תיקוני הזוהר – עמוד קל"ג-קל"ד | שיעור 118

בראשית ברית אש 118

רלג המשך

אדם הראשון היה מכוסה בסוג של ציפורן כלבוש, זהו רעיון רוחני שנקרא כותנות אור. בהבדלה במוצ"ש מכוונים לזכר לבושי האור שהיו טרם החטא. בשבת מתלבשות הנשמות בכותנות אור לכן בערב שבת טובלים במקווה. הסתכלות באדמומית האצבעות ביד ימין בזמן ההבדלה במוצ"ש, מזכירה שאסור לקבל אור, אלא דרך קו אמצעי.

ביום חול אין אפשרות לקבל בקו אמצעי, אלא רק בשבת, והציפורן מבדילה בין החול לקודש.

וזה אמרו (באות ר״ל) ובמלאכה דלהון היינו בעת שעוסקים בתקון הכלים לקבל המוחין עם תקון הפרסא, אלה שלא נזהרים היטב, אתבקע דמא בצפרניהן כי דם רומז לדינים וצפרנים ה״ס הפרסא כנ״ל, לכן בעת שנוטים משהו לשמאל מתבקע הפרסא ומתגלים הדינים.
והנה להיות הצפרנים סוד הפרסא המבדלת בין כלים דפנים לכלים דאחוריים, והיא דבוקה על הכלים דאחורים, להיותה שורש הארתם כי כל הארתם באה מחמת שהפרסא הורידה את מלכות המסיימת ממנה למקומה, ועי״ז עלו הכלים בינה ותו״מ ונעשו לקו שמאל ולכלים דאחורים, הרי שהפרסא היא שורש הארתם, ולכן היא דבוקה בהם, כמו שצפרנים דבוקות על ראשי אצבעות, ולפיכך כמו שהפרסא היא שורש לכלים דאחורים, כן היא שורש אל הארת המדרגה התחתונה כי בעת שעולים כלים דאחורים של המדרגה העליונה בסוד אחים בכורים לוקחים עמהם גם את המדרגה התחתונה, ונמצא שהפרסא היא שורש גם אל מדרגה תחתונה כמו שהיא שורש לכלים דאחורים של העליון. ונשמות אדם וחוה הן ממדרגה תחתונה של זו״ן המולידים את נשמות אדם, ולכן בעת שהפרסא העלתה את כלים דבינה ותו״מ של זו״ן שהיו נפולים לתוך נשמתם של אדם וחוה, עלו עמהם גם נשמתם של אדם וחוה למקום מלכות דאצילות, ונמצא שאותה הפרסא של מלכות דאצילות הדבוקה על כלים דאחורים של מלכות, היתה דבוקה ג״כ על אדם הראשון וזה אמרו (באות רל״א) ובגין דא תקינו לאחזאה צפרנים בהבדלה דהוה אדם מלובש בכתנות צפרנים דהוה נהרין כענני כבוד כי מלכות דאצילות נקראת כבוד בסוד ברוך שם כבוד מלכותו, כי מלכות נקראת שם ונקראת כבוד, מלכות נקראת שם. שמו בגימטרייה = רצון. מלכות דאין סוף נקראת שמו.
ופרסא של מלכות בחינת הציפורניים נקראת ענני כבוד, וכמו שהצפרנים שה״ס הפרסא היתה דבוקה על הכלים דאחורים של מלכות, כך הלבישה כל קומתו של אדם הראשון, משום שהצפרנים היו שורש אל הארתו, ולבוש זה היה חשוב מאד להיותו בחינת הפרסא של מלכות דאצילות . הפרסא של מלכות דאצילות הייתה לבושו של אדם הראשון, כלומר דרך זה הוא קיבל הארה. הציפורן היא לבושי המוחין שהלבישו את האדם ודרך זה יכול היה לקבל אהרה מזו"ן ואחר החטא אבד נר״ן שלו מאצילות, שהגיעו אליו מכח הפרסא, וממילא אבד גם את הלבוש של הצפרנים הבא מן הפרסא, וזה אמרו וידעו כי ערומים הם מנייהו בגופא ונשמתא ורוחא ונפשא ערומים מכתנות אור, דאינון מאורי האש כמבואר לעיל (אות רכ״ז) בסוד תרין אשות. האש של האיש ושל האישה
ולפי שיעור הקטן שנשאר בו מנשמתו הגבוהה, כן נשאר בו חלק קטן מלבוש הצפורן, שה״ס השיור של הצפרנים שעל ראשי האצבעות, שה״ס פרסא פרטית למדרגת חכמה שבאצבעות המבדלת לבין הכלים דפנים, לבין כלים דאחורים כנ״ל. וז״א ובגין דבשבת אתחזא לון באדלקת שרגא דשבת בתרין פתילות דאש, היינו במוחין הגדולים של י״ה המהפכים ב' אשות לאי״ש ואש״ה ומאירים מאורי אור לבדם ושולטים, ומהם מקבלים כל העולמות שלמטה מאצילות, ובמוצאי שבת יתעברון מנייהו, תקינו למימר במוצאי שבת הבדלה באש, היינו על אש הזה המתוקן שבמלכות, שהם כלים מאחורים של מלכות, כי ביום השבת המלכות הוא בזווג עם ז״א פב״פ, ואין ניכר בה בחינת שמאל כלל, וכל המדרגות הנמשכות מבחינת הארת חכמה נכללות ונבלעות בה ואינן נראות, ובמוצאי השבת מוציאה אותן ונראות בהארות חכמה, וזה אמרו (באות רל״א) ובגין דא תקינו לאחזאה צפרנים בהבדלה כי במוצ״ש מתחילים להאיר הכלים דאחורים של האצבעות, המתחילים לשלוט בעת ההיא בהבדלה מעבירים את השליטה לאהרה מסויימת זו, ומאירים ממה שמקבלים מן הנוקבא ממצב הא׳ לפני מיעוטה חכמה בלי חסדים שיכולים לפרש את החכמה. והארת חכמה ה״ס ראיה. ובגין דשבת ויו״ט וכו' ואוקמוהו רבנן כבדהו בכסות נקיה לרמז על כתנות אור של המוחין הגדולים המאירים ביום השבת.

לכן יש עניין גדול שבשבת לדעת שמחפשים את רעיון הציפורן דרכה מתקבל האור. תפקיד הציפורניים הוא בסוד הפרסא שמאפשרת קבלת אור. היות ובשבת נשמת האדם עולה למקום אצילות, אז ישנה אפשרות לקבל דרך כותנות האור. לכן כנגד מה שהיינו מלובשים בציפורן טרם החטא, דרכה התקבלה הארה, בחינת כותנות אור, כנגד זה לובשים בשבת כסות נקיה, בגדים מיוחדים לשבת. המקובלים נוהגים ללבוש לבן, לסמל את החסד עם בגד שאין בו שום רצון לקבל.