004- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – י-יב (שיעור השקפה)
שיעור שמע:
וַיְחִי י-יב
וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף
בזמן שגואה הרצון הפרטי, נצרכת שבועה שלא לשכוח את הבורא.
השם ישראל כלל דין ורחמים, גלות וגאולה – ישראל = 541 = אור וחושך, הברכה היא החיבור של שניהם, שאין הוא רק יעקב הקטן, אלא גם יכול להגיע לגדלות, לישראל. ברכה שאין ייאוש בזמן הירידה, ניתן לפעול ולהגיע לגאולה.
וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. חקר יעקב את בניו כולם ואמר להם, צרות רבות וגדולות אני רואה שעתיד לבא לבניכם וצריכים למצוא רחמים עליונים. חייבת להיות גלות לפני גאולה, גלות בה יש לעבוד עם הפרטים המכילים גם את השמאל, שהם ירידות וייסורים, והפיתרון הוא מציאת רחמים.
ואם אתם רוצים לצאת מכל הצרות, הישבעו לי וניתן בינינו לעד את ריבון העולם, שתעשו אמת ודין ותהיו כאבותיכם, ותצוו זה בכל דור ודור שיבוא אחריכם, ואם אתם רוצים לעשות כן, תצאו מכל הצרות שיבואו. כלומר המתכון הוא קבלה שיש את היסוד הראשון, שהוא נבדל לגמרי מהבריאה, שברא יש מאין.
רבי שמעון אמר: וכדי שלא יקשה לך, הרי הכתוב אומר שקרא רק לבנו יוסף לבדו ולא לכל השבטים, מביא על זה את הכתוב: שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט; אוּלַי יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף, שכל בני ישראל כולם נקראים יוסף אף כאן השם יוסף כולל לכל השבטים שקראם והזהירם ואמר להשביעם. יוסף הוא יסוד הנק' כל – שכולל ואוסף את כולם.
אחר שהזֹהר הביא דברי רבי שמעון, חוזר לסיים דבריו שיעקב אמר: ואם תעשו כן לא תקברו אף אחד מבני במצרים, אלא תשובו אתי לארצכם בשלום. אומר להם הכן תהיו בגלות, אך לא תמותו מזה, בתנאי שתשמרו על שלושת הדברים: צריך שבועה, עשיית אמת ודין, ולימוד הדורות הבאים. תורה ניתנת במסורת, שנמסרת מדור לדור.
שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. שואל מהו ידך? חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ. וגם ידך תחת ירכי פירושו חרב שיש בה חסד ואמת, דהיינו יסוד שיש בו אור החסדים ואור החכמה שנק' אמת, ונק' אור הפנים, וע"ז אומר חסד ואמת יקדמו פניך, פני ה' חלקם.
ואם היו בניו טובים ועשו מה שקבלו עליהם, לא היה מת אף אחד מבניהם במצרים, כי כל טוב וטוב שהשם יתברך גוזר על אנשים, אינו אלא בתנאי שיהיו טובים כמו שאמר דוד: לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם: לֵאמֹר לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, ואם לא, לא.
וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה רבי חזקיה אמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו, נשבע שיוציא את ישראל מן הגלות שלהם. וזהו שנשבע להם. ויישבע לו, סובב ג"כ על הקב"ה, שנשבע, שלא יעזוב אותם בארץ אויביהם.
וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי, שואל מהו ברכתני? ומשיב שנותן להם גלות ונשבע להם שיוציאם ממנו. וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל אשר השם ישראל כולל דין ורחמים שהוא גלות וגאולה, והגלות הוא סבה ישרה לגאולה, וכאן אומר שהברכה היא כלות וגאולה.
עתיד הקב"ה לעשות בשביל בניו של ישראל, שיהיה כל אחד תחת כסאו, ויהיו חשובים מכל מלאכים עליונים. משום זה תמצא אות וו ארוכה בתורה, כגון כל הולך על גחון, הרומזת שהקב"ה נשבע על שלמות של וו דורות מאברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף. ומשום שש הללו וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה כי ישראל ה"ס ז"א הכולל חג"ת נה"י. השתחווה ישראל רומז שיבא המשיח בסוף מנין זה, דהיינו בסוף ששה אלפים שנה. הגאולה תהיה אחר האלף השישי.
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת-מְנַשֶּׁה וְאֶת-אֶפְרָיִם. אמר רבי חזקיה לא בא הכתוב: להשמיענו מה שעשה יוסף, אלא להביא מה שיהיה בסוף הגלות. וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה שיבא משיח שה"ס יוסף, ויאמר לו, אביך שבשמים נחפז לקבל פניך הצופים על הקץ של המשיח. אָבִיךָ חֹלֶה פירושו דואג ונחפז. וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת-מְנַשֶּׁה וְאֶת-אֶפְרָיִם לומר יהי רצון מן האלקים שבשמים שיקבל את בניו, שפרו ורבו בגלות, סוד אפרים, ושנשכחו עונותיהם מכח הגלות סוד מנשה, כי שכח הקב"ה את עוונותיהם באמת. אפרים בחינת פרייה ורבייה, ומנשה לשון נשייה – שכחה.
רבי אבא אמר שבא לפרש את סוד הכתוב: יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר כמו שפרשנו את השם הקדוש ביוסף, דהיינו ה"ס השם בן שלוש אותיות יה"ו (השפעה), עד"ז כתוב, ויאמֶר ליוסף, הנה אביך, בעל עוה"ב, ז"א במוחין דבינה עילאה, שנקראת עוה"ב, יאמר לו הנה אביך, בעל עולם הבא, רוצה לעשות טוב לבניו שיצאו מן הגלות שלהם. ואם לא תרצה באמתיותך, שלא תמצא אותם זכאים לזה, הנה השם בן ארבע – הויה אחד, יתקן אותך ויצרה שתשוב השכינה למקומה. אם אינם כדאים לגאולה מצד עצמם יתקן אותם ז"א מצד העלאתם לעולם הבא.
כי האבות הם מרכבה של מעלה של השם הקדוש, שכתוב: וַיַּעַל אֱלֹהִים, מֵעַל אַבְרָהָם, הרי שהיה רוכב עליו. וכתוב: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. הרי שיעקב היה מרכבה לת"ת שנק' אמת ואברהם מרכבה לחסד, שע"י ייחוד שם הויה יבא משיח.
