הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית ק"ל-קל"ב | השקפה | שיעור 44

בראשית זוהר חדש קל – קלב שעור 44

יהי אור

מלמד הזוהר שלשה סימנים נפשיים המרמזים על הגאולה שבפתח, סימנים בהם צריך אדם להשיג הבנה בליבו. כתוב ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית  פְּעוֹר, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. שלושת הסימנים הם גיא, מואב פעור. מקום הקבורה של נקודת האמונה שבנפש הוא בגיא, מקום עמוק, שמואב הוא סמל הגאווה.

דווקא את נקודת הגאווה, הרצון הגדול לקבל, הטמין הקב"ה בנפש, מול בית פעור. החוטא בא לבזות כל דבר, הוא נמצא מול, ומרשה לעצמו הפקרות. תפקיד האדם לצאת ממצרים, מהגאווה, מהפקרות לגאולה. כדי לעשות זאת יש לוותר על צד הרצון לקבל, ולהכלילו בצד ההשפעה, שהמלכות, רות תעלה לנעמי, ותלכנה שתיהם יחדיו.

הגלות הרביעית? זוהי שהיא משֵׂעיר, שהוא עשיו, כמ"ש, ויישב עשיו בהר שעיר. השם יתברך כבר נתן את האור, כבר קיבלנו תורה, אך עדיין לא קיבלנו באמת בבחינת והשבות אל לבבך. יש לנצל את סערת הנפש, שבאה בגלל משא דומא, ולבוא באמת לפנימיות התורה ולהיגאל ברחמים.

הגלות הזו שישראל יושבים בה, היא משא דוּמה, לשון דממה, בחשאי, שלא נגלה קיצו, דבר שלא נגלה מהלב לפה. גם אם מרגישים בלב את הבדידות הנוראית הזו, שאדם מרגיש שאינו יכול להתחבר לכלל, לכלל התורה, אז הוא בגלות. צריך האדם להרגיש שהוא מסוגל להתחבר לכלל ולתורה, שיביא אותו לאהבת השם. לימוד תורה אינו מספיק, חייב את עבודת הלב.

אמר הקב"ה, שוטים הם המחשבים הקיצים של המשיח, שהוא דבר שלא גיליתי לעולם, כמ"ש, כי יום נקם בליבי, הלב אינו מגלה לפה, והם משתדלים לדעת הקץ, את המלכות. כתוב ימותו כל מחשבי קיצין. קץ היא המלכות, חושבי הם אלו שעושים חשבון, כפי שנעשה זיווג על עץ הדעת.

עד גמר תיקון, אל לו לאדם לרמות עצמו, כאילו הוא יכול לקבל, לרצון לקבל בעל מנת להשפיע, וגם אם זה הוא חושב שהוא עובד את השם, הוא טועה.

גלות רביעית כנגד אות ה אחרונה בשם הויה, עליה היה הצמצום, היא הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש. עצם הניסיון לעשות חשבון מתי אוכל לקבל אור על הנקודה הזו, הוא חשבון לא נכון. מפני שיש לקבל את האור כלוואי, ולא כסיבה לקבלת ההטבה.

יעילות הסימן, השלט החיצוני, תלויה ביכולת המתבונן לכוון את ליבו  בעוצמה. ככול שאדם מכוון כראוי, יותר בהרגשה שבלב, כך יכול הוא לקרוא ולפרש את המציאות בדרך פנימית, דרך האמת. הכל תלוי באיכות הנפשית ובמדרגה הרוחנית בה מצוי האדם.

אדם צריך להרגיש ולשמוע את הקול הקורא משעיר, מסערות הנפש שבתוכו, להרגיש שזה משא כבד עליו מה שמסיט אותו מהתורה והאמונה. מי שמבין שהוא בגלות, בריחוק מהשם, הוא קורא להשם משעיר, שתעלה שעוותו לשמים.

גלות הזו היא גלות שעיר, סערות הנפש באדם, שבהם ישנה הזדמנות לגאולה, ומצד שני סכנה שכתוב משא דומה קורא אליו, הוא המלאך בפתח הגיהנום. כשאדם מרגיש שעבודת השם היא משא כבד עליו, ידע שהסיבה היא סערת הנפש, וכאן עליו לצעוק להשם, שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.

לאחר חטא אדם הראשון נקבע, בזעת אפיך תאכל לחם, כלומר העבודה תהיה בהדרגה, טיפין טיפין כמו הזיעה הגשמית.  לא מגולה זמן הגאולה, וזה בדיוק מבחן האמונה שבאדם, האם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש, מבלי לדעת מתי יזכה לשכר.

א. איזו ברכה יתרה נתווספה ליוצא לדרך עם זריחת האור?

ב. הסבר את הכתוב מסע דומה אלי קורא משעיר, מיהו זה שחש מסע זה ומה הוא

המשך הפסוק מה מלילה שומר מה מליל.

ג. כיצד קשורה העבודה שאסור לגלות ולחשב את גאולת הגלות הרביעית לבין

חוסר הידיעה של מקום קבורתו של משה רבנו.

ד. מהו קץ הגלות מתי הוא יגיע ובאיזה תנאי לפי רבי יהודה?

ה. מדוע הקץ האחרון הוא ברזי סתרים?

ו. במה שונים ישראל מאומות העולם בעניין הגלות והגאולה .