008- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – כב-כד (למתקדמים)
שיעור שמע:
נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז
הברכה ניתנת לארץ (לרצון) הקדוש, ואין לחפש אותה בחוץ לארץ.
השראת הברכה ללב, עוברת מההכרה העליונה, דרך התובנות של האדם ללב. אך כאשר התובנות משובשות, הברכה לא מתקבלת, ונראה לאדם כאילו קללה. יש בבינה עליונה ברכה, זאת אותה בינה יציבה שעלינו לקנות, והיא נותנת ברכה ומשרה את השכינה בינינו – את היחד.
הכול תלוי בהסתכלות של האדם, וכשאינו מבין, אין הוא יכול לראות זאת. אם אדם רוצה לחנך את בנו, הוא מסבב לו עונשים שהם למעשה תיקון. חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. זה נחשב לקללה בגלל ההסתכלות הלא מבינה של המקבל שהברכה תגיע כאשר יתקן. כלומר לא העונש הוא הברכה, כמו למשל הפיגועים שנראים לאחרונה, אלא העונש בא לסובב סיבה שתיאלץ את האדם לשמור על הברית שתאפשר קבלת הברכות, דהיינו שיגרום ליהודי לתקן, שהרי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי.
רבי אבא אמר: לוז זו ירושלים העליונה, דהיינו בינה, (ירושלים התחתונה היא מלכות) שמשרה השכינה בינו. אמר יעקב העליון שהוא ז"א ליעקב שלמטה, הבינה נתנה לי ברכה, שהוא רוצה להרבות אתכם ולתת את הארץ לבניכם. לארץ אחרת לא יהיה הברכה.
רבי אלעזר פתח: מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים: קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ. הקב"ה קרא את ישראל אחים ורעים. ושיעור הכתוב: מברך רעהו, היינו הקב"ה מברך את ישראל. הברכה שנתן להם שעם הזה יהיה טהור תחת ידיו ושיהיה שומר עליהם. שמחמת ברכה זו מסבב על ישראל סבות הנראות כמו עונשים, וע"כ מסיים הכתוב: קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ. כי אינם מבינים שהן לטובתם כדי שתתקיים הברכה.
אשרי חלקם של עם הזה הטהור שהוא שומר עליהם, שנק' בנים חביבים יותר מעליונים, משום שנשלם השם שד"י בחותם שלהם, שהם נמולים. בפני האדם יש את צורת האות שין של שתי העיניים וחותם שלושה קווים, והפה הוא הקו שלמטה. הזרוע בצורת האות ד, וההשלמה של האות יוד – ברית מילה.
בפניו של אדם יש השם של הקב"ה, דהיינו ש' וחסר ממנו יוד ולא נשלם. אברהם חבב את הקב"ה ואמר לו הקב"ה בך ישתלם השם. ונמול ונשלם השם באות יוד של המילה. כי בפניו של האדם, האות ש מהשם שדי הם ב' עיניים וחוטם באמצע, ובזרוע יש ד חסר יוד ונשלם ביוד דמילה.
וכאשר מטמאים לברית קדוש, ומכניס אותו לרשות אחר, שעובר בו עבירה, ונסתלק ממנו קדושת החותם, והוא כמו שמחריב העולם, כי טימא החותם שנשלם בו השם של הקב"ה ומחריב העולם. כי מפסיק השפעת הקב"ה אל העולם. מי שפוגם בברית מחריב את העולם, מפני שהוא מפסיק את הברכות מלמעלה. המקור לכל המלחמות שלא שומרים על הברית, שהרי הברכה באה בזכות שמירת הברית.
רבי אבה הלך מקפוטקיא והיה הולך עמו רבי יוסי, עד שראו אדם אחד שהייתה רשימה אחת בפניו. אוי להם לחייבים שימותו בלא תשובה, שלא תהיה מהם רשימה בעולם הזה ובבא.
הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ
וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. רבי אבא פתח: לֹא-עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ. וכי אדם המבטיח טוב לאדם כמהו, ואם לא יקיים מה שאמר, הרי פניו מתביישים על אחת כמה וכמה. הבטחה הבאה מעליונים לבן אדם, אם אינו מביא כל הטוב שאמר על בניו, הרי פניו מתיבשים. שאינו שומר ברית הלשון של "ולא יחל דברו". מאחר והקב"ה הבטיח את הברכות לישראל, הוא מאלץ אותם לקבלם.
אמר לו הקב"ה ליעקב: הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ. בברכה זו שנתן לי הבינה, ואתן את הארץ הזאת לבניכם, ובניו אינם בארץ, והקב"ה אינו עימהם, שזאת בושה כביכול שמבטיח ואינו מקיים, וכאשר יבא הקץ של המשיח ותתקיים הבטחתו, אמר הקב"ה: לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב (ז"א) עתה פניו של יעקב של מעלה, לא יתביישו מחמת שאר להם ונתתי את הארץ הזאת לזרעך, כי עד עתה לא היה בידו לתת להם, ועתה הבטחה שלו נתקיימה מלפני אדון השמים וארץ (בינה).
מלחמת עמלק כשיושלם הקץ, לא יהיה אלא בחוזק יד, כמו שהוא ביום קרב שכתוב: וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב, הוא עצמו ולא אחר.
הקב"ה מקיים מה שמבטיח, וכך כשאדם אינו שומר הברית הוא כאילו מבייש פנים של העליון.
