קטו) מכאן ולהלאה מדובר בסוד השפתיים. באות פ' שנכללה באות ס'. שפתיים גדולות, זהו אדם המדבר לשון הרע, אינו מתבייש ואינו מפחד. בעל מחלוקת ורכילות הוא בין זה לזה, בין אדם לחברו. ומשלח ריבים בין אחים, הוא אינו בעל סוד. וכשמשתדל בתורה הוא מכסה סוד. אבל בעל לשון הרע ואינו שם יראה בליבו.
שפה מחברת בין פנימי לחיצוני, וזהו מקום העבודה הנפשי. השפתיים עומדות לרוחב מצביעות על השפעה והאמונה של האדם, לזה הם צריכים לשמש. השפתיים העבות באות להסתיר את הפנימיות, ומראה עבה שלהם מרמז על תאווה, ובעיקר כאשר צובעים אותם באדום.
שפה עליונה מראה על הדרך הרוחנית והתחתונה יותר מרמזת לקשר של הגוף.
קטז) וסימן זה, אות פ' הכולולה באות ר' ואינה כלולה באות ס', זהו נראה שהוא צדיק, אבל אינו ירא חטא. ולא צריכים להשתדל אחריו, מפני שכל דבריו הם בפה ולא בגוף.
קיז) שפתיים נובלות וצומקות, ואינן קטנות. זהו אדם בעל כעס ביותר. בעל זדונות. אינו יכול לסבול דבר. בעל לשון הרע בגלוי לכל בלא בושה. לפעמים עוסק בליצנות. זהו אדם שצריכים להתרחק ממנו.
קיח) אם מתמלא זקנו בשׂיער, הוא לשון הרע, מורה עליו שמדבר בגלוי לכל, אין לו בושה. עוסק במחלוקת. מצליח בדברי העולם. רואה בשונאיו. זהו קורץ בעיניו. ע"ז כתוב: הֵעֵז איש רָשע בפניו. זהו באות פ' בלבד, שאינה נכללת באות ס' כלל. ולפעמים מתחברת באות ר', ובאות ר' הזו היא נכללת. השפתיים הם כנגד נצח והוד, לשון כנגד היסוד ויש להבדיל בהם. ההוד צריך להיות עם סוג של אהבה המלווה בתאווה. והשפה התחתונה יותר אידיאית, יותר דקה.
כשהשפתיים עבות ואדם מדבר לשון הרע, משתמש בשפתיים המגנות על הלשון.
אדם המשחק בשפתיו הוא אדם שמתגרה בתאוות שלו, לכן צריך להיזהר.
שפה היא המקום שמחבר לחוץ. שפה דקה מידי מחברת באופן ישיר מדי בין הפנים לחוץ, ושפתיים עבות שומרות ומכסות על הפנים. כאן השאלה מה יש בפנים, ואם חלילה בפנים רע, הדבר מכוסה ואינו מתגלה.
וְאַתָּה תֶּחֱזֶה בְּסוֹד הַאוֹזְנָיִים
קיט) סוד האוזניים. מי שאוזניו גדולות, הוא אוויל בליבו ושיגעון ברוחו. מי שאוזניו קטנות ועומדות על קיומן כראוי, בהתעוררותו הוא חכם לב. רוצה לעסוק בכל. וזו אות י' הנכללת בכל שאר האותיות. על האדם לשמוע בצורה נקייה וכאשר האזניים גדולות מידי קשה לו לסנן כל מה שמגיע אליו, ושומע רק על גדלות עצמו, ולדברים חיצוניים. על האדם לפתח שמיעה פנימית ופחות חיצונית.
קכ) עד כאן עניין הצורות של האדם. מכאן ולהלאה סודות אחרים באותיות, שאינם עומדות תוך הפרצוף. אלא לדעת הסודות של ספר הזה, בתוך מדרגות עליונות, בזמנים ותקופות של עוה"ז, ועוד לא זכינו בהם.
קכא) אמר רבי שמעון: בני, אשריכם בעוה"ז ובעוה"ב. ואשרי עיני, שזכו לראות זה, כשאני נכנס לעוה"ב. בשביל נשמתי, אני קורא לעתיק יומין מקרא הזה, תערוך לפני שולחן. והקב"ה קורא עלינו, פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים.
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו לא-לג 1. מהו סוד השפתיים ועל מה מורות שפתיים גדולות? 2. על מה מורות שפתיים נובלות וצומקות? 3. מה היחס של הזהר הקדוש לקורץ בעיניו? 4. מהו סוד האוזניים ועל מה מורות אוזניים גדולות ועל מה קטנות? 5. מי הוא הרצוי לפני הקב"ה עפ"י אות קכ'א? אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
שפה מחברת בין פנימי לחיצוני, וזהו מקום העבודה הנפשי. שפה דקה מידי מחברת באופן ישיר מדי בין הפנים לחוץ, ושפתיים עבות שומרות ומכסות על הפנים. שפתיים העומדות לרוחב מצביעות על השפעה והאמונה של האדם, לזה הם צריכים לשמש. השפתיים העבות באות להסתיר את הפנימיות, ומראה עבה שלהם מרמז על תאווה, ובעיקר כאשר צובעים אותם באדום.
שפה עליונה מראה על הדרך הרוחנית והתחתונה יותר מרמזת לקשר של הגוף.
שפתיים גדולות, זהו אדם המדבר לשון הרע, אינו מתבייש ואינו מפחד. בעל מחלוקת ורכילות הוא בין זה לזה, בין אדם לחברו. ומשלח ריבים בין אחים, הוא אינו בעל סוד. וכשמשתדל בתורה הוא מכסה סוד. אבל בעל לשון הרע ואינו שם יראה בליבו.
שפתיים נובלות, צמוקותואינן קטנות. זהו אדם בעל כעס ביותר. בעל זדונות. אינו יכול לסבול דבר. בעל לשון הרע בגלוי לכל בלא בושה. לפעמים עוסק בליצנות. זהו אדם שצריכים להתרחק ממנו.
אם מתמלא זקנו בשׂיער, הוא לשון הרע, מורה עליו שמדבר בגלוי לכל, אין לו בושה. עוסק במחלוקת. מצליח בדברי העולם.
מי שאוזניו גדולות, הוא אוויל בליבו ושיגעון ברוחו. מי שאוזניו קטנות ועומדות על קיומן כראוי, בהתעוררותו הוא חכם לב ורוצה לעסוק בכל. על האדם לשמוע בצורה נקייה וכאשר האזניים גדולות מידי קשה לו לסנן כל מה שמגיע אליו, ושומע רק על גדלות עצמו, ודברים חיצוניים.
מנו אז, וע"כ אינן בולטות בו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אומר בעל הסולם זצוק"ל שהאבן השואבת בדור שלנו היא מה חושבים עלינו הסביבה, על זה יש להתגבר. גם אדם שמנסה באמת להתמודד ולהשתפר, אך בסתר הוא נופל לפעמים ופועל באופן שלילי, קשה לו להסתכל בעיניים, וחושש שיודעים בו. צריך אדם לוותר על גאוותו ולהפסיק "לחשבן" לתדמיתו ולפעול רק את האמת גם בסתר. אחרת בחינת האריה שבנפש, שאינו מוותר על גאוותו, יהיה לו הדבר לרועץ ואפילו שמתגבר לפרקים, יקבל גאווה שתשוב ותפגע בו.
צורת האריה שבנפש מפגישה את האדם בכל פעם מחדש באתגר ההתגברות. צורת השור שבנפש, צד השמאל קשה שעליו להיות כפוף לימין, שבטבעו הוא מוּעד, אין להשאיר אותו לבד וחייב סביבה תומכת.
צורת הפנים ניכרת מתוך אווירת הנפש, כמו שחשים שיש לאדם רוחני מאור פנים. הפנים משתנים מעת לעת לפי המצב בנפשי.
צח) ציור הראשון הוא, כשהולך האדם בדרך האמת, אותם שיודעים בסוד אדונם מסתכלים בו, משום שרוח ההוא שבפנים מתתקן בו, ובולט לחוץ ציור הכולל הכול, וציור ההוא נק' פני האדם. הוא ציור השלם יותר מכל הציורים והעובר לפי שעה לפני עיניהם של חכמי לב. זה, כשמסתכלים בפניו בחוץ, אלו הפנים העומדים לפניו, עיני הלב אוהבות אותם. פני אדם זו הדרגה הגבוהה ביותר, אך רק חכמי לב יודיעם לראות בסימני הפנים.
צט) ארבעה סימנים של אותיות יש בהם (בבעלי דרגה גבוהה זו של פני אדם): גיד אחד בולט בפניו בשקיעה, שאינו בולט לחוץ, אלא כמו שבולט בשקיעה, מצד ימין. וגיד אחד הכולל ב' אחרים האחוזים בו, מצד שמאל של הפנים. אלו ד' סימנים הם ד' אותיות במילה עדות. וסימן זה הוא אות ע', גיד ההוא שמצד ימין הבולט בשקיעה, כלומר, בשכיבה. אות ד' ושתי אותיות המתחברות עימו, שהן ו' ת', הן גיד ההוא, הכולל שני גידים האחרים שמצד שמאל של הפנים. וזהו כמ"ש: עדות ביהוסף שמו. שכל מי שראה אותו, היה אוהב אותו בליבו. ובאהבה הוא נשלם.
ק) זרעו של דוד מתהפכים בו המראות של הגוונים. וע"כ טעה שמואל, שכתוב: אל תבט אל מראהו (שחשב להמליך את הגדול, אליהב). משום שהצד האחר היה באליאב, שלא היה כן בדוד, הצורות של דוד מכוסות הן, כי הצורות של הצד האחר נכללו תוך הצורות שלו, והצורה של הצד האחר נראה בו תחילה, שעוברת על העיניים לפי שעה, והלב מבוהל ומתיירא. ואח"כ כתוב: וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי. וזהו עדות אצלו, והכן זכה דוד לפני אדם, וגם קיבל את שבעים שנותיו מאדם הראשון, כאשר שבעים מסמל תיקון של 7 מידות תחתונות של האדם. אדם ראשון חטא ב – ז' תחתונות ודוד תיקנם.
קא) צורה זו של פני אדם, כולל לכל הצורות, וכולן כלולות בו. זה, אינו מבוהל ברוחו. בשעת כעסו הוא במנוחה, ודבריו בנחת, ומיד מתרצה. יודע הוא לנהל את כעסו ולכבוש את יצרו. אלו התכונות שעל האדם לרכוש, צורות פנים כאלו.
קב) זרעו של דוד, אשר נראה בו צורה ההיא של הס"א בתחילה ועוברת לפי שעה לפני העיניים. בכעסו הוא במנוחה ומיד מתרצה. אבל נוטר שנאה כנחש לבסוף (לא תיקום במעשה ולא תיטור במחשבה – לס"א צריך לנטור שכתוב כך על עמלק). משום שהצד ההוא גרם לו זה, שמסובב בכל הצדדים, עד שלוקח נקמתו, אבל המוח שבתוך קליפה זו והלב מתיישרים. וזה נכון לצדיקים, אבל הרשעים אינם סרים מאותה צורה הראשונה הרעה, ומתחברים בה לגמרי. יש ומגיע כעס לאדם, אך עליו ללמוד לנהל אותו, וזה מיישר אותו מוח ולב כשהוא צדיק. הרשע חושב שצריך להשאיר את הכעס בחוץ.
קג) הציור השני הוא, אם אדם ההוא אינו הולך כל כך בדרך הרע, וסר מדרך ההוא ושב לאדונו זה, רוח טוב מתחיל לשרות עליו, ומתחזק על זוהמה הראשונה שהייתה בו, ובולט לחוץ, בהסתכלות עיניים לפי שעה, כצורה אחת של אריה המתגבר. זה, בשעה שרואים בו צורה זו, מראה ההיא גרמה לו, שיעבור בליבו אריה המתגבר לפי שעה, שליבו יתגבר על צד הרע לפי שעה. זהו צד שאדם חייב ללמוד לנהל בעצמו ולהתקדם כמו האריה, שיש בו גבורה, אך גם את מידת החסד. אדם כבר יכול להתגבר באופן תמידי, אריה יכול לפרקים. ואנו בזמן תיקון שעוד לא הגענו לפני אדם שלם, צריכים להתגבר כארי בכל פעם שמופיע הכעס.
קד) זה שיש לו פני אריה המתגבר, כשמסתכלים בפניו אח"כ, הם פנים שהלב אינו אוהב אותם לפי שעה, ומיד חוזר ליבו ואוהב אותם. כשמסתכלים בו מתבייש, וחושב שהכול יודעים בו, כלומר, שנדמה לו שיודעים כל מה שחושב ועושה במסתרים. ומתוך בושה, פניו מתמלאים בדם לפי שעה, ואח"כ מתהפכים ללבן או לירוק.
קה) ג' גידים דקים יש בפניו. א' לימין, שזה מתפשט בפניו ונאחז בו. ואחד, שעולה לחוטמו למעלה. ושניים לשמאל, ואחד מתפשט למטה מאלו השניים, ואוחז בזה ובזה. ואלו הן אותיות הנחקקות בפניו, והן בולטות ואינן שוקעות. וכשמתיישב ומתרגל בדרך האמת, הן שוקעות. יש בו סוג של קִרבה, כי היה רחוק והתקרב.
קו) ועניין של אלו האותיות, הוא קירוב. כי זה היה רחוק, ועתה ששב והתקרב, בולטות אלו האותיות בפניו ומעידות עליו בחופזה. וסימן זה הוא, ק' מצד ימין של הפנים. והאותיות האחרות שהן רוב, הן מצד שמאל של הפנים. ואע"פ שגידים אחרים מתראים בפניו, אינם בולטים לחוץ כמו אלו. חוץ אם הולך בדרך עקלקלות. בולטות גם הן.
קז) זה שהוא מזרעו של דוד, הוא מתהפך ממראה זו, מתחילה נראה בצורת אדם, ואח"כ עומד בצורת אריה, ונפרד מצד האחר. ובכל דבר, הוא מתהפך משאר בני אדם. הציור השני הוא התיקון של מידת החסד – ביטול האגו.
קח) ציור השלישי הוא, אם אדם ההוא הולך בדרך שאינו מתוקן, ודרכיו סרים מדרך התורה. ההוא, רוח הקדוש מסתלק ממנו, ורוח אחר נראה בו, וצורה אחרת, ובולט לחוץ, בהסתכלות עיניים של חכמי לב לפי שעה, צורה של שור. בשעה שרואים אותו, חכמי הלב, מעבירים בליבם צורה ההיא של שור, ומסתכלים בה.
קט) כשלושה גרעינים אדומים של כרכום פראי הנקרא קוּרטָמא, בפניו מצד ימין, והם גידים אדומים קטנים. וג' בשמאל של הפנים. אלו הן האותיות הבולטות בו. אחד, מן הג' שבימין ושמאל, הוא גיד קטן בעיגול, וב' גידים קטנים עליו, וכולם בעיגול. ואז עיניו שקועות בתוך המצח.
קי) והסוד של אלו האותיות הוא, שאחד משלושה הוא כ', ושני גידים האחרים הם ר"ת. וכן השלושה של צד השמאל, אחד מהם הוא כ' והאחרים ר"ת. וסימן זה הוא כמ"ש: הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. ואלו האותיות בולטות בפנים יותר מכל שאר הגידים ואם שב בתשובה משמאל, ובא לצד ימין, נכנע רוח ההוא ומתחזק רוח של הקדושה, ואלו הגידים שוקעים ואחרים בולטים לחוץ. השמאל צריך להיכנע לימין. חזרה בתשובה על דרך השמאל כרוכה ביסורים, ויש להיזהר בהם.
קיא) זרעו של דוד הוא להיפך שאינו מתחיל בשמאל, בצד הדינים. שנראה בצורת אריה תחילה, ואח"כ חוזר לצורת שור. שני גידים שחורים בפניו, אחד מימין ואחד משמאל, ואלו הם האותיות, אחד נקרא ד' ואחד נקרא ע'. וכולו מתהפך משאר בני אדם.
קיב) ציור הרביעי, זהו ציור של אדם, העומד תמיד להתתקן על מה שעשה בראשונה, ואינו פוגם יותר. זהו מראֶה לחכמי לב בצורת נשר. רוח ההוא שלו הוא רוח חלש. זה אינו מראֶה בפנים אותיות בולטות לחוץ, כי אבדו ממנו ושקעו בזמן אחר בקדמות ימיו, שהסתלקו ממנו אז, וע"כ אינן בולטות בו.
קיג) עיניו אינן מאירות בהתנוצצות כשהוא בשמחה, ובזמן שגוזז שׂיער ראשו וזקנו, משום שרוחו אינו מאיר לו באותיות, ושקע ההתנוצצות שלו שהייתה לו מתחילה. אינו עומד בהסתכלות הפנים להסתכל בו, מפני שאין לו אותיות בולטות. והוא כמ"ש: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. זרעו של דוד כמ"ש: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
קיד) ברוח האדם מצטיירים אותיות, והוא מבליט אותן לחוץ על הפנים. ונמסר חכמה זו לחכמי לב לדעת ולהכיר. הרוח עומד בעניין שכתוב: זה ספר, והכול עומדים בעניין זה, חוץ ממראֶה הפנים שנידון באופן אחר, כפי שליטת הרוח או בעל הרוח. אשרי הם החכמים שהכול נמסר להם לדעת. עד כאן סוד הפנים.
כתוביות: השפעת הסביבה, התגברות על הגאווה
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
העיניים הם מקום מדרגת החוכמה הכי קרוב לפנימיות האדם, וניתן ללמוד לפי מיקומם – בולטות או שקועות ועל פי הצבע הסובב אותן.
כאן ישנה הבחנה כנגד ד' בחינות של אור ישר, האישון השחור כנגד המלכות, הלבן המקיף ושני צבעים אדום וירוק כנגד בינה וז"א, ששם עיקר התנועה של האדם, הן בתודעה והן בפעולה.
עיקר ההבחנה בחוכמת האדם היא דרך הצבעים, האם הוא מפרש ומבין את העולם בצורה מאוזנת, או שהוא מעוות את תפיסתו. צריך האדם עין טובה, ונבחן בתנועת הצבע הירוק שבא לקשר דהיינו רואה פרטים הבאים ויוצאים, מביע ומקבל. כאשר הוא נגוע בבחינה עצמית אנכית, ילך בדרך הרע, וכאשר יתחבר הירוק לבחינת המקיף הלבן ילך בדרך כלל לצד הטוב, שכל הבוטח בהשם חסד יסובבנו. שני דברים צריכים לשלוט בבחינת החוכמה של האדם: שילוב של הטבה ושל יגיעה, בתוך גבולות אמיתיים. זוהי הראיה הנכונה, ואדם זה יכול להתעסק בסודות התורה.
פה) סוד העיניים, באות ס'. יש להסתכל בצבע, הסובב על העיניים בחוץ. וכמו שהעין יושבת. אם יושבת על מילואה, שאינה שקועה בעומק המצח, זה אינו רמאי, והוא רחוק מרמאות, שאין בו כלל.
פו) הצבעים שבעיניים הם ארבעה:
א. הלבן שבחוץ הסובב את העין, כעין שיש בכל אדם, שאין בזה חילוק בין אדם לאדם. בחינת המקיף הלבן שהיא התורה השווה לכל העולם.
ב. לפנים ממנו צבע השחור הסובב. ונכללו הלבן והשחור יחד, הרומזים על חו"ג, הנכללים זה בזה. הלבן בחינת החסד והגבורה אדם, אך כאן מונה אותה בבחינת שחור, אלא כאשר המלכות השחורה עולה לבינה, נוגעת בבחינת האדמומית של הבינה ומראה גם את המיעוט בבינה.
ג. לפנים ממנו ירוק, הרומז על ת"ת, ונכלל בשחור.
ד. לפנים ממנו בת עין, שהיא נקודה שחורה, הרומזת על המלכות. זהו אדם שצוחק תמיד ושמח בשמחה. וחושב מחשבות לטוב. והמחשבות אינן נשלמות, משום שמעלה אותן מיד מרצונו. עוסק בדברי העולם. וכשהוא עוסק בדברי שמים, הוא מצליח. זה, צריכים לעודד אותו שיעסוק בתורה, כי יצליח בה.
פז) אם גבות עיניו גדולות ומכסות למטה. ואם בצבעים שבעיניים יש רשימות אדומות באורך. אלו הרשימות נקראות, אותיות קטנות שבעין, משום שהם צבעים שבעין, ואם מאירים באור, אור ההוא מעלה אותיות, להראות לאלו בעלי ריב, עם אלו רשימות האחרות הקטנות. וזהו באות ס' וכלול באות ה'.
פח) עיניים ירוקות המסובבות בלבן, והירוק מתערב בלבן ההוא: הוא רחמן וחושב תמיד רק לתועלתו, בעל אופי חלש ואינו מחשיב את נזק האחרים כלום.
פט) אם גוון שחור לא נראה בו, הוא חומד, ולא מצד הרע. ואם עולה בידו דבר מצד הרע, לא ישיב ממנו. נאמן הוא במה שנודע, ואינו נאמן במה שלא נודע. בעל סוד הוא בדבר שהוא סוד, עד שישמע הסוד במקום אחר. כיוון ששמע אותו, הוא מגלה הכול, ואין עוד עימו סוד כלל. כי כל דבריו אינם בשלמות. מי שצבעי עיניו מסובבים בלבן וירוק, זהו באות ה', ונכלל באות ז', ובאות ס'.
צ) אם עיניו צהובות וירוקות: יש בו שיגעון. ומשום השיגעון שבו, הוא פה מדבר גדולות, ועושה עצמו כאדם גדול בגאוותו, (רק מבחוץ נראה גדול) ומי שמתקיפו מנצחו. אינו ראוי לסודות התורה, כי ליבו אינו שקט בסודות, עד שיגלה אותם לאחרים (כבר שיודע מעט, מדבר הרבה ומגזים). כדי לעשות עצמו אדם גדול בהם. זהו באות ה', ונכלל באות ז' לבדה, ומתרחק מאות ס'. ומשום שמנהיג עצמו בגאווה, הוא מתרחק מאות ס', ואינו קרב אליה. כשהוא מדבר, עושה קמטים רבים במצחו, מפני שאינו ישר.
צא) עיניים לבנות, המסובבות קצת בירוק: הוא בעל כעס, רחמן על פי רוב. וכשמתמלא בכעס, אין בו אהבה כלל, ומתהפך לאכזריות. אין הוא בעל סוד. זהו באות ה', שנכלל באות ס'.
צב) עיניים ירוקות ולבנות ביחד, ומעט מצבע שחור בהן: זהו בעל סודות, ומצליח בהם. ואם מתחיל להצליח, הוא מצליח ועולה. שונאיו לא יכלו לו. והוא שולט עליהם בשליטה גמורה, והם נכנעים לפניו. זהו באות כ', הנכלל באות ס'. וע"כ הוא שולט, אם מתחיל לשלוט. עד כאן סוד העיניים לאלו בעלי החכמה.
וְאַתָּה תֶּחֱזֶה בְּסוֹד הַפָּנִים
הפנים הם לשון פנימיות.
צג) סוד הפנים לאלו בעלי החכמה הפנימית. צורות הפנים אינן ניכרות ברשימות שמבחוץ על עור הפנים, כמו במצח, אלא בתוך רשימה של סודות פנימיים, כי צורות הפנים מתהפכות ובאות מכוח הצורות של רשימות הפנים, שהן סתומות ברוח, השורה בפנימיות, ומתוך הרוח ההוא, נראות מבחוץ צורות הפנים, שהן ניכרות אל אלו החכמים, בעלי חכמה הפנימית.
צד) צורות הפנים ניכרות מתוך הרוח (הרוחניות שבאדם), שיש באדם, שהאותיות חקוקות בו, וכל כ"ב (22) אותיות סתומות בתוך הרוח. ולפי השעה של האדם, עולות רשימות של אלו האותיות לתוך הפנים. וכמו שאלו האותיות עולות, כן הפנים נראות בצורות הרשומות לפי שעה (לא נראות באופן קבוע) של האדם, במראה שאינה מתקיימת, אלא הן צורות עוברות. ובעלי החכמה בלבד רואים אותן ומתקיימות בהם ואינן נשכחות מהם. למרות שנראה פנים משתנות משמחה, כעס וכדומה, לאחר השינוי רושם נשאר.
צה) ממקום שנקרא עוה"ב, בינה, יוצא התורה, ז"א, בכל כ"ב אותיות, כלל הכול. ונהר היוצא מעדן, ז"א, לוקח הכול. וכשפורחים ממנו הרוחות והנשמות, כולם מצטיירים בציור של האותיות האלו. וכן יוצאים כולם. וע"כ רוח האדם המצטייר בציור של האותיות, עושה ציור בפנים של האדם.
צו) אמר רבי שמעון: ציור של אימו של הרוח, מלכות, אינו מצטייר תוך רוח ההוא. כי האותיות הן באות מאבי הרוח, ז"א. ציור האותיות בא מז"א, וציור של אמא, המלכות, שהוא ד' פנים שנא"ן, מצטייר ברוח ההוא מלמטה. וציור האותיות, הבאות מז"א, נגנזות מבפנים. וציור של אמא בולט לחוץ.
צז) הציור של אמא, מלכות, פני אדם, פני אריה, פני שור, פני נשר. חסד כנגד אריה, גבורה כנגד השור, נשר ת"ת, ומלכות אדם.
והרוח עושה ציור של כולם רק לפי שעה, כי כל מה שמצד הרוח, בולט לחוץ ונראה ומיד נגנז. וכל אלו הצורות נראות מצטיירות בציור האותיות, הבאות מז"א, אע"פ שהן גנוזות מבפנים. אלו ארבע צורות נראות לפי שעה לאלו בעלי העיניים, בעלי החכמה, היודעים בסוד החכמה להסתכל בהן. דהיינו שיודעים איזו נקודה בתוכו פועלת.
תגיות: חכמה הפרצוף, עיניים, פנים
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו כה-כז
1. מה הסוד שהעין יושבת על מילואה ואינה שקועה בעומק המצח?
2. מהם ד' צבעי העין וכנגד מה הם?
3. מה הסוד שהעיניים ירוקיות ומסובבות בלבן והירוק מתערב בלבן?
4. מהו הסוד שאם גוון שחור לא נראה בו?
5. מהו שעיניו צהובות וירוקות?
6. מה שעיניו לבנות המסובבות קצת בירוק?
7. מהו סוד שעיניים ירוקות ולבנות ביחד ומעט מצבע שחור בהן?
8. מהיכן ניכרות צורות הפנים ומדוע הן כה נסתרות?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
העיניים הם מקום מדרגת החוכמה הכי קרוב לפנימיות האדם, וניתן לראות סימנים לפי מיקומם – בולטות או שקועות ועל פי הצבע הסובב אותן.
עיקר ההבחנה בחוכמת האדם היא דרך הצבעים, האם הוא מפרש ומבין את העולם בצורה מאוזנת, או שהוא מעוות את תפיסתו. צריך האדם עין טובה, ונבחן בתנועת הצבע הירוק שבא לקשר דהיינו רואה פרטים הבאים ויוצאים, מביע ומקבל. כאשר הוא נגוע בבחינה עצמית אנכית, ילך בדרך הרע, וכאשר יתחבר הירוק לבחינת המקיף הלבן ילך בדרך כלל לצד הטוב, שכל הבוטח בהשם חסד יסובבנו. שני דברים צריכים לשלוט בבחינת החוכמה של האדם: שילוב של הטבה ושל יגיעה, בתוך גבולות אמיתיים. זוהי הראיה הנכונה, ואדם זה יכול להתעסק בסודות התורה.
אם העין יושבת על מילואה, שאינה שקועה בעומק המצח, זה אינו רמאי, והוא רחוק מרמאות.
עיניים ירוקות המסובבות בלבן, והירוק מתערב בלבן ההוא: הוא רחמן וחושב תמיד רק לתועלתו, בעל אופי חלש ואינו מחשיב את נזק האחרים כלום.
אם גוון שחור לא נראה בו, הוא חומד, ולא מצד הרע. נאמן הוא במה שנודע, ואינו נאמן במה שלא נודע. כל דבריו אינם בשלמות
אם עיניו צהובות וירוקות: יש בו שיגעון. ומשום השיגעון שבו, הוא פה מדבר גדולות, ועושה עצמו כאדם גדול בגאוותו, (רק מבחוץ נראה גדול) ומי שמתקיפו מנצחו. אינו ראוי לסודות התורה, כי ליבו אינו שקט בסודות, עד שיגלה אותם לאחרים (כבר שיודע מעט, מדבר הרבה ומגזים). כדי לעשות עצמו אדם גדול בהם. כשהוא מדבר, עושה קמטים רבים במצחו, מפני שאינו ישר.
עיניים לבנות, המסובבות קצת בירוק: הוא בעל כעס, רחמן על פי רוב. וכשמתמלא בכעס, אין בו אהבה כלל, ומתהפך לאכזריות. אין הוא בעל סוד.
עיניים ירוקות ולבנות ביחד, ומעט מצבע שחור בהן: זהו בעל סודות, ומצליח בהם. ואם מתחיל להצליח, הוא מצליח ועולה. שונאיו לא יכלו לו. והוא שולט עליהם בשליטה גמורה, והם נכנעים לפניו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו כב-כד
1. מהו סוד המצח שהוא קטן וחד ואינו עגול?
2. מה תכונת האדם שעל מצחו קמטים והם גדולים ואינם בחיבור זה עם זה?
3. מה תכונות האדם שמצחו קטן ועגול?
4. מהו סוד שלושה קמטים עליונים גדולים במצחו שבעה שמדבר. ג' קמטים קרובים לעין אחת וג' קמטים על עין האחרת?
5. מהו סוד שמצחו הוא בלא עיגול והוא גדול?
6. מהו סוד שמצחו הוא בעיגול וגדול?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
פרצוף האדם מתחלק כך שמתחיל מהשֹער שהוא מחוץ לו, לאחר מכן הכתר שהוא המצח. כאמור אין ללמוד ולהסתמך על פרט אחד בחכמת הפרצוף, אלא רק חכם יכול להרכיב ע"י מספר סימנים פאזל נפשי. כל המדובר כאן בחוכמת המצח הוא על גודל הרצונות ומידת השליטה בהם. הקמטים מראים על רשימות מרצון שאינו מתקיים, ונבחנים האם האדם מכפיף אותם לחסד, שע"י כך יוכל להתפייס ולהשלים עם עצמו.
המצח הוא כתר הפנים ותחילת הרצון, כאשר מצח עגול מבטא חסד, ומצח חד – דין. קמטים לרוחב מבטאים דאגת יתר, ולאורך חוכמה.
במצח קטן וחד ואינו עגול זה הוא אדם שאינו מתיישב בדעתו, חושב שהוא חכם, ואינו יודע. נבהל ברוחו, נושךבלשונו כנחש. כמו שאומר שלמה המלך: רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
אם הקמטים שבמצחו הם גדולים ואינם בחיבור זה עם זה – כל מה שעושה וחושב הוא לתועלתו עצמו, אינו בעל סוד כלל. זהו הולך רכיל מגלה סוד ודבריו אינם חשובים כלל.
אם המצח קטן ועגול,זה הוא אדם חכם במה שמסתכל, האהבה שלו היא בשמחה. רחמן הוא על הכול, אם ישתדל בתורה יהיה חכם ביותר.
אם שלושה קמטים עליונים גדולים במצחו, הוא בוכה בשעת כעסו, משליך אחר כתפיו כל דברי העולם, הוא מצליח בתורה. כל אדם שיעסוק עימו, ירוויח מדברי העולם האחרים, שהוא אינו מחשיבם.
מצח גדול בלא עיגול, כשהוא עומד וכשהוא הולך, כופף ראשו. זה נחלק לשתי בחינות שיגעון. בחינה אחת שיגעון הנראה, ואנשים אחרים יודעים את שיגעונו, שניכר לכל. והוא כסיל.
אם יש במצחו ד' קמטים גדולים, צוחק בחינם, בלי סיבה, פיו גדול. אין הוא אדם לתועלת, שיגעון מסתתר בו, ובני אדם אינם מסתכלים בו. והוא מתחכם במה שעוסק, ואפילו בתורה, אבל שלא לשמה, אלא כדי להתגאות בפני העם. וכל מנהגו בחשאי ובגאוות הלב, מראה שהוא צדיק ואינו כן.
מצח בעיגול וגדול, הוא פיקח. זיכרון הכול בו. יודע בכל מה שמשתדל, ואפילו בלא אומן שילמד אותו. מצליח בכל מה שמשתדל. ובכסף, לפעמים מצליח ולפעמים לא. נקרא נבון, אינו דואג לדברי העולם, ואפילו שידע שיתבייש בהם אינו דואג ואינו שם על ליבו. רך הלב הוא.
אם ב' קמטים עליונים גדולים במצחו אחד על כל עין וקמט תחתון הנחלק על העיניים. זה חושב מחשבות בפנימיותו, ואינן נודעות לחוץ, משום שאינו מחשיב בני אדם במעשיו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן מהו המקור ממנו אנו רואים את התולדות, הם התופעות והמעשים הנראים בחוץ. בחוץ נראים חומרים, ולפי צורתם ניתן במידה מסוימת להבחין בפנימי. נפש האדם מתמלאת בהתפעלויות ובתחושות שהוא מרגיש במפגש עם צורת החיצוני.
ישנו מכלול ותצורה של סימנים לפיהם יכול חכם להבחין במבנה הנפש, אך בשום אופן לא לפי סימן אחד בודד, ובמיוחד כשמדגיש בעל הסולם שאין הזוהר מדבר מחיצוניות כלל, ואל לנו להתחיל לנתח אנשים כפי שעושים המיסטיקנים השרלטנים.
שֹער הראש הוא בחינת סערות הנפש, שהם רצונות שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי החוצה, וְאָדָם נִיכָּר בְּכַּעְסוֹ.
סח) זה ספר תולדות אדם. מדבר על צורות, בעניין הצורות (ולא על החומרים) של בני אדם, להכיר באלו תולדות אדם, את הצורה שבסודות האדם: בשׂיער, במצח, בעיניים, בפנים, בשפתיים, וברשמי היד, ובאוזניים. בשבע אלו ניכרים בני אדם.
סט) ניכר בשׂיער. כי כל מי ששערותיו קמוטות, שמסולסלות, ועולות על ראשו כלפי מעלה, שאינן תלויות למטה מראשו, הוא בעל כעס. ליבו קמוט כמו סחבה, מלא פחד. מעשיו אינם טובים. בשותפות צריכים להתרחק ממנו. שער הוא בחינת סערת נפש, וכשהיא פונה כלפי מעלה, מקורם בגאווה. כאן השער החיצוני הוא רק סימן לסערת נפש, למה שאדם אינו יכול להכניס בליבו, אינו יכול להכיל – ואז זה יוצא החוצה, אך לא ישר אלא מסולסל ועולה כלפי מעלה, דהיינו יש לגאוותן טענות כלפי ההשגחה. כעסן זה מלווה בבלבול רב.
ע) אם שערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה: טוב להשתתף עימו, רווח נמצא בו, כלומר שישתכר וירוויח עימו. והוא כשלעצמו, בלי שותף, אין לו הצלחה. בעל סוד בסודות העליונים, בסודות קטנים אינו עומד בהם. מעשיו לפעמים טובים ולפעמים אינם טובים.
שער חלק כמו לשון חלקה, והוא מוכן לוותר על סערות הנפש, דבר המראה על מידת החסד, וטוב להיות שותף איתו. לבדו לא יצליח מפני שאין לו גבולות ברורה, ונאמנותו לבד אינה קבועה.
עא) ואם שערותיו תלויות למטה ואינן חלקות: אין פחד בליבו. בעל זדונות הוא. חושק למעשים טובים, והם יפים לפניו, ואינו עושה אותם. וכשיגיע לזקנה, חוזר להיות ירא ה', ומעשיו יפים. והדברים אמורים בדברי העולם, שאז הוא בעל זדונות, ואינו עושה מעשים טובים. אבל בדברי שמים, יצלח כל מי שיקרב אליו. לא יתגלה לו סודות עליונים, אבל סודות קטנים, טוב הוא לשומרם. מדבר קטן עושה דבר גדול, ודבריו נשמעים. וזהו אות זי"ן. כדאי לו לא לצאת מבית המדרש, שם הוא מתפקד בסדר, אך בעסקים עם בני אדם הוא מזייף מפני שהוא מעגל פינות.
כלי של חוכמה שלא ניתן להכיל בהם חוכמה בראש, נק' מותרי מוחא, מיותרים למוח לכן יוצאים כשערות ודינים החוצה.
השערות הם הכולים של החכמה במקום יציאתה. וע"כ הן בחינת דינים. ובדרך כלל, יש להבחין בהן שלוש מדרגות, הנמשכות משלוש נקודות חולם שורוק חיריק:
א. אם שערותיו של בעל המדרגה מסולסלות ועולות למעלה, מורה שהוא במדרגת הקטנות של השערות, מבחינת נקודת החולם. שאז הם חסרים ג"ר, וע"כ הן עולות על ראשו כלפי מעלה. כלומר, שאינן משפיעות אלא ממטה למעלה. ונאמר, שהוא בעל כעס, כי הדינים שבהן, מביאים אותו תמיד לידי כעס. ליבו קמוט כמו סחבה, מלא פחד, שליבו מלא פחד מן הדינים. מעשיו אינם טובים, כי החיסרון ג"ר מביא אותו למעשים רעים. בשותפות צריכים להתרחק ממנו, שכל המשתתף עימו ניזוק ממנו. פחד בא לאדם מחוסר יכולת ההתמודדות, דהיינו שהוא במצב קטנות, לכן בני אדם קטנים מזיקים, מאחר והם מחשיבים דברים טפלים וקטנים. לכן קטן הוא אכזר שמתחשב רק בעצמו.
ב. אם שערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה, שהיותן תלויות למטה, מורה שיש בהם ג"ר, המשפיעות מלמעלה למטה. והיותן חלקות ביותר, מורה שלא נגלה בהן שום דין. כשלעצמו הוא חושך, דהינו יש אור אך לא ניתן לקבלו, שהרי חוכמה בלי שיתוף החסדים אינה מאירה. ואז, טוב להשתתף עימו. כלומר, אחר שיתתקנו ג' קווים, יקבל ממנו הקו ימין והקו אמצעי, שהם שותפיו, את הארת הג"ר שלהם. ורווח נמצא בו, כלומר הארת הג"ר. והוא כשלעצמו, בלי שותף, אין לו הצלחה. כי בהיותו לבדו הוא מחוסר חסדים, כבחינת נקודת השורוק, וע"כ הוא סתום, שאין החכמה שבו יכולה להאיר בלי חסדים. ושנאמר, בעל סוד בסודות העליונים, כלומר, שיש בו אור החכמה, שנקרא סודות עליונים. אבל בסודות קטנים אינו עומד בהם, כי הוא מחוסר חסדים, הנקראים סודות קטנים. כמו שז"א נק' פנים קטנות, כשמחוסר חסדים, וע"כ כל עוד שהוא לעצמו, הוא חושך, כי החכמה אינה יכולה להאיר בו מחמת חיסרון של החסדים. וע"כ מעשיו לפעמים טובים ולפעמים אינם טובים, שמבחינת השתתפותו אח"כ בין הקווים, מעשיו טובים. ומטרם שמשתתף עם הקווים, מעשיו לא טובים. מעשיו של השמאל טובים רק כאשר משרת הוא את הימין.
ג. ואם שערותיו תלויות למטה ואינן חלקות, שיש בו ג"ר, וממשיך ממעלה למטה, ואינן חלקות, כי נתגלה בהן דינים. ועם כל זה הן תלויות, שממשיכות ממעלה למטה. וניכר מזה, שאין בו יראה מפני הדינים. בעל זדונות הוא. כי עם המשכתו מלמעלה למטה, הוא מרבה דינים, כמ"ש: ולפתח חטאת רובץ. וחושק למעשים טובים, ויפים בעיניו, אבל לא יוכל לעשות אותן, מחמת התגלות הדינים (פרטים וחלוקה). וכשיגיע לזקנה, אחר שיתוקן בתיקון קווים, חוזר להיות ירא ה', ומעשיו יפים, כי אז מן הדינים האלו המתגלים בעת המשכתו מלמעלה למטה, נעשה מסך דנקודת החיריק. שעל ידו מכריע הקו האמצעי את ב' הקווים ימין ושמאל, ומקיים הארת שניהם. והדברים אמורים בדברי העולם, בנוקבא הנקרא עולם, שאז נבחן לבעל זדונות, להיותו מרבה דינים בה. אבל בדברי שמים, בדברי ז"א, יצלח כל מי שיקרב אליו, כלומר, קו האמצעי שיקרב אליו, ויקבל ממנו הדינים לבחינת תיקון מסך דחיריק. ואז, לא יתגלה לו סודות עליונים, חכמה, מחמת הדינים שבו, אבל סודות קטנים, חסדים, טוב הוא לשומרם, כי המסך דחיריק עם הכרעתו את הקווים נמצא שומר שלא יחסר עוד אור החסדים, הנקראים סודות קטנים. ועכ"ז יש בו חכמה ג"כ, כי מדבר קטן עושה דבר גדול, ודבריו נשמעים, שמהארת החסדים הנקראים דבר קטן, עושה הארת החכמה הנקראת דבר גדול. והוא, כי מתוך שחסדים דקו אמצעי פתחו את ב' הקווים ימין ושמאל, זוכה קו האמצעי, שהוא חסדים, בהארת ב' קווים העליונים, שהם חכמה, כי כל השיעור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו התחתון. ונמצא, שדבר קטן, שהוא אור החסדים, נעשה אור גדול, שהוא ג"ר. ומדרגה זו היא בחינת אות ז', מלכות במוחין דחכמה, שאז היא עטרת בעלה.
חוכמה שאדם אינו יכול להכיל בראשו, יוצרת סערת נפש היוצאת בצורות שונות. בסערות נפש אלו מבחינים בשלוש צורות: א' קטן שאינו יודע להתמודד עם דברים ויש בו פחד ולא ניתן לסמוך עליו. התיקון הוא שייוותר על גאוותו, יסתפק במועט, ירכוש יראה ויתבטל בפני גדול.
ב' סערות נפש של חוכמה שאינה יכולה לבוא לידי ביטוי, שאינו עשיר גדול וכדומה – כאן התיקון הוא ללכת לפנימיות ולוותר על הדברים החיצוניים.
ג' אין פחד בליבו מאחר ויודע להתמודד, אז יש בו זדונות.
עב) שׂיער שחור וצהוב יותר, הוא מצליח בכל מעשיו, בדברי העולם, המלכות, ובסחורה, שפע המלכות, כמ"ש: הייתה כאוניות סוחר. וכדומה להם. הוא ותרן. זה מצליח לבדו, בלי שותף. ומי שמתחבר עימו בשותפות, אינו מצליח לימים רבים, אלא מצליח מיד, וההצלחה פורחת ממנו. כי הוא בכלל של אות ז'.
שערות הן כלים דחכמה במקום יציאתה. אמנם אח"כ, מתתקנים בג' קווים, ואז עיקר ההיכר בהם הוא בגוונים. וכאן הזוהר מדבר ממדרגת קו אמצעי, שבכוח המסך דחיריק הוא מייחד ב' הקווים ימין ושמאל. ונודע שב' פעולות במסך הזה, שמתחילה נגלה בו המסך דצ"א, שהוא מלכות דמדה"ד. ואז גוון השערות שחור בלי שום צהיבות. ובמצב הזה הוא ראוי לקבל רק חסדים ולא חכמה. ופעולה האחרת היא להמתיק המסך במדה"ר, בינה. ובזה נעשה ראוי לקבל גם אור החכמה. ובמצב הזה שערותיו שחורות וצהובות, שהצהיבות מורה על המיתוק דמדה"ר. חכמה בלי חסדים תביא לשנאה.
שׂיער שחור וצהוב, מורה על פעולה שנייה של קו האמצעי, שהמסך דחיריק כבר נמתק במדה"ר וראוי לקבל חכמה. בין שממשיך חסדים, ובין שממשיך הארת חכמה, הוא מצליח בצרכי הנוקבא, הנקראת עולם. ובסחורה, בשפע שלה, כמ"ש: הייתה כאוניות סוחר ממרחק תביא לחמה, שזה הארת החכמה המאירה מרחוק. הוא ותרן, אע"פ שקו האמצעי חשקו בחסדים ולא בחכמה, מכל מקום מוותר על שלו, וממשיך חכמה לצורך הנוקבא. שבהיותו לבדו הוא ממשיך אור החסדים ומצליח. ומי שמתחבר עימו בשותפות, הנוקבא שמתחברת עם קו האמצעי לקבל ממנו חכמה, אינו מצליח לימים רבים, אלא מצליח מיד, וההצלחה פורחת ממנו. כי החכמה אינה מאירה בז"א, אלא רק בעת נסיעת הקווים, וכשנחים פורח החכמה מהם. ומדרגה זו היא בכלל של אות ז'.
עג) שׂיער שחור שאינו צהוב, לפעמים הוא מצליח ולפעמים אינו מצליח. זהו טוב לשותפות ולהשתדלות עימו, לזמן קרוב, ולא לזמן רחוק. כי לזמן רחוק יחשוב מחשבות. ובכדי שלא ייפרדו ממנו, הוא טוב לזמן קרוב. זה יצליח בתורה, אם ישתדל אחריה. ויצליחו בו אחרים. אין לו סוד לזמן רחוק. צר לב הוא. יראה בשונאיו. לא יכלו לו שונאיו. והוא צר לב, כמו אות י' קטנה וצרה, ואינו עומד בכלל אות ז', אלא י' בלבדה באותיות הקטנות.
הזוהר מדבר ממדרגת קו האמצעי בפעולה הראשונה שלו, שאז הוא במסך דמדה"ד שאינו נמתק בבינה, ואינו ראוי לקבל חכמה, אלא חסדים בלבד אי אפשר רק להתמיד בחסדים מכוסים שהרי זו אינה מטרת הבריאה. ע"כ נאמר, שׂיער שחור שאינו צהוב. כלומר שאינו נמתק במדה"ר, אז, לפעמים הוא מצליח ולפעמים אינו מצליח, כשממשיך חסדים הוא מצליח, וכשממשיך חכמה אינו מצליח. שטוב רק להמשכת החסדים, המכונה זמן קרוב, משום שאין בהם דינים. ולא לחכמה, המכונה זמן רחוק, כי לזמן רחוק צריכים להמשיך מחכמה, הנקראת מחשבה, והוא אינו ראוי לזה, מחמת שלא נמתק המסך בבינה. ובכדי שלא ייפרדו ממנו, מחשש שיפרשו ממנו ולא ירצו לקבלו, הוא טוב לזמן קרוב, עשה אותו המאציל טוב להמשכת החסדים. וזה יצליח בתורה, אם ישתדל אחריה, בבחינת הו"ק שבתורה.
ויצליחו בו אחרים, אותם שייקחו את המסך הזה וימתיקו אותו בבינה, המה יצליחו גם לג"ר, אבל לו עצמו. כי אין לו סוד לזמן רחוק, שאין לו סוד מהארת החכמה. צר לב הוא. שהחסר מחכמה נבחן לצר לב, כי החכמה משכנה בלב כמ"ש: ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. וע"כ בחסרונה משם מצטמצם הלב. יראה בשונאיו, כי הקו האמצעי מכניע בכוח המסך הזה את כל הדינים שבקו שמאל, שהם נבחנים לשונאי הקדושה. ולא יוכלו לו שונאיו, כי כוחו חזק יותר מכולם, ומוכרחים להיכנע מפניו. אע"פ שהוא צר לב, חסר חכמה, מ"מ מכניע את כל שונאיו. כמו אות י' קטנה וצרה, שהוא המלכות בשעה שאינה ראויה לחכמה. ואינו עומד בכלל אות ז', כי אות ז' מורה על המלכות בשעה שמקבלת חכמה. אלא י' בלבדה באותיות הקטנות, כי אותיות קטנות מורות על חיסרון של חכמה.
אדם נועד לקבל תענוג, ואינו יכול זמן תיקון להיות רק משפיע, אלא עליו גם לקבל.
עד) אם השערות נקרחו, יצליח במעשיו. והוא רמאי. רעב בביתו. נראה מבחוץ שהוא ירא חטא, ואינו כן בפנימיות. וכל זה הוא מטרם שבא לזִקנה. ואם נקרחו שערותיו לעת זקנה, הוא מתהפך ממה שהיה בתחילה, הן לטוב והן לרע. יש ובגלל התאווה, סערות הנפש אינן נגלות החוצה,
עה) והדברים אמורים, בשׂיער שנקרח בין עיניו על המוח, במקום שמניח תפילין. ואם במקום אחר שבראש, אינו כן, שאין הוא רמאי, אלא בעל לשון הרע, בלחש בלי הרמת קול. לפעמים הוא ירא חטא, ולפעמים לא. וזהו באות ז' כשהיא כלולה באות י'.
עו) עד כאן, סודות השערות ליושבי על כיסא הדין, היודעים הדרכים והסודות שבתורה, להכיר המכוסה שבבני אדם, שהם בצלם אלוקים, שהשם הזה, אלוקים, הוא סתום אצלם, המתבאר לכמה דרכים.
תגיות: חכמת הפרצוף, סערות נפש
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו יט-כא
1. על מה מורות שערות מסולסולת ועולות על ראשו?
2. על מה מורות ששערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה?
3. על מה מראה ששערותיו תלויות למטה ואינן חלקות?
4. מהו שער שחור וצהוב יחד, שחור לבד וצהוב לבד?
5. מהו שערות שנקרחו בצעירתו ומה שנקרחו בזקנתו? מהו שנקרחו בין עיניו על המח או במקום אחר?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן מהו המקור ממנו רואים את התולדות, הם התופעות והמעשים הנראים בחוץ. בחוץ נראים חומרים, ולפי צורתם ניתן במידה מסוימת להבחין בפנימי. נפש האדם מתמלאת בהתפעלויות ובתחושות שהוא מרגיש במפגש עם צורת החיצוני.
ישנו מכלול ותצורה של סימנים לפיהם יכול חכם להבחין במבנה הנפש, אך בשום אופן לא לפי סימן אחד בודד, ובמיוחד כשמדגיש בעל הסולם שאין הזוהר מדבר מחיצוניות כלל, ואל לנו להתחיל לנתח אנשים כפי שעושים המיסטיקנים השרלטנים.
שֹער הראש הוא בחינת סערות הנפש, שהם חכמה ורצונות שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי החוצה, שאדם אינו יכול להכיל בראשו וְאָדָם נִיכָּר בְּכַּעְסוֹ.
בסערות נפש אלו מבחינים בשלוש צורות: א' קטן שאינו יודע להתמודד עם דברים ויש בו פחד ולכן לא ניתן לסמוך עליו. תיקונו שייוותר על גאוותו, יסתפק במועט, ירכוש יראה ויתבטל בפני גדול.
ב' סערות נפש של חוכמה שאינה באה לידי מימוש, שאינו עשיר גדול וכדומה – כאן התיקון הוא ללכת לפנימיות ולוותר על הדברים החיצוניים.
ג' אין פחד בליבו מאחר ויודע להתמודד, ואז יש בו זדונות.
כאשר השער מסולסל ופונה כלפי מעלה, מקורו בגאווה. כאן השֹער החיצוני הוא רק סימן לעובדה שאדם אינו יכול להכניס בליבו, אינו יכול להכיל – ואז זה יוצא החוצה, דהיינו יש לגאוותן טענות כלפי ההשגחה. כעסן זה מלווה בבלבול רב.
שער חלק כמו לשון חלקה, והוא מוכן לוותר על סערות הנפש, דבר המראה על מידת החסד, וטוב להיות שותף איתו. אך לבדו לא יצליח מפני שאין לו גבולות ברורים, ונאמנותו כשהוא ללא שותפים אינה קבועה.
פחד בא לאדם מחוסר יכולת ההתמודדות, דהיינו שהוא במצב קטנות, לכן בני אדם קטנים מזיקים, הם מחשיבים דברים טפלים וקטנים. לכן קטן הוא אכזר שמתחשב רק בעצמו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו טז-יח
1. מה יהיה היחס של עמים רבים שירצו לבוא תחת כנפי השכינה?
2. מה הפירוש שההר שעליו בית המקדש נקרא הפקר? מה זה אומר לגבי השלום העולמי?
3. מדוע כתוב על ביאת יתרו למשה "אל המדבר"? שהרי ברור שמשה היה במדבר.
4. ממה נגזר המושג גר צדק?
5. מהו זה ספר ומה נולד ממנו?
6. מהי שהאדם נעשה בדמות אלוקים ומדוע אומר שהצורות אינן עומדות אלא נעברות?
7. מהו אחור וקדם צרתני?
יִתְרוֹ טז-יח
וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה
מלמד כאן על תהליך הגיור. מי שלא בא אל ההרהור האלוקי דווקא במצב נפשי של מדבר, מקום בו אדם מוותר על גאוותו ומוכן להודות על האמת, לא יוכל להסתפח תחת כנפי השכינה.
גר צדק הוא מי ששם דירתו במקום שלא הכיר קודם.
נז) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. עתידים שאר העמים לבוא תחת כנפי השכינה. כל אלילי העולם יש להם ירידה. ומי שמתדבק בהקב"ה יש בו עלייה ע"כ כתוב: לכו ונעלה. לכן למצרים, לעבודה זרה יורדים – ולהשם יתברך עולים.
נח) אֶל הַר ה', זה אברהם כמ"ש: אשר יאמר היום בהר ה' יראה. כי אברהם קרא לו הר. כמו הר הפקר לכל מי שרוצה בעולם, אף מקום זה הקדוש, ביהמ"ק, הוא לקבל לכל מי שרוצה בעולם. אל בית, זה יעקב, שקרא למקום הזה בית. כמ"ש: אין זה כי אם בית אלוקים.
כמו כן בית הוא בחינת הלב, בחינת עם ישראל. יש להשתחרר מהתפיסה שיש להילחם עם כל העולם על הר הבית, יש ללמד לכולם את הזוהר, שהר הבית שייך לכל מי שחפץ בהשם.
נט) הר ובית, אע"פ שהכול מדרגה אחת, עולה זה על זה. הר הוא לשאר העמים, כשבאים להיכנס תחת כנפיו. בית הוא לישראל, להיות עימהם, כאישה עם בעלה בדירה אחת בשמחה, ורובץ עליהם כאם על הבנים.
ס) כתוב: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. כיוון שכתוב: אל משה, למה כתוב אל המדבר? אלא עיקר הכול הוא מה, שיתרו בא אל המדבר. ומי הוא? הוא הר האלוקים, שזהו המקום לגֵרים להתגייר וע"כ כתוב: אל משה אל המדבר. אל משה, לגייר אותם, ולהביאם תחת כנפי השכינה. אל המדבר, היו באים. שהוא הר האלוקים, לעשות נפשותם, לקבל משם נפש הגר.
סא) ומשום זה עומד המקום ההוא בסוד הר. שכל מי שבא זוכה בו. ונקרא גר צדק. והרי, גר נקרא אע"פ שהתדבק במקום זה העליון הקדוש. כי מפני שעזב עמו ואבותיו, נקרא גר. גר צדק נקרא, כמי ששם דירתו במקום שלא ידע מקודם לכן. כלומר, בשכינה, שנקראת צדק.
זֶה סֵפֶר
סב) כתוב: זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. הראה הקב"ה את אדה"ר, כל אלו הדורות שעתידים לבוא לעולם, וכל אלו פרנסים וכל אלו החכמים, העתידים להיות בכל דור ודור.
סג) זה ספר. יש ספר ויש ספר. יש ספר למעלה ויש ספר למטה. הספר למטה נקרא ספר הזיכרון, שפירושו, ספר של זיכרון ההוא, והוא צדיק אחד, יסוד. ונקרא זה. והמלכות היא הספר שלו. וכדי שלא להפרידם, כי הם תמיד ביחד, בייחוד אחד, ע"כ כתוב: זה ספר. שתי מדרגות שהם אחת. שהם כלל של זכר ונקבה, כי זה זכר, יסוד, וספר נקבה, מלכות.
סד) וזה הוא כלל אחד. שכל אלו הנשמות והרוחות, הפורחות בבני אדם, שהם כלל של כל התולדות, הם תולדות אדם ודאי, כלומר, תולדות אדם העליון, ז"א. כי מצדיק הזה פורחות אלו הנשמות בתשוקה אחת. וזהו השיקוי של הגן, שמשקה נהר היוצא מעדן, כמ"ש: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שפירושו, שהיסוד משפיע הנשמות והרוחות של הגן, המלכות. וזהו הסוד של אדם, שכתוב: תּוֹלְדֹת אָדָם.
סה) אחר כך שכתוב: בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם. זהו אדם שלמטה. כי שני אדם כתובים במקרא הזה. אחד הוא אדם שלמעלה, ואחד הוא אדם שלמטה. אדם שלמעלה, ז"א, הוא בגניזה שגנז הכתוב בזכר ונקבה בסוד אחד, שכתוב: זה ספר, שהוא כלל זכר ונקבה ביחד. כיוון שעשו תולדות ביחד קרא להם אדם, כמ"ש: תּוֹלְדֹת אָדָם.
סו) לאחר שהדבר נגלה, מתוך הסתום העליון הראשון שבכתוב: שנגלה שזה ספר סובבים על אדם העליון, שתולדותיהם הם נשמות ורוחות בני אדם, ברא אדם שלמטה, כמ"ש: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. בדמות, פירושו, שאדם הוא כמראה הזה, שהצורות נראות בו. והצורות אינן עומדות במראה ההוא בצורות של קיום, אלא עוברים ממנו. אף כאן כן הוא בדמות אלוקים.
סז) בִּדְמוּת אֱלֹהִים, פירושו, צורת האיברים זכר ונוקבא, כמ"ש: אחור וקדם. אחור, הוא שָמוֹר, הנוקבא. קדם, הוא זָכוֹר, ז"א. ובאלו תלויים כל מצוות התורה. תרי"ג (613) מצוות התורה, שהם כלל הכול. אדם נברא אחור למעשה בראשית, וקדם למעשה מרכבה. והכול תלוי זה בזה. בדמות אלוקים, בצורה זו ממש של המלכות.
האדם הנראה בחוץ הוא בבועה דרכה ניתן ללמוד על דרכי האלוקים, כאשר לומדים את הפנימיות ע"י חלק מהסימנים החיצוניים שמלמד הזוהר הקדוש.
הר השם הוא המקום להסתפח עם השכינה הקדושה.
אדם נעשה בדמות אלוקית, והצורה תלויה באדם עצמו, כמה הוא מראה נקיה המקיים את התורה ומצוות תוך ביטול לעליון, אחרת צורתו נאבדת ממנו.
תגיות: גיור, הר הבית
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בתהליך הגיור לא יוכל להסתפח תחת כנפי השכינה, מי שלא בא אל ההרהור האלוקי כפי שקרא אברהם להר הבית: אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. יעקב קראו בית: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים תהליך זה יש לעשות. דווקא במצב נפשי של מדבר, מקום בו אדם מוותר על גאוותו ומוכן להודות על האמת. גר צדק הוא מי ששם דירתו במקום שלא הכיר קודם, שם יוכל לבנות את הבית, את הלב הישר-אל.
יש להשתחרר מהתפיסה שיש להילחם עם כל העולם על הר הבית, יש ללמד לכולם את הזוהר, שהר הבית שייך לכל מי שחפץ בהשם, כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם וזהו בלעם.
משה היה רואה את הקדושה באור גדול, ואת הטומאה בשבבים קטנים. בלעם נחשב לנביא גדול מצד הס"א והיה גדול בדיבור מצד הטומאה.
שלושת יועצי פרעה מחזיקים את הרצונות הגדולים המפריעים לאדם. יתרו ואיוב עשו מעין תשובה, שיתרו שמע רק לאחר קריעת ים סוף, ואיוב שב אך לא מאהבה.
בלעם עודד את פרעה, ויתרו הסתלק ולא הסכים לכָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. בלעם הרשע הוא בחינת עולם העשייה שרובו רע ומיעוטו טוב, לעומת משה שרובו טוב, אמת וקצת נגיעה של טומאה שטרם תוקנה. כאשר מתגדלים גם הצדדים של הס"א ומכירים בגדלות ה' – גם עם ישראל מתגדל.
כנגד ישראל הם בחינת אצילות, ישנם אומות העולם בריאה יצרה עשיה. איוב – בחינת בריאה, יתרו כנגד יצירה, נשאר בו חלק רע, ובלעם בחינת עשייה שרובו רע. בזמן תיקון רק חלק מצד הגוי שבנפש יכול להיתקן, אך חלק בלעם שהוא בחינת לב האבן, רק בגמר תיקון.
מח) בלעם לא שב ולא חזר, כי הטינוף של הס"א היה מתדבק בו. ועכ"ז, הסתכלות מרחוק היה מסתכל בתוך הטינוף ההוא והדבקות בס"א. כי בס"א יש הארה דקה אחת שמאירה מסביב כמ"ש: ונוגַה לו סביב. והסתכלות זו הקטנה היה מסתכל מרחוק, ולא בכל הדברים.
מט) וכשהיה מסתכל דבר קטן מתוך הארה ההוא, היה כמאחורי הקיר, אמר, ולא ידע מה אמר. והיה מסתכל בהארה ההוא בסתום שבעין, שמתגלגל העין, ואדם רואה אור סתום ואינו רואה. לכאורה היה מהפך עינו כמו שנראה באדם ישן, אך גם בס"א יש הארה קטנה מהקדושה, לא היה רואה את הסתום שהוא בחינת השמאל, שלא ניתן לקבל בו הארה בלי הימין, האמונה.
נ) אין ס"א שאין בה הארה דקה וקטנה מצד הקדושה. כעין רוב החלומות, שבהרבה תבן יש גרעין אחד של חיטה. חוץ מאלו צורות הקטנות, שכולם טמאים ביותר. ובהם היה בלעם יודע. חלק הקדושה כמעט ואינו ניכר בהם שזה כנגד עולם עשייה.
נא) אשרי חלקו של משה, שהוא למעלה בכל קדושות העליונות, והסתכל במה שלא ניתן רשות לאדם אחר בעולם להסתכל. וכמו שבלעם היה רואה הארה קטנה ודקה כמאחורי הקיר, מתוך ס"א ההוא, אף משה, מתוך הארה עליונה רבה וגדולה, היה רואה למטה כמאחורי הקיר, חשכות אחת דקה, שנראה לו. ולא בכל עת, כמו שבלעם, לא היה מסתכל בהארה ההוא בכל עת.
נב) אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן. שכתוב בו, וירא מלאך ה' אליו בליבת אש מתוך הסנה. הסנה, שהוא קליפה, היה ודאי בקדושה ההיא, והתדבק בה, שהכול מתדבק זה בזה, טהור וטמא, ואין טהור אלא מתוך טמא. רק מתוך תפיסת הפרטיות ניתן להוציא את הטהור. טהור זה שלילה, יציאה מהס"א וקדוש זה חיוב – אהבה.
נג) מי ייתן טהור מִטמא. קליפה ומוחא עולים זה בזה. וקליפה זו לא תהיה נעדרת ולא תישבר, עד הזמן שיקומו המתים מעפר. אז תישבר הקליפה, והאור יאיר בעולם בלא סתימה, מן המוח. אשרי הם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. שהם מאירים גם בזמן התיקון, ובתחיית המתים אורו של משיח יכניע את כל הקליפות.
וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ
נד) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ. אמר רבי חייא: וכי בניה היו ולא בניו של משה? אלא משום שציפורה השתדלה אחריהם בלי בעלה (עשתה להם ברית), קרא להם התורה בניה, ולא בניו. אע"פ שהיו בניו של משה, דיבר אמת, שודאי בניה היו, כי משה היה מתחבר במקום אחר קדוש עליון, ואין כבודו לקרוא להם בניו. עתה אע"פ שבניו היו, משום כבודו של מקום ההוא, שהתחבר בו, שהוא השכינה, קרא להם בניה כאן. לאחר כך, קרא להם בניו משום שבשעה ההוא שהגיעו למשה, היה משה מדבר עם השכינה. אחר שנפרד מן השכינה ויצא לקראת חותנו, אז כתוב: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה. בזמן זה כבר לא היה עם השכינה. אדם גדול שיש תפקיד כלפי הכלל, יכול להשאיר אפילו את משפחתו ואת עצמו. זו בחינה השייכת לגדולי ישראל בלבד.
נה) אמר רבי שמעון: ודאי שבשביל כבוד השכינה, שהיא התחברות העליון שהתחבר בו במשה, כתוב בניה ולמה כתוב: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, שקורא להם בניו? כי הכול הוא כלל אחד. ומה שאומר, בניו, כלומר, בניו של יתרו. כי לאחר שבא משה אליו, היה לו בנים.
נו) וכן היה ביעקב. כיוון שבא אצל לבן, ושם משכנו עימו, היו לו ללבן בנים. אף כאן, משה, כיוון ששם משכנו עם יתרו, היו לו בנים. וכל ביתו הביא עימו להכניס אותם תחת כנפי השכינה. ויתרו אמר למשה: אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ
יִ
וְ
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם וזהו בלעם.
משה היה רואה את הקדושה באור גדול, ואת הטומאה בשבבים קטנים. בלעם נחשב לנביא גדול מצד הס"א והיה גדול בדיבור מצד הטומאה.
שלושת יועצי פרעה מחזיקים את הרצונות הגדולים המפריעים לאדם. יתרו ואיוב עשו מעין תשובה, שיתרו שמע רק לאחר קריעת ים סוף, ואיוב שב אך לא מאהבה.
בלעם עודד את פרעה, ויתרו הסתלק ולא הסכים לכָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. בלעם הרשע הוא בחינת עולם העשייה שרובו רע ומיעוטו טוב, לעומת משה שרובו טוב, אמת וקצת נגיעה של טומאה שטרם תוקנה. כאשר מתגדלים גם הצדדים של הס"א ומכירים בגדלות ה' – גם עם ישראל מתגדל.
הזוהר לא בא לספר סיפורים, אלא בן הוא בחינת הבנה. כשאדם בא לעשות תשובה מיראה כמו יתרו – ההבנות שלו מצד האמונה נשארות, וכך השאיר יתרו את בניו – את ההבנות שלו שהשם הוא האלוקים. בלעם נכשל בניסיון לקלל מפני שכל זמן שישראל בקדושה הקליפה אינה יכולה לפגוע בהם. בזמן תיקון רק חלק מצד הגוי שבנפש יכול להיתקן, אך חלק בלעם שהוא בחינת לב האבן, יתוקן רק בגמר תיקון.
דבקות מצריכה השוואת צורה אשר יכולה להתקבל רק אם מעריכים ומכבדים את העליון, ואז לא ניתן להגיע לשלמות אותה מדרגה.
מלמד כאן על היחס בין אומות העולם לבין ישראל.
באצילות ישנו מנגנון עצירה בהתפשטות לעולמות, כדי ליחד אותו מעולמות בי"ע, ע"י המלכות, מידת הדין שעולה לעתיק.
כאשר הרעיון של הריסון עולה לאמונה הראשית, אז גם באמונה יש את גורם העצירה והשלילה. גורם זה משפיע בפועל על אריך אנפין, וזהו היחס בין אמונה לשכל, למדע. האמונה שהבורא שלם מחייבת שהנברא מוגבל וכפוף לבורא. כתר אמונה עתיק, כתר חכמה אריך אנפין, בו נמצאה ההפסק שנק' מוחא סתימאה, דהיינו גבולות דרכם מתפשטת החכמה. אותה חלוקה נמצא באו"א עילאין (הנסתר) ובישסו"ת – מקום התבונה, ההכרה – היא המתחברת לחכמה כאשר בא ביקוש מהתחתון.
המוחין המופיעים באצילות אינם נמצאים בעולמות בי"ע אך הם יכולים לסייע להעלאת ניצוצות קדושה לתיקון בעליון. כך עם ישראל יכול לקבל תמיכה מאומות העולם, אז מתייקר שמו של הקב"ה ואז האמונה מגדילה את עם ישראל ותוכל להתפשט בגמר תיקון.
שלשה יועצים לפרעה שבנפש האדם. איוב מייצג את היראה: וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע – והוא כנגד עולם הבריאה. יתרו יצירה ובלעם כנגד עשייה שיתוקן בגמר תיקון.
לאיוב הספיקו הניסים במצרים בכדי להגיע ליראה. יתרו השכיל להבין רק לאחר קריאת ים סוף, ואז הודה: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים, כלומר שהמשפט הוא לאלוקי ישראל.
כאשר אדם מגיע ליראה, בכך נותן הוא כוח לתפיסת הבורא שבו, משכיל הוא להתכופף, שהרי קטן מתבטל בפני גדול, ורק כך ניתן להתדבק בו.
בלעם אינו מתכופף לכן מת בחרב.
לה) הרושם ההוא רצה לכסות עצמו, ועשה לעצמו כדי להתכסות בו, היכל אחד, שהעלה חלק ממנו להתמתק בבינה, ואז נעשה הבינה להיכל (היכל זה מלכות וכשעלתה לבינה נעשתה גם היא היכל). הוציא אותו מעצמו, שהעלה חלק ממנו לבינה, ומשך אותו בהתפשטות רבה וגדולה, בהארת חכמה, המאירה לכל הצדדים. וכיבד אותו בלבוש כבוד, אור החסדים להלביש החכמה, ופתח בו חמישים שערים.
לו) לפְנַי ולפְנים שבאותו היכל, בג"ר שבו, או"א עילאין, התכסה ונגנז רושם ההוא. כיוון שנגנז בו ונכנס בתוכו, התמלאו או"א עילאין באור. מאור ההוא נובעים אורות וניצוצים, שהוא או"ח. ויוצאים מאלו השערים שבהיכל, ומאירים כולם.
לז) היכל ההוא מתכסה, כלומר שמתלבש, בשש יריעות, בחג"ת נה"י דז"א. שש יריעות הם חמישה, כי יסוד אינו ספירה מיוחדת, אלא הוא כולל של ה"ס חג"ת נ"ה בלבד. לפְנַי ולפְנים של אלו היריעות עומדת יריעה אחת מרוקמת, שהיא הג"ר של היריעות. ביריעה הזו מתכסה ומתלבש ההיכל. כלומר היא הראשונה המלבישה להיכל, לבינה, ועליה שאר שש היריעות. ממנה הוא משגיח ורואה הכול. כלומר, היא הג"ר, שנוהג בהן ראייה.
לח) היכל הזה הוא פקיחת עיניים שלא ינום. שמשגיח תמיד להאיר למטה, מתוך האור של רושם, אור החסדים. תבונה ההיא, חכמה המכוסה, ורצון הרצונות, הכתר, ג"ר שבהיכל, נקראים או"א עילאין, גנוז ומכוסה, ואינו מתגלה, נמצא ואינו נמצא. ברוך הוא ממכוסה של כל המכוסים, שהוא כתר. מסביר את סדר השתלשלות האצילות מעתיק ומקור הכל המסך דמלכות שצד הגבורה, חוכמה סתימאה מתלבשת על גבורה דעתיק ועוצרת שם את החוכמה מלהתקבל. חלק מבחינת מלכות זו מתמתק בבינה, כשהיא עצמה נגנזה ברדלא שלא ניתן עדיין להתקן. שם נמצאים ישראל ולא אומות העולם.
לט) יתרו, הוא שנתן עצה למשה על תיקון הדינים. וכך צריך להיות. הוא שהודה להקב"ה, וסידר לפניו תיקון דיניו. להורות מה שכתוב: כי המשפט לאלוקים הוא, ולא לס"א. והדינים ניתנו לישראל ולא לאחר. כמ"ש: חוקיו ומשפטיו לישראל. לא ינהג אדם ביזיון באחר, ודבר מהדיוט, הוא דבר. שהרי במשה כתוב: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ. לכאורה מה יש למשה ללמוד מיתרו, אלא שיתרו נתן עצה למשה על תיקון הדינים, שאמר לו לבנות היררכיה שיפוטית כאשר הוא משה יושב בראש. כלומר הוא מקבל את זה שישראל מעל אומות העולם. מסר זה קיבל משה דרך יתרו שהיה צריך תיקון מיוחד.
מ) ע"כ כתוב: אודך בגויים ה' ולשמך אזמרה. דוד המלך אמר זה ברוח הקודש, בשעה שראה, שכבוד הקב"ה אינו עולה בהתעלות, ואינו מכובד בעולם, אלא מצד שאר העמים. והלוא הקב"ה אינו מכובד בעולם, אלא בזכות ישראל? כן הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר. אבל כאשר שאר העמים באים ומודים לו בשעבוד אל הכבוד של הקב"ה, אז נתווסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו בחיבור אחד, ושולט הקב"ה לבדו למעלה ולמטה.
הגויים באים ומודים לישראל שהם עם השם, בזה מתייקר שמו של הקב"ה, מפני שעם ישראל הוא היסוד, בחינת נשמה שכאשר מתגלה בפרטיה היא מתגדלת.
מא) על כל העולם נפל פחד ואימה לפני הקב"ה, בעת ששמעו הניסים של יציאת מצרים. וכיוון שבא יתרו, שהוא כומר עליון של כל אלוהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב"ה על כל. האם הקב"ה צריך את העמים ובכלל שיודו לו? אלא מדובר מצד תפיסת התחתון שכאשר גם אומות העולם שבאדם יבואו לעבוד את השם, צד ישראל יתחזק.
מב) משום שכל העולם כששמעו שמע גבורתו של הקב"ה זעו, וכולם היו מסתכלים ביתרו, שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם. כיוון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים (עשה תיקון לבחינת פרעה שאמר מי השם אשר אשמע בקולו). אז התרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בהם ממש. אז התכבד כבודו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים. וע"כ נרשם פרשה זו בתורה ותחילת הפרשה הוא ביתרו.
מג) יתרו היה אחד מחכמי פרעה. שלושה חכמים היו לפרעה: יתרו, איוב ובלעם. יתרו, שלא היה עבודה וממונה ושמש וכוכב השולט על ממשלתו, שלא היה יודע העבודה הראויה לו והשימוש שלו. בלעם היה מכשף בכל מיני כישוף בין במעשה ובין בדיבור.
מד) איוב היה ירא ביראה, וביראה ההיא היה עיקר כוחו. משום, שמילה שלמעלה, בין של הקדושה ובין של הס"א, אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולקרב אליו, אלא ביראה. שיכוון ליבו ורצונו ביראה ושבירת הלב, ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, והרצון שצריך.
מה) ואם לא ישים ליבו ורצונו ביראה לאותו הצד, רצונו אינו יכול להתדבק בו. חוץ מאלו צורות הדקות, ולא בכולם, משום שיש בהם שליטים, שצריכים אֲליהם רצון הלב ויראה. כש"כ אלו דברים עליונים, שצריכים יראה ואימה ורצון ביותר.
מו) יתרו היה צריך לעבודה לאותו הצד תמיד, בין בזמן שאדם היה צריך לו, ובין בזמן שלא היה צריך לו, כדי שהצד ההוא יהיה דבוק בו בשעה שיהיה צריך לו. בלעם נתדבק באלו הכשפים, כמו שאמרנו.
יתרו לא יכול היה להשתמש גם בכוח הס"א, אלא רק לאחר שהיה מוכשר בו בידע קודם.
מז) איוב, חזר במצרים לירא את הקב"ה, כשראה אלו הגבורות והניסים שעשה הקב"ה במצרים. יתרו, לא חזר להקב"ה בכל זה, עד שיצאו ישראל ממצרים, שכל הקשרים והצורות שקשרו מצרים, לא היו כלום, ויצאו, ואחר שהטביע אותם בים, אז שב וחזר לעבודת הקב"ה.
תגיות: יראה, השוואת צורה
שאלות לחזרה ושינון זהר יתרו
1. מה שמע יתרו? הבא ד' תשבות.
2. מה ההבדל בין שמיעת יתרו שעליו כתוב "ישמע יתרו" לבין שמיעת שאר עמים שעליהם כתוב "ישמעו עמים"?
3. מדוע אין דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בזיון? הדגם דרך משל במעשה רבי אלעזר ורבי חזקיה?
4. הסבר הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
5. כיצד מתבטא הטוב מאד דרך פרצופים עתיק וא"א ושאר הפרצופים?
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו י-יב
1. כיצד מתאר בהמשך התוספתא את הסדר של פרצופי אצילות?
2. כיצד מתייקר שמו של הקב"ה מצד שאר העמים? אם כל מה שהוא מתייקר בעולם זה בשביל ישראל?
3. מי היו שלושת החכמים שהיו לפרעה? מה היה התפקיד והתיקון של כל אחד מהם?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יִתְרוֹ י-יב
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ
הַיִרְאָה הִיא הַמַּפְתֵּחַ לֶהָשׂגָת הָשׁוְוָאת צוּרָה וּדְבֶקוּת בָּעֶלְיוֹן.
דבקות מצריכה השוואת צורה אשר יכולה להתקבל רק אם מעריכים ומכבדים את העליון, ואז לא ניתן להגיע לשלמות אותה מדרגה.
שלשה יועצים לפרעה שבנפש האדם. איוב מייצג את היראה: וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע – והוא כנגד עולם הבריאה. יתרו יצירה ובלעם כנגד עשייה שיתוקן בגמר תיקון.
לאיוב הספיקו הניסים במצרים בכדי להגיע ליראה. יתרו השכיל להבין רק לאחר קריאת ים סוף, ואז הודה: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים, כלומר שהמשפט הוא לאלוקי ישראל.
כאשר אדם מגיע ליראה, בכך נותן הוא כוח לתפיסת הבורא שבו, משכיל הוא להתכופף, שהרי קטן מתבטל בפני גדול, ורק כך ניתן להתדבק בו.
בלעם אינו מתכופף לכן מת בחרב.
לכאורה מה יש למשה ללמוד מיתרו, אלא שיתרו נתן עצה למשה על תיקון הדינים, שאמר לו לבנות היררכיה שיפוטית כאשר הוא משה יושב בראש. כלומר הוא מקבל את זה שישראל מעל אומות העולם. מסר זה קיבל משה דרך יתרו שהיה צריך תיקון מיוחד.
הגויים באים ומודים לישראל שהם עַם השם, בזה מתייקר שמו של הקב"ה, מפני שעם ישראל הוא היסוד, בחינת נשמה שכאשר מתגלה בפרטיה היא מתגדלת.
האם הקב"ה צריך את העמים ובכלל שיודו לו? אלא מדובר מצד תפיסת התחתון שכאשר גם אומות העולם שבאדם יבואו לעבוד את השם, צד ישראל יתחזק.
שאלות לחזרה ושינון זהר יתרו
1. מה שמע יתרו? הבא ד' תשבות.
2. מה ההבדל בין שמיעת יתרו שעליו כתוב "ישמע יתרו" לבין שמיעת שאר עמים שעליהם כתוב "ישמעו עמים"?
3. מדוע אין דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בזיון? הדגם דרך משל במעשה רבי אלעזר ורבי חזקיה?
4. הסבר הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
5. כיצד מתבטא הטוב מאד דרך פרצופים עתיק וא"א ושאר הפרצופים?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
ובכדי לזכות לשמיעה כזו, צריך להעריך את מי שמשמיע לאוזן, לייקר את נותן המתנה. ישנה תכונה תכונה נפשית שהיא בחינת – כהן און, שמוכנה לעבוד כדי להשיג שיהיה לו טוב בחיים, נוח, קל, מיסטיקה כתחליף לרוחניות אמיתית, כבוד וכדומה. היכולת להתעורר לשמיעה אמיתית, לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע, דהיינו שמיעת הלב שהשם הוא האלוקים, תלויה ביכולת לחבר את הפרטים, את המקרים לכלל, לפירוש אחד: שהקב"ה אחראי על כל הקורה, משגיח ומציל אותנו מכל הסכנות. את זה שמע יתרו בלב, שכל מה שעושה הקב"ה הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והַכּוֹל נִצְרָך בָּעוֹלָם, גם יצר הרע, ויֵש לְהוֹרִיד לַלֵּב אֶת הָהַרְגּשָׁה שֶׁאֵין מַה לְהִתְלוֹנֵן. את המציאות יש לפרש רק במסגרת האמונה, ואז ניתן להבחין בין טוֹב לְטוֹב מְאֹד.
כד) רבי חייא אמר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. בתחילה כתוב: את כל אשר עשה אלוקים למשה. ואח"כ כתוב: כי הוציא ה'. עשה אלוקים, המלכות, זהו השם שהגן על משה ועל ישראל ולא סר מהם בגלות. ואח"כ שם העליון, יובֵל, בינה, הוציא אותם ממצרים.
כה) כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה. כשנשלך לנהר, וכשהצילו מחרב פרעה. ולישראל עמו, כמ"ש: וישמע אלוקים את נאקתם. וכתוב: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. ראה יתרו שהקב"ה עוזר לישראל בסכנות שהיו בהם.
כו) רבי יוסי פתח: פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. למה בכל הפסוקים בפרק זה בתהילים יש שתי תיבות מא"ב, ובפסוק הזה ובפסוק שלאחריו יש שלוש תיבות? כדי להשלים שש בחינות בא"ב, שהם ג' גאולות, ותורה נביאים וכתובים. מקרא הזה הוא כנגד ג' גאולות של ישראל: בבל יוון אֶדום. חוץ מגאולה הראשונה של מצרים, שכבר הייתה. וכנגד תורה נביאים כתובים.
כז) פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, כשהוציא את ישראל ממצרים ועשה להם ניסים וגבורות, ציווה לעולם בריתו. כלומר, כשבא יתרו, וקיבל אותו הקב"ה, וקירב אותו לעבודתו. משם התקרבו כל אלו הגֵרים תחת כנפי השכינה. משם ולהלאה, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. כי אז התקדש שמו של הקב"ה, כשנשבר ונכנע הס"א.
כח) וישמע יתרו. היתכן שיתרו שמע, וכל העולם לא שמעו? אלא כל העולם שמעו, ולא נשברו, וע"כ אין שמיעתם שמיעה. והוא שמע, ונשבר, ונכנע לפני הקב"ה, והתקרב ליראתו. ע"כ שמיעתו שמיעה.
כט) רבי אבא אמר: כל מה שעושה הקב"ה למעלה ולמטה, הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכול נצרך בעולם.
ל) כי פעם אחת היה רבי אלעזר הולך בדרך עם רבי חזקיה. ראו נחש אחד. קם רבי חזקיה להרגו, אמר לו רבי אלעזר: עזוב אותו אל תהרגהו. אמר לו והרי דבר רע הוא שהורג בני אדם? אמר לו והרי כתוב: אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ, בְּלוֹא לָחַשׁ. אין הנחש נושך בני אדם, עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים, לך הרוג את פלוני.
לא) ולפעמים כמו שעושה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים. ועל ידו עושה הקב"ה נס לבני אדם. והכול בידי הקב"ה תלוי, והכול הוא מעשה ידיו. והעולם צריך להם. ואם לא היה העולם צריך להם, לא עשה אותם הקב"ה. וע"כ אין האדם צריך לנהוג בביזיון בדברי העולם. בדבריו ובמעשה הקב"ה על אחת כמה וכמה.
לב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וירא אלוקים, זה אלוקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכול בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכול עניין אחד, לאלו שמסתכלים בסוד החכמה.
לג) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. בכל מעשה בראשית כתוב: וירא אלוקים כי טוב. וכאן, וירא אלוקים את כל אשר עשה. אלוקים למטה, המלכות, שולט על תחתונים. אלוקים למעלה, בינה, שולט על העליונים. אלוקים למעלה השולט על עליונים, זהו אלוקים חיים, בינה. שזהו, וירא אלוקים את כל אשר עשה, כי האיר והדליק כל אלו הנרות העליונים והתחתונים, ומשם יוצאים כל אלו האורות להאיר.
לד) במכוסה מכל המכוסים, בעתיק, נרשם רושם של מסך המלכות דמדה"ד המשתמשת בעתיק, שלא נראה ואינו מתגלה. רושם פרצוף שני, א"א, רושם ואינו רושם, כי לא נרשם ממנו. בעלי התבונה ועיניים פקוחות, שהם בעלי החכמה, אינם יכולים לעמוד עליו. הוא קיום הכול. רושם שבא"א הוא קטן, אינו נראה ואינו מתגלה, עומד שם ברצון לקיים הכול. שמציאותו מורגש רק ברצון שיהיה. כי בגללה מתקיים הכול. לקבל מה שמקבל ממה שאין בו רשימו ולא רצון, ואינו נראה, שהוא א"ס. ולולא הרושם ההוא, לא יכלו לקבל מא"ס. הזוהר מבאר סדר האצילות של פרצופי אצילות: עתיק, א"א, או"א, ז"א. ואיך מקור הכול, מסך המלכות של מדה"ד, משתמשת בפרצוף עתיק, ופועלת בא"א, לסתום שָם החכמה. ואיך חלק ממנה נמתק בבינה, הנקרא היכל. והיא עצמה נגנזה בג"ר של היכל, שהם או"א עילאין (באמונה, גניזו דאבא ואמא חסדים מכוסים). ואח"כ מבאר ו"ק דז"א בעניין שישה יריעות. ויריעה המרוקמת, ג"ר דז"א.
הרושם שמקבל אריך אנפין הוא של צמצום ב' עתיק אינו משפיע ישירות אלא דרך אריך אנפין שנעשה בו מיעוט, ודרך המיעוט מנהל ה' את העולם.
ובכדי לזכות לשמיעה כזו, צריך להעריך את מי שמשמיע לאוזן, לייקר את נותן המתנה. ישנה תכונה תכונה נפשית שהיא בחינת – כהן און, שמוכנה לעבוד כדי להשיג שיהיה לו טוב בחיים, נוח, קל, מיסטיקה כתחליף לרוחניות אמיתית, כבוד וכדומה. היכולת להתעורר לשמיעה אמיתית, לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע, דהיינו שמיעת הלב שהשם הוא האלוקים, תלויה ביכולת לחבר את הפרטים, את המקרים לכלל, לפירוש אחד: שהקב"ה אחראי על כל הקורה, משגיח ומציל אותנו מכל הסכנות. את זה שמע יתרו בלב, שכל מה שעושה הקב"ה הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והַכּוֹל נִצְרָך בָּעוֹלָם, גם יצר הרע, ויֵש לְהוֹרִיד לַלֵּב אֶת הָהַרְגּשָׁה שֶׁאֵין מַה לְהִתְלוֹנֵן. את המציאות יש לפרש רק במסגרת האמונה, ואז ניתן להבחין בין טוֹב לְטוֹב מְאֹד.
שאלות לחזרה ושינון זהר יתרו ד-ו
1. מדוע שיבר הקב"ה את פרעה הנקרא מלך זקן וכסיל?
2. מדוע רוצה הקב"ה להתייקר גם ע"י פרעה וגם ע"י יתרו?
3. מה אתה למד מכך שבשל העובדה שהודו לפניו פרעה ויתרו על גדלות ה' בעולם, קיבלו עם ישראל תורה? מה זה אומר בגוף אחד?
4. כיצד שבח דוד המלך את הקב"ה בחצות לילה? כיצד זה קשור למאמר?
5. כיצד מכבדים רבי אלעזר ורבי אבא את רשב"י? ומה הדבר החשוב שאומר רבי אבא על תורתו של רשב"י?
הקב"ה רוצה שאנשים ילמדו להעריך את המתנה שהוא נותן ולא יזלזלו בה, לטובתם הם, כדי שיזכו להיות שותפים לקבלת ההטבה. אנשים שהקב"ה אינו חשוב בעיניהם, מאבדים את הערכים שלהם מתוך אנוכיות וגאווה, רק בכדי למלא תאוותם ולא להיכנס למסגרת. גאוותן ותאוותן אינם רוצים את הקב"ה, כך עובדים אומות העולם, במקום לחפש מדריך שיאמן אותם להתמודד, הם מחפשים יועץ שיתאים לעצלות והאנוכיות שלהם.
ישראל צריכים באופן תדיר לייקר את השם יתברך, להגיע לשיעור ולתפילה בזמן ולשמוח במצוות. אפילו מבחינה אנוכית כדאי לשמור על מסגרת התורה והמצוות. "תרבות" הפנאי היא זו שמביאה את האנשים לריקנות ודכאון.
מי שאינו מרגיש בשכל ובלב חשיבות של ספר – לא ייקח ממנו עצה. וכך מי שאינו מעריך כראוי את התורה, סימן שאינו מייקר מספיק את המלך. לייקר אומר שיש לַחֲשׁוֹב, לְהַגְדִּיל, לְפַרְסֵם, לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַדָּבָר, וּכְּשֶׁמָגִיע הָאוֹר/הָשֶׁפַע – מֶוָותּרִים עָלָיו כּסִיבָּה. לא משמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
ההבדל בין כהן און המרים ידו לבקשות פרטיות, נק' יצר הרע, לבין כהן דקדושה, אהרן שיד ימינו גוברת. המשליט את צד הכהן שבו, הימין, האמונה, אז מתחבר הוא להשם.
יג) כעין סוד הזה ממש, עשה הקב"ה בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל, וזהו פרעה. בשעה שבא משה לפרעה ואמר: וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פתח פרעה ואמר: לא ידעתי את ה'. ורצה הקב"ה, שיתכבד שמו בארץ, כמו שהוא מכובד למעלה, והכה אותו עשר מכות. כיוון שהכה אותו ואת עמו, בא והודה להקב"ה. השם מכה את הרשעים כדי לייקר שמו בעולם, וכמובן אין הקב"ה עושה זאת בשבילו, אלא כדי לקרבם לטובתם להשפיע להם באהבה.
יד) ואחר (עשר המכות) נשבר ונכנע כהן האון ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו (שהיה יועץ לפרעה), עד שבא והודה להקב"ה. ואמר: בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם, מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים. וזהו כהן און, צד אחר, צד שמאל. כמו שרחל, כשראתה שהיא מתה, אמרה: בן אוני. ומשום זה מיהר יעקב ואמר: בן ימין ולא בן אוני, צד ימין ולא שמאל. יעקב תיקן אותה שלא נולד צד שמאל, שאין הוא בחינת נקבה, אלא נולד כאור חוזר ליוסף שהוא אור ישר, ולכן התעקש יוסף שבנימין ירד למצרים.
טו) כיוון שהמלך (פרעה) והכהן ההוא (יתרו), מודים להקב"ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב"ה בכבודו על כולם למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקב"ה בכבודו, כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה התורה. עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים. בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם. אז עלה הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלמות ממשלתו על הכול.
טז) רבי אלעזר פתח: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם. דוד המלך קם ושיבח והודה למלך הקדוש. ועסק בתורה בשעה שהתעורר רוח צפון, והיה מכה בנימים של הכינור, והכינור היה מנגן ואמר שירה. ואיזה שירה היה אומר? זו הדרך של דוד, שלא משנים המקרים, מה הולך בחוץ – הוא צמוד להקב"ה. כשאדם תופס שיש את השגחת הבורא, ומייקר אותו, מתחיל להרגיש את תחושת הביטחון.
יז) בשעה שהקב"ה מתעורר אל כל אלו המרכבות לתת להם טרף, שכתוב: וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ, אז כולם פתחו ואמרו בשמחה: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. כשרוח צפון התעורר וירד לעולם, נושב ואומר: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ.
הכינור, בשעה שמנגן על ידי רוח, פתח ואמר: יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. דוד כשהיה קם והתעורר עליו רוח הקודש, פתח ואמר: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. כדי להמשיך את הטוב של הקב"ה מלמעלה למטה. אח"כ בא דוד ברוח הקודש וסידר אותם יחד, ככתוב: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים. הסתכל בכל המקרא הזה של הכינור, יודוך עמים כולם, כי שלמות כבוד הקב"ה הוא למעלה ולמטה, כמ"ש: וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. השבח של הקב"ה התייקר בעיני כל אומות העולם, ובזכות שמייקרים את ה' ניתן לקבל את התורה. בכדי להשיג תורה, שהיא הדרכה, יש לראות את החשיבות והכבוד של המלך. אין מצב שתלמיד לא ימצא מורה שידריך אותו, אלא אם כן הוא מזלזל. כשאדם מוכן, המדריך מגיע.
יח) בשעה ששאר עמים נכנעים ובאים ומודים להקב"ה, כיוון שהם נכנעים ומודים לו, נשלם אז כבוד הקב"ה למעלה ולמטה.
בשעה שבא משה לפרעה, ואמר לו: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פתח פרעה ואמר: לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה. פרעה מכיר רק את השם אלקים, את הדין, וכך כל אדם שמנהל שיחה עם הרצון לקבל שבו. פרעה שבאדם אינו מבין מה זה למעלה מהדעת, זהו מלך זקן וכסיל. הרוצה להתקדם בדרך השם חייב לפעול למעלה מהדעת. צריך שהמצב יהיה כפוף להתייחסות הראויה.
יט) ורצה הקב"ה שיתכבד שמו בארץ, כמו שהוא מכובד למעלה. כיוון שהכה אותו ועמו, בא והודה להקב"ה, כמ"ש: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. הוא שהיה מלך חשוב בכל העולם, כיוון שהוא הודה, הודו כל שאר המלכים, כמ"ש: אז נבהלו אלופי אדום.
כ) בא יתרו, כומר עליון וגדול, שר ממונה של כל אלילים האחרים, והודה להקב"ה, ואמר: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים. אז התעלה והתכבד הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה. ואח"כ נתן התורה בשלמות שליטתו על הכול.
כא) אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: ע"ז כתוב: יוֹדוּךָ עמים אלוקים, יודוך עמים כולם. בא רבי אלעזר ונשק ידיו של אביו. בכה רבי אבא ואמר: כרחם אב על בנים, מי ירחם על רבי אלעזר וישלים את דבריו חוץ מאהבתו של אדוני. אשרי חלקנו שזכינו לשמוע דברים אלו לפניו, שלא נתבייש בהם לעולם הבא. התלמידים הבינו שרשב"י מסביר להם כאן על גמר תיקון, שכל העולם יקיר בגדולת המלך. כל הרצונות של האדם כולם יבואו להודות להשם יתברך, ואז נוכל לקבל תורה אמיתית ויגיע משיח.
כב) אמר רבי אבא: הרי כהן און לא כתוב ביתרו, כהן מדין כתוב. אלא הכול הוא אחד, מתחילה היה נקרא כהן און, חותנו של יוסף, ואח"כ נקרא חותנו של משה, כהן מדין. והכול הוא אחד, שכהן מדין הוא כמו כהן און. כי אלו השניים משה ויוסף נמצאים במדרגה אחת של אות ו' שבמלך, היא ו"ו, שתי ווים ביחד. אשר ו' ראשונה משה, ת"ת, ו' שנייה יוסף, יסוד. ומה שנאמר כהן מדין, הוא עניין אשת מדיָנים. משה פנימיות ת"ת ויוסף יסוד מבחוץ.
כג) הרים רבי אבא ידיו על ראשו, בכה ואמר: אור התורה עולה עתה עד רום הרקיע של הכיסא העליון. אחר שיסתלק אדוני מן העולם, מי יאיר אור התורה. אוי לעולם שיישאר יתום ממך. אבל הדברים של אדוני יאירו בעולם עד שיבוא מלך המשיח. ואז כתוב: ומלאה הארץ דעה את ה'.
הקב"ה רוצה שאנשים ילמדו להעריך את המתנה שהוא נותן ולא יזלזלו בה, לטובתם הם, כדי שיזכו להיות שותפים לקבלת ההטבה. אנשים שהקב"ה אינו חשוב בעיניהם, מאבדים את הערכים שלהם מתוך אנוכיות וגאווה, רק בכדי למלא תאוותם ולא להיכנס למסגרת. גאוותן ותאוותן אינם רוצים את הקב"ה, כך עובדים אומות העולם, במקום לחפש מדריך שיאמן אותם להתמודד, הם מחפשים יועץ שיתאים לעצלות והאנוכיות שלהם.
ישראל צריכים באופן תדיר לייקר את השם יתברך, להגיע לשיעור ולתפילה בזמן ולשמוח במצוות. אפילו מבחינה אנוכית כדאי לשמור על מסגרת התורה והמצוות. "תרבות" הפנאי היא זו שמביאה את האנשים לריקנות ודכאון.
מי שאינו מרגיש בשכל ובלב חשיבות של ספר – לא ייקח ממנו עצה. וכך מי שאינו מעריך כראוי את התורה, סימן שאינו מייקר מספיק את המלך. לייקר אומר שיש לַחֲשׁוֹב, לְהַגְדִּיל, לְפַרְסֵם, לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַדָּבָר, וּכְּשֶׁמָגִיע הָאוֹר/הָשֶׁפַע – מֶוָותּרִים עָלָיו כּסִיבָּה. לא משמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
הקודם