הברכה מסתלקת כשעושים מניין, שאז הס"א יכול להזיק. מניין מראה על פירוד, שכל אחד עומד בפני עצמו. היות וכל אחד הוא יחידה, הוא הופך לרשות הרבים.
העוון, העיוות הגדול ביותר שיש לאדם, הוא העיוות שרואה עצמו כנפרד מהבורא, מהכלל. מלמד כאן כיצד מתמודדים עם השמאל, עם הפירוד, זאת עושים ע"י שמקדשים את השמאל ומטהרים אותו מהנפרדות. טהרה זה ניקיון הרצון לקבל מאהבה עצמית, שהיא הלכלוך, הצורה שלקבל בעל מנת לקבל. הקדושה היא הבאת הרצון למקום המשותף, להקדישו לכלל.
מצווה ליתן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. שקל לשון שיקול דעת, וכשהוא בא מבחוץ כפי שהבורא נתן, הוא דבר שלם. וכפי שתפילה עושה מחצה, כך אין הנברא מסוגל להביא דבר שלם אלא רק חצי. כדי לבדוק את שיקול הדעת יש להשתמש במחצית הבאה מכוח קו אמצעי הוא השוקל, כמה ניתן להכליל את רצון הבורא עם רצון הנברא, כיצד מכוונים למקום של האמצע. כדי שהמשקל יהיה מאוזן, יש להמעיט את קו השמאל הפועל ממעלה למטה, דהיינו כשמגיע האור מלמעלה, מגיע כל הרצון השלם על ההשתוקקות של האדם אותה הוא קיבל מהבורא. לכן כשהוא פועל רק את הרצונות שלו הוא רוצה הכל, וכשבא להתחשב עם רצון הנותן, להשפיע עליו למעט את הרצון לקבל שהוא עצם, והרצון להשפיע הוא רק התכללות. פעולה זו ניתן לעשות רק כאשר דבקים באידיאה (רעיון) עליונה, תוך שמירה על ברית. וזהו החוק אין ברכה בפרט, וכשרוצים לבדוק פרטים, יש לעשות זאת אגב תרומה להשם. פרט שלא בא לקשר עם השם, אין צורך בו והופך להיות נגף. השיקול דעת צריך להיות שהשמאל לא יעלה על הימין, וכל צד נותן את חלקו, תפקידו לכלל.
העוון, העיוות הגדול ביותר שיש לאדם, הוא העיוות שרואה עצמו כנפרד מהבורא, מהכלל. מלמד כאן כיצד מתמודדים עם השמאל, עם הפירוד, שגם הלבנה היא בחינת פירוד מהכלל. זאת עושים ע"י שמקדשים את השמאל ומטהרים אותו מהנפרדות. טהרה זה ניקיון הרצון לקבל מאהבה עצמית, שהיא הלכלוך, הצורה שלקבל בעל מנת לקבל. הקדושה היא הבאת הרצון למקום המשותף, להקדישו לכלל.
כפי שתפילה עושה מחצה, כך אין הנברא מסוגל להביא דבר שלם אלא רק חצי.
א) וידבר ה' אל משה לאמור: כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם רבי אבא ורבי אחא ורבי יוסי היו הולכים מטבריה לצפורי ואין הליכה, אלא במעלות התורה. בתוך שהיו הולכים ראו את רבי אלעזר שהיה בא ורבי חייא עמו. אמר רבי חייא: ודאי נשתתף עם השכינה. המתינו להם עד שבאו אליהם, אמר רבי אלעזר: עֵינֵי יְהוָה, אֶל-צַדִּיקִים וְאָזְנָיו, אֶל-שַׁוְעָתָם לשון תפילה.
ב) אין ברכה עליונה שורה על דבר שנמנה. וישראל איך נמנו? לקח מהם כופר נפשם, שלא עשו חשבון עד שנתקבץ כל הכופר והוא עלה לחשבון. שמתחילה מברכים את ישראל בעת קבלת הכופר, ואח"כ מנו את הכופר, ואח"כ חוזרים ומברכים את ישראל. ונמצא, שישראל נתברכו בתחילה ובסוף, ולא היה בהם נגף.
ג) שואל למה עולה נגף בסבת מנין? משום שהברכה אינו שורה בדבר שבמנין, וכיון שנסתלק הברכה, שורה עליו הס"א, והוא יכול להזיק. משום זה מקבלים כפר ופדיון להעלות המנין עליו. הברכה מסתלקת כשעושים מניין, ואז הס"א יכול להזיק. מניין מראה על פירוד, שכל אחד עומד בפני עצמו. היות וכל אחד הוא יחידה, הוא הופך לרשות הרבים, שכל אחד עומד בפני עצמו. אין ברכה אלא ליחד, לכלל.
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
ד) מצווה ליתן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. מחצית השקל כמו חצי הַהִין, וזהו ו', ממוצע בין ב' ההי"ן. אבן לשקול בה הוא י', עשרים גֵרה השקל הוא יו"ד. העשיר לא ירבה, עמוד האמצעי, ז"א, שלא ירבה על י'. וכך למדנו בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט, הדל, זהו צדיק, יסוד. לא ימעיט, מעשר, כמ"ש בספר יצירה, עשר ולא תשע. ממחצית השקל, שהוא י'.
כי תישא את ראש, כשתמשיך ג"ר לבני ישראל. לפקודיהם, בג' נקודות חולם, שורוק, חיריק. ונתנו איש כופר נפשו לה', שינזר מלהמשיך הג"ר דחכמה שבשמאל, אלא יעלה אותם לה'. ולא יהיה בהם נגף, אבל אם ימשיך ג"ר דחכמה, יהיה בהם נגף, מכח הדינים דשמאל. בשקל הקדש, המשכת החכמה, אשר מדרגה שלמה היא. עשרים גֵרה השקל, כי במדרגה השלמה ע"ס דאור זכר המושפע ממעלה למטה, וע"ס דאור נקבה המושפע ממטה למעלה. והם עשרים ספירות, ולהיותם מבחינת השמאל הם מכונים עשרים גרה, מלשון, גר הייתי בארץ נכריה. מחצית השקל, עשר ספירות דאור זכר. תרומה לה', צריך להרים אותו לה', ולא להמשיכו, אלא להמשיך המחצית של אור נקבה בלבד, שהוא ממטה למעלה.
מחצית השקל, מחצית השקל הוא ממעלה למטה, ותרומה להשם הוא התיקון ממטה למעלה חצי הַהִין, דהיינו חצי מדה, ו' ממוצע בין שני ההי"ן, כי הו' הוא קו האמצעי, שנקרא מתקלא, מאזניים, השוקלים ב' האורות ימין ושמאל, ב' ההי"ן, שלא יהיה השמאל גדול מימין. ועל כן ממעט השמאל, שלא יאיר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד. ואז הוא שווה עם הימין, המאיר ממעלה למטה. הרי שהו' מחלק ועושה מחצית השקל תרומה לה', שהוא המחצית שממעלה למטה דשמאל. שקל לשון שיקול דעת, וכשהוא בא מבחוץ כפי שהבורא נתן, הוא דבר שלם. כדי לבדוק את שיקול הדעת יש להשתמש במחצית הבאה מכוח האות וו, קו אמצעי הוא השוקל, כמה ניתן להכליל את רצון הבורא עם רצון הנברא, כיצד מכוונים למקום של האמצע. כדי שהמשקל יהיה מאוזן, יש להמעיט את קו השמאל הפועל ממעלה למטה, דהיינו כשמגיע האור מלמעלה, מגיע כל הרצון השלם על ההשתוקקות של האדם אותה הוא קיבל מהבורא. לכן כשהוא חושב רק הרצונות שלו הוא רוצה הכל, וכשבא להתחשב עם רצון הנותן, להשפיע עליו למעט את הרצון לקבל שהוא עצם, והרצון להשפיע הוא רק התכללות. פעולה זו ניתן לעשות רק כאשר דבקים באדיה עליונה, תוך שמירה על ברית. וזהו החוק אין ברכה בפרט, וכשרוצים לבדוק פרטים, יש לעשות זאת אגב תרומה להשם. פרט שלא בא לקשר עם השם, אין צורך בו והופך להיות נגף. השיקול דעת צריך להיות שהשמאל לא יעלה על הימין, וכל צד נותן את חלקו, תפקידו לכלל .
אבן למשקל בה זה י', עשרים גֵרה השקל זה יו"ד. כי יוד במילואה יורה על מדרגה שלמה, שאור זכר, י', ואור נקבה, ו"ד, שהן בגימטריה י', שביחד הם עשרים, עשרים גֵרה השקל. ואומר, שאבן ששוקלים בה התרומה לה', היא י', אור הזכר שממעלה למטה. ומקבלים לעצמם רק הי' של אור הנקבה, המאיר ממטה למעלה. העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שמעצמותו נוטה לימין לחסדים, ואינו צריך לחכמה, ע"כ נקרא עשיר.
שלא ירבה על י', שלא יעלה משהו מאור הנקבה להיות תרומה לה', שיעלה רק הי' של אור הזכר ולא כלום מאור הנקבה. ובספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. ואם ז"א ירבה על מחצית השקל, שיעלה גם מדת מה מאור הנקבה, נמצא שהעלה אחד עשר ספירות, דהיינו יותר מעשר. והדל לא ימעיט, זה צדיק, כי יסוד נוטה לחכמה וצריך לה. וע"כ נקרא בערכה דל. לא ימעיט מעשר, שלא ישאיר מע"ס דאור הזכר, שלא יעלה לה', מחמת חשקו בחכמה במדה מרובה. כמ"ש: עשר ולא תשע. כי אם יפחית מדה מעשר ספירות דאור זכר שלא יעלה אותה, נמצא שלא העלה עשר בשלמות, אלא תשע. וצריך להיות עשר ולא תשע.
ה) אמר לו רעיה מהימנא לרבי שמעון: אתה בשמים, אהוב אתה מאדונך וע"כ אין פלא בכל אלו דברים יקרים היוצאים מפיך, כי מי שהוא מלך או בן מלך אין פליאה שעולים מרגליות על שלוחנו, מלאים סגולות, מלאים אורות. לאדם אחר ממך היה זה פלא. אמר לו ברוך אתה כי עליונים ותחתונים ירדו לשמוע ממך. אמר לו השלם דבריך. אמר לו אין לי עתה לומר יותר עד זמן אחר, אמור אתה.
ו) המצוה שלאחר זו היא לקדש את החדש. כי הלבנה הקדושה, המלכות, כלה, שמתקדשת ע"פ בית דין, גבורה דז"א. כי המלכות נבנית מצד שמאל, גבורה, כי בגבורה דז"א הם הלוים, שנאמר בהם, וקדשתם את הלוים. כן המלכות, שהיא מגבורה דז"א, צריכה ג"כ קדושה. ואחר שהלבנה נראית ויהנו מאורה, שקבלה מוחין, מברך עליה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. והיא מתקדשת ומתברכת בתפארת, משום שהיא תפארת לעמוסי בטן.
שאלות לחזרה ושינון בפרשת כי תשא א-ג
1. על מה מרמזת ההליכה של תלמידי חכמים המסופרים בזה"ק?
2.כיצד נמנו ישראל אם אין ברכה עליונה שורה על דבר שנמנה?
3. מדוע מקבלים כופר ופדיון להעלות המנין עליו?
4. הסבר הפס' לפרטיו "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" וכן מהו תרומה לה'?
5. כיצד קשור מנין עם ישראל לכתוב בספר היצירה "עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה"?
6. מהי המצוה הבאה שעליה מדבר רעיה מהימנא וכיצד היא קשורה למחצית השקל?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
האדם משתמש בארבעת המינים כדי למשוך את סוד האמונה, מז"א דאצילות ללב, בעיקר ע"י הלולב הקשור למלכות טפח אחד מעל כולם, הוא המושך את הזרע מהדעת עד היסוד ומאגד את כולם.
בסוכות באמונה תשבו שבעת ימים, זהו סוד האמונה, המלכות , והרי מלכות היא רצון לקבל, אלא מדבר מצד העבודת האדם שאמור לייצר, לפעול ממטה למעלה. כאן לא מספיק התיקונים שעושים בחג הסוכות בהקרבה לאומות העולם, אלא יש גם את המאמץ בשמחת החג, ארבעת המינים וישיבה בסוכה.
אדם לא צריך לחפש את האור אלא את החסדים שיתנו לאור להאיר בחושך. החושך הוא הזדמנות לגלות אמונה. בנוסף אל לו לאדם לגלות עצמו יותר מדי בגאווה, והדרך הנכונה של האדם, היא לראות כיצד הוא יכול לקנות חוכמה ולא לחפוץ בהתגלות ליבו. אל לך למהר לתת חוכמה לפני שרוצים ומבקשים ממך.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
האדם משתמש בארבעת המינים כדי למשוך את סוד האמונה, מז"א דאצילות ללב האדם, בעיקר ע"י הלולב הקשור למלכות טפח אחד מעל כולם, הוא המושך את הזרע מהדעת עד היסוד ומאגד את כולם.
קל) כשישראל הם בט"ו יום בחודש השביעי, אז הקב"ה לוקח את בניו, לפרוש כנפיו עליהם ולשמוח עמהם. וע"כ כתוב, וּלְקחתֶם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. פרי זה האילן, הנקרא עץ פרי, המלכות, שנמצא בו פירות. עץ הדר, כמ"ש, הוד והדר לפניו. הדר הוא צדיק, יסוד. פרי עץ הדר, הוא המלכות המושפעת מן היסוד, הדר.
קלא) למה היסוד נקרא הדר? הרי הוא מקום מכוסה, שאין לו גילוי, וצריך להתכסות תמיד, ואין הדר אלא מי שמתגלה ונראה? אע"פ שהוא מכוסה, הוא הידורו של כל הגוף. ולא נמצא הידור לגוף אלא בו. כי מי שאין לו מדרגה ההיא, אין בו הידור לבוא בין אנשים. הקול אין עימו בדיבורו, כי הידורו של הקול נפסק ממנו. זקָן, והדר זקָן אין לו. הרי, אע"פ שמדרגה ההיא נסתרת, עכ"ז כל הידורו של הגוף בה תלויה. ומתכסה ומתגלה בהידורו של הגוף. וע"כ הוא עץ הדר, עץ שכל הידורו של הגוף בו תלוי, וזהו עץ עושה פרי. אבל המלכות נקראת עץ פרי.
קלב) כפות תמרים, הוא יסוד צדיק. כמ"ש, צדיק כתמר יפרח. כאן נכללה אישה בבעלה בלי פירוד. כי כתוב, פרי עץ הדר כפות תמרים. ולא, וכפות תמרים, שהו' תפסיק בין פרי עץ הדר אל כפות תמרים, להורות שהם כפותים יחד. כי יסוד אתרוג ומלכות הם יחד. האתרוג הוא מלכות של ז"א
וענף עץ עבות, הם שלושה, ג' קווים, חג"ת. כי העלים שלו הם שלושה, זה בצד ימין, וזה בצד שמאל, ואחד באמצע השולט עליהם. כי קו האמצעי מיחד הימין והשמאל להיות אחד.
וערבי נחל, הם שניים, נ"ה, שאין להם ריח וטעם, כשוקיים בבני אדם.
לולב, יסוד, לוקח וכולל כולם, בדומה לחוט השדרה בגוף. ומה שיוצא לחוץ מהמינים טפח למעלה, כך צריך להיות, כדי להשלים ולהוציא כל המדרגות ולשמש כראוי. כי היסוד עולה דרך חוט השדרה ומוציא טיפת הזרע מן מוח הדעת שבראש. וע"ז רומז הלולב, שעולה ויוצא טפח מלמעלה מהדסים והערבות, שהם חג"ת נ"ה, שטפח זה מורה הדעת שבראש. ולולב, היסוד, מגיע עד שם. טיפת הזרע באה מהדעת שבראש.
קלג) במינים אלו, שכנגד חג"ת נהי"מ, צריך האדם להֵראות לפני הקב"ה. העלים שבעץ התמר רומזים על כל שאר הצבאות, שמתאחדים באלו הכינויים, שהקב"ה נקרא בהם. וע"כ נצטווינו לקחת ד' מינים אלו, משום שצריכים לעורר למטה כעין של מעלה. שאין לך דבר בעולם שאין דבר דומה לו למעלה. ולהיפך, כעין של מעלה כך יש למטה. כי העולמות נחתמו זה מזה, והשורשים הם למעלה, שאין דבר בעולמות תחתונים, שלא ימצא שורשו בעולמות העליונים. וע"כ שורשם של ד' המינים הם חג"ת נהי"מ שבאצילות, שצריכים ישראל להתאחד בסוד זה של האמונה לפני הקב"ה
בסוכות תשבו
קלד) בסוכות באמונה תשבו שבעת ימים, זהו סוד האמונה, המלכות , והרי מלכות היא רצון לקבל, אלא מדבר מצד העבודה שהיא אמורה לייצר, לפעול ממטה למעלה, בחינת הלבנה, שמקבלת כל המוחין שלה. ומקרא זה נאמר על עולם העליון, בינה. כאשר נברא העולם, נאמר מקרא הזה.
קלה) כשהתחילה החכמה, או"א עילאין הנקראים, אבא וחכמה, לצאת ממקום שאינו ידוע ואינו נראה, מראש א"א. אז כשהתחילה להתגלות יצא מסך אחד, והיכה. וחכמה עליונה ההיא התנוצצה והתפשטה לכל הצדדים במשכן העליון, ישסו"ת הנקראת, בינה ואמא. ומשכן העליון ההוא הוציא ו"ק, שהם ז"א. ואז בהתנוצצות המסך האיר לכל, ואמר, בסוכות תשבו שבעת ימים. ז"א נבנה על פי התגלות התנוצצות החוכמה
קלו) סוכׂת כתוב חסר ו', כי זהו משכן התחתון, מלכות, שהוא כמו עששית, כלי מזכוכית ששמים בתוכה נר להאיר, להראות כל האורות. ואז אמר, בהתנוצצות
המסך, בסוכׂת תשבו שבעת ימים. שבעת ימים הם מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, מלכות. שכל שבעת ימים, חג"ת נהי"ם דבינה, עומדים בקיומם להאיר לסוכָת הזו, זו סוכת דוד הנופלת, סוכָת שלום, המלכות. ועַם הקדוש צריך לשבת תחת צילה בסוד האמונה, המלכות. ומי שיושב בצל זה, יושב באלו הימים העליונים של הבינה.
מתחילה נברא העולם במדה"ד, במלכות דצ"א. ראה שאין העולם מתקיים, כי הכלים הנמשכים ממלכות ממדה"ד, אינם ראויים לקבל אור העליון לתוכם, עמד ושיתף עימו מדה"ר. שהעלה המלכות למקום בינה, מדה"ר. ואז נבקעו כל המדרגות לב' חצאים, שכתר וחכמה נשארו בראש א"א, ובינה ותו"מ שלו נפלו לגוף. וכן כולם, שבזה נתמעטו כל המדרגות לו"ק בלי ראש. שמצב הזה מכונה נקודת החולם.
ואח"כ לעת גדלות, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, חוזרת ויורדת המלכות ממקום בינה למקומה. וכל חצאי המדרגות שנפלו ממדרגתם חוזרים למדרגתם. והמדרגות נשלמות שוב בג"ר. ומצב הזה מכונה נקודת השורוק. שאז אותם בינה ותו"מ, שחזרו למדרגתם, לוקחים עימהם למעלה גם התחתון, שהיו שורים בו בזמן נפילתם. והתחתון מקבל מחמת זה המוחין דעליון. כיוון שנחצתה המדרגה, החצי התחתון אינו מתפקד וירד, וכך ישסו"ת נפלו לזו"ן
ונמצא, שבעת קטנות, נפלו בינה ותו"מ דישסו"ת, שהם אמא, לזו"ן. ובעת גדלות, שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם לבינה, לוקחים עימהם גם זו"ן למקום בינה. ואז מקבלים הזו"ן המוחין דבינה, ע"י הכלים דבינה ותו"מ דבינה, שהיו אצלם בזמן קטנות. ונמצא עתה, שזו"ן ראויים לקבל אור העליון של בינה. וכן כל העולמות בי"ע, הנמשכים מהם. ואז נתקיים העולם שזכו לקבל מידת השפעה. ולולא עליית המלכות למקום הבינה, לא היה מציאות, שהעולם יוכל להתקיים.
מאחר והמלכות כולה דין, והמלכות לא יכולה לקבל את אור החיות כך כאשר נברא העולם, נאמר מקרא הזה, כלומר, בעת ששיתף מדה"ר עם המלכות, כדי שהעולם יוכל להתקיים. כשהתחילה החכמה, או"א עילאין הנקראים אבא וחכמה, לצאת ממקום שאינו ידוע ואינו נראה, מראש א"א. בעת שעלתה המלכות במקום בינה דראש א"א, ונשאר א"א בכתר וחכמה, ובינה ותו"מ שלו נפלו לבחינת גוף שלו, ובינה זו שיצאה לחוץ מראש דא"א נתחלקה לשניים. הג"ר שלה נתקנו באו"א עילאין ונקראים חכמה. והז"ת שלה נתקנו בישסו"ת, ונקראים בינה. אז יצא מסך אחד, המסך של המלכות, שעלתה לראש דא"א, והיכה, הוציא הבינה דא"א לחוץ מראש, וחכמה עילאה ההיא, ג"ר דבינה, שנתקנו לאו"א עילאין, התנוצצה, בבבחינת הקטנות, שנפלו הבינה ותו"מ שלו למטה לבינה.
והתפשטה לכל הצדדים במשכן העליון. בעת גדלות, שא"א החזיר הבינה ותו"מ שלו, עלה אליו גם משכן עליון, בינה, וקיבלה ממנו מוחין. ועד"ז, משכן העליון ההוא הוציא ו"ק, ז"א, וגם הבינה החזירה אליה בינה ותו"מ שלה, שנפלו לזו"ן, שעי"ז קיבלו זו"ן המוחין דבינה, והבינה הוציאה ו"ק, זו"ן. ואז התנוצצות המסך, שהוא הארת המסך והמיעוט שנעשה ע"י עליית המלכות לבינה, האיר לכל, האיר מוחין דבינה לז"א ונוקבא. ואמר אל המוחין, שהם חג"ת נה"י דבינה, בסוכות תשבו שבעת ימים, שיתפשטו אל המלכות, הנקרא סוכׂת חסר ו'.
ונבחן, כי לולא הצל, שפירושו התמעטות האור, של התנוצצות המסך שנעשה בבינה, זה הסכך, לא היו נמשכים שבעת ימים, שהם חג"ת נהי"מ דבינה אל סוכָת, שהיא המלכות למטה. אמנם גם באותו הצל של התנוצצות המסך, הסכך, גם יש ע"ס, והמלכות שלה עלתה ג"כ למקום בינה שלה, ובינה ותו"מ שלה נפלו לבי"ע. שמחמת זה לעת גדלות, כשמחזרת בינה ותו"מ שלה לאצילות, עולים עימהם גם בי"ע בדרך המדרגה לאצילות, ומקבלים ממנה המוחין של שבעת הימים. באופן ששורש הסכך בבינה, ומשם הוא אומר, בסוכות תשבו שבעת ימים. וזה נאמר על עולם העליון, בינה, אמנם אותו הצל והסכך נמצא ג"כ במלכות, וע"כ היא נקראת סֻכה בלי ו', שהכוונה היא על אותו הסכך של הבינה הנמצא במלכות. המלכות צריכה לקבל את אור הבינה וכל זה נעשה ע"י צמצום, שכל המדרגות נחצו ובכוח זה עלתה המלכות לבינה ואז התפשטות האור לתחתון.
קלז) וע"כ כתוב, סוכׂת. סוכָת חסר ו', שהכוונה על המלכות. ובמקום אחד כתוב, בסוכות, מלא, להראות שמי שיושב בצל זה של התנוצצות המסך, הוא יושב באלו ימים עליונים שלמעלה, חג"ת נהי"מ דבינה, העומדים על התחתונה, שהיא מלכות, להאיר לה, ולכסות עליה. כי אותו הסכך דבינה נמשך גם אליה, להגן עליה בשעה שהיא צריכה. סוכה = 85 עם הכולל שם אלקים, דין. סוכה מלא וו 91=אמן
קלח) כולם נקראים סוכות במלואו, הסכך דבינה והסכך דז"א. והכתוב, סוכׂת חסר, זה הוא עולם התחתון, המלכות, שצריך בז' ימים אלו הקדושים לזון שאר הממונים שרי העולם, שזה ע' (70) פרים שמקריבים בז' ימי הסוכות, שהיא צריכה להתמעט מאור ולעורר המוחין דשמאל, שהם האחוריים שלה, שמהם ניזונים ע' שרים אלו, בעוד שהיא מקבלת שמחה בבעלה במוחין דפנים.
וצריכה לזה, כדי שלא יקטרגו בעת השמחה. ונותנת להם להתעדן במזון ההוא, והקרבנות שלהם מרובים יותר מבשאר הימים, כדי שיתעסקו בהם, ולא יתערבו אח"כ בשמחת ישראל. שהוא על דרך, שנותנים להם חלק בשעיר ראש חודש ושעיר לעזאזל, ומטעם מיעוט הזה להזין שרי האומות, היא נקראת סוכָת חסר ו'. ושמחת ישראל זה יום שמיני העצרת. לא מספיק התיקונים שעושים בחג הסוכות בהקרבה לאומות העולם, אלא יש גם את המאמץ בשמחת החג, ארבעת המינים וישיבה בסוכה.
קלט) בעוד שאלו שאר הממונים שמחים ואוכלים ע' הפרים, שישראל מתקנים בשבילם, באותו זמן הם מתקנים כיסא אל הקב"ה מלמטה, מתקנים המלכות להיות כיסא להקב"ה, ולהעלות אותה למעלה: בד' המינים, בשמחת החג, באמירת הלל, בהקפת המזבח. אז המלכות עולה ומקבלת ברכה ושמחה בז"א בעלה.
קמ) ושאר החיות, שהם ע' שרים הממונים על העמים, אוכלים ולועסים הדַק, והנשאר מאכילתם דרכו ברגליהם, וניזונו מע' פרים. ומלכות לוקחת הנפשות ומעלה אותן לתענוג העליון, לז"א. כיוון שירדה ואוחזת כל הברכות, הקדושות והתענוגים, שישראל המשיכו לה בכל אלו שבעת הימים, באלו המעשים שעשו והקריבו לה, אז ירדה להתקרב לבניה, ולשמח אותם יום אחד. ויום ההוא הוא יום השמיני, משום שכל ז' ימים האחרים עימה. וע"כ היא שמינית. והיא שמונה ימים יחד. ומשום זה נקראת עצרת, שפירושו קיבוץ, שכל ז' ימים מתקבצים ביום השמיני ההוא. ואין שמיני אלא מתוך שבעה. וע"כ נקראת בשני שמות:
א. שמיני, להיותה שמיני לז' הימים.
ב. עצרת, להיותה כולל בתוכה כל שבעת הימים יחד
יהי שם ה' מבורך
קמא) יהי שם ה' מבורך. מבורך הוא, שהתחלתו קשה וסופו רך. כי מבורך אותיות מ"ב ור"ך.
מ"ב, קשה, דין, כעין ראש השנה. מ"ב, כי במ"ב (42) אותיות נברא העולם, בל"ב (32) אלקים ועשרה מאמרות, שהם מ"ב. וכן יש מ"ב אותיות מן ב' דבראשית עד הב' של המילה ובוהו, וע"כ נברא בדין. כל התחלות קשות וסוף שלהם רכים. כי בראש השנה, מ"ב, בדין קשה. הנוקבא כולה נבנתה מקו שמאל, וכל תיקונה היא להיכלל בחסדים שבימין. וע"כ בראש הנוקבא מ"ב, עוד לא נכלל השמאל בימין. וע"כ היא קשה, שיש בה דינים דשמאל בלי ימין.
ר"ך, סופה דנוקבא כבר נכללה כולה בחסדים, ביום שמיני העצרת, ואז הוא רך בשמחה. כמ"ש, יהי שם ה' מבורך. ששם ה', שהיא הנוקבא, הנקראת שם, תהיה מ"ב ר"ך. מ"ב מורה על ראש הנוקבא, שהוא ראש השנה, שאז הוא קשה. רך, מורה על שמיני העצרת.
קמב) מה בין דין עליון, קו שמאל מבינה, יצחק, אור זכר, לדין של הנוקבא? דין עליון שבזכר, המאיר מלמעלה למטה, ההתחלה והסוף קשים, ואין מי שיוכל לעמוד בדינים ההם. וכל מה שהולך ונמשך הוא מתחזק. ואחר שהתחיל, אינו עוזב אותו, עד שאוכל ומכלה הכל ולא נשאר כלום.
אבל דין האחר שלמטה, שבמלכות, שהיא אור נקבה, המאירה ממטה למעלה, ההתחלה קשה, בראש השנה, וכל מה שהולך ומתפשט הוא נחלש, עד שמאיר המוחין דפנים בשמיני עצרת. וזה דומה לנקבה, שכוחה חלש.
קמג) מתי נתעורר הדין של מעלה מזכר, לשרות על העולם? ביום המבול. וע"כ לא נשאר אז כלום בעולם חוץ מהתיבה של נח, כעין התיבה העליונה, המלכות
הסובלת לאותו תוקף הדין שהיא אש סובלת אש. ואם לא שהכין לו הקב"ה התיבה, ונמצא ברחמים על העולם, היה נאבד כל העולם. שכתוב, הויה למבול ישב, ששֵם הויה הוא רחמים. וע"כ מאז ולהלאה אין שורה הדין של מעלה על העולם, כי העולם לא היה יכול לסובלו אפילו רגע אחד
קמד) בתוך כך היה רבי שמעון בוכה ושמח. נשאו עיניהם וראו חמישה אנשים מפורשי המדבר, שהיו הולכים אחר הזקן לבקש אותו לומר להם תורה. אמר רבי שמעון: מכאן והלאה מה שמך, אמר נהורי סבא משום שיש נהורי אחר אצלנו. הלכו רבי שמעון והחברים שלושה מילין. אמר רבי שמעון: למה הוא הדרך הזה לכם, אמרו לו באנו לבקש הזקן הזה שיאמר לנו תורה, כי ממימיו אנו שותים במצב במדבר. בא רבי שמעון ונשקו לאותו זקן, אמר לו: נהורי שמך ואור אתה, ואור שורה עמך, פתח רבי שמעון ואמר: הוא הזקן גילה עמוקות ונסתרות ויודע מה שנמצא בחושך והאור שורה עמו. והקב"ה מגלה עמוקות ונסתרות, שכל הנסתרות הוא מגלה אותם. המגלה הוא קו אמצעי שיודע שבחשך דשמאל ישנה חוכמה גדולה וצריכים לפתוח אותה בחסדים. כשיש חוכמה גדולה שאינה יכולה להתגלות יש חושך.
אדם לא צריך לחפש את האור אלא את החסדים שיתנו לאור להאיר בחושך. החושך הוא הזדמנות לגלות אמונה.
יָדָע מה בחושך
קמה) הקב"ה מגלה עמוקות ונסתרות. כל עמוקות הסתומים העליונים הוא מגלה אותם. קו אמצעי, המגלה העמוקות שבב' הקווים דבינה. וגילה אותם, משום שידע מה בחושך דשמאל, ששם נשקע אור החכמה, מטעם חוסר חסדים. ואם לא היה החושך, לא היה אח"כ מתגלה האור ע"י קו האמצעי. והוא יודע מה בחושך, שכלל אותו בקו ימין. ומשום זה גילה עמוקות ונסתרות, שאם לא החושך דשמאל, לא היו נגלות עמוקות ונסתרות. האור שנגלה מתוך החושך הוא חכמה.
קמו) מתוך החושך שבמדבר נגלה לנו אור הזה. הרחמן, יָשְרֶה עימך אור בעולם הזה ובעולם הבא. הלכו רבי שמעון וחברים ג מילין אחרים אמר לו רבי שמעון, למה לא הלכו איתך חמשת האנשים, אמר לו הזקן לא רציתי להטריח אותם שילוו אותי, עתה שבאו הלכו. הלך רבי שמעון לדרכו. שאל רבי אבא לרשב"י, הרי אנו יודעים שמו של הזקן, והוא אינו יודע שמו של אדוני, אמר לו רבי שמעון, מהזקן למדתי שלא להתראות, שהרי לא אמר לי שמו טרם ששאלתיו.
אדם רוצה לגלות את עצמו יותר מדי בגאווה, והדרך הנכונה של האדם לראות כיצד הוא יכול לקנות חוכמה ולא לחפוץ בהתגלות ליבו. אל לך למהר לתת חוכמה לפני שרוצים ומבקשים ממך.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מתשרי עד אדר שהם חודשי הזכר שולט כוח הבינה בחסדים מכוסים, ודווקא מצד חודשי הנקבה יכול להיות גילוי של חוכמה, הדין כאן קשה מפני שהבינה לא משפיע חסדים, וכל הכוח מגיע מהמלכות, מהאני של האדם, ואז ניתן לייצר גילוי של חוכמה, מפני שהאמונה באה מצדו ולא מהעליון.
קכו) אלא כמו שעוה"ז שלנו עולם התחתון של כל העולמות, כך כל הדינים שלו הם מעולם התחתון, המלכות שבאצילות יש חוק של צורת נתינה. ישנה נתינה מהעליון לתחתון בדרך של קודם ונמשך, וישנה הבחינה שכנגדו, כלומר ישנו כלל, וכאשר מופיע בו תופעה, היא תופיע בכל המקומות השייכים לכלל זה, השפעה, השראה שבאה מרחוק, כך תופעה שמתגלה על כלל האריות, תשפיע על כל אריה בכל מקום שהוא. מלכות דאצילות היא הכלל של תפיסת האדם כאן, הנקרא אלקים שופט. ודינים שלה נקראים דין עליון, ביחס עוה"ז התחתון שלנו. וע"כ נבחנים כלפינו כמו דינים דבינה. ומשום שהיא מדרגה השביעית של ז"א, אינו גוזר גזרה על האדם, אלא מעשרים שנה ולמעלה. ניתן היה לחשוב שישפיע מגיל שבע, אז למה אומר עשרים.
קכז) הביט זקן ההוא ברבי שמעון וראוהו שעיניו נוזלים דמעות, אמר רבי שמעון, אם היא שביעית, למה היא דנה את האדם מעשרים שנה ומעלה? אמר לו אשרי מי שמדבר לאוזניים ששומעות.
קכח) ב"ד שלמטה בארץ, אינם גוזרים דין על האדם עד י"ג שנה. משום שעוזבים שבע שנים לשביעי, אשר אלקי כל הארץ יקרֵא. ואין רשות לאדם באלו שבע. ואלו שבע אינם שורים, אלא על י"ג שלמטה, שהם כיסא אליו. ומשום זה, כל הגזרות וכל הדינים שלמטה, הם מאלו שבע שלמטה, הכלל של עשרים שנה.
בכל מצב של המלכות שיש בו דין, היא נקראת ב"ד. ויש בה ב' מצבים של קטנות, שהם דינים:
א. כשמקבלת מנקודת החולם, שאז יש בה נ"ר דקטנות. ודינים אלו הם דינים דנוקבא. ונקראת אז ב"ד של מטה.
ב. כשמקבלת מנקודת השורוק קו שמאל, השלמת כלים, שעולה ומלבישה את הקו שמאל של בינה. שאז היא בחכמה בלי חסדים, משיגה נשמה דקטנות. ודינים אלו נקראים דינים דדכורא. ונקראת אז ב"ד של מעלה, מטעם שדינים אלו נמשכים מג"ר, מנשמה דקטנות.
מלכות נקראת שבע. וע"כ נר"ן שלה הם ג"פ שבע:
במצב הא' דקטנות, שיש לה רק נ"ר דקטנות, יש בה ב"פ שבע, שהם י"ד (14). במצב הב' דקטנות, שיש לה גם נשמה, יש בה ג"פ שבע, שהם כ"א (21). ב"ד של מטה הנמשך ממצב הא' של הקטנות דמלכות, אינם מענישים עד י"ג שנה ויום אחד. כי יום אחד בשנה נחשב שנה. ויש שם ב' פעמים שבע, שהם י"ד, כעין ב"ד של מטה, נ"ר דקטנות שבמלכות. אבל ב"ד של מעלה, הנשמה דקטנות, אינם מענישים עד כ' שנה ויום אחד. שיום אחד בשנה נחשב שנה, ויש שם ג"פ שבע, שהם כ"א. שני מצבים של בית דין, אז למה קורא לשורוק קטנות, השלמת כלים, לומר שלמרות שהכלים של גדלות, האורות של קטנות.
כמו שעוה"ז שלנו, עולם התחתון של כל העולמות, כך כל הדינים שלו הם מעולם התחתון, שהעולם שלנו יכול לקבל ממלכות ולא מבינה. ודינים שלה נקראים דין עליון, ביחס עוה"ז התחתון שלנו. וכלפי עוה"ז שלנו, הדין של ראש השנה, אע"פ שבא ממלכות, נחשב כדין עליון הבא מבינה. כי הוא מחמת הלבשת המלכות את קו השמאל של הבינה, שהוא דינים דדכורא ובחינת נשמה דקטנות של המלכות. וע"כ נחשב כלפינו לבחינת בינה. כי המלכות עולה אז לבינה. ונחשבת אז המלכות בינה ממש כלפינו אנו. ובזה מבואר, שכיוון שיום א' של ראש השנה הוא בינה, מאין יש דינים שם? כשהמלכות עולה לקבל מבינה, עולה גם ז"א שהולך לקבל מאבא. היא מקבלת אור ע"ב ס"ג להשלמת כלים, ואז נחשבת המלכות לבינה ממש. חוזר לשאלה הראשונה, למה יום ראשון של השנה הוא דינים, והרי בינה היא חסדים, כי הדינים הם ממלכות שעלתה לבינה, שהוא לנו לתפיסת הנברא בינה ממש. כלומר הדינים הם מהחיסרון שהמלכות עושה בבינה.
אין קיצורי דרך ברוחניות.
מבחינה נפשית ישנם דברים רוחניים וישנם מעשיים. הגדלות היא מצב נפשי בו יכול אדם לנהל את הרצון שלו ולכן להתענג בצורה אמתית, כאן יש דיני שמים, דיני הנפש. דיני הארץ באים על ההתנהלות שלו בחיים. זהו מצב הקטנות שהוא תיקון והכנה לקראת הגדלות וכאן נדרשות גם פעולות גשמיות להתנהלות נכונה תוך שמירה על הברית, הן במעשה והן בכוונה.
הקטנות היא מצב של רשעים המסורים ביד ליבם. הדינים באים במצב הקטנות שאז נאחזים החיצונים, ולא בגדלות שהיא בחינת שלמות.
כשאדם בא לדון בדברים הרוחניים, ואינו חש במידי את העונש על חטא, ואל לו לזלזל בדיני שמיים שהם הכי חשובים, הם כל עולמו הנפשי של האדם.
ב"ד שלמטה בארץ, אינם גוזרים דין על האדם עד י"ג שנה, שהוא מצב הא' של קטנות המלכות, נ"ר דקטנות, ב"פ שבע, י"ד, י"ג ויום אחד. משום שעוזבים שבע שנים לשביעי, אשר אלקי כל ה ארץ יקרֵא. כי ב"ד שלמטה אין להם אחיזה אלא בב"פ שבע של נ"ר דקטנות. ושבע השלישי של נשמה דקטנות המה עוזבים בשביל המלכות, הנקראת אלקי כל הארץ, ואין רשות לאדם באלו שבע, כי אין רשות לאדם להתאחז בדינים של שבע השלישי, משום שנמשכים מעליית המלכות לבינה, ואין אדם משיג ושולט שם.
וע"כ נאמר, אלו שבע אינם שורים, אלא על י"ג שלמטה, שהם כיסא הבסיס אליו. שבע השלישי, הם נשמה דקטנות, אי אפשר שיתגלו זולת אחר שכבר המלכות השיגה י"ג שנים מנ"ר דקטנות, הנחשבים לכיסא לשבע השלישי, ומשום זה, כל הגזרות וכל הדינים הנמשכים לבני אדם שלמטה הם מאלו שבע שלמטה, שהם ב"ד של מעלה.
כלומר, שבע השלישי של המלכות, עולם התחתון, הנשמה דקטנות של המלכות, הם הכלל של עשרים שנה, ששבע השלישי כולל בהכרח גם ב"פ שבע של נ"ר, וכולל עשרים שנה. שב"ד של מעלה, הנשמה דקטנות המלכות השלמת כלים, שנק' אורות דו"ק, מענישים אז.
קכט) הדין של העולם בראש השנה, ע"י מדרגת הנשמה דקטנות המלכות, שבע השלישי, שהיא ממש עומדת בדין על בָניה בעוה"ז, כדי להיטהר אל עולם העליון, כדי לקבל המוחין דגדלות מבינה, משום שאין לה עזרה לעלות ולהיטהר, אלא מתוך התחתונים, שישובו בתשובה ויעלו מ"ן. אם חושב אדם לעשות קיצורי דרך, ולעלות בצורה מלאכותית למדרגה רוחנית גבוהה יותר, להשיג אורות גדולים, ולאחר מכן כשיחזור למקומו יוכל להשתמש ולהתקדם בזכות החוויה שעבר, הוא עלול להיענש. אם אדם לא מקדים ומתקן במצב בקטנות, לא יוכל לתקן במצב הגדלות.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה מט-נא
1. מדוע ההשפעה לעולם הזה שלנו הוא ממלכות דאצילות?
2. מדוע רשב"י עיניו נזלו דמעות?
3. מה תשובת הזקן לרשב"י על השאלה "אם היא שביעית למה היא דנה את האדם ל-20 שנה ומעלה"?
4. מה ההבדל בין דינים דנוקבא לדינים דדכורא?
5. הסבר את המושג המופיע כאן מוחין דקטנות. כיצד אתה מכיר אותו ממקומות אחרים?ולצורך מה נאמר כאן?
6. כיצד נכון להיתייחס לעונש שהוא משמיים שבית דין בארץ לא יכולים לדון ומדוע?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מבחינה נפשית ישנם דברים רוחניים וישנם מעשיים. הגדלות היא מצב נפשי בו יכול אדם לנהל את הרצון שלו ולכן להתענג בצורה אמתית, כאן יש דיני שמים, דיני הנפש. דיני הארץ באים על ההתנהלות שלו בחיים, זהו במצב הקטנות שהוא תיקון והכנה לקראת הגדלות, וכאן נדרשות גם פעולות גשמיות להתנהלות נכונה תוך שמירה על הברית, הן במעשה והן בכוונה.
הדינים באים במצב הקטנות שאז נאחזים החיצונים, ולא בגדלות שהיא בחינת שלמות. כשאדם בא לדון בדברים הרוחניים, ואינו חש במידי את העונש על חטא, ואל לו לזלזל בדיני שמיים שהם הכי חשובים, הם כל עולמו הנפשי של האדם.
אם חושב אדם לעשות קיצורי דרך, ולעלות בצורה מלאכותית למדרגה רוחנית גבוהה יותר, להשיג אורות גדולים, ולאחר מכן כשיחזור למקומו יוכל להשתמש ולהתקדם בזכות החוויה שעבר, הוא עלול להיענש. אם אדם לא מקדים ומתקן במצב בקטנות, לא יוכל לתקן במצב הגדלות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בחלוקת השנה ישנם שישה חודשים של בחינת הזכר ושישה של הנקבה. חודש עצמו הוא בחינת נקבה וניסן הוא ראשון לחודשי השנה ולחודשי הנקבה, עד אלול.
קכב) החודש הזה לכם ראש חודשים. כל הזמנים והחודשים של הקב"ה, ולמה אומר החודש הזה לכם? אלא החודש הזה לכם, פירושו, שלי הוא, אבל אני מסרתי אותו לכם. שלכם הוא בגילוי, שהאורות מגולים בו לישראל. אבל החודש השביעי שלי הוא, וע"כ הוא בכֶּסֶה ולא בגילוי, כמ"ש, בכֶּסֶה ליום חגֵנו. וכל עניין כיסוי וגילוי האורות, הכוונה היא להארת החכמה. כל מדרגה באצילות מחולקת לזמן של גילוי וזמן של כיסוי. וכך החלוקה במלכות בצד האדם, אשר מחזה ולמעלה זהו מקום של מידת ההשפעה, ואין שימוש ברצון לקבל. למטה מחזה משתמשים ברצון לקבל ויש גילוי לחוכמה.
החודש שלכם הוא בסדר הא"ב, כסדר האותיות אביב, כי ניסן נקרא חודש האביב, שהוא אב"ג. כי אותיות י' ב' של אביב הם ג', כי יוד במספר קטן הוא א'. ונמצא אותיות אביב הן אב"ג. אבל חודש השביעי שלי הוא, ע"כ מתחיל שמו מסוף האותיות של א"ב, תשרי. אתם, בסדר ישר אב"ג, ממטה למעלה, שהאותיות עולות בחשבון, תחילה א' אח"כ ב'. ואני, בסדר למפרע, תשרי, ממעלה למטה, שהאותיות יורדות בחשבון, תחילה ת', אח"כ יורד לש', ואח"כ לר'. פרצוף המלכות נקראת שנה, שבו י"ב חודש. שישה חודשים הם מחזה ולמעלה, חג"ת נה"י, שמתשרי עד אדר. ושישה חודשים מחזה שלה ולמטה, הם חג"ת נה"י, שמניסן עד אלול. ואע"פ שמחזה ולמעלה חג"ת, ומחזה ולמטה נה"י, אמנם כלולים הם זה מזה. וע"כ יש חג"ת נה"י למעלה, וכן למטה. מלכות מחזה שלה ולמעלה היא בחינת בינה, ושם היא בכיסוי. ומלכות מחזה ולמטה נחשבת לבחינת עצמה, ושם היא בגילוי. ושכתוב, שלכם הוא, בגילוי, פירושו, שחודש ניסן מחזה ולמטה, בגילוי, שהאורות מתגלים. אבל החודש השביעי שלי הוא, וע"כ הוא בכֶּסֶה ולא בגילוי, כי חודש תשרי מחזה ולמעלה, ששם בחינת בינה, בכיסוי עד חודש אדר. אלא כיוון שכיסוי מתחיל בתשרי, ע"כ מזכיר רק תשרי. וכן הגילוי של חודש ניסן נמשך עד אלול. אלא כיוון שבו תחילת הגילוי מזכיר הכתוב רק ניסן. וע"כ נקרא ראשון לחודשי השנה, ראשון לאורות מגולים. כמו בט"ו (15) בתשרי, משום שבו מתחיל הגילוי. כשהאותיות כסדרן מורה על גילוי האורות, שכל פעם האורות מתרבים. וכשהאותיות למפרע, כמו תשרי, מורה כיסוי האורות, שהולכים ומתמעטים בחשבון. וכמו שהוא בכללות כן הוא בפרטות, בכל חודש וחודש מי"ב חודשים, אשר חצי החודש הראשון הוא למעלה מחזה, והאורות מכוסים, ומט"ו יום ולהלאה הוא למטה מחזה, והאורות מתגלים.
קכג) החודש השביעי שלי. בתחילת החודש אני במכוסה, בעשור לחודש אני במכוסה, משום שאני בחמישה ימים הראשונים של החודש, ובחמישה ימים האחרים, ובחמישה ימים השלישים. בתחילת החודש אני הוא משום שהוא ה' ימים הראשונים, בעשור לחודש אני הוא, משום שהוא ה' ימים האחרים, בט"ו לחודש אני הוא, משום שהוא חמישה השלישים. החודש נחלק ג"כ לשניים על החזה, כמו י"ב חודשי השנה. ויש בו ג' קווים למעלה מחזה, שהם בינה, והם מכוסים עד החזה. וג' קווים מחזה ולמטה, הם בחינת המלכות עצמה, והם מגולים. וכיוון שהקווים נמשכים מבינה, שכוללת חמישה ספירות חג"ת נ"ה, ע"כ יש בכל קו ה' ספירות.. בתחילת החודש אני במכוסה, ואינו שלכם בגילוי, משום שהם ה' ימים חג"ת נ"ה מקו ימין שלמעלה מחזה. בעשור לחודש אני במכוסה ואינה שלכם בגילוי, ובחמישה ימים האחרים, משום שהם ה' ימים חג"ת נ"ה השניים, קו שמאל שלמעלה מחזה, ובט"ו לחודש. כלומר, עד ט"ו לחודש אני הוא בכיסוי ואינו שלכם בגילוי, שבחמישה ימים השלישיים, משום שהם ה' ימים חג"ת נ"ה השלישים, קו האמצעי שלמעלה מחזה. וע"כ עד ט"ו בחודש האורות מכוסים ואינו שלכם. אבל מט"ו ולמעלה מתגלים האורות, כי ט"ו הן נקודת החזה, שמשם מתחיל גילוי האורות. היות וחצי הראשון של החודש שייך למלכות, שם יש גילוי של הכלה, לכן יש מנהגי חסידות להתחתן בחצי השני של החודש
קכד) מהו הטעם שהוא מכוסה עד ט"ו לחודש? משום שכל החודש הזה הוא מעולם עליון, מבינה, כי שישה חודשים הראשונים הם מבינה. ועולם העליון הוא בסוד חמש בכל זמן וזמן. כלומר, בכל קו וקו יש בו חמש ספירות חג"ת נ"ה. ומשום זה חודש הזה הוא במכוסה ולא בגילוי, כי עולם העליון הוא במכוסה, וכל דבריו במכוסה. וחודש הזה הוא של הקב"ה בלבדו, ואינו לכם. כיוון שמגיע יום ט"ו לחודש, נקודת החזה קו אמצעי, אז מתגלה. כי מחזה ולמטה, הן כללות השנה, ניסן, והן בכל חודש יום הט"ו, כבר נחשב למלכות עצמה והאורות מתגלים. הכל מגיע להתחדשות הלבנה, שכל האורות שהיו מכוסים מחזה ולמעלה, באים מחזה ולמטה בהתחדשות הלבנה, מלכות, כי מחזה ולמטה כבר הוא בחינת הלבנה עצמה, ולא בינה. וע"כ הלבנה נשלמת והאירה מאמא עילאה, מבינה, ועומדת להאיר למטה מן האורות שלמעלה. וע"כ נקרא יום ט"ו לחודש בשם ראשון, כמ"ש, ולקחתם לכם ביום הראשון. כי עד עתה, עד יום ט"ו, עמדו כל הספירות בסוד עולם העליון, בינה. מכאן, מיום ט"ו, יורדים הספירות לעולם התחתון, המלכות, וע"כ האורות מתגלים. וכיוון שיום ט"ו הוא הראשון לאורות המגולים, ע"כ נקרא ראשון. לכאורה רואים שבחצי השני של החודש אור הלבנה הולך ומתמעט, ואפשר היה לחשוב שזה העדר גילוי, אך כאן אומר שההסבר אחר. הבינה נותנת את ההארה אך הכיסוי הוא מפני שזה מהעולם העליון, אך הגילוי במלכות מתחיל דווקא מט"ו ואילך, דהיינו הארה שניתן להשיג, שלא כפי שהיה במהלך מילוי הלבנה.
קכה) מיום העליון, מבינה, היו אלו ימים הראשונים, שמקודם ט"ו לחודש, הם עולם העליון, בינה. מי דן דין העולם בראש השנה, שהרי דין אינו נמצא בעוה"ז, אלא מדין עולם התחתון, שזה אלקי כל הארץ יקרֵא? כי אם דין העולם היה נידון למעלה, בבינה, א"כ לא הייתה הבינה נקראת עולם החירות, עולם שבו הארות של כל העולמות, עולם שבו כל החיים, עולם של כל החירות. וכיוון שהבינה נקראת בכל השמות האלו, אין לומר שיש בה דין לדון העולם. ולא, שהוא מדינו של יצחק, הקו שמאל של הבינה, כי אם היה מעורר דין לעוה"ז, לא היו יכולים כל העולם לסבול. כי אש חזק העליון הזה של קו שמאל דבינה, אין מי שיוכל לסובלו, חוץ מאש שלמטה, מלכות, אש הסובלת אש.
הקו שמאל דבינה, יצחק, להיותו במקום ג"ר, נמצא כל התעוררות שלו נבחן להמשכת החכמה ממעלה למטה, שהוא דין קשה מאוד. שהעולם לא היה יכול לסובלו. משא"כ המלכות, שאע"פ שגם היא נמשכת מקו שמאל דבינה, אש חזקה, עכ"ז כיוון שהיא בחינת אור נקבה, המאירה רק ממטה למעלה, אין הדין שבה קשה כל כך, והעולם יכול לסובלו. זה נעשה ע"י כוח המסך לדחות את האור ממטה למעלה.
ונמצא, שהאש של קו שמאל דבינה, אינו נתעורר אלא למלכות, שהיא אש שלמטה, והמלכות יכולה לסובלו, משום שהיא אור נקבה. כי כמ"ש, אש חזק העליון הזה של קו שמאל דבינה, אין מי שיוכל לסובלו, חוץ מאש שלמטה, מלכות, אש הסובלת אש. כי הוא מתהפך בה להארת הנקבה, המאירה רק ממטה למעלה, שזה אינו קשה כל כך, והעולם יכול לסובלו. וכיוון שראש השנה היא מחזה ולמעלה, בינה, דין קשה: מי דן את העולם? כי בינה עצמה הוא עולם החירות, והקו שמאל שלה, אם יתעורר לבדו, לא היה העולם יכול לסבול.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה מו-מח
1. אם כל הזמנים והחדשים הם של הקב"ה למה אומר "החדש הזה לכם"?
2. מדוע החדש השביעי הוא "בכסה" דהיינו בכיסוי ולא בגילוי?
3. מהו הסימן בשם החדשים שהם ממטה למעלה ומהו הסימן ממעלה למטה? ולמי משויך כל אחד?
4. כיצד מתחלק החדש ביחס לחלוקת השנה ומדוע זו החלוקה הנוהגת? אגב כך הסבר מדוע נוהגים חסידים להתחתן בחצי השני של החדש במידת האפשר.
5. מה הוא הטעם שהלבנה מכוסה עד ט"ו לחדש? והרי רואים את האור שלה שהולך ומתרבה?
6. מהו ההסבר שהעולם נידון למעלה – מבינה? והרי בינה היא עולם החירות?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בחלוקת השנה ישנם שישה חודשים של בחינת הזכר ושישה של הנקבה. חודש עצמו הוא בחינת נקבה וניסן הוא ראשון לחודשי השנה ולחודשי הנקבה, עד אלול.
לכאורה רואים שבחצי השני של החודש אור הלבנה הולך ומתמעט, ואפשר היה לחשוב שזה העדר גילוי, אך כאן מלמד הסבר אחר. הבינה נותנת את ההארה אך הכיסוי הוא מפני שזה מהעולם העליון, לכן הגילוי במלכות מתחיל דווקא מט"ו ואילך, דהיינו הארה שניתן להשיג, שלא כפי שהיה במהלך מילוי הלבנה.
אבל מט"ו ולמעלה מתגלים האורות, כי ט"ו הן נקודת החזה, שמשם מתחיל גילוי האורות. היות וחצי הראשון של החודש שייך למלכות, שם יש גילוי של הכלה, לכן יש מנהגי חסידות להתחתן בחצי השני של החודש
בכֶּסֶה ליום חגֵנו. וכל עניין כיסוי וגילוי האורות, הכוונה היא להארת החכמה. כל מדרגה באצילות מחולקת לזמן של גילוי וזמן של כיסוי. וכך החלוקה במלכות בצד האדם, אשר מחזה ולמעלה זהו מקום של מידת ההשפעה, ואין שימוש ברצון לקבל. למטה מחזה משתמשים ברצון לקבל ויש גילוי לחוכמה.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
קיב) למה נקרא כיפור? משום שמנקה כל טומאה ומעביר אותה מלפניו ביום הזה. ע"כ יום כיפור הוא, יום של ניקיון. וכך אנו קוראים אותו. כתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. כי היום הזה, היה צריך לומר. מהו, כי ביום
הזה? משום שנטהר מקדש של מעלה, המלכות, והואר. ע"כ כתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם, שפירושו, יכפר וינקה תחילה ביום הזה, המלכות, כדי שיטהר ויכפר אח"כ עליכם.
קיג) יכפר ביום הזה, שהוא מלכות, וינקה אותו תחילה, וכל זה הוא עליכם, בשבילכם, שצריכים לנקותו ולטהרו תחילה. מי יכפר? עולם העליון, בינה, המאיר ומנקה הכל. וע"כ כל צדדים הרעים, הנקראים מצולות ים, נעברים. וכמו שאלו מצולות ים תלויות, אף כך תלויות השערות של השעיר, הצד של הס"א, והשערות אינן חלקות אלא קשות, הרומזות על דינים.
קיד) וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטואתם. שלא יוכל המקטרג לשלוט עליהם. וע"כ ביום כיפור, הקינוח כל העוונות וניקיון שלהם, צריכים ישראל לטהר עצמם וללכת יחפי רגליים כמלאכים העליונים.
חמישה עינויים הם ביום הכיפורים: אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה. כדי להיעזר מחמש צדדים העליונים, חג"ת נ"ה, שיום הכיפורים, בינה, הוציא אותם, והם שערים שלה.
קטו) ואם חושבים שתייה לעינוי מיוחד, הרי יש שישה עינויים, משום ששתייה הוא מצד יצחק, גבורה, ואכילה מצד אברהם, חסד. וע"כ הם שניים. אע"פ ששתייה בכלל אכילה, הם שישה. ועינוי האחרון, תשמיש המיטה הוא, ונמצא במדרגה השישית, היסוד, וכנגדו אנו עושים עינוי הזה
ובעשור לחודש השביעי
מצד אחד לא אומר בעשירי אלא בעשור, ללמד שמדובר במדרגת שלמות, ומצד שני חודש מורה על חידוש, על צורך בתיקון, כלומר חידוש ורכישת אמונה. הנס בניסן שבא אור גדול המאפשר לאדם לראות את החיסרון כדי שיוכל לצאת ממצרים, ממצריי נפשו. בעשור זה התיקון, בשביעי זה ראיית החיסרון השלם שבנפש, חיסרון אותו יש לתקן בעשרת ימי תשובה אשר בשיאם, ביום הכיפורים התיקון השלם לקניית אור זך, ע"י עינוי הנפש למעלה מהדעת והרצון הגופני. ואז כשבא השטן לדון בנפשות, מתבלבל כשנוכח שאין לאדם עניין בחוכמה, בתענוג, לכן לא כתוב ועיניתם את גופכם. זהו כוח האמונה שפועלים למעלה מהדעת.
כשאדם עוד קטן יכול הוא רק להשיג את היראה, יראת הרוממות, שמשבח את הבורא מתוך תפיסתו הפנימית, שזו עבודה למעלה מהדעת, שאז ניתן להגיע לתפיסה שהבורא שלם.
קטז) כתוב, ובעשור לחודש השביעי הזה. וכתוב, אך בעשור לחודש השביעי הזה. בעשירי היה צריך לומר, מהו, בעשור? אלא שביום הזה כל מדרגות עליונות באות אלו על אלו, שנמשכות ע"ס שיש בהן ג"ר מאמא, לשרות על הלבנה, המלכות, ולהאיר לה. וכשכולן עולות למאה, כי עשר פעמים עשר הם מאה, יש לה ג"ר, אז המלכות היא אחד עם אמא, ונקראות שתיהן יום הכיפורים. וע"כ נאמר, בעשור, משום שעשירי מורה על המלכות לבדה, ספירה עשירית. אבל עשור מורה על כל ע"ס ביחד, שכולם באות מאמא, כדי לעַשֵׂר לכל ספירה ולהאיר בסוד עשר, שכולל גם ג"ר. כדי להראות את הכפילות של מלכות ובינה, לכן נאמר בעשור ולא עשירי.
קיז) החזיר לו סבא ההוא ראשו כנגד רבי שמעון ואמר: יודע אני שיש לך שאלה בכתוב זה. אמר לו רבי שמעון בוודאי בעשור יפה הוא שאמרת בעשור מורה על עשר, אבל למה עולה למאה? הרי משמע שעולה לשבעים, שכתוב, בעשור לחודש השביעי? אמר לו על זה החזרתי ראשי אליך, כי יודע אני כי חכם אתה. רשב"י שואל הרי כתוב בחודש השביעי ולכאורה צריך עשר כפול שבע, למעשה שואל אילו ימים מקבלים את הכוח מבינה, בכפולה של עשר, האם עשרת ימי תשובה או לפי שבעה חודשים. הלבנה היא בסוד חודשים, וימים זה סוד מדרגת חוכמה.
קיח) ב' עניינים יש כאן:
א. כי הלבנה, מלכות, נקראת חודש השביעי, ומשום זה נקרא חודש השביעי עשור, שכתוב: ובעשור לחודש השביעי, משום שמאירים לה עשרה פעמים, ע"ס, ועשר פעם עשר הוא מאה. מכאן לומדים שמפרש הזקן את החודש השביעי כשם של המלכות ואת המושג בעשור שהוא עשר פעמים למלכות. השביעי הוא השם של המלכות ולא מספר.
ב. אשר בעשור מורה, להכפיל פי עשר את השביעי, ודאי הוא שעולה לשבעים ביום ההוא, באופן שהיא במדרגת שבעים ובמדרגת מאה. היא במדרגת מאה, להשלים אותה בג"ר ולהאיר לה. והיא במדרגת שבעים, כי ביום הזה לוקחת המלכות לכל עם ישראל לדון אותם, וכולם עומדים בנשמה יותר מבגוף, כי ביום הזה עינוי הנפש הוא ולא הגוף, כמ"ש, ועיניתם את נפשותיכם, כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. שיום ההוא לוקח לכל הנפשות והם ברשותו מאחר והדין הוא בנפשות ולא בגופים, לכן כתוב בשביעי. ואם לא הייתה עומדת במדרגת שבעים, לא היה לה רשות בנפשות, כי קיום הנפשות הוא במדרגת שבעים, כמ"ש, ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
ביום הכיפורים המלכות עולה לאמא, ומקבלת ממנה תחילה הנקודה שלה, שהיא שורש בין לעולם החרב ובין ישוב העולם. שמבחינה זו אנו עושים התיקון של שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל. ואח"כ מקבלת מאמא מוחין השלמים דפָנים, ג"ר. ואלו המוחין השלמים דפנים, הם מדרגת מאה של המלכות ביום ההוא. ואלו המוחין שמקבלת בנקודה דבינה, הם בחינת מוחין דו"ק, להיותם מבחינת קו שמאל דאמא בלבד. וע"כ נצטווינו בחמישה עינויים הנוהגים בקו שמאל דאמא, מטרם ביאת קו אמצעי לייחד הקווים. אי אפשר להשיג את החוכמה בסוד החוכמה, בלי ועיניתם את נפשותיכם שהאור המאיר הוא ג"ר דבינה. שיום הכיפורים צריך תשועה גדולה כנגד הנפש. אור זך כנגד ג"ר דנשמה נותן את הכוח כמו למרדכי היהודי שהיה איש ימני. קשה להילחם בס"א בקו שמאל, שנק' שביעי, בלי עינוי הנפש ומוכנות לשבת בשק ועפר ולהבטל מהחיצוניות. את נקודת האמונה יש לתקן. שני התיקונים נצרכים, גם למשוך ג"ר דחוכמה, והנפש היא זו שמושכת. האור הגדול יכול להציל ע"י משיכת האור הגדול בלי להשתמש בו, כך מושכים את אור הגאולה.
ואלו המוחין דו"ק הם שבעים, שמורה שחסר ג"ר דפנים. ואלו המוחין הם שלמות הנפש. וע"כ כתוב, והנפש אשר לא תעונה. כי החכמה דשמאל מתגלה רק במלכות, ואור המלכות הוא אור הנפש. קיום הנפשות הוא בבחינת שבעים, ששלמות הנפש הוא דווקא מהמוחין של המלכות, שהם בבחינת שבעים, שהיא מקבלת ע"י ה' עינויים. כי המוחין שהם המאה, הג"ר דפנים, אין שם עוד שבעים, החכמה דשמאל.
קיט) ונפשות הילדים, שלא השלימו לשבעים שנה, אין המלכות שולטת בהם? ודאי שולטת בהם, כי מוחין דו"ק אלו פנים קטנות, הילדים. אבל לא בשלמות, כמי שזכה לימים רבים למצוות התורה. ועכ"ז בכולם הולכים השבעים שנה, הן בילדים והן בזקנים. כמ"ש, אחד המרבה ואחד הממעיט. אחד, הוא הייחוד של ע' שנים: של מי שמרבה, הזקן, ושל מי שממעיט, הילד.
השבעים שנה, שמלכות מקבלת ביום כיפור מאמא, בה' עינויים, היא מקבלת בעת שיש לה גם מוחין דפנים שהם מאה, עשר פעם עשר. וע"כ גם המוחין דשמאל, שמקבלת עינוי נפש, הם נעשים אורות מרובים ע' שנה. והמוחין דשמאל, שהילדים מקבלים, שהם בחינת פנים קטנות, שמאל בלי ימין, הנמשכים ממצב הא' של הנוקבא חוכמה בלי חסדים, שהמוחין אלו אינם מאירים אלא מעט מאוד.
ומלכות ודאי שולטת בהם, אבל לא בשלמות, כמי שזכה לימים רבים למצוות התורה, כי מי שזכה למצוות התורה, קו האמצעי, הנקרא תורה, מאירים בו אפילו המוחין דשמאל בבחינה מתוקנת. וע"כ זכה לימים רבים לתיקון במצוות התורה, ומלמד כאן שמצוות התורה הן אלו שמושכות לאדם לאט לאט את אור גאולתו, כפי שמרדכי היהודי משך בסוד נירא דכייא, כך כל יהודי צריך למשוך, רק שאינו יכול לעשות זאת בבת אחת, על כן קיבל שבעים שנים כדי למשוך אור גאולה זה. וזהו שמרמז, אחד המרבה ואחד הממעיט. שהמוחין דחכמה דשמאל הם אחד, שבהם ב' בחינות:
א. אחד המרבה, זקן, זה קנה (לא קיבל) חוכמה ע"י קיום מצוות התורה, המשמש במוחין דשמאל אלו, כמו המלכות ביום הכיפורים, שההארה מרובה.
ב. אחד הממעיט, ילד, פנים קטנות, שאין לו מוחין דפנים, אלא רק מוחין דשמאל האלו לבד, שההארה מועטת מאוד.
קכ) וע"כ ביום הכיפורים עוברת המלכות בכל אלו השבעים, המוחין דשמאל, ונשלם מדרגה דחכמה בכל הספירות. שכל ספירה מז"ס קנתה ג"ר ונעשים ע"ס. אלא שאין שם ג"ר הכוללים, וע"כ הם ע'. וכל הנשמות עולות לפניו ודן אותם בדין, כי המוחין דע' שנה הם דין, והקב"ה מרחם על ישראל ביום הזה, ומשפיע להם המוחין מבחינת מאה. מי שלא העביר הלכלוך מרוחו לנקות אותו, כשתפילתו עולה ביום ההוא, היא טובעת במקום שנקרא רפש וטיט, ס"מ ולילית, והוא מצולות ים. ואין תפילתו עולה להתעטר בראש המלך.
קכא) ביום הזה אין אדם צריך לגלות חטאיו לפני אחר. משום שהרבה מקטרגים הם, הלוקחים מילה זו שגילה, ומעלים אותה למעלה, ומעידים על מילה ההוא. ומה אם הכתוב אומר: מִשוכבת חיקֶך שהיא הנפש שמור פתחי פיך. כש"כ אלו המקטרגים ההולכים אחריו ומעיינים איך לקטרג עליו ולהעיד עליו. כש"כ שהוא מחוצף כלפי כל, שאינו בוש לגלות חטאיו כאילו כבר נעשו לו כהיתר ולא אכפת לו מהתיקון, והוא חילול השם של הקב"ה. וע"כ כתוב, אל תיתן את פיך לַחֲטיא את בשרך.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה מג-מה
1. מהו שכתוב ובעשור לחודש השביעי מדוע לא כתוב בעשירי?
2. מה תשובת הזקן לשאלת רשב"י ששואל למה לא עולה לשבעים אלא למאה, שהרי כתוב בעשור לחודש השביעי ועשר כפול שבע הם שבעים.
3. האם המוחין דחכמה משוייכים רק לקטנים או רק לגדולים? הסבר ונמק.
4. מה גורל תפילתו של מי שלא העביר הליכלוך מרוחו לנקותו?
5. מהו ההסבר לכך שאין אדם צריך לגלות חטאיו לפני אחר ביום הכיפורים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
כפי שמרדכי היהודי משך בסוד נירא דכייא, כך כל יהודי צריך למשוך, רק שאינו יכול לעשות זאת בבת אחת, על כן קיבל שבעים שנים כדי למשוך אור גאולה זה.
מצד אחד לא אומר בעשירי אלא בעשור, ללמד שמדובר במדרגת שלמות, ומצד שני חודש מורה על חידוש, על צורך בתיקון, כלומר חידוש ורכישת אמונה. הנס בניסן שבא אור גדול המאפשר לאדם לראות את החיסרון כדי שיוכל לצאת ממצרים, ממצריי נפשו. בעשור זה התיקון, בשביעי זה ראיית החיסרון השלם שבנפש, חיסרון אותו יש לתקן בעשרת ימי תשובה אשר בשיאם, ביום הכיפורים התיקון השלם לקניית אור זך, ע"י עינוי הנפש למעלה מהדעת והרצון הגופני. ואז כשבא השטן לדון בנפשות, מתבלבל כשנוכח שאין לאדם עניין בחוכמה, בתענוג, לכן לא כתוב ועיניתם את גופכם. זהו כוח האמונה שפועלים למעלה מהדעת.
כשאדם עוד קטן יכול הוא רק להשיג את היראה, יראת הרוממות, שמשבח את הבורא מתוך תפיסתו הפנימית, שזו עבודה למעלה מהדעת, שאז ניתן להגיע לתפיסה שהבורא שלם.
הקב"ה מרחם על ישראל ביום הכיפורים, ומשפיע להם המוחין מבחינת מאה. מי שלא העביר הלכלוך מרוחו לנקות אותו, כשתפילתו עולה ביום ההוא, היא טובעת במקום שנקרא רפש וטיט, ס"מ ולילית, והוא מצולות ים. ואין תפילתו עולה להתעטר בראש המלך.
קשה להילחם בס"א בקו שמאל, שנק' שביעי, בלי עינוי הנפש ומוכנות לשבת בשק ועפר ולהבטל מהחיצוניות. משיכת האור הגדול בנפש בלי להשתמש בו, תוכל להציל את האדם, כך מושכים את אור הגאולה.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה מ-מב
1. מהיכן נמשכת הסעודה העליונה?
2. הסבר מדוע השעיר לעזאעל הוא בחינת אש דולק שמפיל על ראשו ועל העם שלו של הס"א? הדגם דרך סיפור אסתר והמן.
3. מהו אין שווה בנזק המלך? מה בקשתנו מהמלך?
4. מהו יום הכיפורים וכיצד הוא עוזר לצאת לשמחה מיום זה והלאה?
5. הבא ב' טעמים מדוע קורבן הוא שעיר ולא בהמה אחרת וכן שעיר ולא עז.
6. מהו הניקיון הנפשי שנעשה ביום הכיפורים ומדוע הוא קינוח של כל העוונות והניקיון שלהם?
7. לשם מה צריך את העינויים ביום הכיפורים? מתי הם נקראים חמישה ומתי הם נקראים שישה עינויים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
כשיש לאדם שאלה או ספק עליהם הוא מחפש תשובה, עליו לתת גם להם את ההרגשה שצד זה קיבל מספיק כוח לעלות טענותיו, דהיינו לא לפחד להציף בעיה, בתנאי שהאמונה חזקה, וכמובן לא כאשר מדובר בטועה על הראשונות דהיינו שאלות מי ומה, מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזאת לכם. בשאלות אלו אין שום דיון פנימי. תמיד שאלה הגם כשהיא לגיטימית, מראה חיסרון ויש בה חלק לס"א, ורק ע"י שנותנים לס"א את חלקו, יוכל האדם להיות קשוב לתשובה. מצד שני אין לתת לס"א את החלק העיקרי, ועל כל שאלה יש לעשות תשובה.
ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. זהו השמחה של המלשין, הוא צד באדם שרוצה לעשות את הרע, ובמקום לוותר על הצורה שבעל מנת לקבל, הוא מחפש להלשין איפה נקודת הדין בה אפשר להשתמש לטובת הס"א. כך המן הרשע שמח שהזמינו אותו למשתה וחשב שיאכל מסעודת המלך, אך אין הוא יודע שהוא בא למשתה וגחלים, אשר הקב"ה מפיל גורל עימו, ומזמין אותו, שיקח השעיר לעזאזל, ואינו יודע שאש דולק, מפיל על ראשו ועל העם שלו. הגאוותן מקבל הרגשה שהוא מנצח, וזאת מפלתם.
הס"א מחפש כל הזמן חידוש, בידור, אטרקציה נוספת. בכלל השמחה של הס"א היא חיצונית ועל כן אינה אמיתית, היא מזיקה והורגת כמו סמים. וכך כל יתר סימני הכבוד בהם מתהדרים הגאוותנים, שאינם נותנים שום חיות לנשמה.
התנאי לכפרה ועבודת השם, הוא מציאת המקום הנפשי המשותף בין בינה – השפעה, לבין העולם התחתון, המלכות. מזה נוצר הקשר והחיבור בין ישראל לקב"ה.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה לז-לט
1. אילו ג' נק' בעולם ובאיזה סדר הן עומדות זו על גבי זו?
2. מיהי בינה שנוהגות בה הן מציאות של חורבן והן מציאות של ישוב? כיצד ניתנת נקודה זו למלכות?
3. שעיר ההוא של הס"א נותנים לעזאזל אבל שעיר לה' – לשם מה?
4. הסבר את המשל בק"א ואת הנמשל באות ק"ב.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הרצונות באדם הם חומרי הגלם איתם עליו לעבוד, ובהם הוא נבחן, מה יעשה איתם, מי ישלוט בו, נקודת המלכות העליונה או חלילה הס"א.
הקדושה נבדלת מהטומאה, שלאחרונה יש רק מעולם הזה, ולנקודת המלכות הפנימית יש את ירושלים וגן עדן הארץ. נקודה של הס"א היא בחינת מדבר, מקום עקרבים ונחשים בניגוד למקום ישוב. זוהי בחינה של מחשבה של הרסנית לרשע שחושב רק על החיצוניות והפרטיות. הנקודה הנפשית הנכונה שבה האדם מחפש דרך, ונקודה נוספת רוחנית גבוהה המכילה את יכולת הבינה, אך גם בה ישנה אחיזה ויכולת ההרס, כמו למשל מי שמפתח רוחניות כדי שלו אישית יהיה טוב יותר בפרטיותו. כוח המלכות שבעולם עושה אחדות ופירות וכוח הס"א מביא לפירוד ושממה.
לכאורה תמוה מדוע הקב"ה צריך בכלל לתת חיות ולזון את המקטרג ומצד שני ללמד את ישראל כיצד לבלבל אותו. אלא מכתב שנכתב בטבעת המלך אין להשיב. יצא גזר דין שכך מתנהל העולם, וגם כשעושים תשובה יש לתת לו לס"א משהו, סוג של כפרה כדי לא לבטל אותו מתפקידו החשוב לאמן את האדם.
כשאדם בא ומקדיש את החיסרון, הרצון להשם, מאפשרים לו קבלה רק בחדר הנפשי הפנימי, הוא יום הכיפורים, שאז נותנים את השעיר לעזעזל לס"א. השעיר מעביר את הס"א ממקום החיסרון, את החלק שלא ניתן להשתמש בו לקדושה נותנים לו, ואת החלק שכן, מקדישים לחיבור להשם.
וכן כשאדם חושב לקחת חלק בסעודת מצווה, ידע שיש בו גם חלק של הנאה גופנית, חלק של השלא לשמה, הוא הרעב, הוא המקטרג ויש להאכיל גם אותו, למרות שהמטרה בסעודה היא חיבור להשם.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן על האפשרות של השימוש ברצון לאחר הוויתור על האגו שבא לידי ביטוי באכילת לחם עוני, מצה, שזו הדחייה הראשונית הצמצום ובניית המסך בנפש. על הרצון לקבל, על הרגש החיסרון מונח דין, תביעה האם עושה הוא שליחותו כרצון הבורא. הדין רע כאשר הוא עומד בפני עצמו, כלומר רצון לקבל לפרטיות.
לכן בראש השנה עושים בירור ובודקים מי עשה את הצמצום ובנה מסך על רצונותיו ומשתמש בהם כראוי, ומי לא. ביום הדין תובע מלאך המוות את הרשעים, אך הקב"ה נותן להם אפשרות לתשובה בכך שישברו את כיסוי הקליפה ע"י תקיעת השופר. מה שמבלבל את הס"א היא העובדה שלמרות שהוא רואה שאדם רעב, שאז הוא בא ומציע לאדם תענוג מזויף, והאדם מסרב וכל רצונו הוא להשם יתברך. הס"א בא לקטרג על הרצון שנראה באדם, והאדם אומר זה בכלל לא הרצון שלי, וכל כוונתי היא מילוי רצון הבורא. כל זאת בתנאי ברור שמגיב בשמחה ולא בעצבות. השמחה "מדבקת" וגורמת פעולת רחמים בעליונים. דווקא ביום הדין בו מתעורר הרצון הכי חזק, פועל האדם הפוך ואומר, זה לא הרצון שלי, הרצון הוא של השם, ותוקעים מאה קולות להשם.
צדיק מקדיש רצונו לקב"ה ורשע לקבל לעצמו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן על האפשרות של השימוש ברצון לאחר הוויתור על האגו שבא לידי ביטוי באכילת לחם עוני, מצה, שזו הדחייה הראשונית הצמצום ובניית המסך בנפש. על הרצון לקבל, על הרגש החיסרון מונח דין, תביעה האם עושה הוא שליחותו כרצון הבורא. הדין רע כאשר הוא עומד בפני עצמו, כלומר רצון לקבל לפרטיות.
לכן בראש השנה עושים בירור ובודקים מי עשה את הצמצום ובנה מסך על רצונותיו ומשתמש בהם כראוי, ומי לא. ביום הדין תובע מלאך המוות את הרשעים, אך הקב"ה נותן להם אפשרות לתשובה בכך שישברו את כיסוי הקליפה ע"י תקיעת השופר. מה שמבלבל את הס"א היא העובדה שלמרות שהוא רואה שאדם רעב, שאז הוא בא ומציע לאדם תענוג מזויף, והאדם מסרב וכל רצונו הוא להשם יתברך. הס"א בא לקטרג על הרצון שנראה באדם, והאדם אומר זה בכלל לא הרצון שלי, וכל כוונתי היא מילוי רצון הבורא. כל זאת בתנאי ברור שמגיב בשמחה ולא בעצבות. השמחה "מדבקת" וגורמת פעולת רחמים בעליונים. דווקא ביום הדין בו מתעורר הרצון הכי חזק, פועל האדם הפוך ואומר, זה לא הרצון שלי, הרצון הוא של השם, ותוקעים מאה קולות להשם.
צדיק מקדיש רצונו לקב"ה ורשע לקבל לעצמו.
פח) פתח זקן ההוא ואמר: תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. עתה הוא הזמן שיתעורר דין רצון לקבל עליון חזק. וכשהוא מתעורר, הס"א מתחזק עימו. וכיוון שהס"א מתחזק, הוא עולה ומכסה את הלבנה, המלכות, ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין. ואז כל העולם הוא בדין, העליונים והתחתונים. וכרוז יוצא בכל הרקיעים, הַתקינו כיסא הדין לאדון הכל, שהוא רוצה לדון.
פט) וסוד יש כאן והאיר לנו במדבר: למה נתעורר דין העליון ביום הזה של ראש השנה? אלא כל הסודות וכל הקדושות היקרות, כולם תלויים בשביעי, במלכות, ושביעי העליון הוא עולם העליון, הנקרא עוה"ב, בינה. וממנה מאירים כל הנרות וכל הקדושות וכל הברכות אל המלכות. וכשהגיע הזמן לחדש הברכות והקדושות שיאירו, צריך להשגיח בכל התיקון של העולמות כולם, כדי לחדש הברכות והקדושות. וכל התיקונים לקיים כל העולמות, עולים מן התחתונים, אם מעשיהם ישרים. ואם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים, ואז נתעורר הדין.
צ) ומדין ההוא מתחזק הס"א ומקטרג, כדי שיתנו לו אלו הרשעים. משום שלכל תכלית הוא חוקר. ומכסה את הלבנה שלא תאיר. ולמה אינו מוסר את הרשעים בידי המקטרג? משום שאין חפצו של הקב"ה להאביד מעשה ידיו.
צא) ובס"א נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשברה, חוץ מהעצה שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב: תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. כדי לשבור כיסוי ההוא שנתכסה ממנו הלבנה, המלכות, ואינה מאירה.
צב) וכשישראל מתעוררים למטה בתקיעת שופר, קול היוצא משופר, בוטש באוויר ובוקע רקיעים, עד שעולה לאבן החזק, הס"א, המכסה את הלבנה. כשהוא משגיח ומוצא התעוררות הרחמים, אז ס"א שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל. אז עומד קול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות. וכיוון שנתעורר הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים. כי בהתעוררות שלמטה נתעורר ג"כ למעלה.
בראש השנה, התעוררות הראשון שביום ד' של מעשה בראשית, חוזר לעולם, שנוקבא נאחזת בקו שמאל בלי ימין, השתוקקות עצומה, השלמת כלים. ואז נמשכת ממנה דינים לעולם. כי מחמת היותה חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר. וזה נבחן, שהס"א מכסה אותה מכוח מעשי התחתונים, שאינם כשרים, שהם הרשעים הדבוקים בקו שמאל. וע"כ נאמר, אם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה
מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים. ותקיעת שופר היא העלאת מ"ן העלאת ביקוש במסך דחיריק, שעל ידו מתמעט כוח השמאל ומתיחד עם הימין. וזה קול שופר, הרומז על ז"א, שנקרא קול, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, אש מים רוח.
וע"כ נתבלבלה הס"א המכסה את המלכות בכוח קו שמאל, כי הקו שמאל נתמעט ואיבד הג"ר שלו, ומכ"ש הס"א ששואב כוחו ממנו כשיש ויתור על הרצון הגדול לקבל מתבלבל ואז ס"א שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל, משום שהארתו סר ממנו. ואז עומד קול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות, שמעביר דין השמאל, שאינו חפץ להתיחד עם הימין, ועתה נכנע ומקבל חסדים מימין ונתגלה הרחמים במלכות. וכיוון שנתעורר הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. הבינה מתעוררת ומולידה המוחין דז"א, הנקרא קול, קו האמצעי, הממשיך המוחין דבינה, באופן ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם ונמשכים אל המלכות.
ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים, כיוון שבהתעוררות שלמטה נתעורר ג"כ למעלה ולכן נפגשים הקול והרחמים מבינה עם קו האמצעי והרחמים, שיצא במלכות ע"י התעוררות שלמטה של קול שופר. ובהתעוררות שלמטה של קול שופר, נתעורר ג"כ למעלה, שנמשכים המוחין דבינה לז"א, ומז"א למלכות. מוחין אלו הם התעוררות מלמעלה, קול שופר, ששופר העליון הוא בינה, וקול שלו הם המוחין דג' קווים הנמשכים ממנה, המכונים אש מים רוח.
צג) איך יכול הקול או התעוררות שלמטה, לעורר כנגדו למעלה? עולם התחתון, מלכות, עומד תמיד לקבל, ונקרא אבן טוב. ועולם העליון, בינה, אינו נותן לו, אלא כמו שעומד:
אם עומד בהארת הפנים מלמטה, אז כך מאירים לו מלמעלה,
אם עומד בעצבות, נותנים לו כנגדו דין.
צד) כעין זה, עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם מושכת שמחה אחרת, העליונה. כך עולם התחתון, המלכות, כמו שמתעטרת, כך ממשיכה מלמעלה. משום זה מקדימים ישראל ומעוררים קול בשופר, שהוא כלול באש מים ורוח, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, שנעשו אחד, ועולה למעלה. ומכה באבן טוב הזה, שממעט קו השמאל שלה, ונצטבעת באלו ג' גוונים לבן אדום ירוק, שהם ג' קווים הכלולים בקול. ואז כמו שהיא ראויה, כך היא ממשיכה מלמעלה.
צה) וכיוון שהמלכות נתתקנה בקול הזה מלמטה, יוצאים רחמים מלמעלה ושורים עליה, ונכללה ברחמים ממטה ומלמעלה, אז נתערבב הס"א, ונחלש תוקפו, ואינו יכול לקטרג. ואבן הטוב, המלכות, עומד בהארת הפנים מכל הצדדים, בהארה שלמטה ובהארה שלמעלה.
צו) מתי עומדת בהארה שלמעלה? ביום הכיפורים. שביום הכיפורים הואר אבן טוב, המלכות בהארה עליונה מתוך האור של עוה"ב, בינה. ואז מתקנים ישראל שעיר אחד, ושולחים אותו למדבר הזה החזק, שהוא שולט עליו
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה לד-לו
1. מדוע הס"א מתחזק כאשר מתעורר הדין בעולם, אגב כך הסבר האם הדין הוא טוב או לא טוב או אחרת?
2. מדוע נתעורר דין העליון ביום הזה, בר"ה?
3. מדוע אינו מוסר את הרשעים ביד המקטרג?
4. מהי הקליפה הקשה שמכסה את הלבנה וכיצד ניתן לשברה?
5. כיצד יכול הקול שלמטה או התעוררות שלמטה לעורר כנגדו למעלה גם כן?
6. מדוע בודקים את האדם עפ"י המדד אם הוא עומד בעצבות או בשמחה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יש ואדם חווה מדבר רוחני, של קושי נפשי ומצב רוח ירוד, ואז עליו להיזהר לא לחטוא. המדבר הוא "המגרש הביתי" של הנחש, ונדרשת אמונה שבהשגחה מעמיסים עליו יגיעה בהתאם למדרגתו, כדי שיוכל לנצח בתחבולות, בלי להיכנע לס"א, ואל יֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. עיקר ההצלחה של היצר הרע, שמכניס ספק באדם שאין הוא מסוגל להגיע למטרה. ועל מי שנופל נגזר ללכת ארבעים שנה במדבר, כנגד ארבעים מלקות של בית דין. זהו בדיוק חטא המרגלים שבנפש, שאי אפשר לכבוש את הרצון ישר-אל.
בכדי לאמן ולחזק את האדם, כדי שידע מתי הוא מוכשר ומתוקן לאכול חמץ, כלומר להשתמש באמונה באגו מצומצם. לצורך אימון זה עליו לעבור סוג זה של גלות, וכאן הוא נבחן האם ימצא דרכו בתורה, או יחפש חלופות שמציע היצר.
המלחמה כנגד היצר הרע לא באה בכדי שלך יהיה באופן פרטי טוב יותר, אלא המטרה להגדיל כבודו של הקב"ה. ואל לו לאדם לחפש תנאים ותירוצים כפי שהוא חושב, אלא בהשגחה הוא מקבל את חומרי הגלם דהיינו הרצונות הנצרכים לו במדרגתו לעבודה.
הקב"ה מתעלה בכבודו כאשר עובר האדם דרך הרע ומנצח אותו, כלומר כאשר מתעוררת השתוקקות גדולה, דוחים את האור ומסתפקים באכילת לחם עוני, זו המצה שבונה את האמונה, רק אז ניתן לנתב את ההשתוקקות לקשר עם השם.
וכך כאשר צץ לאדם רעיון או מחשבה, עליו לדחותה ולבחון כיצד היא מתיישבת עם ההכרה העליונה, ואז האני האמיתי בונה את המחשבה והרצון כראוי, כיוון שבכדי להגיע לאהבה יש לבטא את הרצון.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יש ואדם חווה מדבר רוחני, של קושי נפשי ומצב רוח ירוד, ואז עליו להיזהר לא לחטוא. המדבר הוא "המגרש הביתי" של הנחש, ונדרשת אמונה שבהשגחה מעמיסים עליו יגיעה בהתאם למדרגתו, כדי שיוכל לנצח בתחבולות, בלי להיכנע לס"א, ואל יֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. עיקר ההצלחה של היצר הרע, שמכניס ספק באדם שאין הוא מסוגל להגיע למטרה. ועל מי שנופל נגזר ללכת ארבעים שנה במדבר, כנגד ארבעים מלקות של בית דין. זהו בדיוק חטא המרגלים שבנפש, שאי אפשר לכבוש את הרצון ישר-אל.
בכדי לאמן ולחזק את האדם, כדי שידע מתי הוא מוכשר ומתוקן לאכול חמץ, כלומר להשתמש באמונה באגו מצומצם. לצורך אימון זה עליו לעבור סוג זה של גלות, וכאן הוא נבחן האם ימצא דרכו בתורה, או יחפש חלופות שמציע היצר.
המלחמה כנגד היצר הרע לא באה בכדי שלך יהיה באופן פרטי טוב יותר, אלא המטרה להגדיל כבודו של הקב"ה. ואל לו לאדם לחפש תנאים ותירוצים כפי שהוא חושב, אלא בהשגחה הוא מקבל את חומרי הגלם דהיינו הרצונות הנצרכים לו במדרגתו לעבודה.
הקב"ה מתעלה בכבודו כאשר עובר האדם דרך הרע ומנצח אותו, כלומר כאשר מתעוררת השתוקקות גדולה, דוחים את האור ומסתפקים באכילת לחם עוני, זו המצה שבונה את האמונה, רק אז ניתן לנתב את ההשתוקקות לקשר עם השם.
וכך כאשר צץ לאדם רעיון או מחשבה, עליו לדחותה ולבחון כיצד היא מתיישבת עם ההכרה העליונה, ואז האני האמיתי בונה את המחשבה והרצון כראוי, כיוון שבכדי להגיע לאהבה יש לבטא את הרצון.
פב) פתח ההוא סבא ואמר: ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך ה' אלקיך, כאשר ישא איש את בנו. מהו ראית? אלא הקב"ה דיבר חזק לישראל במדבר, כמ"ש, במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. ובמדבר, החזק מכל המדבריות שבעולם, הוליך שם את ישראל.
פג) משום שבשעה שיצאו ישראל ממצרים ונשלמו לשישים ריבוא דהיינו עשו את תיקונם, עליה לא"א. ז"א שנספר בעשרות, עלה ונספר במאות למדרגת ישסו"ת ואז עוד עלו עד שש מאות אלף, נתחזק המלכות הקדושה ונתעלה על הכל, והלבנה, המלכות, האירה. ואז נכנעה מלכות הרשעה דס"א, והוציא הקב"ה את ישראל ללכת במדבר החזק כלומר בגלל שהם היו חזקים נתן להם עבודה קשה וכך שכרם יהיה גדול יותר, במקום והשליטה של ס"מ הרשע, שהוא שלו ממש, כדי לשבור תוקפו וכוחו ולכתת ראשו ולהכניעו שלא ישלוט. ואם לא חטאו ישראל, רצה הקב"ה להעבירו מן העולם. וע"כ העביר את ישראל בנחלתו וגורלו וחלקו ממש.
פד) כיוון שחטאו כמה פעמים, נשך אותם הנחש, ואז נתקיים, הוא יְשׁוּפְךָ ראש, שישראל היכו ראשו תחילה. ולא ידעו להישמר ממנו. ואח"כ הנחש היכה לאחרונה, ונפלו כולם במדבר ונתקיים הכתוב, ואתה תשׁוּפֶנוּ עָקֵב. וארבעים שנה הוכו על ידו, כנגד ארבעים מכות של ב"ד.
פה) וע"כ כתוב, אשר ראית, כי בעיניהם היו רואים את בעל המדבר, שהולך אסור לפניהם, ולקחו נחלתו וגורלו. שכתוב, אז נבהלו אלופי אֶדום, שהם נחש שרף ועקרב. ואנו אומר אותו זקן ג"כ נפרדנו מן היישוב אל המדבר החזק, לעסוק שם בתורה, כדי להכניע לצד ההוא.
פו) ועוד, כי דברי תורה אינם מתיישבים אלא שם, כי אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר צד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ונתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול הוא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזהו עבודה שלמה.
פז) ואנו עד עתה ישבנו שם כל ימות השנה, כדי להכניע צד ההוא במדבר. עתה שהגיע הזמן של עבודת הקודש של צד הקדוש, אנו חוזרים ליישוב, ששם הוא עבודת הקב"ה. ועוד, שעתה בראש השנה הגיע הזמן של נחש ההוא, לבקש דין מלפני הקב"ה. ושם במדבר הוא שולט, וע"כ יצאנו משם ובאנו ליישוב
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה לא-לג
1. מדוע נהג הקב"ה את ישראל במדבר חזק מכל המדבריות שבעולם?
2. מהו אשר כתוב "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך" מהו אשר ראית?
3. מדוע דברי תורה אינם מתיישבים אלא במקום החושך עד שאין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך?
4. מדוע חזרו הזקן והילד למקום ישוב מהמדבר?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לחם הוא בחינת האדם, והמצה שהיא בחינת ביטול החמץ, האגו. לחם העוני מאפשר לאדם שמוכן לוותר על עצמו, לבוא ולעשות שימוש ברצונותיו כראוי. כדי לזכות ללחם מהשמיים, דהיינו תורה. יש להסכים קודם ללחם מהארץ, לביטול העצמי הפרטי לגמרי, ואז יוכל לזכות בהגיונות אמוניים ובפנימיות התורה.
האדם נבחן למה הוא משתמש באגו שלו, האם לקבלה לפרטיותו, או שפועל כראוי ומוכן לקבל רק כדי לעשות נחת רוח לקב"ה.
בלי האמונה, בלי לחם העוני לא ניתן לקבל את האוכל, מן מהשמיים.
הלחם הוא העיקר בקורבנות. כשיצאו ממצרים אכלו לחם עוני, מצה דהיינו יצאו מהמחמץ שהוא האגו של האדם. ודווקא בקבלת התורה בשבועות מקריבים לחם חמץ. אלא במעמד הר סיני היה חירות ממלאך המוות, כבר תיקנו עצמם לאחר אכילת המצה שהיא רפואה לאמונה, ואז החמץ לא מזיק.
כשאדם משתמש בגאוותו לעבודה זרה, דהיינו לעבודה שהיא זרה לקשר עם הקב"ה ומופנית לפרטיות, לא יוכל להתקדם. רק לאחר ביטול הגאווה, ע"י הבנייה הנפשית שבאה עם הוויתור ואכילת המצה שהיא הבחינה הבונה את האמונה, תאפשר להשתמש ברצון לקבלת אור, וגם בשלב זה, רק לאחר קניית תבניות היגיון אמוניות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לחם הוא בחינת האדם, והמצה שהיא בחינת ביטול החמץ, האגו. לחם העוני מאפשר לאדם שמוכן לוותר על עצמו, לבוא ולעשות שימוש ברצונותיו כראוי. כדי לזכות ללחם מהשמיים, דהיינו תורה, יש להסכים קודם ללחם מהארץ, לביטול העצמי הפרטי לגמרי, ואז יוכל לזכות בהגיונות אמוניים ובפנימיות התורה.
האדם נבחן למה הוא משתמש באגו שלו, האם לקבלה לפרטיותו, או שפועל כראוי ומוכן לקבל רק כדי לעשות נחת רוח לקב"ה.
בלי האמונה, בלי לחם העוני לא ניתן לאחר מכן לקבל את האוכל, מן מהשמיים.
הלחם הוא העיקר בקורבנות. כשיצאו ממצרים אכלו לחם עוני, מצה דהיינו יצאו מהמחמץ שהוא האגו של האדם. ודווקא בקבלת התורה בשבועות מקריבים לחם חמץ. אלא במעמד הר סיני היה חירות ממלאך המוות, כבר תיקנו עצמם לאחר אכילת המצה שהיא רפואה לאמונה, ואז החמץ לא מזיק.
כשאדם משתמש בגאוותו לעבודה זרה, דהיינו לעבודה שהיא זרה לקשר עם הקב"ה ומופנית לפרטיות. ולאחר ביטול הגאווה, ע"י הבנייה הנפשית שבאה עם הוויתור ואכילת המצה ניתן כבר להשתמש ברצון לקבלת אור, וגם בשלב זה, רק לאחר קניית תבניות היגיון אמוניות.
עב) שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, לחם ממלכות. ואחד במדבר, שאכלו לחם מן השמים, לחם מז"א, שנקרא שמים. שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. וע"כ הקרבן של חג השבועות הוא לחם. ועל הלחם נקרב כל שאר הקרבנות. הלחם הוא עיקר. כמ"ש, והִקרבתֶם על הלחם שבעת כבשים. וכמ"ש, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שזהו לחם שהחכימו בו ישראל, חכמה עליונה של התורה, ובאו בדרכיה. לא הקורבן הוא העיקר, אלא הלחם. שני מצבים של לחם. לחם עוני, צמצום, מצה הוא ביטול הגאווה, ולחם מהשמיים בחינת התפשטות ממעלה למטה, דומה לאור החוזר הנדחה.
בלי ביטול האגו לא ניתן יהיה לקבל את הלחם מהשמיים.
עג) בפסח יצאו ישראל מהלחם שנקרא חמץ, שכתוב, ולא יֵרָאה לך חמץ. וכתוב, כי כל אוכל מַחְמֶצֶת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל. יצאו מחמץ, משום הכבוד של לחם שנקרא מצה. עתה שזכו ישראל ללחם עליון דז"א, לא יפה היה שיתבטל החמץ, ולא יראה כלל? ולמה קרבן זה של לחם הביכורים היה חמץ, שכתוב, סולת תהיינה חָמץ תֵאָפינה? הרי ביום הזה נתבטל היצה"ר, חמץ, כי התורה, שנקרא חירות, נמצאת, ולמה הביאו חמץ?
עד) אלא בדומה למלך שהיה לו בן יחיד, ונחלה. יום אחד היה משתוקק לאכול. אמרו, יאכל בנו של המלך רפואה זו. וטרם שיאכל אותה, לא ימצא שום מאכל ומזון אחר בבית. עשו כך. כיוון שאכל הרפואה ההיא אמר, מכאן והלאה יאכל כל מה שרוצה, ולא יוכל להזיק לו. המצה היא בחינת הרפואה, שהיא בונה את האמונה.
עה) כך, כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים העיקר והסוד של האמונה. אמר הקב"ה, יטעמו ישראל רפואה. וכל עוד שיאכלו רפואה זו, לא יראה להם מאכל אחר, חמץ. כיוון שאכלו מצה, שהיא רפואה, לבוא ולדעת בסוד האמונה, שהיא מלכות שהיא ענייה ודלה ואין לה מעצמה כלום. ואם היא מוכנה לבוא בלי גאווה, אם האדם יודע שהאני האנוכי שלו בזוי, יוכל לתקן, אמר הקב"ה, מכאן והלאה, ראוי להם חמץ, ויאכלו אותו, כי אינו יכול עוד להזיק להם. וביום השבועות, נמצא לחם העליון, של ז"א, רפואה גמורה.
עו) וע"כ מקריבים חמץ, היצה"ר, שישרף על המזבח ע"י הקרבנות שמקריבים על המזבח, ומקריבים שתי הלחם אחרים, ע"י תנופה, עימהם יחד. שתי לחם אחרים, פירושו, חוץ מן הקרבנות. והחמץ, היצה"ר, נשרף באש המזבח, ע"י הקרבנות, ואינו יכול לשלוט ולהזיק לישראל. ומשום זה ישראל הקדושים מתדבקים בהקב"ה ביום הזה ברפואה של התורה. ואם היו שומרים ישראל ב' מיני לחם אלו, מצה ולחם העליון של ז"א, לא היו באים בדין לעולם.
כי יש ב' מיני מוחין לנוקבא:
א. מזמן היותה ב' מאורות הגדולים, מטרם המיעוט, שאז הייתה בקומה אחת עם ז"א, ולא הייתה מקבלת ממנו, אלא שניהם מקבלים בשווה מאמא. שז"א היה מלביש קו ימין שלה, חסדים, והמלכות הייתה מלבשת קו שמאל שלה, חכמה בלי חסדים זהו מצב של השלמת כלים ומוחין דאחוריים, יש חוכמה ואין חסדים. שאז קטרגה הירח, מחמת שבלי חסדים אין החכמה יכולה להאיר, והייתה הארתה בצמצום גדול, לכי לאכול מצות, וותרי על האגו, כנסי לפנימיות.
ב. אח"כ נאמר לה, לכי ומעטי את עצמך. שאז ירדה למטה מחזה דז"א, שהמסך שבחזה דז"א מיעט אותה, עד שאין לה מעצמה כלום והכל היא מקבלת מז"א. אבל תחת זה היא נבנית במוחין גדולים מחכמה וחסדים, עד שהיא בזיווג פב"פ עם ז"א קודם מוכנה לוותר שזו בחינת יום הכיפורים, ואח"כ מקבלת לחם מהשמיים שזה חסדים, ואז בשמיני חג עצרת באה בזיווג.
אמנם אין העדר ברוחניות, ואע"פ שנתמעטה וחזרה אחר המיעוט לפב"פ, לא נתבטל בה משום זה המוחין של אמונה שמלפני המיעוט. אלא המוחין שמלפני המיעוט, להיות הארתם מצומצמת, הם מכונים מוחין דאחוריים, מצה, הנקראת לחם עוני. והמוחין שלאחר המיעוט, נקראים מוחין דפנים, וכן לחם מן השמים, מטעם שמוחין אלו מקבלת מז"א, שנקרא שמים שהם חסדים, צלם, לבושי מוחין.
ונבחנים שיש בהם חמץ, שפירושם דינים, מחמת המיעוט שנתמעטה שירדה מחזה ולמטה דז"א, שהדינים הנמצאים בנקודת החזה דז"א הוא חמץ. אבל חמץ הזה מתתקן, עד שנהפך להיות קדושה ורחמים. כי נגלה שזולת המיעוט והדינים האלו שקבלה על עצמה, הייתה המלכות נשארת בלחם עוני, ולא הייתה מקבלת מוחין הגדולים דפב"פ לעולם.
ונמצא שיש ב' מיני תיקונים בב' מיני מוחין דמלכות:
א. התיקון של מוחין דאחוריים, הוא לבער החמץ ולהרחיקו כמ"ש, בל יֵרָאה ובל ימצא. כי החכמה מבערת כל הדינים. אבל אינם עוקרים את החמץ לגמרי מהמקומות התחתונים שעודו נמצא שם. ונמצא שהוא רפואה, אבל לא לגמרי.
ב. משא"כ המוחין דפָנים שעל
ידיהם מתהפך החמץ ונעשה קדושה ורחמים, נמצא שנעקר החמץ לגמרי, ואין לו מקום עוד להתעורר. וע"כ נבחן זה לרפואה גמורה. אפשר לאכול את החמץ רק לאחר קבלת החסדים, לחם מהשמים.
שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד כשיצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני, המוחין דאחוריים של המלכות, שהארתם מצומצמת מחמת חיסרון בחסדים. והוא לחם עוני יש חוכמה ואסור להשתמש בגאווה. אמנם אלו המוחין הם של המלכות עצמה, שקיבלה מבינה ולא ע"י ז"א. וע"כ שבעה ימים של מצות הם תחתונים שבאו המוחין דמלכות עצמה. ואחד במדבר, לחם מִן השמים, מָן, שהיה ממוחין דז"א עצמו. וע"כ הקרבן של חג השבועות הוא ג"כ לחם מן השמים, כמו המן, אלא הם המוחין של המלכות, שקיבלה אותם מן השמים, ז"א, המוחין דפב"פ.
כי נאמר עליהם, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מן הארץ, המלכות. אלא שקיבלה אותם משמים, ז"א. ואינם מוחותיה עצמה, כמו מוחין דאחוריים. והִקרבתֶם על הלחם שבעת כבשים. כי הלחם, המוחין דפב"פ, הנמשכים בשבועות ע"י תנופת הלחם, הוא העיקר הנרצה. והקרבנות שמקריבים הם להשלים את הלחם. כי החמץ שיש במוחין דפנים מתהפך להיות קדושה ורחמים, ע"י הקרבת הקרבנות, שאש המזבח מהפך את החמץ, שהוא הדינים שבאו מחמת המיעוט, לריח ניחוח אישֶׁה לה'.
כמ"ש, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שהכוונה היא על לחם מן הארץ הבא ממושבותיכם, ולא מָן כמו שאכלו במדבר. שזהו לחם שהחכימו בו ישראל, חכמה עליונה של התורה, להיותם המוחין דפנים, הבאים מז"א שנקרא תורה אל המלכות, וישראל שקיבלו המוחין הללו, זכו ג"כ לחכמה עליונה.
וזהו שמשיב לקושיה, כיוון שיום השבועות גדול מפסח, למה הותר החמץ בשבועות, והרי החמץ הם דינים ויצה"ר. שיש שני מיני רפואות:
א. מצה, להרחיק הדינים, אבל עוד אין מהפכים אותם לרחמים,
ב. לחם ביכורים והקרבנות, שמקריבים עליהם על המזבח, שע"י הקרבנות נשרף החמץ על המזבח ומתהפך לריח ניחוח, שרפואה זו היא רפואה גמורה, עד שהחמץ נעשה קדושה. כמ"ש, בלחם תנופה חָמץ תֵאָפינה בחינת ו"ק. ואם היו שומרים ישראל ב' מיני לחם אלו, מצה ולחם העליון של ז"א, לא היו באים בדין לעולם, כי ע"י המצה והלחם תנופה והקרבנות נהפכו הדינים להיות קדושה ורחמים בכל מקום שהם. ישנם ב' מיני רפואה: אחת של צמצום שמוכן לא לקבל, דהיינו אור חוזר הנדחה, לחם מן השמים שהוא אור החוזר המלביש, ולחם מן הארץ שהוא התפשטות האור ממעלה למטה. בצמצום ב זה קודם אחור באחור, לחם עוני שמסתפק במועט. אח"כ פנים באחור שעדיין לא מקבל הגוף, אלא רק מתקן את הפנים בצד אמונה, זה המן. לאחר מכן פב"פ שמקבל וזהו לחם מהארץ.
עז) יום ראש השנה הוא יום הדין, לאלו שלא לקחו מאכל הרפואה, מצות, מוחין דאחוריים, ועזבו את רפואת התורה, מוחין דפב"פ מז"א, הנקרא תורה, שע"י ב' רפואות אלו נתתקן מאכל האחר, החמץ, ונתהפך לקדושה. כי ביום הזה של ראש השנה, חמץ עולה ומקטרג על האדם ומלשין עליו, והוא עומד ביום הזה להיות מקטרג על העולם, והקב"ה יושב בדין על הכל, ודן את העולם.
עח) ומשום זה כשנתן הקב"ה תורה לישראל, נתן להם לטעום אותם מלחם עליון ההוא, ממוחין דפנים דז"א, ממקום ההוא, מן המלכות שמקבלת ממנו. מתוך הלחם ההוא, היו יודעים ומסתכלים בסודות התורה, ללכת בדרך הישר לחם מהשמים.
עט) רבי שמעון ורבי אלעזר היו הולכים בדרך השם והיה הולך עמהם רבי אבא ורבי יוסי, בעוד שהיו הולכים פגשו זקן אחד, שהיה אוחז בידו ילד אחד, דהיינו מצב הקטנות, אמונה. נשא רבי שמעון ואמר לרבי אבא: ודאי שיש לנו דברים חדשים בזקן הזה.
פ) כשהגיעו אצלו אמר לו רבי שמעון: במשא הקשורה על גבך אתה בא, אין לך חמור שישא משאך, רמז לו על מוחין דאחוריים שהם עליו כמשא. אמר להם יהודי אני אמר רבי שמעון דברים חדש יש אצלך ביום הזה. אמר לו הזקן ביתי היה בין אלו פורשי המדבר, שהייתי משתדל שם בתורה, ועתה באתי לישוב לשבת בצילו של הקב"ה בימים אלו של חודש השביעי הזה. אינו פוחד מדין מפני שהיה קשור בתורה.
פא) שמח רבי שמעון, כי ודאי הקב"ה שלח אותך אילנו. אמר לו חייך שנשמע מפיך דברים חדשים שנטעתם שמה במדבר בחודש השביעי הזה. ולמה נפרדת אתה מהמדבר לבוא לישוב. ענה לו הזקן יודע אני שחוכמה בך ודבריך מגיעים עד רקיע החוכמה.
תגיות: מצה, מאכל האמונה
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה כח-ל
1. אילו ב' מיני לחם אכלו ישראל בצאתם ממצרים ולמה מיוחס כל אחד ממינים אלו?
2. מדוע קורבן של לחם הבכורים היה חמץ?
3. הסבר את המשל על הילד שחולה של המלך המובא באות ע"ד? מה החולי? מהן ב' מיני הרפואות ומהו המצב בבריאותו והבא לכך דוגמה מחייך.
4. איזה מועד גדול יותר שבעות או פסח? הסבר ונמק.
5. למי נועד יום ר"ה על דרך הטוב ולמי על דרך הרע?
6. מה ראה רשב"י באותו זקן שבכך ראה שדברים חדשים? (ראה אות ע"ט ואילך).
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
על האדם לפעול בהתאם למדרגה אליה הוא מכוון. עמידה היא בחינת גדלות וישיבה קטנות. נשים פטורות מספירת העומר מפני שלא צריכות את תיקון הגדלות של הזכר המשפיע, ולכן עליו לספור בעמידה. הזכר הוא צד הבורא שבנברא והמחויבות מצד הבינה. לנקבה אין מחויבות בטבעה אלא לעשות כרצונו.
סה) וע"ז אנו עושים חשבון, שסופרים ספירת העומר בעמידה על רגליים. משום שאלו הימים שאנו סופרים, הם ימים העליונים, הספירות דז"א, דכר. וכן בכל זמן שאדם נכנס באלו ימים עליונים דז"א, בין בתפילה ובין בשבח, צריך האדם לעמוד על רגליו, שהירכיים והגוף משמשים שם בז"א בשווה יחד. והירכיים והגוף צריכים לעמוד כזכר העומד בכוחו, ולא כנקבה, שדרכה לשבת. ועוד, משום השבח של עולם העליון צריכים לעמוד.
אור הזכר המאיר מלמעלה למטה, הוא בחינת ג"ר. וע"כ כל הרת"ס שלו, חב"ד חג"ת נה"י, צריכים לשמש בהלבשת האור שאם חסר מבחינת האורות, חסרים גם בחינות הכלים. וע"כ צריך גם האדם בתפילה או בשבח לז"א, שהוא דכר, לעמוד על רגליו, שגם נה"י שלו, שנקראים רגליים, יהיו בשימוש. אבל אור הנקבה המאיר מלמטה למעלה, הוא בחינת ו"ק וחסר ג"ר. ע"כ אינם צריכים אלא רק ראש ותוך, חב"ד חג"ת דכלים, שילבישו האורות דרוח נפש. ונמצאים הנה"י, הרגליים, פנויים בלי אור, ואינם משמשים כלום, כמו היושב בכיסא, שהרגליים הם בלי שימוש. וע"כ כשהאדם בשבחות או בתפילה אל המלכות, שהיא נקבה, צריך גם האדם להיות בישיבה, ולא ישמש ברגליו. שיש ערך ההפכי בין כלים לאורות, שהחסר נה"י דכלים הוא חסר ג"ר באורות.
סו) ומשום שספירת עומר, הוא הזכר, שממשיכים ספירות העליונים דז"א, הנשים פטורות מספירה זו ואינן מחויבות לספור אלא הזכרים בלבד, להתקשר כל אחד כראוי, כעין זה, יֵרָאה כל זכורך, שהזכרים מחויבים להראות ולא נשים. משום שהברית הוא בזכר ולא בנקבה, ומשום שלמעלה הוא בזכר, בז"א, נשים אינן מחויבות.
סז) בכל שבעת ימים מאלו ימים העליונים, דז"א, מקבל קדושה יום אחד מאלו התחתונים, של המלכות. ויום תחתון הזה של המלכות נקרא שבוע, משום שנתקדש משבעה ימי העליונים. וכן בכל שבעה ושבעה מאלו חמישים ימים העליונים, עד יום החמישים ולא עד בכלל. כלומר, שיום החמישים אינם בכלל המתקנים לימים תחתונים. וכשנמצא מ"ט ימים עליונים, נמצאים למטה במלכות, שנתקדשו שבעה ימים שלה. כי כל יום נתתקן ע"י שבעה ימים העליונים, שע"י חג"ת נהי"מ דחסד דז"א, מתתקן חסד דמלכות. וע"י חג"ת נהי"מ דגבורה דז"א, מתתקנת גבורה דמלכות. ועד"ז, כל אחד שנתקן במלכות, נקרא שבוע, משום שנכנס באלו שבעה ימים העליונים. וע"כ כתוב, שבע שבתות תמימות תהיינה, שמורה על ז' ימים התחתונים, חג"ת נהי"מ דמלכות, שכל אחד נקרא שבוע. ומשום שהם נקבות, להיותם ז"ס דמלכות, לשון נקבה נאמר, שבתות תמימות תהיינה. שבת היא צד הנקבה של השבוע מצד התכלית, לכן אומר בספירת העומר שבע שבתות תהיינה
סח) וכשז"ס דמלכות נתקדשו במ"ט ספירות העליונות, והבית, ז"ס דמלכות שלא קיבלו תיקונים בלילה הא' של פסח, נתתקן להתחבר אישה בבעלה, שתתחבר המלכות עם ז"א, אז נקרא חג השבועות. על שם אלו הנוקבות, ז"ס דמלכות, הנקראים ז' שבועות, ששורים עליהם אלו ימים העליונים, מ"ט ימים דז"א, שנתקדשו בהם. ומשום זה כתוב, בשָבועותיכם, שהמשמעות שהם שלכם. ולא כתוב, בשבועות, משום שכמו שנתקדשו ז"ס דמלכות, שנקראים שבועות, נתקדשו ג"כ ישראל למטה עימהם. כי ישראל למטה תלויים בקדושת המלכות, שממנה הם מקבלים, וע"כ נאמר בשבועותיכם. לכאורה במקום חג השבועות יכול היה לומר חג השבתות, אך התיקון הוא מצד הנוקבא שאצלה הפירוט נצרך לתיקון. זה גם מצד זה שאתם קידשתם וגם מצד המלכות, שנשמות הצדיקים הושפעו וניתן לקבל את ההטבה.
סט) וע"כ כשמגיעים למ"ט ימים, יום ההוא העליון שעליהם, יום החמישים, בינה, שולט על מ"ט ימים, מ"ט ספירות דז"א, כלל התורה, שז"א נקרא התורה, שיש בה מ"ט פנים. אז יום ההוא העליון, יום החמישים, בינה, ע"י התעוררות התחתונים, הוציא התורה, ז"א, המוחין דג"ר שלו, כלל מ"ט פנים, שנתקנו ע"י ספירת מ"ט ימים.
יש קשר בין פסח, יציאה מהכעס לבין קבלת התורה. וכפי שכתוב וכיפר בעדו ובעד ביתו, עליו לקדש את הבחינות ע"י המלכות.
גם ציפור מצאה בית
התורה יוצרת חירות ולא מגבלות.
אדם הלומד את תורתו דרך הבינה, דרך ההשפעה, אזי נק' חירות. אך אם לומד דרך המלכות דהיינו הפרטיות שלו, אז נק' תורתו עבדות. חירות אמיתית יש למי שיודע ומיישם את תפקידו, כלומר בא להשפיע נחת רוח לבורא וכאשר לצורך זה לומד תורה, זוכה לחירות, ולא כאשר לומד לצורך מילוי מאווייו ומצוקותיו הפרטיים.
ע) רבי אלעזר פתח: גם ציפור מצאה בית ודרור קֵן לה אשר שָׁתָה אפרוחיה. גם ציפור מצאה בית, אלו הם ציפורי השמים, שיש מהם שעושים קֵן שלהם בחוץ. ויש מהם שעושים קן שלהם בבית דירתו של אדם. כמו דרור, עוף השם קינו בבית כל אדם, ואינו מפחד, משום שהכל קוראים אותו דרור, חירות. כי מיום שעושה קן בבית ומוציא בנים, הוא דר בבית חמישים יום. ואח"כ נפרדים אלו מאלו. וזהו עוף שנקרא דרור, שפירושו חירות, הרומז לבינה. והמלכות נקראת ציפור. ציפור מצאה בית זה ז"א וקן לה זו המלכות והקדושה שעליה להגיע היא הבינה. דרור גימטרייה קדוש, שבלי להגיע לבינה אין אפשרות לקבל את אור הגדלות. לכן כשהמלכות במקומה נק' ציפור וכשמתכללת בבינה נק' דרור. והתורה היוצאת מבינה נק' חירות.
עא) כתוב, וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ. שנת החמישים הוא בינה, שמכאן יוצאת חירות לכל. ומשום שיוצאת ממנו חירות, התורה היוצאת מבינה, נקרא חירות. וע"כ כתוב, חָרוּת על הלוחות, אל תקרי חָרוּת, אלא חירות. שזה הוא התורה, הנקראת חירות. כי מה שיום זה העליון, בינה, מוציא, נקרא חירות. והוא חירות לכל. ויום ההוא הוא חירות עליון. משום שיש חירות תחתון וחירות עליון, ה' עליונה, בינה, וה' תחתונה, מלכות. שמיטה, מלכות. ויובֵל, בינה. הם כאחד, שמלבישים זה את זה, ואז הבינה נקראת חירות עליון והמלכות חירות תחתון.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה כה-כז
1. מדוע סופרים את ספרית העומר בעמידה ולא בישיבה?
2. מדוע רק הזכרים סופרים ולא הנשים?
3. מה היחס בין ז"א למלכות שבגינו צריך לספור 49 יום עד החמישים?
4. מדוע כתוב שבע שבתות תמימות תהיינה ולא שבע שבועות?
5. מדוע ביום החמישים הוציא את התורה שהוא ז"א?
6. הסבר הפסוק "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה" מהו ציפור ומהו דרור?
7. מדוע התורה היוצאת מבינה נקראת חירות? אגב כך הסבר מה ההבדל בין לחירות עליון לחירות תחתון?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם הלומד את תורתו דרך הבינה, דרך ההשפעה, אזי נק' חירות. אך אם לומד דרך המלכות דהיינו הפרטיות שלו, אז נק' תורתו עבדות. חירות אמיתית יש למי שיודע ומיישם את תפקידו, כלומר בא להשפיע נחת רוח לבורא וכאשר לצורך זה לומד תורה, זוכה לחירות, ולא כאשר לומד לצורך מילוי מאווייו ומצוקותיו הפרטיים.
ציפור מצאה בית זה ז"א וקן לה זו המלכות, כאשר הקדושה שעליה להגיע היא הבינה. דרור גימטרייה קדוש, שבלי להגיע לבינה אין אפשרות לקבל את אור הגדלות. לכן כשהמלכות במקומה נק' ציפור וכשמתכללת בבינה נק' דרור. והתורה היוצאת מבינה נק' חירות.
יש קשר בין פסח, יציאה מהכעס לבין קבלת התורה. וכפי שכתוב וכיפר בעדו ובעד ביתו, עליו לקדש את הבחינות ע"י המלכות, הלב.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם ניכר בשעת כעסו, האם יזכור את אדונו ואת הערכים שלו, או חלילה יטרוף נשמתו באפו ואל זר יבוא במקומה.
נו) ומי שמתחבר לאל זר, מי שמדבר עימו, הוא כמו שמתחבר בעבודה זרה ממש, משום שעבודה זרה, אל זר ממש שורה בתוכו. ולא עוד אלא שעקר קדושה עליונה ממקומה והשרה במקומה עבודה זרה, אל זר. כתוב בו, אל תפנו אל האלילים, כמו זה, אסור להסתכל בפניו של הכועס.
נז) והרי יש כעס חכמים? כעסם של חכמים טוב הוא לכל הצדדים. כי התורה אש, והתורה מרתיחה אותו, שכתוב, הלוא דְבָרִי כאש נאום ה'. כעס חכמים הוא בדברי תורה. כעס חכמים הוא לתת כבוד לתורה. והכל לעבודת ה' הוא. לכך נאמר, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אל קנא. מותר כעס חכמים, אך אין זה שייך אלינו בכלל, שאם: רָאִיתָ אִישׁ, חָכָם בְּעֵינָיו: תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. אך אם כועס אדם על עצמו שהוא מרוחק מהשם, והופך כעס זה למנוף ואתגר לדבקות אז ראוי הוא.
נח) אבל אם הכעס הוא בדברים אחרים ולא בדברי תורה, אין זה עבודת הקב"ה, משום שבכל החטאים שעושה האדם, אינם עבודה זרה ממש כמו הכעס. אסור להתקרב אל זה. ואם לשעה הוא עבר וכעס, ואח"כ חזר בתשובה? אינו כן, כי כיוון שעקר קדושת נפשו ממנו וממקומה, ואותו אל זר עשק מקום ההוא, הוא מתחזק בו ואינו עוזב אותו. חוץ כשנטהר האדם מכל וכל, ועוקר מתוכו את אל זר לעולם, ואח"כ השתדל להתקדש ולהמשיך קדושה עליו, אז הלוואי שיתקדש. שאין דבר העומד בפני התשובה. לעיתים הכעס עצור בפנים וגם הוא חמור, שעלול להביא להרהורים רעים. טהרה פירושו ביטול הגאווה, על האדם לשאול מהי עבודתי, מהו תפקידי ולא מה אני מקבל. בכ"כ אדם כועס כשבגאוותו הוא מצפה שיפעלו כפי שהוא רוצה. זו יציאת מצרים שבנפש כל אחד, יציאה מהכעס מעבודה זרה. במצב זה מפסיק אדם להתייחס ולהתרגז מהמקרה, ובוחן ומפרש כל מציאות מעבר למקרה, כרצף הכרחי להגעה לתכלית.
נט) בשעה שעוקר קדושת נפשו ושורה במקומה אל זר, ההוא הנקרא טמא. נטמא האדם, ומטמא את מי שקרב אליו. וקדושה ההיא נעקרה ממנו. וכיוון שנעקרה ממנו פעם אחת, כמה שעשה האדם, לא תשוב עוד למקומה.
ס) כמה טמאים הם שמטהרים? משונה הוא טומאה אחרת, שאינו יכול לעשות יותר מלטמא אותו בחוץ. אבל הכעס משונה מכל, שכל גופו טימא מפנים ומחוץ, והנפש והכל מטמא. ושאר טומאות העולם אינו מטמא, אלא הגוף מבחוץ בלבד. ומשום זה כתוב, חדלו לכם מן האדם, אשר נשמה באפו, שהחליף קדושת ריבונו בשביל כעסו. שזה הוא טומאה שמטמא לכל. כי בַמֶה נחשב הוא, בָמָה של עבודה זרה ודאי נחשב הוא. כעס היא טומאה חמורה מפני שהיא פוגעת בפנימיות.
סא) הכעס הזה, הוא עבודה זרה, ס"א. צריך האדם להישמר ממנו ולהיפרד מעליו. וע"כ כתוב, אלוהֵי מסכה לא תעשה לָך. לך פירושו, שלא להרע לעצמך. וכתוב אחריו, את חג המצות תִשמור. תִשמור, צד הקדושה. שאדם צריך לשמרה ולא יחליף אותה בס"א שמירה ע"י אמונה. ואם החליף אותה בס"א, הרי הוא טמא, ומטמא כל מי שקרב אליו.
מצות וספירת העומר
סב) את חג המצות תשמור. זהו המקום, המלכות, שנקרא שמור. ומשום זה כתוב, את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך. שבעת ימים אלו של חג המצות, אינם כשבעת הימים של סוכות. כי של סוכות המה עליונים, חג"ת נהי"מ דבינה, שזו"ן עלו והלבישו אותם. ואלו של חג המצות, המה תחתונים, חג"ת נהי"מ של המלכות. וע"כ באלו של סוכות אומרים הלל שלם. ובאלו של חג המצות אין אומרים הלל שלם. ומשום שהם ז' ימים שלמטה של המלכות, כתוב, שבעת ימים תאכל מצות. מצׂת כתוב בלי ו', להורות, כי טרם שרו עליהם ימים עליונים של הו', ז"א. יש צד בפסח שזו מדרגה נמוכה יותר, מפני שזו רק תחילת העבודה, מדרגת נשמה כאשר סוכות דרגת חיה ושבועות יחידה.
סג) כיוון שסוד הזה של חג המצות נתקדש, כי בלילה הא' של פסח נתקדשו זו"ן, וקיבלו המוחין דאו"א עילאין שעלו והלבישו אותם, א"כ למה ירדה שוב המלכות למטה ממקומה, הרי מעלים בקודש ואין מורידים? ולמה ירדה מאו"א למטה באלו ז' ימים תחתונים?
סד) כתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. להורות, שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה, ואח"כ על ביתו אשתו. קודם קדושה לבחינת הכלל ולאחר מכן יורד לפרטים כדי לתפוס כלל זה וכן לתת אפשרות לפרטים להיות שותפים. כעין זה המלכות התחילה להתקדש ולצאת בקדושה בלילה הא' של פסח, כדי לכפר על עצמה, וכיוון שהיא נתקדשה, צריכה לכפר על ביתה ולקדש אותם. וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה. ומקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה. וכיוון שאלו נתקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, שהיא המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה להתקשר בימים העליונים למעלה.
נודע שאין העדר ברוחניות, וכל שינוי מקום אין הפירוש שעזב ונעדר ממקום ראשון ובא למקום הב', אלא תוספת מקום יש כאן, שנשאר כולו במקום ראשון, וגם בא למקום הב'. ולפי"ז בלילה הא' של פסח שזו"ן עלו לאו"א, והנוקבא נתקנה במוחין דאו"א, הרי נשארה הנוקבא גם במקומה למטה. וז"ס חג"ת נהי"מ דנוקבא, שנשארו למטה במקומה, מכונים בית הנוקבא, כי דומה כמו שהנוקבא עלתה למעלה ולא לקחה עימה ביתה. ונמצא שהתיקון הגדול שקיבלה הנוקבא בלילה א' של פסח, לא הגיע כלום לביתה שנשאר למטה. כיוון שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה ואח"כ על ביתו, לכן בליל א' של פסח המלכות התחילה להתקדש, בבחינת וכיפר בעדו, שעצמה קיבלה התיקון מחמת עלותה. וכיוון שהיא נתקדשה, צריכה לכפר על ביתה. כי ביתה, ז"ס חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, שלא עלו עימה, עוד לא קיבלו כפרה, מוחין דאמא, שיום הכיפורים, הוא האמא. וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה. לאחר לילה ראשון של פסח, ירדה המלכות מאו"א, למקומה למטה, כדי לקדש ז"ס שלה שנשארו למטה, היא מקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה, עי"ז שישראל מקיימים הכתוב, את חג המצות תשמור שבעת ימים, שבזה מתתקנים ז' ימים חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, המכונים ביתה. וכיוון שאלו נתקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה, כלומר, שאחר שז' ימים אלו קיבלו תיקון במקומם, צריכים להעלות שוב את המלכות לאו"א, שזה נעשה ע"י ספירת העומר. פסח הוא תיקון טהרה מיוחד לצורך הכעס, זו יציאה מעבודה זרה.
תגיות: כעס חכמים
שאלות לחזרה ושינון בזהר תצוה כב-כד
1. מדוע אסור להתחבר עם אדם שכועס?
2. מדוע כעסם של חכמים טוב הוא ומדוע אסור להשתמש בזה כתירוץ?
3. האם מותר לכעוס לשעתו ולחזור? הסבר ונמק.
4. אם כעס הוא בחינת טומאה הרי אפשר להיטהר, כמו שאר הטמאות ומדוע הזהר אומר שאין הדבר כך? במה שונה טומאת הכעס מהטומאות האחרות?
5. מה הקשר בין חג המצות לביטול הכעס?
6. במה שונה סוכות שיש בו הלל שלם בכל שבעת ימי החג לעומת פסח שבו רק ביום ה-א' יש הלל שלם?
7. הסבר מהו "וכיפר בעדו ובעד ביתו" בהקשר של פסח ושאר ימי ספירת העומר.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הקודם