006- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – טז-יח למתקדמים
שיעור שמע:
זוהר שאלות חזרה אותיות יג-טו:
1. הראה את הדימיון של הסטרא אחרא לישראל ברדיפת מצרים אחריהם?
2. מהיכן אנו למדים ששש מאות רכב לא היו ממצרים אלא משאר העמים?
3. כיצד נלחמו המצרים בישראל, כפי המתבאר מהכתוב "לסוסתי ברכבי פרעה", ומה המקבילה מצד הקדושה, שהיא עם ישראל?
4. מהו "בצר פקדוך", וכיצד יש לנהוג בדרך תורה?
5. מדוע כתוב פרעה "הקריב" ולא קרב?
6. מדוע אנו אומרים כי שקול היה משה כנגד כל ישראל?
7. מהו "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" בעבודת ה'? וכי אין האדם צריך לעשות את העבודה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
בְּשַׁלַּח טז-יח
וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר
כאשר הטומאה באה להילחם בעם ישראל, היא יודעת בדיוק את דרכיהם, כפי שאמר המן: ישנו עם אחד, דהיינו תפיסת האלוקות אצלם במצב שינה. הס"א שהוא מלך זקן, מכיר את מבנה העולמות, את המבנה הנפשי של האדם, ומנצל זאת בכדי לנסות להפילו. לכן כה חשוב הלימוד הפנימיות בדרך הסולם, דרך הסוללת הבנה ברורה על מבנה הנפש, ולתפיסת השם באמונה שלמה.
סא וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר. למה שש מאות, רבי יוסי אמר שהוא כנגד מספר ישראל שכתוב: כשש מאות אלף רגלי. בחור כנגד הגברים שבישראל, שהם עיקר כל ישראל. וכל רכב מצרים הם שאר מרכבות שהם טפלים לאחורי שש מאות, שהם כנגד הטף שבישראל שאינם בחשבון שש מאות אלף רגלי. אלא טפלים להם שנאמר לבד מטף, והכול עשה בעצת מכשפיו וחכמיו. וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ הכול עשה בחוכמה שהם כנגד מדרגות עליונות.
סב וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, רבי חייא אמר: כתוב: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יְהוָה עַל-צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל-מַלְכֵי הָאֲדָמָה, עַל-הָאֲדָמָה. בזמן שהקב"ה נותן ממשלה לשרי העמים למעלה, נותן לעמים שלהם למטה. וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר הוא הממונה שלהם, שנהג המרכבות של שאר העמים, שאלו שש מאות רכב לא היו ממצרים אלא משאר העמים. וכולם נפלו במחנה של סיסרא, והיינו שש מאות רכב בחור מיותר, אלא ודאי שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר הוא משאר העמים, וע"כ אומר אח"כ וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם.
ישנו קשר רציף בין הכוחות המופשטים בראש האדם, לבין הכוחות המורגשים בלב. ישנם עמים נוספים המסונפים לקליפת מצרים, המצטרפים אף הם למרוץ להפיל את ישראל.
סג לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי, בוא וראה, כדמיון סוסה נקבה נראה לסוסי פרעה, וע"כ רדפו אחריה אל הים. פרעה בשעה שהיה רודף אחרי ישראל, מה עשה, לקח סוסות נקבות ואסר אותן במרכבה תחילה, וסוסים זכרים אסר לאחוריהן, והיו הזכרים מתחממים כנגד הנקבות, והנקבות לא רצו ומיהרו לרוץ. כיוון שקרב לישראל לקח הנקבות ושם אותם לאחור והזכרים מתחילה, כדי להרע לישראל ולעשות בהם מלחמה, כי למחמה סוסים זכרים חזקים יותר.
מתחבולות הס"א לשים תאווה חזקה שתגרום לאדם לרוץ אחריה, ולאחר שאדם הופך רדוף מעצמו, ימצא עצמו מול כוח חזק יותר מהתאווה.
על האדם להיזהר ולראות, שכאשר הס"א רודפת אחריו, עליו להבחין שהתאווה רודפת אחריו. זו היא צד הנקבה שאינה באה למלחמה, אלא רק משמשת כפיתיון עבורו. וכאשר יבוא להילחם, לא היא, התאווה תהיה שם, אלא כוח הזכר, הגאוותן המצרי שבנפש שכוחו רב.
הָרוֹדֵף אַחֵר תָּאַווה, יִמָּצֵא עַצְמוֹ בְמִלְחָמָה קָשֶׁה עִם הָגַאוַוה שֶׁבֶּנָפְשׁו.
הפיתוי של היצר מסוכן, שמראה הוא לאדם שקל להשיגו, ההנאה מיידית, מספיקה החיצוניות, ואף יזכה לחשיבות עצמית. לאחר הפיתוי באה נפילה שהאדם כבר אסור ע"י הייצרים.
סד כעין זה וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן ואח"כ חזרה השכינה לאחורי ישראל שכתוב וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם. משום זה דמיתיך רעיתי, דהיינו הוא ובית דינו. וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים שהוא מלכות, הולך לפניהם כדי להלחם עם מצרים. דמתיך רעיתי מלשון דממה, כי העמידה מאחורי ישראל כדי להילחם לבדו עם המצרים, ולכלותם שלא יישאר מהם עַד אחד.
וּפַרְעֹה הִקְרִיב.
סה) וּפַרְעֹה, הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה. שהקריב כל חילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד לומדים רבי יוסי אמר: שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע"כ כתוב: ופרעה הקריב, ולא כתוב: ופרעה קרב.
הקריב לשון הפעיל, גרם לאחר לעשות פעולה, כאן גרם פרעה לעם ישראל להתקרב להשם. הרגשת החיסרון והמצוקה טובה כאשר מפנים אותם לעבר המטרה. במקום להתלונן, על האדם להודות על מעשיו ולבקש מהשם יתברך. מי שיודע להודות, ולהבחין בחולשותיו, ידע לבקש כראוי מהשם.
סו) כתוב: ה' בַצַר פְקָדוךָ צָקוּן לַחַש מוּסָרְךָ לָמוֹ. בַצַר פְקָדוךָ פירושו, אין ישראל פוקדים להקב"ה בשעת נחת, אלא בשעה שצר להם, אז כולם פוקדים לו. צָקוּן לַחַש, שכולם מתפללים בתפילות ובקשות, ושופכים לפניו תפילות. מתי? מוּסָרְךָ לָמוֹ, בשעה שפקד אותם הקב"ה ברצועה שלו. אז הקב"ה עומד עליהם ברחמים, ורצוי לפניו הקול שלהם, כדי להיפרע מאויביהם ומתמלא עליהם רחמים.
סז) כמו משל היונה והנץ, כך כשישראל היו קרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה, היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחילו, ואבני קלע וחצים. אז: וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה. מי גרם זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה כמ"ש: ופרעה הקריב. כאשר נתקלים בקשיים וסכנות, אין לבכות ולבקש מקנה רצוץ, לא לנסות להאשים את המקל, השליח שבא להכותו – אלא יש לבקש מבעל המקל, הקב"ה מפעיל גם את הס"א. אדם בא להתאמן בכדי להפוך פניו ולשוב בתשובה. כאן תפיסת הייסורים מקבלת פירוש אמוני שקשה לכאורה להסתכל כך על החיים, זו תפיסה אמיתית.
סח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם. אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב: ויזכור ימי עולם משה עימו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. משה עימו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם הוא לא זכה, כל העם אינם זוכים ונענשים בשבילו.
סט) הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה. אין לכם לעשות מלחמה, כי הקב"ה יעשה מלחמה בשבילכם כמ"ש: יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. בלילה ההוא אסף הקב"ה את הפמליה שלו, ודן דינם של ישראל. ואם לא הקדימו האבות להתפלל על ישראל, לא היו ניצולים מן הדין. זכותו של יעקב הֵגן על ישראל כמ"ש: לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר-נָא, יִשְׂרָאֵל.
כאשר עומדת לנו זכות אבות, אז התפיסה האמונית עוזרת, וכשאין יש לעשות יותר פעולות חיצוניות. בכדי לנצח בכל המלחמות, יש לייחס את כל הקורה לתפיסה האמונית בקב"ה.
תגיות: יצר הרע, פרעה הקריב
