שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח פב-פד
1. מהו נאדרי ולא נאדר?
2. מהו הטעם של הפירוד, למשל בין בני-זוג שהיו מאוחדים בעולם העליון ויורדים לעולם התחתון מפורדים? ואם הטעם הוא שיתאחדו חזרה אם כך "מה הועילו חכמים בתקנתם" למה להפריד כדי לחבר?
3. מה תפקיד מלך המשיח? ומה תפקיד אומות העולם בזמן מלך המשיח? כיצד נכון שיכנו את עצמם לצורך זה?
4. מי הם שישארו בעולם לעתיד לבוא?
5. מי הם אשור ומצרים שעליהם אומר "ברוך עמי מצרים ומעשי ידי אשור? ב' פירושים.
6. מהו שכתוב "דרכיה דרכי נעם" אם תהיינה מלחמות בעולם?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח פב-פד

יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ.

לֹא לְכָל כְּלָל יֵשׁ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

זהו חוק שאסור לבסס ידיעה שלמה על שלילה. הבורא יתברך הוא כלל, שאין שום דבר שלא יוצא ממנו. זו סתירה להנחה המדעית שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. הכל נמצא במסגרת הבורא, מלֹא כל הארץ כבודו וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.

את כוח הימין, את האמונה על האדם לרכוש בלילה, בזמן ההסתרה שאז מסתגל מאמין גם כשלא רואה וקשה לו. כוח זה מאפשר לאדם לקשור את כל הפרטים, כל המקרים לכלל, לימין – ואז לא יתחיל להרהר אחר ההשגחה ולא תדחה תפילתו שבאה מהשפה ולחוץ במקום מהפנים ולמעלה. על זה בכה הרשב"י, על זה שהַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב, לכלול את כל הפרטים בימין דרך הצדיק יסוד. אין כוח בפרט לעבוד את השם לבדו, אלא דרך הייחוד להשם יתברך בין האמונה לפרטים שעובר דרך הצדיק.

רפז) יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. בשעה שהשמאל בא להזדווג בימין, אז כתוב נאדרי, תִּרְעַץ אוֹיֵב. ולעולם זיווג בימין, משום שהשמאל נמצא בימין ונכלל בו. דהיינו שהשמאל חייב להיות קשור בימין

רפח) אמר רבי שמעון: הרי האדם נמצא שנחלק, הוא רק חצי גוף, וחציו השני הנקבה. כדי שיקבל אח"כ את בת זוגו וייעשו גוף אחד. כך ימינך חצי גוף, כדי שיקבל השמאל. וע"כ ביד אחד מכה ומרפא. וע"כ כתוב:  ימינך ה' תרעץ אויב. כי הימין נמשך מנקודת החולם, שעלתה המלכות לבינה ונשארו כו"ח במדרגה ובינה ותו"מ נפלו למדרגה התחתונה. כו"ח שנשארו במדרגה הם נקודת החולם וימין. בינה ותו"מ שנפלו מן המדרגה הם השמאל ונקודת השורוק. הרי שהימין הוא רק חצי גוף, והשמאל הוא חציו האחר. שכל עניין הזיווגים של אחד באחד, שהיו תחילה ב' חצאי הגוף ואח"כ מזדווגים. בזכות היגיעה שיש להשקיע בחיבור צד הנקבה לזכר, נברא לבורא – ניתן לתפוס מהי אהבה. אין מדובר בדבר טכני, אלא רכישה הכרחית של תכונה נפשית ביכולת החיבור, זה המפתח לאהבה, ולדבקות בהשם. זהו סוד כל הזיווגים: חיבור מחדש של זוג חלקים שהופרד וכעת מתגעגעים ליחד.

רפט) שירה זו נאמר על אותו הזמן ולעתיד לבוא יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, כתוב לעת"ל, בזמן שיתעורר מלך המשיח. רעצְתָ לא כתוב:  אלא תרעץ, לשון עתיד, לעת"ל.

רצ) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ. הכל כתוב לעת"ל. יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, בזמן הזה בעוה"ז. ימינך ה' תרעץ אויב, בזמן מלך המשיח. וברוב גאונך תהרוס קמיך, לביאת גוג ומגוג. תשלח חרונך יאכְלֵמוֹ כקש, לתחיית המתים. שכתוב:  ורבים מיְשֵנֵי אדמת עפר יקיצו. העולם צועד לקראת הכרעה של הגיגים, גוג ומגוג, החלטה ברורה מי שולט – האמונה או המדע. במאבק זה יזכה לשרוד רק מי ששומר על הברית.

רצא) בזמן ההוא אמר רבי שמעון: אשריהם שיישארו בעולם. לא יישאר בעולם חוץ מאלו הנימולים, שקיבלו אות ברית הקדוש, ובאו בברית הקדוש בב' החלקים, מילה ופריעה. והוא שומר לברית ההוא, ולא הכניסו במקום שלא צריך. אלו הם שישארו ויכָּתבו לחיי עולם.

רצב) כתוב: וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ, יֵאָמֶר לוֹ. משמע, מן הנשאר בציון והנותר בירושלים, שכל מי שנימול נכנס באלו ב' המדרגות ציון וירושלים. ואם שומר לברית ההוא כראוי, ונזהר בו, עליו כתוב:  הנשאר בציון והנותר בירושלים. אלו יישארו בזמן ההוא, ובהם עתיד הקב"ה לחדש העולם ולשמוח בהם. על זמן ההוא כתוב: יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו.

רצג) רבי חייא היה הולך לרבי אלעזר, מצאו שהיה יושב אצל רבי יוסי, בעוד שהיה מרים ראשו, ראה את רבי חייא ואמר: בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר: בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי  יִשְׂרָאֵל. וכי אשור ומצרים קרובים הם להקב"ה? איך אמרת שהמצרים יהיו ברוכים, שהרי אינם נימולים? אלא מכוון לאלו שיקבלו על עצמם את הברית.

רצד) אלא נאמר על בני הגלות, שיעלו ממצרים ומאשור. ונאמר על מצרים ועל אשור עצמם, על החסידים שבהם, שחזרו בתשובה, ונשארו לעבוד את ישראל ומלך המשיח כמ"ש: וישתחוו לו כל מלכים. וכתוב: והיו מלכים אומניך.

רצה) כתוב: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם. כמה טפשים הם בני העולם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, שהרי דברי תורה הם הדרך לזכות בנועם ה', שכתוב: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם  וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. נועם הוא, כמ"ש: לחזות בנועם ה', שהיא בינה. משום שהתורה ודרכיה באים מנועם ההוא, והדרכים האלו מתפרשים בו. וע"ז, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

נועם היא מדרגת הבינה אשר דרכה יש לראות את החוכמה, דרך ההשפעה ולא דרך הרצון לקבל פרטיות, אז יש שלום.

רצו) בשעה שהקב"ה נתן התורה לישראל, יצא אור מנועם ההוא, מבינה, ונעטר בו הקב"ה, ז"א, שקיבל ג"ר ממנה, המכונים עטרה. ומנועם ההוא הבריק הזיו של כל העולמות, הרקיעים והכתרים. על אותה שעה כתוב:  צְאֶנָה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו. המלך שלמה ז"א, אימו בינה, עטרה ג"ר.

רצז) ובשעה שנבנה ביהמ"ק, נעטר הקב"ה בעטרה ההוא, וישב בכיסא שלו, המלכות, ונעטר בעטרותיו. ומאותו זמן שנחרב ביהמ"ק, לא נעטר הקב"ה בעטרותיו, ונועם ההיא, אור הבינה, התכסה ונגנז. בית מקדש קיים הוא מצב נפשי בו בונה האדם משכן בתוכו, מוכן להקריב את בחינות דומם צומח חי שבתוכו, לטובת מדרגת האדם הבא לקשר ודבקות בהשם בכוח הבינה.

תגיות: יוצא מן הכלל, גוג ומגוג.

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח פב-פד

יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ.

לֹא לְכָל כְּלָל יֵשׁ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

זהו חוק שאסור לבסס ידיעה שלמה על שלילה. הבורא יתברך הוא כלל, שאין שום דבר שלא יוצא ממנו. זו סתירה להנחה המדעית שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. הכל נמצא במסגרת הבורא, מלֹא כל הארץ כבודו וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.

את כוח הימין, את האמונה על האדם לרכוש בלילה, בזמן ההסתרה שאז מסתגל מאמין גם כשלא רואה וקשה לו. כוח זה מאפשר לאדם לקשור את כל הפרטים, כל המקרים לכלל, לימין – ואז לא יתחיל להרהר אחר ההשגחה ולא תדחה תפילתו שבאה מהשפה ולחוץ במקום מהפנים ולמעלה. על זה בכה הרשב"י, על זה שהַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב, לכלול את כל הפרטים בימין דרך הצדיק יסוד. אין כוח בפרט לעבוד את השם לבדו, אלא דרך הייחוד להשם יתברך בין האמונה לפרטים שעובר דרך הצדיק.

בזכות היגיעה שיש להשקיע בחיבור צד הנקבה לזכר, נברא לבורא – ניתן לתפוס מהי אהבה. אין מדובר בדבר טכני, אלא רכישה הכרחית של תכונה נפשית ביכולת החיבור, זה המפתח לאהבה, ולדבקות בהשם. זהו סוד כל הזיווגים: חיבור מחדש של זוג חלקים שהופרד, וכעת מתגעגעים ליחד.

העולם צועד לקראת הכרעה של הגיגים, גוג ומגוג, החלטה ברורה מי שולט – האמונה או המדע. במאבק זה יזכה לשרוד רק מי ששומר על הברית.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח עט-פא
1. מה התנאי ומדוע שבשעה שמאיר הבוקר מושכים על האדם חוט של חסד?
2. מהו בוקר בפנימיות האדם? כיצד צריך להכין עצמו לבוקר זה? מה קורה מצד הקיום ומה מצד השכלול?
3. מתי הכל מפחדים מהאדם ומדוע?
4. מהו לקרוא לה' ית' באמת?
5. באיזה תנאי עבודתו של הכהן הינה עבודה?
6. מדוע עפ"י החכמה כי תבואו לראות פני?
7. מי הם החצרות של אותם רומסים אלו שרוצים לראות פני מלך בלי השכינה הק', בלי הכוונה לאיחוד?
8. מהיכן מתעוררים כל האור והברכות והשמחה? כיצד עפ"י זה אנו מבינים שבשעה שהקב"ה מרים ימינו למעלה אזי יש דינים לתחתונים?
9. מדוע רשב"י היה בוכה כשהיה מגיע לכתוב "משיב אחור ימינו"? על מה זה מורה בנפש האדם?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח עט-פא

יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ.

יֵשׁ לֶכַווֶן אֶת הַלֵּב בִּכְדִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶך.

בכדי שתפילה תתקבל יש לבוא ברצון הלב, בביטול הגאווה והתקרבות ליחד. על האדם לעבוד עם בחינת הכהן שבנפשו, דהיינו בהשלטת צד ימין, האמונה מעל כל הרצונות.

הכהן שבנפש זו התודעה המופשטת, אמונית, מעל טעם ודעת, היא מנהלת את האדם. ותודעה מגולה – בחינת כהן הדיוט. הדבר שמחבר את האדם לעולמות העליונים זו התורה, ומחשבת הבריאה שהיא תורת הקבלה, בכדי לשכלל ולא רק לקיום. לכן אין האדם בא לעולם אלא בכדי ללמוד קבלה.

בקשה ללא כוונה לחבר שמים וארץ, לא זו בלבד שאינה מועילה, אלא מזיקה ומושכת דינים, לכן אחד שבא בלי יראה ובלי אהבה, בלי רצון לחבר שמים וארץ, אלא לבקש לפרטיות, דהיינו מבקש קבלת שמחה בלי אמונה, לא זו בלבד שלא ישיג זאת, אלא אף יוסיף וימשוך דינים בעולם.

מלמד על ההשגחה של ה' על העולם, וכיצד על האדם להתנהג בהתאם.

השם נותן ברכות ושפע כאשר באה ההשפעה מצד ימין, כך על האדם לפעול את צד הימין, דהיינו אמונה.

בלי שינה אדם מת, דהיינו מנוחה גופנית אינה מספיקה, כוח הגברת האמונה הוא המחייה. מצד הקיום הנשמה עולה ומקבלת תזונה לקיום בגוף. כאשר בא האדם להשתכלל ולהתקדם בדרך השם, עליו לעסוק בלילה בלמוד מחשבת הבריאה. היכולת לקבל אמונה זו, תאפשר התעוררות בבוקר לקבלת החסד.

ואם אינו רוכש אמונה בלילה, אין לו שלווה, הוא קם לעבודת חוסר האמונה שלו, ומסתפק בחוט של חסד לקיום בלבד.

רעד) יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. אמר רבי שמעון: בשעה שהבוקר, אור החסדים דז"א, מאיר, והאיילה, המלכות, עומדת בקיומה. מתמלא הצד שלה, כי השמאל הוא מתלבש אז בחסדים, ומתמלאה הארתה. ונכנסת במאתיים היכלות של המלך, קו ימין, שאין בו אלא כתר וחכמה, שכל אחד מאה, והם מאתיים. והמלכות אחר שנשלמה והתמלאה מקו שמאל, נכללת כולה בימין, שהוא ר' (200) היכלות. אדם שעסק בחצות לילה בתורה, בשעה שהתעורר רוח הצפון, השמאל, וחשקה של איילה הזו להתעורר בעולם, להשפיע, הוא בא עימה לעמוד לפני המלך. ובשעה שהאיר הבוקר מושכים עליו חוט של חסד. בוקר הוא זמן התעוררות ע"י שקיבל אמונה בלילה.

רעה) מסתכל ברקיע, כלומר שמקבל מרקיע, יסוד דז"א, שורה עליו אור התבונה של דעת הקדוש, והאדם מתעטר בו, משיג ג"ר. והכל מפחדים ממנו. אז נקרא אדם הזה בן להקב"ה, בן היכל המלך, שהיא המלכות, בן לזו"ן. נכנס בכל שעריו של המלך ואין מי שימחה בידו. אז נק' בן להקב"ה

רעו) בשעה שקורא אל היכל המלך, כתוב עליו: קָרוֹב יְהוָה, לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. באמת כמ"ש:  תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, שיודע לייחד את השם הקדוש בתפילתו כראוי. וזהו עבודת המלך הקדוש. וכי אפשר לקרוא להשם שלא באמת? אלא על האדם להשיג קו אמצעי, כוח לחבר ב' הפכים.

רעז) ומי שיודע לייחד את השם הקדוש כראוי, מקים אומה יחידה בעולם. שכתוב: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וע"כ כל כהן שאינו יודע לייחד השם הקדוש כראוי, אין עבודתו עבודה. כי הכל תלוי בכהן, הן עבודה העליונה, ייחוד השם, והן עבודה התחתונה, הקרבנות. והוא צריך לכוון ליבו ורצונו, כדי שיתברכו העליונים ותחתונים. על האדם לעבוד עם צד הכוהן שבנפשו – כהן גדול היא התודעה העליונה, דעת הנעלם – או"א ויש כהן הדיוט כנגד ישסו"ת, תודעה מגולה, דעת המגולה. כמו כן עליו לעבוד בוויתור עצמי מלא, בחינת הקורבנות. עליו לרצות שיתברכו העליונים והתחתונים, לחבר שמים וארץ.

רעח) כתוב: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. כי כל אדם שבא לייחד את השם הקדוש, ולא כיוון בה בלב ורצון ויראה, כדי שיתברכו בו עליונים ותחתונים, משליכים תפילתו לחוץ. והכל מכריזים עליו רע. והקב"ה קורא עליו, כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי.

שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה – מכאן שאין לפתוח פה לשטן. לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי.  כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי.

רעט) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, כל אלו הפנים של המלך, הארת חכמה כמ"ש:  חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, גנוזים בעומק אחר החושך, שהם הדינים שבקו שמאל. וכל אלו היודעים לייחד את השם הקדוש כראוי, מתבקעים כל אלו כותלי החושך, ופני המלך נראים ומאירים לכל. וכשהם נראים ומאירים, מתברכים כולם העליונים והתחתונים, אז נמצאות ברכות בכל העולמות. ואז כתוב: לֵרָאוֹת פָּנָי.

רפ) מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. כל מי שבא לייחד את השם הקדוש העליון, צריך לייחד מצד זאת, המלכות, כמ"ש:  בזאת יבוא אהרון אל הקודש, כדי שיזדווגו יחד צדיק, יסוד, וצדק, המלכות, בזיווג אחד, כדי שהכל יתברכו מהם. ואלו השניים נקראים חַצֵרֶיךָ, כמ"ש:  אַשְׁרֵי, תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. אתם רומסים את הצדיק והצדק, היסוד והמלכות.

רפא) ואם הוא בא לייחד השם הקדוש, ואינו מכוון ברצון הלב, ביראה ואהבה, הקב"ה אמר, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. זאת ודאי, כי לא נמצא ברכות בצדיק וצדק, הנקראים חֲצֵרָי, ולא די שלא נמצא בהם ברכות, אלא ששורה בהם דין, ונמצא הכל בדין.

רפב) הימין של הקב"ה, החסד, מתעוררים ממנו כל אור, כל ברכות, וכל שמחה. בו כלול השמאל. כמו שיש באדם ימין ושמאל, והשמאל נכלל בימין, והימין כולל הכל, וכשמתעורר הימין, השמאל מתעורר עימו, כי בו אחוז ונכלל. הימין זה אמונה וכולל הכל. אם השמאל שולט הימין יעלם. הימין צריך לשלוט, וצריך גם את השמאל שיתכלל בו. מימין באות הברכות, לכן צריך לתת לאמונה להוביל, זהו מקום התשובה של האדם.

רפג) בשעה שאדם מרים ידיו בתפילתו, מכוון באצבעותיו למעלה כמ"ש:  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. כי בימין תלוי הכל כמ"ש: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל-הָעָם, וַיְבָרְכֵם. ידָו כתוב חסר י', שמורה על יד אחת, הימין. ואז מתכוון לברך למעלה.

רפד) והקב"ה אינו כן. בשעה שהקב"ה מרים ימינו למעלה (מסלק השפעתו), אוי להם לתחתונים, כי כל עזרה וכל ברכה הסתלקו מהם כמ"ש: נָטִיתָ, יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. שבהרמת ימינך מיד תבלעמו ארץ. וכשנמצא הימין, נמצא עימו גם השמאל, ואם הימין מסתלק, מזדמן השמאל, ואז דינים מתעוררים בעולם, ודין שורה בכל.

רפה) רבי שמעון, כשהיה מגיע למקרא הזה, היה בוכה שכתוב: השיב אחור ימינו. מחמת שהקדים השמאל לרדת בעולם, נשאר הימין באחור.

רפו) אמר רבי שמעון כתוב: הצדיק אבד. נאבד, לא כתוב: אלא אבד. מכל אלו פני המלך לא נמצא שנאבד אלא צדיק, יסוד, אבד בב' הצדדים:

א.           שאינו שורה בו ברכות כבתחילה,

ב.           שבת זוגו, כנ"י, המלכות, התרחקה ממנו.

נמצא, שהצדיק אבד יותר מכולם. ולעת"ל כתוב:  גילי מאוד בת ציון, הנה מַלכֵּך יבוא לך צדיק ונוֹשָע הוא. שחזרה אליו בת זוגו. כשיש את כוח הזכר, הנקבה מגיע.

תגיות: כוונת הלב, שינה, עליית הנשמה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח עו-עח

מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ

אָדָם שֶׁלּא יוֹדֵעַ מִמַּה מוּתַר לֶהִתְעֲנֶגּ בַּחַיִּים, נִקְרָא מֵת.

רְשָׁעִים מְסוּרִים בְּיַד לִבָּם, הם צורכים תענוגות שמרחיקים אותם ממקור החיים ולכן רשעים בחייהם נק' מתים. מים, ים הוא בחינת תענוגות, בהם יודע היהודי שבנפש להפריד וליהנות רק מהאמת, והמצרי שבנפש טובע.

אומר ה' למלאך הים חלוק מימך, כדי שידעו לעשות הבדלה בין תענוג שניתן להשתמש בו כחומר גלם לדבקות, לבין תענוג שלא ניתן עדיין להשתמש בו בזמן תיקון. כאן ההבחנה דקה, עד כדי כך שגם בתענוגות המותרים, נבדקת בקפידה הסיבה לצריכת התענוג, כדי שלא תהיה לפרטיות אלא רק כדי לעשות נחת רוח לנותן המתנה הקב"ה. התענוג הוא הכוח נפשי חזק ביותר, עליו יש לשלוט עד כדי יכולת לוותר עליו, כגיבור הכובש את יצרו, בכדי לבדוק האם התענוג אמיתי שבא לנווט להתקדמות בדרך השם. את כוח העצירה יונקים מהאמונה, וגם כאשר מרגישים חלשים באמונה – לוֹקּחִים הַחְלָטָה אֲמּוּנִית שׁכַּך נָכוֹן לִפְעוֹל, גם אם מרגישים אחרת, תוך בחירה בסיבה שתומכת בערכי התורה.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח עו-עח
1. מדוע כל הכוחות נמסרו בידיה של דין המלכות שנקראת הים הגדול? ומה קרה עם כל הכוחות האלו בים?
2. באיזה הקשר מספר לנו את המלחמה בכל כוחות הטומאה? לשם מה מה עלינו לדעת אותם ומה ה' נלחם לנו?
3. מה היחס בין עשר המכות וכן המכה הגדולה של מצרים בים סוף?
4. לשם מה מראה לנו את כל הכוחות וחשבונותיהם הן בראש והן בגוף הן מצד הכלל והן מצד הפרט?
5. מה אתה למד מכך שכל מה שיש בבי"ע דקדושה יש בצד האחר?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח עט-פא

יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ.

יֵשׁ לֶכַווֶן אֶת הַלֵּב בִּכְדִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶך.

בכדי שתפילה תתקבל יש לבוא ברצון הלב, בביטול הגאווה והתקרבות ליחד. על האדם לעבוד עם בחינת הכהן שבנפשו, דהיינו בהשלטת צד ימין, האמונה מעל כל הרצונות.

הכהן שבנפש זו התודעה המופשטת, אמונית, מעל טעם ודעת, היא מנהלת את האדם. ותודעה מגולה – בחינת כהן הדיוט. הדבר שמחבר את האדם לעולמות העליונים זו התורה, ומחשבת הבריאה שהיא תורת הקבלה, בכדי לשכלל ולא רק לקיום. לכן אין האדם בא לעולם אלא בכדי ללמוד קבלה.

בקשה ללא כוונה לחבר שמים וארץ, לא זו בלבד שאינה מועילה, אלא מזיקה ומושכת דינים, לכן אחד שבא בלי יראה ובלי אהבה, בלי רצון לחבר שמים וארץ, אלא לבקש לפרטיות, דהיינו מבקש קבלת שמחה בלי אמונה, לא זו בלבד שלא ישיג זאת, אלא אף יוסיף וימשוך דינים בעולם.

מלמד על ההשגחה של ה' על העולם, וכיצד על האדם להתנהג בהתאם.

השם נותן ברכות ושפע כאשר באה ההשפעה מצד ימין, כך על האדם לפעול את צד הימין, דהיינו אמונה.

בלי שינה אדם מת, דהיינו מנוחה גופנית אינה מספיקה, כוח הגברת האמונה הוא המחייה. מצד הקיום הנשמה עולה ומקבלת תזונה לקיום בגוף. כאשר בא האדם להשתכלל ולהתקדם בדרך השם, עליו לעסוק בלילה בלמוד מחשבת הבריאה. היכולת לקבל אמונה זו, תאפשר התעוררות בבוקר לקבלת החסד.

ואם אינו רוכש אמונה בלילה, אין לו שלווה, הוא קם לעבודת חוסר האמונה שלו, ומסתפק בחוט של חסד לקיום בלבד.

רעד) יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. אמר רבי שמעון: בשעה שהבוקר, אור החסדים דז"א, מאיר, והאיילה, המלכות, עומדת בקיומה. מתמלא הצד שלה, כי השמאל הוא מתלבש אז בחסדים, ומתמלאה הארתה. ונכנסת במאתיים היכלות של המלך, קו ימין, שאין בו אלא כתר וחכמה, שכל אחד מאה, והם מאתיים. והמלכות אחר שנשלמה והתמלאה מקו שמאל, נכללת כולה בימין, שהוא ר' (200) היכלות. אדם שעסק בחצות לילה בתורה, בשעה שהתעורר רוח הצפון, השמאל, וחשקה של איילה הזו להתעורר בעולם, להשפיע, הוא בא עימה לעמוד לפני המלך. ובשעה שהאיר הבוקר מושכים עליו חוט של חסד. בוקר הוא זמן התעוררות ע"י שקיבל אמונה בלילה.

רעה) מסתכל ברקיע, כלומר שמקבל מרקיע, יסוד דז"א, שורה עליו אור התבונה של דעת הקדוש, והאדם מתעטר בו, משיג ג"ר. והכל מפחדים ממנו. אז נקרא אדם הזה בן להקב"ה, בן היכל המלך, שהיא המלכות, בן לזו"ן. נכנס בכל שעריו של המלך ואין מי שימחה בידו. אז נק' בן להקב"ה

רעו) בשעה שקורא אל היכל המלך, כתוב עליו: קָרוֹב יְהוָה, לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. באמת כמ"ש:  תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, שיודע לייחד את השם הקדוש בתפילתו כראוי. וזהו עבודת המלך הקדוש. וכי אפשר לקרוא להשם שלא באמת? אלא על האדם להשיג קו אמצעי, כוח לחבר ב' הפכים.

רעז) ומי שיודע לייחד את השם הקדוש כראוי, מקים אומה יחידה בעולם. שכתוב: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וע"כ כל כהן שאינו יודע לייחד השם הקדוש כראוי, אין עבודתו עבודה. כי הכל תלוי בכהן, הן עבודה העליונה, ייחוד השם, והן עבודה התחתונה, הקרבנות. והוא צריך לכוון ליבו ורצונו, כדי שיתברכו העליונים ותחתונים. על האדם לעבוד עם צד הכוהן שבנפשו – כהן גדול היא התודעה העליונה, דעת הנעלם – או"א ויש כהן הדיוט כנגד ישסו"ת, תודעה מגולה, דעת המגולה. כמו כן עליו לעבוד בוויתור עצמי מלא, בחינת הקורבנות. עליו לרצות שיתברכו העליונים והתחתונים, לחבר שמים וארץ.

רעח) כתוב: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. כי כל אדם שבא לייחד את השם הקדוש, ולא כיוון בה בלב ורצון ויראה, כדי שיתברכו בו עליונים ותחתונים, משליכים תפילתו לחוץ. והכל מכריזים עליו רע. והקב"ה קורא עליו, כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי.

שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה – מכאן שאין לפתוח פה לשטן. לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי.  כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי.

רעט) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, כל אלו הפנים של המלך, הארת חכמה כמ"ש:  חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, גנוזים בעומק אחר החושך, שהם הדינים שבקו שמאל. וכל אלו היודעים לייחד את השם הקדוש כראוי, מתבקעים כל אלו כותלי החושך, ופני המלך נראים ומאירים לכל. וכשהם נראים ומאירים, מתברכים כולם העליונים והתחתונים, אז נמצאות ברכות בכל העולמות. ואז כתוב: לֵרָאוֹת פָּנָי.

רפ) מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. כל מי שבא לייחד את השם הקדוש העליון, צריך לייחד מצד זאת, המלכות, כמ"ש:  בזאת יבוא אהרון אל הקודש, כדי שיזדווגו יחד צדיק, יסוד, וצדק, המלכות, בזיווג אחד, כדי שהכל יתברכו מהם. ואלו השניים נקראים חַצֵרֶיךָ, כמ"ש:  אַשְׁרֵי, תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. אתם רומסים את הצדיק והצדק, היסוד והמלכות.

רפא) ואם הוא בא לייחד השם הקדוש, ואינו מכוון ברצון הלב, ביראה ואהבה, הקב"ה אמר, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. זאת ודאי, כי לא נמצא ברכות בצדיק וצדק, הנקראים חֲצֵרָי, ולא די שלא נמצא בהם ברכות, אלא ששורה בהם דין, ונמצא הכל בדין.

רפב) הימין של הקב"ה, החסד, מתעוררים ממנו כל אור, כל ברכות, וכל שמחה. בו כלול השמאל. כמו שיש באדם ימין ושמאל, והשמאל נכלל בימין, והימין כולל הכל, וכשמתעורר הימין, השמאל מתעורר עימו, כי בו אחוז ונכלל. הימין זה אמונה וכולל הכל. אם השמאל שולט הימין יעלם. הימין צריך לשלוט, וצריך גם את השמאל שיתכלל בו. מימין באות הברכות, לכן צריך לתת לאמונה להוביל, זהו מקום התשובה של האדם.

רפג) בשעה שאדם מרים ידיו בתפילתו, מכוון באצבעותיו למעלה כמ"ש:  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. כי בימין תלוי הכל כמ"ש: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל-הָעָם, וַיְבָרְכֵם. ידָו כתוב חסר י', שמורה על יד אחת, הימין. ואז מתכוון לברך למעלה.

רפד) והקב"ה אינו כן. בשעה שהקב"ה מרים ימינו למעלה (מסלק השפעתו), אוי להם לתחתונים, כי כל עזרה וכל ברכה הסתלקו מהם כמ"ש: נָטִיתָ, יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. שבהרמת ימינך מיד תבלעמו ארץ. וכשנמצא הימין, נמצא עימו גם השמאל, ואם הימין מסתלק, מזדמן השמאל, ואז דינים מתעוררים בעולם, ודין שורה בכל.

רפה) רבי שמעון, כשהיה מגיע למקרא הזה, היה בוכה שכתוב: השיב אחור ימינו. מחמת שהקדים השמאל לרדת בעולם, נשאר הימין באחור.

רפו) אמר רבי שמעון כתוב: הצדיק אבד. נאבד, לא כתוב: אלא אבד. מכל אלו פני המלך לא נמצא שנאבד אלא צדיק, יסוד, אבד בב' הצדדים:

א.         שאינו שורה בו ברכות כבתחילה,

ב.         שבת זוגו, כנ"י, המלכות, התרחקה ממנו.

נמצא, שהצדיק אבד יותר מכולם. ולעת"ל כתוב:  גילי מאוד בת ציון, הנה מַלכֵּך יבוא לך צדיק ונוֹשָע הוא. שחזרה אליו בת זוגו. כשיש את כוח הזכר, הנקבה מגיע.

תגיות: כוונת הלב, שינה, עליית הנשמה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סז-סט

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

תַּעֲנוּג הַבָּא בִּלְבוּשׁ לֹא אֳמִּיתִּי, מֶזִּיק.

כל תענוג מגיע מהשם יתברך, אך כאשר התענוג בא בלבושים שקריים, לפרטיות – עליך לברוח. מצד אחד הנשמה מבקשת תענוג מהאמת, אך כאשר הנשמה מכוסה ומוסתרת מהאדם, הרצון לקבל תענוג מגיע מהקליפה, מדברים לא אמיתיים. גם תענוג שאינו אמיתי מורגש חזק, ומביא את האדם לבלבול ותעתוע, מפני שהנשמה רוצה תענוג ומבולבלת מהלבושים, מכלים לא ראויים המושכים את האור. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ – הרחק רגליך מתענוג כזה שבא מהיצר לפרטיות, אך רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב – שהוא הקב"ה, תענוג מהאמת, בו תדבק. יש להבחין בצורה ברורה. כשאתה אומר שאתה רֵעַ אותו אתה אוהב, מהי הסיבה לאהבה זו, האם מפני שה' נותן לי תענוג אותו אני לוקח לפרטיות, תענוג בלבושים שקריים, או שאני אוהב את השם מפני שזו האמת, שעלי ועל השורשים שלי לאהוב אותו.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ – זהו שבח לבורא. עז – אור מטרת הבריאה, זמרה – זמיר עריצים שחותך המדרגה, יה – או"א עילעין, זיווג תדיר

אדם הראשון הוא כלל הבריאה, ושאר האנושות פרטים בו. א.ק הוא פרצוף ראשון שיצא בעולמות, ומחשבת אדם קדמון יצאה עוד לפני יציאת העיגולים ושאר הבריאה. ללמד לאדם כיום שהוא הכלל ובריאה היא פרט.

לא לאכול מעץ הדעת, דהיינו לא להשתמש בפרטיות, אם לא היה פוגם לא היה מת לעולם.

לעומת רצונות ההשפעה, עליהם כתוב: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ.  בגויים שבנפש שהם הרצונות החיצוניים, בהם כן ניתן לעשות נקמה. אין לאדם כוח לפעול כנגד כוחות אומות העולם שבנפשו לבד. כאן המאבק הוא בעיקר בשמירה, שלא להתחבר איתם בחינת הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ולבסוף ה' יעשה בהם נקמה.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח ע-עב
1. הסבר מהו "זה אלי ואנוהו" עפ"י אות ר"מ?
2. מהם דברי רבי יצחק על הכתוב "ויהי לי לישועה" מיהו לי ומהיכן מוכיח?
3. מהיכן אנו לומדים שיראל נקראים אחים ורעים להקב"ה? ומהו "אח לצרה יולד" הן לדברי רבי יצחק והן לדברי רבי יהודה.
4. כיצד למד רבי ייסא שאין עבודה לפני הקב"ה אלא אהבה? כיצד היא נראית?
5. למה כתוב על בחינת "אלי" שהיא מדרגת הימין שהוא אלוקי אברהם ארוממנהו והרי הוא למעלה ואין צורך לרומם אותו?
6. מדוע כתוב בשוב ה' מציון ולא אל ציון?

בְּשַׁלַּח ע-עב

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

רמ) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. זהו צדיק, יסוד, שממנו יוצאים ברכות בזיווג. ואנווהו, באותו מקום שנמצא בו אהבה, שזהו ביהמ"ק. משה אמר, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ, צד שמאל, שממנו באים הלויים. כיוון שמשה אמר על צד (שמאל) ההיא וארוממנהו, נמצא בו שלמות הכל. כי וארוממנהו פירושו, שמכליל אותו בצד ימין, שזהו כל השלמות. משה רוצה להרים את קו שמאל שיתכלל בימין ובזה תבוא השלמות.

רמא) וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זהו המלך הקדוש, ז"א שכתוב:  כי עוזי וזמרת יה הויה ויהי לי לישועה. משמע שמה שאומר, הויה ויהי לי לישועה, שזהו המלך הקדוש, הנקרא הויה, ז"א.

רמב) רבי חזקיה: עוזי וזמרת יה כמ"ש: בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד. בכל עת אוהב הרע, זה הקב"ה, שכתוב בו: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב.

רמג) ואח לצרה יוולד (אח לשון אחווה – שבעת צורה יוכל להשתמש באחווה זו). בשעה שיציקו לך שונאיך, הקב"ה אומר, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בךְ. וישראל נקראים אחים ורֵעים להקב"ה. יוולד, שבשעת הצרה יוולד בעולם מי שיהיה לך לאח, להצילך מכל אלו המציקים לך.

רמד) רבי יהודה: יִוָּלֵד פירושו, שהמלך הקדוש יתעורר בעוז הזה, לנקום בעדך מהאומות, ולהניק אותך מאמא, בינה, בשמאל כמ"ש: עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. לעורר גבורות כנגד האומות עכו"ם. לעומת רצונות ההשפעה, עליהם כתוב: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ –  בגויים שבנפש שהם הרצונות החיצוניים, בהם כן ניתן לעשות נקמה. אין לאדם כוח לפעול כנגד כוחות אומות העולם שבנפשו לבד. כאן המאבק הוא בעיקר בשמירה, שלא להתחבר איתם בחינת הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ולבסוף ה' יעשה בהם נקמה.

רמה) רבי ייסא: כמה יש לאדם לאהוב את הקב"ה, כי אין עבודה לפני הקב"ה אלא אהבה. וכל מי שאוהב אותו ועושה עבודה באהבה, קורא לו הקב"ה, אוהב. א"כ איך אפשר להעמיד אלו הכתובים: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב. וכתוב: הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.

רמו) אלא, רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב. אל תעזוב, לעבוד אותו ולהידבק בו ולעשות מצוותיו. כתוב בעולות (קורבן שכולו להשם, כמו אור חוזר הנדחה). אבל בחטאות ואשמות נאמר, הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ. הֹקַר יצרֵך, שלא ירתיח כנגדך, ולא ישלוט בך, ולא תעלה מחשבה זרה. מבית רעך, זהו הנשמה הקדושה, שהכניס בך רעך ונתנה בתוכך. את רעך – הקב"ה אל תעזוב, אך הֹקַר רַגְלְךָ מהיצר הרע של הזיווג.

תַּעֲנוּג הַבָּא בִּלְבוּשׁ לֹא אֳמִּיתִּי, מֶזִּיק.

כל תענוג מגיע מהשם יתברך, אך כאשר התענוג בא בלבושים שקריים, לפרטיות – עליך לברוח. מצד אחד הנשמה מבקשת תענוג מהאמת, אך כאשר הנשמה מכוסה ומוסתרת מהאדם, הרצון לקבל תענוג מגיע מהקליפה, מדברים לא אמיתיים. גם תענוג שאינו אמיתי מורגש חזק, ומביא את האדם לבלבול ותעתוע, מפני שהנשמה רוצה תענוג ומבולבלת מהלבושים, מכלים לא ראויים המושכים את האור. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ – הרחק רגליך מתענוג כזה שבא מהיצר לפרטיות, אך רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב – שהוא הקב"ה, תענוג מהאמת, בו תדבק. יש להבחין בצורה ברורה. כשאתה אומר שאתה רֵעַ אותו אתה אוהב, מהי הסיבה לאהבה זו, האם מפני שה' נותן לי תענוג אותו אני לוקח לפרטיות, תענוג בלבושים שקריים, או שאני אוהב את השם מפני שזו האמת, שעלי ועל השורשים שלי לאהוב אותו.

רמז) וע"כ עבודת הקב"ה, היא לאהוב אותו בכל שיתנהג עימך כמ"ש:  ואהבת את ה' אלקיך. זה אלי ואנוֵוהוּ (אוהב אותו), שכל ישראל ראו על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. ואפילו העובָּרים שבמעי אימם, היו רואים ומשבחים להקב"ה. וכולם היו אומרים, זה אלי ואנווהו, אלקי אבי וארוממֶנְהוּ. אלקי אבי כמ"ש: אלקי אברהם.

רמח) שואל רבי יוסי: למה כתוב וארוממנהו? הרי אלקי אברהם, קו ימין, הוא למעלה, ואין צורך לרומם אותו. אלקי יצחק, קו שמאל, שצריכים לרוממו ולא קו ימין. אפילו כן, צריכים לרוממו. והכל דבר אחד, וארוממנהו בכל הצדדים, לכלול גם מי שיודע לייחד את השם הקדוש הגדול, שגם הוא צריך לרומם אותו, כי זהו עבודה עליונה של הקב"ה. גם כשיש לך קו ימין שבא להשפיע, גם אותו עליך לרומם שההשפעה תעשה נחת רוח להשם, שלא תאמר כמו הסוסים: איזה כיף זה להשפיע. את מידת ההשפעה יש לרומם מפני שזו האמת ולא מהסיבה שזה תענוג.

רמט) רבי יהודה היה יושב לפני רבי שמעון וקורא: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ. קול צופייך, המצפים מתי ירחם הקב"ה לבנות ביתו. נשאו קול, שכל אדם הבוכה ומרים קולו על חורבן בית הקב"ה, זוכה שיחדיו ירננו, וזוכה לראותו בישוב בשמחה. אם לא כואב לך אינך בונה כלי ראוי לשמוח בדבר.

רנ) בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן. שואל, צריך היה לכתוב אל ציון?  בשעה שנחרבה ירושלים של מטה, וכנ"י, המלכות, הוגלתה, עלה המלך הקדוש, ז"א, לציון, יסוד דמלכות, ונאנח כנגדה, משום שכנ"י הוגלתה. וכשתחזור כנ"י למקומה, אז ישוב המלך הקדוש לציון, למקומו, להזדווג אחד באחד כמ"ש: בשוב ה' ציון. ולא לציון, כי ה' ציון מורה על זיווג ה' עם ציון. ואז עתידים ישראל לומר, זה אלי ואנוֵוהוּ כמ"ש: זה ה', קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, כלומר בישועה של ה' שחזר לציון. ציון זה עניין של זיווג, ומלמד כאן שצורת עבודת השם צריכה להיות לקראת האהבה.

תגיות: בריאת האדם, נסירת חווה, קבלת תענוג, לֹא-תִקֹּם

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח סז-סט
1. כיצד מתאר הזהר הקדוש באות רל את היחס בין אדה"ר לשאר הבריות
2. מה מספר לנו שבא בסדר של חנוך?
3. הראה את דעותיהם לגבי אדה"ר של רבי יצחק, רבי חייא ורבי יהודה?
4. במה הוסיף רבי אבא על קודמיו באות רל"ח?
5. על איזה מדרגה מדבר רבי יוסי עד כדי שאומר שיש אהבה שאיננה פוסקת? על איזה מדרגה מדובר?

בְּשַׁלַּח סז-סט

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

זהו שבח לבורא

או"א נמצאים ברצון אחדותי תדיר ולא פסיק, אך העולם צריך גם אהבת דודים, של עולה ויורד.

עז – אור מטרת הבריאה, זמרה – זמיר עריצים שחותך המדרגה, יה – או"א עילעין, זיווג תדיר

אדם הראשון הוא כלל הבריאה, ושאר האנושות פרטים בו. א.ק הוא פרצוף ראשון שיצא בעולמות, ומחשבת אדם קדמון יצאה עול לפני יציאת העיגולים ושאר הבריאה.

ללמד לאדם כיום שהוא הכלל ובריאה היא פרט.

לא לאכול מעץ הדעת, דהיינו לא להשתמש בפרטיות, אם לא היה פוגם לא היה מת לעולם.

רל) רבי חייא אמר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. כמה צריכים בני אדם לכבד את הקב"ה, משום שהקב"ה, כשברא העולם, הסתכל באדם, שיהיה מושל על הכל, והיה דומה לעליונים ותחתונים. הוריד אותו לעולם בדמות יקרה. וראו אותו הבריות, אז התקבצו והשתחוו לפניו, ואימה ופחד נפלה עליהם מיראתו כמ"ש: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם (ראשיתו של האדם היא בריאה נעלה מאד, ומה שרואים היום אדם המפחד מהמחיות, זה משום שאיבד את הצלם אלוקים). היה יודע חוכמה עליונה יותר מכולם, ולאחר שחטא נסתמו ממנו מעיינות החוכמה.

רלא) הכניס אותו אל הגן שנטע לשומרו, להיות לו שמחה על שמחה, ולהשתעשע בו. עשה לו חופה מכוסה באבני יְקָר, ומלאכים העליונים שמחים לפניו. אח"כ ציווה אותו על אילן אחד, שלא יאכל ממנו, ולא עמד במצוות אדונו.

רלב) נמצא בספר של חנוך, שלאחר שהעלה את חנוך, והראה לו כל אוצרות המלך העליונים והתחתונים, הראה לו עה"ח, ואת העץ שנצטווה עליו אדם, והראה לו מקומו של אדם בגן עדן. וראה, שאם היה שומר אדם מצווה זו של עצה"ד, היה יכול לחיות תמיד, ולהיות תמיד שם. הוא לא שמר מצוות אדונו, יצא לדין ונענש.

רלג) אדם בשני פנים נברא. וכמ"ש:  וייקח אחת מצלעותיו, ניסר אותו הקב"ה ונעשו שניים זכר ונקבה, ממזרח וממערב, אדם ממזרח וחוה ממערב כמ"ש: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. אחור זה מערב, וקדם זה מזרח.

רלד) רבי חייא אמר: הקב"ה תיקן הנקבה, ושכלל יופיה (אור החוכמה, אור מטרת הבריאה) על כל, והביאה לאדם. כתוב: וייבן ה' אלקים את הצלע. וכתוב:  וייקח אחת מצלעותיו. אחת כמ"ש:  אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאִימהּ, שהיא המלכות השכינה הקדושה. מצלעותיו, מצדדיו כמ"ש: ולצלע המשכן. כי נלקחה מצד שמאל. חווה נלקחה מצד שמאל של אדם ראשון וממנה נבנתה.

רלה) רבי חייא אמר: הקב"ה נתן נשמה עליונה באדם, והכליל בה חכמה ותבונה לדעת הכל. רבי יצחק אמר: נתן בו נשמה ממקום ששאר הנשמות באות, מבינה, שאור הבינה נקרא נשמה. יש צד באדם, נשמה שהיא חלק אלוק ממעלה. האדם הוא רצון, והנשמה ניתנה בו.

רלו) רבי יהודה אמר: תוֹצֵא הארץ נפש חיה (ומהיכן הגיע דרגת חיה). מאותו מקום שהמקדש נמצא בו. כי הארץ היא מלכות, ומקום המקדש הוא בינה שבה. נפש חיה, זהו נפש של אדה"ר. אור הנפש הוא אור המלכות, אבל נמשך מבינה שבה. וע"כ אומר, שנמשך ממקום המקדש, שהיא בינה שבה. לכאורה אם אור החוכמה מתקבל למלכות היה נשבר, אך ניתן מעפר המקדש, מלכות שעלתה לבינה ומשם יכולה לקבל החוכמה.

רלז) רבי חייא אמר: אדם היה יודע חכמה עליונה יותר ממלאכים העליונים, והיה מסתכל בכל וידע והכיר אדונו, יותר מכל שאר בני העולם. אחר שחטא, נסתמו ממנו מעיינות החכמה כמ"ש: וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה. לאחר שחטא עליו לעבוד מחדש להעלות מלכות לבינה.

רלח) רבי אבא אמר: אדה"ר יצא מזכר ונקבה, זו"ן כמ"ש:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. וע"כ גם אדם נעשו זכר ונקבה ביחד, ואח"כ נפרדו זה מזה. והרי כתוב:  לעבוד את האדמה אשר לוּקח משם, ולא מזו"ן העליונים. כן הוא ודאי, שנלקח מן האדמה, נוקבא דז"א, והקב"ה, ז"א, השתתף עימה. וזה זכר ונקבה שאמרנו. והכל הוא דבר אחד. שואלים כאן האם האדם נלקח מז"ון או מהאדמה – שניהם נכונים.

רלט) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, היינו אלו הכלולים זה בזה, ואינם נפרדים זה מזה (אהבת רעים, שבסיסו נתינה), ולעולם הם באהבה, ברצון אחד, שהם או"א, הנקראים י"ה (גימטריה גאווה – ותיקון כאן הוא ביטול). שמשם נמצאים זרמי הנחלים והמעיינות, להספיק לכל, ולברך הכל, ואינם מכזבים מימי המעיינות האלו. וע"כ כתוב: וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, שבשביל זה מושך המלך הקדוש ומנחיל למטה, והימין מתעורר לעשות נסים. אהבת רעים אינה פוסקת לעולם.

תגיות: בריאת האדם, נסירת חווה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סז-סט

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

תַּעֲנוּג הַבָּא בִּלְבוּשׁ לֹא אֳמִּיתִּי, מֶזִּיק.

כל תענוג מגיע מהשם יתברך, אך כאשר התענוג בא בלבושים שקריים, לפרטיות – עליך לברוח. מצד אחד הנשמה מבקשת תענוג מהאמת, אך כאשר הנשמה מכוסה ומוסתרת מהאדם, הרצון לקבל תענוג מגיע מהקליפה, מדברים לא אמיתיים. גם תענוג שאינו אמיתי מורגש חזק, ומביא את האדם לבלבול ותעתוע, מפני שהנשמה רוצה תענוג ומבולבלת מהלבושים, מכלים לא ראויים המושכים את האור. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ – הרחק רגליך מתענוג כזה שבא מהיצר לפרטיות, אך רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב – שהוא הקב"ה, תענוג מהאמת, בו תדבק. יש להבחין בצורה ברורה. כשאתה אומר שאתה רֵעַ אותו אתה אוהב, מהי הסיבה לאהבה זו, האם מפני שה' נותן לי תענוג אותו אני לוקח לפרטיות, תענוג בלבושים שקריים, או שאני אוהב את השם מפני שזו האמת, שעלי ועל השורשים שלי לאהוב אותו.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ – זהו שבח לבורא. עז – אור מטרת הבריאה, זמרה – זמיר עריצים שחותך המדרגה, יה – או"א עילעין, זיווג תדיר

אדם הראשון הוא כלל הבריאה, ושאר האנושות פרטים בו. א.ק הוא פרצוף ראשון שיצא בעולמות, ומחשבת אדם קדמון יצאה עוד לפני יציאת העיגולים ושאר הבריאה. ללמד לאדם כיום שהוא הכלל ובריאה היא פרט.

לא לאכול מעץ הדעת, דהיינו לא להשתמש בפרטיות, אם לא היה פוגם לא היה מת לעולם.

לעומת רצונות ההשפעה, עליהם כתוב: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ.  בגויים שבנפש שהם הרצונות החיצוניים, בהם כן ניתן לעשות נקמה. אין לאדם כוח לפעול כנגד כוחות אומות העולם שבנפשו לבד. כאן המאבק הוא בעיקר בשמירה, שלא להתחבר איתם בחינת הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ולבסוף ה' יעשה בהם נקמה.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח סד-סו
1. על מה מצביעה לנו המילה אז בשירת הים?
2. מדוע כ' ישיר משה ולא שר משה? מה זה מורה לנו על הצדיקים הראשונים?
3. מהיכן למדנו שצדיקים נקראים שיריים ומה הרעותא בכך?
4. מה דרך המחשבה שצריכה להיות לגבי עבודת האדם בחייו?
5. מדוע כ' אראנו נפלאות ולא אראך?
6. מדוע כ' שירה לשון נקבה ולא שיר?
7. מהו לראש אשמורות?
8. מדוע כ' אשירה ולא כ' נשיר?
9. מהו כי גאו גאה? מדוע חוזר ולא די בלומר גאו?
10. מי הם סוס ורכבו ומיהו הים שבו הם בחינת רמה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח סד-סו

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּכָן, הוּא מְקַבֵּל מוֹרֶה דֶּרֶך!

הכנה אומר שעל האדם לבחור ביראה, להשקיע באמונה, לשאוף ולבקש מהשם עזרה בסימון מדויק של היעד, וכוח להגיע לתכלית. המפתחות הנפשיים לגילוי, נמצאות כסימן, באותיות השם משה. כאן ימצא מי שמתייגע כוח חיבור מהבינה העליונה שהיא שלמות, עד המלכות – בחינת משיח.

שירה גימטרייה תפילה, היא היכולת להתחבר לשלמות שבטוב העליון, בלי החסרונות של האדם. את החיבור יש לעשות דרך אמונה בצדיק שבדור, בחינת וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

אָז יָשִׁיר – אז = שמונה, בחינת לעתיד לבוא, חיבור השמאל, הרצון לקבל לאלופו של עולם. אז – לשון עבר זו בחינת הפנימיות של האדם, כלומר התכלית כבר מצויה בנפש, כעת העבודה היא להוציא פוטנציאל זה לפועל, שזו בחינת העתיד. שירה זו היא חיבור העבר עם העתיד, הנצחיות עם התכלית.

בכדי להתחבר חייב אדם לשים עצמו כשיירים, דהיינו לראות עצמו כפרט שהוא כלום לעומת הכלל. אין שום ערך לפרטיות של האדם, אלא במילוי תפקידה בכלל.

ריג) רבי יצחק אמר: בה בשעה הרג הקב"ה לשר הממונה של מצרים, וראו אותו משה ובני ישראל אז אמרו שירה כמ"ש: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. בזכות זה שעם ישראל ביקש דבקות, שלח להם מנהיג ורועה, את משה.

ריד) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ. רבי אבא פתח: כל התשבחות ששיבחו להקב"ה, כולם פתחו ב- אָז כמ"ש: אז אמר שלמה. אז ידבר יהושע. אז ישיר ישראל. מהו הטעם?

רטו) אלא כל הנסים וכל הגבורות שנעשו לישראל, כשהאיר עתיקא קדישא, א"א, בעטרותיו, הארת ג"ר, שמחזיר בינה ותו"מ לראשו, הם חקוקים ורשומים באות א', אשר י' של הא' קו ימין, יוד תחתון שבא' קו שמאל, והקו שביניהם קו האמצעי, המכריע בא' נוקֵב בחושך. קו אמצעי שבא', שנוקב וממעט קו שמאל, שהוא חושך, לבחינת ו"ק דג"ר ואז מאיר לכל צד, בין בחכמה בין בחסדים. וכשמתחבר אור של הא' ומגיע אל הז', שהיא חֶרֶב לה' מָלְאָה דם, המלכות בשעה שהיא נטויה לשמאל. אז עושה ניסים וגבורות, משום שהתחבר א' עם ז'. וזהו שירה. שירה היא המאירה לכל הצדדים, בין לחכמה בין לחסדים. וזהו, אז ישיר משה. בצמצום ב' ירדו בינה ת"ת ומלכות מהמדרגה, ורק גלגלתא ועניים נשארו בקטנות. שיר הוא קו שמאל, שבא מהלוי, אך כאשר מתחבר לכהן, לאלופו של עולם. אם אין חיבור שמוריד את השמאל, מעלה באמונה את הימין, אז אין אפשרות לנצח במלחמה.

רטז) יָשִׁיר מֹשֶׁה? הלוא שר משה, היה צריך לומר? אלא דבר זה תלוי לעתיד לבוא (ג"ר דבינה. עולם הבא הוא ז"ת דבינה), שהשלים לאותו זמן והשלים לעת"ל, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעת"ל. צדיקים הראשונים, אע"פ שהסתלקו במדרגות העליונות שלמעלה, ונקשרו בקשר של צרור החיים, הם עתידים כולם לעמוד לתחייה בגוף, ולראות ולומר שירה זו כמ"ש: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

ריז) רבי שמעון אמר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ. לקנות, כמ"ש:  ה' קָנָני ראשית דרכו. את שאר עמו, אלו הם הצדיקים שבהם, הנקראים שאר כמ"ש: ויישארו שני אנשים במחנה. ונקראים שאר, משום שאין העולם מתקיים אלא על אלו ששמים עצמם שיירים. וע"כ נקראים הצדיקים שאר, מלשון שיירים.

ריח) כיוון שנקשרו בצרור החיים, ומתענגים בעונג העליון, למה יוריד אותם הקב"ה לארץ? מעת שנולדו ויצאו לאוויר העולם כל אלו הרוחות והנשמות, שהיו במדרגה העליונה של מעלה, הקב"ה הוריד אותם לארץ למטה. כש"כ עתה, שהקב"ה רוצה ליישר את העקום, בזה שיראה להם האותות והמופתים שיעשה לישראל, ואע"פ שצדיקים הם, מ"מ כתוב: כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא. ואילו אלו שמתו בעצת הנחש, שלא היה בהם שום חטא, למה יקומו הם? אפילו הם יקומו, ויהיו בעלי עצה למלך המשיח.

ריט) משה עתיד לומר שירה לעת"ל, כמ"ש: כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. משה שראה בתחילה, יראה שנית. וזה הוא אראנו. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה.

רכ) היא שירה של המטרוניתא, המלכות, אל הקב"ה. כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרו לעת"ל. כי יש בה עולם העבר, ויש בה עוה"ב, ויש בה קשרי האמונה, ויש בה ימי מלך המשיח. ונתלים עליה כל התשבחות האחרות, שאומרים העליונים והתחתונים.

רכא) שואל, השירה לשון נקבה. שיר זה לשון זכר. אלא היא שירה, שהמטרוניתא משבחת אל המלך, ז"א. ומשה ממטה למעלה אמר, מן המלכות אל ז"א. וע"כ אומר שירה, לשון נקבה. היא שרה לה', משום שהמלך האיר לה פנים. כל אלו השמָנים, האורות, שהיו נמשכים, משך לה המלך הקדוש, משום זה שיבחה לו המטרוניתא.

רכב) אם היא שירת המטרוניתא אל המלך, למה כתוב:  משה ובני ישראל, והרי המטרוניתא צריכה לשבח? אלא אשרי חלקם של משה וישראל, שהם היו יודעים לשבח אל המלך בשביל המטרוניתא כראוי, משום שכל כוח וגבורה שלה ירשה מן המלך.

רכג) אמר רבי יהודה, כתוב: קוּמִי רֹנִּי בליל (בַלַּיְלָה), לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת. קומי רוני, זו כנ"י, המלכות. בלילה, בגלות. בלילה, בזמן שהמלכות שולטת ומתעוררת. לראש, זהו יסוד, שהמטרוניתא מתברכת בו. ראש אשמורות, זהו ראש של נו"ה, שהוא יסוד.

רכד) אמר רבי יוסי: זהו ראש של כתרי המלך והסיום. מבחינת ט"ס דאו"י דז"א, הוא התחתון המסיים. ומבחינת ט"ס דאו"ח דז"א, המאירים ממטה למעלה, נחשב היסוד לכתר דאו"ח. וכיוון שהוא ראש הספירות דאו"ח, ע"כ קורא לו הכתוב לראש אשמורות. לראש אשמֻרות כתוב חסר ו', שרומזת על מלכות. וזה היסוד הוא ראש אליה, כמו שנקרא ראש המיטה. והכל במלך הקדוש העליון נאמר, ז"א, יסוד דז"א כמ"ש: השירה הזאת לה', ליסוד דז"א. כאן היסוד הוא ראש לאור חוזר.

רכה) רבי ייסא: השירה הזאת לה' זה הנהר, בינה, היוצא מעדן, חכמה, בינה שיצאה מראש דא"א, שכל השמן והגדלות, כל המוחין שבזו"ן ובי"ע, יוצאים ממנו. וזה נשמע מהכתוב שלאחריו, אשירה לה', שזה הוא מלך הקדוש העליון, ז"א. וע"כ לא כתוב:  אשירה לו, כי לה' הקודם, שבשירה הזאת לה', היא בינה ולא ז"א.

רכו) ויאמרו לאֵמור, אשירה לה'. לאמור לדורי דורות, כדי שלא יישכח מהם לעולם. כי כל מי שזכה לשירה הזו בעוה"ז, זוכה בה בעוה"ב, וזוכה לשבח בה בימיו של מלך המשיח בשמחת כנ"י בהקב"ה. שכתוב:  לאמור, באותו הזמן בארץ הקדושה שישבו ישראל בארץ, לאמור, בגלות, לאמור, בגאולתם של ישראל, לאמור, לעוה"ב.

רכז) אשירה לה' כי גָאֹה גָאָה. שואל, נשיר צריך היה לומר? אשירה, משום שהיו משבחים תשבחות המטרוניתא. ע"כ כתוב אשירה בלשון יחיד. לה', זהו המלך הקדוש, ז"א. כי גָאׂה גָאָה, שעלה והתעטר בעטרותיו, להוציא ברכות וכוחות וגבורות להתעלות בכל. כי גאה גאה, גאׂה בעוה"ז, גָאָה בעוה"ב. כי גאׂה באותו זמן, גָאָה, כדי שיתעטר אח"כ בעטרותיו בשמחה שלמה.

רכח) סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. הממשלה של מטה, סוס, והממשלה של מעלה, שהם נאחזים בה, רוכבו. שתיהן נמסרו בים הגדול ההוא והממשלה הגדולה, לעשות בהם נקמות. ואין הקב"ה עושה דין למטה עד שיעשה בממשלתם של מעלה כמ"ש: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יְהוָה עַל-צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל-מַלְכֵי הָאֲדָמָה, עַל-הָאֲדָמָה

רכט) רמה בים. בו בלילה התעוררה גבורה חזקה, שכתוב בה: וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. באותו זמן ביקשה המטרוניתא מן המלך, כל אלו המוני המצרים של מטה, וכל אלו השרים של מעלה, שיימסרו בידיה. וכולם נמסרו בידיה, לעשות בהם נקמות כמ"ש: סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. בים, מורה, בין בים שלמעלה, ובין בים שלמטה.

תגיות: שירת הים, תפקיד האדם

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סד-סו

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּכָן, הוּא מְקַבֵּל מוֹרֶה דֶּרֶך!

הכנה אומר שעל האדם לבחור ביראה, להשקיע באמונה, לשאוף ולבקש מהשם עזרה בסימון מדויק של היעד, וכוח להגיע לתכלית. המפתחות הנפשיים לגילוי, נמצאות כסימן, באותיות השם משה. כאן ימצא מי שמתייגע כוח חיבור מהבינה העליונה שהיא שלמות, עד המלכות – בחינת משיח.

שירה גימטרייה תפילה, היא היכולת להתחבר לשלמות שבטוב העליון, בלי החסרונות של האדם. את החיבור יש לעשות דרך אמונה בצדיק שבדור, בחינת וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

אָז יָשִׁיר – אז = שמונה, בחינת לעתיד לבוא, חיבור השמאל, הרצון לקבל לאלופו של עולם. אז – לשון עבר זו בחינת הפנימיות של האדם, כלומר התכלית כבר מצויה בנפש, כעת העבודה היא להוציא פוטנציאל זה לפועל, שזו בחינת העתיד. שירה זו היא חיב5D7ר העבר עם העתיד, הנצחיות עם התכלית.

בכדי להתחבר חייב אדם לשים עצמו כשיירים, דהיינו לראות עצמו כפרט שהוא כלום לעומת הכלל. אין שום ערך לפרטיות של האדם, אלא במילוי תפקידה בכלל.

..

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סא-סג

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה

מִפְּנֵי שָּׁאַתָּה רָחוֹק, אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶך !

לעיתים מרגיש אדם מבולבל ואינו יודע מהי הדרך, ואז יש לו טענות. יש תירוצים לאדם שאין לו מנהיג או רב, אך מי גורם לו זאת? סכלותו ומיעוט השגתו, ועל זה נאמר: אִוֶּלֶת אָדָם, תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל-יְהוָה, יִזְעַף לִבּוֹ (משלי יט). לאדם כזה יש לומר: שבור את נקודת המנעול שבנפשך, גלה רצון לדבקות, ויראו לך את הדרך – כשאתה תהיה זמין, תשמע שהגיע הרב שלך.

על האדם להשיג את המפתחות הנפשיים לעולמות העליונים, לתחתונים ולחיבור בניהם. משה קיבל את הכוח לחבר בין שם אלוקים לבין המדרגות התחתונות. האות ם מהשם משה, היא מדרגת בינה, זו מעין טבעת שסוגרת הכל ומאפשרת לקבל רק באמונה את הכוח הנסתר. ש ג' קווים, ג' דרכי האמונה. ה מלכות, הלב שצריך לקבל את הכוחות הללו.

בחינת משה שבנפש היהודי, מסוגלת לתפקיד של חיבור בין השלמות לבין המדרגות הנמוכות. זהו הפוטנציאל הפנימי שאומר: אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְהוָה וּבֵינֵיכֶם.

לכן דרושה אמונה כפי שכתוב: וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

קריאת ים סוף מבטאת מקום נפשי זה, לצאת מהטומאה ולהגיע לקדושה. זוהי חשיבות שירת הים, שמבטאת את הכוח לצאת ממצרי הנפש.  גאולה ראשונית זו היא שורש לגאולות בעתיד, שהרי בדבר ראשוני קיים הפוטנציאל לעתיד, וכאן הוא עניין המשיח.

רז) רבי יהודה פתח: בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם יותר מכל שאר העמים (אין מדובר על אפליה, אלא שיש יותר השוואת צורה בין ישראל לקב"ה לשאר העמים), ומרוב האהבה שאהב אותם הקים להם נביא אמת ורועה נאמן, והעיר עליו רוח הקודש יותר מכל שאר נביאים הנאמנים והוציאו מחלקו ממש, ממה שהפריש יעקב מַעשׂר מבניו להקב"ה, שהוא שבט לוי. וכיוון שהיה לוי שלו, לקח אותו הקב"ה ועיטר אותו בכמה עטרות, ומשח אותו בשמן המשחה הקדוש שלמעלה. ואז הוציא מבניו רוח הקדוש אל העולם, וחגר אותו באבנטיו הקדושים של האמונה הגדולה, שהיא בינה.

רח) בשעה שהגיע זמנו של משה הנביא הנאמן לרדת לעולם, הוציא הקב"ה רוח קדוש ממחצבת של ספיר האבן הטוב, המלכות, שהיה גנוז ברמ"ח (248) אורות והאיר עליו. ועיטר אותו בשס"ה (365) עטרות ועמדו לפניו, והפקיד אותו על כל אשר לו. ונתן לו מאה ושבעים ושלושה מפתחות. ועיטר לו בחמש עטרות, וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות המאירים ונרות הגנוזים באוצרות מלך הקדוש העליון.

הזוהר מבאר המוחין, שזכה בהם משה מטרם שירד לארץ. ונודע שסדר המוחין הוא, שמתחילה מקבל ו"ק בלי ראש (מקבל בתחילה מוחין של גוף גם בראש), חסדים חסרי ג"ר. ואח"כ מקבל ג"ר בבחינת נשמה. ואח"כ בבחינת חיה. ואח"כ בבחינת יחידה. גם נודע שרמ"ח הוא בחינת ו"ק ושס"ה הוא בחינת ג"ר. ע"כ נאמר, הוציא הקב"ה רוח קדוש ממחצבת של ספיר האבן הטוב, המלכות, שהיה גנוז ברמ"ח (248) אורות והאיר עליו, שבזה השיג משה מוחין דו"ק. ועיטר אותו בשס"ה (365) עטרות והעמידו לפניו, מוחין דג"ר. ונתן לו מאה ושבעים ושלושה מפתחות, האורות דקו האמצעי המכונים מפתחות, מטעם שאין הקווים ימין ושמאל יכולים להאיר, עד שבא קו האמצעי ופותח אותם. ואז מקבל קו האמצעי כל שיעור האורות, שגרם לצאת בב' קווים העליונים. ומקו ימין מקבל מאה אורות, כל הע"ס שלו, מטעם היותם אור החסדים (יש בהם שלמות). ומקו השמאל, ששם אור החכמה, מקבל רק ע' (70) עטרות לבד, ולא הג"ר דחכמה, וע"כ חסר שלושים. אמנם יש לו התכללות מג"ר, ונחשבים רק למספר ג' לבד. וע"כ הם מאה ושבעים ושלוש מפתחות.

ואח"כ מבאר מוחין דחיה. ע"כ נאמר, ועיטר לו בחמש עטרות, חג"ת נ"ה, וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות, שהם ספירות דאו"א (בעליה), שכל ספירה וספירה עולה במספר אלף. ואח"כ מבאר מוחין דיחידה, שנאמר, ונרות הגנוזים באוצרות מלך הקדוש העליון, שהם נעלמים ומלובשים באבא עילאה, שנקרא, מלך העליון הקדוש, האורות דא"א, שהם יחידה.

כאשר רצה למשוך את משה לנביא, נתן לו את כל המדרגות בעולם העליון, בדרך של 173 מפתחות ו – 5 כתרים.

רט) אז העביר אותו בכל האורות שבגן עדן, והכניס אותו להיכלו והעביר אותו בכל הצבאות והמחנות שלו. אז נזדעזעו כולם, פתחו ואמרו, הסתלקו מסביבתו, כי הקב"ה העיר רוח לשלוט להרגיז העולמות. יצא קול ואמר, מי הוא זה שכל מפתחות הללו בידיו. פתח קול אחר ואמר, קבלו אותו בתוככם, זהו שעתיד לרדת בין בני אדם ועתידה התורה, הגנוזה מכל גנוז, להתמסר בידיו, ולהרעיש העולמות שלמעלה ושלמטה ע"י זה. בה בשעה התרגשו כולם ונסעו אחריו. פתחו ואמרו: הרכבְתָ אֶנוש לראשנו באנו באש ובמים. בתחילה לא הבינו המלאכים – כוחות הנפש כיצד ילוד אישה עולה כה גבוה. כל מלאך כפרט אינו מבין את הכלל, שמשה קיבל את כל הכוחות, לכן המלאכים – כל כוחות הנפש צריכים להתכופף לכלל.

רי) אז עלה רוח של משה ועמד לפני המלך. מ' פתוחה עלתה והתעטרה בעטרותיה, ועיטר את הרוח בשכ"ה (325) עטרות, והפקיד מפתחותיו בידיו. ש' הרומזת לג' אבות, העטיר אותו בג' עטרות קדושות, והפקיד כל מפתחות המלך בידיו, ומינו אותו בנאמנות, להיות נאמן הבית. ה' עלתה והתעטרה בעטרותיה, וקיבלה אותו מן המלך. עניין הכיסא העליון מחזה ולמעלה דז"א, שחג"ת דז"א הם ג' רגלי הכיסא. והמלכות אשר שם, רגל רביעי. והכיסא עצמו בינה. ג' אותיות מ' ש' ה', מ' הכיסא עצמו. ש' הוא ג' רגלי הכיסא חג"ת. ה' המלכות, רגל רביעי. ומשה היה מרכבה לקו האמצעי, ז"א. וע"כ משה זכה לבינה, משום שהיה מרכבה לקו האמצעי, המכריע בימין ושמאל דבינה. ונאמר, שעלה רוח של משה ועמד לפני המלך, כי היה מרכבה למלך, ז"א. ואז השפיעו עליו ג' אותיות, מ' ש' ה'. מ' פתוחה עלתה והתעטרה בעטרותיה, שהכיסא עלתה והתעטרה במוחין שלה, שיצאו ונתגלו ע"י קו האמצעי, בעניין שלושה יוצאים מאחד. ואז, ועיטר את הרוח בשכ"ה (325) עטרות, באחד העומד בשלושה.

ומה שנקרא שכ"ה עטרות, הוא מלשון, וחמת המלך שככה (גימטרייה משה). כי מטרם שקו האמצעי הכריע בין ב' קווי הבינה, הייתה מחלוקת בין ימין ושמאל. וע"י הכרעת שכ"ה שקְטה המחלוקת. וכיוון ששכ"ה הייתה כל הסיבה למוחין דז"א שמקבל מבינה, ע"כ מכנה אותם שכ"ה עטרות. והפקיד מפתחותיו בידו, שהאורות דקו אמצעי מכונה מפתחות (שהפקיד את המפתחות באדם שיכול להעלות מ"ן, האדם הוא משה – העולם היה בחינת ב' קווים, ולא היה אתגר למחלוקת בכל פרט, עד שהגיע הקו האמצעי וזהו האתגר, שכל עוד לא באים ליחד, אין צורך בויתור). ש' הרומזת לג' אבות, העטיר אותו בג' עטרות קדושות, שהם ג' קווים חג"ת דז"א שלמעלה מחזה, המכונים ג' רגלי הכיסא. והפקיד כל מפתחות המלך בידיו, שכל מוחין דז"א שבקו אמצעי מכונים מפתחות. ומינו אותו בנאמנות, להיות נאמן הבית, שהנוקבא הכוללת דז"א מכונה בית, ולהיותו מקבל כל מוחין דז"א, נעשה נאמן, להשפיע אל הבית, שהיא הנוקבא.

ה' עלתה, המלכות שעלתה למעלה מחזה. והתעטרה בעטרותיה, שמקבלת ג' קווים חג"ת דז"א ונעשתה רגל רביעי אל הכיסא, וקיבלה אותו מן המלך, שמקבלת נשמת משה מן המלך. המפתחות הם היכולת של ז"א לעלות לבינה ולקיים איחוד בין ב' הקווים. המנעול זה מצב ב' קווים והשערים נעולים. משה קיבל את כל השליטה ויכול לפתוח את החיסרון שנוצר בבינה מעליית המלכות, והוא זה שנאמן לספק השפע למלכות – בכל ביתי נאמן הוא.  משה מייצג את עליית מ"ן והוא הכוח להפגיש ולהוריד את השפע מבינה והוא בתווך, איש האלוקים.

ריא) אז כשקיבלה אותו המלכות, ירד רוחו של משה, באוניות השטות בים הגדול (גדלות כלי הקבלה), המלכות, וקיבלה המלכות אותו (בתיה את משה), כדי לגדלו אל המלך, שיוכל להלביש את ז"א, וע"י שיקבל ממנה הארת החכמה והגדלות, והיא נתנה לו משם, מהים הגדול שבה, מהארת שמאל, כלי זין להכות את פרעה ולכל ארצו (באותו כוח שלקח משה מהשמאל של פרעה, היכה אותו חזרה). ובשבת ובראשי חודשים היא מעלה אותו אל המלך, ז"א, ואז נקרא שמו באלו אותיות הרשומות, שהם מ' ש' ה'.

ריב) בשעה ההיא שיצא לרדת לארץ, להתלבש בגוף בזרע לוי, התתקנו תכ"ה (425) נרות למלך, ז"א, ותכ"ה (425) חקיקות ממונים ליוו את רוח ההוא של משה למקומו. כשיצא לעולם האירה ה', השכינה, בפניו, והבית התמלא מן הזיו שלה. בה בשעה קרא עליו הקב"ה כמ"ש:  וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ.

השם תכ"ה יוצא בזיווג על מסך, הממעט את הרוח העליון, שיוכל להתגשם ולהתלבש בגוף ברחם אימו. ונבחן בו שיעור קומה של אור היוצא בזיווג הזה תכ"ה נרות שנתתקנו למלך. וכוחות המיעוט היוצאים מן המסך, מכונים תכ"ה חקיקות, שהן נעשו ממונים להוריד את הרוח לרחם אימו. שנאמר, ליוו את רוח ההוא של משה למקומו. ואחר שנתקן בז' חודשי עיבור, האירה עליו השכינה. וע"כ נאמר, כשיצא לעולם האירה ה', השכינה, בפניו, והבית התמלא מן הזיו שלה. ת זה הרצון הגדול, ו-כה הם הבחינות של 5 הבחינות.

משה נבחר עוד בבטן אימו והיו כוחות שהכינו אותו להיות מסוגל לעשות את התיקון. מאחר ולא נאמר על צדיק או רשע על הטיפה טרם יצירת הוולד. ה' הוליד אותו כמנהיג, ומשה בחר להיות צדיק.

מתוך כוח זה של משה ניתן לומר שירה גדולה של גמר תיקון.

תגיות: ריחוק מדרך האמת,  משה רבינו

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח נח-ס
1. מהי המחלוקת בין רבי יצחק, רבי חזקיה, רבי אבא רבי אלעזר ורבי שמעון? מה דעתו של כל אחד? כיצד רשב"י ורבי אלעזר מסדרים כל המחלוקת?
2. מהי הכוונה שבחינת ג"ר נוטלת יד ימין מהתכללות בקו שמאל? הבא דוגמה מההסטוריה היהודית וכן מחייך שלך.
3. מה ההבדל בין "ויחזק לב פרעה" לבין "ויחזק ה' את לב פרעה"?
4. הסבר את שאלת רבי ייסא ואת סתירת תשובת רבי יוסי ואת תשובת רבי אבא.
5. מהו השורש כפי המובא באות רו של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכי קודם לא האמינו?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח נח-ס

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

גִילוּי הַנֵּס הוּא בֶּקִּישׁוּר הַמְּקָרֶה לַכְּלָל – לקב"ה.

בכוח האמונה, אותה יש לחדש תדיר, ניתן להכליל כל פרט לשלם, דהיינו להכיל כל מקרה הנראה לכאורה כעומד בפני עצמו – לתוך חלק מפאזל שלם. ראויה חלקית נובעת מהתמקדות רק בעולם הזה, בלי לקשור לפנימיות הנפש, לכוחות העליונים הפועלים את מה שנראה מבחוץ. לכן יש להכיר את שורשי האמונה, להתחבר אליהם, ולראות בכל פרט חלק ממארג כללי שלם, ובכך לחזק את האמונה שניתן להגיע לשלמות.

כאשר זוכה אדם להעלות את בחינת יעקב שבנפשו, זוכה הוא לאמונה שתקשר את המודעות שלו עם מה שהוא רואה, ויבין שאין מקרה.

בכדי לזכות לגאולה צריך גם ג"ר – גם את השמאל כפי שרואים שצריך גם כלים ממצרים, צריך את בית המן וכדומה. חייבים גם את הרצון לקבל, את צד האישה כלולים בימין. לֹא מַסְפִּיקָה הַשְׁקָפָה, צָרִיך גַּם אֶת הַלֵּב. כוח השמאל מאפשר את משיכת האורות הגדולים, את כוח הפירוט – כוחות שיש להכליל בכלל, בחסדים של הימין בכדי להגיע לתכלית.

קצז) וביום ההוא שיצאו ישראל ממצרים, העלה הקב"ה את יעקב ואמר לו, קום ראה בגאולה של בניך, שכמה כוחות וגבורות עשיתי להם. ויעקב היה שם וראה הכול כמ"ש: וירא ישראל את היד הגדולה. ראיה היא קו שמאל – חוכמה, וגדולה היא מידת החסד, לומר שע"י החסדים ניתן לראות, לקבל חוכמה. מהו העלה? יעקב הוא שורש האמונה שנמצא בתת המודע הנפשי שבכל יהודי. לא תמיד אדם הזוכה לנס וגילוי מלמעלה – יקשר זאת לקב"ה.

קצח) אמר רבי יצחק: מכאן נשמע, שיעקב היה בעת הגאולה, כמ"ש:  ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים. בפניו זה יעקב. כי הביא כל האבות שמה. ויוציאך בפניו, בפניו זה אברהם, כמ"ש:  וייפול אברהם על פניו.

קצט) אברהם אמר, הלְבֶן מאה שנה ייוולד (הרי מאה זו מדרגת בינה, ובכדי להוליד צריך מדרגת חוכמה). אמר לו הקב"ה, חייך, אתה תראה כמה המונים וכמה מחנות שיצאו ממך. בשעה שיצאו ישראל ממצרים, כל אלו השבטים וכל אלו הרבבות העלה הקב"ה אל אברהם וראה אותם כמ"ש: ויוציאך בפניו. כל האבות הזדמנו שם בכל גאולה ההיא כמ"ש: ויוציאך בפניו. מהו בפניו? אלו האבות. הנס בהולדת ממדרגת בינה הוא יש מאין.

ר) רבי אלעזר אמר: ויוציאך בפניו זהו יעקב. בכוחו זהו יצחק. הגדול זהו אברהם. וכן בשביל האבות מזדמן תמיד גאולה לישראל כמ"ש: וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. האבות ראויים שיזכור, אבל מהו והארץ אזכור? אלא לכלול עימהם את דוד, המלכות, הארץ, שהיא מרכבה עם האבות, חג"ת. והם מעוררים תמיד גאולה לישראל. הכן בשביל שורשי האמונה, ג' האבות מזדמנת הגאולה. המחלוקת הייתה בשאלה: כאשר זוכים לגאולה, מתוך איזו אמונה זה בא. לאנשים שונים מתגלה בחינה שונה של אמונה, בהתאם למדרגתו – והכל אחד. כמובן שהשם יתברך זוכר כל ברית של כל אחד מהאבות, וכל זה מספיק לקיום, לשמירה. בכדי להגיע לשיכלול צריך גם זכירה – משיח בן דוד, מלכות, הארץ, הרצון של הנברא שיבוא כשותף.

רא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם. יד אינו נקרא פחות מחמישה אצבעות. הגדולה, שכלולות בה חמש אצבעות מיד השמאל, כי בחינת ג"ר נוטלת יד ימין מהתכללות בקו שמאל. וכל אצבע ואצבע עולה לחשבון גדול, והקב"ה עושה בהם נסים וגבורות. ובזה נעקרו כל המדרגות מהשתלשלותם.

רב) בחמש אצבעות הראשונות, בחמש מכות הראשונות, כתוב: ויחזק לב פרעה. כיוון שנשלמו אלו חמש אצבעות, של יד שמאל, לא היה עוד דבר ברשות פרעה שיחזק ליבו, אז כתוב: ויחזק הויה את לב פרעה.

רג) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם – וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ. והאם עד עתה לא האמינו בה'? והרי כתוב: ויַאֲמֵן העם וישמעו. והרי ראו כל הגבורות, שעשה להם הקב"ה במצרים. אלא ויאמינו הוא, שהאמינו בדבר ההוא שאמר, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם. אמונה חייבים לחדש באופן רציף.

רד) כתוב: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. וכתוב: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. מתים ראו אותם. היה צריך לכתוב: לא תוסיפו לראותם חיים עוד עד עולם.

רה) אלא כתוב: מן העולם ועד העולם. עולם למעלה (בפנימיות האדם), עולם למטה. עולם שלמעלה, משם הוא ההתחלה להדליק הנרות (הרצונות), הבינה, שורש כל המוחין. עולם שלמטה, שם הוא הסיום, המלכות, המסיימת כל הספירות, והוא נכלל מכולם, ומעולם שלמטה הזה, מתעוררות הגבורות לתחתונים.

רו) ובעוה"ז שלמטה, עושה הקב"ה אותות לישראל, ויקרו להם נסים. וכשמתעורר עוה"ז לעשות נסים, כל המצרים צללו בים ע"י עוה"ז, וקרה לישראל נס בעוה"ז. וע"כ כתוב:  לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, עד שיתעורר עולם ההוא ויהיו נמסרים בדיניו. וכיוון שנמסרו לו להיות נידונים, אז כתוב:  וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כמ"ש: מן העולם ועד העולם. עד העולם בדיוק, עד שיתעורר העולם שלמטה. אז כתוב: וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

תגיות: אמונה, נס, מקרה

שיעור  שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח נה-נז
1. כיצד אומר שנשלם יד השמאל שהוא גבורה מתוך שכתוב וירא ישראל את היד הגדולה והרי הגדולה היא חסד?
2. מה ההבדל בין פרעה שחיזק את ליבו לבין סיחון ועוג שחיזקו אף הם את ליבם?
3. מהו הכח שגרם לפרעה לחזק את ליבו? ומה אתה למד מכך בדרך עבודה?
4. כיצד ניתן להבין שהשכינה הקדושה – על ידה דן הקב"ה דיניו למטה?
5. מה היתה טענת איוב באומרו תם ורשע הוא מכלה?
6. מהיכן על האדם לקחת כח בעת ירידותיו על פי אות קצ"ב?
7. מהו "וירא ישראל את היד הגדולה" ואח"כ – "ויראו העם את השם", וכיצד הפס' "ואנכי הלכה גם הלום" מסביר זה?

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני.

לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב.

יש בנפש את צד פרעה, צד איוב וצד יעקב, והכול תלוי האם הולכים בדרך אמונה. פרעה הוא קו שמאל שיש להשפילו ולהכותו מפני שמסרב ללכת באמונה. כל פעולתו היא בתוך השכל, בתוך ההגיון ולא רואה שישנה אפשרות לצאת לגאולה. פרעה הכיר בכוח שיש מעל כל כוחות השמאל – כוח האמונה.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

קפה) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם  כאן ביד הגדולה נשלם יד השמאל, גבורה וכל האצבעות חג"ת נ"ה שבה, מטעם שנכלל בימין, שהכול נכלל בימין ותלוי בימין כמ"ש: יְמִינְךָ יְהוָה  נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב. ואע"פ שזה שייך לגבורה, מ"מ כיוון שתלוי ביד ימין, ע"כ נקרא על שמו. הימין הוא בחינת האמונה השולט על הכול, הוא בחינת כוח הבורא שבנברא. יש והשמאל מסרב להיכלל בימין כמו פרעה – לא ניתן לתקנו.

קפו) אמר רבי יצחק: לא נמצא מי שחיזק את ליבו לפני הקב"ה, כפרעה. אמנם סיחון ועוג חיזקו ג"כ את ליבם. אך הם חיזקו את ליבם כנגד ישראל, אבל כנגד הקב"ה לא חיזקו את ליבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב.

קפז) פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו. ובכל אלו הכתרים ובכל אלו הידיעות של הס"א הסתכל. ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ולא הייתה תלויה באחד מהכתרים שלהם. ועוד, כי בכל הכוחות העליונים של הס"א קשרו קשר על ישראל, שלא יוכלו לצאת מתחת ידיהם. ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א. וע"כ היה מחזק את ליבו.

קפח) רבי אבא אמר: לא חיזק פרעה את ליבו אלא על השם הויה (שם האמונה). כי כשהיה אומר משה כה אמר הויה, חיזק את ליבו. כי בכל החכמה שלו לא מצא ששם הזה ישלוט בארץ, וע"כ אמר: מי הויה אשר אשמע בקולו? ואח"כ, כשחשב לשוב, אמר: הויה הצדיק. אח"כ אמר, חטאתי להויה. פֶה הזה שאמר, מי הויה, אמר, חטאתי להויה. זו הפכפכות של הס"א, שכאשר קשה מוכנים לזמן ללכת בדרך האמת.

קפט) רבי חזקיה פתח: אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכַלֶה. אחת היא, כמ"ש: אַחַת הִיא, יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, המלכות. ובזו דן הקב"ה דיניו למטה, ודן דיניו למעלה בכל. מתוך זה שלכלל יש להגיע, לשכינה – משם כוח הדין ליישר אורחות אדם.

קצ) כשהקב"ה מעורר דיניו, דן דיניו בכתר, שהוא המלכות כתוב: תם ורשע הוא מְכַלֶה, משום שהצדיקים נתפשים בעוונות הרשעים (לכן אין להיות בשוק כשמידת הדין מצויה)  כמ"ש:  ויאמר ה' למלאך המשחית בעם רַב. שפירושו, קח הרב שבהם. וע"כ אמר איוב דבר זה: תם ורשע הוא מכלה. ולא פירש איוב, שהכוונה על הצדיקים, הנתפשים בעוונות הרשעים. רבי ייסא אמר: אחת היא, זו כנ"י בגלות מצרים, שבשבילה (שהיא התכלית אליה יש להגיע) הרג הקב"ה במצרים ועשה בהם נקמות כמ"ש: תם ורשע הוא מכלה. שהרי גם תמימים היו שם, שלא שִעבדו את ישראל, ונהרגו יחד עם הרשעים שבהם.

קצא) רבי חייא אמר: איוב (שהיה אחד מיועצי פרעה) לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים. אמר איוב, א"כ כל הפנים שווים, תם ורשע הוא מכלה. פרעה התקיף את ישראל, ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. ואני לא התקפתי אותם, ולא עשיתי כלום (ישב איוב ולא אמר כלום, לא מיחה), תם ורשע הוא מכלה כמ"ש: היָרֵא את דבר ה' מעבדֵי פרעה, זהו איוב. כי היה בזמן יציאת מצרים.

קצב) רבי יהודה אמר: אבני ברד האלו, שהיו יורדים על המצרים ונעכבו ע"י משה (שאמר לברד לעצור, ולא ניתן לבטלם אלא לעכבם), עשו אח"כ נקמות בימי יהושע. ולעת"ל עתידים לרדת הנשארים, על אדום ובנותיה אמר רבי יוסי, כמ"ש: כִּימֵי צֵאתְךָ  מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. על האדם לדעת שכאשר ה' בא לעזור, כוח זה יבוא לידי ביטוי, אין יאוש כלל, ניתן לחזור בתשובה ולשאוב כוחות לפעולה נגד האויבים.

קצג) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה. מקרא זה אין ראשו קשור לסופו, ואין סופו קשור לראשו. מתחילה כתוב:  וירא ישראל את היד הגדולה. ואח"כ, וייראו העם את ה'. האם וירא ישראל הוא סיבה אל וייראו העם את ה', ומלפני כן לא ייראו את ה'? אלא אמר רבי יהודה: זקן ההוא (יעקב) שירד עם בניו לגלות, וסבל עליו הגלות, והכניס את בניו בגלות, הוא ממש ראה כל אלו הנקמות וכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים כמ"ש: וירא ישראל, ישראל ממש, כלומר יעקב שראה מלמעלה, ולאחר מכן ראו העם למטה.

קצד) אמר רבי יהודה: העלה הקב"ה לאותו זקן, ואמר לו, קום ראה את בניך היוצאים מתוך עם חזק, קום ראה הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים.

קצה) אמר רבי ייסא: בשעה שנסעו ישראל לרדת בגלות מצרים, יראָה ואימה חזקה נפלה עליו, אמר הקב"ה ליעקב, למה אתה מתיירא, אל תירא מרְדָה מצריימה. ממה שכתוב:  אל תירא, משמע שהיה מתיירא.

קצו) אמר לו, מתיירא אני שיְכָלוּ את בני. אמר לו, אנוכי ארד עימך מצריימה. אמר לו שוב, מתיירא אני שלא אזכה להיקבר בין אבותיי ולא אראה הגאולה של בני, והגבורות שתעשה להם. אמר לו, ואנוכי אעלך גם עלֹה. אעלך, להיקבר בקבר אבותיך. גם עלֹה, לראות הגאולה של בניך, והגבורות שאעשה להם.

השמאל יכול להשתלם רק בזכות האמונה הימין, זה וירא את היד הגדולה. כוח הגאולה בא בזכות האמונה.

תגיות: כוח האמונה, היד הגדולה, גאולה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני. התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב. לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח נח-ס

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

גִילוּי הַנֵּס הוּא בֶּקִּישׁוּר הַמְּקָרֶה לַכְּלָל – לקב"ה.

בכוח האמונה, אותה יש לחדש תדיר, ניתן להכליל כל פרט לשלם, דהיינו להכיל כל מקרה הנראה לכאורה כעומד בפני עצמו – לתוך חלק מפאזל שלם. ראויה חלקית נובעת מהתמקדות רק בעולם הזה, בלי לקשור לפנימיות הנפש, לכוחות העליונים הפועלים את מה שנראה מבחוץ. לכן יש להכיר את שורשי האמונה, להתחבר אליהם, ולראות בכל פרט חלק ממארג כללי שלם, ובכך לחזק את האמונה שניתן להגיע לשלמות.

כאשר זוכה אדם להעלות את בחינת יעקב שבנפשו, זוכה הוא לאמונה שתקשר את המודעות שלו עם מה שהוא רואה, ויבין שאין מקרה.

בכדי לזכות לגאולה צריך גם ג"ר – גם את השמאל כפי שרואים שצריך גם כלים ממצרים, צריך את בית המן וכדומה. חייבים גם את הרצון לקבל, את צד האישה כלולים בימין. לֹא מַסְפִּיקָה הַשְׁקָפָה, צָרִיך גַּם אֶת הַלֵּב. כוח השמאל מאפשר את משיכת האורות הגדולים, את כוח הפירוט – כוחות שיש להכליל בכלל, בחסדים של הימין בכדי להגיע לתכלית.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח מט-נד
1. מה דרכו של המלך וכיצד מסתכל על דרכו הטפש וכיצד החכם?
2. מה התשובה בק"ע על השאלה למה לא נרשמו ע"ב אותיות בקו אמצעי, מחציתם ביושר ומחציתם למפרע?
3. כיצד בנוייים ע"ב השמות? הסבר הטבלה בעמוד נ"א ורשם ליד כל שם איזו בחינה זו? התייחס לכך שבכל בחינה מהז"ת דבניה ישנם ע"ס וכך הן ע' ספירות.
4. מתי היא שלמות הכל עד כדי שהמטרוניתא נוסעת במסעיה?
5. על מה מורים ב' שלישים של השמות ומדוע שליש התחתון הוא החשוב שביניהם?
6. כיצד תפרש את השם הקדוש אנ"י שהוא השם ה- 37 מע"ב שמות?
7. מדוע השם אומר למשה מה תצעק אלי? לאן הוא מכוונו ומה זה אומר לנו בעבודת ה' שלנו?
8. מיהו עתיקא קדישא בנפש האדם ומדוע הוא יכול להתגבר על בחינת המצרי?
9. הסבר את סוד האילה הקדושה כפי המובא באות קפג.

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני.

לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב.

יש בנפש את צד פרעה, צד איוב וצד יעקב, והכול תלוי האם הולכים בדרך אמונה. פרעה הוא קו שמאל שיש להשפילו ולהכותו מפני שמסרב ללכת באמונה. כל פעולתו היא בתוך השכל, בתוך ההגיון ולא רואה שישנה אפשרות לצאת לגאולה. פרעה הכיר בכוח שיש מעל כל כוחות השמאל – כוח האמונה.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

קפה) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם  כאן ביד הגדולה נשלם יד השמאל, גבורה וכל האצבעות חג"ת נ"ה שבה, מטעם שנכלל בימין, שהכול נכלל בימין ותלוי בימין כמ"ש: יְמִינְךָ יְהוָה  נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב. ואע"פ שזה שייך לגבורה, מ"מ כיוון שתלוי ביד ימין, ע"כ נקרא על שמו. הימין הוא בחינת האמונה השולט על הכול, הוא בחינת כוח הבורא שבנברא. יש והשמאל מסרב להיכלל בימין כמו פרעה – לא ניתן לתקנו.

קפו) אמר רבי יצחק: לא נמצא מי שחיזק את ליבו לפני הקב"ה, כפרעה. אמנם סיחון ועוג חיזקו ג"כ את ליבם. אך הם חיזקו את ליבם כנגד ישראל, אבל כנגד הקב"ה לא חיזקו את ליבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב.

קפז) פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו. ובכל אלו הכתרים ובכל אלו הידיעות של הס"א הסתכל. ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ולא הייתה תלויה באחד מהכתרים שלהם. ועוד, כי בכל הכוחות העליונים של הס"א קשרו קשר על ישראל, שלא יוכלו לצאת מתחת ידיהם. ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א. וע"כ היה מחזק את ליבו.

קפח) רבי אבא אמר: לא חיזק פרעה את ליבו אלא על השם הויה (שם האמונה). כי כשהיה אומר משה כה אמר הויה, חיזק את ליבו. כי בכל החכמה שלו לא מצא ששם הזה ישלוט בארץ, וע"כ אמר: מי הויה אשר אשמע בקולו? ואח"כ, כשחשב לשוב, אמר: הויה הצדיק. אח"כ אמר, חטאתי להויה. פֶה הזה שאמר, מי הויה, אמר, חטאתי להויה. זו הפכפכות של הס"א, שכאשר קשה מוכנים לזמן ללכת בדרך האמת.

קפט) רבי חזקיה פתח: אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכַלֶה. אחת היא, כמ"ש: אַחַת הִיא, יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, המלכות. ובזו דן הקב"ה דיניו למטה, ודן דיניו למעלה בכל. מתוך זה שלכלל יש להגיע, לשכינה – משם כוח הדין ליישר אורחות אדם.

קצ) כשהקב"ה מעורר דיניו, דן דיניו בכתר, שהוא המלכות כתוב: תם ורשע הוא מְכַלֶה, משום שהצדיקים נתפשים בעוונות הרשעים (לכן אין להיות בשוק כשמידת הדין מצויה)  כמ"ש:  ויאמר ה' למלאך המשחית בעם רַב. שפירושו, קח הרב שבהם. וע"כ אמר איוב דבר זה: תם ורשע הוא מכלה. ולא פירש איוב, שהכוונה על הצדיקים, הנתפשים בעוונות הרשעים. רבי ייסא אמר: אחת היא, זו כנ"י בגלות מצרים, שבשבילה (שהיא התכלית אליה יש להגיע) הרג הקב"ה במצרים ועשה בהם נקמות כמ"ש: תם ורשע הוא מכלה. שהרי גם תמימים היו שם, שלא שִעבדו את ישראל, ונהרגו יחד עם הרשעים שבהם.

קצא) רבי חייא אמר: איוב (שהיה אחד מיועצי פרעה) לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים. אמר איוב, א"כ כל הפנים שווים, תם ורשע הוא מכלה. פרעה התקיף את ישראל, ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. ואני לא התקפתי אותם, ולא עשיתי כלום (ישב איוב ולא אמר כלום, לא מיחה), תם ורשע הוא מכלה כמ"ש: היָרֵא את דבר ה' מעבדֵי פרעה, זהו איוב. כי היה בזמן יציאת מצרים.

קצב) רבי יהודה אמר: אבני ברד האלו, שהיו יורדים על המצרים ונעכבו ע"י משה (שאמר לברד לעצור, ולא ניתן לבטלם אלא לעכבם), עשו אח"כ נקמות בימי יהושע. ולעת"ל עתידים לרדת הנשארים, על אדום ובנותיה אמר רבי יוסי, כמ"ש: כִּימֵי צֵאתְךָ  מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. על האדם לדעת שכאשר ה' בא לעזור, כוח זה יבוא לידי ביטוי, אין יאוש כלל, ניתן לחזור בתשובה ולשאוב כוחות לפעולה נגד האויבים.

קצג) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה. מקרא זה אין ראשו קשור לסופו, ואין סופו קשור לראשו. מתחילה כתוב:  וירא ישראל את היד הגדולה. ואח"כ, וייראו העם את ה'. האם וירא ישראל הוא סיבה אל וייראו העם את ה', ומלפני כן לא ייראו את ה'? אלא אמר רבי יהודה: זקן ההוא (יעקב) שירד עם בניו לגלות, וסבל עליו הגלות, והכניס את בניו בגלות, הוא ממש ראה כל אלו הנקמות וכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים כמ"ש: וירא ישראל, ישראל ממש, כלומר יעקב שראה מלמעלה, ולאחר מכן ראו העם למטה.

קצד) אמר רבי יהודה: העלה הקב"ה לאותו זקן, ואמר לו, קום ראה את בניך היוצאים מתוך עם חזק, קום ראה הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים.

קצה) אמר רבי ייסא: בשעה שנסעו ישראל לרדת בגלות מצרים, יראָה ואימה חזקה נפלה עליו, אמר הקב"ה ליעקב, למה אתה מתיירא, אל תירא מרְדָה מצריימה. ממה שכתוב:  אל תירא, משמע שהיה מתיירא.

קצו) אמר לו, מתיירא אני שיְכָלוּ את בני. אמר לו, אנוכי ארד עימך מצריימה. אמר לו שוב, מתיירא אני שלא אזכה להיקבר בין אבותיי ולא אראה הגאולה של בני, והגבורות שתעשה להם. אמר לו, ואנוכי אעלך גם עלֹה. אעלך, להיקבר בקבר אבותיך. גם עלֹה, לראות הגאולה של בניך, והגבורות שאעשה להם.

השמאל יכול להשתלם רק בזכות האמונה הימין, זה וירא את היד הגדולה. כוח הגאולה בא בזכות האמונה.

תגיות: כוח האמונה, היד הגדולה, גאולה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני. התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב. לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח מו-מח
1. על מה מצביעים האותיות בפס' ויסע? ומה בפס' ויבא ומה בפס' ויט? מה יוצר הצירוף של הפסוקים?
2. אם השמות הקדושים נובעים מהז"ת דבינה היו צריכים להיות ע' ומדוע אומר שהם ע"ב?
3. מהם ב' סופרים? ב' עדים ו-ב' גונים? על מה מורה כל אחד ומה יחודו?
4. כיצד מסודרים האותיות בטבלת השמות של כל אחד מהפס' ומדוע?
5. מהי השאלה בקס"ח?

בְּשַׁלַּח מו-מח

וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט

קַו אֶמְצָעִי הַבָּא בֶּגְוָונִים נוֹתֵן יֹפִי.

צריך אדם חסדים, ולתת  לימין שבקו אמצעי להוביל, כדי להפשיר את החוכמה שהיא בבחינת ים קפוא. בקו אמצעי יש ב' גוונים, דינים של חלוקה לכאורה, אך כאן ישנה אפשרות לבוא בביטול לפאר, ליפות את הדבר, בחינת וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּהמיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

יש צורך בתובנה פנימית של התקשרות להשראה אלוקית, לה נצרכת ישרות פנימית, תוך ביטול לדעת חכמים. רק בקשה אמיתית, תפילה ראויה תאפשר לגשת למקום זה.

כאשר מבקש באמת מוצא בתוכו שילוב של תובנה פנימית, היורדת למוחו, ומאתגרת את האדם, כדי שיעשה שותף. מצד אחד רואה הוא את השלמות שבבריאה, ומצד שני רואה כאוס. כאן עליו למצוא בתוכו שלמות, החיבור בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, ולחברם יחד ולהורידם ללב.

זו תחילת שלושה פסוקים עם שבעים ושנים אותיות היוצרים שמות קדושים. החלוקה כנגד ג' האבות, וַיִּסַּע  כנגד אברהם, וַיָּבֹא יצחק, וַיֵּט יעקב. שמות אלו ניתנים מהזכר – הבינה העליונה אל הנקבה, ללב האדם. הקשר למוחין אלו מתחיל כשאדם מעלה ביקוש, משותקק לדבר אמיתי, ובא נקי לבקש ורואה שלמעלה התובנה אמיתית, ומנסה להבין את נשיאת ההפכים שרואה.

קנט) פסוק הזה: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם, פירושו, וייסע, שנסע מצד החסד והתדבק בצד הגבורה. כי חסד הוא פנים וגבורה היא אחוריים. משום שהגיעה השעה להתלבש בדין.

קס) באותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה שבעים ושניים שמות קדושים בשלושה צדדים, ג' קווים. צד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע' (70) חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה. שזה עניין קו ימין שהוא סוד וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים.

קסא) צד השני התלבשה המלכות ברמחים של הגבורה, הדינים שבה, בשישים הכאות של אש ועשרה הכאות שלה עצמה, שיורדים מצד אמא עילאה בדינים חקוקים, שהוא סוד קו שמאל והפסוק וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

קסב) צד השלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת"ת (קו אמצאי), שירש בן הקדוש, ת"ת, בע' (70) עטרות עליונות מצד או"א. והוא כולל לימין, חסד, ולשמאל, גבורה. שהוא סוד הפסוק וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם. לכל פסוק משלושת אלו כוח מיוחד כנגד אברהם יצחק ויעקב.

שורש הקווים בבינה. קו ימין שבה מכונה אבא עילאה. קו שמאל שבה מכונה אמא עילאה. קו אמצעי שבה ת"ת, המכריע ביניהם. שזה עניין שלושה יוצאים מאחד (בתחילה הם ב' קווים וז"א שעולה לביקוש למעלה גורם לקו שלישי), שכל הגדלות שגרם התחתון אל העליון, זוכה בו גם התחתון, ולפיכך, אחד עומד בשלושתם, וזכה גם הת"ת בב' האורות ימין ושמאל של או"א. ואח"כ, כשהשיג הת"ת ג' הקווים, ב' מאו"א, ואחד משל עצמו, הוא משפיע אותם אל המלכות.

וע"כ נאמר לעיל, שבאותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה שבעים ושניים שמות קדושים בשלושה צדדים, ג' קווים. כי ג' קווים אלו הם ג' הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, שבכל אחד יש ע"ב (72) אותיות, וצירופם יחד עושה ע"ב שמות קדושים, שבכל אחד ג' אותיות מג' הפסוקים. צד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע' (70) חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה, שהוא קו ימין שבבינה, המאיר לחסד דת"ת, והיא מתלבשת בעטרות דחסד העליון הזה דת"ת. וזה הפסוק, וייסע.

וכן מקבלת מגבורה דת"ת הארת קו שמאל מאמא עילאה, המכונה שישים הכאות של אש, כמ"ש:  שישים גיבורים סביב לה. וע"כ נאמר, צד השני התלבשה המלכות ברמחים של הגבורה, כלומר גבורה שבת"ת, בשישים הכאות של אש ועשרה הכאות שלה עצמה, שיורדים מצד אמא עילאה בדינים חקוקים, כי ת"ת מקבל אותם מקו שמאל דאמא עילאה. וזה הפסוק, ויבוא.

וכן מקבלת מת"ת דת"ת, בחינתו עצמו של קו אמצעי. שנאמר, צד השלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת"ת, כי להיותו קו אמצעי הוא כולל בתוכו ב' הגוונים לבן ואדום, שהתכללותם ארגמן. והם ב' קווים דבינה, שירש אותם בעניין שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם.

ב' קווים ימין ושמאל שבבינה מכונים חכמה ובינה. אלא שהשתנה שמם לאו"א, ות"ת, קו אמצעי, מכונה הבן שלהם. שמדרך האורות להשתלשל זה מזה בדרך עילה ועלול כסדר המדרגה. וכאן יצאו האורות שלא בסדר המדרגה, כי תיקון אחד נעשה, שעלתה המלכות לבינה, וקיבלה בינה צורת מלכות המצומצמת. וירדו בינה ותו"מ שלה למדרגת ז"א. וע"י זה, בעת גדלות כשבינה העלתה הבינה ותו"מ שלה ממדרגת ז"א, עלה גם ז"א עימהם למקום בינה. וע"י זה נעשה שם קו אמצעי, וקיבל האורות דבינה, אע"פ שבסדר המדרגה אין ז"א ראוי כלל לקבל ולהאיר כמו הבינה. ומתוך שאור הזה הגיע לז"א שלא בסדר המדרגה, אלא ע"י ירידת בינה ותו"מ דבינה, והעלאתם את הז"א למקום בינה, וכן ע"י עניין אחד עומד בשלושה, לפיכך מכונה אור הזה בשם אור של תולדה, ולא בדרך השתלשלות עילה ועלול. ולפיכך מכונה ז"א בשם בן, כלומר אור של תולדה. ולפיכך מכונים החכמה ובינה בשם או"א, כי הם הולידו את אור הזה, שנקרא ז"א. התפארת שגרמה לזיווג ל ג' קווים למעלה, זוכה אף היא ל ג' הקווים. המלכות שתחתיה, בחינת הלבנה יורשת את ג' הקווים מתפארת. כך שז"א נק' בן, שלא עלה על סדר המדרגה.

מתוך החיסרון במחשבה, יורדת היא לגוף, ואז בעקבות זה יכולה היא לייצר מחשבה חדשה ע"י ע"ב צירופי אותיות.

קסג) ושתי עטרות מצד או"א, והם ע"ב (72) שמות. מצד החסד הם שבעים, ושניים עדים. מצד הגבורה שבעים, ושניים סופרים. מצד הת"ת שבעים, ושניים צבעים להתפאר. ת"ת, ז"א, משפיע אל המלכות שבעים עטרות מכל קו. כי אע"פ שז"א מקבל ג' קווים דבינה, עכ"ז אינו מקבל מעצם ג"ר של ב' קווים שבבינה, המכונים או"א, אלא מז"ת שלהם, שכל אחד כלול מעשרה, והם ג"פ שבעים עטרות. אמנם לפי"ז למה נקרא ע"ב (72) שמות, היה לו להיקרא ע' (70) שמות? כי מלבד ע' עטרות, שהם ז"ת שמקבל מב' הקווים שבבינה, שנקראים או"א, הוא מקבל עוד ב' עטרות מג"ר דאו"א, בעניין אחד עומד בשלושתם, ומטעם זה עלה הת"ת, בחינת ז"ת, ונעשה לדעת, בחינת ג"ר. ומטעם תוספת ב' עטרות דג"ר הללו הוא נקרא ע"ב שמות. למרות שבינה נספרת במאות, סופר כאן בעשרות, שז"א עולה ונבחנת המידה שהוא מקבל.

ותוספת זה יש בכל אחד מג' קווים שלו, שבחסד הם מכונים שניים עדים. ובגבורה – שניים סופרים. ובת"ת – שניים צבעים. ומכונים כן בדמיון לשטר מתנה, שיש שם כתב סופר וחתימת עדים. והנה עיקר כוח שטר המתנה הוא ודאי כתב הסופר, שכותב ופורט כל הערכים שהנותן מקנה אל המקבל. ועכ"ז, אם לא היה שם חתימת העדים, לא היה השטר שווה כלום. ואין צריך לומר, אם היה שם חתימת עדים לבד בלי כתב הסופר, שלא היה שווה כלום. והנה השם ע"ב כאן, הוא בעיקר להמשיך חכמה אל הנוקבא, בעניין וייסע ויבוא ויֵט. החכמה נמשכת רק מקו שמאל, אבל בלי התלבשותה בחסדים שבקו ימין אינה יכולה להאיר. ולפיכך הזוהר מדמה ב' עטרות שבקו שמאל, לב' סופרים, שכתב סופר הוא העיקר שבשטר, וב' עטרות שבקו ימין מדמה לב' עדים, שאע"פ שאינם מוסיפים משהו על כתב הסופר, אמנם הם מקיימים לכל השטר, שזולתם אין השטר שווה כלום.

אף כאן, בלי החסדים אין הארת החכמה שווה כלום כי אינה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ הם מכונים ב' עדים. וב' עטרות שבקו אמצעי הוא מדמה לב' גוונים, והוא מטעם, שגוונים מורים על דינים, ומקו האמצעי נמשכים דינים דמסך דחיריק. אבל אם הם דינים, איזה יחס יש להם לג"ר, להיקרא ב' עטרות? כי דינים האלו, מלבד שאינם פוגמים כלום את האורות, אלא להיפך, שהם מפארים אותם, כי זולתם לא היה ייחוד בין ב' הקווים. שטר לא מתקיים בלי עדים, וכך בלי חסדים אין הארת חוכמה. העדים כאן הם מצד החסד, והסופרים מצד הגבורה. חיסרון יכול להיות התפארות. היכולת לחלק את האמונה, האהבה בכדי לפאר אותה ע"י הפרטים. לכאורה דין מחלק, אך יכול גם לפאר שכל אחד מביא את הגוון שלו – מעשי ידי להתפאר.

קסד) ובמקום זה, במלכות, נחקק אחד באחד, שע"ב עטרות שבכל קו נכללים זה בזה, ועולה מהם השם הקדוש, המרכבה. כי נעשים ע"ב שמות, שבכל אחד מהם ג' אותיות. וכאן נחקקו האבות, חג"ת, ג' הקווים, להתחבר יחד. והוא השם הקדוש ע"ב חקוק באותיותיו. השמות והצרופים הם כוח ג' האמונות יחד, שכל אחד לחוד גם הוליד דברים שליליים.

קסה) הצירוף של אותיות: אותיות הראשונות, ע"ב אותיות של הפסוק וייסע, רשומים כסדרם בדרך יושר, כי היושר מורה על חסד, משום שכל האותיות הראשונות נמצאות בחסד, בקו ימין, ללכת בדרך יושר, בסידור מתוקן.

קסו) אותיות השניות, ע"ב אותיות של הפסוק ויבוא, רשומים בגלגול למפרע, שנרשמות ממטה למעלה. משום שכל ע"ב אותיות השניות נמצאות בגבורה, לגלות דינים, וכלי זין, הבאים מצד השמאל. וכשהן למפרע, רומזות על דינים.

קסז) אותיות השלישיות, ע"ב אותיות של הפסוק ויֵט, הן אותיות הרשומות להראות הגוונים, שהם הדינים, להתעטר במלך הקדוש. וכולם מתחברים ומתקשרים בו, מטעם היותו קו האמצעי, והוא מתעטר בעטרותיו בדרך יושר ורושם לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, כי מקיים הארת שניהם, כמלך שמתעטר מכל. שמאל צריך להיכלל בימין, וקו אמצעי צריך להיות בנטיה כלפי חסד.

קסח) כאן נרשם השם הקדוש חקוק בע"ב תיבות, שג"פ ע"ב אותיות, שבכל קו מג' קווים, מתחברים ומשתלבים יחד, ואז עושים ע"ב תיבות שבכל תיבה ג' אותיות מן ג' הקווים. המתעטרים באבות, חג"ת, שהם מרכבה קדושה העליונה. אלו אותיות השלישיות, למה לא כתובים בב' דרכים, חלקם בדרך יושר כסדרם, וחלקם בדרך למפרע, כדי ליישר לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, להיותו מקיים הארת שניהם? כתוב:  אתה כוננת מֵישָרים, פירושו, שהקב"ה עושה מישרים, ומקיים לב' הצדדים. וכתוב:  והבריח התיכון בתוך הקרשים שהוא הקב"ה, קו האמצעי, המקיים ב' הצדדים. וא"כ היה צריך להירשם חציו ביושר כקו ימין, וחציו למפרע כקו שמאל. אלא זה יעקב. והכול אחד. כי גם יעקב מורה על קו האמצעי.

תגיות: קו אמצעי, העלאת ביקוש אמיתי