הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית לז-לט | מתקדמים | שיעור 13

בראשית זוהר חדש לז - לט שעור 13

קו האמצעי של ו דהויה

הנצח הוא מסמלים את הרגלים שמחוץ לגוף. הם מגלים את החכמה אשר מכוסה במקום הגוף. הכינויים של שמות הקודש הם בחינת הלבושים לגוף.

פז גוון שלישי שהרוח התחזק בו היי קו אמצעי של ו אלו השנים היוצאים ממנו אחד נק שוכן עד ואחד נק קדוש ומאלו מתפשטים האורות למטה וכולם הם מרכבות אלו לאלו וכולם הם כינויים שהקב"ה נק בהם וכולם ניכרים על פי הצד השולט עליהם.

פח כעין זה יש ג צדדים ימין שמאל ואמצע שהם נצח הוד יסוד היוצאים מאלו צדדים עליונים שאמרנו שהם ימין שמאל ואמצע שבו היי מחג"ת דז"א ואלו נה"י יוצאים לחוץ מהם כי נה"י יוצאים לחוץ מהגוף שהוא חג"ת ורק שנים מהם שהם נצח והוד עומדים בחוץ אבל השלישי שהוא יסוד אינו נחשב על כך לחוץ כי ברית וגוף נחשבים כאחד וכולם לוקחים מרכבות למטה מחזה דז"א כעין שהתבאר בחג"ת העליונים שלמעלה מחזה אע"פ שאינם עליונים כמוהם.

פט ואלו נה"י שלמטה מחזה דז"א היוצאים מאלו צדדים העליונים שאמרנו שהם חג"ת הם כמוהם אחד, נצח נק ימין ואחד הוד נק שמאל ואחד יסוד העומד באמצע הדבוק בתוך אמצע ההוא שאמרנו שהוא ת"ת כי יסוד דבוק בת"ת כמו יוסף ביעקב וכולם כל הנה"י כלולים באלו שלשה העליונים שהם חג"ת וכולם כל חג"ת נה"י כלולים בסוד אות ו שהוא ז"א שהוא כולל את כולם כי ז"א כולל חג"ת נה"י וכולם במרכבות ידועות מתחלקות לפי הצד שלהן. עיקר הז"א הוא חג"ת מפני שהוא מבטא את הבינה.

צ ואלו נה"י אינם נק בשמות ידועים כמו החג"ת אלא באלו הכינויים שלמטה כעין אלו כינויים העליונים הנאמרים בתשע מרכבות היוצאים מחג"ת ואלו התחתונים אחוזים בעליונים שנה"י אחוזים בחג"ת אלא שאלו ג האחרים נה"י הם מרכבות שבחוץ לגוף החג"ת וכבר העמדנו.

צא אלו שני עמודים נצח והוד סומכים שמבחוץ והם ב קווים ימין ושמאל ונק חסדי דוד ואלו צבאות של מעלה הם מרכבה שלהם. הם שנם העומדים ועושים שליחות בנביאי האמת כי הנביאים מקבלים מנצח והוד. זו בחינה של נבואה רגילה, נבואת משה רבינו מגיע ממקום גבוה יותר

צב ומשם מנצח והוד באים מעשה ה' בעולם בגלוי, כלומר שהארת החכמה אינה מתגלה למעלה מחזה דז"א אלא למטה מחזה דז"א ששם נצח והוד. ומעשים פירושו מוחין כאשר יש את כלי המעשה אז יש מוחין בראש, וז"ס שכתוב גדולים מעשה ה' נק גדולים משום שיוצאים מן גדול שה"ס הארת חכמה הנק גדלות ואלו נק רחמיך רבים ה' וכן איה חסדיך הראשונים ה וכן זכור רחמיך ה' חסדיך הראשונים ה' וכן זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. שכל אלו סובבים על נצח והוד שהם נק רחמים רבים, וחסדים הראשונים. ואע"פ שהעמדנו שהם החסדים והרחמים הם למעלה מחזה, בחג"ת הם ג,כ מתפשטים למטה בנצח והוד כעין שלמעלה, שכתוב מעולם המה פירושו למטה. הכן הם למעלה אך אינם מגולים שהם בחסדים מכוסים, ולמטה החכמה מגלה חסדים אלו, לכן נראה הגילוי בנצח הוד, למרות שמקומם למעלה מחזה

צג ועל כן אין הנצח וההוד נק בשמות כמו שנק בשמות אלו שלמעלה, החג"ת אלא בכנוים כי הם כעין שלמעלה אבל הם בכלל אלו העומדים לחוץ מחג"ת והם סומכים של התורה שהוא ת"ת כי נו"ה סומכים את הגוף הנק ת"ת היוצאים ממרכבות העליונים דחג"ת ואלו הם שהזכיר דוד המלך שקראם רחמים רבים וחסדים הראשונים. וזה הוא שהזכיר דוד תמיד בדרך כלל, רחמים רבים וחסדים הראשונים שמקורם בחג"ת ומתגלים בנה"י.

צד כל אלו השמות העליונים מאלו העשרה שהם שמות דחג"ת אל, אלקים, הויה שאמרנו שאינם נמחקים יפה הוא, אבל מרכבות אלו שלהם היי ט המרכבות היוצאים מכל אחד מחג"ת שהם שמות הנק כינויים למה הם נמחקים.

צה סוד הזה כבר למדנו בספרו של רב המנונא סבא, שכל אלו שמות העליונים עומדים כגוף לנשמה העליונה שהיא בינה שלא נודעת ולא נתגלית הם עומדים בצורה נצחים שאין לפגום בהם שהם באים ממדרגה נצחית, בינה ואלו הכינויים הם לבוש אל השמות שהם כגוף שבאים מצד הנפש, קליפת נוגה טוב ורע והם כעין האגוז שיש לו קליפה לקליפה או אלו הפרחים שיש להם קליפה לקליפה ומוח בפנים. כפי שיש לאדם מידות, שמבקש לחיות אותם, עליו לעשות עבודה, אך עדיין אין זו עבודת השם, גם גוי צריך לעבוד על המידות. עבודת השם שייכת ליהודי ויש ללמוד לשלב בעבודת השם, וגם לעבוד על הכינויים וגם על שמות אלוקים עם הקשר הנצחי להשם.

צו כך אלו עשרת השמות כולם הם כעין קליפה הזו אל המוח לכן גם לכינויים יש להתייחס בכבוד. ואע"פ שכולם מוח שגם השמות הם מוח, כולם אורות עליונים ובשמים עליונים אין מי שיעמדו בקיומם אבל כולם הם כעין קליפה כלפי מה שאינו ידוע ואינו נמצא כלל בחכמה וכל שכן לסוד אין סוף המלובש בתוכם וע"כ בערכם נק השמות קליפות. ואלו הכינויים הם קליפה אל השמות והכל הוא זה בתוך זה ומוחא סתימאה דא"א לפני ולפנים שאינו נודע כלל ועל כן קליפה האחרונה היי הכינויים אין אנו דואגים להם שלא ימחקו, אבל אע"פ שהם נמחקים עם כל זה לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה שבתורה. בדומה לדברי רבי חיים ויטאל שהתלמוד הבבלי הוא מעין קליפה לפנימיות התורה, אך וודאי שתלמוד זה קדוש וחשוב. עבודת המצוות באה מהנפש האלוקית, ועבודת המידות חשובה, שהם הכלים להחזיק את המצוות.

צז ואם תאמר אם כן ה אחרונה שאמרנו היי המלכות תאמר גם כן שהיא קליפה אחרונה לאלו הכינויים. ומשיב אינו כן, היא קליפה כלפי הספירות העליונות אבל לא אל הכינויים האלו כי אין משתמשים עמה אלא השמות העליונים שהם חג"ת ולא הכינויים האלו. המדרגה של הפנימיות היא רציפה של אותיות הויה ורק דרכה ניתן להתחבר לעליון, עליה יש לבושים כמו גדול רחום חנון, והמלכות נמצאת באותו קו ישר למרות שהיא תחתונה, עדיין אינה חיצונית.

צח אלא כשהיא המלכות עולה למעלה לז"א להתעטר ולהתאחד בסוד ימין ושמאל דז"א כל המרכבות האלו שהם כינויים כולם סובבים אותה ומכסים עליה סביב סביב כבעל לאשתו שפורש כנפו עליה כך אלו הכינויים פורשים עליה כנפי בעלה, ז"א ומכסים אותה מכל צד והיא משמשת בבעלה וזה סימן ואפרוש כנפי עליך, ופרשת כנפיך על אמתך מראה כאן דרך נוספת שהמלכות גם מחוברת לעליון לז"א ולא צריכה להתחבר אליו דרך הלבושים, הכינויים.

צט ומשום זה הכינויים הם מבחוץ למלכות שהם חופפים עליה והמלכות היא מבפנים הכינויים והיא המלכות בפנים היי השמות העליונים דחג"ת וכך הכינויים הם מבפנים כלפי התחתונים מהם והם מבחוץ כלפי המלכות. מה שהוא בפנים נחשב שהוא לחוץ כלפי העליונים ממנו והכל יפה, אשרי חלקם של אלו היודעים ללכת בדרך הישר שלא יסורו לימין ולא לשמאל, כי ישרים דרכי ה'

ג בחינות הן, א פנימי פנימיות שנק מוחא ונק נשמה, שהם נעלמים ואינם נודעים כלל וה"ס מוחא סתימאה וא"א הנעלמים מחכמה.

ב פנימיות שנק גוף שהוא חג"ת דז"א והם נק בשמות אל אלקים הויה והם נודעים בחכמה כדי להשפיע לתחתונים שמחזה ולמטה אבל הם עצמם נמצאים בחסדי מכוסים חכמה.

ג חיצוניות שהם לחוץ מהגוף היי נצח והוד שמחזה ולמטה דז"א נבחנים ללבוש אל הגוף והם אינם נק בשמות אלא בכינויים אבל בהם מתגלה החכמה.

אל אלקים הויה היי חג"ת דז"א כי הם מכונים גוף שהיא מוחא סתימאה דא"א ואו"א שהם נצח והוד שהם כינויים הם קליה אל הג"ת שהם שמות ונק גוף שהכל הם זה בתוך זה שחג"ת הם בתוך הנה"י שהוא סוד הנשמה והמוח שהוא פנימי פנימיות.

כיון שהמלכות היא אחר נצח והוד א"כ היא קליפה וחיצוניות לנצח והוד ומשיב שאין משתמשים עם המלכות רק השמות העליונים שהם חג"ת ולא הכינויים שהם נה"י.

בשעה שהמלכות מאירה בהארת החכמה היא נק ערב או לילה מפני שאנים הארת החכמה מאירה אלא עם דינים וחשכות הארת חושך אומר שמכיר את הרצון ומאיר שיש לבוא לאידיאל והחג"ת דז"א נק יום או בוקר מפני שהם מאירים חסדים בשפע גדול אמנם החכמה מכוסה בהם וז"ס והיה ערב ויהי בקר היי שערב ובקר שהם מכלות וז"א מזדווגים זה עם זה אז נק שניהם יום אחד. היי אפילו המלכות נהפכת אז לקבלת החסדים והחכמה נעלמת בה כמו בחג"ת דז"א וע"כ בשעת הזווג נק גם היא יום.

שהמלכות נחשבת ללבוש ולקליפה על חג"ת ד"א שלמעלה מחזה כי היא מלבשת אותם ומקבלת מהם חסדים מכוסים בעת הזווג. אבל לגבי הכינויים שהם נצח והוד שהם משפיעם חכמה אינו כן בעת הזווג אלא אינון שמות עילאין אלא אלקים הויה שהם חג"ת המשפיעים לה חסדים מכוסים מחכה ואל הכינויים שהם נצח והוד המשפעים חכמה.

ועכ"ז גם בעת הזווג אין השפעת החכמה נעלמת לגמרי מהמלכות אלא שנבחן שנצח והוד מסבבים אותה בעת ההוא מבחוץ מרחוק ומשפיעים לה חכמה בכלים דאחורים שלה מבחוץ. כשהמלכות עולה לזווג עם ז"א כל המרכבות כינויים שהם נו"ה וכן המרכבות תחתונים דחג"ת הנק ספירות קטנות כולם מקיפים וחופים עליה שהנצח והוד המשפיעים חכמה למעשה משפעים לה רק גירוי וחימום לזיווג אשר בא מקו אמצעי מהעליון זיווג בין ז"א למלכות ושאר המרכבות שכמוהם מסבבים את המלכות חופפים עליה מבחוץ שבנצח והוד מכונים כנפי ז"א כלומר שמשפיעם לה גם מצד שמאל, היא משמשת עם בעלה כי בחינת הזווג אינה בנצח והוד דז"א אלא בחג"ת דז"א שהם מכונים בעלה של המלכות. משום שמקבלת מהם בעת הזווג חסדים מכוסים מחכה והארת נצח והוד המאירים הארת חכמה אינה בבחינת זווג אלא הארה דאחוריים בלבד.