053- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קנז-קנט למתקדמים
וַיְחִי קנז-קנט
וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא
האמת היא שאדם חי בשקר שהוא פרט בפני עצמו.
היכולת לחיות באמת מחייבת את האדם לרדת מגאוותו, מהגאות של רצונותיו הפרטיים, ולהבין שהוא משויך לכלל, לבורא.
יום הוא סוג של הארה אמונית בה יכול לזכות אדם ע"י פעולות זיכוך עם רצונות של השפעה, ומעשים טובים המובילים אל הטוב, ואז הוא מתברך. האדם נמדד לפי כמה ימים יש לו – יום הוא לבוש קדושה לפנימיות, לעולם הבא המושג כאשר לוקחים מעל טעם ודעת כל מקרה למקום של התייחסות אמונית מעבר לזמן ומקום. בכל מפגש עם המציאות בודק האדם באופן טבעי מה יצא לו מזה, אך בהתייחסות נכונה, דהיינו שלא חשוב מה קרה – לוקחים את המקרה כאתגר שבא לחזק את הקשר עם הבורא יתברך, כך רוכשים ימים, שזו המטרה אשר לשמה בא האדם להתאמן בעולם זה. כל מקרה יש לקחת כחומר גלם לבניית כלי אמוני לקשר עם הקב"ה. כלי אמוני אומר שאני מאמין שהבורא הוא הכלל, ואני פרט הכפוף לו, ואליו אני מקדיש את כל הרצונות.
המחשבה המדעית הגאוותנית בוחנת כל מקרה כעומד בפני עצמו, וזו בחינת לילה – לעומת המחשבה האמונית רואה כל פרט כחלק מהכלל אליו הוא שייך, ונק' יום.
וכך שואל דוד המלך מִדַּת יָמַי מַה הִיא – כמה כוח התכללות בבורא יש בי, כמה השֹכלתי לוותר על הגאווה ולהפנים שאני סך הכול פרט השייך לכלל, למשפיע.
ימיו של אדם כשזוכה בעוה"ז במעשים טובים, הימים שלו מתברכים למעלה ממקום שנקרא מידת ימיו, (מקור הברכה) בינה. ואמר דוד: הוֹדִיעֵנִי יְהוָה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי. קיצי, זהו קץ הימין, שמתקשר בדוד. ומידת ימי (כוח ההתכללות שלי בבורא), שנתמנה ממש על ימיו, שהיא בינה. בבינה השורש לצמצום ב', לרצון ליתר דבקות שנמצא בנברא. זו הנקודה המקשרת את הנברא לבורא.
אמר רבי יהודה: שמעתי מרבי שמעון,שמקרא זה נאמר על הימים שנגזרו מאדה"ר שבעים שנה, שלא היה לדוד חיים כלל, אלא שנתן לו אדה"ר מימיו שבעים שנים. כלומר את התיקון של ז"א השאיר אדה"ר לדוד שישלים את מדרגת החוכמה, בחינת שבת. גם דוד היה צריך קודם את תיקון שאול המלך בחינת המלכות שהתכללה ביסוד.
וזה סוד הרקיע הנ' הוילון, כנגד המלכות, אינו משמש כלום, כי הלבנה, מלכות, אינה מאירה מעצמה כלום. דוד, כנגד המלכות, אין לו חיים (מצד עצמו, כמו הלבנה מצד עצמה שנגנזה ברדלא). ושבעים שנה מאירים למלכות מכל צדדיה, ז"ס חג"ת נהי"מ מז"א, שכל אחת כלולה מעשר, והם שבעים. והם חיי דוד סתם. וע"כ ביקש דוד מהקב"ה, לדעת למה אין חיים אל הלבנה מעצמה, ורצה לדעת השורש שלה. שאל דוד כיצד יוכל לתקן את העצם ולא רק התכללות, ולמעשה שואל דוד האם קניתי את האמונה, האם קידשתי את הלבנה שצריכה חידוש אמוני כל חודש, ולכך היה צריך קודם את תיקון בת-שבע.
וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, זו היא מדרגה עליונה סתומה, בינה שנקראת מידת ימיי, משום שהיא עומדת על כל אלו הימים, שהם חיים של המלכות. כי חג"ת נהי"ם דז"א נמשכים מבינה, היא מקום המאיר לכל. אדעָה מֶה חדֶל אני, אמר דוד. אדעה על מה חדל אני אור מעצמי, ונמנע ממנו להיות, כשאר כל אורות העליונים, שיש להם חיים לכולם מעצמם, ואני, על מה אני חדל מאור, ועל מה נמנע ממני? וזה הוא שבא דוד לדעת, ולא ניתן לו רשות לדעת. שאל למה ממלכות נמנע הרצון העצמי, והתשובה לכך שכמובן כוח העליון גדול מכוח התחתון, וכל האפשרות של האדם לפעול עם מסך בצמצום א' הוא רק בהתכללות.
כָּל הַבְּרָכוֹת לַמָּדרֶגָה הַזּוּ [כל ברכאן – להאי דרגא]
כל הברכות העליונות נמסרו למדרגה הזו, למלכות, לברך לכל (שבה יש מסך ויכולת לאור חוזר). ואע"פ שאין לה אור מעצמה, כל הברכות, וכל חדווה, וכל טוב, כולם נמצאים בה, וממנה הם יוצאים. וע"כ נקראת כוס של ברכה. ונקראת ברכה ממש כמ"ש: ברכת ה' היא תעשיר (שהיא בחינת גבורה), שברכת ה' היא המלכות. וע"כ כתוב: ומלא ברכת ה' ים ודרום (חסד) ירָשָה.
שאלות חזרה ויחי קמז-קמט
1. מה הכוונה שהימים של האדם מתברכים כאשר הוא זוכה בעולם הזה במעשים טובים?
2. במה התכוון דוד המלך כשביקש מה' להודיעו את מידת ימיו?
3. מדוע אדם הראשון לא חי (אלף) 1000 שנה, מבחינה רוחנית ומה זה אומר? ומה תפקיד דוד המלך ביחס לאדם הראשון?
4. מה לא הבין דוד המלך בשאלתו על מה אני חדל מאור ועל מה נמנע ממני?
5. מדוע נקראת המלכות כוס של ברכה?
6. אלו ג' מדרגות צריכות להיות בהלל לפי רבי חייא ומדוע?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams