מצורע ז – ט

וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר

על האדם לדבוק בעץ החיים.

זו התורה שמורה לנו את הדרך, זה עץ החיים, פנימיות התורה היא המקשרת את האדם לקב"ה, היא מקנה את מידת ההשפעה הנדרשת לשם כך. טבוע באדם הרצון להיות מאושר, ובכדי להשיג זאת עליו לוותר על גאוותו ולהתקשר לתורה, בלי לחפש קיצורי דרך כמו יין או סמים. את האור הגדול ניתן לקחת רק מז"א או ממלכות שדבוקה בעץ חיים, שזו התורה שנותנת עצה איך להגיע לחיים מאשרים. הגילוי האמיתי אליו יכולים לזכות, הוא גילוי השגחתו יתברך כטוב ומטיב.

להיות אחוז בתורה אומר, שכל המחשבה עוברת דרך מחשבת התורה, וכל פירוש המציאות, הוא לפי הגיון של חכמים.

ותומכיה מאושָר. אלו המטילים מלאי, שנותנים כסף לסחורה, לכיסם של תלמידי חכמים, שיסחרו עם הכסף, ויהיו שותפים בריווח. את הכיסופים שלך, תיתן לשאלות של תלמיד חכם, לדרך תורה. ואז הכיסופים יהיו חלק מהכלל החפץ לדבוק בהשם.

כדי להתקשר לקב"ה יש להתקשר לשכינה, היא נקודת משה, נקודת האמונה שבנפש המרכזת את כל הרצונות לדבקות.

את המלכות מתקנים ע"י החסד, עולם  חסד ייבנה, החסד הוא מידת הכהן, התבטלות וחיבור ונק' אמונה. לפי זה בונה האדם את ליבו, לב אמוני שכולו להשם. וכאשר עושה מעשה חסד עליו לתפוס את הנקודה הפנימית ביושר, לראות שהוא מקבל תמורה נפשית למעשיו. רק אדם שמסוגל להקטין עצמו בענווה, יכול להתחבר ליחד ולקבל במלכות, בלב את האור.

מצורע ד – ו

דִּינִים שֶׁל נֶפֶשׁ וגוף

יש ללמוד לעבור ולעבד חוויות נכון.

מביא כאן הזוהר תיאור של מוות קליני. כאשר לומדים זוהר "בגוף אחד" מדובר במוות או בפרידה של אדם ממקרה מסוים. האתגר הוא להביא כל רושם נפשי לחיבור הנצחי, כחוויה שמקדמת ותורמת לכלל. לכן כאשר לומדים תורה, כדאי לצרף תענוג וחוויה או אווירה עם הלימוד, וכך כל חוויה יש להקדיש "למאגר" החוויות הכללי, הוא השכינה הקדושה, ואז כאשר יפטר מהמקרה, יהיה לו טוב וירגיש שלמות פנימית. כל מפגש עם מקרה במציאות, הוא למעשה מסר שמגיע מהקב"ה. מכאן שכל ביקורת, או הרהור על המתרחש הוא לשון הרע על הקב"ה.

הנשמה יורדת לעולם הזה לגוף כדי לעשות תפקיד.

י) כשמגיעה השעה שתהיה נפרדת הנפש מן הגוף היי כשאדם מסכים לוותר על המקרה לגמרי, או שנגמר הקשר בין גוף לנפש, אין הנפש יוצאת מן הגוף, עד שתתגלה עליו השכינה אור המלכות מפתה את הנשמה שמרגישה שיש לה השתוקקות גדולה אליו, והנפש, מתוך שמחה וחביבות השכינה, יוצאת כנגדה מן הגוף. אם צדיק הוא, הוא נקשר בה ומתדבק בה. ואם לא, השכינה הולכת ממנו, והנפש נשארת, והולכת ומתאבלת על פרידת הגוף.

כל מקרה שקורה הוא כדי שהנפש/התענוג/החוויה של אותו מקרה תתחבר לחיות העצומה של החיים, היי לשייך כל מקרה לכלל ואז המקרה הפרטי חיי את המעבר למקרה, חי את הנצח, את השכינה הקדושה. שמי שאינו צדיק אצלו הנפש תופסת רק את הלבוש מבלי להפיק את הרושם שנוצר את הנרצה. שכל זמן שהנשמה קשורה בגוף מתאפשר אימון, היי מניית הפרטים אם אלף, אלופו של עולם. משל: החתול שאינו נפרד מן האש, חדד הסכין, וילך אחריך, כי ידמה לו שאתה הולך לחתוך בשר, וכך יפרד מן האש. אף כאן, כשהנפש אינה רוצה לצאת מן הגוף, נראית לה השכינה, והיא יוצאת כנגדה, ונפרדת מן הגוף.

יא) אח"כ נדונו שניהם ע"י המלאך דוּמָה שאחראי בגיהנום על כל העברות הקשורות לחיי אישות. הגוף נדון בקבר עד שחוזר לעפר, והנפש נדונית באש הגיהנם בכמה דינים, עד הזמן שנגזר עליה לקבל עונש בד"כ שנים עשר חודש. אחר שקיבלה עונשה, והגיע הזמן שתטהר, אז היא עולה מגיהנם, והיא מתלבנת מחטאיה כברזל המתלבן באש, ומלאכים עולים עמה, עד שנכנסת לגן עדן התחתון, ומתרחצת שם במים חסדים, ומתרחצת בבשמים המתיקות של הבינה אשר שם כמ"ש: מקוטרת מור ולבונה. ועומדת שם עד הזמן, שנגזר עליה להתרחק ממקום שיושבים שם הצדיקים בג"ע העליון או חוזרת בגלגול.

יב) וכשהגיע הזמן שתעלה לג"ע העליון, אז עולה עמה, מדרגה אחר מדרגה, עד שמתקרבת כקרבן על המזבח, שעולה למ"ן להמלכות, הנקראת מזבח כמ"ש: זאת תהיה תורת המצורע ביום טוהורתו, והובא אל הכהן. כהן העליון למעלה, מלאך מיכאל. זו היא נפש שלא נטמאה כל כך בעולם הזה, זו יש לה תקנה. ואם לא, הרי זה מעוות לא יוכל לתקון שזה לא המסלול לתיקונים האחרונים ויצטרך לחזור בגלגול. לכן לא עוזר לאדם שירצה לגמור את המקרים מבלי לנצל אותם לחיבור.

מִי שׁהוֹצִיא לָשׁוֹן הָרַע

המוציא לשון הרע, זוהי העדות שהוא איבד את הקשר עם הקב"ה שהוא טוב ומטיב, שהרי כל מה שמחוץ לאדם, זו מציאות בה ההשגחה מדברת איתו.

יג) רבי יצחק פתח: וזרח השֶמש, ובא השָמש. שבשעה שנמצאת הנשמה עם האדם בעולם הזה, אז, וזרח השמש. ובא השמש בשקיעה, הוא בזמן שאדם יוצא מעולם הזה. ואם נמצא בתשובה, אז, אל מקומו שואף זורח הוא, שם. אם צדיק הוא, ובא השמש וטהר. בעת שבא השמש ונפטר מן העולם, הוא טהור, ואחר יאכל מן הקדשים. הכל נבחן לפי נשמת האדם, זרח בא לעולם, ובא בשקיעה. האדם נבדק כשנגמר המקרה האם הוא טהור או לא.

יד) כל עוונות העולם, הקב"ה מכפר ע"י תשובה, חוץ מלשון הרע, שהוציא שם רע על חבירו. והעמידוהו כמ"ש: זאת תהיה תורת המצורע, היינו זאת היא תורתו של מוציא שם רע, כי מצורע אותיות מוציא רע. רבי חייא אמר: כל מי שמוציא שם רע, נטמאים כל אבריו, וראוי להיסגר, משום שאותו דיבור רע עולה ומעורר עליו את רוח הטומאה, והוא נטמא. הבא להיטמא, מטמאים אותו, בדבר שלמטה נתעורר דבר אחר גם את הנפש מטמאים כשמדבר לשון הרע.

טו) איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה. איך מי שהייתה נאמנה לבעלה, חזרה ונעשית זונה? אישה חייבת נאמנה לבעלה וכולנו נאמנים לקב"ה מְלאתי משפט. משפט, הקב"ה. צדק, כנסת ישראל, המלכות. ומשום שהס"א נתעורר בחטאם של ישראל, נסתלק הקב"ה, שנקרא משפט, מהמלכות, שנקראת צדק, ושורה בה רוח של מרצחים כמ"ש: ועתה מרצחים. ומה ירושלים עיר הקודש, כך שאר בני אדם על אחת כמה וכמה כמ"ש: זאת תהיה תורת המצורע. הזוהר משווה בין מקום, ירושלים עיר הקודש לנשמות בני אדם, וכמו שירושלים יכולה להפוך מקריה נאמנה לזונה בגלל לשון הרע, כך אנשים יכולים להפוך למרצחים.

כשאדם מוציא דבר מפיו, שזו למעשה הוצאה לפועל של המחשבה, בכך הוא מאמין לנפשו, וכך יכול לקלקל את הנפש.

טז) רבי יהודה אמר: זאת, שהיא המלכות, תהיה ודאי כנגדו, להפרע ממנו, מאותו מוציא שם רע, כי מצורע, הוא אותיות מוציא רע. ביום טהרתו. והובא אל הכהן. שמי שיש בו לשון הרע, אין תפילתו נכנסת לפני הקב"ה, כי מתעורר עליו רוח הטומאה. כיון שחזר בתשובה וקבל עליו תשובה, כתוב: ביום טוהרתו. והובא אל הכהן.

שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת

יז) וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. רבי יצחק ורבי יוסי היו מצוים לפני רבי שמעון. יום אחד אמר להם עץ ארז הרי ידוע שהוא ת"ת שכתוב: מן הארז אשר בלבנון, כי עץ ארז, ת"ת, אין נטיעותיו משתרשות אלא בלבנון, בינה. אבל אזוב למה ומה הוא.

יח) ולקח לַמיטהֵר שתי צפורים חיות, טהורות. ועץ ארז, ושנִי תולעת ואזוב. אדם, העוסק בעבודת ריבונו להתחבר, ועוסק בתורה, הקב"ה שורה עליו, והשכינה מתחברת עמו. כיון שהאדם בא להיטמא, השכינה מסתלקת ממנו, הקב"ה מתרחק ממנו, וכל צד הקדושה של רבונו מתרחקים ממנו, ורוח הטומאה שורה עליו וכל צד הטומאה. בא להיטהר, עוזרים אותו בנשמה קדושה, היי תענוג מהאמת, זו ידיעה אמיתית שמחברת בין השראה עליונה לבין הפרטים באופן מאוזן, שמגלים את אותה השראה. ואחר שנטהר וחזר בתשובה, חוזר אליו מה שנסתלק ממנו, הקב"ה ושכינתו, ושורים עליו. ציפור אחת שוחטים, ששוחטים את החלק מהחופש שהוא הפקרות וציפור שניה משוחררת אך טבולה בדם השחוטה.  בזכות ויתור על החופש יוצרים גבול, ואז אפשר להיות חופשיים, שהרי חופש ייתכן במסגרת גבולות.

יט) כתוב: ולקח למיטהר שתי צפורים חיות, טהורות. כיון שכבר אמר, שתי צפורים, איני יודע שהן חיות? ולמה כתוב: חיות? אלא, חיות ממש כמ"ש: וארא, החיות. שהם כנגד המקום, שיונקים ממקור החיים משם נביאים הנאמנים, נצח והוד, שנקראים חיות תחתונים. עץ ארז, ת"ת. וּשְׁנִי תולעת, צד האדום דגבורה, שבשכינה, שנשתתפה עמו בתחילה. אזוב, זו ו' קטנה, יסוד, שמניק את כנסת ישראל, השכינה. ומשום זה, עץ ארז ואזוב, שהם ת"ת ויסוד, הולכים יחד, שנחשבים כאחד. וע"כ ו' ו' נמצאים כאחד בשם הויה, כי ו' במבטא היא ו"ו ששומעים בהגייה פעמים וו, אחת עליונה, ת"ת, ואחת קטנה, יסוד. ו' עליונה, ו' תחתונה. וכולם הקב"ה, שהוא ת"ת ויסוד, והשכינה, חוזרים לשרות עליו כבתחילה, משום שנטהר. וכנגד אלו שחוזרים אליו, שהם ת"ת, ויסוד והשכינה, הם למטה עץ, ארז, ואזוב וּשְׁנִי תולעת, הנמצאים בטהרה הזו, שתלויים מאלו ספירות העליונות.

מצורע ד – ו

דִּינִים שֶׁל נֶפֶשׁ וגוף

יש ללמוד לעבור ולעבד חוויות נכון.

מביא כאן הזוהר תיאור של מוות קליני. כאשר לומדים זוהר "בגוף אחד" מדובר במוות או בפרידה של אדם ממקרה מסוים. האתגר הוא להביא כל רושם נפשי לחיבור הנצחי, כחוויה שמקדמת ותורמת לכלל. לכן כאשר לומדים תורה, כדאי לצרף תענוג וחוויה או אווירה טובה עם הלימוד, וכך כל חוויה יש להקדיש "למאגר" החוויות הכללי, הוא השכינה הקדושה, ואז כאשר יפטר מהמקרה, יהיה לו טוב וירגיש שלמות פנימית. כל מפגש עם מקרה במציאות, הוא למעשה מסר שמגיע מהקב"ה. מכאן שכל ביקורת, או הרהור על המתרחש הוא לשון הרע על הקב"ה.

הנשמה יורדת לעולם הזה לגוף כדי לעשות תפקיד. כשמגיעה השעה שתהיה נפרדת הנפש מן הגוף היי כשאדם מסכים לוותר על המקרה לגמרי, או שנגמר הקשר בין גוף לנפש, אין הנפש יוצאת מן הגוף, עד שתתגלה עליו השכינה, אור המלכות מפתה את הנשמה שמרגישה שיש לה השתוקקות גדולה אליו, והנפש, מתוך שמחה וחביבות השכינה, יוצאת כנגדה מן הגוף.

כל מקרה שקורה הוא כדי שהנפש/התענוג/החוויה של אותו מקרה תתחבר לחיות העצומה של החיים, היי לשייך כל מקרה לכלל ואז המקרה הפרטי חי את המעבר למקרה, חי את הנצח, את השכינה הקדושה. שמי שאינו צדיק אצלו הנפש תופסת רק את הלבוש מבלי להפיק את הרושם הרצוי שנוצר. שכל זמן שהנשמה קשורה בגוף מתאפשר אימון, היי מניית הפרטים אם אלף, אלופו של עולם.

מִי שׁהוֹצִיא לָשׁוֹן הָרַע

זוהי העדות שהוא איבד את הקשר עם הקב"ה שהוא טוב ומטיב, שהרי כל מה שמחוץ לאדם, זו מציאות בה ההשגחה מדברת איתו.

כשאדם מוציא דבר מפיו, שזו למעשה הוצאה לפועל של המחשבה, בכך הוא מאמין לנפשו, וכך יכול לקלקל את הנפש.

אם בא להיטהר, עוזרים אותו בנשמה קדושה, היי תענוג מהאמת, זו ידיעה אמיתית שמחברת בין השראה עליונה לבין הפרטים באופן מאוזן, שמגלים את אותה השראה. ואחר שנטהר וחזר בתשובה, חוזר אליו מה שנסתלק ממנו, הקב"ה ושכינתו, ושורים עליו.

בטיהור המצורע, ציפור אחת שוחטים, ששוחטים את החלק מהחופש שהוא הפקרות, וציפור שניה משוחררת אך טבולה בדם השחוטה.  בזכות ויתור על החופש יוצרים גבול, ואז אפשר להיות חופשיים, שהרי חופש ייתכן במסגרת גבולות.

מצורע א – ג

לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן

לשון הרע היא החרב המוציאה את האדם מהעולם.

א) רבי אבא פתח, כתוב זאת תהיה תורת המצורע וגו': גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי-חֶרֶב כִּי-חֵמָה, עֲו‍ֹנוֹת חָרֶב  לְמַעַן תֵּדְעוּן  שַׁדּוּן. וכתוב שדין, כמה יש להם לבני אדם לשמור דרכם ולירא מפני הקב"ה, שלא יסורו מדרך הישר, ולא יעברו על דברי תורה, ולא ימישו ממנה. פחד יש מפני חרב, חורבן. רשב"י שלפי הסיפור אכל חרובים, למעשה תיקן את עולם החרובים, שבירת הכלים, ושתה את מי תורת הסוד. גם כשאדם עושה דברים פשוטים מענייני העולם הזה, עליו לתבל אותם בדברי תורה ולחיות בדרך תורה. לא מספיק רק לעסוק בתורה, יש צורך גם להשתדל בה היי מתן הכוחות ביגיעה, ובכך משנה או את רצונותיו, ואת התוצאה או התמורה משאירים לקב"ה. מה שאדם יכול לבקש זו קירבה אל השם.

ב) כי כל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משתדל בה, נזוף הוא מהקב"ה, רחוק הוא ממנו, השכינה אינה שורה עליו. ואלו מלאכים הכוחות השומרים, ההולכים עמו לשמרו, מסתלקים ממנו, ולא עוד אלא שמכריזים לפניו ואומרים, הסתלקו מסביב פלוני, שאינו דואג לכבוד אדונו, אוי לו, שעזבוהו העליונים והתחתונים. אין לו חלק בדרך החיים.

ג) וכשהוא משתדל בעבודת אדונו, ועוסק בתורה, כמה שומרים מוכנים כנגדו לשמרו, והשכינה שורה עליו, וכולם מכריזים לפניו ואומרים, תנו כבוד לצורת המלך, תנו כבוד לבן מלך, שָׁמוּר הוא בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקו הוא החלק שבעזרתו הוא מתחבר לשכינה, לכלל. כדי להתגבר על מיני צרות שדוחקים את האדם, עליו לעסוק בתורה ומשתדל בעבודת השם ובעיקר בפנימיות התורה, אז הוא שמור מבחינה נפשית, דבר שיאפשר פירוש נכון למציאות שלא יפגע בקשר עם השם.

ד) בלשון הרע, שאמר הנחש אל האשה, גרם אל האשה ולאדם, שנגזר עליהם מיתה ועל כל העולם. בלשון הרע כתוב: ולשונם חרב חדה. משום זה כתוב: גורו לכם מפני חרב, כלומר מפני לשון הרע. כי חמה, עוונות חרב.
כתוב: חרב לה' מלאה דם. חרב יש להקב"ה, שבו הוא דן את הרשעים. ועוד כתוב: חרבי תאכל בשר. שהיא המלכות מצד הדין שבה כמ"ש: גורו לכם מפני חרב. כי חֵמה עוונות חָרֵב, למען תדעון שדון, שפירושו, למען תדעו שכך נדון. וכתוב: שדין. שכל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל, שהיא המלכות מבחינת הדין שבה כמ"ש: זאת תהיה תורת המצורע. המלכות, הנקראת זאת, דנה את המצורע. מחמת שדיבר לשון הרע. כי על עוון לשון הרע באים נגעים.

הגאוותנים מדברים לשון הרע, כדי להראות שאחרים לא בסדר, ואז בהרגשתם הם עליונים עליהם, והרי חיים ומוות ביד הלשון.

ה) רבי אלעזר פתח: וְכַצִּפֳּרִים, הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח; כָּהֵם, יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם, לְעֵת רָעָה, כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם. בני אדם אינם יודעים, ואינם שומעים, ואינם מסתכלים ברצון אדונם. והכרוז קורא לפניהם בכל יום. ואין מי שיקשיב לו, ואין מי שיעורר רוחו לעבודת אדונו.

בְּשָׁעָה שׁהֶחֵשִׁיך הַלַּיְלָה

ו) בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול היי גדלות כלי הקבלה, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם. אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל אלו, שיש בהם התעוררות חיים, דהיינו הצדיקים. והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם. למעשה בתודעת העולם הזה היא מעין חלום כלפי העולם הבא, כלפי הפנימיות שלו, ואז בחלום מודיעים לו דברים על העולם הזה כשהוא מצב השינה, ולרשעים מוסרים בחלום מידע שגוי.  

ז) כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.

ח) כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה. אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים. והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמֵן לכל בני העולם להנות מהחסדים כמ"ש: ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה הוא אילן החסד. אברהם קבע את תפילת שחרית, בה ניתן לקבל את החסד

ט) ומי שלא יעורר רוחו לעבודת רבונו, באיזה פנים יקום לפני המלך, כשיעוררו עליו בדין, ויתפשו אותו בשלשלת, דהיינו שיאסרו אותו להביאו לדין, ולא תימצֵא לו זכות להנצל? אז כתוב: וכצפורים, האחוזות ברשת בפח. כהם, יוקשים בני האדם. ומטרם שיוצא האדם מעולם הזה, בכמה דינים נדונים הנפש עם הגוף, מטרם שנפרדו זה מן זה. ואין מי שישגיח על זה. ראוי לו לאדם לעסוק בתורה דווקא בחצות לילה

מצורע א – ג

לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן

לשון הרע היא החרב המוציאה את האדם מהעולם.

גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי-חֶרֶב כִּי-חֵמָה וג' בלשון הרע, שאמר הנחש אל האשה, גרם אל האשה ולאדם, שנגזר עליהם מיתה ועל כל העולם. שכל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל. הגאוותנים מדברים לשון הרע, כדי להראות שאחרים לא בסדר, ואז בהרגשתם הם עליונים עליהם, והרי חיים ומוות ביד הלשון.

כל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משתדל בה, נזוף הוא מהקב"ה, רחוק הוא ממנו, השכינה אינה שורה עליו. גם כשאדם עושה דברים פשוטים מענייני העולם הזה, עליו לתבל אותם בדברי תורה ולחיות בדרך תורה. לא מספיק רק לעסוק בתורה, יש צורך גם להשתדל בה היי מתן הכוחות ביגיעה, ובכך משנה או את רצונותיו, ואת התוצאה או התמורה משאירים לקב"ה. מה שאדם יכול לבקש זו קירבה אל השם.

וכשהוא משתדל בעבודת אדונו, ועוסק בתורה שָׁמוּר הוא בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקו, הוא החלק שבעזרתו הוא מתחבר לשכינה, לכלל. כדי להתגבר על מיני צרות שדוחקים את האדם, עליו לעסוק בתורה ולהשתדל בעבודת השם ובעיקר בפנימיות התורה, אז הוא שמור מבחינה נפשית, דבר שיאפשר פירוש נכון למציאות שלא יפגע בקשר עם השם.

בְּשָׁעָה שׁהֶחֵשִׁיך הַלַּיְלָה

למעשה תודעת העולם הזה היא מעין חלום כלפי העולם הבא, כלפי הפנימיות שלו, ואז בחלום מודיעים לו דברים על העולם הזה כשהוא מצב השינה, ולרשעים מוסרים בחלום מידע שגוי.

תזריע  סיום

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ

כפי שמלאך הלך לפני שרה לשמרה, שמלאך הוא כוח פנימי, ושרה שהייתה נביאה יכלה להפעיל. השכינה הקדושה שהיא בחינת שרה משומרת. ואם אדם מתחבר אליה עליו לומר אחותי את, היי מאוחה עם השכינה.

עשר פעמים ציותה שרה את המלאך להכות את פרעה,  סימן עשתה אל בניה שיוכו המצרים בעשר מכות, עד שיגָאלו מידיהם. כל מה שקורה בשורשים קורה לאחר מכן בענפים, כך שרה היא שורש לעם ישראל. לכן על האדם לנסות עד כמה שיכול, לאמץ ולחיות את חוקי השורשים, לאמץ את פנימיות התורה כדי לזכות להשפיע עם העולם כולו.

בזכות הזוהר הקדוש נגאלים ברחמים. אין גאולה חיצונית אלא הגאולה האמתית היא פנימית.

הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – קג-קה השקפה
יִתְרוֹ קג-קה

לֹא יִהְיֶה לְךָ

אָדָם, זֶה מִי שֶּׁמּוּכָן לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

רבי שמעון אומר: אשרי הם ישראל, שהקב”ה קרא אותם אדם הוא משום שכתוב: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. אתם, ולא שאר עמים עכו”ם. הדבקות בהשם היא זו שעושה את האדם לאדם. הדבקות נעשית ע”י השוואת צורה בין צד האדם שבנברא המייצר את הדבקות לבין הבורא. אמנם בני אדם נראים בחיצוניות אותו דבר, אך בנפש יש הבדל בין הגוי לבין היהודי, אשר בנפשו מסוגל לערות את הרצון לקבל בהשפעה ובכך להשוות צורה. עם ישראל לא מוכן להתחתן עם הגויים, אך לא חלילה מתוך תורת הגזע, אלא לאפשר לישראל לתפקד כחלוץ לגאולת כל העולם.

הזוהר לא אומר שמי שנולד לאם יהודיה נק’ אדם, אלא מי שאינו עובד לכוכבים והמזלות. אם אינו עובד עבודה זה ומקבל את התפיסה האלוקית האחדותית, אך עדיין לא מקבל את התורה, נק’ פרא אדם כמו ישמעאל.

בעם ישראל לאחר מעמד הר סיני נצרבה התכונה של דבקות ורצון להגיע לקשר של אהבה עם השם, תכונה שעוברת תהליך התפתחות לעבר התכלית, עבורו ועבור כל העולם.

כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ. מי שזכה בתורה ולא נפרד ממנה, זוכה לשני חיים: אחד בעוה”ז, ואחד בעוה”ב. שכתוב: חייך, לשון רבים, וכל מי שנפרד ממנה, הוא כמו שנפרד מהחיים. ומי שנפרד מרבי שמעון, כאילו נפרד מכל. למעשה כל החיים שלנו תלויים בנקודה הפנימית של רבי שמעון בר יוחאי שבנפש, שבלי פנימיות התורה אין חיים.

ומלמד כאן רבי חזקיה שעור בענווה כשמסרב לענות על שאלה ואומר: אמר לו לא שמעתי ולא אומר. שכתוב: וזאת התורה, אשר שׂם משה. שהיינו ששמע מרבו. זו הסיבה שבספרים רבים מוצאים שהכותב לא מוכן לשנות אפילו את לשון רבותיו, או להמציא דברים חדשים. כלומר ניתן לפתח רעיון, אך בתוך מסגרת דברי החכמים הקודמים.
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  סא-סד

בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק

יש להיזהר שלא להחזיק בהבנה חולה, שמראה שהתוצאה לא תביא לקשר עם ה'.

בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק פירושו שבונה את ליבו בלי קשר לשכינה הקדושה.

רבי יהודה ורבי חזקיה פגשו יהודי שסטה מהדרך וחיפש רפואה במקום טמא שהיה בא, ובנו החולה היה קשור על החמור. אמר להם אני יהודי, דירתי היא בכפר אחד שהוא מבני רומי, היינו לשון גאווה, רוממות. הבתים של רומי נבנים לעבודה זרה וודאי הטומאה שורה שם. סיפר להם שיום אחד נכנס בני אל הבית, לחזור על הדברים שלמד, עבר רוח אחד לפניו והזיק לו והקים פיו ועיניו וידיו נעקמו ואינו יכול לדבר. ואני בא למערת המצורעים של סרוניא, אולי ילמדו לי דבר רפואה.

אל לו לקשור את אותה תפיסה לחמור, לחומריות. בגלל הבן, ההבנה הקלוקלת הוא סר מהדרך ובטעות הולך לקבל מזור מהס"א, אשר בשלב ראשון פוגעת רק בצדיקים שטועים ולאחר מכן גם ברשעים.

צרעת הבתים ניתנה בעיקר כסימן שיש להעביר את רוח הטומאה, ואותו יהודי הלך למערה זו במקום לכהן.

בית, דהיינו לב שלא נבנה בצדק, שורה בו רוח הטומאה, המזיק את יושביו. אוי לאלו שעוברים על דברי חכמים. כוחות הס"א לא מזיקים בשלב ראשון למי שהולך בדרך טומאה, שהרי זו דרכה של הס"א.

על האדם להיות טהור, היינו ביטול האגו לחלוטין, מפני שגם עם קצת אגו יש לטומאה במה להאחז.

כדי לגלות נגע בנפש על האדם להסכים לקבל ביקורת, ובלי פחד לראות את נקודת הכשל, ואפילו ליבו מלא תורה, ישמע ביקורת מכל אחד, הרי בהשגחה הוא נתקל בביקורת מבחוץ, ובוודאי להתרחק ממקומות טומאה או כשחווה רצונות של טומאה.

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ

האם אברהם צריך לשקר כדי להציל עצמו אלא אברהם, אע"פ שהיה ירא חטא, לא סמך על זכות שלו, ולא רצה מן הקב"ה לגרוע מן זכותו, אלא סמך על זכות של אשתו, בזכות שלום הבית. כשאדם מתקרב למקום טומאה, כמו אברהם שירד למצרים שהיו מלאי זימה, עליו להיות מאוחה עם אשתו שהיא בחינת ליבו.

יהודי שמור כאשר הוא שומר את ליבו מהשתוקקות במקום לא ראוי.

יהודי אינו צריך לפחד, אלא לסמוך על ליבו כשהוא נקי. לא לפחד ולוותר על הרצון וההשתוקקות, ולשמור אותם לזמן ומקום ראויים. באווירה של טומאה ייוותר על קבלת התענוג המפוקפק ויאמר לנקודה הפנימית הקדושה, החזקה, אחותי את, וכך לזכות גם לעולם הבא, היי לעולם הפנימי.

תזריע  סא-סד

בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק

קסט) רבי יצחק היה הולך אל הבציר של אביו בציר הוא מקום בו זוכים לאור חוכמה, ראה אדם אחד שנטה מן הדרך, עם משא קשורה על כתפיו. אמר לו, חבל המקשט כתפיך למה לך? לא השיב לו כלום, הלך אחריו לכתחילה אין לדבר או ללכת אחרי מי שסוטה מהדרך. ראה שנכנס למערה אחת, נכנס אחריו, ראה קיטור עשן עולה מתחת הארץ, ואיש ההוא נכנס בנקב אחד שזה רצונות של טומאה ונעלם ממנו. פחד רבי יצחק ויצא אל פי המערה. כדי לצאת ממקום הקטנות וממקום הסכנה, יש לוותר על ההשתוקקות

קע) בעוד שהיה יושב, עברו רבי יהודה ורבי חזקיה, ראה אותם וקרב אליהם. סיפר להם המעשה. אמר רבי יהודה: ברוך הרחמן שהצילך. מערה זו היא של מצורעים מעיר סרוניא, וכל יושבי העיר ההיא מכשפים, ובאים למדבר לנחשים שחורים שהם בני עשר שנים או יותר, לעשות כשפים, ואינם שומרים עצמם מהם, ונעשו מצורעים, וכל מיני כשפים שעושים הם במערה הזו.

קעא) בעוד שהיו הולכים פגשו אדם אחד שהיה בא, ובנו החולה היה קשור על החמור. אמרו לו מי אתה. אמר להם אני יהודי, דירתי היא בכפר אחד שהוא מבני רומי לשון גאווה, רוממות. הבתים של רומי נבנים לעבודה זרה וודאי הטומאה שורה שם, ובני הזה היה לומד תורה בכל יום, וחזר לביתו ועסק באלו הדברים. שלש שנים היתה דירתי בבית ההוא ולא ראיתי כלום. ועתה יום אחד נכנס בני אל הבית, לחזור על הדברים שלמד, עבר רוח אחד לפניו והזיק לו והקים פיו ועיניו וידיו נעקמו ואינו יכול לדבר. ואני בא למערת המצורעים של סרוניא, אולי ילמדו לי דבר רפואה.

כאשר אדם מחזיק בהבנה חולה, שמראה שהתוצאה לא תביא לקשר עם ה' אל לו לקשור אותה תפיסה לחמור, לחומריות. בגלל הבן, ההבנה הקלוקלת הוא סר מהדרך ובטעות הולך לקבל מזור מהס"א, אשר בשלב ראשון פוגעת רק בצדיקים שטועים ולאחר מכן גם ברשעים.

בצרעת הבתים עוברת רוח הטומאה, זו צרעת שניתנה בעיקר כסימן שיש להעביר את רוח הטומאה. אותו יהודי הולך למערה זו במקום לכהן.

קעב) אמר לו רבי יהודה: הידעת אם אדם ניזוק בבית, והיו אומרים, שמחלה היא, ומהם אמרו, שהרוח שבבית הזיקו. ואח"כ נכנסו בו כמה בני אדם, ולא ניזוקו. בית דהיינו לב שלא נבנה בצדק, שורה בו רוח הטומאה, המזיק את יושביו. אוי לאלו שעוברים על דבריהם. כוחות הס"א לא מזיקים למי שהולך בדרך טומאה, שזו דרכם.

קעג) פתח רבי יהודה: הוֹי בונה ביתו בלא צדק שזו השכינה הקדושה. כי בכל מקום שנמצא בו צדק, המלכות, כל הרוחות וכל מזיקי עולם בורחים ממנו, ואינם נמצאים לפניו. ועכ"ז, מי שמקדים ולוקח המקום, זכה בו. אם מלכות הקדושה מקדמת לקחת המקום, זוכה בו הקדושה. ואם הס"א מקדים למקום, זוכה בו הס"א. א"כ, שווה השם הקדוש לרוח הטומאה, שאתה אומר, מי שמקדים זוכה בו? טהור אומר ביטול האגו לחלוטין, עם קצת אגו יש לטומאה במה להאחז

קעד) אינו כן. אלא השם הקדוש, שהוא מלכות, אינו שורה במקום טומאה. ומשום זה, אם השם הקדוש לוקח המקום מקודם לכן, כל הרוחות וכל מזיקי העולם אינם יכולים להראות שם, כל שכן לקרב אליו. ואם רוח הטומאה הוא קודם, הוא לוקח המקום, והשם הקדוש אינו שורה בו, כי אין זה מקומו. כאשר אדם נמצא במצב שיש בו רוח קדושה, ובא אליו מחשבה רעה, אין היא יכולה להתדבק בו.

קעה) וכשהיה יורד נגע צרעת אל הבית, היה מטהר המקום ומוציא את רוח הטומאה ממקומו. ואח"כ נותצים הבית, העצים והאבנים והכל, ובונה אותו כבתחילה בצד הקדוש, בצדק, שמזכיר השם הקדוש, ומשרה עליו הקדושה. ועכ"ז, יבנה אותו בעפר אחר, וירחיק הבית ממקומו, מיסוד הראשון, ב' טפחים.

קעו) עתה שאינו נראה ואינו יורד, מי שילחם ברוח הטומאה ההוא, להוציאו ממקומו. כי עתה אינם נוהגים נגעים. מה התקנה של אותו בית שרוח הטומאה הקדים לשבת שם? אם יכול בעצמו להוציאו מן הבית, טוב. ואם לא, יבנה אותו כבתחילה באבנים אחרות ועצים והכול, ויוציאו וירחיקו ממקומו הראשון, ויבנה אותו בשביל השם הקדוש. כדי לגלות נגע בנפש על האדם להסכים לקבל ביקורת, ובלי פחד לראות את נקודת הכשל, ואפילו ליבו מלא תורה, ישמע ביקורת מכל אחד, הרי בהשגחה הוא נתקל בביקורת מבחוץ, ובוודאי להתרחק ממקומות טומאה או כשחווה רצונות של טומאה.

קעז) ועכ"ז, אין רוח הטומאה יוצא ממקום הראשון, והקדושה אינה שורה על מקום טמא. למה לו להטריח כל כך, לסתור הבית ולחזור לבנותו שלא במקומו הראשון, בזמן שאין נגעים? כתוב: מעוות לא יוכל לתקון. כי מיום שנחרב בית המקדש, שאין נגעים נוהגים, אין רפואה נמצאת בעולם. משום זה צריך האדם להיזהר, כדי שיהיה שמור מרוח הטומאה, שלא ישב עוד בבית הזה.

קעח) אמרו נלך עם האיש ההוא למערת המצורעים ונראה. אמר רבי יצחק: אסור לנו, אם היה הולך לקבל רפואה מאדם גדול ירא חטא, כמו נעמן שהלך אל אלישע, היינו הולכים אחריו, עתה שהוא הולך לרחוקים מן התורה, מתועבים מכל, אסור לנו להראות לפניהם. ברוך הרחמן שהצילנו מהם. ואותו אדם אסור לו לקבל רפואה מהם. אמר רבי יהודה: הרי למדנו בכל מתרפאים חוץ מעצי אשרה. אמר לו זה עבודה זרה ולא עוד אלא שכתוב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. הלכו לדרכם. למרות שראו שאולי אפשר ללמוד כאן משהו, אל הסכימו ללמוד מהטומאה.

קעט) למרות שרבי יצחק הזהיר אותו הלך אותו האדם למערה ההיא הוא ובנו, והניח אותו במערה. בעוד שיצא אביו לקשור חמורו, יצא קיטור אש והכה את בנו בראשו והרגו. בכתוך כך נכנס אביו ומצאו מת, לקח אותו ואת חמורו והלך לו. אחר זה ביום אחד מצא את רבי יצחק ורבי יהודה ורבי חזקיה שהיו הולכים. בכה לפניהם וסיפר להם המעשה. אמר רבי יצחק: וכי לא אמרתי לך פעמים הרבה שאסור ללכת שמה. ברוך הרחמן שכל מעשיו אמת ודרכיו דין, אשרי הם הצדיקים שהולכים בדרך האמת בעולם הזה ובבא, עליהם כתוב: וארח צדיקים כאור נגה.

לכאורה סיפור מוזר, שנראה לכאורה תמורה גשמית, אך למעשה אין מדובר בגשמיות. מערה זה מצב הקטנות, וכשנכנס רבי יצחק למערה, היי למצב קטנות, ואותו אדם עשה כישוף, שבמצב קטנות יש את החיסרון. כך אסור ללכת אחרי אדם שאין לו שם, שלטומאה אין שהם שכולה זיוף ושמה נמחק מהעולם.

קפ) אמר רבי אלעזר: בכל מקום מעשיו של האדם צריך לו שיהיו כולכם לשמו הקדוש. שיזכיר בפיו את השם הקדוש על כל מה שעושה, שיהיה הכל לעבודתו, ולא ישרא עליו הס"א, משום שהס"א מוכן תמיד לבני אדם, ויכול לשרות על מעשה ההוא שעושה. וע"כ השתי או הערב היה נטמא ורוח הטומאה שורה עליו. ומה בזה כך, מי שמצוה דבריו לס"א, דהיינו בהשבעות וכדומה. שאינו צריך לעשות כך. על אחת כמה וכמה שרוח הטומאה שורה עליו. ומשום זה כתוב ונשמרת מכל דבר רע.

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ

קפא) רבי אלעזר היה הולך לראות את אביו והיה עמו רבי אבא. אמר רבי אבא נאמר דברי תורה ונלך. אמרי נא אחותי את. מקרא זה קשה, וכי אברהם, שהיה ירא חטא ואוהבו של הקב"ה, היה אומר כך על אשתו, כדי שיטיבו עמו? האם אברהם צריך לשקר כדי להציל עצמו אלא אברהם, אע"פ שהיה ירא חטא, לא סמך על זכות שלו, ולא רצה מן הקב"ה לגרוע מן זכותו, אלא סמך על זכות של אשתו, שירוויח בשבילה כסף של שאר העמים. כי כסף זוכה האדם בזכות אשתו בזכות שלום בית. זהו שכתוב: בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. מי שזוכה באשה משכלת, זוכה בכל. וכתוב: בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. כשאדם מתקרב למקום טומאה, כמו אברהם שירד למצרים שהיו מלאי זימה, עליו להיות מאוחה עם אשתו שהיא בחינת ליבו.

קפב) ואברהם היה הולך בזכותה, לאכול שלל שאר העמים, שלל לא יחסר. וסמך על זכות שלה, שלא יוכלו להענישו ולצחק בה. ומשום זה לא נתן להם כלום, במה שאמר, אחותי היא. ולא עוד, אלא שראה מלאך אחד הולך לפניה, ואמר לאברהם, אל תפחד בשבילה. כי הקב"ה שלח אותי להוציא הכסף של שאר העמים ולשמרה מכל. ואז לא פחד אברהם על אשתו, אלא על עצמו, כי לא ראה המלאך עמו, אלא עם אשתו. אמר, הרי היא משומרת ואני איני משומר. ומשום זה אמר, אמרי נא אחותי את.

יהודי שמור כאשר הוא שומר את ליבו מהשתוקקות במקום לא ראוי

יהודי אינו צריך לפחד, אלא לסמוך על ליבו כשהוא נקי. אל תפחד לוותר על הרצון וההשתוקקות, שמור אותם לזמן ומקום ראויים. באווירה של טומאה יש להישמר מלעלות רצונות של טומאה. ייוותר על קבלת התענוג המפוקפק ויאמר לנקודה הפנימית הקדושה, החזקה, אחותי את, וכך לזכות גם לעולם הבא, היי לעולם הפנימי.

קפג) ייטב לי. שואל, ייטיבו לי, היה צריך לומר, שהרי כתוב: והיה כי יִראו אותך המצרים, ואמרו אשתו זאת. וע"כ ייטיבו לי, היה צריך לומר? ומשיב, אלא ייטב לי, אותו שהולך לפניך, המלאך. ייטיב לי הקב"ה בעולם הזה בממון. וחיתה נפשי, בעולם ההוא. בגללך, שלא תסורי מדרך האמת, שאם אזכה בשבילך בכסף בעולם הזה, ואת תסורי מן הדרך, הלא מיתה מוכנה לי בעולם ההוא, אלא תשמרי, שתחיה נפשי בעולם ההוא בגללך.

תזריע  נח-ס

גָּוַון לָבָן וגָּוַון אֱדוֹם

קסב) וְאִישׁ, אוֹ-אִשָּׁה, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרָם, בֶּהָרֹת בֶּהָרֹת, לְבָנֹת. רבי יוסי אמר: החריפות המרובה שנון בתורה בבהרת עזה. שנאמרו בה שלוש מאות הלכות פסוקות כנגד חג"ת שעלו לחב"ד. הוא במראה, ובמראה נידון באלו אופנים המרובים. שלוש מאות טעמים יש מי שלומד בבהרות עזה. וכולם למדתי, חוץ במה ששערה אחת שחורה, עודו טמא, מטעם שהוא עד אחד, שתי שערות שחורות הן ב' עדים, והוא טהור. ומכאן והלאה, אפילו מאה שערות הן כשתיים, ושתי שערות הן כמאה, שזה למדתי אח"כ, מהכתוב: לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת. על פי שני עדים.

קסג) רבי חזקיה היה יושב לפני רבי שמעון, אמר כתוב: נגע לבן אדמדם. כי אז הוא נגע, משום שהלבן הרומז על חסד, אינו עומד בעינו, אלא שנוטה לאדום, הרומז על דין. פתח רבי שמעון: אם יהיו חטאיכם כשני אדום כשלג ילבינו כאשר תלכו בדרך השם ואז הדין יהפוך לחסד. אשרי הם ישראל, שהקב"ה רצה לטהרם לגמרי, כדי שלא ימצאו בדין לפניו, ובעלי הדין לא ישלטו בהם. כי הכול הולך אחר מינו, אדום הולך לדין, ולבן הולך לחסד. ימין, שהוא לבן, לימין, שהוא חסד. שמאל, שהוא אדום, לשמאל, שהוא דין. הטהרה, שהאדום ילבין שהדין בפנימיות האדם תומתק ע"י הכללת הדין, השמאל בימין, דהיינו שיפעל השמאל לטובת הימין.

קסד) בעשו כתוב: ויצא הראשון אדמוני. וע"כ שורה בו מינו, דינים, שהוא אדום. ואם תאמר, אדמוני כתוב בעשו, וכתוב בדוד, ויביאהו והוא אדמוני. אלא עשו נעשה מזוהמה של זהב, שהם דינים קשים. ודוד נתדבק בזוהרו של זהב, שהוא השמאל דבינה, רחמים. בעשו כתוב: אדמוני כולו כאדרת שער, שיצא מן הפסולת הנשארת בהיתוך הזהב. וכתוב בדוד, עם יפה עיניים וטוב רואי. הרומז על הארת החכמה, שנקראת עיניים וראִיה, הנמשכת מקו שמאל של הבינה, הכלול עם הימין שבה. בניגוד לעשו, הדין של דוד התמתק מפני שהכניע את השמאל שלו. כלומר היה דין, אחיו נידו אותו ועמל כדי להמתיק את הדין. השאלה היא מאיפה באה החוכמה. אם באה מבינה בסוד ל"ב נתיבות החוכמה, אז אור החוכמה יכול להתקבל האור כפי שהיה בדוד. אצל עשו הדין הוא פסולת, כמו גוף בלי נשמה.

חוכמה שבאה מבינה אינה באה באופן ישיר, אלא בדרך תיקון של השפעה.

מכאן שמי שרחוק, היינו שרוי בדין, כשיבוא להיטהר באמת יקבל עזרה

קסה) מה הטעם, שנגע לבן אדמדם שהיה לבן והפך לאדום הוא טמא. כי מראה לבן נודע שהוא חסד, ומראה אדום נודע שהוא דין. ולפיכך, אם היה אדום תחילה, ועתה נראה בו לבן, הרי טהרה נולד בו ומתחיל להיטהר. ואם היה לבן תחילה ועתה נראה בו אדום, הרי מתחיל להיטמא. וכתוב: וטמאו הכהן. כי נולד בו אדום, שהוא דין, להיטמא. והכהן היה יודע בכל אלו מראות. ולפעמים שנראה בו מראה של טהרה, ויסגור אותו לראות, אם יולד בו מראה אחרת ואם לא, מטהר אותו כמ"ש: וטיהרו הכהן.

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים

קסו) רבי יצחק ורבי יהודה היו הולכים בדרך, אמר רבי יהודה כתוב: וצרעת נַעֲמָן תדבק בך ובזרעו לעולם. אם הוא חטא, בניו למה יהיו מוכים? אלישע ראה יותר משאר הנביאים, ראה שלא יצא מגיחזי, בן הגון, וע"כ קילל את כולם. וכי אין לאדם בחירה להיות צדיק, כיצד רואה ברוח הקודש שלא יצאו מגחזי בנים הגונים.

קסז) ולא עוד אלא אמר לו, אני עבדתי בשרות עליון אצל אליהו, וזכיתי פי שניים ברוחו של אליהו, כי עבדתי באמת. ואתה רשע, פגמת אותי, שנשבעת לשקר, וחמדת למתנת נעמן, הרי עברת על התורה כולה. ומי שעובר על זה, מת הוא לעולם הבא. אבל משום שעבדת אצלי, השירות שלך לא יהיה בחינם, והמיתה שלך תהיה בעולם הזה, ולא לעולם הבא, ומשום זה, וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך. למעשה אומר לו שהצרעת היא לטובתו, שהוא מומת בעולם הזה ולא בבא. השאלה האם נפגע במעשה במקרה, או חלילה בנפש.

קסח) אמר רבי יוסי: בגד הצמר או הפישתים למה, היה לו לומר בגד סתם?, אמר רבי יצחק: הנגע שורה בכל ושולט על כל. כי צמר בא מבינה ופישתים ממלכות, והנגע שולט על שניהם. כתוב: דרשה צמר ופישתים. מלמדנו, שהמלכות משמשת בשניהם. ומשום זה, גם כאן מלמדנו ששליטתו של הנגע הזה היוצא ממקום עליון, מדינים דמלכות שבבינה, שולט בצמר ובפישתים. ומשום זה אוה"כ, זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר שהוא חסד או הפישתים שהם דין. הצרעת פוגעת או בבגד או בפשתים בהתאם לפגימה, או בבגד של ימין באמונה או בצד הדין

קסט) רבי יצחק היה הולך אל הבציר של אביו, ראה אדם אחד שנטה מן הדרך, עם משא קשורה על כתפיו. אמר לו, חבל המקשט כתפיך למה לך? לא השיב לו כלום, הלך אחריו. ראה קיטור עשן עולה מתחת הארץ, ואיש ההוא נכנס בנקב אחד ונעלם ממנו. פחד רבי יצחק ויצא אל פי המערה.

ש.ב נח-ס
א. מדוע אומר רבי יוסי שצריך חריפות מרובה בבערת עזה ומה מוסיף מהגמרא לרבי יצחק?
ב. מה דעת רבי חזקיה שאומר נגע לבן אדמדם, והרי לבן זה חסד ומדוע הוא גם שייך לנגע?
ג. הסבר את דברי רבי שמעון על הדרך בה מטהר הכהן נגע לבן אדמדם?
ד. מדוע קילל אלישע את גחזי, ומה היתה קללתו?
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  נח-ס

גָּוַון לָבָן וגָּוַון אֱדוֹם

פתח רבי שמעון: אם יהיו חטאיכם כשני (אדום), כשלג ילבינו. כאשר תלכו בדרך השם ואז הדין יהפוך לחסד. אשרי הם ישראל, שהקב"ה רצה לטהרם לגמרי, כדי שלא ימצאו בדין לפניו, ובעלי הדין לא ישלטו בהם. כי הכול הולך אחר מינו, אדום הולך לדין, ולבן הולך לחסד. הטהרה באה לידי ביטוי שהאדום ילבין, שהדין בפנימיות האדם תומתק ע"י הכללת הדין שהוא השמאל בימין, דהיינו שיפעל השמאל לטובת הימין.

בניגוד לעשו, הדין של דוד התמתק מפני שהכניע את השמאל שלו. כלומר היה דין, אחיו נידו אותו, אך הוא עמל כדי להמתיק את הדין. השאלה היא מאיפה באה החוכמה. אם באה מבינה בסוד ל"ב נתיבות החוכמה, אז אור החוכמה יכול להתקבל האור כפי שהיה בדוד. אצל עשו הדין הוא פסולת, כמו גוף בלי נשמה.

חוכמה שבאה מבינה אינה באה באופן ישיר, אלא בדרך תיקון של השפעה. מכאן שמי שרחוק, היינו שרוי בדין, כשיבוא להיטהר באמת יקבל עזרה.

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים

כתוב: וצרעת נַעֲמָן תדבק בך ובזרעו לעולם. אם הוא חטא, בניו למה יהיו מוכים? אלישע ראה יותר משאר הנביאים, ראה שלא יצא מגיחזי, בן הגון, וע"כ קילל את כולם. וכי אין לאדם בחירה להיות צדיק, כיצד רואה ברוח הקודש שלא יצאו מגחזי בנים הגונים.

אמר אלישע לגחזי, אבל משום שעבדת אצלי, השירות שלך לא יהיה בחינם, והמיתה שלך תהיה בעולם הזה, ולא לעולם הבא, ומשום זה, וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך. למעשה אומר לו שהצרעת היא לטובתו, שהוא מומת בעולם הזה ולא בבא. השאלה האם נפגע במעשה במקרה, או חלילה בנפש.

תזריע  נה-נז

נֶגַע וְרוּחַ הַטֻּמְאָה הָפַכִים זֶה לָזֶה

לב אמיתי וישר, נבנה ע"י אהבת חברים.

כשאדם נכנס לבדוק הרגשה מסוימת בליבו, וכדי לעשות זאת על דעתו להיות מיושבת על אדני החוכמה, מעין התבוננות פנימית. מצד הרצונות לקבל הוא ירגיש התנגדות לקדושה ובמחלוקת הפנימית הוא יודע שהרצונות האפלים שבתוכו עדיין לא מתוקנים. כדי לבדוק את מצבו עליו לראות מחוץ לעצמו, שזו תכונת הכהן שבנפש, היכולת ללכת בדרך של השפעה ולפעול את האמת, רק מפני שזו האמת.   

קנה) רבי יוסי נכנס בבית אחד יום אחד, הגיע אל מפתן הבית והתיישב בדעתו, נכנס בפנים הבית ושמע קול אחד שאמר, התאספו בואו, הרי כאן אחד  מבעלי המחלוקת שלנו, שמע קולות של הס"א שמדברים ביניהם, בואו ניקח אותו נזיק אותו, בטרם שיצא, אמרו לו בעלי הדין לא נוכל להזיקו, אלא אם היה דר. יצא רבי יוסי והיה מתיירא, אמר ודאי מי שעבר על דברי החברים מתחייב בנפשו. זהו לא ספק, החברים שבדרך צריכים ללכת בלב אחד. כל רצון אחר המתנגד לברית יביא למפלה אם יתנו לו להוביל. ובחוץ נראה לכאורה שלרשעים טוב, אך בסופו של דבר אינם יוצאים בשלום.

קנו) סיפר את זה רבי יוסי לרבי חייא, אמר רבי חייא: הרי עכו"ם ושאר בני אדם דרים בתוך הבית, והם שלמים, ואינם ניזוקים אז איך אתה אומר ששם ניזוקים בני אדם. אמר לו, הם באים מן הצד שלהם, וע"כ אין מזיקים להם כל זמן שהם פועלים את רצון הגוף על מנת לקבל, הס"א דווקא אוהבים אותם. אבל מי שירא חטא, יכול להינזק. ואפילו הם, אם ממשיכים לדור בו, אינם יוצאים בשלום שלכאורה אינם מזיקים להם לעת עתה, הם מזיקים לאחר מכן. והרי כתוב: בתיהם שלום מִפחד. שהבית היה מאחר שבנה אותו בצדק, והרשעים לקחוהו וישבו בו. והמקרא הוא כך, בתיהם שלום מִפחד, כלומר, כשבתיהם שלום מפחד, כי נבנה בצדק, אז שֵׁבט אלוה. אינו שורה עליהם. בצדק היא השכינה הקדושה. כלומר אם הבית נבנה על פי השכינה הקדושה, יש שם שמירה. כשבאו ישראל לבתי הכנענים, הנגעים אפשרו לדעת מה לתקן.

כניסה לבית היא כניסה ללב, לרצון וגם אם מרגישים טוב יש לבדוק את הדבר. הס"א נותנת לחוטאים הרגשה טובה כדי שימשיכו. וכבר ראינו אנשים ניזוקים מפני שאינם פועלים אהבת חברים.

קנז) וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר:  כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת שואל: והגיד? ויאמר היה צריך לומר, או וידבר, מהו והגיד? ומשיב, אלא בכל מקום רומז דבר חוכמה. כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת – נגע היה צריך לומר. נִרְאָה לִי  יש לי היה צריך לומר, שהרי כתוב: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, משמע שיהיה נראה לכל, למה אומר :  כְּנֶגַע נִרְאָה לִי?

קנח) כשהנגע נכנס בבית, נתגלה רוח הטומאה שהיה בבית, ונלחמו זה בזה הנגע ורוח הטומאה. נראה תחילה שנתכסה רוח הטומאה, שהיה מתכסה בביאת הנגע, חזר ונתגלה. והנגע שנתגלה, נתכסה. ואחר כך נראה לו בצורה, שנתגלה נגע בבית, ונתכסה רוח הטומאה. וע"כ כתוב: והגיד לכהן, כי דבר חכמה הוא.
שהנגע ורוח הטומאה השורה בבית, מחמת שנבנה שלא בצדק, הם הפוכים זה לזה. כי רוח הטומאה ממשכת הארת החכמה דקו שמאל ממעלה למטה, ג"ר. והנגע הוא מבחינת אויר דקטנות, הממעט ג"ר דקו שמאל. ולפיכך, כשהנגע נראה בבית, תכף מתכסה רוח הטומאה, מחמת שנתמעטו ג"ר דשמאל, ואין לו ממה לינוק. אמנם אח"כ חוזר ומתגבר על הנגע, והוא מתגלה, והנגע מתכסה ואינו נראה. זו כבר מעלה להיות מסוגלים לראות את הנגע.
כשהנגע נכנס ומתגלה בבית, רוח הטומאה מתגבר עליו ומתגלה, והנגע מתכסה, שנלחמים זה בזה. וע"כ אומר, נראה לי, כי ראה תחילה, שרוח הטומאה שנתכסה בביאת הנגע, חזר ונתגלה. והנגע, שהיה מגולה בבית, נתכסה מחמת התגלות רוח הטומאה. שהנגע חזר ונתגבר על רוח הטומאה, וצורת הנגע נראה לו שוב בבית. ורוח הטומאה נתכסה ונעלם. מפני שהג"ר דשמאל התמעטו ואין את התענוג בדבר.

וזש"כ, כנגע נראה לי בבית. כנגע ולא נגע, מחמת שראה אותם נלחמים זה בזה, וחשב שאפשר שיתגבר עוד רוח הטומאה ויכסה ויעלים הנגע שחושב לעצמו אולי אם אקבל יותר אור יותר תענוג, יהיה לי טוב. הוא יודע שלוקח קצת וחוזר לשגרה, ואז רוח הטומאה מתגבר. וכשחוזר רואה שמתגלה הנגע. לכן עליו ללכת לכהן לבדוק עצמו. צד הכהן שבאדם, שהוא היכולת שלו להסתכל מחוץ לעצמו בצורה אובייקטיבית. וע"כ אומר, נראה לי, שלו נדמה כך, אשר הנגע גבר על רוח הטומאה וצורתו נראתה בבית, אבל לאחר, או לכהן, אפשר שיראה באופן אחר. כלומר, שהמדובר בדבר החכמה, כי הנגע מבטל ומכסה הארת החכמה. קנט) ואז בא הכהן. ויפילו הבית ויתצו אותו, העצים, והאבנים והכל. כיון שניתצו ונטהרו הכל, הם מתברכים, אז כתוב: ובתים טובים תבנה, וישבת. שיבנו אותם בצדק. אלו נקראים טובים, כי בתים הראשונים לא היו טובים, ואינם בכלל הקדושה והטהרה.

קנט) ואז בא הכהן ויפילו הבית ויתצו אותו העצים האבנים והכל, כיוון שניתצו הם מתברכים בכל  הכהן שובר את המציאות הזו ואומר לו בתים טובים תבנה תבנה לב אמיתי, רצון אמיתי אלו נק' טובים כי בתים הראשונים לא היו טובים ואינם בכלל הקדושה והטהרה.

כשאדם יכול לשבור את הרצון הרע שבו, יכול הוא למצוא שם אוצרות טובים. מי שלא שומע לכהן שבתוכו לא יוכל לעשות עבודה זו.

קס) אמר רבי יהודה: א"כ במה נעמיד המקרא, שכתבו, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מִלאת? ואם רוח הטומאה שורה בתוכם, איך הם מלאים כל טוב? מלאים כל טוב, בממון, בכסף, ובזהב ובכל כמ"ש: כי טוב כל ארץ מצרים שכך נראה מבחוץ. הרי כל הבתים של המצרים מלאים כשפים ועבודת אלילים היו, ואיך אמר הכתוב: כי טוב כל ארץ מצרים? אלא בשביל עושר הארץ ולא עושר הנשמה נאמר כל טוב. אף כאן, בשביל העושר והממון נאמר, בתים מלאים כל טוב.

קסא) ב' פעמים עושר לקחו ישראל: אחד, כשיצאו מגלות מצרים ולקחו במכת החושך, ואחד, כשבאו לארץ בנתיצת הבתים המנוגעים. כל נגעי הבתים היה ודאי להתקדש הארץ ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ ומן ישראל. ועם זה, כשניתץ הבית, היה מוצא בו ממון, המספיק לבנותו ולמלאות ביתו, כדי שלא יצטער על הבית שניתצו, וישרו במשכנה של הקדושה. כשאדם פועל את האמת ומסלק את רוח הטומאה, מתקבלת כלוואי גם שמחה, ולמרות השמחה יאמר לעצמו שלא השמחה היא הסיבה של שבירת הטומאה, אלא שזו האמת בעבודה.

שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע נה-נז
1. מה ראה רבי יוסי שנכנס לבית מנוגע ובמה תלה את רוח הטומאה השורה בבית?
2. מה תשובת רבי יוסי על שאלת רבי חייא, על כך שיש אנשים שדרים בבית עם רוח טומאה ואינם ניזוקים?
3. מדוע כתוב 'והגיד' בכתוב: 'ובא אשר לו הבית והגיד' ולא אומר ואמר או וידבר וכדו'?
4. מה היחס בין הנגע ורוח הטומאה בצרעת הבתים ומה הוא בנפש האדם?
5. כיצד נכון להסתכל על שמחה או האושר שאדם מוצא כאשר משבר את רוח הטומאה?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  נה-נז

נֶגַע וְרוּחַ הַטֻּמְאָה הָפַכִים זֶה לָזֶה

לב אמיתי וישר, נבנה ע"י אהבת חברים.

כשאדם נכנס לבדוק הרגשה מסוימת בליבו, כדי לעשות זאת, על דעתו להיות מיושבת על אדני החוכמה, מעין התבוננות פנימית. מצד הרצונות לקבל הוא ירגיש התנגדות לקדושה ובמחלוקת הפנימית הוא יודע שהרצונות האפלים שבתוכו עדיין לא מתוקנים. כדי לבדוק את מצבו עליו לראות מחוץ לעצמו, שזו תכונת הכהן שבנפש, היכולת ללכת בדרך של השפעה ולפעול את האמת, רק מפני שזו האמת.

הס"א נותנת לחוטאים הרגשה טובה כדי שימשיכו. וכבר ראינו אנשים ניזוקים מפני שאינם פועלים אהבת חברים. שגם אם לכאורה אינם מזיקים להם לעת עתה, הם מזיקים לאחר מכן.

ואם חושב לעצמו אולי אם אקבל יותר אור יותר תענוג, יהיה לי טוב. הוא יודע שלוקח קצת וחוזר לשגרה, ואז רוח הטומאה מתגבר.

לכן אומר הזוהר : מי שעבר על דברי החברים מתחייב בנפשו. זהו לא ספק, החברים שבדרך צריכים ללכת בלב אחד. כל רצון אחר המתנגד לברית יביא למפלה אם יתנו לו להוביל. ובחוץ נראה לכאורה שלרשעים טוב, אך בסופו של דבר אינם יוצאים בשלום.

כשאדם פועל את האמת ומסלק את רוח הטומאה, מתקבלת גם השמחה כלוואי.

תזריע  נב-נד

נִגְעִי בָּתִּים

ישנם כאלו הבאים לטהר את הבית עם קטורת או דברים אחרים.

הבית הוא ליבו של האדם, ועליו לבנות אותו בקדושה בצורה ראויה, בכוונה ואמירה בפה. וכשמוצא שביתו היה בית של כנעני ומקבל סימן לכך, עליו לשבור ולבנות מחדש. הנגע הוא עונש לכאורה, אך מלמד הבעל שם טוב שהעונש הוא התיקון.

קמד) כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וכי זה שכר טוב, שימצאו נגעים בבתים של אלו שזכו לכנוס לארץ? אלא, כי אחר שיִתצוּ הבתים המנוגעים, ימצאו אוצרות שהצפינו הכנענים בבתיהם, וייהנו מהם ישראל.

קמה) אשריהם ישראל שדבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם שכתוב: אהבתי אתכם אמר ה'. ומתוך אהבתו הכניסם לארץ הקדושה, להשרות שכינתו ביניהם, ולדור עימהם, ושימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם. עצם זה שעם ישראל קיבלו על עצמם את השליחות העצומה לקבל התורה ולהוביל את העולם לגאולה, ודאי זכאים לקבל שכר כל שהוא. כאשר הרצון הוא ישר-אל הוא ימצא נגעים בבית כדי שיוכל לשבור את הבית ולזכות באוצרות.

קמו) וכל הנשים אשר נשא ליבן שהיו בהתרוממות רוח. בשעה שהיו עושות מלאכתן, היו אומרות, זה למקדש, זה למשכן, זה לפרוכת. וכן עשו כל האומנים, כדי שתשרה הקדושה על ידיהם, ותתקדש המלאכה ההיא. וכאשר הביאוה למקומה עלתה והייתה בקדושה. כוונת האדם בעת המעשה אותה הוא מגלה בדיבורו גורמת שתשרה הקדושה על המעשה.

קמז) כעין זה מי שעובד עבודה זרה, או לצד האחר שאינו קדוש, כיון שמזכירה על עבודה ההיא, הנה רוח הטומאה שורה עליו, וכשעולה העבודה, היא עולה בטומאה. הכנענים, עובדי עבודה זרה היו, וכולם יחד היו דבוקים ברוח הטומאה בעבודה זרה, והיו בונים בנינים לפרצופיהם ולתועבתם של צד הטומאה, לעבודה זרה. וכשהתחילו לבנות, היו אומרים איזה דבר. וכיון שנזכר בפיהם, עלה על הבניין רוח הטומאה. וכשעלתה העבודה, עלתה ברוח הטומאה. באים ישראל לבית שיש בו טומאה, לכן קיבלו סימנים שהמקום פגום, כמו כך יש לטבול כלי שנרכש מגוי.

קמח) כיון שבאו ישראל לארץ, רצה הקב"ה לטהר למענם, ולקדש למענם את הארץ, ולפנות מקום לשכינה, כדי שלא תשרה השכינה במקום טמא. וע"כ בנגע צרעת ההוא, היו יודעים שיש טומאה במקום והיו הורסים הבניינים של עצים ואבנים שנעשו בטומאה. ראיית הצרעת בבתים זה סימן מובהק לדבר שנסתר מהעין, ויש להודות על כך. וכך מי שבא ללמוד תורה זקוק לסימן מובהק מה עלינו לתקן כדי לא לאבד את התורה.

קמט) אם מעשה זה של נתִיצת הבתים המנוגעים, היה כדי למצוא אוצרות בלבד, היו צריכים אח"כ להחזיר האבנים למקומן כמו שהיו, וכן היו צריכים להחזיר העפר למקומו. אבל המקרא כתוב: וחילצו את האבנים. וכתוב: ועפר אחר יקח. כדי להעביר את רוח הטומאה, ותפונה, ותתקדש עתה הארץ כמקודם. וימצאו ישראל בקדושה ובדיור קדוש, שתשרה ביניהם השכינה. לא די באיבוד הרע, יש גם לבנות את הטוב. כאן צריך חומר גלם חדש. בעבודה זרה יש להוציא את הטומאה מהשורש, ויש להביא חומר של אידאל חדש ולא להשתמש בחומר רצון לקבל הקלוקל.

בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק

קנ) וע"כ מי שבונה בנין, כשמתחיל לבנותו, צריך להזכיר בפיו, שבונה אותו לעבודת הקב"ה ויש לומר דברי תורה ולברך את הבית שיהיה משכן לעבודת השם, ויש לומר בפיו שהוא בונה את הבית לשם שמים, משום שכתוב: הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק. ואז עזרת השמים שורה על ביתו, והקב"ה מכין עליו קדושתו, וקורא עליו שלום כמ"ש: וידעת כי שלום אוהלך, ופקדת נווך, ולא תחטא. ופקדת פירושו, לפקוד דיבור בפיו כשהוא בונה, שיאמר בפיו שבונה אותו לעבודת הקב"ה. ואז כתוב: ולא תחטא. ואם לא, הרי ס"א מוכן לשרות על ביתו.

קנא) כל שכן, מי שבונה ורצונו באופן אחר, כי מיחד ביתו לצד האחר, להיטמא בו. הרי ודאי שורה בו רוח הטומאה. ואדם ההוא אינו נפטר מן העולם עד שנענש באותו בית. ומי שיושב בו יכול להינזק, כי רוח הטומאה שורה בדירה ההיא, ומזיקה את מי שנמצא בה.

קנב) ובמה ידוע, אם הבונה אותו המשיך שם רוח הטומאה. כלומר, אם ניזוק בבית ההוא מי שבנה אותו, או בני ביתו, הן בנזקי הגוף הן בנזקי כסף, וכן ניזוקו שני שכנים אחריו שישבו בו, אז ודאי יברח האדם להר, ולא ישב בו, ישב במערת עפר ולא ישב בו. בית שעושה נזק לא טוב לאדם.

קנג) ומשום זה הקב"ה חס על ישראל, שהם אינם יודעים דבר, בכל אלו הבתים שמצאו בארץ, אם יש שם רוח הטומאה או לא. והקב"ה אמר, אתם אינכם יודעים, אני יודע, ואציין אותם בנגע. נגע יושב בבית, שהוא הס"א, הרי נגע אחר תקיף, ששלחתי שם, שיוציאו ויעבירו מן העולם. ואז, וניתץ את הבית, את אבניו ואת עציו. כיון שהנגע הלך לו, מכוח נגע האחר שהוציאו, מה הטעם, וניתץ את הבית. הרי הס"א כבר הלך משם? אלא בכל זמן שהבניין עומד, של הס"א הוא, ויכול לחזור. צריך האדם לשבור את הבחינה הפנימית שבו הייתה טומאה. בעיקר עליו ללמוד לשבור את הגאווה, אחרת לא יוכל להגיע לאהבה
הבונה בית צריך לבנותו בצדק, שיהיה מרכבה של השכינה, שנקראת בית, ונקראת צדק. בהארת חכמה שבה, כמ"ש: בחכמה ייבנה בית. ואם לא, הס"א נמשך אל הבית, ורוח הטומאה של הס"א שורה בו, שהוא לעומת רוח הקדוש של השכינה. ועליו כתוב: שהוא השכינה, הנקראת צדק. וההפרש בין הס"א אל השכינה הוא, כי תיקון הארת החכמה שבמלכות הוא שתאיר ממטה למעלה, כהכרעת קו האמצעי, והס"א ממשיך החכמה ממעלה למטה, ומפריד השמאל מן הימין. ואותם הבתים של הכנענים שבנו ביתם לס"א ועבודה זרה, שכן בהם רוח הזה דס"א מקו שמאל, וע"כ דינים דקו שמאל הקשים יש שם, שמזיקים בני אדם. ונודע שבעת שקו השמאל נפרד מן הימין, אין עצה להכניעו ולהחזירו לימין, אלא ע"י התעוררות הדינים ממסך דחיריק, שהוא להעלות המלכות למקום בינה, הממעט את קו שמאל מג"ר דחכמה. והנגעים נמשכים ג"כ מדינים אלו דעלית המלכות למקום בינה, שהי' שנכנסה לאור, והאור נתמעט לאויר.
וכיון שנגע של השראת הס"א ישנו בבית, שהוא הארת השמאל ממעלה למטה בפירוד מן הימין, שהוא הנגע ששולח הקב"ה בבתים אלו, הנמשכים מן י' שנכנסה לאור, הממעט קו השמאל מחכמה. והס"א יוצא מן הבית, כי אין לו כוח עוד להמשיך מה משמאל הנפרד מעצם הסימן שנותן הקב"ה בנגע הבית, כבר יש מקום לתיקון, אז למה יש לנתץ את הבית ולבנות מחדש. כי כיון שממעט קו השמאל, שהוא כוחו דס"א, נמצא שיוצא לא רק מהבית, אלא מהעולם, שנתבטלה כולה. אמנם אחר שהנגע נתגבר על רוח הטומאה וביטלו, הרי נשאר הנגע בבית, ואין מי שיבטלו.

וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת

קנד) בארץ הקדושה, וכל שכן בארץ אחרת, שרוח הטומאה נמצא שם יותר, באותם הבתים שיכול האדם להינזק ממנו. וכל שכן, שרוח הטומאה שנמצא שם, קורא לחבריו, הקליפות האחרות שימצאו שמה. ואפילו דפיקות בכלים, שהיו נוהגים לדפוק בכלים, כדי לגרש רוחות ומזיקים מאיזה מקום, אינם מעבירים את המזיקים מבית ההוא. ומשום זה המקרא מכריז ואומר, הוֹי בונה ביתו בלא צדק. שהדרים באותו בית, ודאי אומרים מקרא הזה, בכל יום.

שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע נב-נד
1.מה הוא השכר שמביא המדרש על ביאתם של עם ישראל לארץ כנען?
2. מדוע הנשים אשר נשא ליבן היו אומרות בשעה שהיו עושות מלאכתן "זה למקדש, זה למשכן, זה לפרוכת, וכו" ומה זה מלמד אותנו על עבודה זרה?
3. מה אנו למדים מכך שהמקרא אינו מאפשר להשתמש מהאבנים שחילצו מהבתים ומהעפר שאחר יקח?
4. מה צריך אדם להזכיר בפיו שמתחיל לבנות בנין ומדוע ומה קורה למי שלא מזכיר
5. אומר הקב"ה שהנגע שנתן בבתים הוא כדי שהנגע ילך לו. אם כך למה צריך לנתץ את הבית?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  נב-נד

נִגְעִי בָּתִּים

לא די באיבוד הרע, יש גם צורך לבנות את הטוב.

כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. הבית הוא ליבו של האדם, ועליו לבנות אותו בקדושה בצורה ראויה, בכוונה ואמירה בפה. כוונת האדם בעת המעשה אותה הוא מגלה בדיבורו גורמת שתשרה הקדושה על המעשה.

וכשמוצא שביתו היה בית של כנעני ומקבל סימן לכך, עליו לשבור ולבנות מחדש. הנגע הוא עונש לכאורה, אך מלמד הבעל שם טוב שהעונש הוא התיקון. הצרעת בבתים זה סימן מובהק לדבר שנסתר מהעין, ויש להודות על כך. וכך מי שבא ללמוד תורה זקוק לסימן מובהק מה עלינו לתקן כדי לא לאבד את התורה שלומד.

כאן צריך חומר גלם חדש. בעבודה זרה יש להוציא את הטומאה מהשורש, ויש להביא חומר של אידאל חדש ולא להשתמש בחומר רצון לקבל הקלוקל. וכך צריך האדם לשבור את הבחינה הפנימית שבו הייתה טומאה. בעיקר עליו ללמוד לשבור את הגאווה, אחרת לא יוכל להגיע לאהבה

עצם זה שעם ישראל קיבלו על עצמם את השליחות העצומה לקבל התורה ולהוביל את העולם לגאולה, ודאי זכאים לקבל שכר כל שהוא. כאשר הרצון הוא ישר-אל הוא ימצא נגעים בבית כדי שיוכל לשבור את הבית ולזכות באוצרות.

תזריע  מט-נא

נֶגַע לָבָן אֲדַמְדַּם

על האדם להתגבר על הרצון לעונג שלא יהפוך לנגע.

קלא) אמר רבי יצחק: מהו, נגע לבן אדמדם. נגע ממש הוא, אם הלבן נראה, והאדום אינו עובר. זה משמע משכתוב: לבן אדמדם. הרי ששניהם נראים שם. לבן אדמדם, אמר רבי יוסי פירושו, שהלבן אינו נראה אלא באדום, כמו לבן ואדום ביחד. שאע"פ שהלבן נראה, אם האדום אינו הולך משם, נגע הוא. שכתוב: אם יהיו חטאיכם כשיניים כשלג ילבינו. כי כשנעשה לבן לגמרי, נמצאים רחמים, והדינים אינם נמצאים.

לבן הוא חסד, אדום הוא דין. הי' שנכנסה באור ונעשה אויר, שהוא ניצוץ הקשה, גורם להראות צבע אדום. ואם הי' יוצאת מאויר, וחזר להיות אור, אז הולך לו האודם. הי' שנכנסה באור היא המסך דבחי"א, שעליו יוצאת קומת חסדים יוד זו הוא סוד בוצינא דקרדינוטא מלכות שעולה לבינה ומחלקת את המדרגה שלא תהיה בה חוכמה אלא רק חסדים, מלכות שעולה לבינה ומחלקת את המדרגה. נגע מטעם האודם, שהוא הדינים דחסרון חכמה, ואפילו שיש חסדים, אין החסדים מועילים לטהרו, עד שתצא הי' מאויר, שהוא הליכת האודם שהחסדים לא מספיקים כדי לטהר את האדום, את הדינים. או שהחסדים יוצאים על מסך דבחי"א, הי' שנכנסה באויר, גם החסדים הם דין כמו הגורם אותם. כיון שקומת החסדים אינה נראית, אלא מחמת המסך דבחי"א, אדום, ע"כ גם הלבן, חסד, אינו חשוב יותר ממנו. השאלה מי ניטמא, אם המלכות הנקבה, הנגע לשון נקבה.

הנגע הוא היפוך העונג, וכאדם לוקח את העונג לכלי לא נקי, דהיינו מעורב בו רצון לקבל שהוא דין, הוא מכניס את האור למקום לא טהור והופך להיות טמא. אז הוא נבדק האם יוכל להוציא מהנפש את הרשמים של העונג הלא נקי. זו עבודה הכרחית משפני שטבוע באדם רצון לקבל הנאה, ועליו לדאוג שלא תחזור התופעה של חיות מצד הרצון לקבל בלבד בלי קשר לבורא. הנגע הוא רושם בגוף שמפיל את האדם שוב ושוב לאותו מקום. צרעת זו סגירה של הטוב העליון שלא יורד.

קלב) למד רבי אבא: כתוב פעם, נגע הוא, בלשון זכר. וכתוב פעם, נגע היא, בלשון בנקבה. כשהנוקבא, המלכות, נטמאה בעוונות התחתונים, כתוב: נגע היא, בלשון נקבה. וכשהזכר אינו נטהר, מחמת עוונות התחתונים, שהוא ז"א, במדרגת איש, כתוב: נגע הוא, בלשון זכר.

קלג) ודברים אלו נודעים לכהן, אם הדינים באים מז"א, או שבאים ממלכות. ונודעים הקרבנות שצריך להקריב שכתוב: זכר תמים. וכתוב: נקבה תמימה, יביאנה. כי הדברים נודעים לכהן, מאין באו הדינים ומאין הם העוונות, אם נאחזים בזכר, או בנוקבא. וע"כ כתוב על קרבנות אלו, זבחי אלקים, רוח נשברה. להוציא שאר הקרבנות, שלא כתוב בהם, רוח נשברה, להיותם שלום לעולם ושמחת העליונים ותחתונים.  קורבנות אלו באים לשבור את רוחו של זה שפגם.

וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן

קלד) למד רבי יוסי: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה  עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ. שומע תפילה זה הקב"ה, ז"א. שואל רבי יוסי מהו תפילה? שומע תפילות, היה צריך לומר. אלא תפילה, זוהי כנסת ישראל, המלכות שכתוב: ואני תפילה. כי המלכות נקראת אני, ונקראת תפילה. יש אני כוזב כאשר בא לבקש לפרטיות של האדם ועל זה נאמר, שומע תפילה את הרצון הפנימי ליחד, המלכות. וזוהי תפילה של יד, שכתוב בה, עַל-ידכה. בה' בסוף, שיורה על המלכות. האני האמיתי הוא השכינה הקדושה והאני הכוזב הוא הגוף הפרטי שאז התפילה לא תעזור.
קלה) עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ ולא כל רוח. בשעה שהגוף שורה בצער ובמחלות ובנגעים, כמ"ש: ובשר כי יהיה בעורו… את הנגע בעור הבשר. הבשר החי, ומשום זה לא כתוב: עדיך כל רוח יבואו, אלא כל בשר יבואו. עדיך, כמ"ש: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן, זהו הקב"ה כמ"ש: ואם יראנה הכהן. שהוא הקב"ה. במקום אחד כתוב: אהרן הכהן, ובמקום אחר, הכהן סתם, ואינו כתוב אהרן. וזהו הקב"ה. כשלא מתפלל על היחד, וכך גם לימודו, זהו הנגע

קלו) אמר רבי יצחק: נֶגַע צָרַעַת, כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם; וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. שהוא הקב"ה, משום שבהקב"ה תלויה כל טהרה וכל קדושה. א"כ, למה נאמר והובא, והועלה אל הכהן, היה צריך לומר? כי להקב"ה נוהג עליה, ולא ביאה? זה כמ"ש: והובא את-בַּדָּיו, בטבעות, שפירושו, שמביא זה בתוך זה. אף כאן, והובא, שמכניס אותו אל הקב"ה, שנקרא כהן, כדי לטהר אותו, ויביאו הדבר לפניו. והובא אל הכהן מכניסים אותו אל הקב"ה כדי שייטהר.

קלז) אמר רבי יצחק: נגע צרעת. נגע פירושו דין קשה השורה בעולם. צרעת פירושו סגירה, כמו שלמדנו, שהיא סגירה של אור העליון, סגירה של טוב העליון, שאינו יורד לעולם. כי תהיה באדם. באדם סתם, שיורה הן על אדם שלמעלה והן על אדם שלמטה. והובא אל הכהן. הכהן שלמטה, שהוא ניתתקן שיפתח אותה הסגירה. ולהדליק הנרות, הספירות, שימצאו על ידיו ברכות למעלה ולמטה, ויהיה נעבר ויסתלק אותו הנגע, וישרה אור הרחמים על כולם, ומשום זה,

קלח) אמר רבי אבא: רואה אני אותם בני העולם, שאינם מסתכלים ואינם יודעים בכבוד אדונם. כתוב בישראל, אשר הבדלתי אתכם מן העמים להיות לי. וכתוב: והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'. ואם הם מתרחקים מהקב"ה, איפה היא הקדושה שלהם, הרי רצונם מתרחק ממנו. והכתוב מכריז ואומר, אל תהיו כּסוס כפרד אין הָבִין. כי במה נבדלים בני אדם מסוס ופרד? רק בקדושה שלהם שאינם נפרדים מהקב"ה, להימצא שלמים ומצוינים מכל שלא ידברו וחשבו כמו סוסים שהם בעלי תאווה גדולה. מה שיציל את האדם הם: התבטלות, אהבת חברים, תורה ומצוות.

קלט) וע"כ זווג בני אדם הוא בזמנים ידועים, לכוון רצונם להתדבק בהקב"ה. והרי העירו, שבחצות לילה הקב"ה נכנס לג"ע להשתעשע עם הצדיקים, וכנסת ישראל, המלכות, משבחת להקב"ה שעת חצות הוא בחינת קו אמצעי החוצה את המדרגה בין צד הדין לרחמים ושעל ידו ניתן להתדבק, ולכן לומדים את פנימיות התורה שהיא המחברת דווקא בלילה. והיא שעת רצון להתדבק בהם, בהקב"ה ושכינתו. על האדם לקבל שהוא הפרט והקב"ה הוא הכלל בו עליו להדבק

וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים

קמ) החברים העוסקים בתורה מתחברים עם כנסת ישראל לשבח להקב"ה, ועוסקים בתורה. ושאר בני אדם אז שעת רצון להתקדש בקדושת הקב"ה, בזווג, ולכוון הרצון להיתדבק בו. ואלו החברים העוסקים בתורה, הזווג שלהם הוא בשעה שזווג אחר, העליון, משבת לשבת ליל שבת לאחר חצות, לכוון הרצון להתדבק בהקב"ה ובכנסת ישראל. כי היא שעת רצון שמתברכים הכל, העליונים והתחתונים.

קמא) אם בני אדם מתרחקים מהקב"ה ועושים כבהמות רק לצורך תענוג הגוף, איפה הקדושה שלהם, שיהיו נמצאים קדושים, איפה הן הנפשות הקדושות שמושכים מלמעלה? ושלמה המלך צווח ואמר, גם בלא דעת נפש לא טוב. דעת זה הקב"ה. נפש לא טוב, זוהי נפש שמושכים במעשיהם. לא טוב, משום שמס"א נמשכת עליהם הנפש, שהיא אינה טובה, משום שאינם מכוונים לבם להקב"ה.

קמב) מי שמתלהט ביצר הרע, בלי רצון וכוונת הלב להקב"ה, הרי מצד היצר הרע נמשכת עליו נפש שאינה טובה כמ"ש: גם בלא דעת נפש לא טוב. ואץ ברגליים חוטא. מי שהוא אץ ברגליים, ודוחה את השעה, שאינו רואה שתהיה השעה כשרה לכך, אלא שהוא בלא רצון קדוש, חוטא, שחוטא ודאי בכל.

קמג) וע"כ שורים נגעים רעים בבני אדם, ומעידים בפניהם בחוצפה שלהם, להראות, שהקב"ה מואס בהם, ודעתו אינה להם, עד שיהיו זכאים, ויטיבו מעשיהם כמקודם, ומתברכים. ועל זה, ניכרים הנגעים אל הכהן, אותם שבאים מצד הטומאה, ואותם שבאים מס"א. מי שהתענוג אצלו לא מכוון לרצון השם, חוטא. הם מגיעים למצב שעל פניהם נראית החציפות בגלל שרדופים אחרי תאוות הגוף ומזה בא נגע הצרעת.

שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע מט-נא

1. מהן ב' הדעות בעניין נגע לבן אדמדם של רבי יוסי רבי יצחק?
2. מדוע כתוב פעם "נגע הוא" ופעם "נגע היא"?
3. מדוע כתוב "שומע תפילה" ולא "שומע תפילות"? אגב כך הסבר מהו "ואני תפילה" ומי הוא האני הכוזב.
4. מהו "והובא אל הכהן", מי הוא הכהן בנפש האדם, מי הוא בעליונים, ומדוע דווקא אליו מובא מי שיש לו נגע צרעת?
5. מהו זמן הזיווג הראוי לבני אדם, מהו לתלמידי חכמים, כיצד מתנהגים בני אדם שמתרחקים מהקב"ה ומה עונשם?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  מו-מח

קָדוֹשׁ טָהוֹר

שמאל בלי ימין לא יוכל להתקיים.

הלויים באים מצד הדין, ואינם נִטהרים עד שנעברים מהם השערות. שכתוב: וכה תעשה להם לטהרם… והעבירו תער על כל בשרם. וכדי שיתבשמו יותר, צריך הכהן, הבא מצד חסד עליון, להניף אותם, כדי לכלול הארת החכמה שבהם בחסדים של הכהן, כמו שאברהם שהוא ימין עקד את יצחק  כך יש להניפם ממטה למעלה כפי שצריך לפעול כח השמאל.

אצל קטן מראות השערות על דינים, בגדול לא. ומי שבמצד דין, עליו להסיר את סערות הנפש, לעומת סערות נפש של גדול הם טובות מפני שהם נובעות מאמונה ורצון לדבקות.

ועם כל גדולתו של קורח שנטהר, עדיין חטא, מכאן שכל אחד אפילו שנטהר, אך אם מקורו בדין, עליו להיזהר. לכן לוי צריך תמיד להיות צמוד לכהן, ובלי כהן לא משתמשים בלוי.

תזריע  מט-נא

נֶגַע לָבָן אֲדַמְדַּם

על האדם להתגבר על הרצון הפרטי כדי שעונג לא יהפוך לנגע.

הנגע הוא היפוך העונג, וכשאדם לוקח את העונג לכלי לא נקי, דהיינו מעורב בו רצון לקבל שהוא דין, הוא מכניס את האור למקום לא טהור והופך להיות טמא. אז הוא נבדק האם יוכל להוציא מהנפש את הרשמים של העונג הלא נקי. זו עבודה הכרחית מפני שטבוע באדם רצון לקבל הנאה, ועליו לדאוג שלא תחזור התופעה של חיות מצד הרצון לקבל בלבד בלי קשר לבורא. הנגע הוא רושם בגוף שמפיל את האדם שוב ושוב לאותו מקום. צרעת זו סגירה של הטוב העליון שלא יורד.

שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה  עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ. שומע תפילה זה הקב"ה, כאשר לא מבקשים לקבל באני הכוזב לפרטיות של האדם, אלא נאמר שומע תפילה על הרצון הפנימי ליחד. וכשלא מתפללים על היחד, אז גם לימודם הוא נגע.

שעת חצות היא שעת רצון להתדבק בהם, בהקב"ה ושכינתו. כאן על האדם לקבל שהוא הפרט והקב"ה הוא הכלל בו עליו להדבק. זו

בחינת קו אמצעי החוצה את המדרגה בין צד הדין לרחמים ושעל ידו ניתן להתדבק, ולכן לומדים את פנימיות התורה שהיא המחברת דווקא בלילה.

מי שהתענוג אצלו לא מכוון לרצון השם, חוטא.

תזריע  מו-מח

קָדוֹשׁ טָהוֹר

קכג) כי הלויים הבאים מצד הדין, אינם נִטהרים עד שנעברים מהם השערות. שכתוב: וכה תעשה להם לטהרם… והעבירו תער על כל בשרם. וכדי שיתבשמו יותר, צריך הכהן, הבא מצד חסד עליון, להניף אותם. שכתוב: והניף אהרן את הלויים תנופה לפני ה', כדי לכלול הארת החכמה שבהם בחסדים של הכהן, כמו שאברהם שהוא ימין עקד את יצחק  כך יש להניפם ממטה למעלה כפי שצריך לפעול כח השמאל כמו שהוא אצל איש זה שלמעלה, שהוא ז"א דקטנות, אשר אחר שנקרחו שערותיו ע"י הארת החכמה שקבל. וכאשר הוא רוצה להתבשם יותר, מתגלה בו חסד עליון המלביש החכמה, ומתבסם, וכן מבשם הוא, החסד, למטה, בלויים. האדם למטה צריך לפעול כמו האדם העליון. הלוי הוא צד שמאל, וכדי לטהרו מניפו הכהן ממטה למעלה כדי שיתכלל בחסדים. שמאל בלי ימין לא יוכל להתקיים.

קכד) והאיש הזה הוא בכלל אדם, שהם ב' פרצופים של פרצוף אחד, שהוא ז"א, כי איש, הוא פרצוף הקטנות שבו נשמה ולא חוכמה, ואדם, הוא פרצוף הגדלות שבו. והם מלובשים זה בזה, אדם באיש אדם הוא בחינה פנימית ואיש חיצונית. וכשרוצה הקב"ה לערוך מלחמה בפרצוף איש הזה, עורך בהם מלחמה, באיש הזה ממש, כמ"ש: ה' איש מלחמה. ואינו עורך עימהם מלחמה, עד שמעביר מעצמו שערות ראשו, כדי שירדו מתלייתם ואחיזתם, וישברו כל אלו הכתרים של החיצוניות, התלויים ונאחזים בשערות דז"א שמבחינת איש כמ"ש: ביום ההוא יגלח ה'… בעברי נהר, במלך אשור, את הראש ושער הרגליים וגם את הזקן תִספֶה. כלומר, כדי להפיל את מלך אשור, יגלח כל השערות העליונים, שבהן הם מתאחזים.

קכה) וכה תעשה להם לטהרם: וכה, היינו כעין של מעלה, כמו בפרצוף איש דז"א. הזה עליהם מי חטאת. כלומר, שִיוּר טל הבדולח שזו מדרגת חוכמה, ט"ר, הארת חכמה סתומה בבינה, שע"י הארה זו חוזרת הבינה להיות חכמה, וכל התחתונים ממנה מקבלים על ידה הארת חכמה, שממנה באה הטהרה. כאן מי חטאת, שהם שיוּר הטל לעתיד לבוא שמגיעים למדרגת ג"ר דבינה כמ"ש: וזרקתי עליכם מים טהורים, החסדים דאו"א עלאין. וכן האויר שלהם אויר טהור שכאן מקור התשובה, טלא דבדולחא. לעתיד לבוא, רומז על או"א עלאין. וכיבסו בגדיהם כמו כפרה על עוונות, כעין של מעלה, בז"א, שתיקונו של איש הזה שכובס בחסד עליון ונטהר מכל. אף כאן וכיבסו בגדיהם, בחסד, המכונה מים. הבוטח בהשם חסד יסובבנו, וזו הכוונה שעושים במקווה, שהמים הם כמים העליונים.

קכו) כתוב: בתער, ולא במספרים. כדי שהשערות יהיו נעברות בשורשיהן, שהתער מסיר השערות משורשיהן, ויעברו ממנו הדינים התחתונים מאחיזתם בשערותיו. ובזמן שמעשים התחתונים ישרים, עתיד הקב"ה להעביר שערות אלו, ולמרוט אותם, כדי שלא יצמח וירבה כמ"ש: כי יימרט ראשו. שערות מראות על דינים בקטן, בגדול לא. ומי שבמצד דין, עליו להסיר את סערות הנפש, כאשר סערות נפש של גדול הם טובות מפני שהם נובעות מאמונה ורצון לדבקות.

קכז) אמר רבי יצחק: הגדול מכל הלויים הוא קורח, שעשהו הקב"ה למטה כעין איש של מעלה, וקראו קורח, בשעה שמרט בשבילו לאיש זה של מעלה ז"א העליון במצב הקטנות שכתוב: איש כי יימרט ראשו קירח הוא. ועם כל גדולתו של קורח שנטהר, עדיין חטא, מכאן שכל אחד אפילו שנטהר, אך אם מקורו בדין, עליו להיזהר. לכן לוי צריך תמיד להיות צמוד לכהן, ובלי כהן לא משתמשים בלוי.

קכח) וכשראה קורח את ראשו בלי שערות, וראה את אהרן שמתקשט בקשוטי מלכים, נעשה הוא עצמו נקלה בעיניו, וקנא את אהרן. אמר לו הקב"ה, אני עשיתי לך כעין של מעלה, ואינך רוצה לעלות בעליונים להתכלל בקו ימין, כדרך פרצופי הקדושה, רד למטה והיה בתחתונים שכתוב: וירדו חיים, שׁאולה. שאול הוא גיהנם, ששם צועקים הרשעים, ואין מי שירחם עליהם. והם עתידים לעמוד לתחיה, ולעלות מגיהנם, בשעה שיעיר הקב"ה את עמו, ויחיה אותם. שכתוב: ה' ממית ומחיה. מוריד שאול, ויעל.

קכט) ואם מפאת פניו, יימרט ראשו. שיש פנים המאירים, כמ"ש: יאר ה' פניו אליך. ויש פנים חשכים של זעם שכתוב: ואם מפאת פניו. אלו הם הנקראים פנים של זעם, וכל אלו התלויים מפנים העזים האלו, כולם קשים, כולם אינם מרחמים. וכשנעברות השערות מפאת פנים האלו, נעברים כל אלו החיצונים התלויים בהן, ונשברים.

קל) כל אלו החיצונים התלויים משערות ראש, הם עליונים על אחרים ואינם חצופים כמוהם. וכל אלו התלויים מפאת השערות של אלו הפנים העזים, כולם חצופים וקשים, ומשום זה, פניו לוהטים כאש, משום ניצוץ הקשה שבהם. ובזה כתוב: פני ה' חילקם. פני ה' בעושי רע.
ההפרש מגלגלתא לפנים, שגלגלתא מתוקנת בם' דצלם, ואין שם מקום גילוי החכמה, אבל הפנים הם ל' צ' דצלם, שבהם מתגלה החכמה. לפיכך, שיש הניצוץ הקשה בראש, יש לחיצונים ב' אחיזות בשערות ראש: א. בחיסרון חכמה שבגלגלתא, ב. בחיסרון חכמה שבפנים. ומתוך שאין גילוי חכמה בגלגלתא שהם בחינת חפץ חסד, לא ניכר שם חסרון, והחיצונים אינם חצופים. ואותם המתאחזים בחיסרון חכמה שבפנים, כולם חצופים ותקיפים, כי החיסרון ניכר רק בהפנים, ששם מקום גילוי חכמה כמ"ש: חוכמת אדם תאיר פניו. וע"כ הם עזים וחצופים דווקא בשערות הפנים ישנה אחיזה גדולה יותר, לכן באישה אין לגדל שער פנים, ודווקא באיש יש להשאיר.

שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע מו-מח
1. מדוע צריך להוריד מהלווים את שערות גופם וגם להניף אותם ומדוע דווקא ע"י הכהן?
2. במה קרח קינא באהרון ומה היה עונשו?
3. מה ההבדל בין שערות הפנים לשערות הראש ומהיכן נובע הבדל זה?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  מג-מה

קָדוֹשׁ טָהוֹר

הקדושה תלויה בשערות.

השערות הן בחינת סערות נפש. כשהן סערות נפש של קטן הנובעים מרוגז, אותם יש להסיר. לעומתם ישנם סערות נפש של אדם גדול בעל אמונה, הבאים מהשתוקקות ורצון לדבקות בהשם, וכמובן שאין להעביר סערות נפש חיוביות אלו.

ישנם חסדים מושלמים הבאים מבינה שכולה השפעה ואין בה חיסרון. וכאשר מבקשת חוכמה עבור ז"א בו החסדים הם של חוסר שלמות.

השער יוצא כתוצאה מדינים. בשער של קטן ישנם דינים שהקליפות נאחזות בו. וכאשר ישנו תיקון של חסדים של שלימות אין הדינים נאחזים בהם. במצב שאין דין אין צורך להעביר את השערות.

קיט) הכול עולה במשקל אחד, והכול אחד, שאיש הוא חסד וגם הוא דין, שמשום שדינים דתחתונים מתאחדים ומתחברים בשערות של זה, יש לו צד הנקרא דין קשה. וכשנעברו ממנו שערות ראשו, הוא מתבשם, והדינים דתחתונים אינם מזדמנים. ומשום זה נקרא טהור, כי אין טהור אלא כשיוצא מצד הטומאה. וכשיוצא מצד הטומאה נקרא טהור. שכתוב: מי יתן טהור מטמא מפני שאם לא מרגיש את עניין הטומאה, אין לו כלי להכיל את הטוהר. מטמא ודאי. וכאן כתוב: ואיש כי יימרט ראשו קירח הוא, טהור הוא.

קכ) בראש של איש הזה ניצוץ הקשה. ומשום כך הגולגולת של ראש הוא אדום כמו ורד, והשערות הם אדומות בתוך האודם של הגולגולת, ותלויות ממנו ספירות התחתונות שלמטה המעוררות דינים בעולם וכשממרטים את השערות, הדינים אז נעשה טהור. וכשנעברו ממנו השערות ונקרחו, מחסד העליון התבסם הכל, שהארת החכמה שבו מתבסמת בחסד עליון, ונקרא טהור על שמו.

קכא) אמר רבי יהודה: אם נקרא על שמו, קדוש היה צריך להיקרא, ולא טהור, קדוש אינו נקרא אלא כשתלויות שערות בראשו, כי הקדושה תלויה בשערות צריכים את הדינים כדי שתהיה קדושה, בתנאי שמשתמשים בדין שהוא הרצון לקבל בקדושה שכתוב: קדוש יהיה גדל פֶּרַע, שיער ראשו. וזה, איש, נקרא טהור, מצד התלויים למטה ממנו, שהם החיצונים הטמאים, שנעברו עם העברת שערותיו, ומשום זה נעברו ממנו השערות ונטהר. קודם צריכים טהרה בדרך לקדושה
שערות ראש שכאן פירושם הדינים, הממעטים אורות דראש מן הפרצוף וקובעים אותו ו"ק בלי ראש. כי ידעת שה' ניצוצות הנוספות על ש"ך ניצוצות בשבירת הכלים כנגד שמונה מלכים ועשר ספירות וארבע בחינות , הם ה' בחינות מחג"ת נ"ה דבינה מקטנות שלה. וקטנות שלה באה מכניסת י' באור הג"ר שלה ונעשו לאוויר, שפירושו ו"ק. ומסוד י' זו המסלקת הג"ר, יוצאות השערות ראש דקטנות. כי שערות, הם כמו סערות נפש, דינים. ובהם נאחזים החיצונים, שדרכם להיתאחז במקום חסרון שבקדושה. כי אע"פ שאיש הוא חסד, שיש בו קומת חסדים דבחי"א, ו"ק, עכ"ז יוצאים בו שערות ראש, מכוח הי', שנכנס באור ומיעטו לו"ק חסר ג"ר. ובאלה השערות מתאחזים החיצונים למטה. ומשום אחיזת החיצונים, הוא נקרא דין קשה. ובשעה שהי' חוזרת ויוצאת מן האוויר, וחזר האוויר להיות אור, שחזרו הג"ר, אז נעברו ממנו שערות ראשו מפני שחזר לג"ר. כי כיון שנעברה הי' מאוויר שאז זה כבר לא חסדים, שהייתה השורש להם, נעברו עמה כל ענפיה של אותה מלכות, ואחיזת החיצונים שלמטה נתבטלה. וכיון שנעברו השערות, נתבטלה אחיזת החיצונים הטמאים שניתאחזו בשערות. ונמצא, שיצא ונפרד לגמרי מן הטומאה. ע"כ נקרא טהור, כמ"ש: ואיש כי יימרט ראשו קירח הוא, טהור הוא. כי אחר שנעברו השערות מן איש, הרי נפרדה ממנו אחיזת טומאת החיצונים, וע"כ טהור הוא.
ובראשו של איש זה, דפרצוף קטנות דז"א, יש ניצוץ הקשה, כוח הדין דקטנות דבינה, הי' שנכנסה לאור הראש ונעשה ו"ק, אויר משלמות לחוסר שלמות, וכשיש חסרון הוא פתח לדינים. גוון אדום הוא מבינה. וכיון שיש בו קטנות בינה, ע"כ גוון הגולגולת אדום, וגם השערות. משא"כ, אם הקטנות באה מכוח המלכות, שאינה נימתקת בבינה, אז השערות הן בגוון שחור. ומשמיענו, שאע"פ שז"א שערותיו שחורות שכתוב: קווצותיו, תלתלים, שחורות, כעורב. זה כשהוא בגדלות. אבל בקטנות שערותיו אדומות. וכשמשיג ג"ר דקטנות, בירידת הי' מאויר, נעברות ממנו השערות לגמרי. וכשמשיג המוחין דגדלות, שאז נגנזת המלכות הבלתי נמתקת בבינה בג"ר שלו, שממנה נמשך גוון שחור, אז צומחות לו שערות מחדש, ושערותיו שחורות כעורב ואז הוא בחינת רחמים.
ואע"פ שהשערות צומחות מבחינת אויר חסדים, מי' שנכנס באור ונעשה אויר, וע"כ נאחזים החיצונים הטמאים בשערות, עכ"ז יש אויר טהור, שאין שום אחיזה לחיצונים נמשכת ממנו, והיינו באבא ואמא עלאין, המתוקנים מג"ר דבינה דא"א בתיקון של חפץ חסד, שבהם אין הי' יוצאת מאויר לעולם. ועכ"ז נבחן האויר הזה להם לאויר זך, כי מיעוט הזה הנמשך מהי' שנכנס לאויר, הוא רק מיעוט מקבלת חכמה. וכיון שאו"א אינם מקבלים חכמה לעולם בצמצום ב, שהם חפץ חסד ולא בחכמה, ע"כ אין המיעוט הזה נחשב להם לחסרון כלום כי הם חפצים בחסדים ואין בהם חיסרון, והחסדים שלהם הם בתכלית השלמות לא כמו החסדים דו"ק, ואין מקום בהם לאחיזת החיצונים, ונבחנים לג"ר גמורים. ולא עוד, אלא שהם יותר חשובים מחכמה, משום שמהם מושפעת החכמה לכל הפרצופים, אע"פ שהם עצמם הם רק חסדים בלי חכמה.
וכל זה רק באו"א עלאין. משא"כ בז"א, שכל עיקרו הוא חסדים בהארת חכמה, כניסת הי' באור הממעטו מחכמה נחשב אצלו לחסרון, וע"כ נאחזים החיצונים בשערות הצומחות מן י' זו, כי דרכם להיתאחז בכל מקום שיש חסרון, וע"כ האויר הזה חסדים של ז"א אינו אויר טהור כמו האויר דאו"א, שהרי יש בו אחיזה לחיצונים הטמאים, ורק בזמן שנעברים ממנו אלו השערות, נקרא טהור.
וכל זה הוא בו"ק וג"ר דקטנות דז"א, שבמצב ו"ק צומחות לו שערות אדומות, ובמצב ג"ר דקטנות נעברים ממנו, והוא טהור. ואח"כ ע"י עלית מ"ן מתחתונים, עולה ז"א למצב מוחין דגדלות, ועולה ומלביש לאו"א עלאין. ונודע שהתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. וע"כ נבחן אז שגם בו אין הי' יוצא מאויר כמו באו"א. ומן י' זו נמשך המסך, הממשיך החסדים דאו"א, שהם אויר טהור. וכן נמשכות ממנו שערות ראש. וכשז"א מקבל אויר טהור זה מאו"א, הוא נקרא קדוש, כמו או"א. כי תחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. שערות של קטנות יש להעביר ושערות של גדלות לא
הקדושה נמשכת לז"א מאו"א עלאין, אחר שעולה ומלבישם, שאז נמצאת הי' באויר שלו כמו באו"א, וע"כ יש לו שערות. ואם אין לו שערות, נמצא שאינו מלביש את או"א עלאין, וא"כ אינו קדוש. הרי שהקדושה תלויה בשערות. ומביא ראיה מנזיר שכתוב: קדוש יהיה גדל פרע שיער ראשו. כי הנזיר מקבל עליו קדושת או"א עלאין, כדי להמשיך עליו אויר טהור. כי ע"כ מתרחק מיין ושיכר וענבים, שהם בחינת שמאל והמשכת חכמה, שאין להם שום מקום באו"א עלאין, שבהם אין י' יוצאת מאויר, שי' זו היא שורש השערות. וע"כ הנזיר גם הוא צריך לגדל השערות שלו.
אמנם או"א עצמם, אין להם שערות כלל מפני שלא חסר להם חכמה, כי שערות נמשכות מחסרון חכמה, ובהם אין זה שום חסרון, משום שאין מקבלים חכמה לעצמם לעולם. משא"כ ז"א, כיון שבאמת צריך להארת חכמה, אלא אחר שקיבל הארת חכמה ונעברו שערות דקטנות שלו, הוא יכול לפרוש עצמו מחכמה ולהיות כאו"א בחסדים מכוסים ולהחזיק הי' באויר שלו כמוהם, אבל משום שמשורשו צריך לחכמה, גורמת לו הי' שבאויר הממעטת חכמה, את צמיחת השערות.
ובזה יש הפרש בינו לאו"א. וכן הנזיר הנמשך מז"א, יש לו ג"כ שערות מאותו הי' שבאויר דאו"א. אבל סוף סוף כיון שהשערות באות מן הי' שבאויר דאו"א, הן מורות על אויר טהור שמקבל מאו"א, שמשם נמשכת הקדושה כמ"ש: קדוש יהיה גדל פרע, שיער ראשו. ונתבאר המרחק הגדול בין קדוש לטהור, כי הטהור, כל טהרתו באה מקריחת השערות. והקדוש, כל קדושתו באה מגידול השערות מאות י דאווירא דכיא.

קכב) כל מי שמצד הדין, ודינים נאחזים בו, אינו נטהר, עד שנעברות ממנו השערות, וכשנעברות ממנו השערות, נטהר. ואם תאמר אדם, שהוא ז"א במוחין דגדלות, שיש לו הויה במילוי אלפין, שבגימטריה אדם, שצריכים להעביר ממנו השערות, אינו כן. כי הוא שלמות הכל ורחמים נמצאים בו. ומשום זה אינו כן. כי כל הקדושות והקדושים, שהם או"א עלאין, מתייחדים בו. וע"כ אדרבא, גידול השערות הוא כל יופיו, להיותן נמשכות מאויר טהור, שמקבל מאו"א עלאין. אבל זה שנקרא איש ולא אדם, שהוא ז"א בקטנות וו"ק בחסרון ג"ר, הוא אז דין ודינים מתאחזים בשערותיו, ע"כ אינו מתבשם עד שנעברות ממנו השערות.

שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע מג-מה
1. מדוע צריך להוריד את השערות כדי להיטהר?
2. מדוע רק כאשר יוצא מהטומאה נקרא טהור?
3. מה ההבדל בין שערות דקטנות לבין שערות דגדלות ולבין קרחות וכיצד זה קשור לנזיר?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  מ-מב

אָדָם אִישׁ

קיא) שַׁם על הים, לא נמצא שלמות הכל, משום שעשה דין במצרים, ומשום זה כתוב: איש. אבל כאן, כשיושב על הכסא, הוא שלמות הכל וכולל הכל, משום זה נקרא אדם.  נק' אדם במצב השלמות, ותלוי באיזו מסגרת מדובר. בינינו לבין משה הוא נק' אדם, אך מול העליון הוא איש.

קיב) כתוב: אדם ובהמה. ולא כתוב: איש ובהמה. אע"פ שכאן מדרגה קטנה, שהרי משווה אותו לבהמה. מה שכתוב אדם ובהמה, שכן דרך הכתוב: לאחוז העליון מכולם והנמוך שבכולם. העליון שבכולם הוא אדם, והנמוך שבכולם היא בהמה.

קיג) הרי כתוב: ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיזה חשיבות יש כאן, שמזכיר השם אדם? כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכול מתקיים בשבילו. ע"כ, לא נראו בעולם והכול נעכב, עד שבא אותו, הנקרא אדם כמ"ש: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. טרם, פירושו עד לא, משום שצורה עליונה, שנקראת אדם, לא נראתה כמ"ש: ואדם אין לעבוד את האדמה. כלומר, הכול נתעכב בשביל אותה הצורה עד שנראתה. ומשום כך, לא נבראה צורה זו, אדם, אלא בצורה הראויה לו כמ"ש: וייצר ה' אלקים את האדם. בשם מלא הויה אלקים, שהשם אדם הוא שלמות הכל וכולל הכל. אדם הוא צד הכלל של כל הפרטים בבריאה

קיד) ביום שישי נברא האדם, שהוא מרכבה לאדם העליון, ז"א. בשעה שנשלם הכסא, המלכות. שש מעלות לכסא, חג"ת נה"י. ולפיכך נברא האדם בשישי בגמר זמן היגיעה, שכבר נשלמו שש הספירות חג"ת נה"י, שאדם העליון, ראוי לישב על הכסא. וכיון שנברא אדם נתתקן הכל, כל מה שלמעלה, ז"א ומלכות, ושלמטה, והכל נכלל באדם.
מטרם שנברא אדם הראשון, היו ז"א ומלכות אב"א בלי חיבור, אלא רק חיבור לצורך קיום. וביום השישי, אחר שנשלמו הו"ק ונולד האדם, גרם במעשיו שז"א ומלכות ישובו פב"פ ויתחברו. ולפיכך נברא האדם בשישי, אחר שנשלמו ו"ק דז"א, שאז ראוי הז"א לישב על הכסא, שאז אפשר לאדם שיחזיר ז"א ומלכות פב"פ ע"י תפילות ויגיעה ראויה ויתחברו, מה שלא היה אפשר לפני יום השישי, שעוד לא נשלמו הו"ק עצמם, לא בז"א ולא במלכות.

קטו) אמר רבי יוסי: ודמות פניהם פני אדם. כלומר, שפני אדם הוא כולל הכל, וכל ג' פנים, אריה, שור, נשר, כלולים בצורה זו של פני אדם. והרי כתוב: ופני אריה אל הימין לארבעתם. ופני שור מהשמאל לארבעתן. הרי שיש צורות אריה ושור גם כן? הכל פני אדם היו. ובצורה זו של אדם, נראים כל הגוונים וכל הצורות. פניו פני נשר, לא שהוא נשר, אלא שנראה בצורת אדם צורת נשר. ועיקרו הוא צורת אדם, משום שפני אדם כולל כל הגוונים וכל הצורות.

קטז) אמר רבי יצחק: כל שהוא תחת שליטתו של אדם, נקרא איש. משום שנתתקן באופן של אדם, ממדרגה אחרת שהייתה בו תחילה, ו"ק, שהייתה לאדם בטרם שהשיג הג"ר. כאשר נברא האדם, ירד בצורה עליונה קדושה, וירדו עמו ב' רוחות, מב' צדדים, מימין ומשמאל, שהן כלל האדם. ורוח הימין נקרא, נשמה הקדושה שכתוב: ויפח באפיו נשמת חיים. ורוח השמאל נקרא, נפש חיה. והיה הולך ויורד ממעלה למטה לגן עדן. והנשמה שמימין לא נתיישבה עם האחֵר שמשמאל. כלומר, שחטא בעצה"ד והפריד הימין מן השמאל.

קיז) כשנכנסה השבת, והאדם כבר חטא, נעשו מרוח שמאל בריות המתפשטות בעולם, שלא נגמרו הגופים שלהם, כלומר שדים, ונתחברו בגוף הזה של אדם בזכר, ובנקבה, בחוה, והולידו בעולם. ואלו נקראים נִגעֵי בני אדם שהם כל מיני רצונות שליליים דמיוניים, שאז העונג הפך לנגע, היינו פגמים. למדנו שיש רוחות עליונים, מאלו שנעשו מרוח השמאל דאדם הראשון, שהם אינם מתדבקים למטה בעולם הזה, ותלויים באויר, ושומעים מה ששומעים מלמעלה. ומהם יודעים רוחות אחרות, שלמטה בעולם הזה, הנראים לאנשים בחלומם, ומודיעים להם. ישנם מלאכים המודיעים לאדם בחלום דברים שונים.

קיח) למדנו, ניצוץ הקשה, יוצאים שכ"ה ניצוצים ש"ך ניצוצים ועוד חמש מנצפ"ך, נחקקים ונאחדים יחד מצד הגבורה, ונקראים גבורות. ומתלכדים יחד ונעשים אחד. וכשנכנסים בגוף, ז"א, נקרא איש. יש איש תם וישר, איש צדיק, אבל איש שבכאן הוא איש מלחמה כתוב:כמ"ש: ה' איש מלחמה. כי כולו עולה בדין, והכל אחד. למה הכל אחד, הלא איש תם וישר, הוא רחמים, ואיש מלחמה הוא דין? הלכו לשאול את רבי שמעון, שאמר, עוד קשה, שהרי למדנו, כתוב: לזאת יקרא אשה, כי מאיש לוקחה זאת. ולמדנו, מהו איש? זה חסד. וכאן הוא דין. יש באדם שני מצבים, של קטנות וגדלות. בקטנות נק' איש ובמצב של גדלות נק' אדם. לכן כאשר עדיין כתוב אדם בהקשר של דין, או שלילה, זאת מפני שהוא נזר הבריאה ורוצים להביאו לתיקון.
מדבר כאן מתיקון פרצוף הקטנות דז"א. ונודע, כי כל הפרצופים שבעולמות, נבררו ונעשו מכלים וניצוצים של ז' מלכים דנקודים שנשברו, שבכללם יש בהם ש"כ בחינות, המכונים ש"כ ניצוצים כפי שהיה בשבירת הכלים. וכן כל פרט קטן הנברר מהם, כלול מכולם, ומספרו ג"כ ש"כ ניצוצים. וכיון שהשבירה הייתה מחמת מלכות דמדת הדין שנתערבה בהם, ע"כ, נבחנים כולם שהמלכות דמדת הדין רוכב עליהם. מאחר והם חטאו והתחברו אליה וכדי לתקן אותם, שיהיו ראויים לקבל אור, צריכים להמתיק מלכות זו בבינה, שהיא מדת הרחמים. וע"כ, נמשכים להם ה ניצוצים מחג"ת נ"ה שבבינה שיעזרו להם לתקן ויהיו ראויים לקבל הגדלות מבינה, שהם הקטנות של הבינה, כדי שיהיו ראויים אח"כ לקבל גם הגדלות מן הבינה. ובאלו מיתתקנים פרצוף הקטנות של ז"א. ונודע, שכל פרצוף תחתון מיתתקן בפרצוף העליון ממנו. ונמצא, שאלו שכ"ה ניצוצים דז"א נתתקנו בבינה.
וזה אמרו, מן ניצוץ הקשה, כוחות הדין שבבינה, ש"כ ניצוצי דז"א שעלו אל הבינה משבירת ז' מלכים, וה ניצוצים של הבינה עצמה המיתקנים ש"כ ניצוצים. וכולם הם מצד הגבורה, שהש"כ ניצוצין וה' ניצוצים מתלכדים יחד ונעשים אחד, שמקבלים כולם רק כוח דין הממותק של הבינה. וכוחות המלכות דמדת הדין נבלעים בכוחות המלכות הממותקת בבינה. וכשנכנסים בז"א, הם מיתתקנים בגוף בלי ראש. ואז נקרא איש, שמידת הקטנות הזאת של ז"א, נקרא בשם, איש נק' קטנות כמו שמדרגת נשמה ביחס למדרגת חיה.

שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע מ-מב
1. מדוע נקרא הקב"ה איש ומתי נקרא אדם?
2. מדוע כתוב אדם ובהמה שזה צרוף לכאורה לא ראוי כי אדם הוא מדרגה גבוהה?
3. מה הכוונה שכל שיח השדה יהיה בארץ למרות שטרם נברא?
4. מה מרמזת לנו העובדה שביום השישי נברא האדם?
5. מהיכן נולדים השדים ואיך נקראים בניהם?
6. למה לכל אחד הלא איש תם וישר ורחמים ואיש מלחמה ודין. ומה תשובתו של רשב"י לכך.

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

תזריע  מג-מה

קָדוֹשׁ טָהוֹר

הקדושה תלויה בשערות.

השערות הן בחינת סערות נפש. כשהן סערות נפש של קטן הנובעים מרוגז, אותם יש להסיר. לעומתם ישנם סערות נפש של אדם גדול בעל אמונה, הבאים מהשתוקקות ורצון לדבקות בהשם, וכמובן שאין להעביר סערות נפש חיוביות אלו. השער יוצא כתוצאה מדינים. בשער של קטן ישנם דינים שהקליפות נאחזות בו. וכאשר ישנו תיקון של חסדים של שלימות אין הדינים נאחזים בהם. לכן במצב שאין דין אין צורך להעביר את השערות.

הקדושה תלויה בשערות לכן צריכים את הדינים כדי שתהיה קדושה, בתנאי שמשתמשים בדין שהוא הרצון לקבל בקדושה שכתוב: קדוש יהיה גדל פֶּרַע, שיער ראשו.