הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית מ-מב | מתקדמים | שיעור 14

בראשית זוהר חדש מ - מב שעור 14

ספירת היסוד שבאות ו

היסוד הוא הברית שכוחו לחבר עליונים ותחתונים. היסוד הוא תשוקה למעלה ולמטה ומכאן יכולותו להשפיע למלכות, שהיא רצון שאין בכוחה לקבל חסדים, כמו בור שצריך את הקשר למבוע המים כדי להיות בחינת באר שמימיו אינם פוסקים.

היסוד הוא הגורם לנתב את ההשתוקקות של הנקבה לבוא לקו אמצעי שרק דרכו ניתן לקבל חסדים, שהם הדבק לקבלת הארה. אין קבלת תענוג אמיתי בלי קשר לעליון.

היסוד מאפשר למלכות למעט עצמה ולוותר על הרצון הפרטי הגדול שלא ניתן להשתמש בו, כמו בעץ הדעת, ולהפוך לכלי ראוי שבא למקום היחד.

על האדם לבנות את ליבו כאשר בתחילה הוא מוותר על ההשתוקקות הגדולה, שם לעצמו גבולות הלכה,

ק אחר שביאר סוד נצח והוד של ו דהויה מבאר עתה היסוד שלו ואומר המבוע שבבאר שבימין היי השפע אינם נפסקים לעולם. הבאר היא המלכות והמבוע הוא היסוד, זה היסוד. מקיים קיום לקיים את הכל וכל העליונים וכל התחתונים נמצאים בזה לאהבת התשוקה למעלה ולטה להאיר את הפנים ולהשקות את הגן שהוא המלכות כי השלמת היסוד בכלים מוציא ג"ר באורות ונמצא שמאיר את הפנים וכן הוא המשפיע אל המלכות היסוד מקבל כוחו מהדעת העליון ומאפשר קבלת אורות ג"ר, מצב גדלות המאפשר הארה למלכות, שאז כל נשמות הצדיקים מקבלים שהם נובעים מהמלכות.

קא ביסוד אין מרכבה עומדת להתגלות בו אלא הכל הוא סתום בסתימה ואינו עומד בגלוי אלא כל השמות העליונים וכל המרכבות כולם באים אליו בלחש. ת"ת היא קו אמצעי למעלה מחזה, ויסוד קו אמצעי תחת לחזה

היסו הוא קו אמצעי שלמטה מחזה ואע"פ שכולל חכמה וחסדים עיקר השליטה בו היא החסדים המכוסים מחכה וז"ש שמרכבה אינה מתגלה בו בהארת החכמה שלא כלום שמות עליונים שהם חג"ת וכולם מרכבות שהם בחינת נו"ה שכולם כל חג"ת נ"ה באים אל היסוד שמשפיעים אליו שפעם ונכללים בו בלחישה, שאין הארת החכמה נשמעת בו. כי הרמת קול מורה על הארת חכמה היי שאע"פ שהיא כולל הן חכמה והן חסדים עכ"ז החכמה אינם נשמעת בו אלא החסדים בלבד היי שבשעת הזווג אין ז"א משפיע אל המלכות רק חסדים בלבד. גם החכמה עוברת דרכו, אך השפע שלו הוא חסדים שאז המלכות יכולה לבטא את החכמה ולא להיות ים קפוא

קב כשאלו השמות שה"ס חג"ת דז"א באים שהארתם נמשכת אל היסוד אלו המרכבות שהם בחינת נו"ה פרושים וחופפים לכל צד למדרגה זו שהוא יסוד ולמדרגה שלמטה שהיא מלכות, ואלו נק כנפים של בעלה של המלכות, לכסות על הכל ומדרגה זו היסוד נכנס בלחש כמבוע בתוך באר שמימיו אינם נפסקים לעולם והמבוע אינו נפרד לעולם והכל הוא באר, היי היסוד והמלכות ביחד נק באר שכתוב באר חפרוה שרים באר מים חיים.

אע"פ שסוד הזווג הוא בחסדים מכוסים בלבד עכ"ז גם הארת החכמה מושפעת אל המלכות מצד אחד הוא נותן לה את הלובן, החסדים, מצד שני יש חכמה במדרגה אלא לא בבחינת הזווג פב"פ אלא בדרך הארת אחורים חכמה בלי חסדים מסביב לה וגם כאן ביסוד שהוא המשפיע בעת הזווג. אומר ג"כ כי עיקר השפעתו הוא בחסדים ולא בחכמה, עכ"ז המרכבות המאירות בהארת חכמה פורשות מחוץ לבחינת הזווג ומשפיעות הארת חכמה בחינת האחורים. ומשם שהארתן היא בדך אחורים ולא פנים ע"כ נק כנפים המכסות על היסו ועל המלכות שיש בה ב שמשמעות. א שעל ידי הארת החכמה שלהם הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מפני התקרבות החיצונים כי הארת הכמה מרחקת החיצונים מכל אחיזה בהארת הזווג כאשר הקליפות מציאות כאן תענוג, אומרים לה יש כבר כאן חוכמה

ב כי הארת אחורים נמשכת בדינים אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכפנים על הארת החכמה עצמה המגיעה אל הזווג שלא יינקו מנה החיצונים כי פחד הדינים עליהם. את הארת החכמה ניתן לראות כאור או כדינים. מצד האור שבה מגינה משפני שכבר יש את התענוג גם אם לא משתמשים בו, ולא מבקשים יותר. מצד הכלים הם דינים, כמו י"א יריעות השכן הבאים לשמור בגבורה מפני החיצונים

קג המנוע של הבאר הזה שהוא יסוד סתום מחכמה. אל הבאר ההיא שהיא המלכות כי נכנס אליה בלחש שהארת החכמה אינה נשמעת בו וזה היסוד. כורה תוך נקודה ההיא שאמרנו שהיא סוד ה אחרונה היי המלכות וכורה בה ונכנס לתוכה ולא נודע כלל

בעת שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה שהוא חכמה בלי חסדים נעשית גם היא מרוחקת מז"א שה"ס ימין והיא אז חשך ולא אור כי החכמה שבה לא תוכל להאיר בלי חסדים. והתקון לזה הוא כמו שהתבאר אצל היחוד דימין שמאל שבבינה שקו אמצעי מעורר את המסך דחירק ועל ידו הוא ממעט הג"ר דחכמה דקו שמאל, שעי"ז נכנע השמאל מתיחס עם הימין וכלפי המלכות נבחן היסוד לקו אמצעי וגם הוא ע"י מסך דחירק שבו ממעט את הג"ר דחכמה מהמלכות ואז מתרצית המלכות להזדווג עם ז"א שהוא ימין.

ומיעוט הזה דג"ר דחכמה מהמלכות שעושה היסוד נק בשם כריה מב' טעמים

א כי המלכות שלמה היתה בהארת חכמה ובא היסוד עם המסך דחירק ועשה בה חסרון היי החסרון ג"ר דחכמה שחסרון הזה נבחן לנקב שכרה היסוד בה ע"י מסך דחיריק

ב כי בעוד שהמלכות דבוקה בשמאל דבינה והיא בחכמה בלי חסדים אע"פ שהיא שלמה בפני עצמה בחכמה עם כל זה אינה יכולה להאיר כלום לתחתונים כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וכל עוד שהיא דבוקה בשמאל דבינה אין לה בית קבול לקבל חסדים מז"א שתוכל להאיר לתחתונים ונמצא שעל ידי זה שהיסוד מיעט את הג"ר דחכמה שבה, קנתה בית קבלול לקבל מז"א חסדים כי רק אז נתרצית להזדווג עם ז"א ולפיכך נבחן המיעוט דג"ר שעשה היסוד כמו כורה במלכות ועושה בה בית קבול.

הנקודה שאמר שממעט אותה מג"ר ע"י המסך דחיריק שבו, שבזה כורה ועושה בה בית קבול, שאם לא היה כורה בה ועשה בה בית קבול, לא היה יכול לכנוס ולהשפיע בה כי אינה עוזבת את קו השמאל דבינה מטרם שהתמעטה מג"ר דחכמה שבו, נמצא שעל ידי זה שכרה בה הוא יכול לכנוס בה היי שמשפיע בה חסדים מכוסים מחכה הנבחנים ללא נודעים כלל בחכמה. היסוד גורם למלכות לבוא לקו אמצעי ע"י שמגייס את התשוקה שלה ליחד ולא לעצמה, שאז לא תוכל לקבל חסדים. כדי שתוכל לקבל החסדים עליה למעט עצמה, לוותר על הג"ר ולהסתפק בו"ק. והכל הוא לטובתה, שלולא מיעוט זה הייתה נכנסת לדכאון מאחר וההשתוקקות הגדולה של לא הייתה יכולה לבוא לידי ביטוי.

קד כשהא' מתחברת עם ה או י מתחברת עם ה ואז ה זו היא בנקודה אחת להטיב לעולם כמו א"ה או י"ה כי אז אותו המבוע של הבאר כרה בתוך נקודה ההיא ונכנס לתוכה ולא נודע, כלומר כי צירוף הזה א"ה או י"ה רומז שכבר היא בזווג עם ז"א שהסוד משפיע בה חסדים כי א ה"ס חסדים וכן י וב' הצירופים האלו נמצאים בשם אהי"ה

קה ואז עומדת הנקודה שהיא המלכות בסוד קדש הקדשם במקום שיציאת הרוח נמצא בגרון שנק אהיה היי בבינה הנק בשם אהיה. נק גרון שזו בינה שיצא מראש שא"א בצמצום ב. גרון זה בפנימיות או"א משום שזה המקום שעומד קדש הקדשים הוא קול גדול ואינו נודע ואין הוא רוח ממש, ואז היא ה בחיבור של אותיות עליונות שהם יה"ו והכל שם אחד הויה להאיר מלמעלה למטה.

יסוד דז"א דגדלות הנבחן שמימיו לא פסיק לעלמין ודבוק תמיד במלכות שה"ס באר היי דווקא בשעה שז"א ומלכות עולים לאו"א עלאין שז"א מלביש לאבא עלאה והמלכות מלבשת לאמא עלאה ואז כמו שזווג או"א עלאין הוא תמידי ואינו נפסק לעולם גם זווג ז"א ומלכות הם בבחינה זו שזווגם אינו נפסק לעולם וע"כ אומר היי בחסדים שהארת חכמה לא נשמעת בהם כי יסוד דז"א הוא אז כמו אבא עלאה שהוא בחינת ג"ר דבינה המשפיע רק חסדים ולא חכמה כי יסוד ומלכות הם אז כמו יסוד ומלכות דאו"א שזיווגיהו לא פסיק לעלמין וז"ש שהמבוע שהוא יסוד אינו נפרד לעולם מהבאר שגם המבוע שהיא יסוד נחשב לחלק מהבאר משום שאינו נפרד ממנו.

שסוד זווג שלה הוא בסוד קדש הקדשם שהיא בינה היי ג"ר דבינה שה"ס יציאת הרוח הנמצא בגרון כלומר קומת החסדים הנק רוח היוצאת ומושפעת מאמא עלאה הנק אהיה ונק גרון וגם המלכות היא בקבלת חסדים כמוה שה"ס רוח היוצא מהגרון, כי החסדים שהם במקום קדש הקדשים שהוא ג"ר דבינה נק קול גדול להיותם בבחינת גדלות וג"ר כמו החכמה ועכ"ז שאינו נודע בחכמה כלל אלא כולו חסדים וז"ש שאע"פ שאנו מכנים השפע משם בבחינת רוח שהוא חסדים עכ"ז אינו רוח ממש כי רוח הוא בבחינת ו"ק אבל חסדים אלו שבקדש הקדשים הם בחינת ג"ר. וכשהמלכות היא בחנה הזאת כי כל ג אותיות יה"ו מאירים בה שהו' היא ז"א והם מלבישים לאו"א עלאין שה"ס י"ה ואז וכלא שמא חדא שי"ה הם אחד עם הו"ה כי הם מלבישים זה את זה כי ההארה לעילא שהיא מאו"א עלאין וההארה מלתת שהיא מז"א ומלכות מאירות בשווה. הזיווג התדיר של או"א בא לקיום המציאות ללא קשר למעשי התחתונים. השיכלול הוא בזיווג דודים כן תלוי במעשיהם. ​​