053- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קנז-קנט שיעור השקפה

053- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קנז-קנט שיעור השקפה

וַיְחִי קנז-קנט

וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא

האמת היא שאדם חי בשקר שהוא פרט בפני עצמו.

היכולת לחיות באמת מחייבת את האדם לרדת מגאוותו, מהגאות של רצונותיו הפרטיים, ולהבין שהוא משויך לכלל, לבורא.

יום הוא סוג של הארה אמונית בה יכול לזכות אדם ע"י פעולות זיכוך עם רצונות של השפעה, ומעשים טובים המובילים אל הטוב, ואז הוא מתברך. האדם נמדד לפי כמה ימים יש לו – יום הוא לבוש קדושה לפנימיות, לעולם הבא המושג כאשר לוקחים מעל טעם ודעת כל מקרה למקום של התייחסות אמונית מעבר לזמן ומקום. בכל מפגש עם המציאות בודק האדם באופן טבעי מה יצא לו מזה, אך בהתייחסות נכונה, דהיינו שלא חשוב מה קרה – לוקחים את המקרה כאתגר שבא לחזק את הקשר עם הבורא יתברך, כך רוכשים ימים, שזו המטרה אשר לשמה בא האדם להתאמן בעולם זה. כל מקרה יש לקחת כחומר גלם לבניית כלי אמוני לקשר עם הקב"ה. כלי אמוני אומר שאני מאמין שהבורא הוא הכלל, ואני פרט הכפוף לו, ואליו אני מקדיש את כל הרצונות.

המחשבה המדעית הגאוותנית בוחנת כל מקרה כעומד בפני עצמו, וזו בחינת לילה – לעומת המחשבה האמונית רואה כל פרט כחלק מהכלל אליו הוא שייך, ונק' יום.

וכך שואל דוד המלך מִדַּת יָמַי מַה הִיא – כמה כוח התכללות בבורא יש בי, כמה השֹכלתי לוותר על הגאווה ולהפנים שאני סך הכול פרט השייך לכלל, למשפיע.