הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת נח ז-ט| מתקדמים | שיעור 3

במאמר זה רואים את ההתגלות של רבי שמעון ורבי אלעזר.

• ר"א ורבי יוסי חמיו, היו הולכים מאושא השלמת כלים שאז מאיר ג"ר דחכמה אך ללא חיבור לימין ללוד מוחין דגדלות. א"ר יוסי לר אלעזר, אפשר ששמעת מאביך מ"ש ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים הלך לדרכו היי קו אמצעי, לחבר ימין ושמאל. קרא למקום מחנים מפני שאיחד שם אלקים משמאל עם הימין. אמר לו כך שמעתי מאבי, אלו היו המלאכים שליווהו מתחילה בשעה שהלך מארץ ישראל. א"ל מי המה, א"ל אינני יודע שעדיין לא השיג מדרגה זו, אמר לו יפה לכם הצדיקים שדברי פיכם הם ככתר מלכות בראש המלך. כל מקום שמדבר הזוהר על הליכה, מכוון להליכה ועליה במדרגות הרוחניות. כאן מדבר על מדרגת ג"ר דרוח על מוחין דגדלות

• בעוד שהיו הולכים הגיעו למערת לוד מערה קטנות, לוד מדרגת חיה, שמעו קול ההוא שאמר שני עופרי אילה, עשו לפני רצוני הנוח לי שתהיה סתירה נפשית לכל הבא לגדלות, ואלו היו המחנה הקדושה שפגש יעקב לפניו. התרגש ר אלעזר והצטער בנפשו ואמר, רבון העולם כך הם דרכיו, טוב לנו שלא נשמע, שומעים אנו ואין אנו יודעים. ב עופרים הם ב סוגי דינים הסותרים זה את זה. דיני הזכר הם הארת ג"ר דשמאל שלא ניתן לקבל אותם למרות ההשתוקקות הגדולה, ודיני הנקבה ממשיכים את הקטנות שרוצים לסתור ולא לקבל את האור כולו. אדם המוכן לעשות את התנועה הנפשית של כניסה למערה, למצב קטנות, יתגלה לו הקול העליון שמדבר אליו. שני עופרי איילה הם שני קווים, שמאל שהוא השתוקקות, ומצד שני במחלוקת, האמונה שבימין. זוהי המחלוקת הנפשית שמצד אחד יודעים שיש בורא לעולם, מצד שני מרגישים השתוקקות והרגש עצמי גדול כשאסור לקבל את האור. מגלה רבי שמעון לבנו ששני קווים סותרים אלו הם בחינות אברהם ויצחק.

סוד העקדה הוא שאברהם עוקד את יצחק, כלומר עושה תיקון שלא לקבל את החכמה/התענוג במקום ההשתוקקות. זוהי האמונה, בחינת יסוד דאבא שבכח האמונה הצדיקים בוחרים לוותר על ההשתוקקות. את המחלוקת הנפשית בין האמונה לבין הרצון לקבל ניתן לפתור ע"י ההסכמה שאת כל התענוג מקבלים דרך האמונה, כפוף לחוקים העליונים.

• קרה לו נס ושמע קול ההוא שאמר, אברהם ויצחק היו. נפל על פניו וראה צורת אביו. אמר לו אני שאלתי על ב העופרים והשיבו לי שהיו אברהם יצחק שפגשו את יעקב כשניצל מלבן.

• אמר לו בני, הוצא את הכריתה שלך וקח את הפניה חדשה שלך, כי פה מדבר גדולות היה, ולא זה הוא בלבד, אלא לכל הצדיקים נפגשים אליהם נשמות הצדיקים להצילם. והם מלאכים קדושים עליונים. פסקא הוא כריתה שלך כי תרגם כרת הוא פסיק, סבתך הוא מלשון סבה ופניה מלשון כי היתה סבה מעם השם. נעשה ליעקב נס ושמע קול, היינו קו אמצעי שהעופר, דיני הנקבה התגברו על דיני ההשתוקקות של הזכר. מתוך הייחוד של אברהם ויצחק בא ביטול של ג"ר דחכמה שהביטוי לכל הוא ביטול ההשתוקות ומאיר רק ו"ק. אומר לוק שו"ק זה יותר חשוב כאן מג"ר. מאז עקדת יצחק התבטל ג"ר דחכמה ומאז ניתן להבין שנותנים לאדם השתוקקות, אך אסור לו להשתמש בה.

• יצחק היה חי באותה שעה שיעקב חזר מלבן אבל נשמתו הקדושה נלקחה לכסא הכבוד של רבונו בשעה שנעקד על המזבח ומאז כהו עיניו ג"ר דחכמה מראות, היינו שכתוב לולא וגו' ופחד יצחק היה לי העקדה פירושה שהימין התגבר על השמאל, אברהם עקד את יצחק, והקדושה היא שיצחק הסכים. האייל הוא ו"ק דחכמה. מי שמוכן לוותר על ההשתוקקות שלו יכול לקבל כראוי בלי בחינת לב האבן שבמקום ההשתוקקות. אומר בעל הסולם שכל מה שיש בקודשה יש גם בס"א. הקדושה מדרגה אחת מביאה ומעלה, ובס"א זה הפוך, לכן צריך אדם לשים לעצמו גבול ולא לתת לקליפה לשלוט ​​ 

• א"ל מה אנו שם, א"ל אני ואתה הם מלאכי עליונים להשתעשע עם דוד מלך המשיח. קם, בעוד שהיה קם ראה חמיו שפניו של ר אלעזר מאירים כשמש.

• א"ל חמיו דבר חדש שמעת, או באור היקר זיוו של משה הסתכלת, א"ל לא, אלא אשרי הם הצדיקים ששומרים אותם מחנות קדושים עליונים, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

על חומותיך עיר דוד הפקדתי שומרים

• אמר רבי יהודה עשה הקב"ה ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר.

• ז' כתות של מלאכי השרת שומרים אותם סביב, ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת, והם הפתחים הנקראים שערי צדק, ואלו הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודוד המלך עליו השלום נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו. השערים הם מה שאדם משער בליבו, וכאשר הוא משער את שערי הצדק, יכול הוא להיכנס לירושלים, שליבו יהיה פתוח לצדק. צדיק שהוא מדרגת יסוד יכול לבוא בזיווג עם הצדק שנק מלכות.

• ולמעלה מהם שומרים מלאכי השרת בחומות העיר שנאמר על חומותיך ירושלים, זו היא ירושלים של מעלה. הפקדתי שומרים אלו הם מלאכי השרת. ולמדנו שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח יש שומרים.

• הפתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה אשר בנויה משנים גם מהרצון לקבל וגם למי שיודע לתת לימין להוביל אותו שהיא סמוכה לגן עדן, ואדה"ר שומר עליו. זכתה, הוא מכריז ואומר פנו מקום, שלום בואך. ויצאה מפתח הראשון.

• הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת. זכה, נכנסה בשלום, ואם לאו, שם תקבל עונשה, ותשרף בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכיפורים זכה נכנס בשלום, לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף ונשרף מבפנים ומת והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג"ע לצרף הנשמות.

זכתה הנשמה נותנים לה כתב שהוא סימן להיכנס ונכנסת לג"ע אשר בארץ, ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורבים זה בזה. ענן ה"ס הארת החסדים ונוגה היא הארת החכמה, שעמוד האמצעי מיחדם זה בזה ומערבם יחד. ועשן ונוגה סביביו, מסביב העמוד. עשן היינו הדינים משמאל השומרים על הארת החכמה שלא יינקו ממנה החיצונים שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה. והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמים, כלומר שאינו מאיר ממעלה למטה.

אם פועל ממטה למעלה זכתה הנשמה לעלות למעלה היא עולה באותו העמוד, לא זכתה נשארת שם ומתעדנת מהטוב אשר למעלה. שא"ר יוסי, ראיתי גן עדן והוא מכוון כנגד פרכת קרח הנורא אשר למעלה, שה"ס הרקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, והיא נהנית מזיו השכינה, אבל אינה ניזונת ממנה. נהנית פירושו ממטה למעלה כמו שנהנים מהריח. ניזונת פירושו מלמעלה למטה כמו אכילה ושתיה.

• זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד שמגעת עד לפתח השלישי והוא נגד הרקיע הנק זבול, ומגעת עד ירושלים אשר שם, ושם השומרים. זכתה פותחים לה הפתחים ונכנסת.

• לא זכתה נועלים השערים ודוחים אותה לחוץ ונוטלים פנקסה ממנה, והנשמה אומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו מלאכי השרת השומרים ביהמ"ק וירושלים אשר למעלה. נשאו את רדידי מעלי, זהו פנקס סימן שלה שומרי החומות כד"א על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים.

• זכתה לעלות נכנסת שם באותם השערים ומשבחת להקב"ה בבית המקדש אשר למעלה, נכנסת שם באותם השערים ומשבחת להקב"ה בבית המקדש אשר למעלה. ומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקרבן. א"ר יצחק לרבי חייא, מה קרבן הוא זה יוכל לומר, כשאר הקרבן א"ר חייא הקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך.

• ​​ ומיכאל הולך עמה עד הפתח הרביעי והחמישי והשישי אומר לפני הקב"ה רבש"ע אשרי בניך, בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב, אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה, עד שמגיעים לשער השביעי שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם, וכל נשמותיהם של צדיקים כולם שם ונעשים מלאכי השרת, ומקלסין לפני הקב"ה ונזונים מזיו השכינה, אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה ונח חיי העוה"ב אשר עין לא ראתה אלוהים זולתך. בכל מעבר ממדרגה למדרגה צריך האדם לעבור בשערים אלו כדי לקנות את הבחינות המתאימות עד שקונה מדרגה בשלמות. המדרגה נקבע לפי מה שמשער אדם בליבו, שלפי זה הוא יכול לפרש את המציאות. בין המדרגות ישנם שומרים לבדוק מי ראוי להיכנס. הבדיקה היא במערת המכפלה, כלומר ההבחנה הנפשית אם מוכן האדם לקבל את האמת, כלומר פעולה חיצונית, אך להגיע לתוצאה פנימית. מבחן התוצאה החיצוני, המקרה לא קובע, אלא מה שאדם מפעים בנפשו. לא בא אדם לעולם כדי לתקן את המציאות החיצונית, אלא להתאמן ולהשתמש בה לתיקון כוונות פנימיות. הבדיקה הבאה היא לראות האם מוכן האדם לשלם, לוותר על הרצונות הפרטיים אותם מגלה להט החרב המתהפכת, לטובת הכלל, לטובת צד האדם שבו. זוהי הנקודה שמכשילה את רוב האנשים, שמחפשים רוחניות אך מסרבים לשלם ולבתר על הבלי הגשמיות.