בלק קמח – קנ שעור 50

עזא ועזאל נופל וגלוי עיניים

תטז באו לפני רבי שמעון. אמר להם, מה אנוֹש כי תזכרנו. פסוק זה ממוני העולם המלאכים אמרו אותו, בשעה שעלה ברצונו של הקב״ה לברוא האדם. אז, קרא לכיתות כיתות של מלאכי השרת והושיב אותם לפניו. אמר להם, אני רוצה לברוא אדם למעשה מלמד כאן שדרך הכוחות שמנהלים את העולם, למה העולם בנוי כך שיהיה בו אדם. למעשה שואל איזה כוחות צריכים להסתדר בעולם, כדי שהאדם, נזר הבריאה יוכל לקבל את ההטבה השלמה . אמרו לפניו, ואדם בִּיקָר בל ילין. הושיט הקב״ה אצבע שלו ושרף אותם. אומרים שצד אדם לא יכול להתקיים במקום כה יקר. כשאדם אומר שהוא סתם, ואינו יכול להגיע לקדושה, הוא למעשה שורף את הכוחות שבו, כפי שהקב"ה שרף את המלאכים שאמרו כך. הקב"ה לא מסכים שיהיו כוחות נגד האדם שתפקידו לקבל את מלא ההטבה. כוחות הס"א באים לאמן את האדם למטרה

הושיב כיתות אחרות לפניו. אמר להם, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, מה אנוש כי תזכרנו. מה מעשיו של אדם זה? אמר להם, אני רוצה לברוא אדם, שיהיה בצלם שלנו בכוח מופשט, וחכמתו תהיה למעלה מחכמתכם המלאכים מקבלים אור נשמה, האדם אור חוכמה.

תיז כיוון שברא את האדם, וחטא, ויצא בפסק דינו לפניו, באו עזא ועזאל. אמרו לפניו, פתחון פה יש לנו אליך, הרי האדם שעשית, חטא לפניך. אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם כלומר שהיה גם בכם את גדלות הרצון לקבל, הייתם יותר גרועים ממנו. והפיל אותם מהמדרגה הקדושה שלהם מהשמיים. לא העלו על דעתם שאם רצון כה חזק לקבל, יוכלו להגיע לקדושה

תיח אמר רבי שמעון, עתה אחזור אל השאלה שלכם, שבלעם אמר, נופל וגלוי עיניים. אם נאמר שלא היה כן, אלא בשבח היה משבח עצמו, איך יכתוב הקב״ה דבר שקר בתורה? ואם דבר אמת הוא, איך ישתבח אותו רשע במדרגה עליונה על כל נביאי האמונה? ועוד, הרי הקדושה שלמעלה אינה שורה אלא במקום הראוי לה, ולא בטמא הזה. שואל איך יכול להיות שיש לס"א עוצמה כל כך חזקה.

תיט עתה אחזור לדבר הראשון, אחר שהפיל הקב״ה את עזא ועזאל ממקום קדוש שלהם, טעו אחר נשות העולם, והטעו העולם. כאן יש להסתכל, והרי כתוב, עושה מלאכיו רוחות. והרי אלו, מלאכים היו. ואיך היו יכולים להתקיים בארץ?

אלא כל אלו מלאכים שלמעלה, אינם עומדים ואינם יכולים לעמוד, אלא רק באור העליון המאיר להם ומקיים אותם. ואם נפסק מהם אותו אור שלמעלה, אינם יכולים לעמוד. כש"כ אלו המלאכים, שהפיל אותם הקב״ה והפסיק מהם אותו אור שלמעלה, השתנה זיוום. וע״כ, כשירדו, ושלט בהם אוויר העולם, השתנו למדרגה אחרת. הקב"ה נותן כח וכך עובדים המלאכים. כאן נתן להם כח בחירה לזמן מסוים.

תכ המן, שהיה יורד לישראל במדבר, אותו המן היה מהטל שלמעלה, שהיה יורד מעתיק הסתום מכל הסתומים, כתר. וכשהיה יורד, היה אורו מאיר בכל העולמות, וממנו ניזון שדה תפוחים, המלכות, והמלאכים העליונים. וכשהיה המן יורד למטה ושלט בו אוויר העולם שהיה נתון לזמן ומקום, נגלד והשתנה זיוו, ולא היה זיוו אלא כמ"ש, והמן כִּזְרַע גד הוא. ולא יותר. וכש"כ המלאכים, שהפיל הקב״ה, כיוון שירדו ושלט בהם האוויר, השתנו מאותה המדרגה הראשונה שהיו בה כשירדו המלאכים לעולם הזה התגשמו כלומר שניתן לראות את כוחם.

תכא מה עשה הקב״ה? ראה שעזא ועזאל מטעים העולם, קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך שם אותם במקום שבני אדם לא יוכלו לגלות. באיזה מקום יושבים? בעמק ההרים. הושיב את עזא דיני הזכר והשליך חושך בפניו. משום שבאותה שעה שקשר אותם הקב״ה, התקיף והרגיז כלפי מעלה. וע"כ הקב״ה הפיל אותו בעומק עד צווארו, וזרק חושך בפניו. עזאל דיני הנקבה, שלא התקיף, הושיב אותו אצל עזא, והאיר לו החושך כלומר נהנה מתאוותו.

תכב ובני העולם שיודעים מקומם של עזא ועזאל כלומר מכירים את המקום הנפשי הזה שיכול לעורר את התאווה, באים אליהם. והם מלמדים בני אדם כשפים ונחשים וקסמים. ואלו הרי חושך נקראים הרי קדם, משום שהחושך קדם לאור, ומשום זה הרי חושך נקראים הררי קדם. ולבן ובלעם למדו מהם כשפים. וזהו שאמר בלעם, מן ארם יַנְחני בלק מלך מואב, מהררי קדם שהם רוצים לקבל מצמצום א כמו א"ק, ולבטל צמצום ב.

עזא ועזאל היה קטרוגם על אדה"ר יותר מכל המלאכים. עזא ועזאל הם מאחוריים דאו״א, ג״ר דחכמה, ששימשו בנקודים. וכיוון שמנעו האדם מתשובה, הפיל אותם לארץ להרי חושך וקשר אותם בשלשלאות של ברזל, בקליפה שנקראת ברזל סוד הקליפה, שברזל מייצג את המלכות, הרצון לקבל ולכן אסור להניף ברזל בבית המקדש.

עזא ועזאל הם זכר ונקבה. עזא, זכר, התקיף בעת שקשרו אותו, שרצה למשוך החכמה מלמעלה למטה ולבטל אותה הקליפה שקשרה אותו. וכיוון שהתקיף, הפיל הקב״ה חושך בפניו, ושלטו עליו ב׳ קליפות:

א. השלשלאות של ברזל,

ב. החושך.

אבל עזאל, נקבה, לא עשה שום מעשה בעת ההיא, כי הנקבה היא קרקע עולם, ואין בה מעשה, וע״כ לא התקיף. והאיר לו הקב״ה את החושך. דיני הזכר הם פשע שרוצה ליהנות מדבר לא נכון. דיני הנקבה זו המניעה מהנאה מהקדושה אלו כוחות שקיימים בעולם ומונעים מהאדם לבחור בטוב.

תכג בלעם היה משבח עצמו ממקום זה, ואמר, נאום שומע אִמרֵי אל. משום שעזא ועזאל אמרו לבני העולם, מאלו הדברים העליונים, שהיו יודעים מִתחילה, מהעת שבה היו למעלה בשמיים. והיו מספרים מהעולם הקדוש, שהיו בו. כמ״ש, שומע אמרי אל. לא כתוב, שומע קול אל, אלא אמרי אל, שהם אלו אמירות, שאמרו עזא ועזאל מן אל. כמו, מי שבא משמיעת שיעור בבית המדרש, ושואלים אותו, מאין אתה בא. ואמר, מלשמוע דברי המלך הקדוש. כך הוא נאום שומע אמרי אל. ויודע דעת עליון, שהיה יודע השעה שהדין תלוי בעולם, ומכוון השעה בכשפיו.

תכד אשר מַחזה שד"י יחזה, נופל וגלוי עיניים. מחזה שד"י אלו הם נופל וגלוי עיניים, ואלו הם עזא ועזאל. נופל זהו עזא מהנפילים אשר בארץ. ונקרא נופל, משום שהעמיק אותו הקב״ה בעומק החושך ויושב בעומק עד עורפו מהכלל של הקליפה. וחושך נזרק בפניו. וע״כ נקרא נופל, שנפל פעם אחת מהשמיים, ונפל פעם אחרת אח״כ בעומק החושך. עזאל הוא גלוי עיניים. כי לא נזרק עליו חושך, משום שלא התקיף ולא הרגיז כאותו שלמעלה, עזא. ובלעם קרא להם מַחזה שד"י, שהם נופל וגלוי עיניים שגם מהחשך קיבל אור.

תכה בעת ההיא לא נשאר בעולם מי שיימצא אצל עזא ועזאל חוץ מבלעם שרק הוא השיג כוחות אלו, ובכל יום היה נסתם מתכנס עימהם באלו ההרים. כמ״ש, ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. מהררי קדם ודאי, ולא מארץ בני קדם. כלומר, מהרי חושך.

תכו אמר רבי שמעון, כמה פעמים אמרתי דבר זה, והחברים אינם מסתכלים. כי הקב״ה אינו משרה שכינתו אלא במקום קדוש, במקום הראוי לשרות עליו. וכן הקב״ה מכריז ואומר, לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים. והוא, בלעם, בא להתערב ביניהם. אלא אשרי חלקם של ישראל, שהקב״ה קידש אותם לשרות ביניהם, כמ"ש, כי ה׳ אלקיך מתהלך בקֶרב מַחנֶך .

ומשום שהוא מתהלך בקרב מחנך, כתוב, והיה מַחנֶיךָ קדוש. וכתוב, והְייתם קדוֹשים תשוו צורה. וכתוב, אל תיטמאו בכל אלה. וכתוב, ואקוּץ בם שם אותם בקצה. כי איני יכול להתקרב אליהם, והם משרים אותי לחוץ. אשרי חלקם של ישראל, ואשרי חלקם של הנביאים הנאמנים הקדושים, שהם קדושים, ויש להם חלק להשתמש בקדושה עליונה אומר להם לא להשתמש בדרך הטומאה אפילו שיש בה עוצמה.

קמח –קנ

א. מדוע המלאכים לא רצו שיברא האדם? ומה היה ניסיונם של עזא ועזאל?
ב. כיצד המלאכים עזא ועזאל היו יכולים להתקיים בארץ הרי הם מלאכים?
ג.מדוע יש הבדל בין העונש שקיבל עזא לזה שקיבל עזאל? אגב כך הסבר את ההבדל בניהם בנפש האדם?

ד. מהו נופל ומה הוא גלוי עיניים?
ה. על מזהיר רשבי את החברים? באות תכו

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בלק קמה – קמז שעור 49

ויבוא אלקים אל בלעם, ממונה היה

תה וזהו שאמר רבי שמעון: אוֹסרִי לַגפן עירֹה, ולשׂורֵקה בנִי אתונו הקב"ה שם אותם במקום מעין מאסר. אוסרי לגפן, שבשביל ישראל הנקראים גפן, כמ״ש, גפן ממצרים תסיע, עתיד הקב״ה לקשור את עירֹה, המקטרג שלהם. ומשום שישראל נקראים שׂורֵק, כמ״ש, ואנוכי נטעתיךְ שׂורק. כתוב, ולשורקה בני אתונו, אותו היוצא מצד האתון ההיא. יקשור אותה ויכניע אותה. הגפן נק מלכות, היא הרצון לקבל חכמה, ממנה מוצאים יין ישראל המשמח, או יין עכו"ם המשכר, דהיינו חכמה שלא ניתן לעמוד בו בזמן תיקון. תפקיד עם ישראל הוא לבוא בזמן תיקון באמונה, לקבל בדרך השפעה, שזה תענוג אמיתי.

תו ואלו עשרה מימין ועשרה משמאל הנכללים באלו השניים, חמור ואתון, נמצאים כולם בקסם. ויש עשרה אחרים של ימין, ועשרה של שמאל, הנמצאים בנחש. וע״כ כתוב, כי לא נַחש ביעקב ולא קֶסם בישראל. משום, כי ה' אלקיו עימו. מצד הנחש יוצא שור. מצד הקסם יוצא חמור. וזהו שור צד הידיעה וחמור צד התאווה.

וע״כ בלעם, כיוון שידע שנקשר ברשות אחרת שלמעלה, שאמר לו, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, הרֵע לו ואמר, איפה הוא הכבוד שלי. מיד הסתכל בכשפיו, ולא מצא דבר, שיהיה מחזיר אותו לרשותו, אלא האתון הזו. בלעם בא להרע, ומודיעים לו מלמעלה שלא יוכל לקבל תאוותו, אלא עליו להיות כפוף לעליון. ולמרות זאת חשב שיוכל להתגבר על ידי כוח השמאל שבאתון. יש ואדם מרגיש שאם יעורר התאווה האישית יוכל להתגבר, אך נכון להגביר את האמונה.

תז מיד, וַיָקָם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו כנגד אברהם שהשכים לקדושה, לעשות רצונו בה באתון, ורצונו של בלק. וע״כ, וייחר אף אלקים, כי הולך הוא ברצון של עצמו. הוא, בדיוק. כי הוציא עצמו מרשותו בעזרת אתונו, ממה שאמר לו, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.

בתחילה נתן לו רשות ואמר, קום לֵך איתם, עתה שהיה הולך, למה וייחר אף אלקים? אלא משום שהולך הוא. הוא, ברשות שלו, להוציא עצמו מההוא, שאמר לו, ואך את הדבר אשר אדבר אליך.

תח אמר לו הקב״ה, רשע, אתה מתקן ומזרז כליך לצאת מרשותי, חייך אתה ואתונך תהיו ברשותי. מיד, ויתייצב מלאך ה׳ בדרך לשָׂטָן לו. יצא ועמד באומנות אחרת מאומנותו, כי המלאך ההוא היה של רחמים, ולא של דין כמו בלעם. אמר רבי שמעון, הרשעים הופכים הרחמים לדין. ע״כ כתוב, לשטן לו, ולא לאחר, כי לא היה אומנותו, כי היה במדה"ר. עבור הרשע גם הרחמים נראים כדין. שהרי את השם יאהב יוכיח. יוכיח אותו בסתר, ואם לא יחזור בהדרגה יעזוב אותו לנפשו, וגם זה טוב עבורו שיגיע תיקונו מוקדם יותר. הגם כשבטעות חושב הרשע שמגבילים אותו זה לרעתו, בעצם זה פועל לטובתו, כך שאומרים לו לשמור שבת, חושב הוא שמגבילים אותו, ואינו רואה את התכלית. בתחילה נותנים להם כוח כדי להתגבר, אך בסופו של דבר הכל ילך לצד הקדושה.

תט אמר רבי אלעזר: לא שינה המלאך ולא יצא מאומנותו, אלא משום שהמלאך הזה היה מצד הרחמים ועמד כנגדו, היה סותר חכמה שלו, וקלקל רצונו. כמ"ש, לשטן לו. לו היה שטן ונמצא שטן, אבל לאחר לא היה שטן.

תי אמר רבי שמעון: כמה חכם היה בלעם בכשפיו על כל בני העולם, כי בשעה שהסתכל למצוא עצה לצאת מרשות הקב״ה, הסתכל בכשפיו ולא מצא חוץ מאותה אתון, שעל ידה יצא מרשות הקב״ה. כמ"ש, ויחבוש את אתונו האתון הוא כוח התאווה וההשתוקקות שלו, שהעמיס עליה כל הכשפים וכל הקסמים שהיה יודע, והכניס בה, וכלל אותה מכולם, כדי לקלל את ישראל הרשע מעמיס את כל כוחות התאווה כדי למלא אותה כנגד הקדושה. מיד, וייחר אף אלקים כי הולך הוא. הוא, מורה שהוציא עצמו מרשותו. מה עשה הקב״ה? הקדים לו מלאך הרחמים שיעמוד כנגדו, ויסתור כשפיו וקסמיו.

תיא עד עתה לא כתוב הוי"ה, כי לא נראה בקסמיו ובכשפיו. ועתה, כיוון שהתקין אתונו וזירז אותה בתיקוני כשפיו מצד הדין לקלל את ישראל, הקדים הקב״ה כנגדו את מלאך הרחמים, ובשם הרחמים, כדי לסתור חכמה שלו, ולהטות את אתונו מהדרך ההוא. כמ״ש, ותֵט האתון מן הדרך, מדרך הכשפים שלו. וע״כ לא כתוב, ויתייצב מלאך אלקים, ויעמוד מלאך האלקים, אלא מלאך הוי"ה, שהוא רחמים.

תיב אמר הקב״ה, רשע, אתה העמסת על אתונך את כשפיך בכמה צדדי הדין כנגד בניי, אני אעביר מטענך, וייהפך מהדרך הזה. מיד הקדים המלאך של רחמים לשטן לו. לו, ולא לאחר

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה

תיג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, וַתִּלָּחֵץ אֶל-הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל-הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּלמה האתון ראתה, ובלעם, שהיה כל כך חכם, לא ראה? משום שאסור שאותו רשע יסתכל במראה קדוש, שיוכל לראות מלאך ה'. א״כ, הרי כתוב בו, נופל וגלוי עיניים? כי כשהיה צריך להסתכל, היה נופל וראה. ועתה אצל המלאך, לא היה צריך להסתכל, וע״כ לא ראה. ההשגחה העליונה מראה לאדם רק מה שנצרך לו.

תיד א״כ היה בלעם במדרגה עליונה על כל הנביאים הנאמנים, שהוא, גלוי עיניים, ראה והסתכל בכבוד הקב״ה. והרי רבי שמעון אמר, בלעם בכשפיו היה יודע באלו ספירות תחתונות שלמטה, כמ"ש, ואת בלעם בן בעוֹר הקוסם. קוסם, קרא לו הכתוב, שהוא טינופת מטונפת, ואיך יסתכל בכבוד אדונו? ועוד, הרי אמר רבי שמעון, בראייה אחת שראה לפי שעה, שכתוב, ויְגַל ה׳ את עיני בלעם, נעקמו עיניו. ואיך ייתכן, שהיה רואה בגילוי עיניים, והסתכל בכבוד הקב״ה?

תטו אלא צריך בירור. ודאי סודות התורה הם עליונים, ובני העולם אינם יכולים לעמוד עליהם. משום זה אסור להקדים לומר דבר בדברי תורה, מטרם שישמע הדבר, ויידע אותו על בוריו

קמה קמז
א. מדוע ישראל נקראים גפן? ומה ההבדל בינם לבין גפן פרעה?
ב. אם אמר האלוקים לבלעם קום לך איתם, עתה שהיה הולך למה ויחר אף אלוקים?
ג. מדוע שם הויה שנגלה אליו מתראה אליו בצורה של דין לבלעם הרשע? שכתוב והיה לשטן לו
ד. מה הוא שכתוב ויחבוש את אתונו ?
ה. למה האתון ראתה את מלאך ה', ובלעם שהיה כל כך חכם לא ראה?
ו. מה עושים חכמי הזוהר שרואים שלא יודעים? האם מתעקשים על תשובתם או נוהגים אחרת?

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בלק קס – קסב שעור 54

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה

כל העולם שותה מתמצית של ארץ ישראל. שארץ ישראל היא מלכות. ובין למעלה ובין למטה, כל אלו שאר העמים עכו״ם, אינם ניזונים אלא מהתמצית ההיא. וזהו, במשעול הכרמים, שהוא שביל משׂרי שאר העמים המתברכים ממנו. כל היגיעה שעושים עם ישראל, מושכים קדושה, ממנה ניזון כל העולם.

ישראל לוקחים הכול, משום שהם דבוקים בקו אמצעי. משא"כ אוה"ע וכל החיצוניים, הדבוקים בקו שמאל בלי ימין, אינם יכולים לקבל מהארות הזיווג הזה. אז נפתח צינור דק מהארת קו השמאל, שאותו צינור נקרא משעול הכרמים, שמשם יורדים החיוּת והמזון לחיצוניים מקו שמאל.

ואותו שביל דק מקו שמאל, שהם מתברכים ממנו, נקרא משעול הכרמים. כשמתעוררת תשוקה, יש כאן גם חלק לס"א לקבל, שהרי הקליפה שומרת כל הפרי. צריך לשמור גם על הקליפה כאשר באים לקדושה. על האדם להוריד קצת את הראש כשעוסק בקליפות. אין אפשרות לעורר את ההשתוקקות בלי שגם השמאל יקבל.

אין אנו רוצים לשבור לחלוטין את בלעם, את הקליפות, מפני שצריך אותו, כאשר פי האתון גרם לו לרדת מקומתו, ולבוא לברך את ישראל.

בלק קנז – קנט שעור 53

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה

כל האור שמגיע לעולם, מגיע בשביל ישראל. כדי להגיע לאמת, הכוח החיובי צריך לייצר את התנועה. בכדי להגיע לקשר חייבים לוותר על הגאווה כדי שיוכל לפעול בחסדים לקבלת חוכמה. וכאשר האדם מתעכב מלעשות את התנועה, ע״כ דינים אלו דקו האמצעי דוחפים ומעבירים האור אל המלכות, ששם מקום הגילוי של החכמה. כלומר כשאין שביעות רצון מהדין, מהחיסרון, הוא נדחף.

שואלים, איה מקום כבודו. עד שנשלם הגלגול ומתגלה מקום הכבוד, עד שכולם אומרים, ברוך כבוד ה׳ ממקומו. כי התגלה מקום הכבוד, המלכות. מקומו הוא המלכות המקום בו מותר לקבל תענוג, שהאור מתגלה בנשמה, שהוא מקום הכבוד. העטרה היא הגדלות שלו.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בלק קמח – קנ שעור 50

עזא ועזאל נופל וגלוי עיניים

בשעה שעלה ברצונו של הקב״ה לברוא האדם. אז, קרא לכיתות כיתות של מלאכי השרת והושיב אותם לפניו. אמר להם, אני רוצה לברוא אדם  למעשה מלמד כאן על הדרך שהכוחות שמנהלים את העולם, שבנוי שיהיה בו אדם המקבל את ההטבה. למעשה שואל איזה כוחות צריכים להסתדר בעולם, כדי שהאדם, נזר הבריאה יוכל לקבל את ההטבה השלמה . אמרו לפניו, ואדם בִּיקָר בל ילין. הושיט הקב״ה אצבע שלו ושרף אותם. אומרים שצד אדם לא יכול להתקיים במקום כה יקר. כשאדם אומר שהוא סתם, ואינו יכול להגיע לקדושה, הוא למעשה שורף את הכוחות שבו, כפי שהקב"ה שרף את המלאכים שאמרו כך. הקב"ה לא מסכים שיהיו כוחות נגד האדם שתפקידו לקבל את מלא ההטבה. כוחות הס"א באים לאמן את האדם למטרה.

כיוון שברא את האדם, וחטא, ויצא בפסק דינו לפניו, באו עזא ועזאל. אמרו לפניו, פתחון פה יש לנו אליך, הרי האדם שעשית, חטא לפניך. אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם, כלומר שהיה גם בכם את גדלות הרצון לקבל, הייתם יותר גרועים ממנו. והפיל אותם מהמדרגה הקדושה שלהם מהשמיים. לא העלו על דעתם שאם רצון כה חזק לקבל, יוכלו להגיע לקדושה.

הקב"ה נותן כח בו עובדים המלאכים. כאן נתן להם כח בחירה לזמן מסוים. בשניהם מוצאים דיני הזכר, שהם פשע שרוצה ליהנות מדבר לא נכון. ודיני הנקבה זו המניעה מהנאה מהקדושה אלו כוחות שקיימים בעולם ומונעים מהאדם לבחור בטוב.

בלק קמה – קמז שעור 49

ויבוא אלקים אל בלעם, ממונה היה

עבור הרשע גם הרחמים נראים כדין.

שהרי את השם יאהב יוכיח. יוכיח אותו בסתר, ואם לא יחזור בהדרגה יעזוב אותו לנפשו, וגם זה טוב עבורו שיגיע תיקונו מוקדם יותר. הגם כשבטעות חושב הרשע שמגבילים אותו זה לרעתו, בעצם זה פועל לטובתו, כך שאומרים לו לשמור שבת, חושב הוא שמגבילים אותו, ואינו רואה את התכלית. בתחילה נותנים להם כוח כדי להתגבר, אך בסופו של דבר הכל ילך לצד הקדושה.

אמר רבי שמעון: אוֹסרִי לַגפן עירֹה, ולשׂורֵקה בנִי אתונו. הקב"ה שם אותם במקום מעין מאסר, אוסרי לגפן, שבשביל ישראל הנקראים גפן. הגפן נק מלכות, היא הרצון לקבל חכמה, ממנה מוצאים יין ישראל המשמח, או יין עכו"ם המשכר, דהיינו חכמה שלא ניתן לעמוד בו בזמן תיקון. תפקיד עם ישראל הוא לבוא בזמן תיקון באמונה, לקבל בדרך השפעה, שזה תענוג אמיתי.

בלעם בא להרע, ומודיעים לו מלמעלה שלא יוכל לקבל תאוותו, אלא עליו להיות כפוף לעליון. ולמרות זאת חשב שיוכל להתגבר על ידי כוח השמאל שבאתון. יש ואדם מרגיש שאם יעורר התאווה האישית יוכל להתגבר, אך נכון להגביר את האמונה.

ההשגחה העליונה מראה לאדם רק מה שנצרך לו.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בלק קלט – קמא שעור 47

עינו של דוד ועינו של בלעם

העין קרובה למוח ומבטאת את פנימיות האדם. גם צדיק צריך להשתמש בעין רע כאשר מפנה אותה כדי לא לרחם על אכזרים, כפי שהסתכל דוד על גוליית. עין רע של צדיק פוגעת ברשעים, לעומת בלעם הרשע, אשר עינו הרע הייתה בהיפוך מעינו של דוד.  את בחינת העין הרע שיש באדם, עליו להפנות כלפי הדברים הרעים שבתוכו כדי לתקנם.

שפז דבר זה של הפלשתי לא מתיישב, וצריך לעיין בו. פלשתי זה היה קרוב לייחוסו של דוד, ובנה של עורפה היה. וזהו שכתוב, ממערכות פלשתים, אל תקרא ממערכות, אלא ממערות פלשתים, שעשה לאימו כמו מערה זו. וכיוון שכתוב, ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו. הסתכל בו דוד בעין רע מכאן שגם צדיקים יכולים להסתכל בעין רע. ובכל מקום שדוד היה מסתכל בעין רע, כל מיני צרעת היו נמשכים מעיניו של דוד. וכך היה ביואב. כיוון שהסתכל בו דוד בעין רע, כתוב, ואל ייכרת מבית יואב זב ומצורע.

שפח וכאן בפלשתי הזה, כיוון שקילל את השם, הסתכל בו דוד בעין רע, וראה במצחו שהצטרע, מיד כתוב, ותִטבע האבן במצחו, כי התדבקה הצרעת במצחו. והכול היה מחמת השתקעות עין הרע של צרעת במצחו, שהשתקעה האבן ממש במצחו. הרי ודאי שמצורע היה.

שפט בלעם הרשע הפושע, העין שלו הייתה בהיפוך מעינו של דוד. עינו של דוד הייתה מרוקמת בכל מיני צבעים, לא הייתה עין בעולם יפת מראה כעינו של דוד. כל הצבעים שבעולם היו נוצצים בה, והכול באהבה למי שיָרֵא חטא, כמ"ש, יְרֵאיך יִרְאוני וישמָחו. שהיו שמחים כשרואים אותו, וכל אלו הרשעים היו יראים מפניו. ודוד יפה עיניים הוא רועה בשושנים, שהם בחינת נשמות.

שצ אבל עינו של בלעם הרשע, הייתה עין רעה מכל וכל, בכל מקום שהיה מסתכל היה מכלה אותו כשלהבת. כי אין עין רעה בעולם, כמו עינו של אותו רשע, שהיא בהיפוך מעינו של דוד. כך נבחן האדם בהסתכלותו על החיים, האם הוא מסכל בעין של בלעם הרשע, או של דוד הצדיק המפנה מבט לתכלית, בעין טובה ליראי חטא, אשר היה מפנה עין רע רק לרשעים

שצא על גילוי עריות, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב בגילוי עריות, ושִׂיפַּח ה׳ קודקוד בנות ציון. וכתוב בצרעת , ולַשְׂאֵת ולספחת. כמו ששם צרעת אף כאן צרעת.

על הגנֵבה, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב, הוצֵאתיה נאום ה׳ צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לַשׁקר, ולָנֶה בתוך ביתו וכִילַתוּ ואת עציו ואת אבניו. איזה דבר הוא שמכלה עצים ואבנים? זו צרעת. כמ"ש, ונָתַץ את הבית את אבניו ואת עציו. גם גילוי עריות וגם על גניבה מקבלים צרעת

שצב על לשון הרע, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב, ותדבר מרים ואהרון במשה. וכתוב, וייפֶן אהרון אל מרים והנה מצורעת.

על עדות שקר, מאין לנו שלוקים בצרעת? כי משום שהעידו ישראל שקר, ואמרו, אלה אלוהיך ישראל, בקול חזק, כמ"ש, קול מלחמה במחנה, משום זה כתוב, וִישַׁלחוּ מן המחנה כל צָרוּע וכל זָב.

שצג על דיין המקלקל דין, מאין לנו שלוקים בצרעת? שכתוב, כאֱכוֹל קש לשון אש, שורשם כַּמָק יהיה ופִרְחָם כָּאבק יעלה, כי מאסו את תורת ה׳. ואין פרחם, אלא צרעת, כמ"ש, ואם פָּרוֹח תִפרח הצרעת.

על שנכנס בתחום חברו, מאין לנו שלוקים בצרעת? מ עוזיהו, שנכנס בתחום של כהונה. שכתוב, והצרעת זרחה במצחו.

ועל המשלח מדונים בין אחים, מאין לנו שלוקים בצרעת? כי כתוב, ויְנַגַע ה׳ את פרעה, משום שהוא שלח מדונים בין אברהם ושרה.

ועל עין הרע, מאין לנו? שעין רע של דוד היה מכה בצרעת לאותם שאינם יראי ה׳. הרי שעין רע מביא צרעת. והכול היה בו באותו רשע בלעם.

שצד כתוב, פְּתוֹרה אשר על הנהר ארץ בני עמו. על הנהר, שנתן עין הרע על אותו נהר העומד בישראל, שהוא יסוד דז״א שרצה למנוע תזונה מישראל ע"י הצדיק שנק ז"א. כמ"ש, הנני נוטה אליה כנהר שלום. ובלעם בא בפתורה ההיא, מלכות דס״א, והיה מתגרה בהם. היה מתגרה בישראל המקבלים מהנהר, שהיה רוצה להמשיך השפע מהנהר, אל המלכות שלו, שנקראת פתורה. פתורה, אשר נלחמת על הנהר, להמשיך אותו לצד שלה.

שצה אמר רבי אבא: ודאי כל אלו הדברים היו בבלעם. אבל גילוי עריות, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, הן הֵנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, לִמְסור מַעַל בה׳ על דבר פְּעוֹר. הרי כאן עבודה זרה, של פעור, ועריות, של כּוֹזְבּי בת צוּר.

עדות שקר, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, ויודע דעת עליון. והוא אפילו דעת בהמתו לא היה יודע. שלא ידע למה נטתה אתונו מהדרך.

קלקל את הדין, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, לך אִיע ָצך. שזה עומד ותלוי בדין אם יזכו ישראל או לא, והוא נתן עצה רעה להזיק לישראל ונטה מהדין, שלא השגיח עליו. ויעץ רעות עליהם.

שצו נכנס בתחום שאינו שלו, מאין לנו שהיה בבלעם? כי כתוב, וא ַעַל פר ואַיל במזבח. וכתוב, את שבעת המזבחות ערכתי. שהקרבת קורבנות שייכת לכוהנים, ולא לו.

משלח מדונים בין אחים. היה בו, כי שילח מדונים בין ישראל לאביהם שבשמיים.

לשון הרע, הייתה בו. כי לא היה בעולם בעל לשון הרע כמוהו. כי כל כוחו היה בפיו.

קללת השם הייתה בו, כמ"ש, ואנוכי איקָרֶה כה. שפירושו שהיה רוצה לעקור את המלכות הנקראת כ"ה מישראל.

וכולם היו בו. עין הרע כמו שלמדנו. והכול על אותו הנהר של ישראל, יסוד דז״א, נתן עיניו להתגרות בו, להטות שפעו לצידו הרע. וכתוב, פְּתוֹרה אשר על הנהר ארץ בני עמו. האם איני יודע שארץ בני עמו היא? אלא זהו סוד, שכל בני עמו היו דבוקים בו

בלק קלט – קמא שעור 47

עינו של דוד ועינו של בלעם

העין קרובה למוח ומבטאת את פנימיות האדם. גם צדיק צריך להשתמש בעין רע כאשר מפנה אותה כדי לא לרחם על אכזרים, כפי שהסתכל דוד על גוליית. עין רע של צדיק פוגעת ברשעים, לעומת בלעם הרשע, אשר עינו הרע הייתה בהיפוך מעינו של דוד.  את בחינת העין הרע שיש באדם, עליו להפנות כלפי הדברים הרעים שבתוכו כדי לתקנם.

בכל מקום שדוד היה מסתכל בעין רע, כל מיני צרעת היו נמשכים מעיניו של דוד. וכך היה ביואב. כיוון שהסתכל בו דוד בעין רע, כתוב, ואל ייכרת מבית יואב זב ומצורע. וכאן בפלישתי הזה, כיוון שקילל את השם, הסתכל בו דוד בעין רע, וראה במצחו שהצטרע, מיד כתוב, ותִטבע האבן במצחו, כי נדבקה הצרעת במצחו, הרי ודאי שמצורע היה.

כך עינו של בלעם הרשע, הייתה עין רעה מכל וכל, בכל מקום שהיה מסתכל היה מכלה אותו כשלהבת. כי אין עין רעה בעולם, כמו עינו של אותו רשע, שהיא בהיפוך מעינו של דוד, שהיה יפה עיניים הוא רועה בשושנים, שהם בחינת נשמות.

כך נבחן האדם בהסתכלותו על החיים, האם הוא מסכל בעין של בלעם הרשע, או של דוד הצדיק המפנה מבט לתכלית, בעין טובה ליראי חטא, אשר היה מפנה עין רע רק לרשעים.

בלק קלו – קלח שעור 46

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר

דברי פיו של אדם מחיים או ממיתים אותו.

צריך אדם לדבר דברי תורה, ולא חלילה לנקוב בשם השם, דהיינו לעשות חיסרון בשם. גדר הדיבור שממית שהוא לשון הרע על הבורא, ואפילו כשאדם עצוב, ולמעשה מרגיש רע בעולמו של הקב"ה, זהו חטא. יזהר האדם שלא להיות נגוע, היינו לא למשוך תענוג לגוף, שאינו שייך לנשמה, שאז יתמכר לרצונות הגוף. 

אמר אותו הילד על דברי בנות צלופחד שאמרו, אבינו מת במדבר, טעם זה, הזרקא, מטעמי התורה שהוא על המילה, אבינו, ציורו דומה לנחש התלוי על עורפו ומושך זנבו לפיו, שהוא עקשן בדרך יצר הרע, או מפנה עורף לקדושה, אותיות עורף, עורפה, עפרון, שם יצר הרע. אבינו מת במדבר, ע״י דברי פיו.

בלק קלו – קלח שעור 46

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר

דברי פיו של אדם מחיים או ממיתים אותו.

צריך אדם לדבר דברי תורה, ולא חלילה לנקוב בשם השם, דהיינו לעשות חיסרון בשם. זהו הדיבור שממית, לשון הרע על הבורא, ואפילו מלמד בעל הסולם שמי שעצוב, למעשה מרגיש רע בעולמו של הקב"ה וזהו חטא. יזהר האדם שלא להיות נגוע, היינו לא למשוך תענוג לגוף, שאינו שייך לנשמה, שאז יתמכר לרצונות הגוף.  

שעט אמר אותו הילד, אני חוזר לדברים הראשונים, אבינו מת במדבר, טעם זה, הזרקא, שהוא על המילה, אבינו, ציורו דומה לנחש התלוי על עורפו ומושך זנבו לפיו שהוא עקשן בדרך יצר הרע, או מפנה עורף לקדושה, אותיות עורף, עורפה, עפרון, שם יצר הרע. וציור זה הוא בטעם הזרקא הנמשך למעלה על המילה, אבינו. מת במדבר, ע״י דברי פיו. עורף נק אחוריים כלומר הבחינה הלא חשובה, אלקים אחרים

מיהר אותו הילד בחיפזון, והחזיק בעורפו של אביו, ובכה ואמר, צלופחד זה מת ע״י דיבור, ואתה אבי ע״י דיבור חזרת לעוה"ז, ע״י הדיבורים והדמעות של הילד. חזר אביו ונישק אותו וחיבק אותו. בכו רבי אלעזר והחברים כולם, ואביו היה בוכה עימהם. לקחו אותו כולם ונישקו אותו בפיו על ראשו ועל עיניו, ואביו היה בוכה עימו.

שפ אמר רבי אלעזר, בני, כיוון שאמרת דבר זה, אמור, מהו שכתוב, כי בחטאו מת? אמר אותו ילד, הלוא במילה אחת, מת, היה מספיק להם. ולמה צריך לכתוב, מת במדבר, וגם, כי בחטאו מת? אלא כיוון שאותו נחש הכרוך בזנבו למעלה שבציור הזרקא, אשר על המילה אבינו, מאריך הטעם, ע"כ כתוב, בחטאו, בחטאו של הנחש ההוא. ומהו? בדברי פיו, שדיבר על משה. החטא הוא המשכה של כוחות הטומאה כמו שעושים הרשעים כבלעם

כי בחטאו מת, הוא טעם של ההמשכה ההיא מאותו הנחש הכרוך בזנבו, כי בדברו על משה משך כוח הטומאה מנחש הקדמוני, וזהו בחטאו ודאי.

שפא לקח אותו רבי אלעזר בחיקו, בין זרועותיו, ובכו כל החברים. אמר הילד להם, חכמים, עִזבו אותי עם אבי, כי עד עתה עוד לא התיישב רוחי. שאל רבי אלעזר, כמה ימים ושנים לאותו הילד כמה שנים נשארו לו? אמר להם רבי יוסי, חברים בבקשה מאתכם, לא תבקשו לדעת זה, כי עוד לא מלאו לו חמש שנים.

שפב אמר רבי אלעזר, בעין טובה אני מסתכל בו. ומה שאמרת חמש שנים. אלו הם חמש שנים אשר אין חריש וקציר. וגם אתה לא תקצור אותו לעולם מבטיח לו לאבא שהוסיפו לו 22 שנה שלא יראה במות הילד. ואמר לרבי אבא, נשב כאן עד שבעה ימים כדי שהנשמה תתיישב בבית, כי כל שבעת ימים אחר שהנשמה יוצאת מהגוף, היא הולכת בעירום. ועתה שנשמתו של רבי יוסי, הלכה וחזרה, עד עתה לא התיישבה במקומה, עד שבעה ימים

שפג אמר רבי אבא: כתוב, פָּתוֹח תִפתח את ידך לאחִיך לענִייֶך ולאביונך. שלא יעזוב אדם העני שלו, וייתן לעני אחר שעניי עירך קודמים. הרי רבי יוסי, חָמְךָ בבית חוליו, נלך ונגמול עימו חסד. ואחר שנחזור, ניכנס לזה פעם שנייה. והרי כל זמן שנלך ונחזור בדרך זה, נראה תחיית המתים.

שפד אמר רבי אבא, תמה אני על הילדים של דור הזה, כמה חזק כחם והם הרים גדולים ורמים. אמר רבי אלעזר, אשרי חלקו של אבי, שהוא המנהיג של הדור הזה. כי בימיו, רוצה הקב״ה לתקן ב׳ הישיבות שלו, ולעשות אותן יישוב גדול ועליון כראוי, כי לא יהיה כמו הדור הזה עד שיבוא מלך המשיח.

על י״א (11) דברים נגעים באים

שפה על י״א (11) דברים באים נגעים על בני אדם, על עבודה זרה, ועל קללת השם, ועל גילוי עריות, ועל גנבה, ועל לשון הרע, ועל עדות שקר, ועל דיין המקלקל את הדין, ועל שבועת שווא, ועל הנכנס לתחום חברו, ועל החושב מחשבות רעות, ועל המשלח מְדונים בין אחים. ויש אומרים, אף על עין הרע שאולי כולל את כולם.

שפו עבודה זרה, מאין לנו שנגעים באים בגללה? כי כתוב, ויַרְא משה את העם כי פרוע הוא, כי פְרָעֹה אהרון. כי פרוע הוא, שהוכו בצרעת. כתוב כאן, כי פרוע הוא, וכתוב שם, והצָרוּע אשר בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. כמו שם צרעת אף כאן צרעת. והסגירוֹ הכוהן. כמו ששם צרעת אף כאן צרעת

בלק קלג – קלה שעור 45

יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה

אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג רַעְיוֹן מופשט לְלֹא לָבוּשׁ מַתְאִים שֶׁל היגיון אֱמוּנִי.

פתח רבי יוסי לאחר שקם לתחיה: יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל. שואל, האם הוי"ה ממית? הרי השם הזה הוי"ה, סם חיים הוא לכל, אלא הוי"ה ממית את אותה המשכה של ס"א הרעה, הגוף, מיד מחייה אותה המשכה של רוח קדוש הנשמה ומעמיד אותה בקיום השלם. הגוף מת כאשר אדם מסכים להחזיר נשמתו כאשר רואה את האור הגדול של השכינה. ממית את הרצונות הגופניים ומחייה את הנשמה בו זמנית. כך כשמאירים לאדם רצון גדול, הוא מבטל את כל הרצונות הזניחים.

מוסיף רבי יוסי שקם לתחיה: יש לי להשתדל במה שראיתי. כי אין לי להשתדל עוד בדברים של עוה"ז, מאחר שראיתי מה שראיתי, והקב״ה רוצה שלא יאבד ולא יישכח ממני כלום על האדם לוותר על עולם הזה ולהזין את הנשמה לפי חוקי העולם הבא. וכך מלמד רבי יוסי שקם לתחיה, ואומר שאם כבר עברתי כזה זיכוך, כעת עלי להתמקד בויתור על הבלי עולם הזה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שאלות חזרה בזוהר בלק קלג-קלו
1. מהו שכתוב השם ממית האם שם הויה ממית אגב כך הסבר את כל הפסוק "השם ממית ומחייה מוריד שעול …"
2. מה התכוון דוד המלך "יסור יסרני י-ה ולמוות לא נתנני "? וכיצד שייך רבי יוסי למה שקרא לו?
3. מהי הדגשה של בנות צלפחד אבינו מת במדבר ולא היו הרבה מתי מדבר?
4. במה התגלה ענוותנותו של משה רבינו במעשה בנות צלפחד?

בלק קל – קלב שעור 44

בנו של רבי יוסי מפקיעין

גַּם כְּשֶׁאָדָם מֵת מִבְּחִינָה רוּחָנִית, עֲדַיִן יָכֹל הוּא לָקוּם לִתְחִיָּה.

כאן מובא הסבר על ניהול הבריאה כולה, ניהול מערכתי ולא נקודתי. מכאן שמי שבא לתת יגיע ולעבוד, יש טעם להשאירו בעולם, ואף להחיותו, אחרת מסלקים אותו.

שנז בעוד שהיו הולכים, הגיעה יונה אחת, היונה מיצגת את האחדות והחסד, אל רבי אלעזר, חנתה, וצפצפה לפניו. אמר רבי אלעזר, יונה כשרה, נאמנה את תמיד בשליחותך, לכי ואמרי לרבי יוסי, חמי אבי אימו מדרגה נסתרת, או"א עילאין, שחברים באים אליו, ואני עימהם. ונס יקרה לו לג׳ ימים ולא ייפול עליו פחד, כי בשמחה אנו הולכים אליו. השיב פעם אחרת ואמר, איני שמח הרבה. כי רע בעיניי הרבה על רימון מלא אחד, שניתן תחתיו, שמת במקומו. ושמו גם יוסי מידת היסוד. הלכה אותה היונה מפניו. והחברים הלכו.

שנח אמר אבא לרבי אלעזר, מה זו פליאה הגדולה שראיתי, אמר לו יונה זו באה אלי בשליחות מרבי יוסי, שהוא בבית חוליו שהוא מנותק. וידעתי מאותה היונה שכבר ניצל, וחילוף ניתן עליו. כלומר, שאדם אחר ניתן שימות במקומו, והוא נרפא. כלומר ההשגחה הביאה לאדם אחר למות במקומו מלאך המוות רוצה את המגיע לו בדין, ומעליו מספקים לו מישהו אחר.

שנט בעוד שהיו הולכים, הנה עורב אחד עמד לפניהם לעומת יונה שהיא סימן טוב המעיד על חיבור, עורב לא מבשר טובות ומעיד על פירוד, קרא בכוח וצפצף צפצוף גדול. אמר רבי אלעזר, לכך אתה עומד, ולכך אתה מתוקן, שיבשר בשורות רעות, לך לדרכך, שכבר ידעתי שמישהו אחר מת. אמר רבי אלעזר, נלך ונגמול חסד לרימון חסד עם המתים, לוויה לקבורה ותפילה לעילוי נשמתו, שהיה מלא מכל, ורבי יוסי מפקיעין הוא שמו כלומר נתנו למלאך המוות במקומו, מישהו אחר באותו שם, כי הסתלק מעוה"ז, ואין מי שראוי להשתדל בו. והוא קרוב אלינו.

שס נטו מהדרך והלכו לשם. כיוון שראו אותם כל בני העיר, יצאו לקראתם, והחברים האלו נכנסו בבית רבי יוסי מפקיעין. בן קטן היה לו לרבי יוסי, ולא נתן שום בן אדם שיתקרב אל המיטה של אביו אחר שמת, אלא הוא לבדו היה עומד סמוך לו, ובכה עליו, והתדבקו פיו בפיו.

שסא פתח אותו הילד ואמר, ריבון העולם, כתוב בתורה, כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שַׁלֵח תשַׁלַח את האם, ואת הבנים תיקח לך. היה צועק הילד ובוכה. אמר, ריבונו של עולם, תקיים דבר זה שבתורה, שני בנים, מאבי ומאימי, אני ואחותי הקטנה ממני, היה לך לקחת אותנו, ולקיים הדבר שבתורה, שכתוב, שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך.

וריבונו של עולם, אם תאמר, א ֵם כתוב, ולא אב, הנה כאן הכול הוא, אבי ואימי, האֵם מתה ולקחת אותה מעל הבנים, עתה גם אבי, שהיה מגן עלינו, לקחת מעל הבנים. איפה הוא הדין של התורה? בכו רבי אלעזר והחברים, כנגד הבכיות והצעקות של אותו הילד. האם לא צריך לקבל את הדין, האם מותר כך להפנות שאלות להשגחה העליונה.

שסב אמר רבי אלעזר, שמיים לרוּם וארץ לעומק, ולב מלכים אין חֵקר. בעוד שהיה אומר רבי אלעזר הפסוק הזה, היה עמוד של אש פוסק ביניהם לבין הנפטר, ואותו הילד היה דבוק בפיו של אביו ולא היו נפרדים. ע"כ הפסיק עמוד האש. אמר רבי אלעזר, או שרוצה הקב״ה לעשות נס להחיות אותו, או שרוצה שלא יעסוק בו אדם אחר. אבל הדיבורים של אותו הילד ודמעותיו איני יכול לסבול רבי אלעזר מרגיש שיש כאן כח גדול ואין לו תירוץ על טענות הילד.

שסג בעוד שהיו יושבים, שמעו קול אחד, שהיה אומר, אשרי אתה רבי יוסי, שהדיבורים של אותו הגדי הקטן ודמעותיו עלו אל הכיסא של מלך הקדוש, ודנו הדין. וי״ג (13) בני אדם הזמין הקב״ה בשבילך למלאך המוות, לפדות אותך, והנה 22 שנה הוסיפו לך, עד שתלַמד תורה לאותו הגדי השלם האהוב לפני הקב״ה.

שסד קמו רבי אלעזר והחברים, ולא נתנו לאיש לעמוד בבית. מיד ראו אותו עמוד האש שהסתלק, ורבי יוסי פתח עיניו. ואותו הילד היה דבוק פיו בפיו נרדם. אמר רבי אלעזר, אשרי חלקנו, שראינו תחיית המתים עין בעין. התקרבו אליו, והיה אותו ילד ישן, כמו שהיה גווע מעוה"ז. אמרו, אשרי חלקך רבי יוסי, וברוך הרחמן שעשה לך נס על הצעקות והבכיות של בנך, בדבריו, שהיה דוחק בדיבורים יפים לשער השמיים, בדיבורו ובדמעותיו הוסיפו לך חיים. החיים יכולים לפעול למען המתים

שסה לקחו אותו הילד ונישקו אותו, ובכו עימו מרוב שמחה והוציאו אותו לבית אחר, ועוררו אותו משנתו, ולא הודיעו לו מיד מתחיית אביו, אלא אח״כ גם בשורה טוב יש לגלות בהדרגה. שמחו שם ג׳ ימים, וחידשו עם רבי יוסי כמה חידושים בתורה כפי שצריך לנהוג בסעודה בשמחה.

שסו אמר רבי יוסי שקם לתחיה, חברים, לא ניתנה לי רשות לגלות ממה שראיתי בעולם ההוא, אלא אחר 12 שנים. אבל שס״ה (365) דמעות ששפך בני, באו בחשבון לפני מלך הקדוש. ואומר לכם חברים, שבשעה שפתח בני בפסוק ההוא וצעק באלו הדיבורים, הזדעזעו 300,000 ספסלים שבישיבה של הרקיע ש בחינת ג"ר אלף בחינת חכמה, וכל הנשמות עמדו לפני המלך הקדוש, וביקשו רחמים עליי, וערבו עליי, שלא אחטא באותו הזמן. והקב״ה התמלא רחמים עלי.

שסז והיו יפים לפניו אלו הדיבורים של בני, ואיך שמסר נפשו עליי. ואפוטרופוס אחד, מגן ומליץ יושר, היה לפניו, ואמר, ריבון העולם, הרי כתוב, מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. יהי רצון מלפניך, שהזכות של התורה, והזכות של אותו הילד, שמסר נפשו על אביו, שתרחם עליו, ויינצל.

שסח ממשיך רבי יוסי ואומר וי״ג אנשים הזמין לו תחתיי, שנתן למלאך המוות ערבון, פדיון תחתיו, להוציא אותי מדין הקשה הזה. אז קרא הקב״ה למלאך המוות, וציווה אותו עליי, שישוב אחר 22 שנים. כי י״ג אנשים שנתן לו תחתיי, אינם נחשבים לו שיהיו ערבון ממש תחתיי לפטור אותי ממיתה לעולם, אלא שנתנו לו מַשכּוֹנות שהם בידיו.

כלומר כי בין כך ובין כך היו י״ג אלו סופם למות, והם בידיו של מלאך המוות. אלא שהקדימו לו הזמן, וע״כ אינם ערבון ופדיון לפטור אותו ממיתה לגמרי. אלא שהאריכו לו הזמן עד 22 שנים. עתה חברים, משום שראה הקב״ה שאתם צדיקי אמת, קרה הנס לעיניכם

בלק קל – קלב שעור 44

בנו של רבי יוסי מפקיעין

גַּם כְּשֶׁאָדָם מֵת מִבְּחִינָה רוּחָנִית, עֲדַיִן יָכֹל הוּא לָקוּם לִתְחִיָּה.

כאן מובא הסבר על ניהול הבריאה כולה, ניהול מערכתי ולא נקודתי. מכאן שמי שבא לתת יגיע ולעבוד, יש טעם להשאירו בעולם, ואף להחיותו, אחרת מסלקים אותו.

בעוד שהיו הולכים, הגיעה יונה אחת, היונה מיצגת את האחדות והחסד, אל רבי אלעזר, חנתה, וצפצפה לפניו. אמר רבי אלעזר, יונה כשרה, נאמנה את תמיד בשליחותך, לכי ואמרי לרבי יוסי, חמי שחברים באים אליו, ואני עימהם. ונס יקרה לו לג׳ ימים ולא ייפול עליו פחד, כי בשמחה אנו הולכים אליו.

וידעתי מאותה היונה שכבר ניצל, וחילוף ניתן עליו. כלומר, שאדם אחר ניתן שימות במקומו, והוא נרפא. כלומר ההשגחה הביאה לאדם אחר שגם נקרא רבי יוסי, למות במקומו. מלאך המוות רוצה את המגיע לו בדין, ומעליו מספקים לו מישהו אחר.

בן קטן היה לו לרבי יוסי, ולא נתן שום בן אדם שיתקרב אל המיטה של אביו אחר שמת, אלא הוא לבדו היה עומד סמוך לו, ובכה עליו, והתדבקו פיו בפיו. פתח אותו הילד ואמר, ריבון העולם, כתוב בתורה, כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. אמר, ריבונו של עולם, תקיים דבר זה שבתורה, שני בנים, מאבי ומאימי, אני ואחותי הקטנה ממני, היה לך לקחת אותנו, ולקיים הדבר שבתורה, שכתוב, שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך.

בעוד שהיו יושבים, שמעו קול אחד, שהיה אומר, אשרי אתה רבי יוסי, שהדיבורים של אותו הגדי הקטן ודמעותיו עלו אל הכיסא של מלך הקדוש, ודנו הדין. וי״ג (13) בני אדם הזמין הקב״ה בשבילך למלאך המוות, לפדות אותך, והנה 22 שנה הוסיפו לך, עד שתלַמד תורה לאותו הגדי השלם האהוב לפני הקב״ה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בלק קכז – קכט שעור 43

יְהוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי

החסדים הם הקשרים בין האור לגוף.

הגוף הוא רצון לקבל, והאור שהוא חכמה שונה בתכלית, ונדרשת השוואת צורה, כלומר שגם הגוף יהיה משפיע, ואז יוכל לייצר חסדים לכלי ראוי. מהאור החוזר, מהדחיה לצורך רצון להשפיע, שאז נוצר כלי חדש של אור חוזר בו ניתן לקבל את הארה. החסד מחבר בין שני הפכים אלו, לכן צריך האדם לפעול בחסד.

רבי אלעזר היה הולך לראות את רבי יוסי חמיו, ורבי אבא והחברים הלכו עמו. פתח רבי אלעזר: אמר דוד המלך, יְהוָה בֹּקֶר, תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ-לְךָ, וַאֲצַפֶּה. בוקר, זהו בוקר של אברהם, מידת חסד, שמתעורר בעולם. כמ"ש, וישכם אברהם בבוקר. כי כשבא הבוקר, אז אותו בוקר, חסד, מתעורר בעולם, והוא עת רצון לכל, ולעשות חסד לכל העולם לצדיקים ולרשעים, ואז עת תפילה היא להתפלל לפני המלך הקדוש.

עתה הוא זמן של חסד, גימטרייה חיים, שניתנת הזדמנות לתשובה.

משום שעת רצון, מבקש הקב״ה זכות על האדם, כלומר וישנה התערבות של הקב"ה לטובת המתפלל אליו, וגם הדין נדחה הצידה מחוט החסד של הבוקר. ואם נמצא בתפילה, או שהוא בעל תשובה, הוא מרחם עליו. ובאותה שעה נשמע קול ציפורים המקננות, כמ"ש, אשר שָׁם ציפורים יקננו, כי אלו הציפורים מודות ומשבחות להקב״ה. הבוקר הוא זמן ראוי ומסוגל להתעוררות החסד. כאן צריך לשמוע את ציוץ הציפורים שבנפש שמודות ומשבחות לקב"ה.

וע״כ כתוב, בוקר אערוך לך ואצפה, שיסדר שאור החכמה שביסוד יאיר מלמטה למעלה. ובזה, ואצפה, שהוא לשון כיסוי. שהמלכות תצפה ותכסה האור הזה, שלא יתפשט מלמעלה למטה. מלשון זו נלמד שכאשר מצפים למשיח, למעשה עושים ציפוי, כיסוי שיוכל להתגלות. לא רק מתגעגע אל מכין עצמו לגילוי.

בלק קכד – קכו שעור 42

ראש, גזע ושביל

כח האמונה שומר על ישראל מאחיזת החיצונים.

ה׳ אלקינו ה' אלו שלוש בחינות של הכרה עליונה, תודעה, וגוף המקבל את התודעה. השורש הוא בעולם אצילות בו אבא ואמא עלאין הם נקודת האמונה הגדולה השומרת על האמונה, ונקראת יסוד דאבא, על זה כתוב ראש צורים. רואה בלעם שיש בישראל כוח זה של אמונה שלמה שנשמרת בטבעת מפני החיצונים.  תחת מדרגה זו שהיא שם ה' הראשון, לאחר הראש, הגזע הוא השם אלקינו הוא מדרגת הבינה, התודעה, השביל הוא זעיר אנפין.

שמד כל הייחוד השלם הוא בשמות, ה׳ אלקינו ה'. כי הסוד שלו הוא מראש צורים, אבא עילאה, ומתייחד בראש ובגזע ובשביל. הוי"ה, זהו הראש העליון, אוויר העולה, ראש צורים חסדים מכוסים, ראש לנקודת האמונה הגבוהה, אבא, אוירא דכיא. אלקינו, זה הגזע, שכתוב, מגזע ישי, בינה כאשר כתוב בלי וו. עם וו זו מלכות שעלתה לבינה, זהו שורש דוד, שהיא ומגבעות. הוי"ה, זהו השביל התחתון, ז״א, ו׳, שעליה כתוב, אשׁוּרנו, פסיעה לחוץ. וע"ז התייחד בו. משום שהתפשט בו׳ השביל, פסיעה לחוץ. משיח בן יוסף צריך להיהרג שמקורו במלכות שאין לה מבחינתה כלום, וימתין עד שמשיח בן דוד ילקט חיים מבינה ויחייה אותו.

שמה אשר חלקך רבי שמעון שזכית לדברים עליונים של ריבונך, וריבונך רצה בך. כמה השיעור של התפשטות השביל הזה בשיעור עליון, בראש ובגזע ובשביל, והתלבשו בהתפשטות הזו. וע״כ התפשטות האות א׳ היא שיעור של ו"ק, והכול התייחד באות הזו, ומשום זה כתוב, לבדָד ישכון, כראוי בחינת ראש צורים או"א אילעין השומרים על נקודת האמונה, כמו האבות הקדושים.

שמו ישראל, יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה ובציור כראוי שגם בצורת האותיות ישנה חוכמה אלוקית צורה ממנה ניתן ללמוד על העולמות העליונים, להבין סודות העליונים שבהם. אבל כמ"ש, ובגויים לא יתחשָׁב, משום שאין להם כתב ולשון מקוריים לכן אל לו ליהודי להתחשב ברצונות הגויים שבנפשו, שיהיו מצוירים ע״פ הצורות העליונות. ואין להם להסתכל ולדעת כלום בצורת הכתב שלהם, כי כמ"ש, הבל הֵמה מעשה תעתועים, כי כתב ולשון שלהם הם רק הֶסכֵּמיוֹת, שבני אדם הסכימו על צורה ולשון אלו. ולא יתחשב, במחשבה ובהסתכלות שלהם על צורות אותיותיהם, משום שאין להם כתב. אשריהם ישראל. האותיות מייצגות חסרונות, והחסרונות הבאים בהשגחה על ישראל מלמעלה לצורך תיקונם. אצל הגויים אין טעם להתיחס לאותיות, דהיינו החסרונות המורגשים אצלם.

שמז מי מָנה עפר יעקב ומספָּר את רובע ישראל. הנקודה העליונה שהיא או״א עילאין, הראש והגזע והשביל שלה, שהם רת״ס, כלומר חב״ד חג״ת נה״י, היא בסתר. ואינה עומדת לשאלה לחוץ, כי באו״א אין י׳ יוצאת מאויר יוד היא מלכות שעלתה לבינה ונשארת שם בלי לאפשר לחוכמה להתפשט. אבל משעה שהתחילה להיבנות ולעשות היכל ברצונו, שנקראת מ״י, שהוא ישסו״ת, התחילה להיבנות הצורה של או״א ממש, שהוא ז"א, שיש לו צורת אבא, שהוא או״א עילאין. ואח״כ הוציא הנוקבא שלו, המלכות, בצורה של אימו, שהיא ישסו״ת, בינה. סוד מי ברא אלה, ישסו"ת שהיא אמא הוציאה והולידה בן ובת, ז"א ומלכות, שהם בדיוקן או"א. או"א הם חסדים מכוסים, מהם יצא ז"ת, ישסו"ת שהולידה את ז"א ומלכות.

שמח מ״י, זה ראש גזע שביל, כלומר רת"ס, שהם חב״ד חג"ת נה״י של ישסו״ת. והתפשט להיבנות בהתפשטות של היכל אחד, לב׳ צדדים בָּנה, לז״א ולמלכות. ואע״פ שהוציא את ישראל, ו׳, ז״א, הוציא ג״כ את הנוקבא שלו ביחד, והזמין אותה אליו.

מָנה, הוא כמ"ש, ויְמַן להם המֶלך. וכן, ומשלוח מנות איש לרעהו. כלומר, מ״י, ישסו״ת, נתן לז״א מתנה רבה ומכובדת, המלכות, והוציא אותה עימו יחד. באותה התפשטות שהתפשט, הוציא שניהם יחד בשעה אחת. כלומר, שהבינה הוציאה את זו״ן בבת אחת. כמ"ש, מי ישסו"ת מנה מתנה עפר מלכות יעקב ז"א. מי, בינה, ישסו״ת, מנה, נתנה מתנה רבה, שהיא עפר, מלכות, ליעקב, ז״א.

שמט ומספָּר את רובע ישראל. רובע ישראל, רביעית ממידת ישראל, ז״א, שהוא ברית, יסוד דז״א. ונקרא רובע, משום ששיעור הגוף הוא ארבע בריתות. ברית היא רובע, בשיעור מדידת הגוף. הכול הוציא מי, בינה. וע"כ כתוב, מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. כי מי האצילה הכול.

קו האמצעי נקרא גוף. ג׳ קווים יש בקו אמצעי, ז״א:

א. קו ימין הוא חכמה חסד ונצח,

ב. קו שמאל הוא בינה גבורה והוד,

ג. קו אמצעי הוא כתר דעת ת״ת יסוד.

הרי שבגוף, בקו אמצעי, יש ד"ס כתר דעת ת״ת יסוד. ונמצא שיסוד הוא חלק רביעי של קו האמצעי. ויש לשער במדידת הגוף ד׳ בריתות, ד"פ כמידת הברית, שהם ד"ס כתר דעת ת״ת יסוד. ונמצא שהברית היא יסוד, רובע הגוף. וע״כ כתוב, רובע ישראל, על היסוד

בלק קכד – קכו שעור 42

ראש, גזע ושביל

כח האמונה שומר על ישראל מאחיזת החיצונים.

ה׳ אלקינו ה' אלו שלוש בחינות של הכרה עליונה, תודעה, וגוף המקבל את התודעה. השורש הוא בעולם אצילות בו אבא ואמא עלאין הם נקודת האמונה הגדולה השומרת על האמונה, ונקראת יסוד דאבא, על זה כתוב ראש צורים. רואה בלעם שיש בישראל כוח זה של אמונה שלמה שנשמרת בטבעת מפני החיצונים.  תחת מדרגה זו שהיא שם ה' הראשון, לאחר הראש, הגזע הוא השם אלקינו הוא מדרגת הבינה, התודעה, השביל הוא זעיר אנפין.

ישראל, יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה ובציור כראוי, שגם בצורת האותיות ישנה חוכמה אלוקית, צורה ממנה ניתן ללמוד על העולמות העליונים, להבין סודות העליונים שבהם. אבל כמ"ש, ובגויים לא יתחשָׁב, משום שאין להם כתב ולשון מקוריים. לכן אל לו ליהודי להתחשב ברצונות הגויים שבנפשו, כמ"ש, הבל הֵמה מעשה תעתועים, כי כתב ולשון שלהם הם רק הֶסכֵּמיוֹת, שבני אדם הסכימו על צורה ולשון אלו. ולא יתחשב, במחשבה ובהסתכלות שלהם על צורות אותיותיהם, משום שאין להם כתב. אשריהם ישראל. האותיות מייצגות חסרונות, והחסרונות הבאים בהשגחה על ישראל מלמעלה לצורך תיקונם. אצל הגויים אין טעם להתייחס לאותיות, דהיינו החסרונות המורגשים אצלם.

בלק קכא – קכג שעור 41

מֶה עשיתי לךָ ומה הֶלְאֵיתיך

כביכול מתחנן הקב"ה לישראל שישכילו לשוב בתשובה, ומרוב אהבתו אליהם אינו מייסרם קשה.

שלו עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב. עמי, כמה הקב״ה הוא אב רחמן על בניו, אע״פ שחטאו אליו, כל דבריו הם באהבה להם, כאב אל בנו. חָטא הבן לאביו, מכה אותו, וכל כמה שמכה אותו אינו חוזר מדרכו. גוער בו בדברים, ואינו מקבל ממנו. אמר אביו, איני רוצה לעשות לבני כמו שעשיתי עד הנה, אם אכה אותו יהיה כואב בראשו, וכאבוֹ עליי. אהיה גוער בו, הרי צורתו משתנה. מה אעשה? אלא אלך ואתחנן לו, ואומר לו דברים רכים, כדי שלא ייעצב.

שלז כן בכל הדרכים הלך הקב״ה עם ישראל. התחיל עימהם להכות אותם ולא קיבלו. גער בהם, ולא קיבלו. אמר הקב״ה, רואה אני בבניי, שבגלל המכות שהכיתי אותם, הם כואבים בראשיהם. אוי, הרי את הכאב שלהם אני מרגיש. כמ"ש, בכל צָרָתם לו צר. אגער בהם, הרי משתנה צורתם, כמ"ש, חשך משחוֹר תוֹארם, לא ניכרו בחוצות. אוי, כשאני מסתכל בהם ואיני מכיר אותם.

עתה אהיה מתחנן לפניהם תחנונים. עַמי מֶה עשיתי לךָ ומָה הֶלְאֵיתיך. בן יחיד שלי, אהוב נפשי, רְאה מה עשיתי לך. השלטתי אותך על כל בני היכלי, השלטתי אותך על כל מלכי העולם. ואם עשיתי מעשים אחרים, ענה בי. אתה תעיד בי. הקב"ה בא לאדם בדרכי פיוס ועל האדם למצוא את הנקודה הפנימית דרכה יכול למלא תפקידו

שלח עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בְּעוֹר. זכור נא, הֱיה זוכר, בבקשה ממך, מה יעץ.

ומה הייתה עצת בלק על העם הקדוש? והתורה לא חשבה כלום על בלק, כמו שחשבה על לבן, שכתוב, ארַמִי אובד אבי

ומגבעות אשוּרֶנו, ואושיט פסיעה לחוץ

שלט כתוב, כי מראש צוּרים אֶרְאנו ומִגְבָעות אשׁוּרֶנו. הציור והצורה של אביו נרשמים בו ממש. ומאותו זמן שהיה במעי אימו, מצידה, התפשט והושיט פסיעה יותר לחוץ. כי מראש צורים אראנו, זהו צורה וציור של אביו ממש. כיוון שהיה במעי אימו, אשורנו, אושיט פסיעה לחוץ. ו׳ כעין זה.

ישראל של מעלה, ז״א, צורתו כמו אבא, חכמה דימין, או״א עילאין, חסדים מכוסים שלא ניתן באצילות לקבל ג"ר דחכמה לכן הם בסוד איזקע דכיה, חסדים מכוסים. וזהו, כי מראש צורים אראנו. זהו הצורה והציור של אביו ממש, חסדים מכוסים מחכמה, כמו או״א עילאין, שהי׳ אינה יוצאת מאויר שלהם לעולם.

כיוון שהיה ז"א במעי אימו, שנכלל בבינה והוציא שם ג׳ קווים. אז, אשורנו, מלשון הכתוב, תָמוֹך אשׁוּריי, פסיעות. שעושה פסיעה מחוץ לגבול אביו, והחכמה מתגלה בו, ופסיעה זו היא המלכות, המחוברת עם ז״א. שבמלכות זו מתגלה החכמה. ו׳ כעין זה, שניכרות בה הפסיעה וההתפשטות לחוץ.

כי מצד צורת אבא, היה ז״א צריך להיות י׳, כי אבא הוא י׳. אמנם מתוך שהתפשט פסיעה לחוץ, הוארך ונעשה ו׳, ויש לו התפשטות יותר מאבא.

שמ וזהו, ומגבעות אשורנו. כי אמא נקראת גבעות. ומשם עשה ז״א פסיעה לחוץ. בישיבה עליונה, גבעֹת חסר ו'. בישיבה של הרקיע, ומגבעות הוא עם אות ו׳.

ו׳ משלימה לב׳ צדדים. צד אחד על ז״א, כי גבעה זו אינה נפרדת מבנה, ז״א, לעולם, ואינה עוזבת אותו. וע״כ נכללת הו׳ עימה לעולם. ומשום זה כתוב, ומגבעות, עם ו'. יש לאות וו שני פירושים. א. על ז"א שהגבעה אינה נפרדת מבנה, פירוש ב. על המשיח, שגבעה היא מלכות שעלתה לבינה ואינה עוזרת את המשיח אלא משפרת אותו עד שיבוא לקבל את הכוח מהגבעה העליונה, בינה. אעשה אותו מאושר, מגבעות. ראש צורים, הוא הצור העליון, הצורה העליונה שהיא הטבה שלמה, מקום שמשם נחצב בצורת הרחמים, שיהיה בך כוח לוותר על עצמך לגמרי, תוכל להתחבר לצד הנפשי המקשר לצורת ההשפעה העליונה. נשמה הלוקחת צורה מבינה, ובכל זאת הוציא אותו מחוץ למדרגה, לגבעות שזו אות וו, ז"א העולה לבינה להתכלל בהשפעה. כוח האמונה מבינה הוא ב ג' קווים, אמונה ב ג' האבות, עבודה בקו אמצעי. כדי שאדם יוכל להגיע לתכליתו, חייב הוא לאמץ ולהשיב אל הלב את תפיסת בינה, תפיסת העולם הבא, תפיסה שעל פיה רוצה הנשמה לפעול.

וצד אחד הוא על משיח בן דוד, כי הגבעה שלמטה, המלכות, הבן שנכלל בה, הוא משיח בן דוד. לעת"ל, כשיבוא מלך המשיח, צריכה לקחת אותו הגבעה העליונה, בינה, ולהכניס אותו לתוך כנפיה, כדי לחזק אותו ולהעמיד אותו בחיים העליונים של הבינה, וממנה ייצא באותו יום משיח בן דוד. ועליו רומזת ו׳ של ומגבעות.

שמא וכתוב, אסַפְּרה אֶל חוק, ה׳ אמר אליי, בני אתה, אני היום יְלִדְתיך. שעתיד אני לומר למקום הזה שנקרא חוק, המלכות, ולבשר לו, הוי"ה, בינה, אמר אליי, בני אתה, אני היום ילדתיך. כי המלכות עלתה והלבישה את הבינה, והוציאה משיח בן דוד מבינה ממש. וע״כ, ביום ההוא ממש, שהוא בינה, מוציא אותו חוק, שהוא מלכות, מתחת לכנפיה של הבינה, בכמה חיים, בכמה עטרות, בכמה ברכות כראוי. כי המשיח הוא בן המלכות.

וא״כ איך אמר, הוי"ה אמר אליי, בני אתה, שמשמע, שהוא בן הבינה? אלא שהמלכות עם בנה משיח בן דוד, עלו שניהם לבינה, והמשיח נכלל באורות הבינה, והוא יצא אמנם מהמלכות, אבל נחשב כאילו יצא מהבינה, להיותה במקום בינה.

שמב וחוק, מלכות, לא יישאר לבדו, אחר שייצא ממנו משיח בן דוד. כי אז יתכלל במלכות משיח אחר, משיח בן יוסף. ובמלכות יתחזק, ולא בבינה, כמו משיח בן דוד, משום שהוא גבעה תחתונה, המלכות, שאין בה חיים. כי המלכות אין לה מעצמה, אלא מה שנותן לה ז״א, שממשיך מהבינה ונותן אל המלכות.

וכיוון שמשיח בן יוסף מתדבק רק במלכות, ולא בשום מקום אחר, ע״כ ימוּת המשיח הזה וייהרג. כי המלכות מצד עצמה אין לה כלום מה לתת לו. ויהיה מת עד שגבעה זו, המלכות, תלקט חיים מגבעה עליונה, בינה, ותשפיע למשיח בן יוסף מאורות הבינה. ואז יקום משיח בן יוסף לתחיה. מלכות היא מעין התפיסה של העולם הזה, ובינה של עולם הבא. המשיח נולד מתפיסה של עולם הבא, ובזה כוחו. משיח בן יוסף בא ממלכות, ומשיח בן דוד ממלכות שעלתה לבינה. משיח בן יוסף ימות אבל יחיה בזכות התנועה להולדת משיח בן דוד, שהמלכות צריכה ללקט מבינה אליה עלתה המלכות כדי לאפשר לדוד חיי עולם.

שמג ומשום זה בישיבה של הרקיע, המילה ומגבעות, שלֵמה באות ו׳, הרומזת על ז״א ועל משיח. אבל בישיבה עליונה, המילה ומגבעֹת חסרה, בלא ו', להראות דבר שאין בו שאלה וספק. וכתוב, הן עָם לבָדָד ישכון, בייחוד בלא ערבוב אחר.

כי ישיבה עליונה היא בינה, וישיבה של הרקיע היא מלכות. ולפי שהו׳ של ומגבעות כוללת ז״א ומשיח, שהם למטה מבינה, כי בבינה אין אחיזה לחיצוניים ובהם יש אחיזה לחיצוניים, לפיכך בישיבה של הרקיע, ששם כבר מקום המלכות, נרמזת ו׳ במילה ומגבעות, שהיא בינה, משום שכבר היא במקום המלכות.

אמנם בבינה במקומה, בישיבה עליונה, אין הו' יכולה להתדבק שם, כי שם מקום בינה, שאין בה אחיזה לחיצוניים, כמו ז״א ומשיח. לכן בישיבה עליונה, המילה ומגבעֹת חסרה, בלא ו', ששם אין שום אחיזה לקליפות ולחיצוניים, שהם בחינת שאלה וספק. וכתוב, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשָׁב, בייחוד בלא ערבוב אחר, כי הם מקבלים מהבינה, שאין שם אחיזה לחיצוניים

הן עם לבדד ישכון הוא ישראל שמקבל מבינה ממקום שאין אחיזה לחיצונים. למרות שנולד ממלכות, מבינה יקבל אהרה.