הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן מט-נא | השקפה | שיעור 17

ואתחנן מט – נא שעור 17

ואהבת את ה' אלקיך

אַהֲבָה חייבת לָבוֹא מבְּחִירָה, שהרי אֵין כְּפִיָּה בּרוּחָנִיוּת.
לֹא ניתן לְקַבֵּל אֶת אוֹר הָאַהֲבָה בְּלִי חיבור לעתיקה קדישה.
שְׁלֵמוּת מוּשֶׂגת כַּאֲשֶׁר כָּל פְּרָט פּוֹעֵל אֶת תפקידו בְּקֶשֶׁר לכלל.

אהבה היא בחירה ביחד, חווית התענוג מהמקום המשותף, תוך ויתור על הרצון לפרטיות והבאת הישות העצמית למתן עדיפות ליחד. אין דבר גדול יותר מהחיבור להשם יתברך, רק מסיבה אחת, שזו האמת. לכן כל עבודת השם צריכה להיות בשמחה, תוך הסכמה פנימית שתתגבר על הניסיונות.

אמר רבי אבא, מי שאוהב את הקב"ה מתעטר בחסד מכל הצדדים ועושה חסד עם כל ואינו דואג על גופו ועל כספו. מאין לנו זה, מאברהם שמשום אהבת ריבונו לא חמל על לבו על נפשו ועל כספו. מכאן שקודם יש לפתח את האהבה, שאז החסד יתפתח ממילא.

אשרי חלקם של אלו שאהבת אדונם נדבקה בהם, לאלו אין שיעור לחלקם בעולם ההוא שבאהבת השם שלהם זוכים שההארה שלהם היא אין סופית, זוכים לאחדות פנימית שלמה, תוך נאמנות שמירה על הברית בראיה שקטן מתבטל בפני גדול.