הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן מו-מח | השקפה | שיעור 16

ואתחנן מו – מח שעור 16

ישמר צאתך ובואך

פעוּלה חִיצוֹנִית מָפעִימָה הִתְעוֹרְרוּת נפשית פנימית.
אַהֲבַת הַשֵּׁם הִיא הָמִגְדָלוֹר הָנַּפְשִׁי לֶבִּינָה יציבה.

רוגע נפשי אמיתי שורה במי שמסיר הספקות, לומד ומיישם את דברי הזוהר, ומפנים את הראייה והפירוש הנכון של המציאות.

צריך אדם לשים מזוזה בשעריו, בכניסה למה שמשער בליבו, כדי לפרש נכון את המציאות, להבין מה מוציא מתוכו, ואילו רשמים רשאי הוא לקלוט לפנימיותו. המצוות הן כמו המזוזה המורות לאדם כיצד להכניס את המציאות לתוכו, או לאיזו מציאות לצאת.

מאחר ואין זמן ברוחניות, העולם הבא נמצא בהווה בפנימיות האדם, ניתן להגיע לפנימיות זו, ויש להישמר מה מכניסים לשם. לכן מי שלא שׂם מזוזה על פתח ליבו, יחטיא את המטרה, שהרי לפתח חטאת רובץ.

אדם הזה המשים רושם קדוש לביתו  בדברי שם העליון דהיינו המזוזה, משומר מכל, כלומר המזוזה מעוררת רשימה קדושה בנפש, כמו כל מפגש עם דבר חיצוני, שבא להפעים התעוררות של רשימה נפשית.

כיוון שגרמו עונותיהם של ישראל, היינו עוון שלא שמו מזוזה, שהתייחסו למציאות החיצונית באופן מעוות, גלו מארץ הקדושה, הקב"ה לא נכנס בגנותו שהיא המלכות ואינו משתעשע בו.  ואומר הנביא ישעיה וְעַתָּה מי לי [מַה לִּי] פֹה נְאֻם יְהוָה כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם. הוא כש"א חנם נמכרתם בגלל שהלכו למקום ריק, שהס"א קנתה אותם בכסף מזויף.

בכל מקרה הקב"ה אוהב את ישראל, וכאשר מייצר לנו תפיסה בה ניראה שהוא מתרחק, זה כדי שנפסיק לפעול בצורה מעוות.

אין לך דבר שחביב לפני הקב"ה כמי שאוהב אותו כראוי, כמו שכתוב בכלל לבבך, שבא לכלול ב לבבות אחד טוב ואחד רע, בכל נפשך, ב נפשות אחת טובה ואחת רעה, ברצון לקבל וברצון להשפיע. בכל מאודך, אמר אלעזר בין שנופל לו כסף בירושה או מצד אחר, או בין שהוא הרוויח אותו, עליהם כתוב בכל מאודך. כלומר עליך לתת הכל ולא משנה עם קיבלת ירושה, או ירשת כישרון מלמעלה, או נתת יגיעה להשיג יכולות כלשהן.