027- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – פח-פצ למתקדמים

שיעור שמע

שְׁמוֹת פח-צ

אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ

תַּת הָמּוּדָע שֶׁל הָאָדָם, מֶנָהֵל אוֹתוֹ יִוֹתֶר מֶהָמּוּדַע.

בעולם זה האדם נמצא בחשכות, תחת שליטת הגוי שבנפשו כמו בגלות מצרים. הקליפה היא תפיסת עולם מדוּמה, שכובשות את האדם, ומעבידה אותו. כאן כל ההבנות שלו משתעבדות למצבים הכי קשים, לתפיסת העולם הזה.

הנשמות שיורדות לתודעת העולם הזה, מהתפיסה הרוחנית לגשמיות,  נמצאות למעשה בגלות, וכאשר מתעורר אדם לעבודה רוחנית, הופכים הכוחות העליונים להיות זמינים עבורו.

חייב אדם לרדת למצרים, לתודעת העולם הזה בכדי ללקט את הניצוצות הקדושות. יש תנועה בעולם של עליה וירידה, גלות וגאולה שהן שתי תנועות שקורות כאן וגם בעולמות העליונים. וכך למשל מספר הזוהר על אותו מת שלא יכול להיכנס לגן עדן מפני שהוא בעצבות, כמו מצבו של עם ישראל היה בשעבוד.

הקשר עם הכוחות העליונים, היציבות ושמירת הברית. הם המאפשרים חיים לתחתונים וכוח להתמודד בתנודות.  

רבי יוסי ורבי אלעזר אמרו, פרשה זו דברים עליונים יש בה. בשעה שירדו אלו המרכבות ומחנות הקדושים, שהם צורת י"ב השבטים החקוקים למעלה, בשכינה, כולם באו לגור עימהם  כמ"ש: איש וביתו באו, שסובב על המלאכים שבאו לגור במצרים, עם בני ישראל. ראובן, שמעון, לוי וכל השאר, שרומזים על צורות י"ב השבטים שבשכינה.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב,   פתח, בבני ישראל, וסיים, באֵת יעקב. ואומר, שהוחזרה פרשה זו מבני ישראל אל יעקב, שבני ישראל ירדו למדרגת בני יעקב. והכל היה, כלומר שכל הפשטים הם אמת. מצד הסתכלות התחתון, במצב של גלות הירידה היא בחינת יעקב, ומצד הסתכלות העליון כבר רואים בירידה את העליה שתובא – ומופיע שם ישראל.

בשעה שהלכו ישראל בגלות, נתאספו כל הנשמות של השבטים למערת המכפלה. צעקו ואמרו: סבא סבא, הכאב של הבנים אין בעמל עולם הזה מָשְׂלוּ. בניך, כולם משתעבדים בעבודה קשה על ידי אחרים, עושים בהם כל נקמות שבעולם.

בשעה ההיא, נתעורר רוחו של סבא ההיא, יעקב, ביקש רשות וירד למצרים. קרא הקב"ה לכל מרכבותיו והמחנות שלו, ומלכם, והשכינה בראשם וירדו כולם עם יעקב ועם השבטים שלו. השבטים ירדו חיים עם אביהם למצרים. וכן ירדו מתים עם אביהם למצרים  כמ"ש: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה. וכתוב, ראובן שמעון לוי. עתה מתים היו וירדו למצרים. וכתוב, ויוסף היה במצרים. כי רוחו לא נפרד ממצרים לאחר מיתתו, שיהיה צריך לחזור ולרדת, כמו שאר השבטים. יוסף, כרַחם אב על בנים, לא נפרד מהם גם לאחר פטירתו. יוסף הרגיש אחריות כלפיהם, הוא עצם הברית.

רעו רבי יהודה בר שלום היה הולך בדרך ורבי אבא היה עמו. נכנסו למקום אחד ללון שם, אכלו, וכשרצו לשכב, הניחו ראשם על תל של עפר, שהיה שם קבר. טרם ישנו, קרא קול אחד מן הקבר, אמר זרע שלי הולך לארץ, כלומר שהולך לאבוד. כבר שתים עשרה שנים שלא נערתי לבד עתה, שפני בני אדם אני רואה כאן.

שאל רבי יהודה: מי אתה? אמר לו יהודי אני ויושב בבדידות כמו מוחרם, כי איני יכול לכנוס לגן עדן בשביל צער מבני, שגנבו עכו"ם בעוד היותו קטן, ומכהו בכל יום, והצער שלו דוחה אותי מלהכנס במקומי, ובמקום הזה לא נערתי רק עתה.

אמר לו: ואתם יודעים בצער של החיים? אמר לו נשבע אני בשֹר של קברי, אם לא התפלה שלנו על החיים, לא היו מתקיימים בעולם אפילו חצי יום. ועתה נערתי כאן, שהיו אומרים לי כל יום שבני יבא כאן במהרה, ואיני יודע אם בחיו או לאחר מיתו.

שאל רבי יהודה: מה אתם עושים בעולם ההוא? נרעש הקבר ואמר לכו קומו, כי עתה מכים את בני. תמהו וברחו משם כחצי מיל. ישבו עד שהאיר הבוקר. קמו ללכת, ראו אדם אחד שהיה רץ ובורח מפני רבו, כי ניצל ממנו בתפלת אביו המת, והיה נוזל דם מכתיפיו. אחזו בו וסיפר להם המעשה שהנכרי שגנבו בהיותו קטן, הכהו עד זוב דם. אמר לו מה שמך, אמר להם לחמא בר ליואי. אמרו ומה היה שמו של אותו המת, אנו יראים לדבר עמו יותר. לא חזרו אליו. אמר רבי אבא, זה שאמרו, שתפלות המתים מגינות על החיים. מאין לנו, כי כתוב ויעלו בנגב ויבא עד חברות, דהיינו להתפלל על קברם של האבות שיתפללו בעדם.

הַמֵּתִים יָדְעוּ בֶּצְעָרַם שֶׁל הַחַיִּים

אמר רבי יהודה: שני נדרים נדר הקב"ה ליעקב. שירד עימו לגור עימו בגלות, ושיעלה אותו מקברו, לראות השמחה של המחנה הקדושה של המרכבות והמלאכים, שגרו עם בניו בגלות, בשעת הגאולה  כמ"ש, אנוכי ארד עמך מצרימה, בגלות, ואנוכי אעלך גם עלה בשעת הגאולה. כי עלייה לשון גאולה, כמ"ש: והעליתי אתכם מקברותיכם עַמי. וכתוב, ששם עלו שבטים. יעקב צריך להיות בגאולה עם כל כוחות עם ישראל.

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ, עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע, אֶת יוֹסֵף. ביום ההוא ניתנה רשות לשרו של מצרים, שיתחזק על כל שאר העמים. כי עד שלא מת יוסף, לא ניתנה שליטה לממשלת מצרים על ישראל. כיוון שמת יוסף, אז, ויקם מלך חדש על מצרים. ויקם, כמי שהיה שפל וקם. כי ביום ההוא נתגדל שָרו של מצרים.