037- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קט-קיא (למתקדמים)
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה
שיעור שמע:
וַיְחִי קט-קיא
בּ – ד' פְּרָקִים הָעוֹלָם נידון
אין להשתמש ברצון לקבל, כל עוד נמצאים במצרים.
דווקא כאשר אדם נמצא בסערת נפש, במבוכה ותסכול, כאשר מרגיש שהרצון לקבל גובר עליו – דווקא שם יזהר לא להשתמש בו.
התבואה היא בחינת הרצון לקבל בנפש, אשר עומד ראשון בדין, כאשר כאן בודקים האם השימוש ברצון לקבל פועל כיצר הרע, או כפי שחובה לפעול: לוותר עליו לחלוטין, כמו החמץ בפסח. כל עוד הרצון לקבל – היצר הרע במצרים, זו עבודה זרה. רק כאשר מוציאים אותו ממייצרי הנפש, ישנה אפשרות להשתחרר מעבודה זרה.
התורה היא שמעידה, ומראה בדיוק מהי הצורה השלמה של הרצון, וכיצד יש לבנות אותו. כאשר רואים את כל התמונה כפי שבנויה בעולמות העליונים, יכול האדם לבדוק האם מערכת נפשו מסודרת במערכתיות נכונה, ביחסי גומלין נכונים בין רצונותיו.
סדר הפעולות הנפשיות בטיפול ברצון לקבל: יכולת לוותר עליו, להביאו ולהכלילו בחסדים, לתת אותו למלך, ולפעול אותו באמונה. ובסדר זה ראוי לו לאדם לדון את עצמו כחצי שעה בכל יום, אחרת ידונו אותו מלמעלה.
אמר רבי יהודה: בד' זמנים בשנה העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מְַרון, ובחג נידונים על המים. בפסח על התבואה כנגד מרכבה עליונה – אברהם סוד החסד. (המרכבה העליונה למעלה מחזה ונק' חסד גבורה תפארת ואדם) האבות, חג"ת ודוד המלך, המלכות. שד' הזמנים כנגד האבות ודוד המלך. ומפרש שמצה בא בפסח, כי מצה היא דין של המלכות. שהתחילו ישראל להיכנס לחלק הקדוש של הקב"ה (לכן מזכירים את יציאת מצרים ופסח שהוא עניין יציאה מעבודה זרה, שורש שירשנו מאברהם), ולבער חמץ, עבודה זרה, הממונים על עמים עכו"ם, הנקראים אלוהים אחרים, אלוהי נכר, ונקראים חמץ, יצה"ר. ולהיכנס במצה, המלכות, חלק הקדוש של הקב"ה. משום זה בפסח נידונים על התבואה, שהעולם נידון על דין האות ה – המלכות, ותבואה אותיות תבוא ה.
בעצרת (בחג שבועות נידונים) על פירות האילן. הלוא פירות האילנות, היה צריך לומר? אלא זה אילן גדול וחזק למעלה, שהוא עץ החיים – ז"א. פירות האילן כמ"ש: אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא, שסובב על נשמות הצדיקים, פירותיו של ז"א. והם נידונים בעצרת, ת"ת – יעקב. כאן נידונים על הפעולה בקו אמצעי, על היחד.
בראש השנה עוברים לפניו כבני מְֶרון. ראש השנה זה הראש של השנה של המלך. ראש השנה, זהו יצחק, שנקרא ראש, ראש אחד של המלך, ז"א, ראש הגבורה שלו, מקום שנקרא שנה. משום זה כל באי עולם יעברו לפניו כבני מְרון. כי בראש השנה שורה יצחק, הראש דשמאל, שבו שורה דינים. וע"כ נאמר בראש השנה, שמאלו תחת לראשי (שורש להשלמת כלים). כאן הדין הוא על הרצון: האם אתה מוכן לתת אותו למלך, או להחזיק אותו לעצמך, וזו היא הגבורה, להתגבר על הרצון שמתעורר.
בחג (הסוכות) נידונים על המים. זהו התחלה להארת הימין של המלך, חסדים, מים. כי בחג נאמר, וימינו תחבקני. וע"כ שמחת המים נמצא בכל, בשעה שמנסכים מים ושואבים אותם, כי מים הם חסדים.
בד' זמנים אלו הכל נמצא. בפסח הדין במלכות, שנקראת תבואה. בעצרת הדין בת"ת, שנקרא אילן. בראש השנה בגבורה ובחג בחסד. כאן הבדיקה היא בחסדים, באמונה שאדם מפתח.
אמר רבי יוסי: כשמסתכלים בדברים הכל נמצא באלו ד' פרקים: אברהם, יצחק, יעקב, שהם חג"ת, ודוד המלך, מלכות. ובאלו חו"ג תו"מ העולם נידון, ובד' זמנים בני אדם נידונים, שהם הימים, שחו"ג תו"מ נמצאים בעולם. ובכל יום ויום הספרים פתוחים, והמעשים של בני אדם כתובים, ואין מי שישגיח, ואין מי שיטה אוזניו. והתורה מעידה בכל יום כמ"ש: מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר-לֵב, אָמְרָה לּוֹ. ואין מי שישמע לקולה ( של התורה).
בשעה שהאדם קם בבוקר, עדים עומדים לנגדו ומעידים עליו והוא אינו משגיח, והנשמה מעידה עליו בכל עת ובכל שעה, אם שומע, טוב ואם אינו שומע, הרי הספרים פתוחים והמעשים נכתבים. אמר רבי חייא: אשריהם הצדיקים, שאינם מתייראים מפני הדין לא בעוה"ז, ולא בעוה"ב. כמ"ש: וצדיקים ככפיר יבטח וכתוב: צדיקים יירשו אָרץ.
יש בצדיק כוח של ביטחון מפני שאינו רוצה כלום לעצמו, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. כאשר אדם עושה את העבודה הנכונה, הופך הוא לצדיק ואינו חושש מהדין. עבודה נכונה אומר לבנות מרכבה אמיתית להשם יתברך.
שאלות חזרה ויחי קט-קיא
1. על מה נידון האדם בפסח? על מה בשבועות? על מה בראש השנה? ועל מה בסוכות?
2. מדוע יש לדון את האדם? מדוע לא להנהיג אותו למקום הראוי? מה הדין עושה?
3. כיצד התורה מעידה על האדם בכל יום ומה אומרת לו לאדם?
4. כיצד הנשמה מעידה על האדם?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
