הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח ד-ו | מתקדמים |...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח ד-ו | מתקדמים | שיעור 2

זוהר חדש נח ד - ו

תיבה היא הגוף

  • ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים איש ואשתו. משום שהיא מצד הטומאה וע"כ נאמר והאבדתי מרכבותיך. והסתכל שאין בו בצד הטומאה, אלא שנים ואין בהם שבעה שבעה זכר ונקבה שם ארבע עשרה, לחיות זרע על פני כל הארץ. שנים שנים באו וגו' ולא הזכיר בביאתם אל התיבה שבעה שבעה הנה הסתכל וראה שזה סובב על מה שאמר מקודם לכן ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, ועל זה אמר אח"כ שנים שנים. אבל מבהמה טהורה באו ז וסמך הכתוב על מה שכתוב מקודם לכן. למה נתן הוראה לנח להכניס ולשמר גם בהמות לא טהורות לתיבה, שהיא גוף האדם, כלומר למה יש לשמר בגוף את הקליפות. יתכן לומר שהמטרה היא לשמר את החסרונות, את הרצונות בהמיים שלא ניתן לתקנם, אלא בהדרגה, עד שהפרי בשל ואז אפשר לזרוק הקליפות. כמו כן שומרים את הצד הבהמי כדי להקריבו לטובת צד האדם.

  • אמר רבי יהודה בוא וראה, אין לך בכל לילה ולילה שלא תצא הנשמה הנק יונה מהגוף של האדם. שכתוב וישלח את היונה לראות הקלו המים. אלו הם המים הזדונים הם שאלות הכפירה של מי ומה. מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזו לכם. כמש"א המים הזדונים שהם מצד הטומאה מעל הארץ שהם למעלה מהארץ היינו מלאכי חבלה. בעת השינה נשלחת הנשמה/היונה לעולמות העליונים כדי לבדוק הקלו המים, האם יכול האדם לבוא לעבודת השם הגם שהוא בקטנות, כלומר שנותן יגיעה בלי הרגשת תענוג מזה, ומוכן לעבוד מעל טעם ודעת שלא על מנת לקבל פרס. עד שתחזור היונה עם עלי זית בפיה, עם השלום בין התפיסה הגשמית, כפופה לרוחנית.

  • ​​ מה כתוב, ולא מצאה היונה מנוח, שהנשמה שנק יונה נמנעה מהעולם העליון ומהצדיקים שלמעלה, ומכל הברכות, ז"ש ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ. על האדם למוצא מנוח בנפשו, בכך שיבדוק שהוא מסוגל לוותר על הרצונות הגשמיים וליהנות מהקדושה. כך גם צריך האדם לקנות את התורה ביגיעה כשהוא במצב הקטנות, שלא מרגיש תענוג מזה, ולשמוח כאילו הוא בגדלות.

  • הוציאה שנית ויוסף שלח את היונה מאתו. ומתוך הדוחק והצער, ותבא אליו היונה שהיא הנשמה לעת ערב, היינו ששעת הרוחה לא הייתה מאירה להם כבתחילה ונחשך לה היום והעריב לה השמש.

  • ומה אמרה לנח ובניו, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו שומרים שערי ירושלים, הכוני פצעוני וגו' ועם כל זה, והנה עלה זית טרף בפיה. שהיסורים המרים כזית היו חביבים לה והיו טרף בפיה מפני שממרקים העוונות וע"כ וידע נח כי קלו המים, שנתחזקו מלאכי הקדושים על מלאכי חבלה. וייחל עוד שבעת וגו' ולא יספה וגו' חרבו המים מעל הארץ שנחרבו וכלו המים מזדונים. היונה, הנשמה יודעת שהיא מצליחה כאשר נותנים לה זית, אותו יש להכות, כתית כדי שיצא ממנו השמן, החכמה. עלי הזית הם הבחינה של הלא לשמה, ונדרשת מהאדם הסכמה ורצון לפעול בשלא לשמה, כדי להגיע ללשמה, בכך שמוכן לקבל את המרירות של העבודה, כדי להגיע לתכלית, שזו האמונה שכל העומד להיגבות, כגבוי דמה, שאז ניתן לעבוד בשמחה, כאן המים הזדונים, הרגשות השליליים לא שולטים.

  • אחר שהסתתר בתיבה, ועבר אותו הזמן ששלט בו מלאך המות ונעברו הרשעים מהעולם, מה כתוב, ויזכור אלקים את נח. כשהדין מתוח יש להיכנס לתיבה, היינו לפעול בצמצום ב לאחר שגונזים את המלכות ברדלא. עשיית הגוף הכרחית, עושים גבול ומזפתים אותו כדי שלא יחדרו המים הזדונים. זהו לימוד של הפרדה ובידול מהכוחות המזיקים, כפי שעם ישראל נבדל מהרצונות הגויים במהלך התיקון כדי להתמקד בעבודת השם.

  • ספינה נמשלה לתיבת נח, כי יש בה אנשים יהודים קו אמצעי וישמעאלים קליפת הימין ובני עשו קליפת השמאל. כעין זה יש בגוף, שהוא כלול מכולם מכל ע' אומות, וגוף הזה הכלול מהאומות, אינו הגוף של הנשמה הקדושה. אלא של נפש חיה וזה הוא שאמר לנח שהוא נשמה לנשמה, כי נח ואשתו הם י"ה שנח הוא י היינו נשמה לנשמה, או חיה ואשתו היא ה דהיינו נשמה כש"א עשה לך תבת עצי גופר. שהוא הגוף הנק תיבת נח כלומר גוף המלביש את הנשמה. בנייה נכונה של התיבה, היא תיקון המידות שמחזיקות את הנשמה. תיקון המידות הכרחי אך הוא רק אמצעי כדי לשמר את הנשמה שלא תיפגם מהחיצונים. הנשמה היא הקשר עם הבורא שמקבלת שהיא חלק מהכלל, חלק אלוקה ממעל.

  • וזה הוא שאמר לאברם לך לך מארצך. למה ב פעמים, היינו מארצך וממולדתך אלא לך מדירתך ומגופך, אשר ממולדתך היינו מדירתך ומארצך, היינו מהגוף שלך ומבית אביך היינו משלמות שיש לך עתה מלמעלה, אל הארץ אשר אראך, הוא הגוף שהוא תיבת נח, היינו גוף הראוי להלביש הנשמה. ההוראה היא לבנות תיבה, גוף חדש עם גבולות שיגבילו את הרצונות והתאוות שאינם רצויים. הבעיה היא כשאדם מתעצל לקבל את עבודת המידות. על האדם לצאת ולפגוש את הרצונות שלו לאחר שתיקן וביסס נקודה פנימית של אחיזה בתודעה תורנית אמיתית לפי החוקים העליונים, כך יוכל להתמודד. מכן שהתיבה היא מקום בניה לרכישת כלים לעבודת השם. כלומר קודם יש ללמוד מהו רצון השם, ואז לאחר קניית צורת ההשפעה, לבוא ולפגוש את הרצונות הפרטיים ולהכיל עליהם את מידת ההשפעה.

  • וכעין זה נח, ז"ש וישלח את היונה, שהוציאו את היונה שהיא הנשמה מהתיבה שהיא הגוף ונתנו אותם במים, שהם המים הזדונים. כעין זה יצאה לה היונה שהיא הנשמה מתיבת נח שהוא הגוף, ולא שבה עוד אל הגוף. כמש"א ולא יספה שוב אליו עוד.

  • ר"י אומר נח, כשהיה בתיבה היה מתירא שלא יזכור אותו הקב"ה לעולם.

בארצות החיים מדרש הנעלם

  • רבי פתח במקרא הזה, מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות. כמה חביבה היא הנשמה הנתונה מתחת כסא הכבוד, ובאה ממקום הקודש מארצות החיים, כש"א אתהלך לפני ה' באחרית החיים.

  • ולמה קראם דוד ארצות וכי למעלה יש ארצות. א"ר יצחק לא רצות ממש ולא על הבנה של ארצות אמרו דוד, אלא לשון ריצוי הוא. כש"א ארצם אתכם. כלומר אמר דוד אתהלך לפני ה' במקום שירצו בו תמיד הצדיקים חיים, היינו שרצונם וחפצם הוא ללכת שמה. ובארצות החיים פירשו במקום שהחיים שהם הצדיקים רוצים בו. וממקום הקודש באה הנשמה להאיר ולעבוד עבודתו ולעשות רצון בוראו, כדי לבא למחר ולקבל שכר. היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. המחר הוא מקום הפוטנציאל של האדם

  • א"ר יהודה היה טוב לנו, אם לא היינו בעולם, ולא היינו צריכים לתת דין וחשבון לבעל הספר, כי כל מעשינו בספר נכתבים אחר כך אמר אני מתחרט על דברי. למעשה אומר שבתחילה יש לעבוד בצמצום ב רק עם הרצון להשפיע, ולאחר שקונים את הצורה של ההשפעה על הרצון להשפיע, כעת עליו להחזיר גרושתו, היינו את הרצון לקבל, צמצום א כדי לפעול אותו בעל מנת להשפיע.

  • כתוב באדם, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. א"ר זו הנשמה שהיא אצלו עזר להוליכו בדרכי קונו. היינו דתנן, הבא לטהר עוזרים לו. שנו חכמים. כשאדם הולך בדרכי קונו הרבה עוזרים לו. נשמתו עוזרת לו, מלאכי השרת עוזרים לו, שכינתו של הקב"ה עוזרת לו, וכולם מכריזים לפניו ואומרים, בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל. רבי נתן אומר, נשמותיהם של צדיקים עוזרים לו. הבא להיטהר אומר שבא בוויתור על גאוותו, ואז העזרה שיקבל תהיה שייהנה מהקדושה.