר השירים, שיש בו ד' מלות, שהוא סוד המרכבה של ד' השמות אדני צבאות הויה אהיה כמו שאמרנו (לעיל אות ס"ג ע"ש בהסולם) הב' הוא הכתוב ישקני, שהוא סוד ז' מלות בז' מדרגות כמו שאמרנו (לעיל קס"ח) הג' הוא הכתוב לריח שמניך טובים, שהוא סוד עשר מלות כנגד עשרה מאמרות, דהיינו עשר ספירות. וזה הוא סוד השבח הזה לכלל האחד הראשון, דהיינו שכל עשר הספירות שבכתוב לריח שמניך, הן כולן במדרגה אחת הראשונה, שבז' מדרגות שבכתוב ישקני מנשיקות, שהוא מדרגת הבינה (כנ"ל אות קס"ח) ועל סוד זה נתיסד השבח של שבת, אל אדון, שיש שם חמשים מלות כנגד חמשים שערי בינה, חוץ מי"ב המלות האחרונות שבשבח הזה, שהן, שבח נותנים לו כל צבא מרום, תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני הקודש, שהם בשבח אחר (כמ"ש בזהר תרומה אות ק"ג וק"ד ע"ש

אין תגובות

להגיב