הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח ד-ו | השקפה | שיעור 2

זוהר חדש נח ד – ו

תיבה היא הגוף

ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים איש ואשתו. למה נתן הוראה לנח להכניס ולשמר גם בהמות לא טהורות לתיבה, שהיא גוף האדם, כלומר למה יש לשמר בגוף את הקליפות. יתכן לומר שהמטרה היא לשמר את החסרונות, את הרצונות בהמיים שלא ניתן לתקנם, אלא בהדרגה, עד שהפרי בשל ואז אפשר לזרוק הקליפות. כמו כן שומרים את הצד הבהמי כדי להקריבו לטובת צד האדם.

אמר רבי יהודה בוא וראה, אין לך בכל לילה ולילה שלא תצא הנשמה הנק יונה מהגוף של האדם. שכתוב וישלח את היונה לראות הקלו המים. אלו הם המים הזדונים שהם שאלות הכפירה של מי ומה. מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזו לכם. בעת השינה נשלחת הנשמה/היונה לעולמות העליונים כדי לבדוק הקלו המים, האם יכול האדם לבוא לעבודת השם הגם שהוא בקטנות, כלומר שנותן יגיעה בלי הרגשת תענוג מזה, ומוכן לעבוד מעל טעם ודעת שלא על מנת לקבל פרס. עד שתחזור היונה עם עלי זית בפיה, עם השלום בין התפיסה הגשמית, כפופה לרוחנית.

ולא מצאה היונה מנוח. על האדם למוצא מנוח בנפשו, בכך שיבדוק שהוא מסוגל לוותר על הרצונות הגשמיים וליהנות מהקדושה. כך גם צריך האדם לקנות את התורה ביגיעה כשהוא במצב הקטנות, שלא מרגיש תענוג מזה, ולשמוח כאילו הוא בגדלות.

הוציאה שנית ויוסף שלח את היונה מאתו. ומתוך הדוחק והצער, ותבא אליו היונה שהיא הנשמה לעת ערב.

אמרה לנח ובניו, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו שומרים שערי ירושלים, הכוני פצעוני וגו' ועם כל זה, והנה עלה זית טרף בפיה. שהיסורים המרים כזית היו חביבים לה והיו טרף בפיה מפני שממרקים העוונות וע"כ וידע נח כי קלו המים. היונה, הנשמה יודעת שהיא מצליחה כאשר נותנים לה זית, אותו יש להכות, כתית כדי שיצא ממנו השמן, החכמה. עלי הזית הם הבחינה של הלא לשמה, ונדרשת מהאדם הסכמה ורצון לפעול בשלא לשמה, כדי להגיע ללשמה, בכך שמוכן לקבל את המרירות של העבודה, כדי להגיע לתכלית, שזו האמונה שכל העומד להיגבות, כגבוי דמה, שאז ניתן לעבוד בשמחה, כאן המים הזדונים, הרגשות השליליים לא שולטים.

אחר שהסתתר בתיבה, ועבר אותו הזמן ששלט בו מלאך המות ונעברו הרשעים מהעולם, מה כתוב, ויזכור אלקים את נח. כשהדין מתוח יש להיכנס לתיבה. עשיית התיבה, הגוף הכרחית, עושים גבול ומזפתים אותו כדי שלא יחדרו המים הזדונים. זהו לימוד של הפרדה ובידול מהכוחות המזיקים, כפי שעם ישראל נבדל מהרצונות הגויים במהלך התיקון כדי להתמקד בעבודת השם.

בנייה נכונה של התיבה, היא תיקון המידות שמחזיקות את הנשמה. תיקון המידות הכרחי אך הוא רק אמצעי כדי לשמר את הנשמה שלא תיפגם מהחיצונים. הנשמה היא הקשר עם הבורא שמקבלת שהיא חלק מהכלל, חלק אלוקה ממעל. ההוראה היא לבנות תיבה, גוף חדש עם גבולות שיגבילו את הרצונות והתאוות שאינם רצויים. הבעיה היא כשאדם מתעצל לקבל את עבודת המידות. על האדם לצאת ולפגוש את הרצונות שלו לאחר שתיקן וביסס נקודה פנימית של אחיזה בתודעה תורנית אמיתית לפי החוקים העליונים, כך יוכל להתמודד. מכן שהתיבה היא מקום בניה לרכישת כלים לעבודת השם. כלומר קודם יש ללמוד מהו רצון השם, ואז לאחר קניית צורת ההשפעה, לבוא ולפגוש את הרצונות הפרטיים ולהכיל עליהם את מידת ההשפעה.