הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח כה-כז| מתקדמים| שיעור 9

זוהר חדש נח ​​ כה - כז שעור 9

נח לא בקש רחמים על העולם

כאן מלמד על האיזון הנפשיים שאדם צריך לבנות במפגשים שלו עם העולם. הגירויים הנפשיים האלו תלויים בכוונה, ועל האדם ללמוד ללמד זכות על הזולת. מאחר והבורא טוב ומטיב, כל הפרטים המתגלים צריכים לגלות ולבטא את ההתיחסות הנכונה של הנברא להטבת הבורא.

קיג ​​ ת"ר מה השיב הקב"ה לנח כשיצא מהתיבה, וראה כל העולם חרב והתחיל לבכות עליו, אמר, רבש"ע נקראת רחום היה לך לרחם על בריותך.

קיד השיבו הקב"ה, רועה שוטה האם רועה צאן מחכה עד שהצאן יפול ואז שואל למה נפל, עתה תאמר זה, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, שכתוב עשה לך תבת עצי גופר וגו' ואני הנני מביא את המבול וגו לשחת כל בשר וגו ויאמר ה' לנח וגו. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. כל כך התעכבתי עמך ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנס בלבך צער העולם ועשית תיבה וניצלת. ועתה שנאבד העולם, פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים. אומר הקב"ה לנח, למה לא חזרת בתשובה כאשר הזהרתי אותך מפני המבול. לחזור בתשובה אומר שצריך גם להיות אכפת לך מהזולת. לא מספיק רק להוכיח אנשים שטועים, יש להתפלל ולבקש עליהם רחמים.

קטו ​​ כיון שראה נח הקריב עליהם קורבנות שכתוב, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח הבין שטעה והביא קורבן עולה שהוא על תיקון המחשבה.

קטז א"ר יוחנן, בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אח"כ ובין נח. נח לא הגן על דורו ולא התפלל עליו כאברהם. כיון שאמר הקב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד ויגש אברהם ויאמר. והרבה דברים כנגד הקב"ה עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם וחשב אברהם שהיו י בעיר, עם לוט ואשתו ובניו וחתניו, לכן לא התפלל יותר. לאברהם היה אכפת מכולם מכלל העולם, גם אם אלו שהתנכלו לו

קיז ​​ בא משה והגן על כל הדור, כיון שאמר הקב"ה למשה, ישראל חטאו סרו מהר מן הדרך, כתוב בו, ויחל משה. מהו ויחל, מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. רבנן אומרים, לא הניח משה להקב"ה עד שנתן נפשו עליהם מן העוה"ז ומן העוה"ב שכתוב, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת. צדיק קושר עצמו עם גורל העם. אמנם יש לדור בחירה לעשות תשובה, אך גם לצדיק יש לבטא את רצונו ולהתפלל עליהם

קיח א"ר יוסי מכאן ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. וכן כל הצדיקים הגנו על דורם ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם.

קיט ונח התעכב עמו הקב"ה ואמר לו דברים רבים, שמא יבקש עליהם רחמים, ולא השגיח, ולא בקש עליהם רחמים, ועשה התיבה ונאבד כל העולם.

קכ רבי אליעזר ורבי יהושוע ישבו בפלכי טבריה, א"ר יהושע רבי, מה ראה נח שלא בקש רחמים על דורו. אמר לו אפילו הוא לא חשב בלבו שימלט, משל למוצא אשכול ענבים שאינם מבושלים, בין הבוסרים האלו היו ענבים מבושלים ולא היו כלום כלומר שאין להם סיכוי להיות מבושלים, או בנמשל לדור לעשות תשובה. וזו בדיוק הבעיה, שאסור לחשוב שאין סיכוי, ואין מה לנסות להבין חשבונות של העליון. לבקש רחמים אומר שמאמינים שהקב"ה רחמן. עליך לעשות תפקידך ואינך אחראי לתוצאה, אותה קובעת ההשגחה.

קכא ​​ משמע שכתוב, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. הול"ל צדיק לפני, מהו בדור הזה. כלומר לפני הדור, ולפיכך לא בקש רחמים, אמר בליבו ולואי שאבקש רחמים עלי ואמלט וכ"ש שאתפלל על אחרים.

קכב אח"כ אמר רבי אליעזר, עם כל זה, היה לו לבקש רחמים על העולם לפני הקב"ה כי נוח לו להקב"ה מי שאומר טוב על בניו. הקב"ה אוהב שמלמדים זכות על בניו, שהרי הבנים מעידים על אביהם. על האדם לפתח הרגש חיובי לזולת, שיהיה לו מקום בלב בלי להיות נוקם ונוטר.

קכג מאין לנו זה, מגדעון בן יואש שהיה שופט, שלא היה צדיק ולא בן צדיק, ומשום שאמר טוב על ישראל כתוב בו, ויאמר לו ה' לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין. מהו בכחך זה, היי הטוב הזה שאמרת על בני, יהיה לך כח גדול להצילם מיד מדין.

קכד ועוד אמר רבי אליעזר, אע"פ שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקב"ה או שטנה על ישראל, עונשו גדול מכולם. שלא מצאנו צדיק טוב כאליהו בכל הדור, ומשם שאמר שטנה על ישראל, שכתוב כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב. בה בשעה חרה לו הרבה. כמה יש להיזהר מלשון הרע, ובכלל לא להסכים לקבל לשון הרע על ישראל.

קכה בוא וראה מה כתוב בו, ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים, מהו רצפים עוגה שטוחה כמו רצפה, אמר הקב"ה זה ראוי שיאכל מי שאומר שטנה על בני.

קכו אר"א מה שכתוב וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרבה, שואל, וכי בכח אכילת עוגת רצפים הלך כל כך.

קכז אלא א"ר אליעזר, השליך הקב"ה שינה על אליהו והראהו ענין של משה שישב לפניו ארבעים יום וארבעים לילה ובזמן שהיה שם עבדו ישראל את העגל ומשום שהיה ארבעים יום וארבעים לילה, שלחם לא אכל ומים לא שתה, לא זז משם עד שמחל להם הקב"ה. הראה הקב"ה לאליהו מהי התנהגות אֳמוּנִית. אליהו תיקן וקיבל על עצמו מאותו רגע ללמד זכות, ללמד טוב על כל אחד מישראל, לכן אומרים אליהו הזכוּר לטוב.

קכח א"ל הקב"ה לאליהו, כך היה לך לעשות כמו משה, ועוד שהיה לך לראות שהם בני, בני האהובים שקבלו את תורתי בהר חורב, וזה הוא שכתוב וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה היי שראה ענין של משה שהתעכב לפניו מ יום ומ' לילה. וענין של ישראל שקבלו התורה בהר חורב שכתוב עד הר האלוקים חורבה.

קכט אר"י לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה להורות זכותם של ישראל תמיד, וכל מי שעושה זכות, אליהו מקדים ואומר לפני הקב"ה כך וכך עשה עתה פלוני ואינו זז משם עד שיכתבו זכותו של האיש שכתוב ויכתב בספר זכרון לפניו. אנשים גאוותנים מראים את הפגמים של אחרים, וגם אם הם צודקים, השאלה היא איזו נקודה נפשית הם מעוררים אצלם.

קל א"ר יהודה בן פזי, מה היה ענשו של נח על שלא התפלל על דורו, הוא שיצא מהתיבה חיגר ברגליו היתה לו רק מדרגת קטנות, הסתפק במועט ושכב והתבזה והתלוצץ עליו בנו ועשה לו מה שעשה.

קלא אר"א בוא וראה כמה יש לו לאדם ללכת בדרך ישרה, בוא וראה, מפני שלקח יעקב את הברכות מעשו ברמאות, תדע לך שמשום זה לא ניתנה רשות לשום אומה בעולם לשעבד את ישראל זולתי האומה של עשו.

קלב רבי פתח בכנסת ישראל כנגד הקב"ה, וישלח את העורב דא"ר פנחס כתוב, ויאמר דוד וכו קומו ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום, ואע"פ שברח כתוב בו, מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו לא קרא לו אויבו, ואע"פ שהיה בורח ומגורש ממלכותו, לא מנע עצמו מלומר שירה לפני הקב"ה ולשוב להתחנן לפניו. וישלח את העורב, זהו דוד שהיה קורא עמהן תמיד כעורב.

קלג דבר אחר, העורב שבא מיהודה נק עורב שנאמר אנכי אערבנו, הערב דין כתיב בלא ו א"ר פנחס למה נק שמו עורב, שהיה הולך בהרים כעורב, הה שאמר לשאול כאשר ירדוף הקורא בהרים, אמר לו שמתני להיות כקורא בהרים, כתיב הכא קורא וכתוב שם לבני עורב אשר יקראו.