❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס פה – פז שעור 29

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס

לימוד מחשבת הבריאה לפני התפילה, מרומם בעיני הנברא את גדלות השם, ומביא להשתוקקות חזקה ולחיבור.

כמו תפילה, פגיעה היא דברי ריצוי כמו כשבא החתן אל הכלה. אין דרך החתן להתיחד עם הכלה אלא בדברי ריצוי ואח"כ יעשה עמה לינה. אין דרך חכמים לשמש מיטתם אלא בלילה בדרך צנעה.

לשון פגיעה היא שתקן יעקב תפלת ערבית כי תקון תפילה פירושו ג"כ יחוד חתן וכלה. ויפגע במקום מסמל תפילה וכן זיווג.

שואל כאן האם השכינה באה רק כאשר ישנם עשרה, ועונה שלא מדובר על מספר אלא על סוג המוחין. גם למתפלל יחיד עם מוחין של י-ה תבוא השכינה. תפילת יחד היא תועבה, וכשמתפללים במניין אז יש כלל שבא מלמעלה, וצדיק יכול לזכות למוחין של כלל.

פנחס פה – פז שעור 29

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס

לימוד מחשבת הבריאה לפני התפילה, מרומם בעיני הנברא את גדלות השם, ומביא להשתוקקות חזקה לחיבור. 

רלח  אלא פגיעה היא דברי ריצוי כי כשבא החתן אל הכלה אין דרך החתן להתיחד עם הכלה אלא בדברי ריצוי ואח"כ יעשה עמה לינה זיווג, היינו כי בא השמש.

רלט)  אמר רע"מ אם כן מהו כי בא השמש, כי בדרך דרש אשר כי בא הוא לשון כביה, היינו כי בא השמש שנכבה אור השמש. אלא מכאן למדנו, מי שמיחד עם אשתו צריך בלילה לכבות הנר, וביום אין דרך חכמים לשמש מטתם אלא בלילה בדרך צנעה ומשום זה אוה"כ כי בא השמש, אחר שנפנה השמש מעולם.

1. ומשום זה כמו שצריך להתכסות מהשמש צריך ג"כ להתכסות מאלו מלאכים שהם מיצר הטוב, שמימין בכמה מחנות. ומאלו מלאכים שהם מיצר הרע שהולך בשמאל בכמה מחנות, ומשום זה אחר שבא הבוקר אמר כאשר ראם, כי בלילה לא ראם. ומצדו של יעקב שהיה איש תם שהוא קו אמצעי לא היה עמו אלא המחנות של המלך והמלכה הנק' מלאכים של יום ושל לילה ומשום זה ויקרא שם המקום הוא מחנים. לשון רבים דהיינו ב מחנות באלו המלאכים של יום שהם של ז"א הנק' יום, כתוב כאשר ראם מחנה אלקים זה. כי ז"א נק' זה. וכשבאו המלאכים של לילה, דהיינו של המלכות הנק' לילה שנתאספו אליו לשמרו, אמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים דהיינו ב מחנות ואין להקשות שהרי כתוב כאשר ראם כתוב אחר שחזר מלבן כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. כאשר הולכים בקו אמצעי ניתן לראות את שני הצדדים, וכך בזיווג מי שאינו גאוותן יכול לראות גם את הצד השני.
2. בא לתרץ מה שבתחילה אמר על ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפילה שה"ס תפילת ערבית ואח"כ אומר אלא פגיעה היא פיוס יחוד חתן וכלה. ואמר משום שתפלה היא כלה דהיינו מלכות, ז"ש אתי מלבנון כלה אתי וגו, הרי שהמלכות נק' כאן אתי, ובתורה שבכתב נאמר עליה הנה מקום אתי, הרי שמקום פירושו מלכות כמו אתי. ומשום שהמלכות נק' מקום בעולם הזה, נאמר בה יפגע במקום וילן שם, שפגע במלכות הנק' מקום ונק' תפילה והנק' כלה. ולפיכך הפירוש הוא שהחתן שהוא יעקב שה"ס ז"א פגע ובא אל הכלה שהיא מלכות הנק' מקום. וכן אפשר לומר שפגיעה היא שתקן תפלת ערבית כי תקון תפילה פירושו ג"כ יחוד חתן וכלה. ויפגע במקום מסמל תפילה וכן זיווג.
3. ומשם זה היא אומרת מי יתנני במדבר מלון אורחים שאז היתה רשות בפני עצמה ולא עם אלו הקובעים אותה חוב עמהם בלא חתן שלה. ובכל שעה שאדם מתפלל, מקדים הקב"ה ושומר אותה וסוד הדבר והאיש משתאה לה. ואין איש אלא הקב"ה ז"ש ה' איש מלחמה ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת כמו ויצא כברק חצו. 

בלילה שהוא זמן החושך ה"ס שליטת הדינים שה"ס שליטת קו שמאל ונודע ששליטת השמאל בלי ימין הוא חושך כי שליט הימין שה"ס אור החסדים ה"ס אור היום. ולפיכך צריכים  להתפלל תפילת ערבית לזווג אותה עם ז"א שה"ס קו אמצעי שאז היא משומרת מפני הס"א שלא ימשכו ממנה השפע ממעלה למטה וכמו שהלילה הוא שליטת השמאל מבחינת הזמן, כן הוא המדבר שליטת השמאל מבחינת הזמן, כן הוא המדבר שליטת השמאל מבחינת המקום וע"כ הוא מקום נחש שרף ועקרב וז"ש מי יתנני במדבר מלון אורחים רוצה להיות מלון אורחים מפני שרוצה את ההשתוקקות שלה, שבמדבר מרגישה את הרצון החזק, ורצונה להיות כרשות בפני עצמה. וכך תפילת ערבית היא שימור צד האישה, כלומר שהשכינה מצפה ואומרת מי יתנני במדבר שהוא מקום שליטה של השמאל להיות בזווג עם ת"א ויסוד הנק' אורחים וז"ס מלון אורחים. כי המתפלל תפלת ערבית מתקן אותה בזווג הזהה, ואז היא נבחנת רשות בפני עצמה, כלומר ששפע החכמה שבה נשארת ברשותה ואינה נמשכת ממעלה לטה, כי זה הוא תקון קו אמצעי שה"ס ת"ת ויסוד. ועל המתקן הזה מחכה המלכות ואומרת מי יתנני וגו' כי אז היא שמורה שלא ימשכו ממנה שפע החכמה ממעלה למטה כי המה קובעים אותה לכף חוב ומפרידים אותה מהחתן שלה שהוא קו אמצעי כי ע"י התפילה האדם מיחד המלכות עם הקב"ה שהו קו אמצעי שהוא מקדים ושומר אותה מפני החיצונים והרעים שלא ימשכו ממנה ממעלה למטה. וסוד המלה והאיש משתאה לה, שהקב"ה מצפה להזדווג עמה. ויהי הוא טרם כלה לגבר והנה רבקה יוצאת שזה מרמז שבטרם כלה המתפלל את תפלתו נעשה הזווג שה"ס והנה רבקה יוצאת אשר רבקה הוא אותיות הברק שהוא ויצא כברק חצו אשר ברק רומז על הזווג היורה כחץ.

1. ואם תאמרו הרי העמידו רבנן שלעשרה מקדת השכינה ובאה, לאחד, אינה באה, אלא אחר שישב. ואיך אמרתי שבכל שעה שאדם מתפלל הקב"ה מקדים, דהיינו אפילו לאדם אחד, ומשיב שלעשרה שה"ס י קדמה לאות ה כלומר אם יש י"ה שהם המוחין דחכמה ובינה כי היוד כוללת גם ה באה השכינה שה"ס ה. לאחד שהוא ו כלומר אם ו היא אחד בלי י"ה עד שיושב ומקבל המוחין די"ה אינה באה אליו ה שניה דהויה וסוד הדבר שבמקום שאין שם י"ה אין ה שהיא מלכות באה שמה. ומי שרוצה ליחד האותיות י"ה ו"ה צריך להתחנן בתחינה ותחנונים ומשום זה כתוב ואתחנן אל ה' וגו אדני אלקים אתה החילות וגו כי באדני שהיא השכינה היא בתחנונים. ולקב"ה מבקשים רחמים. ד כאן דרוש תפלת ערבית. תחנונים הם מרבים חן אל השכינה שתהיה ראויה לזווג ורחמים ה"ס המוחין דקו אמצעי הכלולים מב הקווים ימין ושמאל שהם י"ה וכדי ליחד האותיות הויה צריכים ללהמשיך רחמים, שה"ס המוחין די"ה אל הקב"ה ותחנונים המרבים חן השכינה בעיניו ואז נעשה היחוד שאין השכינה באה אלא אם יש בז"א מוחין די"ה. שאל האם השכינה באה רק כאשר ישנם עשרה, ועונה שלא מדובר על מספר אלא על סוג המוחין. גם מתפלל יחיד עם מוחין של י-ה תבוא השכינה. תפילת יחד היא תועבה, וכשמתפללים במניין אז יש כלל שבא מלמעלה, וצדיק יכול לזכות למוחין של כלל. 

פנחס עו – עח שעור 26

תלת צלותין

הקורבן שאנו מַקְרִיבִים הוּא סוּג שֶׁל עֲבוֹדָה נָפְשִׁית.
עוֹשִׂים פעוּלה חיצונית כְּדֵי לֶהָפֵעִים נקוּדָה פנימִית.

כאשר מעלה הכהן את הקרבן, צריך גם את כוונת הלב של בעל הקורבן. בכל עבודה נפשית יש לתת חלק קטן ושולי לס"א, אך כמובן שלא את החלק העיקרי לפרטיות, שאז מתמכרים ונופלים.

כשאדם רוצה להיתקן, ישים עצמו כחרס שתיקונו שבירתו. כך עליו לשבור את הלב המזויף שמרגיש שהוא החשוב. ע"י הקרבן אפשר להביא גם את הס"א להיות מליץ יושר. הלב הרוחני צריך להיות בריא, ויש להיזהר מהכבד שמחפש את הפרטיות והתענוג האישי.

כשמעלים קורבן, אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא זכו היה יורד שם כמו כלב של אש ואף כך, כשאדם מת, אם זכה יורדת דמות אריה לקבל נפשו ואם לא זוכה יורדת דמות כלב שעליו אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ביקש דוד מהקב"ה שיתן לו את התיקון הראוי בעולם הזה כדי שיינצל מהכלב.

כדי שלא ישלטו בהם בישראל הס"א נותנים לה חלק קטן שתיהנה מהם לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ואז הקטגור נעשה סנגור, אבל הקב"ה אינו מקבל מהקרבן אלא רצון הלב ושבירת הלב ז"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כעין כלי חרס שנאמר בהם נשברו נטהרו. את בשר הקורבן לוקח הס"א, את הלב הנשבר נותנים לקב"ה. אדם שמסוגל להיות בחינת עוזב ומודה, לעזוב את החטא ומצטער על מקומו שהיה בו, אז נבחן שליבו נשבר.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס עו – עח שעור 26

תלת צלותין

הקורבן שאנו מַקְרִיבִים הוּא סוּג שֶׁל עֲבוֹדָה נָפְשִׁית.
עוֹשִׂים פעוּלה חיצונית כְּדֵי לֶהָפֵעִים נקוּדָה פנימִית.

כאשר מעלה הכהן את הקרבן, צריך גם את כוונת הלב של בעל הקורבן. בכל עבודה נפשית יש לתת חלק קטן ושולי לס"א, אך כמובן שלא את החלק העיקרי לפרטיות, שאז מתמכרים ונופלים.

כשאדם רוצה להיתקן, ישים עצמו כחרס שתיקונו שבירתו. כך עליו לשבור את הלב המזויף שמרגיש שהוא החשוב. ע"י הקרבן אפשר להביא גם את הס"א להיות מליץ יושר. הלב הרוחני צריך להיות בריא, ויש להיזהר מהכבד שמחפש את הפרטיות והתענוג האישי.

כשמעלים קורבן, אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא זכו היה יורד שם כמו כלב של אש ואף כך, כשאדם מת, אם זכה יורדת דמות אריה לקבל נפשו ואם לא זוכה יורדת דמות כלב שעליו אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ביקש דוד מהקב"ה שיתן לו את התיקון הראוי בעולם הזה כדי שיינצל מהכלב.

כדי שלא ישלטו בהם בישראל הס"א נותנים לה חלק קטן שתיהנה מהם לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ואז הקטגור נעשה סנגור, אבל הקב"ה אינו מקבל מהקרבן אלא רצון הלב ושבירת הלב ז"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כעין כלי חרס שנאמר בהם נשברו נטהרו. את בשר הקורבן לוקח הס"א, את הלב הנשבר נותנים לקב"ה. אדם שמסוגל להיות בחינת עוזב ומודה, לעזוב את החטא ומצטער על מקומו שהיה בו, אז נבחן שליבו נשבר.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס עג – עה שעור 25

מרכבת מטטרון

אין דבר שיבטל את המוות בעולם כמו הקטורת.

קטורת לשון קשר, מחברת בין החסד לדינים.

הס"א מקבלת את כל הרצונות הפרטיים.

ניתן להשתמש בתאווה רק כאשר היא משרתת ערך עליון. 

מעשה חיצוני הולך לס"א, וכוונת הלב לקדושה. 

גם באומות העולם נוהגים ע"י קטורת לטהר מקומות, אך לנו מותר רק בבית המקדש. עשן הוא דינים וגורם למוות כשאינו מתוקן ע"י מסך של קו אמצעי וע"י קרבן, אשר כיום תפילה ביא במקום הקורבן. אכילה היא קבלת תענוג ממעלה למטה, והתיקון של הריח הוא רק כשמעלים ממטה למעלה, ואז קבלת השפע מצומצמת, וניתנת כראוי. כך למשל לא אוכלים בשר רק בגלל התאווה, אלא לוקחים רק כשר ממליחים ומתקנים. כל תאווה יש לעכב ולייחד אותה עם הימין, האמונה. זיווג אמיתי הוא בין ימין לשמאל, זכר ונקבה, זכור ושמור שנאמרו בדיבור אחד. 

קצח  הדינים העולים מקו שמאל מטרם חיבורו עם קו הימין נק' עשן אמנם דינים אלו אינם עולים ואינם ניכרים לבחינת התקון אלא על ידי המסך דחיריק כלומר שהדינים הם דבר טוב כשמנווטים אותם דרך קו אמצעי שמעלה קו האמצעי שהמסך דחיריק הזה מכונה אש ועצם שבהם נשרף הקרבן שהוא רומז על מיעוט הג"ר שדמאל ומהם עולה העשן שהם הדינים דשמאל מטרם חיבורו עם הימין אסור לקבל ג"ר דשמאל, שזה היה התיקון באצילות שאין לקבל אור גדול ששובר הכלים. ונבחן סוד הקרבת הקרבן ב דברים. א היינו העשן שהם דינים דמאל הנפרד מימין, ב הריח ניחח שה"ס ההארות הגדולות היוצאות אמר יחוד השמאל עם הימין, בסוד ו"ק דחכמה המאירים ממטה למעלה כדרך הריח שעולה בחוטם ממטה למעלה כדי לקבל החכמה יש לעשות קו אמצעי, מסך דחיריק ולהסכים לקבל רק ו"ק ולא ג"ר. כי הדינים העולים מקו שמאל מטרם שהתחבר עם הימין, ריח ניחוח רחמי וריח אפך כתפוחים, שה"ס הו"ק דשמאל המתחברים עם הימין, שה"ס ההתלבשות ו"ק דחכמה בחסדים שהם מעלים  ריח ניחוח

ועל זה מקשה רעיא מהינא כי העשן שה"ס הדינים משמאל בהיותו נפרד מימין אינו נמצא בשורשו אלא בבינה כי שם יצאו ב הקווים ימין ושמאל נפרדים זמ"ז עד שבא ז"א ויחד אותם בסוד קו אמצעי. וכשהם בז"א כבר באו לשם בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא וא"כ כבר באו אליו ב הקווים ימים ושמאל כשהם ביחוד ג קווים בישסו"ת נובעים מז"א שעולה ונק אחד. ונמצא שמקור העשן הוא רק בבינה וממנה יוצא העשן ע"י יחוד קו אמצעי ומתחבר עם הימין שה"ס חכמה, כי קו ימין דבינה נק' חכמה והיא בחינת חסדים, ואחר שהתיחדו הקווים זה בזה  והתלבשו החכמה משמאל בחסדים מהימין והעשן נפסק, הנה מתעוררים עוד העשן עם החכמה הנמתקת בחסדים ועולים בב נקבי האף ומתחלקים שם העשן בנקב השמאלי והריח שה"ס החכמה המלובשת בחסדים בנקב ימין של החוטם והעשן שבמקום נק שמאאלי שבחוטם אינו נחשב עתה לדין שהרי כבר התיחדו החכמה והחסדים ז"ז ע"י חכמה ובינה, אלא שנחשב לעד כי העשן והריח נמצאים שם בב נקבי החוטם בבחינת ב עדים המעידים על הפעולה הגדולה של קו אמצעי אשר בכחו התיחדו הימין והשמאל העשן מעיד על הדיים הקשים שהיו בשמאל מטרם שהתיחד עם הימין. והריח ניחוח מעיד על מדת גדלו ושבחו של הור אחר שהתיחדו הימין והשמאל, הרי העשן העומד בחוטם אינו בחינת דין אלא בהיפך שהוא בחינת עד, על מעשה קו אמצעי שע"י עדותו נשמר היחוד הזה מכל אחיזה שבעולם ולא כרבי יהודה שאמר שעשן הוא מסטרא דדינא כי אין זה אלא לבחינת עדות כמבואר. השמאל אינו רע, וכאשר מתקן עצמו הימין מקבלו בשמחה

ב נקבי החוטם, הנקב השמאלי עלה עשן באפו מאי עלה, אלא מלבא וכו כי הלב ה"ס בינה שהיא בקו שמאל דהיינו חכמה שבשמאל חכמה לימינה וכו שה"ס קו ימין שהוא חסדים. שהעש שה"ס הדינים שקו שמאל בלי ימין להיותו  חכמה בלי חסדים שמקורו בבינה כנ"ל עולה ומתמתק בחכמה מימין שהיא חסדים ומקבל לי בחדווה כי הימין מקבל השמאל בשמחה רבה כי גם הימין איינו שלם בלי יחודו עם השמאל כי ימין בלי שמאל הוא חסר ג"ר שיחוד הזהה נעשה בעת הנגון שמזמרים הלוויים על הקרבן.

כמו שז"א עולה לבינה ונעשה בה לבחינת קו אמצעי בכח המסך דחיריק שלו הממעט לג"ר דשמאל ומיחד ב הקווים זה בזה, עד"ז אח"כ גם ז"א נחשב לימין והמלכות לשמאל וצריכים בחינת קו אמצעי שייחד אותם זה בזה ונשמות ישראל ע"י עסק בתורה ומצות מעלים מ"ן בבחינת המסך דחיריק ונעשים להם בחינת קו אמצעי ולולא המ"ן שמעלים נשמות ישראל לא היו מתיחדים ז"א ומלכות זה עם זה. והמ"ן הזה שמעלים דהיינו המסך דחיריק הוא ע"י המצות שעושים, אבל להדליקו באופן שימעט הג"ר דשמאל זה נעשה ע"י התורה וז"ש כי העשן עולה אלא ע"י פעולת קו אמצעי וע"כ אינו עולה רק ע"י אש הנדלקת בעצים, עצי עולה. הנשמות נק' אברי השכינה וע"י מצות המרובות שעושים אלו האברים הם מעלים המסך דחירק, שע"י התורה שעוסקים אלו האברים הם מדליקים אש במסך העולה שיעשה פעולתו למעט הג"ר משמאל ליחדו בימין שעי"ז עולה העשן שה"ס הדינים מקו שמאל מטרם שהתיחד עם הימין כי אינו ניכר ואינו עולה מטרם שמופיע קו אמצעי עם המסך דחיריק. ועשן הזה כשעודו בבינה מטרם היחוד נק' עשן של עצי המערכה. ואחר שהתיחדו הבינה עם החכמה ועלה העשן לאף אז נק' שם העשן קטרת כי באף קשור העשן עם הריח ניחוח לאחד. תפקיד המצוות לעלות ביקוש, וע"י התורה ממעטים את הג"ר לרמה של ו"ק, רצונות איתם ניתן להתמודד

תלת צלותין

1. אמר רעיא מהימנא עתה צריך לדעת איך התקינו התפילות כנגד הקרבנות, אלא ג תפלות הן כנגד את הכבש האחד תעשה בבקר זו היא תפלת שחרית שנאמר בה וישכם אברהם בבקר אל המקום  אשר עמד שם את פני ה' והעמידו חכמים שאין עמידה אלא תפילה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הוא כנגד תפלת המנחה שתיקן יצחק. ז"ש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה. תפלת ערבית היא כנגד אמורים ופדרים המתאכלים כל הלילה, ז"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ואין פגיעה אלא תפלה.

1. כיון שאנו במקום זה יש לשאול למה כתוב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, וכי לא היו לו כרים וכסתות לשכב עליהם ומשיב, אלא כיון שהחתן בא אל הכלה אע"פ שאין דרכו לשכב אלא בכרים וכסתות והיא נותנת לו אבנים לשכב יקבל הכל ברצון הלב. ואף כך נאמר בחבור א, שכתוב ויאמר יעקב כאשר ראם. אמר רבי שמעון, שב ואומר הכתוב. יעקב ה"ס ז"א שנק' יעקב והוא דבוק במוחין דחסדים מאמא ששפעם אינו פוסק וכאן כתוב ויקח מאבני המקום וישם ראשותיו. שלקח א המסך של הנוקבא המכונה אבנים והמשיך אליה את הארת השמאל שה"ס לינה ושואל למה עשה זאת ז"א הלא דרכו להיות תמיד באור היום בחסדים דאמא ועל זה משיב, הואיל ואתא חתן לגבי כלה, יקבבל כלא ברעותא דלבא, כי אין העטרה של ז"א נשמלמת אלא ע"י זווגו עם הנוקבא וכיון שכן הוא מקבל גם המטה של האבנים שלה ברצון הלב ובתשוקה גדולה. השלמות היא בזכר ונקבה, אשר ע"י ההשתוקקות שלה וכח המסך, ניתן לקבל חכמה
2. אמר רבי פנחס, מסתכל הייתי שמירה היא ודאי בלב, וע"כ שמור הוא בלב שהיא מלכות ולא במקום אחר. זכירה הוא בזכר דהיינו במוח שהוא ז"א הרוכב ושולט על הלב. ואין זכירה אלא במוח וע"כ זכור את יום השבת הוא לזכר שהוא ז"א. ושמור את יום השבת הוא לנקבה שהיא מלכות. המוח שהוא זכר ז"א רוכב ושולט על הלב שהיא המלכות. הלב שולט ורוכב על הכבד שהוא סמאל ונחש זה בזה והם אחד שהם יותרת הכבד וכבד. וע"כ בקרבן יותר הכבד זהה נחש, כבד הוא מאכל הזכר שהוא סוד סמאל.
3. אמר רבי שמעון, ודאי כך הוא ויפה היא ובירורו של הדבר הוא והסוד והנסתרות של הקורבן כך הוא הכבד לוקח תחילה, הוא והיותרת שלו שהם סמא"ל ונחש בת זוגו, וכל לו העורקים שבכבד הם צבאות ומחנות שלהם והקבלה שלהם הוא שהם אוכלים החלבים והשומן של הקרבן, ז"ש ואת החלב אשר עליהם, ואז נקרב הכל אל הלב. כעין  שמביא הזהר לעיל שאומר שם שהס"א כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא שה"ס ג"ר דחכמה המאירים בקו שמאל מטרם שמתיחד עם הימין כי מאורות התקון אינם יכולים לקבל כלום מטעם המבואר שם בסולם ולפיכך שבשר הקרבן עולה לס"א והרצון של בעל הקרבן והכהן עולה לקדושה, שהפירוש הוא כי ענין הקרבן הוא ליחד ז"א ומלכות ותחילת הזווג נמשך הארת ג"ר דחכמה דשמאל כרגע, שהארה זו היא כדי לזון הס"א כדי חיותם שלא יתבטלו. והארה זו נבחן לבשר הקרבן העולה לאכילת הס"א והרצון של הקרבן עולה ליחוד ז"א ומלכות בסוד התמצית שנוטלת הס"א וכל אומות העולם מהארת הזווג. ונמצא שהקרבת הקרבן על המזבח שעיניו לקרב את המלכות אל ז"א מתחילתו הוא מזין את הס"א כי בתחילת הכנת הזווג דז"א ומלכות מתעוררים הג"ר דחכמה דשמאל דפרודא להאיר ולזון את הס"א ששורשם הם סמאל ונחש הנק' כבד ויותרת הכבד. שהם שורשים של כל הס"א שהם הכוחות המתפשטים מהם ואלו הג"ר דשמאל שהס"א מקבלת מכונים חלב באפן שהקרבן העולה ליחד ז"א ומלכות המכונים מוח ולב הוא מזין תחילה הס"א סמא"ל ונחש המכונים כבד ויותרת הכבד ואח"כ עולה ומיד מוח ולב שהם ז"א ומלכות.

1. והלב אינו מקבל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן, ואח"כ הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו והשמחה של הלויים. מוח זה שהוא ז"א הוא אור הבא ממוח העליון שהוא או"א ומוח העליון מקריב אל הנסתר מכל שלא נודע כלל שהוא הכתר, והכל נקשר זה בזה והמוח שהוא ז"א מקריב נחת רוח לכל העליונים.
2. העורקים שבכבד אלו הם אישים דהיינו מלאכים דס"א וכל אלו צבאות שלהם. הכבד שהוא סמ"אל, יותרת הכבד הנקבה שלו ונק' כך משום שאינה מתחברת עם הזכר, אלא כשנשאר לה זמן אחר הזנות שהיא עושה ועוזבת אותו. ויותרת היא לשון שירים כי עוזבת הזכר ומשימה אותו לשירים אחר נאפופיה, ע"כ נק' יותרת כי כשרוצה להתחבר ולהחטיא האדם נעשית לו תחילה כשירים בלי חשיבות כלל, כלומר בלי כח למשול עליו, כי החטא הוא תחילה כחוט השערה, ואח"כ מתקרבת אליו מעט מעט עד שנעשית עמו בחור אחד, שאינו יכול עוד להפרד ממנה. ומאלו עורקים שבכבד מתפשטים כחות אחרים בכמה מינים והכל לוקחים האמורים והפדרים הנשרפים על המזבח בלילה וכולם כלולים בכבד שהוא סמ"אל. 

שאלות חזרה – דף היומי בזהר הסולם – פנחס עמודים עג-עה
1. מהו העשן ומדוע דינים שלו אינם נקראים מבחינת תיקון אלא בשלב מאוחר יותר?
2. מה תפקיד של האש והעצים בהקרבת הקרבן?
3. במה דומה הקרבת הקרבן לתפילות וכיצד לתורה ומצווה? ומה תפקיד הנשמות בכך?
4. איך התקינו התפילות כנגד הקורבנות?
5. מהו שכתוב על יעקוב "וייקח מאבני המקום וגו" וכלא היו קרים וכסתות לשכב עליהם?
6. מהו שמור וזכור כנגד אלו איברים ומה תפקיד האיברים הנקראים הכבד ויותרת הכבד?

פנחס ע – עב שעור 24

מרכבת מטטרון

כוחות הנפש הם המרכבה מחברת את האדם לעליונים. במרכבת מטטרון המלאך ישנו הפרדס, שהוא מקור ממנו נובעת החכמה. האר"י נהג לכתוב ספרד לארבעת רובדי התורה, כאשר ס בתחילה להורות שבלי הסוד לא ניתן להבין את יתר החלקים. קשה לאדם להכיל אורות גבוהים מפני שהם מפירים את האיזון של התפיסה הגשמית. על האדם לדעת לעשות את המעבר בין המוחין שהם האורות הגבוהים, לבית תפיסת הגוף, כלומר לקיים גם הלכה למעשה את החוכמה העליונה. המרכבה של מט"ט מייצגת את מקום החיבור. כך גם שם זה מחבר בין הרחמים לדין, חיבור המחייב אמונה. 

כאשר נחשף אדם לתענוג לגוף, או ידיעה לראש, עליו לעצור ולבדוק האם זה מקרב אותו למטרה או זורק אותו ממנה. 

1. ויש מרכבה למטה מנה"י דז"א שהוא מטטרון המכונה אדם הקטן שבמרכבה שלו שהוא פרדס רדופים מים התורה כמו נהר שמימיו רדופים ורצים בכל גדול לצד הים היוצאים מפרדס שלו לג' מארבעה שנאמר עליהם ארבעה נכנסו לפרדס. דהיינו לבן עזאי ובן זומא ואלישע בן אבויה שנפגעו מחמת זרם דחיפת מי החכמה הנק פרדס זרם החכמה ממי התורה חוץ מרבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום.

מרכבת מטטרון ה"ס ארבעה מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל ומרכבה זו נק' פרדס שעליה אמרו ארבעה נכנסו לפרדס, והחכמה היוצאת מפרדס הזה נק' מים שבאלו המים נכשלו ב"ע בו"ז ואלישע חוץ מר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום. השפע בעליונים בג"ר נק אור, ובתחתונים ו"ק מים. רבי עקיבא נכנס מתוך כוונה מראש שאינו רוצה לקבל החכמה לעצמו אלא להשפיע. 

1. הוא מטטרון הוא הצפור שחזה רבה בר חנה על חוף של ים כנרת ים התורה, שהים שה"ס המלכות מתפשט ומגיע עד קרסוליו דהיינו ד סיום נצח והוד שלו הנק' קרסוליים וראשו מגיע עד רום השמים שהוא ז"א ואלו שנכשלו בו שה"ס הפרדס כ"ל לא נכשלו השלשה בו משום שיש בו הרבה מי חכמה, אלא משום שרדופים אחר מי החכמה שבו כלומר שהם חריפים ועזים עם דינים שלא היו מסוגלים לקבל אור כה גדול בעל מנת להשפיע. אל לו לאדם לצרוך תענוג שאינו יכול לשלוט עליו. 
2.  האותיות אב"ג כוללות אותם את מרכבת מטטרון כי אב"ג הן בגי שש שהן עולות נכגד שש אותיות שיש בשם מטטרון אות רביעית היא ד וה"ס קול דממה דקה שה"ס המלכות ששם בא המלך והיא אדם לשבת על הכסא כי המלכות ה"ס אדם היושב על כסא הזה של מטטרון.
3. י"י מים שבצורת האות א, י עליונה היא מים עליונים שה"ס ז"א י תחתונה היא מים תחתונים שה"ס המלכות, שאין ביניהם אלא כמלא שערה שהיא ו שבאמצע צורת א היא נטויה בין ב אותיות י בסוד רקיע שה"ס המסך שהוא מבדיל בין מים למים, שתהיה הבדלה בין נקבה לזכר, משום זה כתוב ויהי מבדיל. וסוד הדבר צירוף יאהדונהי שה"ס השילוב מב' השמות הוי"ה אדנ"י, י עליונה של הצירוף היא מים עליונים זכרים י תחתונה של הצירוף מים תחתונים נקבות, שש האותיות אהדונ"ה שבין ב האותיות י שהם כחשבון ו ה"ס מטטרון שהוא ו שבין ב אותיות היוד של צורת א. הויה ה"ס ז"א ואדני ה"ס המלכות וכשהם בזווג משתלבים ב השמות זה בזה ויוצא הצירוף יאהדונה"י ואז נבחן ז"א שהוא בעיקר י ראשונה של הצירוף שה"ס חכמה עלאה. והמלכות נבחנת שהיא בעיקר בסוד י תחתונה של הצירוף שה"ס חכמה תתאה וכל ו אותיות שביניהם מרמזים על יסוד, המיחד ז"א ומלכות זה בזה. ונודע שבימות החול משמש מטטרון ליחד ז"א ומלכות במקום היסוד וע"כ אומר שש אותיות בין י עליונה לתחתונה רומזות על מטטרון כי מדבר מיחוד ימות החול.
4. ועוד י היא נקודה שה"ס חכמה עילאה ו ה"ס גלגל שהוא מתגלגל בשש ספירות חג"ת נה"י ואין תנועה בגלגל בשש קצוות חשבון ו אלא בנקודה ההיא שכל מה שבחג"ת נה"י היא מקבלת מאות י זו ונקודה ההיא היא יחוד הכל ומעידה על יחוד ההוא שהו"א א"ס שאין לו שני,  שהחכמים העמידו עליו שצריך ליחדו כדי שתמליכהו ע השמים ועל הארץ ועל ד רוחות העולם. וזה הוא סוד א. ב ה"ס שמים וארץ שה"ס יסוד. ד ה"ס ארבע חיות של המרכבה ה ה"ס כסא שהיא המלכות, ו סוד שש מדרגות לכסא שהן חג"ת נה"י. א ב ג ד ה ו ז ט ה"ס אדם דהיינו ט"ס ראשונות דז"א י היא יחוד שלו דהיינו מלכות שהיא ספירה עשירית דז"א הנק' אדם בסוד הויה במילוי אלפין גימ' אדם, תשע ספירות דז"א כנגד ט אותיות אשרי הם ישראל היודעים סוד אדונם.

מראה כאן כיצד באותיות ישנן כל סודות הייחוד, והאות אלף היא הייחוד שלם. במאמר האותיות לא נכנסה האות אלף לבקש שממנה יברא העולם, אלא שאות א היא הזיווג השלם. התחיל באות ב מפני שצריכים הכנה לזיווג.

עשן וריח וקטרת

1. צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אֶת-קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. רבי יהודה אמר בקרבן יש עשן, ריח וריח ניחוח. עשן הוא מצד הדין ז"ש כי אז יעשן אף ה' עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל, ריח ניחוח הוא בשמים ז"ש וריח אפיך כתפוחים.
2. אמר רע"מ והרי שניהם עשן וריח, הם באף ונק' עדות, אחד באף שכתוב עלה עשן באפו והשני שכתוב וריח אפך כתפוחים, וא"כ למה אחד שהוא עשן נק' דין והשני שה"א ריח נק' רחמים, ומשיב אלא בחוטם יש ב חלונות דהיינו ב נקבים שבשמאל נאמר עלה עשן באפו שהוא דין, מהו עלה, אלא שהעשן עלה מהלב שהוא בשמאל כנגד גבורה ומימין יורד אליו רוח לקרר אותו ולהשקיט כעסו מצד החסד ששם המוח, דהיינו החכמה שהיא לימין, הרוצה להחכים ידרים. והבינה שה"ס חכמה משמאל היא בלב הרוצה להעשיר יצפין, ומשום זה עלה עשן באפו היינו מבינה שהיא בשמאל אל החכמה שבימין והחכמה מקבלתו בשמחה בנגון הלוים. מה שמתפשט דרך ל"ב נתיבות החכמה, הוא הימין, החסד. צד שמאל של הלב הוא גבורה
3. ןעשן הזה אינו עולה אלא ע"י אש הנדלקת בעצים שהם אברים מלאים מצות הנק' עצי העולה ובעלי תורה, התורה שלהם היא מדלקת בהם במצוות האש בתוקף הגבורה ועולה עשן בהם, בבינה הנק' עשן המערכה. בהעלאת קרבן צריך את הלב, הכוונה. המצוות הן העצים בעזרת יכול האדם להדליק את האש
4. וכשעלה העשן לאף הוא נק' קטורת ז"ש ישימו קטורה באפך ואין דבר שיבטל המות בעולם כמו קטרת שהוא קשירת הדין ברחמים עם ריח ניחוח באף, כי התרגום של קשר הוא קטירו וע"כ קטרת לשון קשר. אמר רבי יהודה אשרי חלקנו שהרווחנו דברים סתומים להבין אותם בגלוי, עוד אמר המאור הקדוש שכיון שהתפילה היא כקרבן ע"כ מי שיאמר פטום הקטרת אחר תהלה לדוד, הוא מבטל המות מהבית. היום מחליפה התפילה את העלאת הקורבנות ויש עניין מיוחד לומר את פיטום הקטורת בכוונה.

שאלות חזרה – דף היומי בזהר הסולם – פנחס עמודים ע-עב
1. מיהו הנקרא "אדם קטן" ומה תפקידו בפרדס?
2. מדוע בן עזאי ובן זומא ואלישע בן אבויה נכנסו לפרדס ולא יצאו בשלום בשונה מרבי עקיבא עפ"י המוסבר כאן באות קצח?
3. מהו סוד האות "א" בענין הזווג? אגב כך הסבר את שאר האותיות א-י.
4. בקרבן יש "עשן" ויש "ריח". מה המשותף ומה ההבדל ביניהם?
5. כיצד בעלי התורה ללא ביהמ"ק יכולים לפעול את תיקון הקרבנות?

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס ע – עב שעור 24

מרכבת מטטרון

קָשֶׁה לְאָדָם לְהָכִיל אוֹרוֹת גבוהים מִפְּנֵי שֶּׁהֵם מפירים אֶת האיזוּן שֶׁל התפיסה הגשמית.
אֶל לוֹ לְאָדָם לִצְרוֹך תַּעֲנוּג שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלוֹט עָלָיו.

כוחות הנפש הם המרכבה מחברת את האדם לעליונים. גם במרכבת מטטרון המלאך ישנו הפרדס, שהוא מקור ממנו נובעת החכמה. האר"י נהג לכתוב ספרד לארבעת רובדי התורה, כאשר ס בתחילה להורות שבלי הסוד לא ניתן להבין את יתר החלקים. על האדם לדעת לעשות את המעבר בין המוחין שהם האורות הגבוהים, לבית תפיסת הגוף, כלומר לקיים גם הלכה למעשה את החוכמה העליונה. המרכבה של מט"ט מייצגת את מקום החיבור. כך גם שם זה מחבר בין הרחמים לדין, חיבור המחייב אמונה.

רבי עקיבא זכה להיכנס לפרדס מתוך כוונה מראש שאינו רוצה לקבל החכמה לעצמו אלא להשפיע.  ואלו השלשה שנכשלו בפרדס,  לא נכשלו בו משום שיש בו הרבה מי חכמה, אלא משום שרדופים אחר מי החכמה שבו כלומר שהם חריפים ועזים עם דינים, ולא היו מסוגלים לקבל אור כה גדול בעל מנת להשפיע. כאשר נחשף אדם לתענוג לגוף, או ידיעה לראש, עליו לעצור ולבדוק האם זה מקרב אותו למטרה או זורק אותו ממנה.

פנחס סד – סו שעור 22

ג זמנם נעשה דוד עבד

הָהַלכה הִיא הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל הַסּוֹד.
תְּפִילָּה הִיא עֲבוֹדָה עַל שינוי ויישׁוּר הַלֵּב.
עַל הָאָדָם ללמוד לִשְׁבָח, לְבַקֵּשׁ וּלְהוֹדוֹת.

רק כאשר אדם בא בביטול, ביראה, יכול הוא ליצור קשר עם העליון. כשבא לבקש חייב לשבח תחילה, להאמין שיש מי שיכול לתת מלמעלה, וכמובן לדעת להודות על הקשר. כמו דוד, צריך האדם להרגיש עצמו עני ולהבין שמעצמו אין לו כלום, אלא הכל שייך להשם יתברך, אל לו לבוא בדרישה, שאז יכולה לתפילתו להיות מעומק הלב.

תפילה היא עבודה שבלב, היינו הוצאה מהכח אל הפועל, כך תפקיד האדם להוציא לפועל את תכנית מחשבת הבריאה מצד השבח לבורא, ומצד הבקשות שבאות לבטא את הרצון שלנו, ומצד ההודיה לקב"ה.

פנחס סד – סו שעור 22

ג זמנם נעשה דוד עבד

תפילה היא עבודה על שינוי ויישור הלב.

על האדם ללמוד לשבח, לבקש ולהודות. 

רק כאשר אדם בא בביטול, ביראה, יכול הוא ליצור קשר עם העליון. כשבא לבקש חייב לשבח תחילה, להאמין שיש מי שיכול לתת מלמעלה, וכמובן לדעת להודות על הקשר. כמו דוד, צריך האדם להרגיש עצמו עני ולהבין שמעצמו אין לו כלום, אלא הכל שייך להשם יתברך, אל לו לבוא בדרישה, שאז יכולה לתפילתו להיות מעומק הלב.  

1. כתוב הושע עבדך אתה אלקי שמח נפש עבדך תנה עוזך לעבדך, ג פעמים נעשה דוד עבד בתהלה הזו שהוא כנגד ג פעמים שהעמידו בעלי המשנה שהאדם צריך להיות עבד בתפלה. בברכות ראשונות צריך להיות כעבד המסדר שבחים לפני רבו באמצעיות כעבד המבקש מתנה מרבו, בברכות אחרונות כעבד המודה לפני רבו על המתנה שקבל ממנו והולך לו.
2. והם ג פעמים שהאדם צריך לעשות עצמו עבד מצד העבודה. והעמידו בעלי המשנה שאין עבודה אלא תפלה וג אבות נק' עבדי מצדה דהיינו על שם השכינה שהיא עבודת ה' ואף כך נק' משה עבד ה' ומשום זה, כי לי בני ישראל עבדים אבל מבחינת מידות אחרות שבה כל ישראל בני מלכים הם מצד מדת המלכות שבה. ולמה נק' המלכות עבודה, היינו כדרך האשה להיות עובדת לבעלה וכדרך בנים להיות עובדים לאביהם. עבודה היא הוצאה מהכח אל הפועל, כך תפקיד האדם להוציא לפועל את תכנית מחשבת הבריאה מצד השבח לבורא, ומצד הבקשות שבאות לבטא את הרצון שלנו, ומצד ההודיה לקב"ה

דוד נעשה עני חסיד ועבד

1. ודוד נעשה עני חסיד ועבד, וז"ש תפלה לדוד הטה אדני אזנך ענני כי עני ואביון אני, שמרה נפשי כי חסיד אני. הושע עדך אתה אלקי הבוטח אלך, הוא נעשה עני אל שער המלך שהוא המלכות שנאמר בה אדני שפתי תפתח, אדנ"י הוא היכל ונעשה עני לשער היכל המלך שהוא אדני דהיינו מלכות, וכתוב הטה אדני אזנך ענני וזו היא שכינה התחתונה שהיא מלכות שהיא אזן לקבל תפלות ולשמוע אותם כמ"ש כי כל לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אלא שמע. זה המקום בו שומע השם את תפילת האדם
2. שהוא נעשה עני ודל מצד אות ד דאחד שה"ס המלכות במצב א בעת שמקבלת מקו שמאל שאין לה חסדים שהיא אז דלה. ולדלת יורה דלה, לבקש ישועה מן א"ח דאחד, שה"ס ז"א הנק במצב הזה של המלכות אח והמלכות אחות להיות אז במדרגה אחת המשתלשלת מבינה כמו אח ואחות שהוא עמוד האמצעי דהיינו ז"א לקיים בו דלותי ולי יושיע שלא ימות משיח בן אפרים. כי משיח בן אפרים נמשך מהמלכות בעת שיונקת מהשמאל שהיא מלאה דינים ועוד שאל דוד ממנו בשער הזה שביל ישראל העניים לקיים בהם ואת עם עני תושיע וע"כ השים עצמו לעני שה"ס קו שמאל. כשאדם בא לבקש בתפילה, עליו לשים עצמו במקום בו הוא מבקש לעורר את בקשתו.
3. אח"כ שאל בשביל הכהנים שה"ס קו ימין חסד שתחזור העבודה למקומה ועשה עצמו עבד. ואח"כ שנתן להם תורה מצד החסד לעשות גמול עם גלית מהתורה כלומר שהתורה שה"ס ז"א קו אמצעי מיחדת החסד שבקו ימין עם הגבורה דקו שמאל ואז עושה גמול עם הדלת שה"ס המלכות שמקבלת החסדים ונעשית עשירה שז"ס ב האותיות ג ד הכתובות בזה אחר זה. ומשום זה נעשה חסיד ונמצא שתקן בזה סוד ג קווים חסד גבורה ת"ת שם עצמו עני לתקן קו השמל ושם עצמו עבד לתקן עבודת הכהנים שהם קו ימין ושם עמו חסיד לתקן קו האמצעי שישפיע חסד למלכות ואחר שתקן ג קוים חג"ת וכאשר הגיע לג ספירות עליונות חב"ד פתח ואמר ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני דהיינו שלא נגע בהם. ישנה חשיבות לקוץ שבאות ד אותה מקבלת מהאות ג גמילות חסד, כדי שלא תהיה כאות ר ותישאר ד למילה אחד
4. שלמה אמר הרי בינה היא של משה אבקש על חכמה עליונה שהיא למעלה ממדרגת משה, כתוב, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי לא נתנה לו חכמה עליונה. שואל והרי כתוב וה' נתן חכמה לשלמה, ומשיב זו היא חכמה תחתונה שהיא המלכות והוא רצה לעלות ממטה למעלה דהיינו מחכמה תחתונה היה רוצה להשיג חכמה עליונה והיא התרחקה ממנו משום שאפילו לבינה אין אדם בעולם שיוכל לעלות חוץ ממשה כל שכן למעלה מבינה, שהיא חכמה עליונה, שמצדה חכם משובח מנביא, ואע"פ שהעמידו הכתוב אמר אחכמה והיא רחוקה ממני בדרך דרוש על פרה אדומה שלא יכול להבין טעמה הנה ע פנים לתורה שגם זה מונח בסוד הכתוב.

רמזי אלעזר יוסי יהודה יודאי אבא ור"ש וחבריו

1. אמר רעיא מהימנא: רבי אלעזר קום לחדש דברים לני השכינה כדי שתהיה עזר לאביך כי השם שלך גורם זה, כי אלעזר הוא אותיות עזר אל דהיינו אל מימין שה"ס חסד, עזר משמאל שה"ס גבורה. ז"ש אעשה לו עזר כנגדו שהמלכות שנני משמאל נאמר עליה עזר כנגדו במה נעשית לו עזר, בזרע טוב שהוא אותיות עזר בסדר הפוך. פירוש עזר הוא קו שמא וכל עוד שאינו מיוחד עם הימין אין לו זרע ושום התפשטות, וכשמתיחד עם הימין הוא בהיפוך שממנו כל הזרע ובשם אלעזר יש ימין ושמאל ביחוד, כי אל הוא קו ימין ועזר הוא שמאל, ע"כ העזר מתהפך בו לזרע שאין זרע רק ממנו. שהוא מוציא מהכח אל הפועל את מה שזרע אביו בעולם
2. ויקום רבי יוסי עמך שהוא כסא שלם לאדונו כי יוסי עולה בחשבון הכסא דהיינו פ"ו שהוא בחשבון אלקים דהיינו המלכות. ויקום עמו רבי יהודה שבו אותיות הוד ובו אותיות י"ה שיורה על מצב הא דמלכות שאז היא ג"ר ובו אותיות הויה ד כלומר שיורה על ז"א שנק הויה ועל המלכות שנק' ד מטרם שמחוברת בזווג עם הויה שד' זו ה"ס ד חיות שנאמר עליהם ופניהם וכנפיהם פרודות, כולם שעוד אין בהם היחוד דימין ושמאל והם מוכנים לקבל את קו האמצעי שיחד אותם לפיכך הם ד חיות. כי לאחר יחוד ימין ושמאל נחשבים לג חיות שה"ס ג קווים שבכל אחת ד פנים. וממנו מיהודה בא דוד שהודה לקב"ה במדרגת הודאות שהוא מצד הוד. וקום עמו רבי אלעאי שהוא בגי יבק שהוא אותיות בקי שהוא בקי בהלכה. ההלכה היא התפשטות של הסוד. הלכה אמיתי כאשר מבטאת את הפנימיות, את שם הויה.
3. ויקום עמו רבי יודאי שהוא בחשבון אל כמו המלאכים מיכאל וכו הרשומים עם שם אל ופירושו כמו יש לאל ידי שהוא לשון חוזק. וסוד של אל הוא כי הא' היא דמות אדם כי היא צורת גוף וב' זרועות והל' ה"ס ג חיות שהן כל אחת בד' פנים וג' חיות רומזות בג' יודין העולים ל והם בראשי ג' הויו"ת שהם הויה מלך, הויה מלך הויה ימלוך לעולם ועד. כלומר שג' יודין שבראש כל הויה רומזים על ג' חיות שבכל אחת ד פנים כי בכל שם יש ד אותיות הויה וה"ס אות ל של אל. ויקום רבי אבא עמהם שהוא בחשבון ד דהיינו ד חיות שהם בחינת חסד וגבורה ימין ושמאל, שרבי יודאי בגי' אל ה"ס חסד וה"ס ג חיות שבכל חיה ד פנים דהיינו שמיוחדים בקו אמצעי כנ"ל ורבי אבא הוא גבורה וקו שמאל וע"כ הוא מרומז בחשבון ד שה"ס ד חיות שיורה שעוד לא יחד אותם קו אמצעי.
4. רבי שמעון הוא כאילן ורבי אלעזר בנו וחבריו שהם החמשה שזכרנו הם כענפים גדולים היוצאים מהאילן הדומים לזרועות ושוקים. זרועות הן חו"ג ושוקים הן נו"ה, פירוש ר"ש ובנו רבי אלעזר ה"ס קו אמצעי דעת תת"ת יסוד שהם גוף האיל ורבי יודאי הוא חסד רבי אבא גבורה רבי אלעי נצח רבי יהודה הוד וסחר כאן רבי יצחק ורבי חייא, ונראה שזה היה קום האדרא ואח"כ השתנו הסדרים והיו עשרה תלמידים באד"ר כמ"ש שם שמותיהם. ואח"כ נשארו שבעה כמ"ש בסוף האדרא. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס סד-סו
1. מהם ג' הבחינות עבד שמוזכרים בתפילה לדוד "הטה ה' אזנך וגו'"?
2. מה ביקש שלמה והאם קיבל? ומהי מדרגת משה והאם היא גבוהה משלמה או קטנה ממנו?
3. מהם רמזי השמות אלעזר יוסי יהודה יודאי אבא ר' עילאי ור"ש וחבריו
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס סא – סג שעור 21

ב מראות

כדי להתחבר לעליון על האדם לייצר חסדים ע"י התגברות.

מראה אחד הנשמה בעולם הזה ומראה אחד בבא. אדם נברא בשני צלמים, בצלמו ובצלם אלקים. עד גמר תיקון, בעבודת הנפש ישנם דברים שמוסתרים מהאדם לטובתו, הם בתת המודע שלו, ועליו לפעול אותם ולקבל אותם באמונה. הסתרה זו באה לידי ביטוי במצוות לא תעשה, אותם יש לקבל מעל טעם ודעת.

כעין זה שיצאו ממצרים שהלכו בענני כבוד ובכל אותו היקר כעין זה תהיה יציאת הנשמה מגוף שלה שהוא טפה סרוחה, ללכת לב' גנים ג"ע העליון וג"ע התחתון שהשמים והארץ. המקיים רמ"ח מצוות עשה מקבל לבוש כמו לבוש הנשמה ואיתו נכנס לגן עדן.

ישנם שני צדדים לגילוי המציאות לאדם. במציאות בה אפשר לקחת שותפות תוך הארה ממעלה למטה יש תנאי שהחסדים שולטים. כשבאים לעשות מצווה בעולם הזה, סימן שישנה לנברא אפשרות לבטא עצמו במצווה.

פנחס נה – נז שעור 19

תחיית המתים

עֶצֶם הָלוּז הִיא עֶצֶם הָרָצוֹן בְאָדָם שֶׁאֵינוֹ גָּלּוּי לוֹ.

יש ביכולת האדם להחיות רצונות שכבר מתו אצלו. רשעים בחייהם נקראים מתים מאחר וכל הרצון היה לקבלה עצמית ונתון לקליפות. כאשר מוכן לוותר לגמרי על הרצון, ולהפך צורת הרצון להשפעה, יכול הוא להיחלץ מהקליפה ולהחיותו, ולפעול בעצם הרצון.

בזמן תיקון פועלים מתוך שלא לשמה בכוונה להגיע ללשמה, אך על סדר המדרגה, דהיינו עובדים לאט על רצונות קטנים, אשר מצטברים לתיקון הכללי.

תחיית המתים תהיה רק ע"י הבורא זו תחיית הרצון המופרז לקבל שלא ניתן היה להשתמש בו בזמן תיקון, מאחר ולא קיים מסך מתאים לתת לרצון צורה חדשה של בעל מנת להשפיע. עיקר הרצון הזה הוא עצם הלוז ושאר העצמות יתכללו בו.

פנחס נה – נז שעור 19

תחיית המתים

יש ביכולת האדם להחיות רצונות שכבר מתו אצלו. רשעים בחייהם נקראים מתים מאחר וכל הרצון היה לקבלה עצמית ונתון לקליפות. כאשר מוכן לוותר לגמרי על הרצון, ולהפך צורת הרצון להשפעה, יכול הוא להיחלץ מהקליפה ולהחיותו, ולפעול בעצם הרצון.

בזמן תיקון פועלים מתוך שלא לשמה בכוונה להגיע ללשמה, אך על סדר המדרגה, דהיינו עובדים לאט על רצונות קטנים, אשר מצטברים לתיקון הכללי. 

1. אמר רבי שמעון בזה הקשו הראשונים אבל עצמות אלו שהחיה הקב"ה עשה בהם הקב"ה נסים ואותות משונים. כתוב זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני, כתוב אחריו, הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני אחר שהאדם נרקב בעפר והגיע הזמן של תחיית המתים עתיד הקב"ה לעשות אותו העצם הנשאר שאינו נרקב כמו עסה זו וכמו גבינת חלב וכנביע של חלק שהוא נביע נקי מצוחצח בצחות לבן שבא מדם החסד כי עצם ההוא יתדקיק דהיינו שיעשה דק מאד, ויהיה נשחק עד שיעשה חלב ואח"כ מקפיא אותו ויהיה מצטייר בציור כמו גבינה קפואה ואח"כ ימשוך עליו עור ובשר ועצמות וגידים, יתערב פירושו יתדקיק כי על רקיקין מתרגם יונתן. מכאן שתחיית המתים תהיה רק ע"י הבורא. תחיית המתים היא תחייה הרצון המופרז לקבל שלא ניתן היה להשתמש בו, מאחר ולא היה מסך מתאים לתת לרצון צורה חדשה של בעל מנת להשפיע.
2. ז"ש הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, התכתני לא כתוב אלא לשון עתידי, תתיכני הקפיאני לא כתוב אלא תקפאני, הלבשתני לא כתוב אלא תלבישני סוככתני לא כתוב אלא תסוככני כי הכל משמע לאחר זמן בעת התחיה. שואל למה כותב על תחיית המתים לשון עבר. אלא הכל בעתיד, אך קודם יינתן למלכות, ולאחר מכן עשית עמדי. כלומר עד תחיית המתים המלכות שומרת על הרוח, ומחזירה אותו לגוף החדש שיקום. 
3. ואח"כ כתוב חיים וחסד עשית עמדי, זהו רוח החיים, ואם תאמר עשית עמדי כתוב לשון עבר ולא כתוב תעשה, ומשיב אלא כך אמר, חיים וחסד עשית עמדי שבעולם ההוא נתת בי רוח החיים אבל ופקודתך של המטרוניתא של המלך דהיינו המלכות שמרה רוחי היא שומרת הרוח שלי בעולם ההוא, ולמה אומר על המלכות פקודתך הוא משום שאתה עתיד לפקוד אותה תחילה וע"כ אומר עליה ופקודתך. 
4. וסוד הדבר הזה, כל נפשות הצדיקים גנוזות ונסתרות תחת כסא המלך שהוא המלכות הנק כסא, והיא שומרת אותן להחזירם למקומם. ז"ש ופקודתך שמרה רוחי, מהו ופקודתך, הוא כש"א פקודתו יקח אחר. פקודתך זו היא המטרוניתא של המלך, דהיינו המלכות שכל הרוחות הם פקדונות בידיה ז"ש בידך אפקיד רוחי וגו והיא שומרת אותן משום זה כתוב שמרה רוחי שהיא שומרת אותה.
5. כעין זה אמר דוד שמרה נשפי כי חסיד אני, שמרה זו המטרוניתא של המלך שהיא שמרה נפשי משום שחסיד אני. ובכל מקום שכתוב סתם שלא כתוב השם, זו היא המטרוניתא שהיא המלכות כש"א ויקרא אל משה שלא נזכר השם וכן ויאמר ם שמוע תשמע בקול ה אלקיך שלא נזכר מי האומר היא המלכות.
6. בכה רבי פנחס ואמר ולא אמרתי לך שהשכינה נתנה לי מנחות ומתנות. בחלומי שהכוונה היתה על אלו הממרות של ר"ש. אשרי חלקי שזכיתי לראותך ושעתי את זה, אמר לו בזמן ההוא של תחיית המתים מה שאמרת נכון הוא באותו עצם שאינו נרקב, שאר העצמות הנמצאים מה נעשה מהם, אמר לו כלום יהיו נכללים באותו הנביע של העצם ההוא ויוכללו עמו ויעשו הכל עיסה אחת, ושם יצטייר ציור האדם כמו שאמרו, ז"ש ועצמותיך יחליץ, מהו יחליץ, הוא כש"א חלץ מהם, כולם יתעברו מקיומם ויוכללו בעצם הזה להיות עיסה אחת, ואז היית כגן רוה וכמוצא מים שהעיקר הוא עצם הלוז ושאר העצמות יתכללו בו. עצם הלוז היא עצם הרצון באדם שאינו גלוי לו.

שאלות חזרה בזוהר פנחס נה-נז
1. כיצד תהיה תחיית המתים מצד הגוף?
2. איכן נשמרים הנשמות והרוחות שהיו במשך שיטה אלפה שני עד תחיית המתים?
3. מה יקרא עם כל שאר עצמות חוץ מעצם הלוז ומה היחס ביניהם?

פנחס נב – נד שעור 18

למה ישראל בצער יותר משאר העמים

הגוי שלא רצה לקבל תשובות על השאלות לרבי אליעזר, לא קיבל תשובות מפני שלא רצה לקבל תשובות, אך רבי אליעזר ענה לאחר מכן מפני שאלו שאלות יסוד בתפקיד האדם כפרט, לגבי תפקידו בכל.

על השאלה לגבי בניית בית מקדש שלישי, עונה בשם רבי אליעזר שאת הבית השלישי יבנה הקב"ה, מכאן שהשאלה מופרכת. 

1. השאלה השניה ששאל אותו הגוי הוא כך, כי ודאי אנו קרבים אל מלך העליון יותר מכל שאר העמים, שישראל עשה אותם הקב"ה לב של כל העולם, וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האברים, וכמו שאברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האברים וע"כ היא באמצעו של כל העולם כלב שהוא באמצע האברים. 
2. וישראל מונהגים תוך שאר העמים כמו הלב בתוך האברים. הלב הוא רך וחלש והוא קיום של כל האברים, וכל האברים אינם יודעים מצער וצרה ויגון כלל אלא הלב שבבו הקיום בו התבונה. שאר האברים אין הצער והיגון קרבים אליהם כלל, כי אין בהם קיום ואינם יודעים כלום. כל שאר האברים ינם קרבים אל המלך שהוא החכמה והתבונה השורים במוח אלא לב. ושאר האברים רחוקים ממנו ואינם יודעים ממנו כלל. כך ישראל קרבים והמלך הקדוש ושאר העמים רחוקים ממנו. בחינת הלב שבנפש יודע על מה להצטער, שאר האברים אינם חשים בעוצמה את הריחוק. הלב נק לב על שם ל"ב נתיבות החוכמה דרכם ראוי לקבל את האור, מאחר ורק דרך ל"ב נתיבות ההשפעה ישנו חיבור למוח, למלך. על האדם לדעת כיצד למנף את הצער מהריחוק מהשם כדי להתקדם ולבוא בביטול להשתוקקות לחיבור. אחת הבעיות המרכזיות הנובעת משאיפה לשלמות, היא שמתוך עצלות נוהגים אנשים כאילו הם כבר במטרה, למרות שהם עדיין בדרך. מי שאינו רואה חסרונות בדרך, מאבד את הדחף לתקן. כך למשל החיסרון בבית הבחירה, חייב להביא את האדם לתת יגיע כדי לבנות את המשכן הפנימי בנפשו. את השלמות שבמטרה חווים ביום השביעי בשבת, כדי לטעום ולהתחזק, אך אין להתבלבל, זוהי שלמות שבדרך.

כאן עונה רבי אליעזר, שהכן עם ישראל נמצאים בצער יותר מהגויים, אך ישראל משתמשים בצער זה כדחף לבנייה נפשית של בית הבחירה.

ישראל של אכלו נבלות וטרפות למה הם חלשים

1. השאלה האחרת ששאל הגוי שישראל אינם אוכלים נבלות וטרפות וטנוף ולכלוך של שקצים ורמשים כשאר העמים ועכ"ז הם חלשים מהם. כך הוא, כי הלב שהוא רך וחלש והמלך והקיום של שאר האברים אינו לוקח מאכילת האדם למזונותיו, אלא הברור והצח מכל הדם הנעשה מהמאכל, ומזונו נקי וברור, והוא רך וחלש מכל ושאר הפסולת מהדם מניח לשאר האברים וכל שאר האברים אינם משגיחים בזה שיהיה מזונם נקי, אלא לוקים כל הפסולת והרע מכל, והם חזקים כמו שראוי להם. ישנו יתרון ברור לזכות הזאת, למזון שאדם מכניס לפיו, לדברים ששומע ורואה, שהם מעודדים את חומרי הגלם מהם בונה את נפשו.
2. וע"כ בכל שאר האברים יש אבעבועות שאת או ספחת, ואבעבועות של צרעת, אבל ללב אין מכל זה כלום, אלא הוא נקי וברור, שאין בו מום כלל, כך הקב"ה לקח לו את ישראל שהוא נקי וברור שאין בו מום, על זה כתוב, כלך יפה רעיתי ומום אין בך. בא רבי יוסי נשק ידיו, אמר אלו לא באתי אלא לשמוע זה היה די. יש ואדם מרגיש שלמות בלב, שהוא חי את הדבר האמתי, וכך מתוך בחירה יכול להיות שלם.

ושם איש ישראל המוכה

1. אמר רבי יצחק, מקרא זה כך היה צריך להכתב ושם איש ישראל אשר הכה פנחס ולא המוכה אשר הוכה, שלא נאמר זה אלא דרך סתם שלא נזכר המכה. 
2. ומשיב, אלא כך אמר רבי אלעזר, כיון שהקב"ה העלה את פנחס לכהן גדול, לא רצה להזכיר את פנחס בהריגת אדם. כי אינו יפה לכהן גדול  מטרם שהעלהו לכהן גדול, הזכירו ואמר, וירא פנחס ויקח רומח וגו וידקור את שניהם וגו כיון שהעלהו לכהן גדול לא נזכר שמו בהריגה כי אינו ראוי לו, וחס עליו כבוד הקב"ה שכהן גדול אינו ראוי להיות נזכר בהריגה ושם האשה המוכה, ג"כ נאמר סתר שלא נזכר מי הרגה מאותו הטעם. פנחס בקנאת השם כבר הפך לכהן גדול, כך שהוא אדם חדש.
3. רבי שמעון היה הולך מקפוטקיא ללוד זו הליכה במעלות הסולם כדי להתקדם בעבודת השם. לוד הוא בחינה של מוחין דהולדה, חכמה. ורבי יהודה הלך עמו. בעוד שהיו הולכים פגש אותם רבי פנחס בן יאיר, ושני אנשים מחמרים אחריו, עמד חמורו של רבי פנחס. דקרו אותו המחברים עם מחט שילך ולא הלך. אמר רבי פנחס אל המחמרים, עזבו אותו. כי ריח פנים חדשות הבאים אלינו הוא מריח או שנס יעשה לנו אומר להם רבי פנחס, שתת המודע החומרי שלו נקי וממנו יצאו דברים אמיתיים. בעוד שהם שם, יצא רבי שמעון מאחורי מאחרי סלע אחד נסה החמור והלך. אמר רבי פנחס, וכי לא אמרתי לכם שריח פנים חדשות מריח, טעינו פירושו דקרו כי תרגום מדוקרים הוא מטענין. חמור הוא הצד החומרי של האדם, וכאשר הוא מזוכך כרבי פנחס בן יאיר, בוודאי שיש לשים לב לרצונו הגופני. 
4. ירד רבי פנחס מחמורו וחבק את רבי שמעון ובכה. אמר לו, ראיתי בחלומי שהשכינה באה אלי ונתנה לי מתנות גדולות ושמחתי בה. עתה התקיים מה שראיתי, אמר רבי שמעון, מקול פסיעות חמורך הכרתי שאתה הוא, עתה השמחה שלמה. אמר רבי פנחס נשב באיזה מקום כי דברי תורה צריכים צחות, מצאו עין של מים ואילן וישבו.
5. אמר רבי פנחס, מסתכל הייתי כי לתחיית המתים בדרך אחר יעשה אותנו הקב"ה ומה שהיה עתה ראשון להסתלקות יהיה אז אחרון לתחיה. מאין לנו, מאלו העצמות שהחיה אותם הקב"ה ע"י יחזקאל שכתוב בתחילה, ותקרבו העצמות עצם אל עצמו ואח"כ כתוב וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו ואח"כ ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם. כי מה שהפשיט האדם תחילה יהיה אחרון, שבתחילה נפשט מרוח ואח"כ נרקב העור ואח"כ הבשר ואח"כ הגידין ואח"כ העצמות ובתחיה הוא להיפך תחילה העצמות ואח"כ הגידין ואח"כ הבשר ואח"כ העור. השאלה כאן האם הנשמה קודמת לגוף או הגוף לנשמה. וודאי שהנשמה קודמת, אך בהסתכלות הנברא נראה ההיפך.

כאשר הגוי שבנפש בא עם שאלות שלא באות כדי לבסס את האמונה אלא כדי לסתור אותה, הופכים אותו לגל עצמות. הקשר בין הנברא לבורא נמצא במשכן שבלב, אותו צריך לבנות. בתחילה טוען/שואל הגוי שאין יותר מקום למקדש, לאחר מכן טען שאין סגולה בתפקיד ישראל לפי זה שרואה שהם לכאורה נהנים פחות. בשלישי שאל שצד הגוף חשוב יותר ובו יש לחוות את התענוג. 

בתשובות רבי אליעזר לומדים, שעצם ההשתוקקות והיגיעה של הנברא לבניית הקשר, היא האמת שבדרך, וממילא כאשר הנברא רוצה, הקב"ה יבנה את הבית השלישי, אִם-יְהוָה, לֹא-יִבְנֶה בַיִת  שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, ששוא היא קליפת הגאווה. לגבי המאכלות הכשרים עונה שעם ישראל לא צורך כל אור, כל תענוג, אלא בדיוק לפי מה שמתאים לזכות הרצונות שיתאימו להגיע לתכלית. המאכל לא נועד לבריאות הגוף, אלא לבריאות הנשמה. ולראיה היהדות שלמה ויציבה בכל תלאות הדורות.

פנחס מט – נא שעור 17

בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה.

בְּחִירָה בְאָדָם לְהַסְכִּים שהרצון שייך לָכְּלָל וְלֹא לפרטיותו.
יֵשׁ לְאָדָם בַּעֲלוֹת עַל הָרָצוֹן, כַּאֲשֶׁר מוּכָן הוּא לוותר עָלָיו לְגַמְרֵי.
צַד הֲגוֹי שבנפש לֹא מֶחָפֶּשׂ תשובות אֶלָּא לְפַרְסֵם אֶת הִתְגַּלּוּת לִיבּו.

הנשמה צריכה לתת רשות ללב, אך כשהלב עובד ללא רשות היא אישה סוררת, לא יכול הגוף לעבוד בלי הנשמה. האישה היא השכינה הקדושה, וניתנת לצדיקים להשתמש בה.

כאשר יודע אדם שיש בו השראה עליונה, בינה יציבה בנפשו, אז כאשר עושה הוא מעשה פרטי, נבחן הוא האם מוכן לתת את הכישרון, העיסוק הפרטי גם לטובת הכלל.

בית שלישי לא כתוב בתורה

יום אחד בא חכם אחד גוי, אמר לרבי אלעזר, ג שאלות אני רוצה לשאול ממך. אחת אתם אומרים שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר, והרי אין לבנות אלא ב פעמים בית ראשון ובית שני כתוב, ובית שלישי לא תמצא בתורה, ומה שהיה בשבילכם לבנות כבר נבנה ולעולם אין בו יותר.

ועוד, אתם אומרים שאתם קרבים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, מי שמקורב אל המלך הוא שמח תמיד בלא צער, בלא יראה, בלא צרות, והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני העולם.

ועוד, שאתם אינכם אוכלים נבלה וטרפה כדי שתהיו בריאים והגוף שלכם יהיה בריא, אנו אוכלים כל מה שאנו רוצים ואנו רוצים ואנו חזקים בכח ובבריאות וכל אברינו בקיום שלהם.

המשיך הגוי בחוצפה ואמר זקן זקן אל תאמר לי כלום כי לא אשמע אותך ולא אקבל ממך, נשא עיניו רבי אלעזר והביט בו ועשה אותו גל של עצמות. רואים ששואל בלי רצון לקבל תשובות, דהיינו לא שאל אלא קבע בלי לגלות שאלה או חיסרון.