051- הדף היומי בזוהר הסולם – תרומה – קנא-קנג למתקדמים Iתגיות: משכן, בית מקדש שבלב, מקום שלא שולט בו ס"א
שיעור שמע:
הורד Mp3
SSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS
תְּרוּמָה קנא- קנג
מקום יש ביישוב – שלא מתים שם [אתר אית בישובא – דלא מתין תמן]
הס"א לא יכול לפגום במי שרוצה רק להשפיע.
העולם נברא באותיות, דהיינו חסרונות המבקשות הארה למילוי. בחיסרון של האות ט לא ניתן לפגום מפני שבנקודת בינה זו רוצה האדם רק להשפיע. זהו המשכן, בית המקדש שבלב השמור מכל מזיק כל זמן שאדם שומר על בינה יציבה, זהו המרכז הרוחני, מקום שלא מתים שם.
תסז) מקום יש ביישוב שאינו שולט בו מחבל ההוא שממית את האנשים, ולא ניתנה לו רשות להיכנס שם, וכל אלו הדרים שמה לא מתים עד שיוצאים מחוץ לעיר. ואין לך אדם מכל הדרים שם שלא ימות, וכולם מתים כשאר בני אדם, אלא לא בעיר. משום שאינם יכולים לשבת תמיד בעיר, אלא אלו יוצאים ואלו נכנסים, וע"כ כולם מתים. אין אפשרות לאדם שלא לצאת אף פעם ממקום ההכרה הגבוה והתודעה האמונית השלמה, מפני שיש שמאל ויש ימין ולא ניתן להשאר כל הזמן בקו אמצע שאז אין לאדם חומר גלם לתקן. עבודת הנפש היא בעולה ויורד.
תסח) מהו הטעם שמלאך המחבל אינו שולט שם? האם כיוון שאינו עומד ברשותו? הרי ארץ הקדושה, שאינה עומדת ברשות אחרת, ומתים, ומהו הטעם במקום הזה שאינם מתים? האם בזכות קדושת המקום? הרי אין לך מקום שבקדושה בכל היישוב, כמו א"י. האם משום זכותו של אדם הזה שבנה העיר? הלוא כמה בני אדם היו שזכותם יותר משלו. אמר רבי יצחק: אני לא שמעתי ולא אומר.
תסט) באו ושאלו את רבי שמעון, אמר להם: ודאי מקום ההוא אין מלאך המוות שולט עליו, והקב"ה אינו רוצה שימות אדם במקום ההוא לעולם. ולא שמקודם לכן, עד שלא נבנה, מתו במקום ההוא בני אדם. אלא מיום שנברא האדם ניתקן מקום ההוא לקיום. וסוד הסודות כאן לאלו המסתכלים בסוד החכמה.
ישנו מקום שמור בנפש שאינו מת.
תע) כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בסוד האותיות. והתגלגלו האותיות וברא העולם בחקיקות של השם הקדוש, והתגלגלו האותיות וסבבו העולם בחקיקות. וכשנגלה והתפשט העולם ונברא, והיו האותיות מסבבות לברוא, אמר הקב"ה שיסתיים העולם ביוד, נשארה אות ט' במקום ההוא תלויה באוויר. ט', היא אות המאירה חיים, משום זה מי שראה ט' בחלומו סימן טוב הוא לו, וחיים ניתקנו לו. ומשום שהט' תלויה על מקום ההוא, אין המוות שולט בו.
הבורא מקיים ונותן חיים בכל רגע ורגע, ולא שניתנו בפעם אחת, אלא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. בו ברגע שמפסיקה נתינת החיים הם מופסקים.
הכול נאצל ונברא בג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהם ד' אותיות הויה, שג' קווים יה"ו ומלכות ה"ת. שמתחילה יוצא קו ימין, מנקודת החולם, שאותיות אל"ה נופלות לחוץ מהמדרגה, והיא חסרה משום זה ג"ר. ואח"כ נמשך קו שמאל מנקודת השורוק, שחוזרים אל"ה למדרגה וחוזרים עימהם הג"ר דאורות, אלא שהם אחוריים, שיש אור חכמה בלי חסדים ולא ניתן לקבל אותו, כמו ביום כיפורים, מצב של חושך, השלמת כלים וצריך לבושי מוחין. ומשום זה נמשכים דינים ממנה. ואז בא קו אמצעי וממעט קו השמאל במסך הנמשך מנקודת החיריק, ובכוח זה מתייחד השמאל עם הימין, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין והמדרגה נשלמת בג"ר מבחינת פנים. וזה המיעוט שקו האמצעי ממעט את קו השמאל בב' פעולות, מתחילה ממעט אותו מצד המסך דמנעולא, מלכות דמדה"ד שאינה נמתקת בבינה, ואח"כ ממעט אותו במפתחא, מלכות המחוברת בבינה.
האותיות, הן הכלים של הספירות, בינה ז"א ומלכות. מא' עד י' ט"ס דבינה. מיוד עד ק' ט"ס דז"א, מק' עד ת' הספירות דמלכות. נמצא שמיוד עד ת', ז"א ומלכות של האותיות, שבהם האורות נ"ר, שהם ו"ק, והג"ר של האותיות, הן מן א' עד ט', ששם מלובש אור הנשמה של האותיות.
הקב"ה ברא העולם בחקיקות של השם הקדוש, בג' קווים, יה"ו, והמלכות המקבלת אותם, ה"ת עולם הוא בחינת זו"ן שבכל מסגרת, והמושג ברא הוא גילוי של זו"ן מבינה של אותה מסגרת. לכן ברא הוא מושג יחסי לאותה מסגרת. שמתחילה התגלגלו האותיות וסבבו העולם בחקיקות, מורה הקטנות, קו ימין, הנמשך מנקודת החולם, שמתחילה אין בו אלא נ"ר, ו"ק. ואח"כ, כשנגלה והתפשט העולם ונברא, שהוא קו השמאל, שבו מתגלה הג"ר וההתפשטות, להאיר מלמעלה למטה לעוה"ז, אבל הם בדין להיותו חסר חסדים. והיו האותיות מסבבות לברוא, ולא יכלו, מטעם חוסר חסדים. ואז אמר הקב"ה, שהוא קו אמצעי, שיסתיים העולם ביוד. כלומר אחר שהתחילו להתפשט למפרע בסדר תשר"ק בסוד הדין, למפרע, קו שמאל, אמר, שלא יתפשטו אלא האותיות מן ת' עד י', שהם הכלים דז"א ומלכות באורות רוח נפש, שהוא ו"ק בחוסר ג"ר. כי מיעט את קו השמאל עם המסך דחיריק כדי שלא יתפשט הג"ר מבחינת מנעולא, שהיא פעולה הא', ונעשה ו"ק חסר ג"ר, וע"כ הסתיים העולם בי', ונעלמו כל ט' אותיות מ-א עד ט דבינה מהעולם. וגם בעולם, במלכות, יש אלו הכלים בינה, ז"א ומלכות, ואותו המקום, שלא מתים שם, הוא בינה שבעולם. וכיוון שהמיעוט של קו האמצעי היה רק במנעולא, המלכות שאינה מחוברת בבינה, לא פגם המיעוט אלא במלכות לבדה, וגם בז"א בשיעור שמחובר עם המלכות, אבל בבינה אין מיעוט הזה פוגם כלל וכלל. ונמצא שאות ט', יסוד הבינה, יכולה הייתה להישאר באותו המקום. ולקבל ממנה אור הבינה, שהוא ג"ר. ואות ט' נשארה במקום ההוא תלויה באוויר, כי המיעוט ממנעולא אינו נוגע לאותו המקום כלל וכלל המנעולא לא נוגע לאות ט. אמנם יותר מאות ט', יסוד הבינה, לא יכול המקום לקבל, מפני שהעוה"ז, מבחינת מנעולא אינו אלא מלכות לבדה, וע"כ אינה יכולה לקבל אלא רק מיסוד דבינה, הכלול ג"כ ממלכות, ולא מלמעלה מיסוד דבינה. האות ט פתוחה מלמעלה, אין אפשרות לפגום בה מאחר וכל רצונה טוב להשפיע, לכן האות ט נותנת חיים, שהיא מבינה, ולא שולט בה המוות ואין בה אחיזה לס"א. יש מקום הנק יסוד של הגדלות, בינה שנותנת חיים. בשבירת הכלים יש משהו שלא נפגם, זו הנקודה שצריכה לקשר אותנו לתכלית האדם, כשאול הנחבא אל הכלים, נקודה שאינה מוכנה לקבל את חשכות המלכות, אלא אם כן התכלל בבינה ושם ניתן לקבל את הגדלות. נקודה זו היא מעין השראה אלוקית שאדם מאמין בדבר, ואז לא יסכים לקבל חוכמה בלי חסדים. נקודה זו שומרת על רוחניות האדם, וכשהיא גלויה מקבל ממנה כוח להילחם, שהס"א לא שולט שם. אז החשק הגדול לקדושה אינו עוזב אותו, האות ט המצפן הפנימי, נקודת ההוד שירד לבחינת יסוד, ואהרה פנימית זו אינה נפגמת. נקודה זו, פח השמן שהיווני לא יכול לפגום, אלא אם יוצאים מהעיר, דהיינו מאותה נקודת אמונה בגדלות.
תעא) כשרצה הקב"ה, קו האמצעי, לקיים רוחנית את העולם, להמשיך ג"ר בעולם, הנקראות קיום, זרק אבן אחד המלכות תוך המים. שהשליך את המלכות, אבן, לתוך הבינה, מים, וחיבר המלכות עם הבינה עשה בה מיעוט, שהיא מצידה לא פגיעה, שייכת לג"ר ואין בה חיסרון מצד עצמה, שזהו מיעוט שני של קו אמצעי, ממפתחא, שבדרך זה חקק ע"ב (72) אותיות, שהמשיך הו"ק מבינה למלכות, שעליהם ראוי להתגלות בגדלות השם ע"ב. ומבינה התחיל ללכת אבן הממותק בבינה, ולא מצא מקום להתקיים חוץ מא"י. ומים, ו"ק דבינה, היו הולכים אחרי האבן, עד שאבן הגיעה תחת המזבח, ושם שקע, שירדו הדינים של המסך דמלכות, שהיא האבן, ושקעו תחת המזבח, ואז נעשתה המלכות לבינה, ונגלה הג"ר מן הבינה בביהמ"ק לכן אדם הרוצה להינצל מחזיק בקרנות המזבח. ומזה התקיים כל העולם. כי האירו משם בכל העולם. בחוץ לארץ רוצים מלכות, בינה זה מקום עליון, השילוב בין מקום רוחני לפעולה גשמית. מי שמגלה את בית המקדש שבתוכו, שזה המצפון הפנימי, אזי לא ימות לעולם. ואם מאבד את חייב הרוחניים, נחרב ביתו ויורד מגדלותו. זהו עניין חשיבות בית המדרש ובית הכנסת שהוא מקדש קטן. ככל שאדם מחשיב את הדברים שמחוץ לבית המדרש, כך הוא גר בחוץ לארץ, דהיינו ברצונות זרים.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קנא-קנג
1. אומר הזהר הק' שיש מקום שמלאך המות אינו יכול להיכנס שם ולהרוג ב"א, מהם ג' הטעמים שמביא הזה"ק ודוחה אותם?
2. מהו הטעם הכללי של רשב"י ומהו ההסבר המפורט של בעה"ס לכך?
3. מהו סוד בית המקדש מהו בתוך האדם? וכיצד על האדם לנהל אותו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams