רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, וכל מי שהולך בדרך תורה מכשיר את הדרך ע"י דברי תורה, שהם המזון והצידה לדרך פתח רבי יוסי כתוב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד. וכתוב: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. וכתוב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן.
שמע ישראל בא לייצר את האמון בין בשכינה הקדושה לקב"ה, בין הלב לשכל, קשר שניתן להשיגו רק מתוך אחדות השם והבנה שהשם הוא הכלל ועלינו להתכלל בכלל כבנים נאמנים. בכדי לבוא לייחוד זה יש לפעול את מידת הבינה שהיא בחינת שמיעה, היא המאפשרת לאדם לבוא לנקודת ייחוד זו. שמע – שם ע, שהאות ע היא מדרגת החוכמה אליה יש לבוא דרך הבינה.
שמע ישראל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. בכל מקום, שכתוב עם רומז כאשר נשברו ליבם לעבודת הקב"ה דהיינו שברו את האגו, כך היום הזה נהיית לעם, ששברת ליבך לעבודת הקב"ה. אם לא תבחרו לשבור את האגו בעצמם, תאלצו לעשות זאת בלי תירוצים שלא ניתן לעבוד את השם באחדות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
האותיות הן החסרונות המופיעות בבריאה ובאדם, דרכם על האדם לנהל ולבנות את חייו, בהתאם למחשבת הבריאה שהיא עיקר מציאות התיקון. ההשגחה של הבורא נטעה באדם אותיות/חסרונות עליהם עליו להתגבר לטובתו, שיזכה ליראה ולאהבה. את החסרונות הללו יש לנהל בדרך תורה בכדי לבנות את המשכן דהיינו הלב.
האות ק היא היחידה שנשארה מחוץ למשכן דהיינו החיסרון הזה לא בא לידי ביטוי, שהיא חיקוי כקוף, שמדמה את האות ה כאילו היא בוראת את העולם.
ראה ה' שהאדם אינו יכול לנהל אותה, היא יורדת מטה (רגל שמאל מציור האות ה), זהו דין עז וקשה, ולכן שם אותה הבורא כיריעות עיזים חיצוניות למשכן, שהקליפות שומרות כהגנה, דווקא ע"י כוח הקליפות עצמן.
אדם צריך להתעקש בעבודה, ולשים לעצמו כמגן, גם את הקליפות תוך שהוא מנהל אותן בזהירות, כמו יריעות המשכן, כך על האדם להילחם במזיקים.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
האותיות הן החסרונות המופיעות בבריאה ובאדם, דרכם על האדם לנהל ולבנות את חייו, בהתאם למחשבת הבריאה שהיא עיקר מציאות התיקון. ההשגחה של הבורא נטעה באדם אותיות/חסרונות עליהם עליו להתגבר לטובתו, שיזכה ליראה ולאהבה. את החסרונות הללו יש לנהל בדרך תורה בכדי לבנות את המשכן דהיינו הלב.
האות ק היא היחידה שנשארה מחוץ למשכן דהיינו החיסרון הזה לא בא לידי ביטוי, שהיא חיקוי כקוף, שמדמה את האות ה כאילו היא בוראת את העולם.
ראה ה' שהאדם אינו יכול לנהל אותה, היא יורדת מטה (רגל שמאל מציור האות ה), זהו דין עז וקשה, ולכן שם אותה הבורא כיריעות עיזים חיצוניות למשכן, שהקליפות שומרות כהגנה, דווקא ע"י כוח הקליפות עצמן.
אדם צריך להתעקש בעבודה, ולשים לעצמו כמגן, גם את הקליפות תוך שהוא מנהל אותן בזהירות, כמו יריעות המשכן, כך על האדם להילחם במזיקים.
תריא) הא' שנשארה בכלי דחסד של הגוף, התעלתה במקומה ועלתה למעלה, למקום חב"ד, י"ה של השם הוי"ה, והתעטרה שם בי"ה. ובאלו י"ה התחזקה הא' והתעברה והולידה ה"ו, ונשלם שם הוי"ה, ועמדה במקומה, בחסד דגוף, והאיר שם הוי"ה בגוף, יה"ו בחג"ת דגוף וה"ת במלכות. אז התעטרה הא' והאירה והתפשטה באורה והולידה אור והוציאה אות ט', שהיא בטישה שבטש והאיר עולם העליון, בינה, באור החג"ת, כלומר שאות ט' היא אור יסוד הבינה שנמשך ע"י הא' והתלבש בפנימיות חג"ת עד החזה.
תריב) אז התעלה הא' ולקחה אליה את מ' שמאל ש' אמצע שהיו באוויר, והתחברו עימה והיו לצירוף אמ"ש כמקודם, והתיישבה הא' בצד דרום, שהוא חסד. הש' בצד מזרח, ת"ת. והמ' בצד צפון, גבורה. ועלתה הג' שהייתה בצד מזרח, והתעברה והולידה צ' ת'. ובאה הב', שהייתה בצד מערב שהוא המלכות, ועלתה והתחברה בין צ"ת. ועלו א' ו', א' מדרום והו' ממזרח, והתחברו שתיהן עם הב' בין האותיות צ"ת, והצטרף והאיר השם צבאות.
השם צבאות מאיר בנו"ה דז"א. וכדי להוליד הארה הזו, התפשטו האורות של אמ"ש בחג"ת דז"א, המכונים דרום צפון מזרח, ואז השיגה הג', שהיא ת"ת, כוח להתעבר ולהוליד ב' האותיות ראש וסוף של השם צבאות, שהם צ"ת, כי הארות נו"ה נמשכות מת"ת, שהוא ג'. והצטרפו אליה הב' שבמערב, והא' שבדרום והו' שהיא ג"כ בחינת ת"ת, ומהארתם יחד הצטרפו אותיות צבאות. וגם הד' שבצפון התעלה מהארת אמ"ש והוציאה השם שד"י, המאיר ביסוד.
תריג) כשהאיר השם הזה, צבאות, תוך המשכן, שהוא מלכות, התעברו האותיות והולידו ז' ב' נ'. שהן ג' בחינות המלכות, שיצאו בסדר, חולם שורוק חיריק, ז' הוא י' על ו', ובחינת חולם. ב' הוא המלכות שמחזה ולמעלה שהיא רביעית לחג"ת. שהוא אמצעי הו' נקודת השורוק. נ' הוא מלכות שבסוף הו', נקודה תחת היסוד, נקודת החיריק. עלו אותיות אמש כמקודם, שהאירו בחג"ת, והתעברו והולידו ס' ע' פ', הספירות ת"ת נו"ה שמחזה ולמטה דז"א, שהתפשטו מהארת אמ"ש שבחג"ת דז"א. והשם צבאות, מאיר בנו"ה, והשם שדי ביסוד.
תריד) נשארה הק' יחידה, ועלתה וירדה ועמדה תוך הנוקבא דתהום הגדול. ראה הקב"ה אותה, שהתערבבה ובלי גוף ובלי ציור, ולא נכנסה למשכן, שהוא המלכות. עשה אותה כיסוי על המשכן. והיא יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כמ"ש: ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן. לאוהל כתוב: ולא אוהל, כלומר כיסוי על האוהל. שהיא קוף ולא אדם. הק' כוללת בתוכה מדה"ד הקשה דצ"א, כי ע"כ הרגל של הקוף משוכה למטה מהשורה להורות על הכתוב: רגליה יורדת מוות. ונאמר, שנשארה הק' יחידה, שכבר יצאו והאירו כל האותיות חוץ מן הק', שעלתה להתמתק בבינה, וירדה מהבינה למקומה, ושוב הוכרו הדינים שבה, ועמדה בנקב תהום הגדול, ששם הקליפות מבחינת המלכות הממותקת בבינה. ראה הקב"ה, שכוחה ממדה"ד מתערב בקליפות דתהום גדול, ושאין לה כלי המכונה גוף, ולא אור המכונה ציור, ואינה נכנסת למשכן, שהוא המלכות. עשה אותה כיסוי על המשכן, כמ"ש: ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כי השם עיזים, מורה על דינים עזים וקשים שבה, וניתקנה לשמירה על המשכן, שמחמת הדינים שבה אין החיצוניים יכולים לינוק מהמשכן. לאוהל, ולא אוהל, כי אוהל הוא לשון אור, מלשון הכתוב: בהילוֹ נרוֹ עלֵי ראשי, והיא נעשתה רק לשמירה מבחוץ, ע"כ כתוב לאוהל. ומתוך שנראים בה הדינים הקשים, לא ניתקנה להיות במלכות המכונה, אדם, שהיא אינה דומה למלכות אלא כמו קוף הדומה לאדם. ע"כ נאמר, קוף ולא אדם.
תרטו) שוב התגלגלו אותיות אמ"ש תוך מעשה המשכן כבתחילה, הש' בצד מזרח, והג', שהייתה במזרח, נשארה תלויה באוויר, שממנה יצאה השם צבאות, והמ' התגלגלה והתיישבה בצד צפון, כי כדי להאיר בנה"י צריכים אותיות אמ"ש להתלבש בחג"ת, ויצאה הד', שהייתה בצפון, והתחברה עם הש' בצד ההוא, ונעשה הצירוף ש"ד, והא' התגלגלה והתיישבה בצד דרום, ועלתה לראש אל הי' אשר שם, ועלתה והתחזקה עימה ולקחה אותה, וחיברה אותה עם הש"ד, והתחבר בחיבור אחד השם שד"י. שהוא מאיר בספירת היסוד. כשהשם הזה ניתקן תוך המשכן, המלכות, אז יש לה קיום, והיא עומדת, מתוך המשכן שלמטה. כלומר שהקיום שלה מגיע לה ע"י הקמת המשכן שלמטה.
תרטז) שוב התגלגלו אותיות אמ"ש כבתחילה להתיישב במשכן, ועלו האותיות, הא' תחילה והת' לאח"כ, ונעשה הצירוף א"ת שם הנק' במלכות, הב' תחילה והש' לאח"כ, ונעשה הצירוף ב"ש כל אות מהסוף להתחלה, ת במקום א, ב במקום ש. נחלפו צירופי האותיות, מכוח הא"ת ב"ש, ויצאו אב"ג ית"ץ והתגלגלו בחקיקות הקודש, א' ק'. הא' של א"ת ב"ש, הוציאה ק' לשמור המשכן, הק' הוציאה ר', הר' הוציאה ע', ונעשה הצירוף קר"ע.
תריז) השם קר"ע הוא כתוב: ואת עורות גדיי העיזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צוואריו. וכמו זה, ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כי השם קר"ע ששורשו הוא הק', יש בו דינים הקשים והעזים המכונים עיזים, וע"כ חלק זה צריך להיראות מבחוץ לשמור את מה שבפנים. שלא יינקו ממנו החיצוניים. אותיות השם שט"ן קר"ע, שהוא השם השני של השם מ"ב אחר אבגית"ץ, הן רשומות מחוץ למשכן, כדי לשמור המשכן, שהוא הברית הקדוש, שנפרעה העורלה ע"י כיסוי הזה. כלומר, חיתוך העורלה נעשה ע"י הדינים העזים שבשם קר"ע שטן, ע"י הדינים שבק' שהם ממדה"ד הקשה דצ"א.
תריח) שוב התגלגלו האותיות, והוציאו הצירוף א"ת ב"ש עד שקוצי"ת. שא"ת ב"ש הוציא כל ז' השמות של השם מ"ב של אנא בכוח. עד שקוצי"ת, שהם אבגית"ץ, קר"ע שט"ן, נגדיכ"ש, בטרצת"ג, חקבטנ"ע, יגלפז"ק, שקוצי"ת. והם מ"ב (42) מצד הכלים אותיות של, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו, עד הב' של ובוהו. שמ"ב אותיות אלו הן השם מ"ב. בגלגול זה של האותיות הוא, והארץ הייתה תוהו ובוהו ע"י האותיות קר"ע שט"ן, בכוח הדינים העזים שבו. נעשה, וחושך על פני תהום. הג' הוציאה ר' והד' ק', ונעשו הצירופים ג"ר ד"ק. עד כאן, אחר שיצאו ד' הצירופים א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, האותיות התגלגלו והכו זו בזו להיות לתיקון תוך המשכן. וזהו מטעם שהצירוף אלף בית של א"ת ב"ש שהם י"א צירופים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"מ כ"ל, מתחלקים לג' קווים, ימין שמאל ואמצע, ואלו ד' הראשונים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, הן קו ימין שבהם. וע"כ הם בחינת תיקון במשכן.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה רב-רד
1. כיצד נוצר השם צבאות והיכן הוא מאיר?
2. מה תפקיד ה-"ק" ומדוע היא לא נכנסה למשכן? ובכל זאת כיצד משתמשים בה?
3. מהיכן לקוח השם קר"ע שט"ן ומה תפקידו וכיצד הוא מתייחס למשכן?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן על האותיות שבאות לבניית המשכן. בתחילה האות א הייתה בצד ימין והולידה בשמאל את האות ש. צרוף האש בשמאל יצר מחלוקת בין שמאל לימין, והולידו אותיות נוספות, ר ו ח שהכריע בין מים לאש. אש מדרגת בינה הולידה ז"א. החוק שז"א עולה לבינה לעשות ג' קווים, דומה לאבא ואמא המקבלים גדלות ומולידים את הבן. לאחר שהוא קיים, הוא זה שמאתגר את ההורים ליחד, וכל פעם שעולה לביקוש, מוסיף ומאתגר אותם לחיבור היחד.
כפי שהשמאל – יצחק נולד מאברהם הימין, צריך לקרות משהו בימין באברהם כדי שיבוא להוליד את השמאל, מאחר והגיע לגיל 100 ועליו להוסיף להוליד עוד רצון לקבל בכדי לקבל את הטבת הבורא. האות מ שנולדה מהאות א אינה יכולה בלי קו אמצעי ואז נולדת האות ש, קו אמצעי.
תרז) אח"כ נבנות האותיות, אשר הא' שהייתה תחילה בצד ימין, הולידה והוציאה בשמאל אות ש', הכלולה מג' הצדדים, ימין ושמאל ואמצע, שע"כ יש בה ג' ווים, והשתתפה באות א', ונעשה הצירוף אש. בשמאל עוד התעברו אותיות אלו מתוך ההכאה של ב' הצדדים ימין ושמאל, וניגשו יחד במחלוקת, שהימין כלול ממים והשמאל מאש. ומתוך מחלוקת הזו של אש במים ומים באש, הולידו אותיות ר' ו' ח', ונעשו רוח, והרוח נכנס בין שני הצדדים מים ואש, והכריע והכלילם זה בזה, ואז התיישבו אותיות הראשונות במקומם, כל אחד ואחד בשלמות. תחילה ביאר ג' קווים דז"א בדרך כלל, שהם ג' שמות אל אלקים אלקינו, ואח"ז מתחיל לבאר סדר השתלשלות המדרגות שבמוחין של ז"א ומלכות בצירופי אותיות, בדרך המדרגות מלמעלה למטה. ואלו ג' בחינות מים אש רוח שכאן, הן ג' קווים שבג"ר דז"א מאו"א עילאין. ואח"כ מבאר יתר המדרגות לפי סידרן. שם אל בימין, שם אלקים בשמאל, ואלוקינו באמצע של ז"א.
תרח) עוד התעברו האותיות והתגלגלו יחד, א' הוציאה מ' מצד שלו בימין, כי התיישבה בימין. ועתה א' הוציאה אותה לקו שמאל. מ' הוציאה ש' לקו אמצעי, משום שהמ' הייתה כלולה מתחילה משמאל, כי הייתה ם' סתומה בשם אלקים שבשמאל. ואח"כ נכללה בימין, שלקחה א' ועשתה אותה מ' פתוחה. ונמצאת נשלמת בב' צדדים, בימין ובשמאל. וכיוון שנשלמה, התעברו ב' הצדדים שבה והולידו ביחד אות ש', שנכללה מב' הצדדים. כי היא קו אמצעי, הכולל בתוכו ימין ושמאל, שעליהם מרמזים ג' קווי ש'.
השתלשלות ג' הקווים, שהם ג' המוחין חב"ד דז"א שמבחינת ישסו"ת, שהם ג' אותיות אמ"ש, שהתעברו והולידו זה את זה. שורשים של ג' קווים הם ג' נקודות חולם שורוק חיריק. עליית התחתון עם ג' כלים הנפולים של העליון, הנעשה בנקודת השורוק, הוא עליית מ"ן כשהייתה במדרגה קטנות והתחלקה המדרגה, האח"פ ירדו והיו מעורבים עם גלגלתא ועינים של התחתון, ומעורבים איתם עולם חזרה בסוד אחים בכורים. והמסך שבתחתון, שעליו יוצא קו האמצעי, הנעשה בנקודת החיריק, הוא המ"ן עצמו. והתכללות ב' הקווים ימין ושמאל ע"י המסך הזה, הוא הזיווג. והארת השלמות, שהתחתון מקבל מזיווג הזה בעודו בעליון, נבחן לעיבור מפני שנעשה במקום העליון ולא במקומו. וכשיוצא משם ויורד למקומו עם המוחין, ששלושה יוצאים מאחד אחד זוכה בשלושתם, נבחן זה ללידה שהאחד עולה מעלה לביקוש, שם יש 2 קווים חוכמה ובינה והזיווג הדעת. אמנם התחתון אינו מקבל מעליון כל הג' נקודות בבת אחת, אלא נולד בחולם, בב' כלים כו"ח, כי ג'
כלים התחתונים בינה ותו"מ עודם נפולים במדרגה שלאחריו. וע"י יניקה עד גיל שנתיים מעליון מקבל נקודת השורוק. וע"י עליית התחתון שלו למ"ן אליו, מקבל כל הבחינות של נקודת החיריק. ועד"ז משתלשלות כל המדרגות מעליון לתחתון.
ואחר שניתקנו ג' הקווים בפעם הראשונה בסדר זה, נכללו זה מזה, ויש בכל קו ג' קווים בג' נקודות חולם שורוק חיריק. ולפיכך אחר שחזרו והתמעטו לחולם, מחמת חטאים של התחתונים, נעשה המיעוט בהכרח בפרטות בכל קו, באופן, שמלכות המסיימת עלתה למקום בינה דקו ימין, ונפלו ממנה ג' הכלים בינה ותו"מ לקו שמאל, הנחשב לתחתון ממנו, וכן הסתיים קו שמאל בכו"ח, וג' כלים בינה ותו"מ שלו נפלו לקו אמצעי, הנבחן לתחתון ממנו. ויחד עם זה נבחנת הבחנה שנייה, שג' בחינות כלים הנפולים מג' הקווים, נופלים למדרגה שמתחתיהם ממש, ואז נבחן שכל בחינה נופלת לבחינה שכנגדה בתחתונה.
באופן, שבינה ותו"מ דקו ימין נופלים לקו ימין של מדרגה התחתונה. ובינה ותו"מ דקו שמאל נופלים לקו שמאל של מדרגה התחתונה. ובינה ותו"מ דקו האמצעי נופלים לקו האמצעי של מדרגה התחתונה. בדומה לפעם ראשון, שבינה ותו"מ של עליון נפלו לגמרי למדרגה התחתונה ממנו. אבל בהבחנה הראשונה נמצאת נפילת הכלים, שהיא מקו אל קו באותה המדרגה. ואח"כ כשהתחתונים מתקנים מעשיהם, נמשך מחדש הארת הזיווג דע"ב ס"ג דא"ק, המוריד מלכות המסיימת למקומה, וג' הכלים בינה ותו"מ הנפולים, חוזרים למקומם בכל הבחינות, בנקודת השורוק, שהם מעלים עימהם גם התחתון לעליון, הנבחן להעלאת מ"ן.
ואח"כ המסך שבתחתון נבחן למ"ן עצמו, נקודת החיריק, והתכללות ימין ושמאל זה בזה שע"י המסך נבחן לזיווג, והארת הזיווג הזה המאיר אל התחתון בעודו בעליון, הוא עיבור. וכשיוצא משם למקומו, הוא לידה. וכל זה נוהג בקו ימין לבדו, הנחשב לעליון כלפי השמאל. ואחר שנולד השמאל ומקבל הארת ע"ב ס"ג דא"ק, מוריד גם הוא מלכות המסיימת למקומה עצמה, שאז עולים בינה ותו"מ שלו, הנפולים בקו אמצעי, ולוקחים עימהם גם הקו אמצעי עצמו, שהוא התחתון שלו, שזה העלאת המ"ן. והמסך שבקו אמצעי הוא המ"ן, והתכללות ימין ושמאל שעל המסך, הוא הזיווג, וההארה שהתחתון, קו האמצעי, מקבל, הוא עיבור, וכשיורד למקומו הוא לידה. וזהו ע"פ הבחנה הא'.
וכן הוא בהבחנה הב', שהכלים הנפולים מכל קו הם כנגדו בתחתון, נבחן בהם ג"כ העלאת מ"ן, מ"ן, זיווג, עיבור, לידה, מכל בחינה שבמדרגה התחתונה, לבחינה שכנגדה העליונה: מימין לימין, ומשמאל לשמאל, ומאמצעי לאמצעי. ע"כ נאמר, עוד התעברו האותיות, שמדרגה תחתונה עלתה לעליונה וקיבלו שם הארת הזיווג, הנקרא עיבור. א' הוציאה מ', שהא', קו ימין, התעברה מקו שמאל, מ', והולידה אותה, כמו שקו שמאל עולה לעיבור אל קו הימין ומקבל הארה, וחוזר למקומו המכונה לידה. ועד"ז מ', קו שמאל, התעברה והולידה את קו האמצעי, ש'. אמנם צריכים להבין, כיוון שהקווים הפוכים זה מזה, שזה ימין וזה שמאל, איך אפשר שהכלים בינה ותו"מ של ימין ייפלו ויהיו במקום קו השמאל, שהוא הופכי אליו? וכן קו השמאל לקו האמצעי? כי השמאל מטרם שנכלל בימין נבחן לם' סתומה, שסתום ואינו מאיר. ולאחר שנכלל בימין, נבחן אשר הם' סתומה נפתחה ונעשתה מ' פתוחה. וכיוון שכאן המדובר אחר שכבר נכללו ג' הקווים זה בזה בעת תיקונם בפעם הראשונה, נמצא שהשמאל כבר נכלל פעם בימין, והם' סתומה כבר נעשה פתוחה, וע"כ יש לשמאל יחס שווה אל הימין, באופן שג' הכלים בינה ותו"מ, של א' יכלו ליפול אל קו השמאל, שכבר נעשה בחינת מ' פתוחה. מ' הוציאה ש' לקו אמצעי, כי הש', קו האמצעי, כלולה מימין ומשמאל, וע"כ כיוון שגם המ' נכללה מימין ומשמאל, יכולה הייתה להתעבר עם הש', משום שבינה ותו"מ שלה יכלו ליפול, לש', שהיא קו האמצעי, הדומה לו.
ונאמר, עוד התעברו האותיות והתגלגלו יחד, כי אותו הזיווג הנעשה להארת העיבור, התכללות ב' קווים, ימין ושמאל, ע"י קו האמצעי, הנה הארתם באה ע"י גלגול, וע"כ התגלגלו.
תרט) התחזקו ג' אותיות אמ"ש והתעברו והולידו ג' אחרים בתוך גלגול. המ' ניתקנה והתעברה והולידה ר'. הא' התעברה והולידה ו'. הש' התעברה והולידה אות ח' והשתכללו יחד. אחר שביאר סדר השתלשלות מוחין דז"א מג' קווים דאו"א וישסו"ת שבז"א, מבאר עתה ג' קווים של מוח הדעת דז"א המכונה רו"ח. ולכן נאמר, שג' קווים חב"ד דישסו"ת, שהם ג' אותיות אמ"ש, התעברו והולידו ג' קווים דמוח הדעת דז"א, שהם ג' אותיות רו"ח.
תרי) עוד התעברו האותיות אמ"ש האלו, והתגלגלו כמקודם. הא' התעברה והולידה והוציאה אות ב' בצד מערב, מלכות. ואז התיישבה הא' בצד דרום, חסד. המ' התעברה והולידה והוציאה אות ד' בצד צפון, גבורה. ואז עלתה המ' בין צפון ודרום ותלויה באוויר. הש' התעברה והולידה והוציאה אות ג', והתיישבה בצד מזרח, ת"ת, והש' עלתה בין מערב ומזרח ותלויה באוויר. ונמצאו ב' האותיות מ' ש' שתלויים באוויר.
מבאר, איך ג' הקווים, שהם חב"ד דז"א, הנקראים אמ"ש, התעברו והולידו חגת"מ דז"א. ג"כ ע"פ הבחנה הב', שכל בחינה מג' בחינות אמ"ש התעברה והולידה מבחינה שכנגדה בחגת"מ דז"א. לכן נאמר, שהא', שהוא חכמה וקו ימין, הולידה הב', שהוא מערב, המלכות, שזה אבא יסד בת. והמ', קו שמאל, התעברה והולידה אות הד' בצד צפון, שהוא גבורה, וקו שמאל שבגוף. והש', קו האמצעי, התעברה והולידה אות ג' במזרח, שהוא ת"ת, וקו האמצעי שבגוף. ומה שנאמר, שהא' עצמו נמשכה והתיישבה בדרום, חסד, ולא הולידה שם אות אחרת כשאר הקווים. הוא משום שאור החסד אינו מתעבה כלום בהתפשטותו מראש לגוף, וע"כ יכול החסד שבא' עצמו להתפשט לבחינת חסד דגוף ולא הייתה צריכה לאות אחרת. משא"כ קו השמאל, והאמצעי, ומכ"ש המלכות, מתעבים ע"י מציאותם בגוף. וע"כ היו צריכים לאותיות אחרות, שהם ד' ג' ב'. וע"כ נשארו ב' האותיות מ' ש' תלויים באוויר, שלא היו יכולים להתלבש בכלים דגוף כמו הא'.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קצט-רא
1. מה בונות האותיות "א" ו-"ש" ומה נבנה מתוך המחלוקת שלהן?
2. כיצד קשורות האותיות א' מ' ו-ש' לשמות אל אלוקים ואלוקיונ?
3. מהן ב' ההבחנות של הולדת קו מקו או אות מאות?
4. כיצד אפשרי שהקוים שהם הפוכים זמ"ז, שהכלים בינה ותו"מ, שהימין יפול לשמאל שהוא הופכי אליו וכן השמאל לאמצעי?
5. כיצד מציגים אותיות רו"ח?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
שואל רבי יוסי, איך יכול היה משה לראות את המשכן שלמעלה טרם שהוקם המשכן למטה. כיצד ניתן לתאר למישהו דבר שהוא לא חווה והרגיש. באופן רגיל ניתן לראות את העתיד אך לא בפועל, אלא רק על הפוטנציאל הקיים. העבר נמצא בנפש שכבר חוותה את הדבר ועתה הרושם נמצא בגוף. ישנם דברים שנמצאים במחשבה, אך באופן אישי עוד לא חווה האדם.
כנגד ליבו של האדם שזה המשכן למטה, יש גם התודעה, שהיא מעין גוף של הראש ובה יש לב. ויש הבדל בין מה שאדם יודע לאחר חוויה שעבר, לבין מה שיודע כפוטנציאל. ישנו יחס וקשר בין הלב המרגיש לבין רעיון מופשט בראש. את הלב יש לבנות ב-ג' קווים, חסד מימין, השתוקקות משמאל, וקו אמצעי הכולל את שניהם. בצורה זו ניתן לקבל הארה כראוי. וכך נבנה הקשר לבורא, השפעה השתוקקות וחיבור ביניהם
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תקצד) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. ספר תורה הוא עמוד האמצעי, ז"א. הארון שלו הוא השכינה. מבית ומחוץ תצַפנו, זהו הקב"ה בשכינתו, שמכסה אותו מבחוץ ומבפנים. הקב"ה ושכינתו אחד. משא"כ בארון שבעוה"ז, שהתורה שמבפנים היא מין אחד, והארון הוא מין אחר. זה בכתיבת דיו, וזה עץ מצופה זהב. וודאי התורה חביבה מכל, כמ"ש: לא יערכנה זהב וזכוכית.
תקצה) ומבחינה אחרת, אפילו התורה והארון שבעוה"ז מראה שהכול אחד דיו ועץ, כמו הקב"ה ושכינתו. כי דיו נעשה מתפוחים, שהם עץ, מעפָצים. נמצא שספר תורה, הנכתב בדיו, הוא מין אחד עם הארון, שהוא עץ, שזהו הקב"ה ושכינתו. ועוד, דיו, האותיות, שחור מבחוץ ולבן מבפנים. וכך הם בעלי תורה וחכמים, שהם שחורים בעוה"ז, מבחוץ, ויפים בעוה"ב, מבפנים. ומשום זה דיו, הוא לשון, דַיו לעבד להיות כרבו. דיו, אותיות יוד ואותיות ידו, הרומז על חב"ד, שהם יוד, שאדם כותב בידו.
רְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם
תקצו) פתח רבי יוסי ואמר: באלו סודות של המשכן כתוב: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר וכתוב: והקימות את המשכן כמשפטו. אמר הקב"ה למשה, כל הצורות וכל התיקונים של המשכן, כל אחד ואחד כראוי לו, והראה לו את המלאך מט"ט, שמשמש כוהן גדול בפנים. והאם לא הוקם המשכן למעלה, עד היום שהוקם המשכן למטה, ולא שימש מט"ט למעלה עד היום ששימשו למטה במשכן האחר? אז איך אתה אומר שהראה הקב"ה למשה את המשכן, אז איפה נבנה קודם למעלה או למטה. איך תוכל לתאר למישהו שלא חווה דבר מסוים.
תקצז) אלא ודאי שמשכן לא הוקם למעלה עד שהוקם למטה. אבל משה ראה למעלה המראה של כל המשכן, אלא שלא היה מסודר על עומדו, עד שהוקם המשכן למטה, וראה את מט"ט, איך שישמש אח"כ. ולא ראהו כשהוא משמש, אלא כפי שישמש אח"כ. אמר הקב"ה למשה, ראה המשכן וראה הנער מט"ט, והכול מתעכב עד שיוקם המשכן למטה. ניתן לראות את העתיד אך לא בפועל, אלא רק על הפוטנציאל הקיים. השאלה האם רואים את זה דרך רשימה דהתלבשות אחרי שהיה אור והסתלק, או דרך עוביות הנמצאת בראש. העבר נמצא בנפש שכבר חוותה את הדבר ונמצא בגוף. ישנם דברים שנמצאים במחשבה, אך באופן אישי עוד לא חווה האדם.
תקצח) א"כ, האם מט"ט הוא המשמש במשכן למעלה ולא מיכאל? אלא ודאי המשכן של מט"ט, ומיכאל כוהן גדול משמש תוך המשכן של מט"ט. כמו שמשמש כוהן גדול למעלה תוך משכן אחר, הסתום ולא התגלה, עוה"ב, בינה. ב' משכנות הם, אחד הסתום העליון, בינה, ואחד של מט"ט. וב' כוהנים הם, מידות החסד, שנקרא כוהן, אחד אור הראשון, חסד דז"א, ואחד מיכאל כוהן גדול למטה. כנגד ליבו של האדם שזה המשכן למטה, יש גם את התודעה, שהיא מעין גוף של הראש ובה יש לב, לא של קו ימין. ויש הבדל בין מה שאדם יודע לאחר חוויה שעבר, לבין מה שיודע כפוטנציאל. כל אין אדם יכול להבין מהי השגה רוחנית עד שלא חווה אותה. ישנו יחס וקשר בין הלב המרגיש לבין רעיון מופשט בראש. את הלב יש לבנות ב-ג' קווים, חסד מימין, השתוקקות משמאל, וקו אמצעי הכולל את שניהם. בצורה זו ניתן לקבל אהרה כראוי. וכך נבנה הקשר לבורא, השפעה השתוקקות וחיבור ביניהם.
ג' שמות כלולים יחד
תקצט) מכאן יש סודות סתומים של המשכן, מפי רבי שמעון. משכן העליון, בינה, נבנה על י"ב מרגליות איברים העליונים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, וכל אחד מאלו הארבעה כלול מג' קווים והם י"ב. וכלולים, ימין ושמאל, ושמאל וימין.
תר) ג' שמות הכלולים יחד: אל אלקים אלקינו. זה נכנס בזה. אל הוא השם הראשון בימין של ז"א, החסד למרות שגם כתוב: אל זועם בכל יום. הסדר הוא, א', ראשונה במילה אל, ימין, חסד, התגלמה והצטיירה בימין. הקטנות מכונה התגלמה, שהיא גולם בלתי נשלם, והגדלות מכונה הצטיירה. וכאשר נכנסה והשתמשה בפנים, בבינה, המכונה משכן עליון, התאחדה עימה ל', ונקרא אל, כי ל' יצאה מלמעלה מקודש הקודשים, בינה. כי ל' מרמזת על מגדל הפורח באוויר, הבינה. זו מציאות הנק' חולם.
תרא) ולא שהאות ל התגלמה שם בבינה, אלא ודאי כשיצאה משם, התגלמה כשאר האותיות, שאחר שיוצאות מעוה"ב, בינה, הן מתגלמות הופכות להיות חומר גלם, קטנות ומצטיירות בגדלות שיש לציירם אברים אברים ולתת להם נפח. כי מטרם שהאותיות באות בקו אמצעי, הן לחות. ואחר שיוצאות משם לרקיע, קו אמצעי, הן מתקרשות ומתגלמות. אף ל, אע"פ שהיא סוד עליון, הרומזת על בינה במגדל הפורח באוויר, לא התגלמה עד שיצאה לחוץ. ואז הוא השם א"ל, וזהו לימין של ז"א.
תרב) השמאל כולל בתוכו הימין. ולוקח שם אל אליו, ונכלל עימו, וכשנכלל עימו, הוא נקרא אלקים. האם השמאל הקדים בעוה"ב? הבינה נקראת אלקים, שחמש אותיותיו הם ה"ס כח"ב תו"מ. ושורש ג' הקווים בבינה, ביציאת המוחין שלה על סדר ג' נקודות חולם שורוק וחיריק. נקודת החולם היא עליית המלכות המסיימת ממקומה למתחת החכמה שבבינה, תחת ב' אותיות א"ל שבבינה, שהם כו"ח, ואותיות הי"מ שבבינה, שהם בינה ותו"מ, נופלות למדרגת ז"א שמתחתיה. וזהו מבחינות הכלים. וכשמדובר מבחינת האורות, היא להיפך, שב' אותיות מ"י דאלקים, שהן נ"ר, נשארות במדרגת בינה, וג' אותיות אל"ה דאלקים, האורות של יחידה חיה נשמה, נופלות מהמדרגה. כי יש תמיד ערך הופכי בין אורות לכלים. וע"כ לפעמים אנו מחלקים אל-הי"ם, ולפעמים אנו מחלקים מ"י-אלה, שאין בבינה אלא ו"ק האורות נ"ר, וכ"ח של הכלים, וחסרים בינה ותו"מ וחסרים ג"ר. וזה נקודת החולם, קו ימין. נקודת השורוק היא לעת גדלות, בעת שנקודת המלכות המסיימת, שהייתה תחת החכמה, חוזרת ויורדת משם למקומה, שע"י זה, עולות ג' האותיות הי"ם דאלקים, שנפלו למקום זו"ן, וחוזרות למדרגתם לבינה. שאז חוזר ונשלם השם אלקים בחמישה כלים וחמישה אורות. כי אותיות הי"ם חוזרות ומתחברות עם אותיות א"ל. אמנם אותיות הי"מ, כיוון שנפלו פעם, אע"פ שחזרו ועלו שוב, אינן נעשות למדרגה אחת ממש עם אותיות א"ל שנשארו במדרגה, אלא שנשארו בבחינת שמאל המדרגה. באופן שאותיות א"ל, שלא נפלו מעולם ממדרגת בינה, הן ימין. ואותיות הי"ם שנפלו וחזרו, הן שמאל, אלא שהשם אל שבימין נכלל בהם, וע"כ יש בהם חמש אותיות אלקים בשלמות, ונמצא אל בימין, ואלקים בשמאל. השמאל הי"ם כולל לימין ולוקח אל שבימין אליו, כשאותיות הי"ם שבשמאל נכללו בא"ל שבימין, נשלם בשמאל השם אלקים. בעת שאותיות הי"ם חוזרות לבינה ונעשות לקו שמאל, מעלים עימהם לבינה גם זו"ן, שהיו מלובשות בהם בעת נפילתם, שזה נקודת החיריק, שבזה יוצאת קומת החסדים על מסך דז"א שעלה שם, והוא נעשה לקו האמצעי, המייחד את הימין ושמאל זה בזה. ונשאל, האם השמאל הקדים בעוה"ב? כי תחילת השרשת ז"א בבינה נעשה ע"י אותיות הי"ם, שהעלו את ז"א לבינה, הנקראת עוה"ב, ואחר שעלה שם, נכלל גם בימין הבינה, וא"כ הלוא היה צריך מתחילה לצאת קו שמאל בז"א ואח"כ קו ימין?
תרג) כן הוא, אלא כשיוצאות המדרגות האותיות מעוה"ב, בינה, צריך שֵם אלקים להיראות ולהיבנות, ולהראות על מקום שיצאו משם, על אותו הסדר שיצאו בבינה. ע"כ נבנה שם הזה שבתחילה יצא א"ל בימין ונכלל בשמאל, ולוקח אותו השמאל ומתחבר עם אותיות הי"ם שלו, ונקרא אלקים. כמו שיצאו בבינה, כן יוצאים בז"א. וזהו הימין, אל, שיש בשם אלקים. נמצא שבכל מקום שיש דין, שם רחמים, כי הדין, שמאל, כולל אותו, ונבנה ונראה בו. אין שמאל בלי ימין
תרד) אותו שיצא מבינה בקו אמצעי דז"א מסך דחיריק, לוקח את שניהם, השם אל והשם אלקים, ונשלם ונקרא אלקינו. הרי כאן השלמות, הנראה מעולם העליון, בינה, והכול נכלל זה בזה. כי יש כאן בשם אלקינו, שש אותיות: א"ל ימין, ה"י שמאל, נ"ו אמצעי, ונכללים זה בזה. כיוון שקו האמצעי נשלם, שורה עליו השם הקדוש, שהוא מפתח הכול, הנקרא הוי"ה. ואז הקו האמצעי לוקח כל הצדדים, מעלה ומטה נו"ה, ימין ושמאל חו"ג, ולכל צדדים האחרים מזרח מערב. וכשנשלם מב' הצדדים, מב' הקווים מימין ומשמאל, נקרא אלקינו, שיש בשם הזה ימין שמאל ואמצע.
תרה) הרי נכלל הימין בשמאל, שלוקח השמאל את השם של ימין, אל, אבל הימין איפה נכלל בו השמאל, שייקח הימין את השמאל? אלא כשנכלל הימין בשמאל, והשמאל לקח השם של הימין, שהוא השם א"ל, גם הימין כלל בתוכו את השמאל, שהוא הי"ם.
תרו) איך נכלל הימין בשמאל? בשעה שנבנה מקום ההוא שיצאו משם, בג' קווים דבינה, לקח השמאל ב' אותיות מאותיות הי"ם שבשמאל דבינה, והימין לקח אות אחת מאותיות הי"ם שבבינה. השמאל לקח ה"י מן הי"ם, ואז הימין כלל בתוכו השמאל, ולקח אות אחרונה מן הי"ם, ם'. כי בשם אלקינו, הכולל ימין שמאל אמצע, קו שמאל שבו ה"י, וחסר ם'. השם אל שבימין לקח ונכלל בם'. גם לקח הי', שהייתה בשמאל. הם' שלקח היא במילואו מ"ם, ועם אותה הי' שלקח יותר, נבנו המילים מים. ואז הימין כולל בתוכו את השמאל. ם' נבחנת לסתומה מכל עבריה, שמורה על קפיאת האורות שבקו שמאל, שנסתמים ואינם מאירים. וע"י קו ימין הם נמסים. ימין לוקח הם' סתומה משמאל ונעשית אצלו מ' פתוחה, שהאורות נפתחים ומאירים. לוקח גם הי' משמאל, ונעשה בו הצירוף מים, שהַקפיאה נמסה ונוזלת כמים.
SSSSSS
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קצו-קצח
1. כיצד הראה הקב"ה למשה רבינו את המשכן למעלה מטרם שהיה למטה? אגב כך ענה על ההבדל בין עתיד ועבר.
2. מה ההבדל בין המשכן העליון למשכן התחתון בנפש האדם?
3. הסבר את השם א-ל, את השם אלוקים ואלוקינו, כיצד הם משתלבים זה בזה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אל לו לאדם לשאול מה אני רוצה, אלא מהו תפקידי למען הכלל.
כאשר מנסה אדם לחקור במופלא ממנו, למעלה ממדרגתו, המלכות משפילה אותו, וכאשר בא בענווה וידיעה שיש למעלה ממנו, אז הוא מורם. הכסיל לא מבין שיש לקבל את הנקודה העליונה באמונה שלמה למעלה מהדעת. על נקודה זו על האדם להמית עצמו, שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. שפלות פירושה הבנה שיש לי תפקיד בעולם, ועלי להתעלם מהרצון הפרטי ולהקדיש הכל למען הכלל.
על האדם לבנות את ליבו כמשכן להשם באופן שיש בו צד אמונה שלמה כמו קודש הקודשים, דהיינו להשיג את מדרגת משה רבינו שבנפשו. השכינה הקדושה, הכלל, היא המקשרת בין האדם לקב"ה, הוא שאמר משה: אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא.
אומר רבי שמעון, למשה שהוא ראשי תיבות מנורה שקלים החודש, אותם קיבל באמונה בשלמות, ולא רק שהיה מוכן להמית את עצמו, הכל למען השכינה, למען כלל ישראל. הוא הרועה הנאמן שלא נמצא כמוהו. אומר לו הרשב"י אתה תוכל לגאול את כולנו.
משה שבנפש כל אחד, היא האמונה הסובבת את כל תפיסת הקב"ה שבו. לפני שזוכה אדם לאמונה השלמה אין התורה יכולה להאיר מבחוץ, דהיינו על הרצון לקבל, אלא רק מבפנים.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אל לו לאדם לשאול מה אני רוצה, אלא מהו תפקידי למען הכלל.
כאשר מנסה אדם לחקור במופלא ממנו, למעלה ממדרגתו, המלכות משפילה אותו, וכאשר בא בענווה וידיעה שיש למעלה ממנו, אז הוא מורם. הכסיל לא מבין שיש לקבל את הנקודה העליונה באמונה שלמה למעלה מהדעת. על נקודה זו על האדם להמית עצמו, שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. שפלות פירושה הבנה שיש לי תפקיד בעולם, ועלי להתעלם מהרצון הפרטי ולהקדיש הכל למען הכלל.
על האדם לבנות את ליבו כמשכן להשם באופן שיש בו צד אמונה שלמה כמו קודש הקודשים, דהיינו להשיג את מדרגת משה רבינו שבנפשו. השכינה הקדושה, הכלל, היא המקשרת בין האדם לקב"ה, הוא שאמר משה: אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא.
אומר רבי שמעון, למשה שהוא ראשי תיבות מנורה שקלים החודש, אותם קיבל באמונה בשלמות, ולא רק שהיה מוכן להמית את עצמו, הכל למען השכינה, למען כלל ישראל. הוא הרועה הנאמן שלא נמצא כמוהו. אומר לו הרשב"י אתה תוכל לגאול את כולנו.
משה שבנפש כל אחד, היא האמונה הסובבת את כל תפיסת הקב"ה שבו. לפני שזוכה אדם לאמונה השלמה אין התורה יכולה להאיר מבחוץ, דהיינו על הרצון לקבל, אלא רק מבפנים.
תקפט) אבל מי שהוא עני, שממית עצמו בשבילה, כמו בחינתך משה, המלכות, קורבן יורד תחתיך, שנעשתה לנקודה תחת יסוד ז"א, שהוא בחינת משה. משום שמי שמשפיל עצמו בשביל השכינה, הקב"ה יורד עליו, דהיינו האור מתקבל אצלו. וזה שאמר דוד, כי רם ה' ושפָל יראה. והנביא אמר, כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון, ואת דַכּא ושפל רוח. שאע"פ שאני מרום וקדוש אשכון, הנה בשביל אותו שנעשה דכא ושפל רוח בשביל השכינה, כדי להעלותה משפלותה לעשותה עטרה לראשו, אני יורד לשכון עימו. ואחר שבעלה של השכינה, ז"א, יורד על האדם, היא יורדת מעל ראשו, ונותנת מקום הראש לבעלה, לז"א, והיא יורדת לרגליו של המלך, תחת נה"י שלו, המכונים רגליים. כמ"ש: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, המלכות, הנקראת ארץ.
תקצ) מיום שיורש הדם הנשמה, הכלולה מהקב"ה ושכינתו, משעה ההיא נקרא בן עד אז נק' עבד. כמו שאמר דוד בספר תהילים, אֲסַפְּרָה, אֶל חֹק יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שזה נוהג בכל אדם בשעה שמשיג הנשמה. מי שעדיין לא השיג את מדרגת הנשמה, כאילו עוד לא נולד. השגה זו אינה קבועה, ויש לתחזק ולשמור תודעה רוחנית זו ברציפות.
תקצא) אומר הרשב"י למשה רבינו: מהו, היום ילדתיך? הלוא היה מספיק שיאמר, בני אתה שילדתיך? אלא בשבילך אמר דוד ברוח הקודש, אני היום ילדתיך. אני היא השכינה. היום, משה, ת"ת, שכתוב: הן עוד היום גדול, באותו שכתוב בו: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וע"כ נקרא יום גדול. אתה קיימת בשכינה, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, הגוף. ובכל נפשך, הנשמה, כי חמישה שמות יש לה: נרנח"י. ובכל מאודך, בכל הכסף הכיסופים שלך. הקב"ה ושכינתו אינם זזים ממך, בכל אלו.
תקצב) אתה חשבת, שאפילו היו כל העולמות תחת רשותך, היית נותן אותם בכדי להקים השכינה בהקב"ה ולהמליך אותו בשכינתו, על כל הממונים של אוה"ע, ואח"כ להעלות אותו ושכינתו. הצורה שלך כלולה מכל מידות טובות, ובכל העולמות, ובמחנות מלאכים העליונים, והתחתונים, וכל ישראל.
תקצג) הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ומאחר שאתה בנו, על כל שחשבת בשביל אדונך, יקיים על ידך, ולא תזוז ממנו לעולם, אלא שתהיה בצורתו בכל. ואתה בזמן הגלות אתה נעלם מבני אדם. ואני, מעוה"ז, הנני שליח של הקב"ה, לומר דברים אלו לפניך. ואני מצווה ממנו, שלא לזוז ממך בכל עת ובכל שעה שאתה רוצה. אני וכל התַנאים והאמוראים של ישיבתנו מבקשים לך, קום והשלם מצוות אדונך.
תגיות: סוד השכינה הקדושה
SSS
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קצג-קצה
1. כיצד השכינה מקשרת בין הקב"ה לבין האדם ובאיזה מצב זה מתקיים?
2. ממתי נקרא האדם 'בן' ומה נקרא טרם היותו בן?
3. מהו שכתוב 'אני היום ילדתיך' לכאורה היה מספיק שיאמר 'בני אתה שילדתיך'.
4. תאר את הגילוי של רשב"י את סוד האמונה השלמה כפי שמופיע באות תצג.
5. מה ההבדל בין תפיסת התורה בעולם האמת לתפיסת התורה בעולם הזה? ולפי זה מהו האתגר של האדם?
6. מהו הסימן לכך שבעלי תורה וחכמים הולכים בשחור בחוץ ולבן בפנים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מי שמבקש בגאוותו לחקור באמונה היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה.
את היחד, הכלל, יש לקבל באמונה תוך הבנה שיש לשמש את היחד, ואז ניתן לשמור על האמונה ולפתח את החשק לדבקות. חקירה היא בדיקת הפרטים, והכלל שהוא שלם אין מה לחפש בו חקירה, לא הכל שפיט. במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כך משה לא יכול היה להבין את מחצית השקל ואת קידוש החודש, אלא קיבל באמונה, וכך ציווה יעקב את השבטים שלא ינסו לעלות למדרגה גבוה מעבר ליכולתם. זו המדרגה הנק' זאת.
החקירה הראשונית לא באה לקבוע האם האמונה אמיתית, אלא רק כדי להפגיש את האדם עם המקום הזה וליישם את האמונה כראוי. כל התירוצים שהאהבה לא קיימת אינם נכונים, עליך לקיים אותה ולא לחפש שתגיע מבחוץ.
בגאווה לא ניתן להבין את היחד. כשנאמר על עם ישראל הן עם לבדד ישכון, הכוונה להיבדל ממי שלא רוצים את היחד, האומות לא רצו את התורה, ואנו כן מבקשים את האחדות בעם ישראל ושאיפה שכל אומות העולם ירצו לבוא ליחד.
אם אתה מקבל באמונה שלמה שהמלכות שלמה, אז שום רע לא יגע בך מעצם היותך כלול בשכינה הקדושה. כדי לקבל השתוקקות יש לקבל שישנו כלל למעלה ממך, שעליך לפעול מלמטה בכדי לזכות בחשק שעליך לפעול למען הכלל. מי שמתדבק במחשבה העליונה שהיא האני שלו, יוכל ע"י כך לעלות.
חוכמה בלי חסדים מאירה רק לעולם הזה, דהיינו השתוקקות. חסדים בלי חוכמה מאירה רק בפנימיות – עולם הבא. לכן אמר לה השם ללבנה, מעטי עצמך, ע"י שתוותרי על עולם הזה, תוכלי לזכות בפנימיות היא עולם הבא. יש חוכמה בפנימיות אך היא אינה מאירה ללא המעשים בחיצוניות, יש ליישם אותה.
תקפב) ובכל מקום שהשכינה התחתונה היא עטרה על עמוד האמצעי, ז"א, בעת שנלקחת מהבינה, עוה"ב, בעת שהמלכות עולה לבינה בי' שנכנסת באויר, ודאי שאז אין ידיעה לאדם בהקב"ה וכל המידות שלו, מחמת שהבינה התמעטה אז לו"ק, עד שייכנס בשער הזה שכתוב עליו, זה השער לה'. כלומר באות ל', הרומזת על מגדל פורח באויר, שהי' שנכנסה באויר, חזרה ויצאה משם, שאז חוזרים הג"ר דבינה ושל ז"א, ואז יש ידיעה בדעת. המנורה תיעשה מאליה, שהיא מעצם. אין ידיעה, חיבור כשהמלכות נמצאת בו"ק, עדיין לא ניתן לקבל הארה מחסדים אלו. מגדל הפורח באוויר הוא מקום של או"א עילאין, חסדים מכוסים בה נכנסה היוד באויר ולא יוצאת.
תקפג) מבחינת מה שהיא באמצע ז"א, היא כלולה מכל הספירות ומכל האותיות של שמות המפורשים והנסתרים, שהיא מקבלת מכולם ונכללים בה. ומבחינת מה שהיא בסוף ז"א, היא נקודה תחת כל אות ואות, שהיא שימוש תחת בעלה, ז"א באמצע ז"א היא יחד איתו, בסופו היא שימוש תחת ז"א בעלה. בצלאל יכול לעשותה מצד שימוש אך לא בעצם כמו משה. כי משם נבנית לזיווג עם ז"א. ומבחינת מה שהיא עטרה על ראש ז"א, היא מצד הטעמים שמעל האותיות. היא נקודה, כגון נקודת הסגול, תחת ברכי המלך, תחת נה"י דז"א, המכונים ברכיים. כמ"ש: והארץ הדום רגלי כשהנקודה באמצע האות, שורוק. המלכות שנקראת ארץ. והיא באמצע עם ז"א, שנקראת אז מחצית השקל, חצי גוף, בנקודת השורוק, מלאפום, שהיא באמצע הו'. והיא עטרה על ראשו מצד הטעם שנקרא סֶגולתָא, שהוא מעל האותיות.
תקפד) כשזורקים ומסמיכים המלכות לבינה, המכונה שופר, הולכת ונעשית הטעם סגולתא. שבעת ההיא, היא כתר על ראש המלך, ז"א. כמ"ש: כתר ייתנו לך ה' אלקינו. היא ידועה אז, באותו שלומדים, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. שזה או"א עילאין, שבהם אסור החקירה והדרישה אין ידיעה ויש לקבל באמונה שלמה. שהמלכות נכללה בהם ונעשתה למלכות שלהם. ובה נודע שהוא ראשון למעלה בכתר, שהיא טעם סגולתא, ממעל האותיות. והוא אחרון בסגול, תחת האותיות. ומבלעדיו אין אלקים, בשורוק, שבאמצע האותיות, שאז מאירה בהארת החכמה. כשאינה נמצאת גם למעלה וגם למטה, לא תהיה באמצע בהשתוקקות.
תקפה) מי שמתדבק במלכות למטה מאותיות, היא מעלה אותו למעלה. כי משם היא נבנית לזיווג פב"פ עם ז"א. ומי שרוצה לעלות עליה להשיגה למעלה מאותיות, היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה. כי כשהיא למעלה באו"א עליון אין בה השגה. ומשום שיעקב נודע בה, מבחינתה שלמטה מאותיות, לימד אותה לבניו, וציווה אותם שלא ירצו לעלות למדרגה שלמעלה ממנה. כי היא הכול, שכלולה מכולם, מלמעלה ומלמטה ומאמצע. כמ"ש: וזאת אשר דיבר להם אביהם. כלומר המלכות, שנקראת זאת, שדיבר להם שלא יעלו למעלה ממנה.
תקפו) הנביא שמכיר אותה, אמר לבעלי תורה וחכמי התורה, שהם עשירים בה, ששמחים בחלקם, שהשמח בחלקו הוא עשיר. אמר, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת באמונה יתהלל המתהלל הַשׂכֵּל וידוע אותי. במלכות, הנקראת זאת, ולא למעלה ממנה. דוד, שהיה יודע אותה, אמר, אם תחנה עלי מחנה, בזאת אני בוטח. וירמיה ראה אריכת הגלות, וס"מ ונחש וכל הממונים של שבעים אומות שיורדים על ישראל בריבוא רבבות, וראה הכתוב הזה שאמר הקב"ה: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, אמר הנביא: זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל, שבזכות שהמלכות הנקראת "זאת" עימהם בגלות ע"כ מצפה לישועה אפילו במקום הכי נמוך, האמונה ביחד תציל מהגלות. ואשר לא שת ליבו גם לזאת, כתוב עליו, וכסיל החושב רק על עצמו לא יבין את זאת. וכן כתוב: וזאת ליהודה ויאמר, שמע ה' קול יהודה, כי משום שיהודה שמר מה שציווה אותו אביו, ע"כ זכה למלוכה, ודוד עלה בזכותה למלוכה, שטרח כל ימיו לתקן אותה את המלכות, את האמונה.
תקפז) אמר רבי שמעון למשה, עליה כתוב: וְזֹאת עם הז"א הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בה הזהרת לישראל בשעת מיתתך, בה ברכת לישראל בכל שבט ושבט. כמ"ש: וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי מוֹתוֹ. ומשום זה ביארו החברים בעלי המשנה, שכתוב: זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל, ואמרו עליה, מהו, כי ימות באוהל? אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שמוכן לוותר על התענוג של עולם הזה כדי לקבל את התורה, ואין מיתה אלא עוני, כי עני חשוב כמת. לעני אין ממון לספק את רצונו, לרצון שמנוגד לזאת, למלכות. אצל הרשעים למלכות זו אין כלום.
תקפח) המלכות קורבן עולה ויורד. מצד העשיר היא עולה, מתעלה עליו, כי כל העשירים, כל הטוב שהם עושים, הכול לזכותם לעוה"ב, ושם היא עטרה על ראשם, וזהו מבחינת מה שהיא כתר על ז"א. בינוני, העובד כדי לזכות בשני עולמות, גם בעוה"ז. היא עימו מחצית השקל בעוה"ב, כגון מצה, שנחלקה, חציה תחת המפה לאפיקומן אחר הסעודה, וחציה לאכילת מצה לפני הסעודה. ומצד זה כתוב באסתר, מה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות, ותיעש. וזהו מבחינת מה שהיא באמצעו של ז"א בנקודת השורוק. תחילת המלכות בב' מאורות הגדולים, בשווה עם ז"א, ששניהם הם ב' חצאי הגוף, כי ז"א מקבל חסדים מקו ימין דבינה, והמלכות מקבלת חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. ואז מאירה גם לחיצוניות, שהיא עוה"ז. ואז היא נבחנת למחצית השקל של חכמה בלי חסדים, ולרביעית לחג"ת, שעומדת באמצעו של ז"א מחזה ולמעלה. ואח"כ התמעטה המלכות עד לנקודה תחת יסוד דז"א, ואז יש לה רק חסדים בלי חכמה, ונבחנת למחצית השקל של חסדים בלי חכמה, ומאירה רק לפנימיות, שהיא עוה"ב. ולא לחיצוניות, שהיא עוה"ז.
מתחילה ממשיך המלכות בב' מאורות הגדולים, שאז מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז. ואח"כ ממשיך אותה מבחינתה לאחר המיעוט שירדה לסוף ז"א, לנקודה תחת יסוד ז"א, שאז מאירה רק לפנימיות, שהוא עוה"ב. אז היא מחצית השקל מבחינת חסדים בלי חכמה המאירה רק לפנימיות. וזהו שמדמה אותה למצה, שחציה לפני הסעודה לאכילת מצווה, מחצית השקל מחכמה בלי חסדים, וחציה לאחר הסעודה לאפיקומן, מחצית השקל מחסדים בלי חכמה וכמ"ש: עד חצי המלכות ותיעש. כי אי אפשר להמשיך ב' חצאי המלכות ביחד, אלא בזה אחר זה. וכן אין אפשרות לחצי המלכות העליונה להתקיים, להיותה בחיסרון של חכמה. וע"כ אפשר להתקיים רק חצי המלכות התחתונה, שהיא תחת יסוד ז"א. וכל המדובר כאן שהיא מג"ר דחכמה, שאינה מאירה בתחתונה. אבל ו"ק דחכמה מאירה גם בתחתונה. אמנם ו"ק דחכמה אינה מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז.
תגיות: במופלא ממך אל תדרוש
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קצ-קצב
1. מיהי בינה שהיא עולם הבא שמגינה על האדם?
2. מהו "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור"? האם מסתירים משהו מהאדם?
3. מתי המלכות מעלה את האדם ומתי משפילתו למטה ממנה?
4. מה לימד יעקב את בניו?
5. מה צעק הנביא, ירמיהו, לעם?
6. מה מאפשר לעם לצאת מהגלות שעל זה נאמר וכסיל לא יבין זאת?
7. הסבר מהו "זאת התורה אדם כי ימות באהל"?
8. מהו בחינת בינוני ומהו בחינת עשיר?
9. הסבר את המושגים עולם הזה ועולם הבא.
10. באיזה מצב אדם זוכה רק לעולם הבא ובאיזה מצב רק לעולם הזה ובאיזה מצב לשניהם?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מי שמבקש בגאוותו לחקור באמונה היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה.
את היחד, הכלל, יש לקבל באמונה תוך הבנה שיש לשמש את היחד, ואז ניתן לשמור על האמונה ולפתח את החשק לדבקות. חקירה היא בדיקת הפרטים, והכלל שהוא שלם אין מה לחפש בו חקירה, לא הכל שפיט. במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כך משה לא יכול היה להבין את מחצית השקל ואת קידוש החודש, אלא קיבל באמונה, וכך ציווה יעקב את השבטים שלא ינסו לעלות למדרגה גבוה מעבר ליכולתם. זו המדרגה הנק' זאת.
החקירה הראשונית לא באה לקבוע האם האמונה אמיתית, אלא רק כדי להפגיש את האדם עם המקום הזה וליישם את האמונה כראוי. כל התירוצים שהאהבה לא קיימת אינם נכונים, עליך לקיים אותה ולא לחפש שתגיע מבחוץ.
בגאווה לא ניתן להבין את היחד. כשנאמר על עם ישראל הן עם לבדד ישכון, הכוונה להיבדל ממי שלא רוצים את היחד, האומות לא רצו את התורה, ואנו כן מבקשים את האחדות בעם ישראל ושאיפה שכל אומות העולם ירצו לבוא ליחד.
אם אתה מקבל באמונה שלמה שהמלכות שלמה, אז שום רע לא יגע בך מעצם היותך כלול בשכינה הקדושה. כדי לקבל השתוקקות יש לקבל שישנו כלל למעלה ממך, שעליך לפעול מלמטה בכדי לזכות בחשק שעליך לפעול למען הכלל. מי שמתדבק במחשבה העליונה שהיא האני שלו, יוכל ע"י כך לעלות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תְּרוּמָה קצ- קצב
מנורה שקלים החודש
מי שמבקש בגאוותו לחקור באמונה היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה.
את היחד, הכלל, יש לקבל באמונה תוך הבנה שיש לשמש את היחד, ואז ניתן לשמור על האמונה ולפתח את החשק לדבקות. חקירה היא בדיקת הפרטים, והכלל שהוא שלם אין מה לחפש בו חקירה, לא הכל שפיט. במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כך משה לא יכול היה להבין את מחצית השקל ואת קידוש החודש, אלא קיבל באמונה, וכך ציווה יעקב את השבטים שלא ינסו לעלות למדרגה גבוה מעבר ליכולתם. זו המדרגה הנק' זאת.
החקירה הראשונית לא באה לקבוע האם האמונה אמיתית, אלא רק כדי להפגיש את האדם עם המקום הזה וליישם את האמונה כראוי. כל התירוצים שהאהבה לא קיימת אינם נכונים, עליך לקיים אותה ולא לחפש שתגיע מבחוץ.
בגאווה לא ניתן להבין את היחד. כשנאמר על עם ישראל הן עם לבדד ישכון, הכוונה להיבדל ממי שלא רוצים את היחד, האומות לא רצו את התורה, ואנו כן מבקשים את האחדות בעם ישראל ושאיפה שכל אומות העולם ירצו לבוא ליחד.
אם אתה מקבל באמונה שלמה שהמלכות שלמה, אז שום רע לא יגע בך מעצם היותך כלול בשכינה הקדושה. כדי לקבל השתוקקות יש לקבל שישנו כלל למעלה ממך, שעליך לפעול מלמטה בכדי לזכות בחשק שעליך לפעול למען הכלל. מי שמתדבק במחשבה העליונה שהיא האני שלו, יוכל ע"י כך לעלות.
חוכמה בלי חסדים מאירה רק לעולם הזה, דהיינו השתוקקות. חסדים בלי חוכמה מאירה רק בפנימיות – עולם הבא. לכן אמר לה השם ללבנה, מעטי עצמך, ע"י שתוותרי על עולם הזה, תוכלי לזכות בפנימיות היא עולם הבא. יש חוכמה בפנימיות אך היא אינה מאירה ללא המעשים בחיצוניות, יש ליישם אותה.
תקפב) ובכל מקום שהשכינה התחתונה היא עטרה על עמוד האמצעי, ז"א, בעת שנלקחת מהבינה, עוה"ב, בעת שהמלכות עולה לבינה בי' שנכנסת באויר, ודאי שאז אין ידיעה לאדם בהקב"ה וכל המידות שלו, מחמת שהבינה התמעטה אז לו"ק, עד שייכנס בשער הזה שכתוב עליו, זה השער לה'. כלומר באות ל', הרומזת על מגדל פורח באויר, שהי' שנכנסה באויר, חזרה ויצאה משם, שאז חוזרים הג"ר דבינה ושל ז"א, ואז יש ידיעה בדעת. המנורה תיעשה מאליה, שהיא מעצם. אין ידיעה, חיבור כשהמלכות נמצאת בו"ק, עדיין לא ניתן לקבל הארה מחסדים אלו. מגדל הפורח באוויר הוא מקום של או"א עילאין, חסדים מכוסים בה נכנסה היוד באויר ולא יוצאת.
תקפג) מבחינת מה שהיא באמצע ז"א, היא כלולה מכל הספירות ומכל האותיות של שמות המפורשים והנסתרים, שהיא מקבלת מכולם ונכללים בה. ומבחינת מה שהיא בסוף ז"א, היא נקודה תחת כל אות ואות, שהיא שימוש תחת בעלה, ז"א באמצע ז"א היא יחד איתו, בסופו היא שימוש תחת ז"א בעלה. בצלאל יכול לעשותה מצד שימוש אך לא בעצם כמו משה. כי משם נבנית לזיווג עם ז"א. ומבחינת מה שהיא עטרה על ראש ז"א, היא מצד הטעמים שמעל האותיות. היא נקודה, כגון נקודת הסגול, תחת ברכי המלך, תחת נה"י דז"א, המכונים ברכיים. כמ"ש: והארץ הדום רגלי כשהנקודה באמצע האות, שורוק. המלכות שנקראת ארץ. והיא באמצע עם ז"א, שנקראת אז מחצית השקל, חצי גוף, בנקודת השורוק, מלאפום, שהיא באמצע הו'. והיא עטרה על ראשו מצד הטעם שנקרא סֶגולתָא, שהוא מעל האותיות.
תקפד) כשזורקים ומסמיכים המלכות לבינה, המכונה שופר, הולכת ונעשית הטעם סגולתא. שבעת ההיא, היא כתר על ראש המלך, ז"א. כמ"ש: כתר ייתנו לך ה' אלקינו. היא ידועה אז, באותו שלומדים, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. שזה או"א עילאין, שבהם אסור החקירה והדרישה אין ידיעה ויש לקבל באמונה שלמה. שהמלכות נכללה בהם ונעשתה למלכות שלהם. ובה נודע שהוא ראשון למעלה בכתר, שהיא טעם סגולתא, ממעל האותיות. והוא אחרון בסגול, תחת האותיות. ומבלעדיו אין אלקים, בשורוק, שבאמצע האותיות, שאז מאירה בהארת החכמה. כשאינה נמצאת גם למעלה וגם למטה, לא תהיה באמצע בהשתוקקות.
תקפה) מי שמתדבק במלכות למטה מאותיות, היא מעלה אותו למעלה. כי משם היא נבנית לזיווג פב"פ עם ז"א. ומי שרוצה לעלות עליה להשיגה למעלה מאותיות, היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה. כי כשהיא למעלה באו"א עליון אין בה השגה. ומשום שיעקב נודע בה, מבחינתה שלמטה מאותיות, לימד אותה לבניו, וציווה אותם שלא ירצו לעלות למדרגה שלמעלה ממנה. כי היא הכול, שכלולה מכולם, מלמעלה ומלמטה ומאמצע. כמ"ש: וזאת אשר דיבר להם אביהם. כלומר המלכות, שנקראת זאת, שדיבר להם שלא יעלו למעלה ממנה.
תקפו) הנביא שמכיר אותה, אמר לבעלי תורה וחכמי התורה, שהם עשירים בה, ששמחים בחלקם, שהשמח בחלקו הוא עשיר. אמר, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת באמונה יתהלל המתהלל הַשׂכֵּל וידוע אותי. במלכות, הנקראת זאת, ולא למעלה ממנה. דוד, שהיה יודע אותה, אמר, אם תחנה עלי מחנה, בזאת אני בוטח. וירמיה ראה אריכת הגלות, וס"מ ונחש וכל הממונים של שבעים אומות שיורדים על ישראל בריבוא רבבות, וראה הכתוב הזה שאמר הקב"ה: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, אמר הנביא: זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל, שבזכות שהמלכות הנקראת "זאת" עימהם בגלות ע"כ מצפה לישועה אפילו במקום הכי נמוך, האמונה ביחד תציל מהגלות. ואשר לא שת ליבו גם לזאת, כתוב עליו, וכסיל החושב רק על עצמו לא יבין את זאת. וכן כתוב: וזאת ליהודה ויאמר, שמע ה' קול יהודה, כי משום שיהודה שמר מה שציווה אותו אביו, ע"כ זכה למלוכה, ודוד עלה בזכותה למלוכה, שטרח כל ימיו לתקן אותה את המלכות, את האמונה.
תקפז) אמר רבי שמעון למשה, עליה כתוב: וְזֹאת עם הז"א הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בה הזהרת לישראל בשעת מיתתך, בה ברכת לישראל בכל שבט ושבט. כמ"ש: וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי מוֹתוֹ. ומשום זה ביארו החברים בעלי המשנה, שכתוב: זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל, ואמרו עליה, מהו, כי ימות באוהל? אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שמוכן לוותר על התענוג של עולם הזה כדי לקבל את התורה, ואין מיתה אלא עוני, כי עני חשוב כמת. לעני אין ממון לספק את רצונו, לרצון שמנוגד לזאת, למלכות. אצל הרשעים למלכות זו אין כלום.
תקפח) המלכות קורבן עולה ויורד. מצד העשיר היא עולה, מתעלה עליו, כי כל העשירים, כל הטוב שהם עושים, הכול לזכותם לעוה"ב, ושם היא עטרה על ראשם, וזהו מבחינת מה שהיא כתר על ז"א. בינוני, העובד כדי לזכות בשני עולמות, גם בעוה"ז. היא עימו מחצית השקל בעוה"ב, כגון מצה, שנחלקה, חציה תחת המפה לאפיקומן אחר הסעודה, וחציה לאכילת מצה לפני הסעודה. ומצד זה כתוב באסתר, מה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות, ותיעש. וזהו מבחינת מה שהיא באמצעו של ז"א בנקודת השורוק. תחילת המלכות בב' מאורות הגדולים, בשווה עם ז"א, ששניהם הם ב' חצאי הגוף, כי ז"א מקבל חסדים מקו ימין דבינה, והמלכות מקבלת חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. ואז מאירה גם לחיצוניות, שהיא עוה"ז. ואז היא נבחנת למחצית השקל של חכמה בלי חסדים, ולרביעית לחג"ת, שעומדת באמצעו של ז"א מחזה ולמעלה. ואח"כ התמעטה המלכות עד לנקודה תחת יסוד דז"א, ואז יש לה רק חסדים בלי חכמה, ונבחנת למחצית השקל של חסדים בלי חכמה, ומאירה רק לפנימיות, שהיא עוה"ב. ולא לחיצוניות, שהיא עוה"ז.
מתחילה ממשיך המלכות בב' מאורות הגדולים, שאז מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז. ואח"כ ממשיך אותה מבחינתה לאחר המיעוט שירדה לסוף ז"א, לנקודה תחת יסוד ז"א, שאז מאירה רק לפנימיות, שהוא עוה"ב. אז היא מחצית השקל מבחינת חסדים בלי חכמה המאירה רק לפנימיות. וזהו שמדמה אותה למצה, שחציה לפני הסעודה לאכילת מצווה, מחצית השקל מחכמה בלי חסדים, וחציה לאחר הסעודה לאפיקומן, מחצית השקל מחסדים בלי חכמה וכמ"ש: עד חצי המלכות ותיעש. כי אי אפשר להמשיך ב' חצאי המלכות ביחד, אלא בזה אחר זה. וכן אין אפשרות לחצי המלכות העליונה להתקיים, להיותה בחיסרון של חכמה. וע"כ אפשר להתקיים רק חצי המלכות התחתונה, שהיא תחת יסוד ז"א. וכל המדובר כאן שהיא מג"ר דחכמה, שאינה מאירה בתחתונה. אבל ו"ק דחכמה מאירה גם בתחתונה. אמנם ו"ק דחכמה אינה מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז.
תגיות: במופלא ממך אל תדרוש
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קפז-קפט
1. מתי המלכות היא רביעית ומתי היא שביעית למנורה?
2. מי היא ראש המנורה וכיצד בה אנו יכולים לראות את סוד המלכות שפעם מלמעלה, פעם באמצע ופעם מלמטה?
3. מה הוא סוד שמות הקודש שבבינה יהו"ה, הוי"ה, הוה"י?
4. מהו "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים"?
5. מדוע משה לא היה יכול לעשות את המנורה ולעומת זאת כן היה יכול לעשות בצלאל את שאר כלי המשכן?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תפקיד האדם לעשות את המעבר מהטומאה לקדושה, ממצרים לרצון ישר-אל. זהו המעבר הנפשי ההכרחי אך הקשה ביותר, ממצריי האנוכיות לצמיחה רוחנית. יהודי מסוגל לעשות זאת בזכות האבות הקדושים שסללו את הדרך ובכך נטעו בנפש כל אחד את הפוטנציאל להגיע לתכלית. יש לנו תודעה פנימית שלמה, וצריך לתת יגיעה לפגוש אותה, ממנה מקבלת הנשמה את המזון הרוחני הנקי, ולא כפי שהתאוות והגאווה מלבישים אותו.
מי שיודע להצטער על בית המקדש, יזכה לשמוח בבניינו, וכך גם בדברים נפשיים יומיומיים, שאם למשל נחשף אדם לשמיעת לשון הרע, והדבר לא מצער אותו, הוא יישאר תקוע ופגוע בלי להתקדם. יש ליישם את הערכים העליונים בהתמדה, ויקבל מזון קלוקל.
לעומת בית המקדש, שהוא המקום המקודש ביותר, המדבר הוא מקום החורבן הקשה ביותר, התפר בין הטומאה לקדושה. וכאן לעבור ממצרים לישראל בא ההרהור הקשה ביותר, וכך כשמתעורר אדם לצאת מחיצוניות התורה לפנימיות, לבחון כל דבר מעבר לזמן ומקום. שם נמצא הס"א בשיא תוקפו.
למדבר למקום אליו נשלח השעיר לעזאזל, הוא מקום בו נשלחו שני המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם, וביקשו לפעול את כל האמת ורק את האמת, דבר שהוא בלתי אפשרי בזמן תיקון, אלא על סדר המדרגה, בהליכה מתוך שלא לשמה להגיע לתכלית.
תפקיד האדם לעשות את המעבר מהטומאה לקדושה, ממצרים לרצון ישר-אל. זהו המעבר הנפשי ההכרחי אך הקשה ביותר, ממצריי האנוכיות לצמיחה רוחנית. יהודי מסוגל לעשות זאת בזכות האבות הקדושים שסללו את הדרך ובכך נטעו בנפש כל אחד את הפוטנציאל להגיע לתכלית. יש לנו תודעה פנימית שלמה, וצריך לתת יגיעה לפגוש אותה, ממנה מקבלת הנשמה את המזון הרוחני הנקי, ולא כפי שהתאוות והגאווה מלבישים אותו.
מי שיודע להצטער על בית המקדש, יזכה לשמוח בבניינו, וכך גם בדברים נפשיים יומיומיים, שאם למשל נחשף אדם לשמיעת לשון הרע, והדבר לא מצער אותו, הוא יישאר תקוע ופגוע בלי להתקדם. יש ליישם את הערכים העליונים בהתמדה, ויקבל מזון קלוקל.
לעומת בית המקדש, שהוא המקום המקודש ביותר, המדבר הוא מקום החורבן הקשה ביותר, התפר בין הטומאה לקדושה. וכאן לעבור ממצרים לישראל בא ההרהור הקשה ביותר, וכך כשמתעורר אדם לצאת מחיצוניות התורה לפנימיות, לבחון כל דבר מעבר לזמן ומקום. שם נמצא הס"א בשיא תוקפו.
למדבר למקום אליו נשלח השעיר לעזאזל, הוא מקום בו נשלחו שני המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם, וביקשו לפעול את כל האמת ורק את האמת, דבר שהוא בלתי אפשרי בזמן תיקון, אלא על סדר המדרגה, בהליכה מתוך שלא לשמה להגיע לתכלית.
לא ניתן לפעול את נקודת השלמות בבת אחת.
תקסה) א"כ שמדבר הוא כוחו של הס"א, איך ציווה הקב"ה על שעיר הזה, לשלוח אותו להר אחר, שנקרא עזאזל? הלוא היה להם לשלחו להר ההוא, שהלכו בו ישראל במדבר, ששם הוא מקום כוחו של הס"א? כיוון שכבר הלכו בו ישראל ארבעים שנה, נשבר כוחו והתגבר במקום שלא עבר שם אדם מעולם, אבל בהר שבמדבר שהלכו בו ישראל, היה מושבם של ישראל שם ארבעים שנה. הר לשון הרהור.
תקסו) אבל מקום ששולחים השעיר, הוא סלע חזק עליון, ותחת עומקו של סלע, שאדם אינו יכול להיכנס שמה, הס"א שולט יותר לאכול טרפו. ואז יעבור מישראל, ולא יימצא עליהם מקטרג במקום היישוב. כמו שאבן השתייה היא הנקודה ממנה ניזון כל העולם, כך בנפש האדם נקודה פנימית המשויכת למקור, אך היא מוסתרת ע"י לבושים של רצון קלוקל.
תקסז) ממשלתה של אמונה היא תוך נקודה האמצעית של כל ארץ הקדושה, בבית קודש הקודשים, ואע"פ שעתה אינו מתקיים, עכ"ז, בזכותו ניזון כל העולם, ומזון וכלכלה יוצאים משם לכל, בכל מקום צד היישוב. ומשום זה, אע"פ שישראל מחוץ לארץ הקדושה, עכ"ז, מכוח וזכות של הארץ, נמצא מזון וכלכלה בעולם. וע"כ כתוב: וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. על הארץ הטובה ודאי, כי בזכותה נמצא מזון וכלכלה בעולם.
תקסח) מי שמתעדן על שולחנו ומתענג במאכלים, יש לו לזכור ולדאוג על הקדושה של ארץ הקדושה, ועל היכל המלך שנחרב, ובזכות העצב ההוא שנעצב על שולחנו שם, בתוך השמחה והמשתה שלו, חושב עליו הקב"ה כאילו בנה ביתו, ובנה כל אלו חורבות של ביהמ"ק. אשרי חלקו.
כוס של ברכה
תקסט) כוס של ברכה אינו אלא בכלל בשלושה שאכלו כאחד, כי מג' אבות הוא מתברך, שהמלכות, כוס של ברכה, מתברכת מחג"ת דז"א, שנקראים אבות. וע"כ לא נצרך כוס אלא בשלושה. כוס של ברכה צריך לתת אותו ביד ימין ובשמאל, ולקבלו בין שתיהן, משום שהמלכות ניתנה בין ימין ושמאל דז"א. ואח"כ יעזוב אותו על יד ימין, כי משם מתברך, מאור החסדים שבימינו של ז"א.
תקע) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, וכולם הם כראוי להיות, משום שתיקונים של כוס של ברכה, המלכות, ע"ס. כוס של ברכה צריכים להסתכל בו בעיניים, שכתוב: עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, בארץ, המלכות, הנקראת כוס של ברכה. ואינו צריך לעבור מן העין, אלא להסתכל בו.
תקעא) כוס של ברכה מתברך בברכה ההיא, שהאדם מברך עליו להקב"ה, משום שהוא האמונה, המלכות. וצריכים לשומרו בשמירה עליונה, כמו שהיא החשיבות של המלך, כי בזכותו מתברך השולחן בשעת ברכת המזון, שאדם מברך. ה' מבורך, האדם צריך לברכה, אז מה אומר שמברכים את הכוס, אלא את בחינת הרצון של האדם מברכים, והכוס החיצונית מסמלת את זה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קפד-קפו
1. אם תוקפו של הס"א גדול במדבר שבו הלכו בנ"י ביציאתם ממצרים, מדוע השעיר לעזאזל לא נשלח לשם אלא לעזאזל?
2. מהי הנקודה שמזינה את העולם ומהי שמזינה את האדם? התייחס בתשובתך לחורבן בית המקדש.
3. מה ההתייחסות של לעילא מהאדם שזוכר לדאוג על הקדושה של חורבן הבית של ירושלים?
4. מדוע בשלושה שאכלו כאחד אפשר לברך על הכוס ובפחות מזה לא?
5. מדוע מקבלים את הכוס בשתי ידיים ולאחר מכן מעבירים רק ליד ימין?
6. מה שואל התנא את משה רבנו ומה תשובת משה רבנו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אלו שלושת הדברים אותם התקשה משה להבין כיצד לעשות, והקב"ה הראה לו. המנורה תיעשה מאליה, מחצית השקל תכפר על עם ישראל, וקידוש הלבנה.
כאן מלמד הזוהר את סוד המחשבה העליונה הנק' בינה, משם תואר המנורה, היא נשמת האדם. כשבאים לתקן המנורה אין באפשרות הנברא לדעת כיצד לעשות זאת, והתיקן יעשה ע"י העליון. כלומר ישנם תיקונים הבאים מלמעלה, ועל האדם להתכלל בהם. הנשמה, המנורה צריכה להחיות ולהאיר את המלכות, האני של האדם, והשאלה איפה עומד רצון זה כדי שיוכל לקבל הארה כראוי.
רצון האדם יכול להיות בבחינה אמונית, או גם כשהוא כלול בחסדים ובחוכמה, כך מחולק גם המוח.
כשהמחשבות מגיעות מלמעלה, או כל דבר שפוגשים במציאות –מגיע אלינו בשלוש צורות: או בצורה שלמה או מחולקת שרואים שתי בחינות, או בצורה מפורדת לגמרי כמו בעולם הזה.
אדם לא יכול לקבל מה שהוא לא שותף לו לפי דרגתו. משה לא יכול היה לדעת כיצד המנורה צריכה להגיע, שזה מעל לדרגתו. לכן יש ואדם מקבל באמונה מלמעלה רעיון שלם ללא התערבותו, ויש שמקבל רעיון מחולק כפי יכולתו להכיל אותו ועליו ללמוד לחבר, כמו למשל בתפילה. עולם הזה הוא הבחינה שאדם מעצמו צריך לעשות את הפעולה בחינת אם אין אני לי, מי לי.
קעב) שולחנו של אדם צריך שלא יהיה ריק, שאין הברכה נמצא על שולחן ריק, אלא במקום שלם. כמ"ש: וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה. אחר שכבר שלם בחכמה, נותנים לו חכמה. וכן, נותן חכמה לחכמים. ע"ז השולחן של לחם הפנים, שאינו נמצא ריק, שכתוב: וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד. האם לעשיר נותנים כסף או לחכם נותנים חוכמה, אלא מלמד בעל הסולם שהחכם הוא הבורא, ותלמיד חכם הוא הרוצה ושואף לחוכמה.
תקעג) תנאים ואמוראים היאספו כולכם, כי הגיע השעה לתקן בה הכלים של המלך, להאיר שייתקנו לפניו, שהם: משכן, מנורה, שולחן, מזבח, כיור וכנו, ארון, כפורת וכרובים. והכול ניתקן בשקל. ומשום זה ציווה לישראל, זה יתנו.
תקעד) קם תנא אחד ואמר: משה, ודאי כך הוא, ולך ציווה לעשות הכול, שכתוב: ועשית מנורה. ועשית שולחן. וכך הכול, וראה ועשה. ומכולם לא התקשה לך לעשות אלא ג' דברים, הרשומים באותיות שמך, משה, שהם מנורה שקלים החודש, למה התקשה לך?
תקעה) אמר לו, זקן זקן, אתם לומדים קושי זו שהתקשה לי מהכתוב: מִקשָה תיעשה המנורה. כי תיעשה המנורה, משמע שתיעשה מעצמה, שמשה לא היה יכול לעשותה. ודאי, הכלי של הקב"ה הוא השכינה, שהיא כלי לשמש לבעלה, לז"א, היא המנורה שלו, שכתוב בה, שׁבע ביום הללתיך, שהם, הגדולה והגבורה והתנהי"מ, שהיא כלולה משבע. כל מצוות האמונה צריך להעשות מאליה לאחר שאדם שואף ומראה רצון להשיג.
תקעו) המנורה היא משבע מדרגות אלו. שלושת קני מנורה מצידה האחד, הם גוף, ת"ת, וב' זרועות המלך, חו"ג. המלכות היא נר מצווה להאיר בהם, רביעית אליהם. ושלושת קני המנורה מצידה השני, הם ב' שוקיים נו"ה, וברית יסוד. והמלכות היא נר מערבית להאיר בהם. שהמלכות בב' בחינות, רביעית אחר חג"ת, שאז ב' מאורות הגדולים. והיא שביעית אחר נה"י, שמקבלת מיסוד. מנורה של המלך נקראת המלכות. והיא נר להאיר בו נר מצווה, שרביעית לחג"ת, שמשם מקבלת חכמה, שכתוב בו, מצוות ה' ברה מאירת עיניים, חכמה המכונה אור עיניים. מצד אחד המלכות רביעית בסוד ב' המאורות הגדולים כאשר מקבלת מהיסוד, ומצד שני היא שביעית. במרכבה העליונה רביעית, וכאשר גם המדרגה התחתונה מצורפת – שביעית.
תקעז) וראש המנורה, בינה, ה"ר, ג"ר דבינה, או"א עילאין, שיש לה בז"ת שלה, ישסו"ת, שלושה קנים בצורה זו של אות ה', שהיא ג' ווים, והם ג' אבות חג"ת. ה"ת יש לה ג' קנים שנִיים בצורת ה', שהם נה"י. ו' הוא אמצעה של המנורה, ז"א, בן י"ה, כי ז"א הוא קו האמצעי, המכריע בין ב' קווים דבינה. על שמו היא נקראת בינה, כי בינה היא אותיות בן יה. ז"א כולל שישה קנים למטה, במקומו עצמו, בחשבון ו' שבו' קנים שלו. כשז"א עולה לישסו"ת, שהם חג"ת נה"י דבינה, הם מאירים לו במנורה, שחג"ת הם ג' קנים ימניים ה"ר דהוי"ה, וז"א אחריהם ומקבל מהם, שהוא ו' דהוי"ה, קו האמצעי, ונה"י הם ה"ת דהוי"ה, שמאירים לו מצד שמאל. והשם הוי"ה מתחלק בין או"א, ג"ר דבינה, י' דהוי"ה, ובין ישסו"ת, ז"ת דבינה, הו"ה דהוי"ה. ובעת שהמלכות עלתה לבינה, בי' שנכנס באור הבינה והתמעט האור ונעשה אויר, הנה אע"פ שלעת גדלות הבינה, חוזרת ויורדת למקומה, הנה זה אמור רק בישסו"ת ולא באו"א עילאין, שבהם נשארה המלכות קבועה ואינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, והיא נעשתה למלכות דאו"א, לי' דהוי"ה. ונודע שמלכות העליון הוא כתר לתחתון. נמצא, שהמלכות נעשתה כתר אל ישסו"ת. הרי שבעת שז"א עולה לבינה לקבל ממנה במנורה, נמצא המלכות לכתר שלו, כמ"ש: אשת חיל עטרת בעלה, להיותה כתר דישסו"ת. סוד המנורה הוא בחינת נשמה, שהיא בבינה המופיעה באצילות ב ב' פרצופים: או"א וישסו"ת. מנורה זו אנו מחלקים בשם הויה והיא כלל המנורה. ז"א המקבל מהמנורה הוא העולה אליה, היות ומדובר בצמצום ב' הרי מלכות מעורבת בבינה וקיבלה ניצוצי השפעה מג"ר דבינה בדומה לנקודות דס"ג, מתפשטת והופכת להיות כתר בישסו"ת שמשם מושפעת חוכמה לז"א. וכך הופכת המלכות להיות עטרת בעלה בזכות התכללותה בבינה. הנשמה היא למעלה מתפיסת האדם, וזו הצורה בה היא מאירה.
תקעח) י', אשת חיל עטרת בעלה, עטרה של ספר תורה, ז"א, כצורת ז', שהיא י' העטרה על ו' הז"א הספר תורה, כלומר כתר על ו', על ז"א. מצד עוה"ב, בינה, אין המלכות כלי אליו, ולא משמשת לו אלא עטרה על ראשו. עתה בהופכיות, במקום שהיוד קי יהיה לפני הוו קי – סוד של דין וגם ה לפני וו, אבל בעוה"ז, שהוא המלכות מבחינתה עצמה במקומה, היא כמו הוה"י, שצירוף הזה מורה, שהיא כלי תחתיו, והיא השימוש שלו בכל ספירה שלו, ובכל איבר שלו, ובכל מידה שלו. כלומר, שהמלכות משמשת לז"א לגלות כל בחינותיו של ז"א, המכונים ספירה איבר מידה. דין קשה שהופכי למנורה.
תקעט) ומשום זה י', המלכות, לפעמים תחת ז"א, ולפעמים על ראשו, ולפעמים באמצע. על ראשו, היא הי' של הוי"ה, כמ"ש: אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. וזהו שכתוב: להעלות נר תמיד, שהיא י' על הו"ה מצד המנורה, או"א על ישסו"ת, שמלכות דאו"א היא כתר לז"א, מצד עלייתו לישסו"ת, שניתקן במנורה.
באמצע ז"א, היא מחצית השקל, שהיא גדולה כמוהו, ושניהם ב' חצאי הגוף, שז"א חצי הימין דבינה, והמלכות היא חצי השמאל דבינה. ואז נקראת מחצית השקל. כמ"ש: זה ייתנו, מחצית השקל בשקל הקודש. והיא כעין הוי"ה שהי' היא באמצע אחר הו', וקודם לה"ת, שהיא נה"י, משום שמקבלת אז מחג"ת דז"א שהוא ו', רביעי לאבות.
בסוף ז"א, במשכן, היא כעין הוה"י, שירדה תחת היסוד שבה"ת. וניתקנה שם לפרצוף שלם. והכתוב: חמש אמות אורך, הוא מצד ה"ר. וחמש אמות רוחב, מצד ה"ת. אמה היא ו', ז"א. וחצי האמה היא י', המלכות העומדת בסוף, והכול נרמז באות ו', ז"א, או שהיא כתרו, או באמצעו, או בסופו. היוד מופיעה פעם בתחילה פעם באמצע ופעם בסוף כאשר ירדה תחת היסוד.
תקפ) וכתוב: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. שאני ראשון, היא המלכות בעת שהיא כתר על ראש ז"א. ואני אחרון, בעת שהיא נקודה בסוף ז"א. ובלעדיי אין אלקים, בעת שהיא באמצע ז"א, רביעית לאבות, אחר חג"ת. ונרמזת בשם הזה, יוד הי ויו הי, שיש כאן י' בראש, וי' באמצע הויו, וי' בסוף אחר הה'. וכל שם ששולט ה' על י', היא נוקבא מצד השמאל. אע"פ שמצד אות יוד היא בראש השם, זכר, עכ"ז, כיוון שאחר ב' אותיות ה' של השם היא בסוף, הי הי, היא נידונה אחר הרוב, והיא נוקבא. אלא הי' שעל ה' הוא כתר, תחת ה' היא שימוש, ומכ"ש תחת ו'. תמיד צריך לראות באיזו בחינה נמצאת המלכות כלפי הז"א
תקפא) ומשום שאיני עושה קיצוץ ופירוד בייחוד העליון, שבבינה, והכול ייחוד אחד, ע"כ התקשה לי לעשות ג' הדברים מנורה שקלים החודש, שהם המלכות, שבמנורה היא כתר ז"א, ובשקלים והחודש היא באמצע שלו. והקב"ה היודע כל המחשבות, אמר, אחר שזה התכוון לטוב, שלא לעשות קיצוץ ופירוד, ע"כ תיעשה המנורה מעצמה, כמו השכינה, תיעשה מעצמו של הקב"ה בלי פירוד. שאר הכלים של המשכן, שבהם השכינה היא שימוש, בסוף ז"א כתוב: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל. ולא היה צריך שתיעשה מעצמה. כדי לומר שלא יהיה פירוד. מעצמה הכוונה מעצמו של הז"א.
כי אין השכינה בכתר לז"א אלא ע"י עלייתה לבינה, בי' שנכנס לאור והתמעט האור לאויר, ומיעוט הזה הוא קיצוץ הג"ר מבינה, וע"כ לא היה יכול משה לעשות זה, כי לא היה יכול לעשות קיצוץ למעלה בבינה שהיא למעלה ממדרגתו. וכן המלכות כשהיא באמצע ז"א, במחצית השקל, וכן החודש, הנה אז המלכות חצי גוף ונפרדת מז"א, חכמה בלי חסדים. וע"כ לא היה יכול משה לעשות פירוד בין ז"א למלכות. וזהו שתיעשה מעצמה, ע"י ז"א. אבל שאר הכלים שבמשכן, שבהם המלכות בסוף הז"א, ושימוש אליו, אין שם קיצוץ ופירוד, אלא להיפך, שהיא ייחוד, וע"כ היה יכול בצלאל לעשותה. כל כוח הפירוד בא מלמעלה והוא שלמות. כדי לתת לתחתון את תפקידו בעולם, צריך פירוד זה לבוא מלמעלה.
תקפב) ובכל מקום שהשכינה התחתונה היא עטרה על עמוד האמצעי, ז"א, בעת שנלקחת מהבינה, עוה"ב, בעת שהמלכות עולה לבינה בי' שנכנסת באויר, ודאי שאז אין ידיעה לאדם בהקב"ה וכל המידות שלו, מחמת שהבינה התמעטה אז לו"ק, עד שייכנס בשער הזה שכתוב עליו, זה השער לה'. כלומר באות ל', הרומזת על מגדל פורח באויר, שהי' שנכנסה באויר, חזרה ויצאה משם, שאז חוזרים הג"ר דבינה ושל ז"א, ואז יש ידיעה בדעת.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ככול שצורכים יותר מזון רוחני בעולם הזה, כך מוכשרים יותר לקבל אור בעולם האמת.
העבודה כאן היא לרכוש הרגלים של אכילה רוחנית ראויה.
מזון הגוף הוא חומר, ומזון הנשמה הוא צורה של השפעה. ובעולם הבא הנשמות כמו המלאכים ניזונים ממזון רוחני שהוא צורה ולא חומר, כמו המן במדבר. בגשמיות לנברא אין תפיסה של חומר ללא צורה, אך מי שמתעלה ובוחן כל מקרה – מעבר למקרה, מעבר לזמן ומקום, מוכשר הוא לחוש ברוחניות ובצורה שהם מזון הנשמה.
כאשר אדם מתקרב לקדושה, עליו לעבור במדבר קשה מאחר וכאן מתגבר כוח הס"א, וזהו מקום המלחמה הנפשית החזקה.
תקנו) שולחנו של אדם מזכה אותו לאכול על שולחן אחר בעידון שבעוה"ב כאשר הולך בדרך אמת ובקדושה כמ"ש: כי על שולחן המלך תמיד הוא אוכל. ודוד המלך אומר, תערוך לפניי שולחן נגד צוררי. וזהו עריכת השולחן בעולם ההוא, כי אז הוא עידון וחשק, שהנשמה נהנית בעוה"ב.
תקנז) האם יש שולחן אל הנשמות בעולם ההוא? כן. כי מזון וסיפוק העידון אוכלות הנשמות בעולם ההוא, כמו שמלאכי השרת אוכלים. האם מלאכים העליונים אוכלים? כן, וכעין אכילה שלהם אכלו ישראל אוכל רוחני במדבר, המן. ומזון ההוא, הוא הטל, הנוזל ונמשך מלמעלה מעוה"ב, בינה. והוא מזון מאור שמן משחת קודש, ונשמות הצדיקים ניזונות משם בגן עדן, ונהנות שם. כי נשמות הצדיקים מתלבשות שם בגן עדן התחתון, כמו שהתלבשו בעוה"ז. בעולם הבא הנשמות ניזונות ממזון ראשוני מבינה, השפעה.
תקנח) בשבתות ובחגים מתפשטות הנשמות מלבושיהם, ועולות לראות בכבוד אדונם ולהתעדן בעידון העליון כראוי כמ"ש: והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר ה'. האם כל בשר יבוא? הלוא אינו כן, והיה לו לכתוב: כל רוח או כל נשמה, מהו כל בשר? אלא הקב"ה עשה לאדם בעוה"ז כעין הכבוד של כבוד העליון למעלה, החכמה של ל"ב נתיבות. כבוד עליון, הוא רוח לרוח, שמאיר לז"א, שנקרא רוח, ונשמה לנשמה, שמאיר לבינה, הנקראת נשמה, עד שמגיע למקום אחד למטה, הנקרא גוף, מלכות, ומכניס בו רוח אחד של מקור החיים, שנקרא כל, שהוא יסוד. כמ"ש: ויתרון ארץ בכל הוא. כל הזה הוא רוח לגוף ההוא. נדמה לאדם שמה שהוא רואה זה מה שקיים, אך האמת שמה שקיים בעולם, יש לו השלכה לעולם הזה כך יש רוח וגוף רוחניים.
תקנט) האדם בעוה"ז הוא גוף, ורוח השולט בו הוא כעין רוח העליון, הנקרא כל, השולט על גוף שלמעלה, המלכות. ורוח הזה שבגוף האדם נקרא, כל בשר. וע"ז כתוב: יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר ה', על עידון הזה כתוב: עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.
תקס) שמחו החברים בדרך, כשהגיעו להר אחד, אמר רבי חייא למוליך החמורים: מה שמך, אמר לו חנן. אמר לו: הקב"ה יחוננך וישמע לקולך בשעה שתצרך לו. אמר רבי יוסי וודאי כי נטה השמש וכאן אחרי ההר הזה יש כפר אחד על שמך, הנק' כפר חנן, נלין שם לכבוד שמך. כשהגיעו שמה באו לבית מלונם וערכו לפניהם את השולחן בכמה מינים לאכול. אמר רבי חייא, ודאי הוא שולחן זה כעין עולם הבא ויש לנו להעלות מעלת שולחן זה ולעטר אותו בדברי תורה. דהיינו שעליהם להתייחס לאוכל עין עולם הבא.
אמצעית העולם [אמצעיתא דעלא]
תקסא) פתח רבי יוסי: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. אם בארץ ישראל מברכים, בחוץ לארץ מאין לנו שצריכים לברך? האם משמע שבחוץ לארץ לא צריכים לברך? אלא הקב"ה, כשברא העולם חילק העולם, מקום היישוב לצד אחד, ומקום החָרב לצד האחר. וחילק את מקום היישוב, וסיבב העולם מסביב נקודה אחת מרכז העולם, שהיא ארץ הקדושה. כי ארץ הקדושה היא אמצעית העולם, ובאמצעה של ארץ הקדושה הוא ירושלים. ואמצעה של ירושלים היא בית קודשי הקודשים. וכל הטוב וכל המזון של היישוב כולו, יורד שמה מלמעלה, ואין לך מקום בכל היישוב שאינו ניזון משם. מאבן השתיה ממנה מושתת העולם שבבית קודש הקודשים. זו נקודת הרצון כמו מלכות באין סוף.
תקסב) חילק את מקום החרב, ולא נמצא חורבן חזק בכל העולם, זולת מדבר ההוא, שישראל שברו כוחו וגבורתו ארבעים שנה. כמ"ש: הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם. במדבר שולט הס"א, ובעל כורחו, כנגד רצונו, הלכו ישראל עליו ושברו כוחו ארבעים שנה. ואם ישראל היו נמצאים צדיקים בארבעים שנה האלו, היו מעבירים את הס"א מהעולם. ומשום שהכעיסו את הקב"ה בכל פעם, התחזק הס"א, ונפלו כולם שם תחת רשותו.
תקסג) ואם תאמר הרי משה, שעלה מעלתו על כל בני העולם, איך מת שמה? כי משה לא היה ברשותו של הס"א, אלא בהר העברים. מהו העברים, זוהי מחלוקת, מלשון עברה וזעם, שנחלקו עליה השליטים העליונים שלמעלה, שרצו לשלוט על ההר, ולא נמסר ביד ממונה ושליט אחר, ונשאר כך, עד שבא משה, עבד הנאמן, ושלט עליו. ונקבר שם, ולא עסק בקבורתו, אלא הקב"ה בלבדו, שכתוב: ויקבור אותו בגיא.
תקסד) מי קבר אותו? לא כתוב מי הוא. אלא מקום השכינה, הנקראת מקום. וע"כ בהר הזה לא שלט עליו חוץ ממשה לבדו, והוא נקבר שם. ומשום שידעו כל דורות העולם אחרים, שמֵתי מדבר האלו יקומו לתחיית המתים, השרה הקב"ה בתוכם את הרועה שלהם, שיהיו כולם בהתעוררות הקיום לעוה"ב. מכאן שמשה נשאר מנהיג מתי המדבר.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קפא-קפג
1. מהו מזון הנשמות ובמה הוא דומה למזון המלאכים? היכן ראינו מזון זה אצל עם ישראל?
2. מהו "וכל בשר יבא"? ולא כותב כל נשמה, כל רוח והרי מדובר בנשמות.
3. מהו אמצע העולם ומה הייחוד של מקום זה?
4. היכן הוא החרבן החזק והגדול בעולם ומי הצליח לשבור קליפה זו אבל לא למגרה?
5. מדוע לא הצליחו בנ"י למגר את הקליפה?
6. מהו הר העברים ומדוע מת שם משה?
7. מי קבר את משה ומהיכן לומדים זה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ככול שצורכים יותר מזון רוחני בעולם הזה, כך מוכשרים יותר לקבל אור בעולם האמת.
העבודה כאן היא לרכוש הרגלים של אכילה רוחנית ראויה.
מזון הגוף הוא חומר, ומזון הנשמה הוא צורה של השפעה. ובעולם הבא הנשמות כמו המלאכים ניזונים ממזון רוחני שהוא צורה ולא חומר, כמו המן במדבר. בגשמיות לנברא אין תפיסה של חומר ללא צורה, אך מי שמתעלה ובוחן כל מקרה – מעבר למקרה, מעבר לזמן ומקום, מוכשר הוא לחוש ברוחניות ובצורה שהם מזון הנשמה.
כאשר אדם מתקרב לקדושה, עליו לעבור במדבר קשה מאחר וכאן מתגבר כוח הס"א, וזהו מקום המלחמה הנפשית החזקה. מאבן השתייה ממנה מושתת העולם שבבית קודש הקודשים. זו נקודת הרצון כמו מלכות באין סוף, זו נקודת הקדושה הגדולה ביותר, לכן המלחמה עליה קשה יותר
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה, עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ; עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. ישועה זה לגוף, הצלה למוחין לעצם הקיום. אל לו לנברא לבקש בקשות מטעם עצמו, אלא מטעם היחד. כאשר בא לבקש, האדם הופך שותף ליחד עם השם.
עת רצון הוא זמן המסוגל שהעליון ייתן לתחתון הנמצא בקדושה, ברצון הלב. בקשה ותפילה כדאיים בזמן מסוגל כשאדם נמצא בזמן שיא, אז מתעורר רצון אמיתי ואדם לא נופל לרצון מזויף כמי שנמצא בשפל.
במנחה של שבת היא מדרגת יחידה, כמו זמן גאולה, אומרים צדקתך, מפני שהשם נתן לנו את נקודת האמונה הנפשית, את משה רבינו, ולאחר שלקח אותו מאתנו, עלינו להצדיק דין זה. זוהי נקודת העת רצון שבזכותה אפשר היה לעמוד בהסתלקות משה.
תקמה) פתח מוליך החמורים ואמר. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה, עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ; עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, ענֵני באמת יִשעֶך. מתי נקרא עת רצון? בשעה שהציבור הכלל מתפללים, כי אז הציבור מסדרים ומתקנים התיקון של עת המלכות. אז הוא עת רצון ויש לבקש בקשות, שכתוב: אלקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך.
תקמו) ואני תפילתי לך ה'. כאן עניין הייחוד. ואני, זהו דוד המלך, המלכות, מקום שנקרא גאולה, מלכות בעת שמחוברת עם היסוד. תפילתי, התפילה סמוכה לגאולה, שהם אחד, ששניהם בחינת מלכות, כשהסמיך גאולה לתפילה אז היא עת רצון, כלל אחד יחד. עת היא אחת, מלכות, רצון הוא אחד, ומתגלה מהכתר, והם נכללים זה בזה ונעשים אחד. ודוד המלך רצה במקרא הזה, לייחד ייחוד אחד. רצה דוד לחבר את המלכות עם הכתר.
תקמז) למה התמנה מקרא הזה לאומרו בתפילת מנחת שבת כשפותחים את ההיכל? משום שבחול במנחה תלוי דין בעולם, ואין הוא עת רצון. אבל בשבת, שכל רוגז הוסר, והכול נכלל יחד, שהדין והחסד הם אחד, שהדין התעורר להתבשמות, כדי לגלות המתיקות שבו. וע"כ נצרך מקרא של ייחוד, לייחד כל המדרגות. כי כשיש ייחוד, הדין מתחבר ונכלל ברחמים, והכול מתבשם. אז כתוב: עת רצון, שהכול, הדין והחסד, כלול יחד, והדין מתבשם בזמן ההוא, ובכל דבר יש שמחה. מנחה של שבת היא מדרגת יחידה, כמו זמן גאולה, ז"א עולה עד לכתר שלו לאריך אנפין, רצון הרצונות.
תקמח) משה הסתלק מהעולם, בשעת תפילת המנחה של שבת, בשעה שעת רצון נמצא שעושים לו צידוק הדין. ובשעה ההיא רצון היה למעלה, וצער למטה, על פטירתו של משה. וע"כ ננעלו בשבת השערים משעת המנחה ולמעלה. ושערי בית המדרש, כדי להזכיר את משה, שהתורה התבטלה בגלל שנפטר.
תקמט) בזמן שנפטר, התבטל בית המדרש של משה. כש"כ בתי מדרש אחרים. מי ראה שערי בית מדרשו של משה שננעלו, ולא ננעלו האחרים כולם, התורה של משה אבלה עליו בעת ההיא, מי לא אבֵל. משום זה כל שערי בית המדרש ננעלו. והכול צריכים להצדיק את הקב"ה בדרך שבח. וזהו, צדקתך כהררי אל, שאנו אומרים אז.
תקנ) ג' הסתלקו מהעולם בזמן ההוא, וכולם כלולים במשה: משה, יוסף, דוד המלך. משום זה ג' צידוקי הדין כאן. של יוסף הצדיק הקודם לכל, וזהו, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, שיוסף, יסוד, כלול מכל ההרים העליונים, חג"ת נ"ה דז"א. משה, הנביא הנאמן, זהו שכתוב: וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות, משום שהוא ז"א, קו האמצעי הלוקח צד ימין ושמאל ומכריע ביניהם. דוד המלך, זהו שכתוב: צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, המלכות הנקראת עולם.
תקנא) אז נאסף הכול בזמן ההוא, תושב"כ, משה, ותשבע"פ, דוד. וע"כ בזמן ההוא ננעלו שערי תורה, וננעלו שערי כל העולם. בשעה שמת יוסף הצדיק, יבשו המקורות והמעיינות, וכל השבטים נפלו בגלות. פתחו העליונים ואמרו, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. בשעה שמת משה, חשך אור השמש בצהריים, וננעלה תושב"כ. שהוא אור המראה המאירה, ז"א. בשעה שמת דוד המלך, אספה הלבנה, המלכות, את אורה, והתשבע"פ, אספה אורה.
תקנב) מעת ההוא נגנזו אורות התורה, התרבה מחלוקת במשנה, וחכמים במחלוקת, וכל אמיצי הלב בבלבול הדעת, וע"כ אין שמחת התורה בזמן ההוא, בכל דורות העולם. ומה אלו חומר התעניות שגזרו רבנן, כשמת פלוני גזרו תענית, כשהיה נאסר ביותר שמחת התורה שבכתב והתורה שבעל פה בזמן ההוא, על אחת כמה וכמה שצריכים לנעול שערי תורה.
המחמר מלמד את רבי יוסי ורבי חייא, שלמרות העת רצון אומרים צידוק הדין.
החכמה תעוז לחכם
תקנג) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. החכמה תעוז לחכם, זהו משה, כשעלה להר סיני לקבל התורה, הזדעזעו כל הרקיעים וכל מחנות מלאכים העליונים. אמרו לפניו, ריבון העולם, והרי כל טוב וכל שמחה שלנו אינו אלא בתורה, ואתה רוצה להורידה לארץ. נקהלו על משה לשרפו באש. התחזק משה.
תקנד) כל מי שעוסק בתורה ומשתדל בה לשמה, הוא מתחזק בתורה בשעה שצריך, שיהיה לו אומץ וכוח, ושתגן עליו בשעה שצריך. ואומץ וכוח מאיזה מקום מקבל להתחזק? מעשרה שליטים, בסודות שבעשרת הדיברות שבתורה, שהם שליטים עליונים, שהאדם מתחזק בהם בעוה"ז ובעוה"ב. כל סודות העולם וכל המצוות וכל החכמה שלמעלה ושלמטה תלויים בהם, ובהם נכלל הכול, והכול היא בתורה. אשרי חלקו מי שעוסק בתורה, להיות מתחזק באומץ בעוה"ב.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קעח-קפ
1. מתי נקרא עת רצון ומדוע יש לבקש בזמן זה?
2. עני זה מלכות ותפילה גם מלכות , מדוע כופל ואני תפילתי?
3. למה נתמנה מקרא זה של עת רצון דווקא בתפילת של מנחה של שבת ולא של חול?
4. מדוע אומרים ג' צידוקי הדין במנחה דשבת?
5.מה קרה שמת כל אחד מהצדיקים יוסף, משה ודוד?, הסבר מהו "החכמה תעוז לחכם".
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תקלו) רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך השם, והיה בעל חמורים אחד מחַמר אחריהם זה בד"כ אליהו הנביא או נשמה גבוהה שבאה לעזור למי שזכאי, הוא שמתגבר על החומריות. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו דהיינו הוא הסיבה שאנו הולכים להתקדם, וע"כ הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עימנו בדרך הזה. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת אותו צד נפשי שאינו מקבל את המצב כפי שהוא, אלא רוצה להראות שיש מעבר למצב, מוליך החמורים מאתגר את מי שראוי ע"י שאלות וקושיות. חמור זה אחד שחושב שהמצב קובע.
תקלז) פתח רבי חייא ואמר: עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ. כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול דהיינו לפי תפיסת הנברא, הקב"ה שמח במעשי ידיו, ושמח בעולמות כולם, ושמיים וארץ עומדים בקיומם. ולא עוד אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליה שלו, ואומר להם, ראו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בזכותם, ראו מעשי ידי, שאתם אמרתם עליו: מה אנוש כי תזכרנו. והם, כשרואים שמחת אדונם בעמו, מיד פותחים ואומרים: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. הקב"ה שמח שעוסקים בתורה, והמלאכים אומרים שזה גוי שיש בו אחדות, שזה השבח הגדול, בניגוד לטומאה שלוקחת לנפרדות. אלו שמתבטלים מהתורה הם אלו ששולחנם הנפשי אינו נקי ואינם מבקשים מזון ראוי לנשמה.
תקלח) ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב: צוּר הקב"ה ילדך תֶשׁי כי תלמיד שגלה, גולה רבו אתו. ואז כתוב: וכל צבא השמיים עומדים. וע"כ עת לעשות לה'. שהצדיקים האלו שנשארו, יש להם לאזור מותניים, ולעשות מע"ט, כדי שהקב"ה יתחזק בצדיקים, ובמחנות וגדודים שלו, משום שהפרו תורתך, ואין בני העולם עוסקים בה כראוי. תמיד זו עת לעשות, קל וחומר כאשר קשה, שאז יש להתעורר לעבודת השם, ע"י הצדיקים כראש חץ לפני כולם.
תקלט) מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם, אמר להם, בבקשה מכם, שאלה אחת אני רוצה לדעת. אמר רבי יוסי, ודאי, הדרך מיתקן לפנינו, שאל שאלתך. אמר, מקרא זה, אם היה כתוב: יש לעשות או נעשה, הייתי אומר כך, אך מהו עת לעשות? ועוד כתוב: לעשות לה', לפני ה' היה צריך לכתוב: מהו לעשות לה'? אמר רבי יוסי, בכמה אופנים הדרך מיתקן לפנינו. אחד, שהיינו שניים, ועתה אנו שלושה עם קו אמצעי, שהשכינה נכללה עימנו. ואחד, שחשבתי, שאין אתה אלא כאילן יבש, ואתה רענן כזית. ואחד שיפה שאלת. וכיוון שהתחלת הדבר אמור. מבין רבי יוסי שהמחבר שדוקר את החומריות ושואל שאלה, הוא זה יאמר דברי תורה.
תקמ) עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהוב ועת לשנוא. עת למעלה, האמונה, המלכות, שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזהו שמחויב האדם לאהוב את ה' תמיד כמ"ש: ואהבת את ה' אלקיך. וע"ז, עת לאהוב, שזו היא עת, שהאדם מחויב לאהוב. האמונה מחייבת לאהוב את השם באופן תמידי. כשיש לאדם אתגר הוא יכול להיות מסופק אם יוכל להגיע, אך בנושא אהבת השם אין שאלה אם ניתן להצליח, אלא כיצד להצליח, אינני הולך לחפש, אלא למצוא.
תקמא) ויש עת אחרת, שהיא אלוהים אחרים, שהאדם מחויב לשנוא אותו לשלול את השלילה ולא לומר הכל טוב, ולא ימשוך ליבו אחריו. וע"כ עת לשנוא. ומשום זה כתוב: דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש. שיבוא רק בעת שהיא אמונה ולא תאווה אישית. רק כשאתה מבין שאתה מרוחק מהשם, אז מצא את האהבה ובו אל השם. ישנה עת שלא ניתן לקבל תענוג, וזה בדיוק הזמן להימנע מתענוג מזויף. הזמן לקבלת תענוג הוא כשעוסקים בתורה. עסק התורה אינו אומר לשמוע שיעור, אין זה מספיק. כפי שבגשמיות יש להפיק רווח מעסק, כך בעסק התורה נדרשת שותפות נפשית של התלמיד ע"י שינון ובעיקר יישום הדברים.
תקמב) בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצוות התורה, עת, האמונה הקדושה, המלכות, מיתקנת בתיקוניה, ומתקשטת בשלמות כראוי. ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה דהיינו מחוסרי אמונה, כביכול, עת ההוא אינה בתיקוניה, ואינה נמצאת בשלמות, ולא באור. ואז, עת לעשות לה'.
תקמג) מהו עת לעשות לה'? כמ"ש: אשר ברא אלקים לעשות. אשר מהו לעשות, הוא שנשארו בין השמשות גופים של שדים, זכר בלי נקבה, רעיון בלי יישום, שאז עלול לקחת נקבה/רצון לא ראוי שלא נעשו, משום שהתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תיקון ובלי שלמות. משום שהפרו תורתך, שהתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי עת ההוא נמצאת כך, או שמתעלה או שיורדת, בגלל ישראל. שאם עוסקים בתורה מתעלה. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.
כל תענוג שלא בא לרצון של היחד, של הכלל, מוליד שד. ברצון ישר-אל אין שדים, רק בחו"ל, רצון חוץ לקדושה, שאז מוליד כוח נגד עצמו. רעיון ורצון שלא ממומש כראוי, לוקחת הקליפה לארציות.
תקמד) רבי יוסי ורבי חייא נשקוהו לראשו, דהיינו חיבור רוחני אמר רבי יוסי: ודאי לא לפי כבודך לחמר אחרינו. אשרי הדרך הזה, שזכינו לשמוע זה. אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו, שאפילו בין ההרים נמצא שם החכמה. ירדו רבי יוסי ורבי חייא מחמוריהם מהתפיסה החומרית, והלכו שלושתם בדרך השם.
תגיות: המחמר, שדים, עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קעה-קעז
1. את מי מייצג בעל החמורים שמחמר אחר רבי יוסי ורבי חיייא ומהו שהוא דוקר עם עץ את החמורים שימהרו ללכת?
2. מהו פירושו של רבי חייא על "עת לעשות לה' הפרו תורתך"?
3. מהם שלושת השאלות של המחמר לרבי יוסי ורבי חייא?
4. מהו "עת לעשות" ומהי עת אחרת?
5. מהו התנאי מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית שמבדילה בין ב' העתות?
6. מה הוסיף המחמר על דברי רבי חייא?
7. מהו שד ובמה דומים אלו שמפרים את תורת ה' לבוראי שדים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מחַמר בזוהר זה בד"כ אליהו הנביא או נשמה גבוהה שבאה לעזור למי שזכאי, הוא שמתגבר על החומריות, זהו אותו צד נפשי שאינו מקבל את המצב כפי שהוא, אלא רוצה להראות שיש מעבר למצב, מוליך החמורים מאתגר את מי שראוי ע"י שאלות וקושיות.
הקב"ה שמח שעוסקים בתורה, והמלאכים אומרים: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שזה גוי שיש בו אחדות, רצון קבל אחדותי, שזה השבח הגדול, בניגוד לטומאה שלוקחת לנפרדות. אלו שמתבטלים מהתורה הם אלו ששולחנם הנפשי אינו נקי ואינם מבקשים מזון ראוי לנשמה. ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב: צוּר הקב"ה ילדך תֶשׁי כי תלמיד שגלה, גולה רבו אתו.
תמיד זו עת לעשות, קל וחומר כאשר קשה, שאז יש להתעורר לעבודת השם, ע"י הצדיקים כראש חץ לפני כולם. האמונה מחייבת לאהוב את השם באופן תמידי. כשיש לאדם אתגר הוא יכול להיות מסופק אם יוכל להגיע, אך בנושא אהבת השם אין שאלה אם ניתן להצליח, אלא כיצד להצליח, אינני הולך לחפש, אלא למצוא.
דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש. הכהן שבאדם אל יבוא לאהבה שהיא מקום הקודש כשהוא חלש באמונה. שיבוא רק בעת שהיא אמונה ולא תאווה אישית. רק כשאתה מבין שאתה מרוחק מהשם, אז מצא את האהבה ובו אל השם. ישנה עת שלא ניתן לקבל תענוג, וזה בדיוק הזמן להימנע מתענוג מזויף. הזמן לקבלת תענוג הוא כשעוסקים בתורה. עסק התורה אינו אומר לשמוע שיעור, אין זה מספיק. כפי שבגשמיות יש להפיק רווח מעסק, כך בעסק התורה נדרשת שותפות נפשית של התלמיד ע"י שינון ובעיקר יישום הדברים. עת זו אמונה. מצד הבורא שהוא טוב ומטיב, ומצד הנברא שעליו לתת אהבה לבורא.
כל תענוג שלא בא לרצון של היחד, של הכלל, מוליד שד. ברצון ישר-אל אין שדים, רק בחו"ל, רצון חוץ לקדושה, שאז מוליד כוח נגד עצמו. רעיון ורצון שלא ממומש לקדושה כראוי, לוקחת הקליפה לארציות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
זהו המתכון לאושר: אשרי האדם שזכה במעשיו להיות כמו שורשיו העליונים. ניתנה לאדם בחירה, ועליו להבין שאין זה אוטומט שהוא יתנהג כמו השורשים העליונים שלו, היות והקליפה נאחזת בו. למרות ההפרעות זהו האתגר באמונה, במעשים ובכוונה להשפיע לעני. כך על כל אחד לתת למי שרואה כעני בנקודה מסוימת דהיינו בגשמיות, או בדעת ולהשפיע לו, וכך אתה מעורר גם את העליון שלך להשפיע לך. כמובן שאין לעשות זאת כדי לקבל, אלא מפני שכך נוהג בעליון. הגדולה של העליון בכך שמעלה את האח"פ של התחתון ולכן כל גדלות היא גם רצון להשפיע לתחתון. אם הרצון גדלות עולה גם רצון להשפיע לתחתון. גדלות כדי לנצל את התחתון היא מזויפת.
הן באכילה והן בתפילה על האדם לבוא נקי במעיו ובמחשבותיו. הס"א מנסה להסיט את האדם כשבא לברך את השם, ולכן נותנים לה מים אחרונים. נקיות הלב אינה אפשרית כשאדם חושק בתענוגות העולם הזה, אלא כשצורך אוכל נשמתי נקי.
תפקיד הגוף לבטא את הנשמה המחפשת קשר לבורא. לכן לכל יהודי יכולת להעלות ביקוש, רצון לעליון, וכאשר משיג אותם במקום השורשים העליונים, בהכרה העליונה – ומשם לקחת תובנות אמיתיות. קשר זה עוקף את הקליפה. רכושו של האדם זהו הביקוש שלו, היכולת להתפלל לנקודות הפנימיות שיתעוררו להזין גם את ההרגשים החיצוניים שלו.
תקלא) בכבוד העליון, בינה, יש יצירה, אור החסדים, רוח, הנמשך מקו ימין שבבינה. ע"כ, יצרתיו, שנתתי תיקון באדם, שיהיה בארץ כעין כבוד העליון, בינה יש להבין שפה בארץ יש כעין העולמות העליונים, כמו היחס בין פנימיות לחיצוניות, בין תחתון לעליון, שעל ידי התעוררות התחתון, פועל העליון להשפיע לו. בכבוד העליון יש עשיה, המלכות, הנפש. וע"כ גם באדם כתוב: עשיתיו, שיהיה כעין כבוד העליון, המתקן והמברך את כבוד התחתון, המלכות. שואל בעל הסולם, ויש להבין, היתכן שאדם התחתון ישפיע נר"ן אל המלכות דאצילות? והלוא הוא להיפך, שאין משהו לאדם התחתון, אם לא יקבל זה מהמלכות? והעניין תבין, שאי אפשר שאדם התחתון יקבל משהו מהמלכות, מטרם שיתגדלו על ידו כל המדרגות העליונות. ולא עוד אלא שעיקר ההמשכה שהמשיך האדם נשארת בעליונים, ולאדם אין מגיע אלא ענף ממנה.
ולפי זה נמצא, בעת שהאדם ממשיך נר"ן מבינה, שהם נר"ן דנשמה, נר"ן האלו מושפעים תחילה מבינה אל המלכות, ושם הם נשארים מבחינת עיקר האור, ורק ג' ענפי נר"ן משפיעה המלכות אל האדם. הרי שאדם התחתון השפיע את שורשי נר"ן דנשמה שלו אל המלכות. מכאן יוצא שאדם אחראי להמשכה ע"י שהעלה ביקוש, אפילו שמקבל רק חלק, עדיין הוא הגורם. כמו בן השואל את האב, מקבל רק חלק קטן מהפוטנציאל שהתעורר אצל האב, אך מקבל הבן חלק קטן. יוצא שהבן הופך את האב למחנך ע"י שמעלה קושיות.
ונאמר, שהאדם הוא כמו כבוד העליון, הבינה, המתקן ומברך את כבוד התחתון, שהשפיעה הנר"ן אל כבוד התחתון. כי לולא האדם, שהמשיך אותם הנר"ן, לא הייתה לבינה מה להשפיע אל המלכות. ולא עוד, אלא שאותם הנר"ן, שהבינה השפיעה אל המלכות, הם ממש של האדם, שהוא המשיכם והם השורשים של נר"ן שלו ממש, שנשארו במלכות. וע"כ נבחן, שהאדם השפיע אותם אל המלכות. וע"כ אמר הקב"ה, כיוון שהאדם הוא בארץ, ויש לו לתקן כבודי, המלכות, עשיתי בו תיקונים של כבוד העליון, שעשה בו תיקונים, שיוכל להמשיך את הנר"ן דנשמה מכבוד עליון, שבזה מושפעים ונשארים בשורשם בכבוד התחתון, שע"י זה מיתקנת כבוד התחתון. יש מעלה לשאלה אמיתית שבאה מהתחתון.
תקלב) מאין לנו שבכבוד העליון, בינה, יש בי"ע? כי כתוב בו: יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום. יוצר אור, הרי יצירה. ובורא חושך, הרי בריאה, שלהיותו צד שמאל דבינה, יש שם חושך מטרם שמתדבק בקו הימין. עושה שלום, הרי עשיה. כי יצירה היא ז"א שבבינה, קו האמצעי, שע"י העשיה שבו, ששם המסך דחיריק, הוא עושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל. וזהו כבוד העליון, שמתקן ומברך ומספק כל צרכיו לכבוד התחתון, מלכות. מכאן למד שכל שיש בתחתון קיים בעליון, אותם רצונות יש בעליון ובתחתון וזה מייצר ביניהם קשר.
תקלג) כעין כבוד העליון, ברא אדם בארץ, שיתקן לכבוד הזה, מלכות, שתהיה כלולה מכל הצדדים. כי בכבוד העליון יש בי"ע, ובאדם למטה יש בי"ע. ובזה יהיה כלול כבוד הזה, מלכות, מלמעלה ומלמטה, מבינה ומאדם, ויהיה שלם מכל הצדדים. אשרי האדם שזכה במעשיו להיות כמו זה.
תקלד) וע"ז כתוב: בְּכָל עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. כמו שמכבוד העליון לא נמנע שמן המשחה הקדוש, שפע מאבא, המיועד לעוה"ב, בינה, כך לאדם, שמעשיו מתלבנים תמיד, לא יימנע ממנו תמיד שמן המשחה, שפע אבא. או"א עילאין מקבלים מיסוד דעתיק בחסדים מכוסים. אותה אהרה רק קטנה יותר מקבלים או"א, כנגד האמונה באיזקא דחייה, שמשימה את האדם למקום שהוא משוך להיות כוהן להשם. בגדיך הם מעשיך מפני שהבגד הוא הלבוש החיצוני, כך האדם צריך מעשי אמונה אותם עליו ללמוד מהעליונים.
תקלה) במה זוכה האדם להתעדן בעדן העליון, שפע מאבא, בשולחן שלו. כמו שהוא מעדן על שולחנו נפשות העניים. שכתוב: ונפש נענָה תשביע. וכתוב אחריו, אז תתענג על ה'. כי אף הקב"ה מרווה אותו בכל אלו העידונים של שמן משחת קודש העליון, הנוזל ונמשך תמיד לכבוד העליון כמ"ש: ונפש נענה תשביע. וכתוב אחריו, אז תתענג על ה'.
תגיות: קשר בין תחתון לעליון
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קעב-קעד
1. מהיכן אנו לומדים שנתן ה' ית' תיקון באדם שיהיה בארץ כגון כבוד ההוא העליון שהוא בינה?
2. היתכן שאדם התח' ישפיע נר"ן למלכות העליונה שממנה הוא יונק הסבר נמק והדגם.
3. מאין לנו שבכבוד העליון שהיא בינה יש את הרצונות של התח' וכיצד זה פועל בנפש האדם בין המוח ללב?
4. הסבר את המשפט "אשרי האדם שזכה להיות במעשיו כמו זה".
5. מהיכן מתקבל האושר ומה האתגר כדי להשיגו?
6. אומר שלמה המלך "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" מהו השמן ומהם הבגדים הלבנים? הסבר זאת גם בנפש האדם.
7. במה זוכה האדם להתעדן בעדן העליון שהוא שמן המשחה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
זהו המתכון לאושר: אשרי האדם שזכה במעשיו להיות כמו שורשיו העליונים. ניתנה לאדם בחירה, ועליו להבין שאין זה אוטומט שהוא יתנהג כמו השורשים העליונים שלו, היות והקליפה נאחזת בו. למרות ההפרעות זהו האתגר באמונה, במעשים ובכוונה להשפיע לעני. כך על כל אחד לתת למי שרואה כעני בנקודה מסוימת דהיינו בגשמיות, או בדעת ולהשפיע לו, וכך אתה מעורר גם את העליון שלך להשפיע לך. כמובן שאין לעשות זאת כדי לקבל, אלא מפני שכך נוהג בעליון. הגדולה של העליון בכך שמעלה את האח"פ של התחתון ולכן כל גדלות היא גם רצון להשפיע לתחתון. אם הרצון גדלות עולה גם רצון להשפיע לתחתון. גדלות כדי לנצל את התחתון היא מזויפת.
הן באכילה והן בתפילה על האדם לבוא נקי במעיו ובמחשבותיו. הס"א מנסה להסיט את האדם כשבא לברך את השם, ולכן נותנים לה מים אחרונים. נקיות הלב אינה אפשרית כשאדם חושק בתענוגות העולם הזה, אלא כשצורך אוכל נשמתי נקי.
תפקיד הגוף לבטא את הנשמה המחפשת קשר לבורא. לכן לכל יהודי יכולת להעלות ביקוש, רצון לעליון, וכאשר משיג אותם במקום השורשים העליונים, בהכרה העליונה – ומשם לקחת תובנות אמיתיות. קשר זה עוקף את הקליפה. רכושו של האדם זהו הביקוש שלו, היכולת להתפלל לנקודות הפנימיות שיתעוררו להזין גם את ההרגשים החיצוניים שלו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הקודם